זבחים ח ע"ב

חטאת של עבודה זרה, שנתייחד לה מקום ופרטי דינים מיוחדים בספר במדבר (טו, כז— לא), או חטאת של שמיעת הקול ובטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו, שגם להן דינים מיוחדים הכתובים לעצמם (ויקרא ה, א— יג) שלא כתיב בהו [נאמר בהן] דבר זה, מנלן [מנין לנו] שפסולות שלא לשמן?

ומשיבים: חטאת של עבודה זרה אתיא [באה, נלמדת] מחטאת חלב, שכן היא באה לכפר על חיוב כרת כמותה, והנך כולהי אתיין [וכל אותן האחרות באות, נלמדות] בשיטת הלימוד של מה הצד, מחטאת חלב ומחטאת של נזיר ושל מצורע.

א תנו רבנן [שנו חכמים]: קרבן פסח בזמנו כלומר, בזמן מצוותו, בארבעה עשר בניסן אחר הצהרים, אם שחטו לשמו — כשר, שחטו שלא לשמו — פסול, כאמור במשנה. וקרבן שהקדיש לשם פסח, אם שחטו בשאר ימות השנה לשמו כלומר, לשם פסח — הרי הוא פסול, שחטו שלא לשמו — כשר.

ושואלים: מנא הני מילי [מנין הדברים הללו] שבשאר ימות השנה, אם שחטו שלא לשמו כשר? אמר אבוה [אביו] של שמואל, אמר קרא [הכתוב] בפרשת השלמים: "ואם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים לה' "(ויקרא ג, ו), לומר: דבר (קרבן) הבא מן הצאן בלבד, שהוא קרבן הפסח, אם אינו ראוי לפסח — יהא לזבח שלמים.

ומקשים: אם כן אימא [אמור] כששחטו לשם שלמים — אין [כן], אבל אם שחטו לשם מידי אחרינא [דבר אחר] — לא! אמר ר' אילא אמר ר' יוחנן: יכול היה להיאמר "לשלמים", ונאמר "לזבח" — לרבות כל זבח.

ושואלים: אם כן, אימא [אמור] שכל מה דשחיט [ששוחט] את הפסח לשמו להוי [שיהיה] כמותה, כגון אם שחטו לשם עולה — שיהא עולה, ולא יהיה שלמים!

ומשיבים: אי הוה כתיב [אם היה כתוב] "לשלמים וזבח" — היינו צריכים לפרש כדקאמרת [כמו שאתה אומר], השתא דכתיב [עכשיו שנאמר] "לזבח שלמים", הרי זה לומר: לכל דבר דשחיט ליה [ששוחט אותו] — שלמים להוי [יהיה]. ומקשים: מדוע נלמד כך?

אימא [אמור] באופן אחר: "לזבח" — הרי זה כלל, "שלמים" — פרט, והרי זה כלל ופרט, ולפי כללי מדרש ההלכה: אין בכלל אלא מה שבפרט, אם נשחט לשם שלמים — אין [כן], מידי אחרינא [לשם דבר אחר] — לא, והוא פסול!

ומשיבים: מה שנאמר "לה' "— הדר [חזר] וכלל, והרי זה כלל ופרט וכלל, והרחיב את הפרט לכל שהוא כעין שלמים, דהיינו כל מיני הקרבנות.

מתקיף לה [מקשה על כך] ר' יעקב מנהר פקוד: כיצד יכול אתה ללמוד כאן במידת כלל ופרט וכלל? הא לא דמי כללא בתרא לכללא קמא [הרי אינו דומה הכלל האחרון לכלל הראשון], שהרי כללא קמא [הכלל הראשון] מרבי [מרבה] זבחים ותו לא [ולא יותר], שהרי נאמר "לזבח", ואילו כללא בתרא [הכלל האחרון] שהוא אומר "לה' ", כוונתו כל דבר שהוא לה', ואפילו שחט את הפסח לשם עופות ואפילו למנחות!

ומשיבים: הא תנא דבי [הרי התנא מבית מדרשו] של ר' ישמעאל בכללי ופרטי דריש כי האי גוונא [בכללים ופרטים הוא דורש כעין זה] וכך היא השיטה:

כלל ופרט וכלל אי [אין] אתה דן אלא כעין הפרט, מה הפרט מפורש, שהוא פסח שנשחט שלא לשמו אלא לשם שלמים וכשר, אף כל קרבן פסח שנשחט לשם כל קרבן אחר שלא לשמו וכשר.

ומקשים: אי (או) נאמר, מה הפרט מפורש דבר הבא בנדר ובנדבה שהוא שלמים, אף כל דבר הבא בנדר ובנדבה, ולפי זה: דווקא אם שחטו לשם עולה ושלמים — אין [כן], אבל אם שחטו לשם חטאת ואשם שהם באים חובה ולא נדבה — לא!

אלא צריך לומר באופן אחר: אין כאן דרשת כלל ופרט וכלל, אלא לשון "לזבח" רבויא [ריבוי] הוא, והיא באה לרבות כל דבר.

ומקשים, ועדיין אימא [אמור]: לכל דבר דשחיט ליה להוי כוותיה [שהוא שוחט אותו לשמו שיהיה כמותו], ושייעשה הפסח הזה חטאת או אשם וכיוצא בו!

