זבחים סג ע"ב

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף סג - ב

כל העולין למזבח לצורך עבודה עולין ופונים דרך ימין ומקיפין את המזבח עד שבאים לקרן דרומית מערבית ויורדין דרך שמאל ולא היו חוזרין בצד שעלו שאם כן נמצאו מהלכים לצד שמאל, ולמדים מהפסוק שכל פינות [פניות] שאתה פונה לא יהיו אלא לימין, חוץ מן הכהנים העולה לשלשה דברים אלו [לניסוך היין, המים, ועולת העוף] שהיו עולין למזבח ופונים דרך שמאל לקרן מערבית דרומית כדי למהר ולזרז עבודתן שחששו בנסכים שמא יקבלו הנסכים ריח עשן בזמן שמקיף הכהן העוסק בהם את המזבח, וכן חששו בעולת העוף שתמות בעשן בזמן שיקיפו איתה את המזבח מצד ימין. והיו יורדין על העקב מאותו צד שעלו ולא מקיפים את המזבח בחזרתן מסביב משמאל לימין שכל מה שאפשר למעט בהליכת שמאל ממעטים. [ואותן ג' דברים שנעשו למטה מחוט הסיקרא בקרן מערבית דרומית לא היו עולים הכהנים לצורך עבודה זו למזבח, אלא היו עומדים על הרצפה] ^[77].

גמרא:

מנא הני מילי שאמרנו שחטאת העוף נעשית בקרן דרומית - מערבית?

אמר רבי יהושע: למדים זאת מזה דאמר קרא במנחת חוטא שמביאה העני במקום חטאת העוף, ובה נאמר "לא ישים עליה שמן ולא יתן עליה לבונה כי חטאת היא" ומשם למדים דחטאת קרויה מנחה, ומנחה של חוטא קרויה חטאת.

ולמדים מנחה מחטאת: מה חטאת נעשית פסולה כשנעשו עבודותיה שלא לשמה אף מנחה של חוטא נעשית פסולה כשנעשו עבודותיה שלא לשמה. [יעויין ברש"י שכן גרס בגמרא] ^[78].

וכן למדים חטאת ממנחה: ומה מנחה הגשתה למזבח בקרן דרומית מערבית, אף חטאת העוף הזאת דמה שהיא עיקר עבודתה דינה שתיעשה בקרן דרומית מערבית.

והוינן בה: ומנחה גופא מנלן שהגשתה נעשית בקרן דרומית מערבית של המזבח דווקא?

ומתרצינן: דתניא: כתיב במנחה "הקרב אותה [את המנחה] לפני ה' אל פני המזבח", וצד מערב קרוי "לפני ה'" שהוא הקרוב ביותר לאהל מועד, ואם כן - יכול תהא ההגשה במערב של מזבח? תלמוד לומר שאי אפשר לומר שתהא במערב שהרי כתוב בפסוק זה: "אל פני המזבח", שהוא צד דרום, שהכבש נתון בדרום ופניו של מזבח לכבש!

אי אם תלמד מהפסוק אל פני המזבח בלבד אם כן, יכול שנאמר שתהא ההגשה בדרום? תלמוד לומר שאינו כן שהרי בפסוק זה נאמר גם "לפני ה'" שהוא צד מערב!

הא כיצד יתקיימו שני המקראות?

מגישה את המנחה בקרן מערבית דרומית כנגד חודה של קרן ונמצינו מקיימים את שני הכתובים, גם בדרום וגם במערב.

ודיו שיגיש את הכלי שיגע בחודה של קרן ואין צריך שתגע המנחה עצמה במזבח.

רבי אלעזר אומר: המנחה מוגשת בקרן דרומית ^[79] של מזבח ולא דווקא בחודה של קרן אלא כנגד דרומה של קרן.

וסובר רבי אלעזר שכך למדים: יכול אולי נפרש כוונת הכתוב: יגישנה את המנחה או רק למערבה של קרן, או יגישנה רק לדרומה, לאיזה מהן שירצה, אמרת, לא כך מתפרש הכתוב, שהרי כלל בידינו דכל מקום שאתה מוצא שני מקראות פסוק אחד מקיים עצמו ומקיים חבירו ואחד מקיים עצמו ומבטל חבירו מניחין זה המקרא שמקיים עצמו ומבטל חבירו ותופשין זה שמקיים עצמו ומקיים חבירו. וכן בעניננו, אם נפרש הכתוב שהגשה נעשית במערב, אם כן, כשאתה אומר מקיים "לפני ה'" - במערב בטלת את הפסוק "אל פני המזבח" - בדרום. אלא כוונת הכתוב שהגשה נעשית בדרום ומתקיימים שני המקראות ואכן כשאתה אומר "אל פני המזבח", בדרום, קיימת גם "לפני ה'" במערב. והיכן קיימתו? -

אמר רב אשי: קסבר האי תנא, רבי אלעזר, כוליה מזבח בצד צפון של עזרה קאי, נמצא שדופן דרום של המזבח מכוון כנגד אמצע פתח ההיכל - הקרוי "לפני ה'", הלכך יגיש את המנחה אל פני המזבח בדרומו של מזבח, ומכיוון שהוא כנגד הפתח, מתקיימים שני המקראות.

שנינו במשנתנו: בכל מקום היתה כשירה אלא זה היה מקומה.

מאי קאמר? הלא זוהי סתירה ^[80], מתחילה אומר שכל מקום כשר, וחוזר ואומר שזהו דווקא מקומה.

אמר רב אשי: הכי קאמר: בכל מקום במזבח בין למעלה מחוט הסיקרא בין למטה היתה החטאת כשירה ^[81] למליקתה, אלא זה, למטה מחוט הסיקרא, היה מקומה להזאתה. תנינא להא דתנו רבנן: מליקה בחטאת העוף בכל מקום שהיא נעשית במזבח ^[82] כשירה, היזה דמה בכל מקום במזבח בין למעלה מחוט הסיקרא בין למטה כשירה, [היזה ולא מיצה את הדם כשירה, שהחטאת טעונה מיצוי אחר הזאה שהיה מקרב את העוף למזבח ודוחק את מקום מליקתו של העוף בקיר המזבח והדם מתמצה ויורד אל יסוד המזבח, ומיצוי זה אינו מעכב,] ובלבד שיתן מחוט הסיקרא ולמטה מדם הנפש.

ומקשינן: מאי קאמר? הלא הרישא והסיפא סותרים זה לזה, שברישא כתוב היזה דמה בכל מקום כשירה, ומשמע שכשרה ההזאה אפילו אם את כל הדם היזה למעלה, ובסיפא כתוב שרק אם נתן מדם הנפש למטה מחוט הסיקרא כשר. אך למעלה, פסול.

הערות

^[77] כך פירש רש"י. והרש"ש כתב שאינו מדוייק. שהרי מכלל שלשה דברים אלו הוא שפיכת שיירי הדם לייסוד: ובזה אינו עומד על הרצפה אלא עולה בכבש קטן לייסוד ושם שופך.

^[78] אך הגירסא לפנינו בגמרא היא "מה חטאת טעונה צפון אף מנחה טעונה צפון". אלא שרש"י תמה בזה מאד שהרי מנחה אינה טעונה צפון כמפורש במשנה המנחות נקמצות בכל מקום בעזרה. [ולא נזכר שמנחת חוטא דינה שונה]. ובשיטה מקובצת [בהשמטות] כתב שגירסא זו היא מרבינו גרשום מאור הגולה. ומה שהקשה עליה רש"י שהרי אין קמיצת מנחה טעונה צפון. תירץ שהכוונה היא על קידוש הקומץ בכלי שרת שטעון צפון דווקא. ומה שאין למדים לקמיצה שתהיה טעונה צפון אע"פ ששחיטה [שהיא כנגד קמיצה] טעונה צפון? הטעם הוא מפני שהן חלוקות זו מזו. ששחיטה כשרה בזר וקמיצה צריכה כהן דווקא. ולכך למדים לענין קידוש קומץ שיהיה טעון צפון בדומה לקבלת הדם בכלי שרת שטעון צפון בחטאת.

^[79] והקשה השיטה מקובצת [בהשמטות] אם כן מה צריך את הפסוק לפני ה', הלא מספיק הפסוק פני המזבח שזה בדרום. ותירץ שאם היה כתוב רק פני המזבח, היה אפשר להגיש בכל האמה הסמוכה לקרן [שבכל אותה אמה היה ייסוד] אך מכיון שנאמר לפני ה' למדים מזה לקרב את ההגשה כמה שאפשר לצד מערב, אך אין צריך חודה כמו לתנא קמא. כיון שהלפני ה' מתקיים בדרום שהוא מכוון כנגד הפתח.

^[80] הקשה בספר צאן קדשים מדוע לא נפרש כך. שבכל רוחות המזבח כשרה ההזאה בדיעבד. אך לכתחילה צריך בקרן דרומית מערבית דווקא. ותירץ שכיון שלמדים מהגשת מנחה להזאת חטאת שתהא בקרן דרומית מערבית. הרי זה מעכב בחטאת שיהא דווקא שם. והשפת אמת מפקפק בזה. שהרי במנחה עצמה אין ההגשה מעכבת. אכן בשטמ"ק [אות ד'] כתב בתוך דבריו שהמקום מעכב בהגשה. והיינו שאע"פ שאין ההגשה מעכבת את המנחה. מכל מקום המקום [קרן דרומית מערבית] מעכב בהגשה. ואם שינה המקום כמו שלא הגיש כלל. ובספר זבח תודה דייק מדברי הרמב"ם שאין קרן דרומית מערבית מעכבת בהזאת חטאת העוף [וכדעת השפת אמת] שהרמב"ם כתב [פ"ז ממעה"ק ה"ט] וז"ל וכל מקום מן המזבח כשר למליקתה ובלבד שיזה דמה למטה מאמצע המזבח. עכ"ל. ולא הזכיר כלל שיהא בדרומית מערבית. הרי שהדין דרומית מערבית הוא רק לכתחילה. אך בדיעבד כשרה ההזאה בכל מקום למטה מחוט הסיקרא.

^[81] דעת רש"י ותוספות שהדין קרן דרומית מערבית הוא רק בהזאה ומיצוי הדם של חטאת העוף, אך במליקה לא נאמר דין זה. אך הרמב"ם [פ"ז ממעה"ק ה"ו] כתב שהמליקה היתה נעשית בקרן דרומית מערבית. ותמה עליו בזבח תודה מגמרא זו שמבואר שהמליקה כשירה בכל כמקום במזבח. וביאר שזה שהצריך הרמב"ם מליקה בקרן דרומית מערבית, הוא מפני שההזאה והמיצוי נעשים שם. ואם ימלוק במקום אחר הרי עד שיבוא לאותה קרן ישפך הדם לרצפה. ולכך מולק גם כן שם כדי שלא יאבד הדם. ופירש הרמב"ם שזוהי כוונת המשנה. בכל מקום היתה כשירה למליקה, אלא זה היה מקום הזאתה וממילא גם מולקים שם כדי שלא ישפך הדם.

^[82] משמע מזה שדינה של מליקת חטאת העוף שתהיה במזבח דווקא. ובתוספתא [קרבנות פ"ז ה"ב] מפורש לא כך. וז"ל מלקה בכל מקום בעזרה כשירה. ע"כ. אך בהגהות הגר"א שם הגיה במזבח. [על פי סוגייתנו שכתוב מזבח]. וברש"י [ד"ה בכל מקום] והביאוהו גם התוספות [ד"ה אף חטאת] מפורש שמליקה איננה במזבח. אך השטמ"ק [סד. אות י"ב] הוסיף ברש"י שאינה נוגעת במזבח. משמע שכן צריכה מזבח אלא שאינה נוגעת. והראב"ד בפירושו למסכת קינים כתב שמליקת חטאת העוף צריכה להיות במזבח, שאם לא כן ישפך הדם קודם ההזאה. אך הרז"ה בפירושו שם חולק עליו שאין שום קביעות מקום למליקה.

ומקיפין את המזבח עד לקרן המערבית דרומית, ויורדין דרך שמאל, חוץ מן העולה לשלשה אלו, שהיו נעשים בראש קרן דרומית מערבית: ניסוך היין, ניסוך המים, ועולת העוף כשהיא מרובה במזרח, שהיו עולין ישר לקרן זו, מן הכבש שבדרום לצד שמאל, וכשגומרים עבודתם יורדין על העקב כלומר, חוזרים בדרך שבה באו.

א גמרא שואלים: מנא הני מילי [מנין הדברים הללו] שמקום החטאת הוא בקרן דרומית מערבית? אמר ר' יהושע, אמר קרא [הכתוב] לגבי מנחת חוטא, הבאה במקום חטאת הבהמה והעוף, "לא ישים עליה שמן ולא יתן עליה לבנה כי חטאת היא" (ויקרא ה, יא), ומפסוק זה רואים שחטאת קרויה מנחה, ומנחה קרויה חטאת, ולפיכך יש ללמוד מזו על זו:

מה חטאת טעונה שחיטה בצפון — אף מנחה טעונה קידוש הקומץ בכלי בצפון. ומה מנחה מגישה בקרן מערבית דרומית, אף חטאת מזה דמה בקרן מערבית דרומית.

ושואלים: ומנחה גופה מנלן [עצמה מנין לנו] שמגישים אותה שם? דתניא [ששנויה ברייתא] על הפסוק: "וזאת תורת המנחה הקרב אותה... לפני ה' אל פני המזבח" (ויקרא ו, ז). ממה שנאמר "לפני ה' "(ויקרא ו, ז), יכול שיגיש אותה במערב שהוא לפני ה', מול ההיכל? תלמוד לומר: "אל פני המזבח" (ויקרא ו, ז) בדרום, שמשם עולים אליו.

ומצד שני, אי [אם] נאמר "אל פני המזבח", יכול יגישה בדרום, שהוא פני המזבח, שמשם עולים אליו? תלמוד לומר: "לפני ה' ", במערב. הא [הרי] כיצד מקיימים את שני הכתובים? מגישה בקרן מערבית דרומית כנגד חודה של קרן, והרי זה גם בדרום וגם במערב, ודיו.

ר' אליעזר אומר: יכול יגישנה למערבה של קרן או לדרומה של קרן לאיזו שירצה? אמרת: כל מקום שאתה מוצא שני מקראות, אחד מקיים מה שנאמר בו עצמו ומקיים גם מה שנאמר בחבירו, ואחד מקיים עצמו ומבטל חבירו — מניחין זה שמקיים עצמו ומבטל חבירו, ותופשין את שמקיים עצמו ומקיים חבירו.

ולפיכך, בענייננו, כשאתה אומר "אל פני ה' "והוא במערב, היכן קיימת "אל פני המזבח"? אבל כשאתה אומר "אל פני המזבח" והוא בדרום, קיימת "לפני ה' ", במערב.

ותוהים: בדרום היכן קיימת "לפני ה' "? אמר רב אשי, קסבר האי תנא [סבור תנא זה]: כוליה [כל] המזבח בצפון העזרה קאי [הוא עומד], מן האמצע וצפונה, ולכן קצהו הדרומי מצוי מול פתח ההיכל, שנמצא באמצע העזרה, והוא ממש "לפני ה' ".

ב שנינו במשנה לגבי חטאת העוף: בכל מקום היתה כשירה, אלא זה היה מקומה (בקרן דרומית מערבית). ושואלים: מאי קאמר [מה הוא אומר]? מה פירוש התוספת "אלא זה היה מקומה"? שהרי כבר אמרנו תחילה במשנה שהיא נעשית בקרן דרומית מערבית דווקא! אמר רב אשי, הכי קאמר [כך הוא אומר]: בכל מקום היתה כשירה למליקתה, אלא זה, קרן דרומית מערבית, היה מקומה להזאתה.

ומעירים: תנינא להא דתנו רבנן [שנינו איפוא במשנה את מה ששנו חכמים בברייתא] לגבי חטאת העוף: מלקה בכל מקום במזבח — כשירה, היזה דמה בכל מקום במזבח — כשירה, היזה את הדם ולא מיצה את הנותר על קיר המזבח, כפי שנאמר בתורה "והזה מדם החטאת על קיר המזבח והנשאר בדם יימצה אל יסוד המזבח" (ויקרא ה, ט) — עדיין כשירה, ובלבד שיתן מחוט הסיקרא ולמטה מדם הנפש (הדם שהנפש יוצאה בו).

ושואלים: מאי קאמר [מה הוא אומר] "מלבד שיתן מחוט הסיקרא ולמטה"? והרי נאמר תחילה שאם היזה בכל מקום כשירה! ומסבירים: הכי קאמר [כך הוא אומר]: מלקה בכל מקום במזבח — כשירה, מיצה דמה בכל מקום במזבח — כשירה,

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

and circle the altar until reaching the southwest corner and descend via the left side of the ramp, except for one who ascends for one of these three matters, where they would ascend directly to the southwest corner of the altar, and descend by turning on their heels and retracing the path by which they ascended rather than circling the altar.

GEMARA: The Gemara asks a question about the mishna’s statement that the sacrificial rite of a bird sin offering is performed at the southwest corner of the altar: From where are these matters derived? Rabbi Yehoshua says: The verse states with regard to the sin offering of a destitute sinner, which is a meal offering brought in lieu of an animal or bird: “He shall put no oil upon it, neither shall he put any frankincense on it; for it is a sin offering” (Leviticus 5:11). From this verse it is evident that a sin offering is called a meal offering and a meal offering is called a sin offering, so that their halakhot may be compared.

Just as a sin offering requires slaughtering in the north section of the Temple courtyard, so too, the handful of a meal offering requires sanctification in a service vessel in the north. And just as a meal offering is brought near to the southwest corner of the altar, so too, the blood of a sin offering is sprinkled on the southwest corner of the altar.

The Gemara asks: And with regard to a meal offering itself, from where do we derive that it must be brought near the altar at the southwest corner? As it is taught in a baraita with regard to the verse: “And this is the law of the meal offering…before the Lord, in front of the altar” (Leviticus 6:7). From the phrase: “Before the Lord,” one might have thought that the rite of bringing the meal offering near the altar must be performed at the west side of the altar, which faces the Sanctuary. Therefore, the verse states: “In front of the altar,” which is its south side, from where the priests ascend the ramp.

The baraita continues: If the verse merely stated: “In front of the altar,” one might have thought that the practice of bringing the meal offering near the altar must be performed at the south side of the altar. Therefore, the verse states: “Before the Lord,” which indicates the west side. How can these texts be reconciled? The priest brings it near at the southwest corner of the altar, opposite the edge of the corner of the altar, and that is sufficient.

The baraita continues: Rabbi Eliezer says: One might have thought that the priest may bring it near the altar to the west of the southwest corner or to the south of the southwest corner. You must say: Anywhere you find two verses, and acting in accordance with one of them fulfills itself, i.e., the requirement stated in that verse, and fulfills the requirement stated in the other verse, whereas acting in accordance with the other one of them fulfills itself and negates the requirement stated in the other verse, one leaves the verse that fulfills itself and negates the other, and seizes the verse that fulfills itself and fulfills the other verse as well.

The Gemara explains: In this context, when you say: “Before the Lord,” which indicates that the meal offering should be brought near the altar at the west side of the altar, how have you fulfilled the other part of the verse: “In front of the altar,” which indicates the south side? But when you say: “In front of the altar,” and bring it near the altar at the south side, you have also fulfilled the phrase: “Before the Lord.” Consequently, the meal offering must be brought near the south side of the altar.

The Gemara asks: If one brought the meal offering near the altar at the south side, how have you fulfilled the phrase: “Before the Lord”? Rav Ashi says: This tanna holds that the entire altar stood in the north section of the Temple courtyard. The southern side of the altar was directly aligned with the midpoint of the Temple courtyard, directly opposite the entrance of the Sanctuary, and therefore it is considered “before the Lord.”

§ The mishna teaches that if the sacrificial rite of a bird sin offering was performed in any place on the altar, the offering is valid, but the southwest corner was its designated place. The Gemara asks: What is the mishna saying when it states that the southwest corner was its designated place? The mishna already stated that the sacrificial rite of a bird sin offering should be performed at the southwest corner. Rav Ashi said: This is what the mishna is saying: Any place was valid for its pinching, but the southwest corner was the place for the sprinkling of its blood.

The Gemara notes: We learn in this mishna that which the Sages taught explicitly in a baraita with regard to a bird sin offering: If the priest pinched its nape in any place on the altar, it is valid. If he sprinkled its blood in any place on the altar, it is valid. If he sprinkled the blood, but did not squeeze out the remaining blood upon the lower part of the wall of the altar, in accordance with the verse: “And he shall sprinkle of the blood of the sin offer-ing upon the side of the altar; and the rest of the blood shall be squeezed out at the base of the altar” (Leviticus 5:9), it is nevertheless valid, provided that he places some of the blood of the soul anywhere on the altar from the red line and below.

The Gemara asks: What is the baraita saying? It first states that the offering is valid no matter where on the altar its blood is sprinkled, and it then states that blood must be placed specifically below the red line. The Gemara answers: This is what the baraita is saying: If he pinched its nape in any place on the altar, it is valid. If he squeezed out its blood in any place on the altar, it is valid,

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

במשנה חוץ כו' שהיו עולין ויורדין על העקב. הלשון תמוה דהעיקר חסר דלא תני איך היו עולין אם דרך ימין או דרך שמאל (ועי' לקמן סד ב) לשון הברייתא. ונ"ל דחסר ב' תיבות וכצ"ל עולין דרך שמאל ויורדין עה"ע וכלשון הברייתא שהובאה בסוכה (מח ב). ועוד אני אומר דשם בסוכה צ"ל תנן התם במקום ת"ר והכוונה על המשנה שלפנינו. וע"ש בתד"ה ועולת העוף (שבע"א):

רש"י ד"ה ומקיפין ויורדין דרך שמאל. כצ"ל:

רש"י ד"ה לג' דברים (בסופו). ואינו מקיף אלא עומד על הרצפה בקרקע. אינו מדוייק דבשפיכת שיריים משמע שלא היה עומד על הרצפה אלא על היסוד עי' לעיל (סב ב) בפירושו ד"ה שני כבשים קטנים. ועמש"כ לעיל (נג) ע"ד:

תוי"ט ד"ה וחוזרין. ותוס' כ' דטעמא כו'. הן כפי העתקתו לשון רש"י אין ביניהם כלום. אבל בתוס' סוכה שם העתיקו לשונו שלא ירבה בהילוך בחנם ע"ש:

גמ' מנא ה"מ א"ר יהושע בן לוי כצ"ל:

תוס' ד"ה מה וכו' ור"ת גריס מה חטאת טעונה ימין אף מנחה כן. עי' לעיל דף כד ע"ב יד יד לקמיצה וצ"ע:

ומאי לא יבדיל אין צריך להבדיל. עמ"ש הרב צאן קדשים ומה שכתב הרב שער המלך סוף הלכות קרבן פסח ועמ"ש אני בעניי לעיל בקונטריס זה בפסחים דף פ"ד מהש"ס בס"ד ע"ש:

ומקיפין דרך שמאל. מקיפים את המזבח בשביל צורכי עבודה או למתן דמי חטאת או סידור המערכה או היפוך איברים בצינורא ויורדין במערבו של כבש שהוא שמאל לעולים במזבח בעלייתן: לג' דברים אלו. הנעשים בקרן מערבית דרומית נסכים ועולת העוף כשהוא עולה למזבח פונה לשמאל באותה הקרן וכשגמר חוזר על העקב דרך עלייתו ובגמ' פריך הא בעינן דרך ימין ולג' דברים הנעשים בה למטן אינו עולה ואינו מקיף אלא עומד על הרצפה בקרקע: גמ' מנא הני מילי. דחטאת העוף בקרן מערבית דרומית: לא ישים עליה וגו'. במנחת חוטא כתיב הבאה תחת חטאת העוף בדלי דלות וקרייה רחמנא חטאת ואשמעינן נמי שהחטאת קרויה מנחה דהכי משמע נמי כי החטאת נהפכה להיות מנחה: מה חטאת טעונה צפון. יודע אני שגירסא זו שיבוש שהרי לא חטאת העוף ולא מנחה טעון צפון וא''ת מנחת חוטא חלוקה מן השאר ולחטאת בהמה מקיש לה הוה ליה למיתני במתניתין דקתני לעיל המנחות נקמצות בכל מקום בעזרה חוץ ממנחת חוטא ועוד היאך אפשר חטאת העוף שבאת תחת חטאת בהמה אינה טעונה צפון שהרי נעשית בקרן מערבית דרומית ובמנחה הבאה תחת העוף תטעון צפון וגירסא אחרינא גרסי' בה ואיני יודע אמיתה ונראה בעיני מה חטאת פסולה שלא לשמה אף מנחה פסולה שלא לשמה וה''נ ילפינן לה בפ''ק דמנחות (דף ד.): ומה מנחה. טעונה הגשה בקרן מערבית דרומית אף חטאת העוף עבודתה בקרן מערבית דרומית והזאת דמה היא עיקר עבודתה: לפני ה'. הקרב אותה בני אהרן לפני ה' היינו שמגיעה למזבח: אל פני המזבח. דרום ששם הכבש: ודיו. במסכת סוטה בפ''ב מפרש מאי דיו וקאמר שאינו צריך להגיע גופה למזבח אלא הכלי: רבי אליעזר אומר. מאחר שפרט לך הכתוב בהגשתה שתי רוחות יכול לאיזה מהן שירצה ה''ג יכול יגישנה למערבה או לדרומה של קרן: כוליה מזבח בצפון קאי. נמצא דרומו של מזבח כלה לנגד הפתח וקרינן נמי בצד דרומו לפני ה': בכל מקום היתה כשירה למליקתה. בין למעלה בין למטה דכי ילפינן למטה בחטאת העוף בהזאה הוא דילפינן לקמן בשמעתין והזה מדם החטאת על קיר ואמר מר זה קיר התחתון וקרן מערבית דרומית נמי בהזאה הוא דילפינן דהא מהגשה דמנחה יליף

ויורדין על העקב. לאו משום שלא ירבה בהילוך בחנם דאם כן כשהיה בקרן דרומית מזרחית נמי אלא היינו טעמא דהכא חזרתו על העקב הויא לה דרך ימין: מנחה קרויה חטאת וחטאת קרויה מנחה. תימה דהוה לן למימר מנחה קרויה חטאת ואין חטאת קרויה מנחה כדאמרינן פ''ק (לעיל ז:) תודה קרויה שלמים ואין שלמים קרויין תודה ובמנחות פרק התודה (דף פ:) לחם איקרי תודה תודה לא איקרי לחם וי''ל דודאי לא מיקרי שם אחד לענין לשמה דפ''ק ולענין ניתותרו המעות דפרק התודה אבל הכא דמהיקשא קדריש דמנחה וחטאת איתקוש ודאי להדדי איכא לאקושינהו שפיר: מה חטאת טעונה צפון. פירש בקונטרס דגירסא זו משובשת היא שהרי לא חטאת העוף טעונה צפון כדאמר ולא בן עוף בצפון ולא מנחה טעונה צפון וא''ת מנחת חטאת חלוקה משאר מנחות ולחטאת בהמה מקיש לה הוה ליה למיתני במתניתין לעיל דקתני כל המנחות נקמצות בכל מקום בעזרה חוץ ממנחת חוטא ועוד אפשר חטאת העוף הבאה בדלות תחת חטאת בהמה אינה טעונה צפון שהרי נעשית בקרן מערבית דרומית ומנחה הבאה תחת חטאת העוף תטען צפון וגירסא אחרינא גרסינן בה ואיני יודע אמיתה ונראה בעיני מה חטאת פסולה שלא לשמה אף מנחה פסולה שלא לשמה וה''נ ילפינן לה בפ''ק [דמנחות] ע''כ לשון הקונטרס וקשה לפירושו דודאי מעיקרא אמרי' בפ''ק דמנחות (דף ד.) בשלמא מנחת חוטא חטאת קרייה רחמנא אבל מנחת קנאות מנלן אבל במסקנא אמרינן אלא מנחת חוטא ומנחת קנאות דפסולות שלא לשמן מנלן חטאת טעמא מאי דכתיב בה היא ה''נ הא כתיב בה היא ועוד קשה לגירסת הספרים דבפרק איזהו מקומן (לעיל מט:) מוכח דחטאת הטעונה צפון כעולה הוי היקש אם כן היכי אתיא מנחה והדר ילפינן מחטאת וכי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש ועוד כמו שהקשה בקונטרס דחמירא לא הויא מנחה מחטאת העוף דאתיא במקומה ואינה טעונה צפון מיהו י''ל הרי בתורת כהנים ילפינן דחטאת העוף פסולה שלא לשמה מן הפסוק ולא ילפינן ממנחת חוטא דמפיק פסול מקרא אחרינא ויש לדחות מיהו אמת דמנחה לא בעיא צפון אלא הגשה בקרן מערבית דרומית כדבסמוך (ואי) והקמיצה אינה טעונה צפון אפי' מנחת חוטא נמי כדמוכח בתוספתא דמנחות פ''ק חומר בשחיטה שטעונה צפון מה שאין כן בקמיצה וכי תימא היינו במנחת נדבה אבל במנחת חוטא טעונה צפון מכל מקום אינו חומר בשחיטה לגמרי שהרי בשחיטה נמי ליתא בצפון בקלים מיהו י''ל דכללא בקדשי קדשים הוי דומיא