זבחים ט ע"א

דוחין קדשים הנאכלים כלומר, קרבן הפסח שהוא קודש העומד לאכילה, כששחטו שלא לשמו — יידחה אצל קדשים אחרים הנאכלין גם הם, דהיינו שלמים, ואין דוחין קדשים הנאכלין אצל קדשים שאינן נאכלין, דהיינו עולה.

ומקשים: אטו [וכי] חטאת ואשם מי לא מיתאכלי [האם אינם נאכלים]? ואם כן מדוע ייעשה שלמים?

אלא כך צריך לומר: דוחין פסח שהוא קדשים הנאכלין לכל אדם מישראל אצל שלמים שהם קדשים הנאכלין לכל אדם, ואין דוחין קדשים הנאכלין לכל אדם אצל קדשים שאין נאכלין לכל אדם, לפי שחטאת או אשם אוכלים רק הכהנים.

ר' יוסי בר' אבין אמר באופן אחר: דוחין קדשים קלים אצל קדשים קלים כשלמים, ואין דוחין קדשים קלים אצל קדשי קדשים, שהם עולה חטאת ואשם.

מתקיף לה [מקשה על כך] רב יצחק בר' סבריו, אם זהו טעמו של דבר, אימא [אמור] משום כך: אם שחטיה [שחט אותו] את הפסח לשם מעשר ליהוי [שיהיה] מעשר, שהרי מעשר בכלל קדשים קלים הוא. ומסבירים: למאי הילכתא [למה לאיזו הלכה] יהיה מעשר, כלומר מה ההבדל אם הוא שלמים או מעשר? שלא ליבעי [יצטרך] להביא עמו נסכים, כדין מעשר, וכן למלקא עליה [ללקות עליו] (ב"לא ימכר") ב"לא יגאל" (ויקרא כז, לג), שמעשר אי אפשר למוכרו כלל, גם לא לאחר שחיטה!

ומשיבים: אמר קרא [המקרא]: "העשירי יהיה קדש" (ויקרא כז, לב), לומר: זה העשירי בלבד מעשר הוא, ואין אחר שנשחט לשמו נחשב למעשר.

ומקשים: ועדיין אימא [אמור] כך: אם שחטיה [שחט אותו] את הפסח לשם בכור — ליהוי [שיהיה] כבכור, למאי הילכתא [למה לאיזו הלכה] למעשה? שלא ליבעי [יצטרך] נסכים כמו שלמים, אי נמי דליתביה [או גם כן שיתן אותו] לכהנים כבכור!

ומשיבים: בכור נמי [גם כן] בגזירה שווה של "עברה" "עברה" ממעשר גמר [למד], ולכן כמו המעשר אי אפשר לגרום לבהמה סתם שיהא דינה כבכור.

ומקשים: ואימא [ואמור] כך: אם שחטיה [שחט אותו] את הפסח לשם תמורה — ליהוי [שיהיה] תמורה, למאי הילכתא [למה לאיזו הלכה] למעשה? למלקא עליה [ללקות עליו] משום שעבר ועשה תמורה. אי נמי למיקם עליה [או גם כן להיות אסור עליו] ב"לא ימכר ולא יגאל" (ויקרא כז, לב)!

אמר מר זוטרא בריה [בנו] של רב נחמן, אמר קרא [המקרא]: "והיה הוא ותמורתו" (ויקרא כז, לג), זו הבהמה שהמירו בה היא נעשית תמורה, ואין דבר אחר שנשחט לשם תמורה נעשה תמורה.

ושואלים עוד, ואימא [ואמור]: אם שחטיה [שחטו] את הפסח לשם קרבן תודה ליהוי [שיהיה] כי [כמו] תודה, למאי הילכתא [למה לאיזו הלכה]? להטעינו לחם, שיהיה צריך להביא עמו חלות כמו שמביאים עם התודה!

ודוחים: מי איכא מידי [האם יש דבר כזה] שפסח גופיה [עצמו] כשמקריבים אותו לשמו לא בעי [אינו צריך] לחם, ומותרו והמותר שלו, שאינו קרב, כגון כששוחטו שלא לשמו, בעי [יהיה צריך] לחם?

ומשיבים: אי הכי [אם כך] אתה אומר, השתא נמי [עכשיו גם כן] לפי ההלכה שהוא נעשה שלמים, אפשר לשאול: מי איכא מידי [האם יש דבר כזה] שפסח גופיה לא בעי [עצמו אינו צריך] נסכים, ואילו מותרו כשהוא נשחט שלא לשמו בעי [צריך] נסכים כדין שלמים?

