זבחים כה ע"ב

ורידין של הקרבן לתוך הכלי, כדי שכל הדם ייכנס לתוכו. איתמר נמי [נאמר גם כן], אמר רב אסי אמר ר' יוחנן: ורידין צריך שיראו אויר כלי.

א בעא מיניה [שאל אותו] ר' אסי מר' יוחנן: היה מקבל את הדם ונפחתו שולי המזרק כלומר, נשברה תחתיתו עד שלא הגיע דם לאויר המזרק, מהו? וצדדי השאלה: האם דבר הנמצא באויר (של כלי) באופן שאין סופו לנוח, כגון כאן שהדם אינו יכול לנוח בכלי, שהרי נפחתו שוליו, הריהו כמונח דמי [נחשב], כאילו נכנס הדם תחילה בכלי ואחר כך נשפך ממנו, והוא כשר לזריקה כשיאספהו מן הרצפה. או לא כמונח דמי [נחשב] והריהו כדם שנשפך מן הצואר לרצפה ופסול?

אמר ליה [לו], תניתוה [כבר שניתם אותה] בהלכה אחרת, ביחס לקידוש מי חטאת: חבית שמונחת תחת הזינוק צינור המקלח מים למרחוק — מים שנכנסו בתוכה של החבית, ושבחוצה לה מעל פיה — פסולין למי חטאת, משום שהם נחשבים כמונחים בחבית, ושוב אין הם עוד "מים חיים". אבל אם צירף (חיבר) פיה של החבית לזינוק — מים שבתוכה פסולין, ואולם אלו שבחוצה לה מעל פיה כשירין, משום שהם עדיין חלק מן הקילוח, ואינם נחשבים כמצויים באויר החבית. על כל פנים, משמע מכאן שדבר המצוי באויר הכלי נחשב כמונח בכלי.

ותוהים: האי מאי [זה מהו]? הרי בעי מיניה [שאל אותו] ר' אסי שאלה ביחס לאויר שאין סופו לנוח, כשנפחתו שולי המזרק, וקא פשט ליה [ופתר לו בעיה] באויר שסופו לנוח, שהרי חבית זו שלימה היא, והמים עתידים להישאר בתוכה!

ומשיבים: תרתי קא בעי מיניה [שתי שאלות שאל ממנו] ר' אסי מר' יוחנן, האחת — מה דינו של אויר שאין סופו לנוח, והשניה — גם אם תימצי [תמצא] לומר: אויר שאין סופו לנוח לאו [אינו] כמונח דמי [נחשב], אויר שסופו לנוח מאי [מה] דינו? ופתר לו בעיה זו.

ומוסיפים: רב יוסף מתני הכי [היה שונה כך] את הדיון הזה, כמו שאמרנו, שאת השאלה לגבי מזרק פתר ר' יוחנן מחבית. ואילו רב כהנא מתני [היה שונה אחרת]: בענין חבית עצמה בעא מיניה [שאל אותו] ר' אסי, האם נפסלים המים באויר שחוצה לה, ופשט ליה [ופתר לו] ר' יוחנן מן הברייתא בענין חבית, שר' אסי לא ידעה.

רבה מתני [היה שונה]: בענין חבית בעא מיניה [שאל אותו] ר' אסי, ופשט ליה [ופתר לו] ר' יוחנן מדין מזרק, וכך פתר לו: אי [וכי אין] אתה מודה במזרק שמקבל בו את דם הקרבן, שאי איפשר לו בלא זינוק? שאי אפשר שיגיע הדם במישרין לתחתית המזרק, ובהכרח הוא מגיע תחילה לאויר שמעל המזרק ומשם נשפך לתוכו. ומכאן אתה למד שדבר המגיע לאוירו של כלי הרי הוא כמונח בתוכו. ולכן מים שזינקו מול חבית — פסולים למי חטאת.

ועוד בענין זה תנן התם [שנינו שם]: נתן ידו או רגלו או עלי ירקות כדי שיעברו על ידם מים חיים לחבית שמקדש בה המים — הרי הם פסולין, משום שהעבירם על ידי דבר המקבל טומאה, נתן שם עלי קנים ועלי אגוזים שאינם מקבלים טומאה — כשירה. זה הכלל: אם הועברו המים על ידי דבר המקבל טומאה — פסולין, על ידי דבר שאינו מקבל טומאה — כשירין.

ושואלים: מנא הני מילי [מנין הדברים הללו]? ומשיבים: שאמר ר' יוחנן משום (בשם) ר' יוסי בר אבא, אמר קרא [הכתוב]: "אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור" (ויקרא יא, לו), שהוייתן כלומר יצירתם של הבור והמקוה על ידי טהרה תהא, ואם הגיעו לשם על ידי דבר שמקבל טומאה — אין זו יצירה על ידי טהרה.

אמר ר' חייא אמר ר' יוחנן: זאת אומרת ממשנה זו יש ללמוד שאויר שמעל הכלי ככלי דמי [נחשב], שאם לא כן מדוע נפסלו המים כשהעבירם בידו? והרי המים מגיעים תחילה לאוירה של החבית, שאינו מקבל טומאה, ורק אחר כך נכנסים בתוכה!

אמר ליה [לו] ר' זירא לר' חייא בר אבא: ודילמא [ושמא] מדובר שם בשותת, שהיו המים החיים שותתים מידו ישירות לתוך החבית, ולא עברו כלל באוירה! אמר ליה [לו]: תרדא [שוטה], "נתן ידו או רגלו כדי שיעברו מים לחבית" תנן [שנינו], ובאופן זה המים אינם שותתים, אלא באים בקילוח, ואם כן בוודאי עברו תחילה באוירה של החבית.

ואמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן: מעדותו של ר' צדוק נישנית משנה זו בחבית, דתנן [ששנינו במשנתנו] במסכת עדויות: העיד ר' צדוק על הזוחלין מים הזורמים על גבי קרקע ממקום למקום, שקילחן שעשה בהם מעין צינור מקלח בעלי אגוזין — שהן כשירין. זה היה מעשה כך נעשה בעיר אוהלייא, ובא מעשה לפני חכמים בלשכת הגזית שבבית המקדש והכשירו אותו.

ב אמר ר' זירא אמר רבי: הצורם (חותך מקצת) אזן הפר לאחר שחיטה, ועשה בו מום, ואחר כך קיבל דמו של הפר — פסול, שנאמר: "ולקח הכהן המשיח מדם הפר" (ויקרא ד, ה), לומר: פר שהיה כבר, שלא השתנה במשך הזמן מן השחיטה ועד לקבלת הדם.

ושואלים: אשכחן [מצאנו] הלכה זו בקדשי קדשים, שהרי פר זה הוא פר חטאת של כהן משיח, בקדשים קלים מנלן [מנין לנו] שכך הוא גם כן?

אמר רבא, תניא [שנויה ברייתא]: נאמר בקרבן הפסח "שה תמים זכר בן שנה יהיה לכם" (שמות יב, ה), לומר: שיהא תמים ובן שנה בשעת שחיטה. בשעת קבלה, בשעת הולכה, בשעת זריקה מנין שצריך להישאר תמים? תלמוד לומר: "יהיה", לומר, כל הוייותיו שעושים בו בקודש לא יהיו אלא כשהוא תם ובן שנה.

איתיביה [הקשה לו] אביי לרבא ממה ששנינו בברייתא, ר' יהושע אומר: כל הזבחים שבתורה, שנשתייר מהן כזית בשר או כזית חלב והשאר הלך לאיבוד — זורק עליהם את הדם. משמע שאף כשנחסר עיקרו של הקרבן עדיין ראוי הוא לזריקה!

ומשיבים: תרגומא [תרגם, הסבר אותה] שדבר זה נאמר דווקא על בן שנה האמור שם, שהכבש צריך להישאר בן שנה עד לגמר הזריקה, אבל לא לענין "תמים".

ושואלים: ומי איכא מידי [והאם יש דבר] שבשעת שחיטה היה בן שנה, ובשעת הולכה וזריקה הינו בן שתים?

אמר רבא: זאת אומרת ששעות פוסלות בקדשים, ולכן יכול להיות שעברה שנתו בדיוק באותו זמן שבין שחיטה והולכה.

ג ועוד בענין זה מביאים מה שאמר ר' אמי אמר ר' אלעזר: היא בפנים היתה בהמת הקרבן עומדת בתוך העזרה ורגליה נמצאות בחוץ, אם חתך את הרגלים ואחר כך שחט את הבהמה — הרי היא כשירה כקרבן, משום שכל הדם שנכנס למזרק היה מן הדם שבתוך העזרה.

the veins of the offering into the vessel, so that all the blood will empty into it. It was also stated: Rav Asi says that Rabbi Yoḥanan says: The veins must see the airspace of the vessel.

§ Rabbi Asi raised a dilemma before Rabbi Yoḥanan: If the priest was collecting the blood, and the bottom of the bowl broke before the blood reached the bowl’s airspace, what is the halakha? Is blood that enters the airspace of a bowl that will not ultimately allow it to settle inside nevertheless considered as though it settled inside the vessel, so that when it spills through the break it is considered to have already been collected in the bowl? If so, it remains fit for sprinkling. Or is it not considered as though it settled, but is instead considered to have spilled directly from the animal’s neck onto the floor, and is therefore disqualified?

Rabbi Yoḥanan said to him: You learned the answer in a baraita: With regard to a barrel that is placed under a pipe to catch water running from it, both the water that has already flowed inside the barrel and that which is still outside it but about to fall in are unfit to be used as water of purification, which purify one who contracts impurity from a corpse. The water of purification must be flowing water, and all of this water is considered to have been collected in the barrel. But if one joined the mouth of the barrel to the pipe, the water that is inside the barrel is unfit, but water that is still outside it is fit, even though it will ultimately fall in, since it is still in the pipe and is not considered to be above the airspace of the barrel. One can infer from the baraita that all liquid that enters the airspace of a vessel is considered to have been collected in it.

The Gemara rejects this: What is this comparison? Rabbi Asi raises a dilemma before Rabbi Yoḥanan with regard to a case where an item enters the airspace of a vessel that will not ultimately allow it to settle inside, and Rabbi Yoḥanan resolves the dilemma by citing a case where the item enters the airspace of a vessel that will ultimately allow it to settle inside.

The Gemara responds: Rabbi Asi raises two dilemmas before Rabbi Yoḥanan: First, what is the halakha with regard to an item that will not come to rest in the vessel? Second, if you say that an item that enters the airspace of a vessel that will not ultimately allow it to settle inside is not considered as though it settled inside the vessel, what is the halakha with regard to an item that entered the airspace of a vessel that will ultimately allow it to settle inside?

The Gemara notes: Rav Yosef teaches the exchange in this manner, i.e., as recounted. Rav Kahana teaches it as follows: Rabbi Asi raised the dilemma before Rabbi Yoḥanan with regard to a barrel, asking whether the water in its airspace is fit to be used for the water of purification, and Rabbi Yoḥanan resolved the dilemma for him by citing the baraita mentioning a barrel, with which he was unfamiliar.

Rabba teaches the exchange as follows: Rabbi Asi raised the dilemma before Rabbi Yoḥanan with regard to a barrel, and Rabbi Yoḥanan resolved the dilemma for him by citing the halakha concerning a bowl used to collect the blood in the Temple, saying: Do you not concede with regard to the bowl that it is impossible to collect the blood in it without a stream of blood flowing through the air from animal’s neck? If the air above the bowl is not considered part of the bowl, the blood would be considered to have entered the bowl from the air above rather than directly from the animal’s neck, and all collected blood would be unfit. Therefore, the airspace must be considered part of the bowl, and the same holds for the barrel with regard to the water of purification.

The Gemara adds: We learned in a mishna elsewhere (Para 6:4) with regard to sanctifying the water of purification: If one placed his hand or his foot or vegetable leaves in order to allow flowing water to pass through them to the barrel, the water is disqualified. But if the water passed through leaves of reeds or leaves of nuts, the water remains fit. This is the principle: If the water passes through an item that is susceptible to impurity, it is disqualified; if it passes through an item that is not susceptible to impurity, it is fit.

The Gemara asks: From where are these matters derived? As Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Yosei bar Abba: The verse states: “Nevertheless a fountain or a cistern wherein is a gathering of water shall be pure” (Leviticus 11:36). The verse indicates that their being must be by way of purity, i.e., the gathering of the water must not be accomplished by way of items susceptible to impurity.

Rabbi Ḥiyya says that Rabbi Yoḥanan says: Since this mishna states that water that flows over one’s hand through the air into the barrel is disqualified, that is to say that the airspace above a vessel is considered as though it were part of the vessel itself. If it were not, the water would not be considered to have flowed directly from the hand to the vessel, but rather from the air above the vessel. Since air is not susceptible to impurity, the water would not be disqualified.

Rabbi Zeira said to Rabbi Ḥiyya bar Abba: But perhaps the mishna is referring to a case where the water flows weakly straight from the hand into the vessel itself, since the hand is situated directly on the edge of the vessel, with no air separating them? Rabbi Ḥiyya bar Abba said to him: Imbecile, we learned in the mishna: In order to allow flowing water to pass through them to the barrel. This indicates that the water is traveling in a stream and will pass through the air before reaching the barrel.

And Rabbi Ḥiyya bar Abba says that Rabbi Yoḥanan says: This mishna concerning the barrel was taught from the testimony of Rabbi Tzadok, as we learned in a mishna (Eduyyot 7:4): Rabbi Tzadok testified with regard to rivulets that one diverted by way of a pipe made with leaves of nuts that their water is fit to be used as water of purification. This was an incident in the town of Ohalya, and an account of the incident came before the Sages in the Chamber of Hewn Stone in the Temple, and they deemed the water fit.

§ Rabbi Zeira says that Rabbi Yehuda HaNasi says: In the case of one who slits the ear of the bull with the knife after slaughter, creating a blemish, and thereafter collected its blood from the neck, the offering is disqualified, as it is stated: “And the anointed priest shall take from the blood of the bull” (Leviticus 4:5). By referring to the animal as a bull even after its slaughter, the verse indicates that the bull must be at the time of collection of the blood as it already was before slaughter, without a blemish.

The Gemara asks: We found a source for this halakha with regard to offerings of the most sacred order, since the verse is referring to such an offering; from where do we derive that the same holds for offerings of lesser sanctity?

Rava says: It is taught in a baraita with regard to the Paschal offering, an offering of lesser sanctity: The verse states: “A lamb without blemish, a male of the first year it shall be for you” (Exodus 12:5), indicating that it shall be unblemished and in its first year at the time of slaughter. From where is it derived that it must also be without blemish at the time of collection of the blood, at the time of conveying the blood to the altar, and at the time of the sprinkling of the blood? The verse states: “It shall be,” emphasizing that all its happenings shall be only when it is unblemished and in its first year.

Abaye raised an objection to this from a baraita: Rabbi Yehoshua says: With regard to any of the types of offerings that are mentioned in the Torah from which there remains either an olive-bulk of flesh or an olive-bulk of fat, the halakha is that the priest sprinkles the blood of that offering. Apparently, one may sprinkle the blood even if much of the offering is damaged or missing.

The Gemara responds: Interpret the verse as referring only to the requirement that the animal be in its first year until after the sprinkling. It may have a blemish at the time of sprinkling.

The Gemara challenges this: But is there any case where the animal is in its first year at the time of slaughter, but at the time of conveying the blood to the altar and sprinkling the blood it is in its second year?

Rava says: That is to say that hours disqualify sacrificial animals, i.e., one measures the age of the offering from the exact time of its birth. It is therefore possible that the animal reaches its second year between its slaughter and the conveying of its blood to the altar.

§ Rabbi Ami says that Rabbi Elazar says: In a case where the animal is standing inside the Temple courtyard but its legs are planted outside it, if one severed its legs and thereafter slaughtered it, the offering is fit, since all the blood collected in the bowl is from the portion of the animal standing in the courtyard.