זבחים יז ע"א

אלא איכא למיפרך הכי ואיכא למיפרך הכי [אפשר לדון כך ואפשר לדון כך], וכיון שהלימודים הללו מתחלפים וסותרים זה את זה, אם כן כל חדא וחדא תיקו בדוכתיה [אחד ואחד מן הדינים יעמוד במקומו], ונשאיר את ההלכה כמות שהיא, בלי להוסיף דינים חדשים על סמך קל וחומר.

א שנינו במשנה שטבול יום כלומר, טמא שטבל מטומאתו בו ביום, ועדיין לא נטהר לגמרי עד הערב, פוסל. ושואלים: מנלן [מנין לנו הלכה זו]? דתניא [ששנויה ברייתא], ר' סימאי אומר: רמז לטבול יום שאם עבד במקדש חילל מנין? תלמוד לומר ביחס לכהנים: "קדשים יהיו לאלהיהם ולא יחללו" (ויקרא כא, ו),

אם אינו ענין לטמא ממש, דנפיק [שיוצא דבר זה] מהפסוק "וינזרו מקדשי בני ישראל" (ויקרא כב, ב), תנהו ענין לטבול יום. ומקשים: ומדוע תתנהו ענין דווקא לזה?

אימא [אמור]: תנהו ענין לקורח קרחה בראשו או למשחית פאת זקן, הכתובים סמוך לפסוק "ולא יחללו"!

ומשיבים: כיוון שיש לנו לימוד אחר מפסוק זה לגבי טבול יום, שטבול יום שאם עבד שדינו במיתה מנא לן [מנין לנו]? דגמר [שלמד] בגזירה שווה "חילול" האמור כאן מ"חילול" מתרומה, שם נאמר "ומתו בו כי יחללוהו" (ויקרא כב, ט), מכאן יש ללמוד כי גם לענין חילול עבודה האמור בפסוק זה דפסיל [מי שפוסל] בתרומה כלומר, טבול יום, הוא מחיל [מחלל] את העבודה, ומי דלא פסיל [שאינו פוסל] בתרומה לא מחיל [אינו מחלל] עבודה.

ב אמר רבה: למה לי דכתב רחמנא [שכתבה התורה] מקורות נפרדים לגבי טמא וטבול יום ומחוסר כפורים שמחללים עבודה?

ומשיב: צריכי [צריכים הם], דאי כתב רחמנא [שאם היתה כותבת התורה] רק טמא הייתי אומר שאין ללמוד ממנו לטבול יום ומחוסר כיפורים, שכן הוא מטמא שהופך את מה שנגע בו לטמא, מה שאין כן טבול יום ומחוסר כיפורים, שאף שלא נטהרו לגמרי — אינם מטמאים, אלא רק פוסלים את התרומה (בטבול יום) או את הקדשים (במחוסר כיפורים). ואם היתה התורה כותבת בטבול יום שהוא מחלל עבודה, מחוסר כפורים לא אתי מיניה [אינו יכול לבוא להילמד ממנו] שכן טבול יום חמור יותר, שהוא פסול בתרומה. ואם היתה התורה כותבת רק במחוסר כפורים — טבול יום לא אתי מיניה [אינו יכול לבוא ממנו] שכן מחוסר כיפורים חמור יותר, שהוא מחוסר מעשה שצריך להביא קרבן להשלמת טהרתו. מה שאין כן טבול יום, שטהרתו באה מעצמה עם שקיעת השמש.

ושואלים: מחדא לא אתי [מדבר אחד מהם אי אפשר ללמוד], תיתי חדא מתרתי [שתבוא, תילמד אחת משתים האחרות]!

ושואלים: בהי [באיזו מהם] לא לכתוב רחמנא [תכתוב התורה]? שלא לכתוב [תכתוב] במחוסר כפורים ותיתי מהנך [ותילמד מאלה] מטמא ומטבול יום — אפשר לדחות: מה להנך [לאלה] שכן פסולים בתרומה, ולכן מחללים עבודה!