ומתקנים: אנן הכי קאמרינן [אנו כך אמרנו] כך היתה השאלה: מי איכא מידי [האם יש דבר] שמותר תודה עצמה לא בעי [אינו צריך] לחם, ואילו מותר דאתיא להו מעלמא [שבאה לו מהחוץ], כפסח זה שנשחט לשם תודה, בעיא [צריך] לחם? ושבים לדון בעיקר הראיה שפסח שנשחט שלא לשמו קרב שלמים, מן הפסוק "ואם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים".

מתקיף לה [מקשה עליה] רב [יימר] בריה [בנו] של רב הילל: וממאי [וממה] מסיק אתה שפסוק זה במותר פסח כתיב [נאמר] שנשחט שלא לשמו? דילמא [שמא] במותר אשם כתיב [נאמר], שהרי גם האשם בא מן הצאן בלבד!

אמר רבא, אמר קרא [המקרא]: "ואם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים" (ויקרא ג, ו), לומר: דבר השוה בכל הצאן, בין בכבשים בין בעיזים. מה שאין כן באשם, שבא רק מן האילים.

מתקיף לה [מקשה על כך] ר' אבין בר חייא, ואיתימא [ויש אומרים] שהקשה זאת ר' אבין בר כהנא: בכל אתר את אמרת [בכל מקום אתה אומר] שהלשון "מן" בא להוציא ולמעט, ולפי זה "מן הצאן" צריך להיות דבר הבא רק מחלק מן הצאן, ואילו כאן אתה מפרש "מן הצאן" — כל הצאן, לרבות!

אמר ר' מני: הכא נמי [כאן גם כן] "מן" בא להוציא, שהרי אין הפסח בא אלא בחלק מן הצאן, דלא אתי [שאינו בא] כשהוא בן שתי שנים ולא אתי [ואינו בא] בנקיבה.

ועוד מתקיף לה [מקשה על כך] על הראיה מן הכתוב רב חנא בגדתאה קושיה אחרת: ומי מצית אמרת [האם יכול אתה לומר] דכי כתיב האי [שכאשר נאמר כתוב זה] "ואם מן הצאן קרבנו" וכו' במותר פסח כתיב [כתוב]? והא מדכתיב [והרי ממה שנאמר] מיד אחר כך: "אם כשב" (ויקרא ג, ז) "אם עז" (ויקרא ג, יב), מכלל הדברים אתה לומד דלאו [שלא] במותר פסח כתיב [נאמר], שהרי מפורש במקום אחר שהפסח בא מן הכבשים והעיזים, ומה צורך לחזור ולומר זאת!

ומשיבים: גם אם מדובר במותר פסח, ההוא מיבעי ליה לכדתניא [אותו כתוב המפרט דיניהם של כשב ועז נצרך לו לכמו ששנויה בברייתא אחרת]: נאמר שם "כבש" — לרבות את הפסח לאליה, שאף שלא נתפרש דבר זה בדיני הפסח, בכל אופן צריכים להקריב את האליה שלו, כמו שמקריבים בשלמים.

כשהוא אומר: "אם כבש" — הרי "אם" זה בא לרבות פסח שעיברה שנתה כלומר, שעבר את שנתו הראשונה ואינו כשר לקרבן פסח, וכן שלמים הבאים מחמת פסח שיתרבו לכל מצו‍ת שלמים, לומר שיטענו סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק. כשהוא אומר שם: "אם עז" — הפסיק הענין, לימד על העז שאינה טעונה אליה.

על כך מקשים: והא מהכא נפקא [וכי דבר זה מכאן הוא יוצא] שפסח שעברה שנתו קרב שלמים? הלא מדאבוה דשמואל נפקא [מדברי אביו של שמואל הוא יוצא], שאמר אבוה [אביו] של שמואל: נאמר "ואם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים" (ויקרא ג, ו) — דבר הבא מן הצאן יהא לזבח שלמים!

ומשיבים, גם לשיטתך יש להקשות: ואכתי [ועדיין] מדברי רב נחמן אמר רבה בר אבוה נפקא [יוצא] דבר זה! שאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: מנין למותר פסח שקרב שלמים? שנאמר: "וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר" (דברים טז, ב), והלא אין פסח בא אלא מן הכבשים ומן העזים ולא מן הבקר! אלא מכאן למותר הפסח שיהא לדבר הבא מן הצאן ומן הבקר, ומאי ניהו [ומה הוא זה]? שלמים, ואם כן יש פסוקים אחרים שבאים ללמד דבר זה!

אלא יש לומר כך: תלתא קראי כתיבי [שלושה מקראות כתובים] ומדברים בדיני מותר הפסח,

Offerings that are eaten, in this case the Paschal offering, are diverted when slaughtered not for their sake to serve as other types of offerings that are eaten, such as peace offerings. But offerings that are eaten are not diverted to serve as offerings that are not eaten, such as burnt offerings.

The Gemara asks: Is that to say that a sin offering and a guilt offering are not eaten? Why does a Paschal offering receive the status of a peace offering and not that of a sin offering or a guilt offering, which are eaten by the priests?

Rather, the answer should be emended: Offerings that are eaten by every Jewish person are diverted to serve as offerings eaten by every Jewish person, i.e., peace offerings. But offerings eaten by every Jewish person are not diverted to serve as offerings not eaten by every Jewish person, i.e., sin offerings and guilt offerings, which are eaten only by priests.

Rabbi Yosei, son of Rabbi Avin, says that there is a different answer: Offerings of lesser sanctity are diverted to serve as offerings of lesser sanctity, i.e., peace offerings. But offerings of lesser sanctity are not diverted to serve as offerings of the most sacred order, i.e., burnt offerings, sin offerings, or guilt offerings.

Rav Yitzḥak, son of Rabbi Savriyu, objects to this answer: If so, say that if one slaughtered a Paschal offering for the sake of the animal tithe, let it be rendered animal tithe, which, like a Paschal offering, is an offering of lesser sanctity. The Gemara adds: For what halakha does it matter, practically speaking, that a Paschal offering has been rendered an animal tithe rather than a peace offering? It matters because if it is rendered an animal tithe, it should not require libations. And furthermore, if one sells it, he should be flogged for transgressing the prohibition: “It shall not be redeemed” (Leviticus 27:33), which applies to the animal tithe even after its slaughter.

The Gemara responds: The verse states with regard to the animal tithe: “The tenth shall be sacred” (Leviticus 27:32). The definite article indicates that this, the tenth animal, is the tithe, but another animal slaughtered for its sake is not a tithe.

The Gemara challenges: Still, say that if one slaughtered a Paschal offering for the sake of a firstborn animal, let it be rendered like a firstborn. The Gemara adds: For what halakha does it matter, practically speaking, that it has been rendered a firstborn rather than a peace offering? It matters because if it is rendered a firstborn, it should not require libations. Also, this means that one should give it to the priests.

The Gemara answers: With regard to a firstborn too, the verse states: “That you shall set apart [veha’avarta] unto the Lord all that opens the womb” (Exodus 13:12). Since with regard to the animal tithe it is stated: “Whatever passes [ya’avor] under the rod, the tenth shall be holy” (Leviticus 27:32), it is derived by verbal analogy between the passing [avara] stated with regard to a firstborn and the passing [avara] stated with regard to the animal tithe that a Paschal offering cannot become a firstborn either.

The Gemara challenges: But say that if one slaughtered a Paschal offering for the sake of a substitute, let it be rendered a substitute. The Gemara adds: For what halakha does it matter, practically speaking, that it has been rendered a substitute rather than a peace offering? The one who slaughtered it should be flogged for transgressing the prohibition of effecting substitution. Also, its sale should be determined to violate the prohibition: “It shall not be sold or redeemed” (Leviticus 27:28).

Mar Zutra, son of Rav Naḥman, says: It is derived from that which the verse states with regard to substitution: “Then both it and that for which it is changed shall be sacred” (Leviticus 27:33). The verse teaches that only it, the animal substituted, is a substitute, but another animal is not a substitute.

The Gemara challenges: But say that if one slaughtered a Paschal offering for the sake of a thanks offering, let it be rendered like a thanks offering. The Gemara adds: For what halakha does it practically matter that it has been rendered a thanks offering rather than a peace offering? If so, it should require a meal offering of forty loaves of bread.

The Gemara answers: Is there anything, i.e., any situation, comparable to this suggestion that a Paschal offering itself does not require bread, but its leftover, an animal consecrated as a Paschal offering but ultimately not sacrificed on Passover eve, requires bread when slaughtered not for its sake? Such a suggestion is implausible.

The Gemara asks: If so, now that a leftover Paschal offering slaughtered for the sake of a peace offering becomes a peace offering, this objection can also be raised: Is there anything comparable to the suggestion that a Paschal offering itself does not require libations, but its leftover requires libations as a peace offering?

The Gemara explains its answer: This is what we are saying: Is there anything comparable to the suggestion that the leftover of a thanks offering itself does not require bread, but the leftover of an offering from some other category requires bread?

§ It was taught that the verse: “And if his offering for a sacrifice of peace offerings unto the Lord is of the flock” (Leviticus 3:6), teaches that a Paschal offering sacrificed not on Passover eve is rendered a peace offering if sacrificed not for its sake. Rav Yeimar, son of Rav Hillel, objects to this: But from where is it derived that this verse is written with regard to a leftover Paschal offering? Perhaps it is written with regard to a leftover guilt offering; a guilt offering is also brought only from the flock.

Rava says: The verse states: “And if his offering for a sacrifice of peace offerings unto the Lord is of [min] the flock,” where the term “min” indicates that is brought equally from all species of the flock, i.e., from both sheep and goats. A guilt offering, by contrast, is brought only from rams, i.e., male sheep.

Rabbi Avin bar Ḥiyya, and some say Rabbi Avin bar Kahana, objects to this: You say everywhere that the word “min” is stated to exclude items, but here you claim that the word “min” is stated to include all species of the flock? You should say the opposite: The verse indicates an offering that is brought only from some species of the flock, i.e., a guilt offering.

Rabbi Mani says: Here too, the word “min” is stated to exclude certain categories of the flock, as a Paschal offering is not brought from an animal that is in its second year, and is not brought from the female animals of the flock.

The Gemara cites another objection. Rav Ḥana of Baghdad objects to this: How can you say that when this verse is written, it is written with regard to a leftover Paschal offering? But from that which is written in the subsequent verses: “If he brings a lamb” (Leviticus 3:7), and “if his offering is a goat” (Leviticus 3:12), one learns by inference that the passage is not written with regard to a leftover Paschal offering; the Torah states elsewhere, in Exodus 12:5, that a Paschal offering is brought from both lambs and goats, and it is unnecessary to teach this again in Leviticus.

The Gemara answers: Those verses are necessary for that which is taught in a baraita: The word “lamb” is written to include the Paschal offering in the requirement that the tail be offered on the altar, which is written subsequently with regard to a peace offering (Leviticus 3:9), since this halakha is not mentioned in the verses concerning the Paschal offering.

The baraita continues: When the verse states: “If he brings a lamb,” it is to include in all the mitzvot of peace offerings a Paschal offering whose first year has passed and is therefore too old to be sacrificed as a Paschal offering, and peace offerings brought due to a Paschal offering. Specifically, this indicates that they require placing hands on the head of the offering, libations, and the waving of the breast and thigh. And when the verse states: “And if his offering is a goat,” it interrupted the previous matter and taught that the sacrificing of a goat does not require that the tail be burned on the altar.

The Gemara asks: But is it derived from here that a Paschal offering that is too old to be sacrificed as a Paschal offering is sacrificed as a peace offering? It is derived from the verse that Shmuel’s father cites, as Shmuel’s father says: The verse: “And if his offering for a sacrifice of peace offerings unto the Lord is of the flock” (Leviticus 3:6), teaches that an offering that is brought only from the flock, i.e., the Paschal offering, will be a sacrifice of peace offerings.

The Gemara responds: But even without the baraita, Shmuel’s father’s statement is still superfluous, as that halakha is derived from that which Rav Naḥman says that Rabba bar Avuh says. As Rav Naḥman says that Rabba bar Avuh says: From where is it derived that a leftover Paschal offering is sacrificed as a peace offering? As it is stated: “And you shall sacrifice the Passover offering unto the Lord, your God, of the flock and the herd” (Deuteronomy 16:2). Why is the herd mentioned? But isn’t a Paschal offering brought only from the lambs and from the goats? Rather, it is derived from here that a leftover Paschal offering should be sacrificed as an offering brought both from the flock and from the herd. And what is that? It is a peace offering.

Rather, none of these derivations are superfluous, as three verses are written that teach the halakha that a Paschal offering that is sacrificed not on Passover eve is sacrificed as a peace offering.