אמר ר' אבין:

From where do we derive these halakhot with regard to a sin offering brought for idol worship, which has unique halakhot, as detailed in Numbers 15:27–31, and with regard to which the term: For a sin offering, is not written? Likewise, from where do we derive them with regard to the sin offerings that are brought for the hearing of the voice, and for an utterance of the lips, and for the defiling of the Temple or its sacrificial foods, which also have unique halakhot (Leviticus 5:1–13), and with regard to which the term: For a sin offering, is not written either?

The Gemara answers: With regard to a sin offering brought for idol worship, these halakhot are derived from the halakhot of a sin offering brought for eating forbidden fat, as idol worship is also punishable by karet, similar to consumption of forbidden fat. And with regard to all these other sin offerings, which are brought for transgressions not punishable by karet, these halakhot are derived by analogy from the common element of the aforementioned three sources, namely, a standard sin offering, the sin offering of a nazirite, and the sin offering of a leper.

§ The Sages taught: When a Paschal offering is sacrificed at its appointed time, on Passover eve after noon, if it is sacrificed for its sake, it is fit; if it is sacrificed not for its sake, it is unfit, as stated in the mishna. And when an offering consecrated as a Paschal offering is sacrificed during the rest of the days of the year, if it is sacrificed for its sake, it is unfit; if it is sacrificed not for its sake, it is fit.

The Gemara presents a mnemonic for the names of the amora’im mentioned in this discussion: Shin, lamed, vav; kuf, beit, alef, yod, tzadi, nun; mem, mem, heh, reish; beit, tzadi, alef; beit, alef.

The Gemara asks: From where are these matters derived, i.e., that if a Paschal offering is sacrificed during the rest of the year it is fit if sacrificed not for its sake? Shmuel’s father says: The verse states: “And if his offering for a sacrifice of peace offerings unto the Lord is of the flock” (Leviticus 3:6), indicating that an offering that is brought only from the flock will be a sacrifice of peace offerings. The Paschal offering fulfills this criterion.

The Gemara challenges: Say that if it is sacrificed for the sake of a peace offering, yes, it is fit, but if it is sacrificed for the sake of some other offering, it is not fit. Rabbi Ila says that Rabbi Yoḥanan says: The redundant expression “for a sacrifice” in Leviticus 3:6 is stated to include any type of sacrifice.

The Gemara asks: If so, say that a Paschal offering should be rendered as any offering for which one slaughters it; for example, if it is slaughtered for the sake of a burnt offering, it should be rendered a burnt offering.

The Gemara answers: If the phrase: For peace offerings and a sacrifice, was written in the verse, it would be as you say. Now that it is written: “For a sacrifice of peace offerings,” it indicates that for whatever type of offering one slaughters it, it will be a peace offering.

The Gemara challenges: Say that: “For a sacrifice,” is a generalization and: “Of peace offerings,” is a detail, and according to the principles of biblical hermeneutics, wherever there is a generalization and a detail, the generalization includes only that which is specified in the detail. Accordingly, if the offering is sacrificed for the sake of a peace offering, yes, it is fit; but if it is sacrificed for the sake of another offering, it is not fit.

The Gemara answers: With the term: “Unto the Lord,” the verse then generalized again. Therefore, the verse is formulated as a generalization, a detail, and a generalization, as the Gemara will explain.

Rav Ya’akov of Nehar Pekod objects to this suggestion: But the latter generalization is dissimilar to the former generalization. The former generalization: “For a sacrifice,” includes only slaughtered offerings and nothing more, whereas the latter generalization: “Unto the Lord,” includes any offering unto the Lord. And accordingly, even if the Paschal offering was sacrificed for the sake of bird offerings, or even for the sake of meal offerings, it should be fit, as these are brought “unto the Lord.”

The Gemara responds to this objection: The school of Rabbi Yishmael taught generalizations and details even in examples like this case.

The Gemara explains: Since “unto the Lord” is a second generalization, the verse is formulated as a generalization, and a detail, and a generalization, and you may deduce that the verse is referring only to items similar to the detail. Just as the items mentioned in the detail are clearly defined as a case where a Paschal offering was sacrificed not for its own sake, and nevertheless it is fit, so too, in any case where it was sacrificed not for its sake but for the sake of another offering, it is fit.

The Gemara asks: If the verse is referring only to actions similar to the detail, then just as the items mentioned in the detail are clearly defined as a peace offering, which is a matter that is brought as a vow offering or as a gift offering, so too, a Paschal offering should be fit only if it was sacrificed for the sake of any offering that is brought as a vow offering or as a gift offering. Accordingly, if it was sacrificed for the sake of a burnt offering or a peace offering, yes, it is fit, as these are brought as a vow offering or as a gift offering; but if it was sacrificed for the sake of a sin offering or a guilt offering, it is not fit, as these are not brought as a vow offering or as a gift offering.

The Gemara therefore rejects the exegetical method of generalizations and details in favor of that of amplifications and restrictions: Rather, the term: “For a sacrifice,” is not a generalization, but an amplification, which includes any type of offering. Therefore, if a Paschal offering is sacrificed for the sake of any type of offering during the rest of the year, it is fit.

The Gemara challenges: If so, say that it adds that a Paschal offering should be rendered as any offering for which one slaughters it. Why does Shmuel’s father interpret that it is rendered a peace offering specifically?

Rabbi Avin says: