|
טקסט הדף מנוקד
כְּמִין שְׁנֵי חוֹטָמִין דַּקִּין (וְאֶחָד) מְעוּבֶּה וְאֶחָד דַּק כְּדֵי שֶׁיְּהוּ שְׁנֵיהֶם כָּלִין בְּבַת אַחַת מַעֲרָבוֹ שֶׁל מַיִם מִזְרָחוֹ שֶׁל יַיִן עֵירָה שֶׁל מַיִם לְתוֹךְ שֶׁל יַיִן וְשֶׁל יַיִן לְתוֹךְ שֶׁל מַיִם יָצָא
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בַּלּוֹג הָיָה מְנַסֵּךְ כׇּל שְׁמוֹנָה וְלַמְנַסֵּךְ אוֹמֵר לוֹ הַגְבַּהּ יָדֶךָ שֶׁפַּעַם אֶחָד נִסֵּךְ אֶחָד עַל גַּבֵּי רַגְלָיו וּרְגָמוּהוּ כׇּל הָעָם בְּאֶתְרוֹגֵיהֶן כְּמַעֲשֵׂהוּ בַּחוֹל כָּךְ מַעֲשֵׂהוּ בַּשַּׁבָּת אֶלָּא שֶׁהָיָה מְמַלֵּא מֵעֶרֶב שַׁבָּת חָבִית שֶׁל זָהָב שֶׁאֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת מִן הַשִּׁילוֹחַ וּמַנִּיחָהּ בַּלִּשְׁכָּה נִשְׁפְּכָה נִתְגַּלְּתָה הָיָה מְמַלֵּא מִן הַכִּיּוֹר שֶׁהַיַּיִן וְהַמַּיִם מְגוּלִּין פְּסוּלִין לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ גְּמָ' מְנָא הָנֵי מִילֵּי אָמַר רַב עֵינָא דְּאָמַר קְרָא וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן וְגוֹ' הָנְהוּ תְּרֵי מִינֵי חַד שְׁמֵיהּ שָׂשׂוֹן וְחַד שְׁמֵיהּ שִׂמְחָה אֲמַר לֵיהּ שָׂשׂוֹן לְשִׂמְחָה אֲנָא עֲדִיפְנָא מִינָּךְ דִּכְתִיב שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּ וְגוֹ' אֲמַר לֵיהּ שִׂמְחָה לְשָׂשׂוֹן אֲנָא עֲדִיפְנָא מִינָּךְ דִּכְתִיב שִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן לִיהוּדִים אֲמַר לֵיהּ שָׂשׂוֹן לְשִׂמְחָה חַד יוֹמָא שָׁבְקוּךְ וְשַׁוְּיוּךְ פַּרְוַונְקָא דִּכְתִיב כִּי בְשִׂמְחָה תֵצֵאוּ אֲמַר לֵיהּ שִׂמְחָה לְשָׂשׂוֹן חַד יוֹמָא שָׁבְקוּךְ וּמָלוּ בָּךְ מַיָּא דִּכְתִיב וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן אֲמַר לֵיהּ הָהוּא מִינָא דִּשְׁמֵיהּ שָׂשׂוֹן לְרַבִּי אֲבָהוּ עֲתִידִיתוּ דִּתְמַלּוֹ לִי מַיִם לְעָלְמָא דְּאָתֵי דִּכְתִיב וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן אֲמַר לֵיהּ אִי הֲוָה כְּתִיב לְשָׂשׂוֹן כִּדְקָאָמְרַתְּ הַשְׁתָּא דִּכְתִיב בִּשְׂשׂוֹן מַשְׁכֵּיהּ דְּהָהוּא גַּבְרָא מְשַׁוֵּינַן לֵיהּ גּוֹדָא וּמָלֵינַן בֵּיהּ מַיָּא עָלָה בַּכֶּבֶשׁ וּפָנָה לִשְׂמֹאלוֹ כּוּ' תָּנוּ רַבָּנַן כׇּל הָעוֹלִים לְמִזְבֵּחַ עוֹלִין דֶּרֶךְ יָמִין וּמַקִּיפִין וְיוֹרְדִין דֶּרֶךְ שְׂמֹאל חוּץ מִן הָעוֹלֶה לִשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים הַלָּלוּ שֶׁעוֹלִין דֶּרֶךְ שְׂמֹאל וְחוֹזְרִין עַל הֶעָקֵב וְאֵלּוּ הֵן נִיסּוּךְ הַמַּיִם וְנִיסּוּךְ הַיַּיִן וְעוֹלַת הָעוֹף כְּשֶׁרָבְתָה בַּמִּזְרָח אֶלָּא שֶׁהָיוּ מַשְׁחִירִין בִּשְׁלָמָא דְּיַיִן מַשְׁחִיר דְּמַיָּא אַמַּאי מַשְׁחִיר כֵּיוָן דְּאָמַר מָר עֵירָה שֶׁל מַיִם לְתוֹךְ שֶׁל יַיִן וְשֶׁל יַיִן לְתוֹךְ שֶׁל מַיִם יָצָא שֶׁל מַיִם אָתֵי לְאַשְׁחוֹרֵי וּמְנוּקָּבִים כְּמִין שְׁנֵי חוֹטָמִין וְכוּ' לֵימָא מַתְנִיתִין רַבִּי יְהוּדָה הִיא וְלָא רַבָּנַן דִּתְנַן רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בַּלּוֹג הָיָה מְנַסֵּךְ כׇּל שְׁמוֹנָה דְּאִי רַבָּנַן כִּי הֲדָדֵי נִינְהוּ אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָּנַן חַמְרָא סְמִיךְ מַיָּא קְלִישׁ הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא דְּאִי רַבִּי יְהוּדָה רָחָב וְקָצָר אִית לֵיהּ דְּתַנְיָא רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר שְׁנֵי קַשְׂווֹאוֹת הָיוּ שָׁם אֶחָד שֶׁל מַיִם וְאֶחָד שֶׁל יַיִן שֶׁל יַיִן פִּיהָ רָחָב שֶׁל מַיִם פִּיהָ קָצָר כְּדֵי שֶׁיְּהוּ שְׁנֵיהֶם כָּלִין בְּבַת אַחַת שְׁמַע מִינַּהּ מַעֲרָבוֹ שֶׁל מַיִם תָּנוּ רַבָּנַן מַעֲשֶׂה בְּצַדּוּקִי אֶחָד שֶׁנִּיסֵּךְ עַל גַּבֵּי רַגְלָיו וּרְגָמוּהוּ כׇּל הָעָם בְּאֶתְרוֹגֵיהֶן וְאוֹתוֹ הַיּוֹם נִפְגְּמָה קֶרֶן הַמִּזְבֵּחַ וְהֵבִיאוּ בּוּל שֶׁל מֶלַח וּסְתָמוּהוּ לֹא מִפְּנֵי שֶׁהוּכְשַׁר לַעֲבוֹדָה אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁלֹּא יֵרָאֶה מִזְבֵּחַ פָּגוּם רש"יכמין שני חוטמין דקים. חוטם אחד בספל ונקב אחד בחוטמו והכהן מערה בפי הספלים והנסכים מקלחין ויורדין דרך החוטמין על גב המזבח ובמזבח היה נקב שבו המים והיין יורדין לשיתין של מזבח שהיו עמוקין וחלולים מאד: אחד מעובה ואחד דק. אחד מנקבים מעובה אותו של יין ואחד דק אותו של מים: שיהו שניהם כלים כאחד. כדמפרש בגמרא שהמים ממהרים לצאת לפיכך צריך שיהא הנקב דק: ה''ג מערבו של מים מזרחו של יין. הספלים נתונים אצל הקרן זה לפני זה סמוכין זה לזה אחד לצד מערב ואחד לפנים הימנו דהיינו למזרח: ר' יהודה אומר כו'. בתרתי פליגי אשלשה לוגין קאי ואשבעה דקאמר ת''ק ואתא רבי יהודה למימר אף בשמיני מנסכים: הגבה את ידך. שנראה שתתן המים בספל לפי שהצדוקין אין מודין בניסוך המים שפעם אחת נסך צדוקי אחד את המים על רגליו: שאינה מקודשת. לא נתחנכה לעבודת המזבח שתהא קדושה לכלי שרת דקיימא לן (יומא דף יב:) כל הכלים שעשה משה משיחתן מקדשתן מכאן ואילך עבודתן מחנכתן ובגמרא מפרש מ''ט ממלאים בשאינו מקודש: היה ממלא מן הכיור. מן המים שבתוך הכיור ומי הכיור אע''פ שנמשח והוקדש לכלי שרת ומקדש מימיו אין נפסלין בלינה שהיו משקעין אותו מבערב בבור כדאמר בסדר יומא (דף לז.) אף הוא עשה מוכני לכיור שהיו משקעין במוכני הכיור שלא יהו מימיו נפסלין בלינה: שהיין והמים מגולים כו'. נתגלה היינו טעמא דממלא מן הכיור ולא היה מנסך מהן לפי שהיין [והמים] המגולין פסולין לגבי מזבח דחיישינן שמא שתה מהן נחש והארס מעורב בהן ונמצא שאינו מנסך מים כשיעור שהרי הארס משלים לשיעורן: גמ' מנא ה''מ. דתוקעין ומריעין בשאיבת המים של נסוך: דכתיב שמחה וששון. אקדים קרא לשמחה קמיה ששון: חד יומא שבקוך. יפקיעוך מן השמים: פרוונקא. רץ לרוץ לפניו: בשמחה תצאו. שהוא יראה הדרכים ויעבור מעברות המים: משכא דההוא גברא משוינן לה גודא. נוד וחבירו במסכת שבת (דף קלח.) הגוד והמשמרת: עולין דרך ימין. כשהוא עולה לראש המזבח פונין לקרן מזרחית דרומית דהיינו לימין העולה שהכבש בדרומו של מזבח ומקראי ילפינן לה (זבחים דף סב:) ומעלותהו פנות קדים (יחזקאל מג) כשתעלו בו תפנו למזרח: ומקיפין ויורדין דרך שמאל. כשהוא בא לירד אינו חוזר על עקביו אלא מקיף סביב למזבח עד שמגיע לכבש ויורד במערבו של כבש שהיא לשמאלו בעלייתו והאי דאין חוזרין על העקב דא''כ נמצא מהלך לצד שמאלו שהרי פניו למזבח ואינו מחזיר לו אחוריו ורחמנא אמר כל פינות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין דנפקא לן מדתני רמי בר יחזקאל עומד על שנים עשר בקר וכו' במסכת זבחים (דף סב:): חוץ מן העולה לג' דברים. הנעשין בקרן מערבית דרומית שפונים דרך שמאל כשהן בראש המזבח פונין לקרן מערבית דרומית שהיא לשמאלו ואין פונין לימין שיהו פונין סביב עד שיגיעו לקרן מערבית דרומית ובשחיטת קדשים (דף סד.) מפרש טעמא נסכים שמא יתעשנו בעשן המערכה כשיקיפוהו סביב שיותר ממהלך מאה אמה יש בהיקף המזבח ועולת העוף שמא תמות בעשן: וחוזרין על העקב גרסינן ולא גרסינן ומקיפין על העקב בדרך שעלו בו ואין מקיפין דכל כמה דמצינן למעוטי בהילוך של שמאל ממעטינן: כשרבתה במזרח. מקום עולת העוף על קרן דרומית מזרחית היא מפני שקרובה לבית הדשן ששם זורקין מוראה ונוצה כדכתיב (ויקרא א) והשליך אותה אצל המזבח וגו' ובית הדשן היה אצל הכבש במזרחה סמוך לה בשלשה טפחים ורחוק מן המזבח כ' אמה כדתנן במסכת תמיד (פ''א מ''ד) גבי תורם את הדשן וכשעולת העוף רבה במזרח שיש שם כהנים רבים מולקין עולת העוף באין ועושין אותה במערבית דרומית אותם שאין יכולין לעמוד שם: אתי לאשחורי. לפי שפעמים שמחליפין: לימא מתניתין. דבעי אחד מעובה ואחד דק רבי יהודה היא דאמר של מים לוג ושל יין רביעית ההין כתיב בנסכי תמיד היינו ג' לוגין שההין שנים עשר לוג: סמיך. עב: ומיא קלישי. ויוצאין בנקב קטן: הכי נמי מסתברא. דמתני' רבנן היא: דאילו ר' יהודה רחב וקצר אית ליה. כלומר שמעינן ליה דבלשון אחד רחב ואחד קצר קאמר ליה ולא בלשון מעובה ודק רחב משמע יתר על קצר טפי מייתורא דמעובה על מידק: נפגמה קרן המזבח. ע''י אבנים שזרקו בו: בול של מלח. מלא אגרוף: לא מפני. שיהא המזבח כשר לעבודה בסתימה זו: אלא כדי שלא יראה פגום. מפני הכבוד: תוספותכמין חוטמין דקין. פירש בקונט' חוטם אחד בספל ונקב אחד בחוטמו והכהן מערה מים בפי הספלים והנסכים מקלחין דרך החוטמין ע''ג המזבח ובמזבח היה נקב שבו המים והיין יורדין לשיתין של מזבח שהיו חלולין מאד ועמוקין וזו תימה גדולה מנין לו כל אותו הענין שמחוטם של הספלים מקלח על גג המזבח ומשם לנקב המזבח ומשם לשיתין דלמא הוא דמנקב הספלים יורדין לשיתין כמין שני נקבי החוטם ולא שהיה בולט כמין חוטם כי ההיא דתנן במסכת מדות (פ''ג מ''ב) גבי דמים ובקרן מערבית דרומית היו שני נקבים כמין שני חוטמין דקין שהדמים ניתנין על יסוד מערבית ועל יסוד דרומית ויורדין בהן ומתערבין באמה ושמא כמין בליטת חוטם היה עשוי על הנקב שלא יפול עליו דבר לסותמו: אחד מעובה ואחד דק. פירש בקונטרס אחד מן הנקבים מעובה משמע שרוצה לומר שהיה הנקב רחב וגדול זה מזה ולשון מעובה משמע ששולי הספל היו עבים ומתוך כך אין המשקה ממהר לצאת: שהיין והמים מגולין פסולין לגבי מזבח. שמא שתה מהן נחש והארס מעורב במים ונמצא שאינו מנסך מים כשיעור שהרי הארס משלים לשיעורן כך פירש בקונטרס ויתכן פירוש זה למאי דסלקא דעתיה מעיקרא בגמרא דפריך (לקמן נ.) ונעברינהו במסננת אבל לפי המסקנא מפרשינן משום הקריבהו נא לפחתך: מנא הנ''מ. דתוקעין ומריעין בשאיבת מים של ניסוך כך פי' הקונט' ועוד יש לפרש דמנלן דמי השילוח בעי ומפרש מדכתיב ממעייני הישועה: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|