דמנחה וזהו דוחק ועוד דתני בסיפא חומר בקמיצה מבמליקה שהקמיצה דוחה שבת וטומאה וליתני שהקמיצה טעונה צפון ולא מליקה אף על גב דיש קמיצה דלא בעיא צפון כגון מנחת נדבה כמו כן אינה דוחה שבת מיהו נ''ל לדחות דה''נ לא מיירי במנחת חוטא דהא אינה דוחה שבת אלא מיירי במנחת העומר ומנחת תמיד שהן בציבור והן ודאי לא בעו צפון אבל מנחת חוטא בעי' צפון דאיתקש לחטאת בהמה שבאה חליפתה בעשירות. ברו''ך: והרב רבי חיים גריס מה חטאת העוף טעונה יסוד דכתיב והנשאר בדם ימצה אל יסוד המזבח אף מנחה טעונה הגשה כנגד היסוד והכי מוכח פרק כל המנחות באות מצה (מנחות דף סא.) [גבי] ואלו טעונות תנופה לוג שמן של מצורע ואשמו [דאמרינן התם] לפני ה' במזרח והאמרת לפני ה' במערב פירוש בהך שמעתיה ומשני ה''מ מנחה דאיקרי חטאת וחטאת טעונה יסוד וקרן דרומית מזרחית לא היה לה יסוד אבל הכא לפני ה' קרינא ביה והשתא כולה בדרום ליכא למימר משום יסוד וכולה במערב נמי לא משום דכתיב (ויקרא ו) אל פני המזבח דהיינו דרום מכל מקום איצטריך לפני ה' דלא תימא אל פני המזבח גזירת הכתוב הוא אף על גב דלית ליה יסוד ובריש פירקין פירשתי מה שהקשה דגבי גחלים דיום הכיפורים קרי לפני ה' במערב דוקא וא''ת ושאר מנחות מנלן וכי תימא מדאיתקוש כל המנחות לחטאת ואשם בפרשת צו וילפינן משירי הדם שטעונין יסוד אם כן מנחת חוטא תיפוק לי מהתם ועוד מנלן דמקשינן לשירים לקשינהו לתחילת דמים ולא בעי יסוד כחטאת ויש לומר דכתיב לפני ה' במנחת חוטא ובכל המנחות נמי כתיב לפני ה' כי היכי דהאי לפני ה' כנגד היסוד [האי נמי כנגד היסוד] ולא ג''ש ממש [היא] דדבר הלמד בהיקש מבעיא לן אי חוזר ומלמד בג''ש אי לא אלא גלוי מילתא בעלמא הוא ור''ת גריס מה חטאת טעונה ימין אף מנחה כן והיינו דלא כר''ש דאמר לעיל (דף כה.) בא לעובדה בכלי עובדה בשמאל אי נמי אפילו כרבי שמעון וכגון שבא לעובדה ביד דאמר עובדה בימין כחטאת: הגה''ה אף חטאת בקרן מערבית דרומית. תימה דלא ילפינן מינה מליקה ושמא לא ילפינן אלא מידי דאשכחן דבעי מזבח כמנחה וכן פירש בקונטרס בסמוך: בדרום קיימת כולה. על כרחך רבי אליעזר אית ליה ההיא דמה חטאת טעונה יסוד דאי לאו הכי מנא ליה דאמר מערבית ותימה אם כן לפני ה' למה לי דרומית נפקא לן מאל פני המזבח ומערבית מדבעיא יסוד:

דף סג - ב

גמרא:

הערות

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד