זבחים נב ע"א

דבראי לגואי ודגואי לבראי [של הניתנים בחוץ שופך בפנים וכשם שהוא שופך של פנים בחוץ] — הא [הרי] אין לו כלל יסוד למזבח פנימי עצמו, ואיך ניתן לשפוך על יסודו! אלא בא הדבר ללמד על שיירי דם העולה שיישפכו על היסוד. וממשיכים בביאור הברייתא.

ששאלו: "אל יסוד מזבח העולה" האמור בשעיר נשיא (ויקרא ד, כה), או אינו בא אלא לומר: מזבח של עולה יהא ליסוד כלומר, שיש לזרוק את דם העולה על קרנות המזבח שיש להן יסוד! ותוהים: כיצד יכול אתה לפרש כן? מי כתיב [האם נאמר] "אל יסוד העולה" שתפרש: אל מקום היסוד יינתן דם העולה? "אל יסוד מזבח העלה" כתיב [נאמר]!

ומסבירים: גם לפירוש זה שמדובר בזריקת דם העולה, ולא בשפיכת שיריים, יש צורך ב"מזבח", שכן אי הוה כתיב [אם היה נאמר] "אל יסוד העולה", הוה אמינא [הייתי אומר] בזקיפה אל יסוד שיזרוק את הדם על קיר היסוד, השתא דכתיב [עכשיו שנאמר] "אל יסוד מזבח העולה", כוונתו שזורק את הדם על גגו של היסוד כלומר מעליו. וממשיכים בביאור הברייתא לדרך זו.

אמר ר' ישמעאל: שיתן את דם העולה על גג יסוד למה לי קרא [כתוב] מפורש? קל וחומר הוא: ומה שפיכת שירי חטאת שנתפרשה בכתוב, שאינה מכפרת — בכל זאת טעונה גג יסוד, תחלת עולה שמכפרת אינו דין שטעונה גג יסוד?

אמר ר' עקיבא באופן אחר: ומה שירי חטאת שאין מכפרין ואין באין לכפר בכל זאת טעונה גג יסוד, תחלת עולה שמכפרת ובאה לכפר אינו דין שטעונה גג יסוד? אם כן, מה תלמוד לומר "אל יסוד מזבח העלה"? לומר תן יסוד למזבח של עולה.

ושואלים: מאי בינייהו [מה ההבדל ביניהם] בין ר' עקיבא ור' ישמעאל? שלכאורה שניהם אומרים אותו דבר. אמר רב אדא בר אהבה: שירים מעכבים איכא בינייהו [יש ביניהם], האם כשלא שפכם ליסוד, צריך לחזור וליתן מחדש את כל מתנות הדם, מר סבר [חכם זה ר' ישמעאל סבור]: מעכבי [מעכבים], ומר [וחכם זה ר' עקיבא], שהוסיף ואמר גם: "ואין באים לכפר", סבר [סבור]: לא מעכבי [אין מעכבים] כלל.

רב פפא אמר: דכולי עלמא [לדעת הכל] שירים אין מעכבים, והכא [וכאן] בשאלה האם מיצוי דם חטאת העוף מגופה לאחר הזאת הדם מעכב קא מיפלגי [חלוקים הם], שהוא כעין נתינת שיריים לאחר ההזאה, מר סבר [חכם זה, ר' ישמעאל, סבור]: מעכב, ומר סבר [וחכם זה, ר' עקיבא, סבור]:

לא מעכב. תניא כוותיה [שנויה ברייתא כשיטתו] של רב פפא, שאף ר' ישמעאל מודה שאין שיריים מעכבים: נאמר בפר כהן משיח "ואת כל דם הפר ישפך אל יסוד מזבח העולה" (ויקרא ד, ז) — ויכול היה לכתוב רק "ואת כל הדם ישפך", מה תלמוד לומר "הפר"? שהרי בפר מדובר בכתוב. אלא לימד על ידי כך על פר אחר, והוא פר יום הכיפורים שגם הוא טעון מתן דמים ליסוד, אלו דברי רבי.

אמר ר' ישמעאל: זה אינו צריך לכתוב מיוחד, אלא קל וחומר הוא: ומה אם מי שאין נכנס דמו לפנים חובה כלומר, פר כהן משיח, שאינו חובה קבועה, אלא שאם חטא הכהן צריך להביא פר זה — בכל זאת טעון יסוד, מי שנכנס דמו לפנים חובה כלומר, פר יום הכיפורים, שהוא חובה קבועה לישראל — אינו דין שטעון יסוד?

וכן אמר ר' עקיבא באופן אחר: ומה מי שאין דמו נכנס לפני ולפנים כלומר, פר כהן משיח, שאין מכניסים את דמו כלל לקודש הקדשים, בין לחובה קבועה בין למצוה מזדמנת — בכל זאת טעון יסוד, מי שנכנס דמו חובה לפני ולפנים כלומר, פר יום הכיפורים, אינו דין שטעון יסוד? ואם כן, לא לשם כך הוצרך "הפר" המיותר, ללמדנו שפר יום הכיפורים טעון יסוד.

יכול בא הדבר להדגיש דין זה ולומר שמתן שיריים ליסוד יעכבנו את הקרבן? תלמוד לומר בעבודת יום הכיפורים, לאחר הזאת הדם בהיכל: "וכלה מכפר את הקדש" (ויקרא טז, כ), לומר שלאחר מתן דמים בפנים שלמו כל הכפרות כולן, אלו דברי ר' ישמעאל.

ולפי דרך זו של קל וחומר, יש לדרוש גם קל וחומר לפר כהן משיח משעיר נשיא מעתה: ומה שעיר נשיא, מי שאין נכנס דמו לפנים לא בגדר חובה קבועה ולא בגדר מצוה, והוא מוקרב כשאר חטאות היחיד על המזבח החיצון — טעון יסוד (ויקרא ד, כה), פר כהן משיח, מי שנכנס דמו לפנים בין לחובה בין למצוה, אינו דין שטעון יסוד? ואם כן מתן יסוד שנאמר בו מיותר.

יכול יעכבנו? כלומר, שמא בא ללמד שיהא בזה עיכוב לפר כהן משיח אם לא שפך שיירי הדם? תלמוד לומר לאחר שנאמר בו "ונתן מן הדם" וכו' — "ואת כל הדם ישפך" (ויקרא ד, ז), ומתוך שלא השתמש הכתוב בלשון "ושפך את כל הדם", כהמשך לאמור קודם —

נתקו הכתוב לעשה זה מן הציוויים הקודמים, ועשאו שירי מצוה, לומר שאינו חלק מעיקר המצוה. ובכך בא לומר לך: שירים אין מעכבין. ומכאן ראיה לדברי רב פפא, שאף לדעת ר' ישמעאל שיריים אינם מעכבים. ולכן פירש שנחלקו במיצוי חטאת העוף.

ושואלים: וכי סבר ר' ישמעאל מיצוי חטאת העוף מעכב כפי שהסביר רב פפא? והתנא דבי [והרי שנה החכם מבית מדרשו] של ר' ישמעאל על הכתוב בחטאת העוף "והזה מדם החטאת על קיר המזבח והנשאר בדם ימצה אל יסוד המזבח" (ויקרא ה, ט) — והנשאר ימצה כלומר, אם נשאר דם — ימצה,

such that with regard to an offering for which he sprinkles the blood on the external altar he should pour the remainder of the blood on the inner altar, and this is analogous to the halakha that he pours the remainder of the blood sprinkled on the inner altar on the base of the external altar, this is not possible. But the inner altar itself does not have a base, and therefore it is not possible to pour the remainder of the blood on the base of the inner altar. Therefore, the verse must teach that the remainder of the blood of the burnt offering is poured on the base of the external altar.

The Gemara analyzes the next clause of the baraita: Or perhaps it is not so, but rather the verse serves to teach that any sprinkling of blood on the corners of the altar of the burnt offering will be done on a part of the altar where there is a base. The Gemara asks: How can the verse mean that? Is it written: At the base of the burnt offering? This would indicate that the blood of the burnt offering must be placed where there is a base. It is written in the verse: “At the base of the altar of burnt offering” (Leviticus 4:25).

The Gemara answers: Even if the verse were to be speaking about sprinkling the blood of the burnt offering and is not referring to pouring the remainder of the blood, the term “altar of” is necessary, because if it were written: At the base of the burnt offering, I would say that the priest must sprinkle the blood on the upright wall of the base of the altar, i.e., the side of the base, rather than on the upper surface of the base. Now that it is written: “At the base of the altar of the burnt offering,” it means that the blood must be sprinkled on the upper surface of the base.

The Gemara explains the next clause of the baraita based on this understanding: Rabbi Yishmael said: Why do I need a verse to teach that the blood must be sprinkled on the upper surface of the base of the altar? It can be derived via an a fortiori inference: Just as the remainder of the blood of a sin offering, which does not effect atonement, nevertheless requires that it must be poured on the upper surface of the base of the altar, with regard to the initial sprinkling of the blood of a burnt offering, which effects atonement, is it not logical that it requires the upper surface of the base of the altar?

Rabbi Akiva explained similarly and said: And just as the remainder of the blood of a sin offering, which does not effect atonement and does not come for atonement, nevertheless requires that it must be poured on the upper surface of the base, with regard to the initial sprinkling of the blood of a burnt offering, which effects atonement and comes for atonement, is it not logical that it requires the upper surface of the base of the altar? The baraita concludes: If so, why must the verse state: “At the base of the altar of burnt offering” (Leviticus 4:25)? It is to teach that you must give a base to the altar of the burnt offering, i.e., that the remainder of any blood sprinkled on the altar must be poured on the base.

The Gemara asks: What is the difference between the explanations of Rabbi Yishmael and Rabbi Akiva? Rav Adda bar Ahava says: The difference between them is whether failure to pour the remainder of the blood disqualifies the offering, so that all the sprinklings must be done again. One Sage, Rabbi Yishmael, holds that failure to pour the remainder of the blood does disqualify the offering. And one Sage, Rabbi Akiva, who adds the words: Which does not come for atonement, holds that failure to pour the remainder of the blood does not disqualify the offering.

Rav Pappa says: Everyone agrees that failure to pour the remainder of the blood on the base does not disqualify the offering. But here they disagree with regard to the issue of whether failure to squeeze the blood from a bird sin offering after sprinkling the blood disqualifies the offering or not. One Sage, Rabbi Yishmael, holds that it does disqualify the offering, and one Sage, Rabbi Akiva, holds that it does not disqualify the offering.

It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rav Pappa that even Rabbi Yishmael agrees that failure to pour the remainder of the blood on the base does not disqualify the offering. The verse states: “And the priest shall sprinkle the blood upon the corners of the altar of sweet incense before the Lord, which is in the Tent of Meeting; and all the remaining blood of the bull he shall pour out at the base of the altar of burnt offering, which is at the entrance of the Tent of Meeting” (Leviticus 4:7). What is the meaning when the verse states “of the bull”? This seems superfluous, as the entire passage is referring to the bull. This serves to teach the halakha of another bull, i.e., the bull of Yom Kippur, which also requires placement of blood on the base of the external altar. This is the statement of Rabbi Yehuda HaNasi.

The baraita continues: Rabbi Yishmael said: It is not necessary for the Torah to write that the blood of the bull of Yom Kippur requires placement of blood on the base of the external altar. This is because it can be derived via an a fortiori inference: And just as if the bull of the anointed priest, i.e., the sin offering of a High Priest, with regard to which it is not obligatory to bring its blood inside the Sanctuary, i.e., it is not an obligatory offering, as he brings it only if he sins, nevertheless requires sprinkling blood on the base of the altar; with regard to the bull of Yom Kippur, with regard to which it is obligatory to bring its blood inside the Sanctuary, i.e., it must be brought every year, is it not logical that it requires sprinkling of its blood on the base of the altar?

Rabbi Akiva said: Just as the bull of a High Priest, with regard to which its blood does not enter the innermost sanctum, whether as a fixed obligation or as a mitzva, nevertheless requires pouring of blood on the base of the altar, concerning the bull of Yom Kippur, with regard to which its blood enters the innermost sanctum as an obligation, is it not logical that it requires pouring of blood on the base of the altar?

The baraita continues: One might have thought that the reason the Torah writes the phrase “of the bull” is to teach that failure to place the blood on the base of the external altar disqualifies the offering. Therefore, the verse states with regard to the service of Yom Kippur, after sprinkling the blood in the Sanctuary: “And when he has made an end of atoning for the Sanctuary, and the Tent of Meeting, and the altar, he shall present the live goat” (Leviticus 16:20). This teaches that once he has sprinkled the blood in the innermost sanctum all the atonements are completed. This is the statement of Rabbi Yishmael.

The baraita continues: From now, i.e., based on this, one can state an a fortiori inference to derive the halakha of the bull of the anointed priest from the halakha of the goat of the king. Just as the goat sin offering of a king, with regard to which its blood does not enter inside the Sanctuary, whether as a fixed obligation or as a mitzva, but is sprinkled, like other individual sin offerings, on the external altar, requires that the blood be poured on the base of the altar (see Leviticus 4:25); with regard to the sin offering of a High Priest, the blood of which enters inside the Sanctuary, whether as a fixed obligation or as a mitzva, is it not logical that it should require pouring on the base of the altar?

If so, the verse that states that there is a requirement that the blood of the sin offering of a High Priest is poured on the base of the altar is apparently superfluous. One might have thought that the reason the Torah writes it is to teach that failure to pour the blood there disqualifies the offering. Therefore, the verse states: “And the priest shall sprinkle of the blood upon the corners of the altar of sweet incense before the Lord, which is in the Tent of Meeting, and all the remaining blood of the bull he shall pour out at the base of the altar of burnt offering, which is at the entrance of the Tent of Meeting” (Leviticus 4:7).

The baraita explains: Since the verse inverted the terms in the clause, writing: “And all the remaining blood of the bull he shall pour out,” and not: He shall pour out all the remaining blood of the bull, the verse detaches this positive mitzva of pouring the remaining blood from the other mitzvot in the verse. And the verse thereby made this a non-essential mitzva, to tell you that failure to pour the remainder of the blood on the base of the altar does not disqualify the offering. This baraita supports Rav Pappa’s interpretation, that Rabbi Yishmael agrees that failure to pour the remainder of the blood on the base of the altar does not disqualify the offering.

The Gemara asks: But does Rabbi Yishmael hold that failure to squeeze out the blood of a bird sin offering disqualifies the offering, as Rav Pappa explained? But the school of Rabbi Yishmael taught: The verse states: “And he shall sprinkle of the blood of the sin offering upon the side of the altar; and the remainder of the blood shall be squeezed out at the base of the altar; it is a sin offering” (Leviticus 5:9). This means: And the remainder shall be squeezed out, i.e., it needs to be squeezed out only if some blood remains.