אלא לא לכתוב רחמנא [תכתוב התורה] בטבול יום ותיתי מהנך [ותלמד מאלה] מטמא וממחוסר כיפורים, דמאי פרכת [שמה אתה מקשה]? מה להנך [לאלה] שכן מחוסרים מעשה, שטמא צריך טבילה לטהרתו, ומחוסר כיפורים צריך קרבן לגמר טהרתו — סוף סוף למרות שמחוסרי כיפורים צריכים קרבן להשלמת טהרתם, מכל מקום קלישא לה [קלושה היא] טומאתן יותר מטבול יום, ואם כן אינם נחשבים מחוסרי מעשה ביחס אליו!

Rather, one can derive this way and one can derive that way. Since these derivations contradict one another, each and every halakha shall stand in its place and not modify the other by a fortiori inference.

§ The mishna teaches that sacrificial rites performed by one who immersed that day are disqualified. The Gemara asks: From where do we derive this halakha? The Gemara answers: It is derived as it is taught in a baraita that Rabbi Simai says: From where in the Torah is the allusion with regard to a priest who immersed that day, that if he performed the Temple service he desecrated that service? It is derived from a verse, as the verse states: “They shall be sacred to their God and they shall not desecrate the name of their God” (Leviticus 21:6).

If this verse is not written with regard to the matter of an impure priest who performed the Temple service, as that halakha is derived for us from the verse: “That they separate themselves from the sacred items of the children of Israel” (Leviticus 22:2), then apply it to the matter of a priest who immersed that day who performed the Temple service. Although he is no longer impure in every sense, the priest remains impure in the sense that he is prohibited from partaking of teruma and sacrificial food, and from entering the Temple.

The Gemara asks: Why must the verse be applied to the matter of one who immersed that day? Say that one should apply it to the matter of one who creates a bald spot upon his head or to the matter of one who destroys his beard, as these matters are discussed in the preceding verse.

The Gemara responds: This verse is already used to indicate another halakha relating to one who immersed that day: From where do we derive that if one who immersed that day performed sacrificial rites, he is liable to receive the punishment of death at the hand of Heaven? As it is derived by verbal analogy between profanation mentioned in this context and profanation from teruma, as the verse states in this context: “And not profane the name of their God” (Leviticus 21:6), and the verse states with regard to teruma: “Lest they bear sin for it, and die therein, if they profane it” (Leviticus 22:9). It can be inferred from this verbal analogy that one who disqualifies teruma, i.e., one who immersed that day, profanes the Temple service, and one who does not disqualify teruma, i.e., one who creates a bald spot or one who destroys his beard, does not profane the service.

§ Rabba said: Why do I need that which the Merciful One wrote, i.e., that an impure priest, and one who immersed that day, and one who has not yet brought an atonement offering all disqualify the rites they perform? Wouldn’t it have been enough to teach the halakha in only one case?

Rabba explains: All three are necessary, as in each case there is a stringency not present in the others. Therefore, had the Merciful One written only that an impure priest desecrates the service, one might say that this is because he imparts impurity to others, and since the other two cases do not, one cannot derive them from the case of an impure priest. And had the Merciful One written the halakha only with regard to one who immersed that day, then the case of one who has not yet brought an atonement offering could not be derived from it, since the former is unfit to partake of teruma while the latter is not. And had the Merciful One written the halakha only with regard to one who has not yet brought an atonement offering, then the case of one who immersed that day could not be derived from it, since only the former has not yet performed a necessary action, while one who immersed that day must simply wait for nightfall in order to become fully pure.

The Gemara asks: Still, why are all three necessary? Granted, from one of these cases the other two cannot be derived, but let one be derived from the other two.

The Gemara asks: Which of the three should the Merciful One not write? If one suggests: Let the Merciful One not write the halakha with regard to one who has not yet brought an atonement offering and derive it from these other two, an impure priest and one who immersed that day, one can reply: What is notable about these? They are notable in that they are unfit to partake of teruma. Since one who has not yet brought an atonement offering may partake of teruma, perhaps he does not disqualify rites he performs.

Rather, say: Let the Merciful One not write the halakha with regard to one who immersed that day and derive it from these other two, an impure priest and one who has not yet brought an atonement offering. As, what can you say to refute this? One cannot reply: What is notable about these; they are notable since they have not yet performed a necessary action, because ultimately their impurity, i.e., the impurity of one who has not yet brought an atonement offering, is weak when compared to one who immersed that day, and relatively speaking, one who has not yet brought an atonement offering is not considered to be lacking the performance of an action.