סקר
מסכת בבא קמא:





 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

אֵין לִי אֶלָּא בָּאָרֶץ בְּחוּץ לָאָרֶץ מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר אִתְּךָ בְּכׇל מָקוֹם שֶׁאִתְּךָ אִם כֵּן מָה תַּלְמוּד לוֹמַר בָּאָרֶץ בָּאָרֶץ צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה בְּחוּץ לָאָרֶץ אֵין צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה וַחֲכָמִים אוֹמְרִים בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה
בָּא הוּא וְעֵדָיו עִמּוֹ קְרָא לְמָה לִי אָמַר רַב שֵׁשֶׁת דְּאָמְרִי שָׁמַעְנוּ שֶׁנִּתְגַּיֵּיר בְּבֵית דִּין שֶׁל פְּלוֹנִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא לָא לְיהֵמְנִייהוּ קָא מַשְׁמַע לַן
בָּאָרֶץ אֵין לִי אֶלָּא בָּאָרֶץ בְּחוּצָה לָאָרֶץ מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר אִתְּךָ בְּכׇל מָקוֹם שֶׁאִתְּךָ וְהָא אַפֵּיקְתֵּיהּ חֲדָא מֵאִתְּךָ וַחֲדָא מֵעִמָּךְ
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה וְאֶלָּא הָא כְּתִיב בָּאָרֶץ
הַהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ דַּאֲפִילּוּ בָּאָרֶץ מְקַבְּלִים גֵּרִים דְּסָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא מִשּׁוּם טֵיבוּתָא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל קָמִגַּיְּירִי וְהַשְׁתָּא נָמֵי דְּלֵיכָּא טֵיבוּתָא אִיכָּא לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה וּמַעְשַׂר עָנִי קָא מַשְׁמַע לַן
אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הֲלָכָה בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּץ לָאָרֶץ צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה פְּשִׁיטָא יָחִיד וְרַבִּים הֲלָכָה כְּרַבִּים מַהוּ דְּתֵימָא מִסְתַּבַּר טַעְמָא דְּרַבִּי יְהוּדָה דְּקָמְסַיְּיעִי לֵיהּ קְרָאֵי קָא מַשְׁמַע לַן
תָּנוּ רַבָּנַן וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ מִכָּאן אָמַר רַבִּי יְהוּדָה גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּיר בְּבֵית דִּין הֲרֵי זֶה גֵּר בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ אֵינוֹ גֵּר
מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁבָּא לִפְנֵי רַבִּי יְהוּדָה וְאָמַר לוֹ נִתְגַּיַּירְתִּי בֵּינִי לְבֵין עַצְמִי אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוּדָה יֵשׁ לְךָ עֵדִים אָמַר לוֹ לָאו יֵשׁ לְךָ בָּנִים אָמַר לוֹ הֵן אָמַר לוֹ נֶאֱמָן אַתָּה לִפְסוֹל אֶת עַצְמְךָ וְאִי אַתָּה נֶאֱמָן לִפְסוֹל אֶת בָּנֶיךָ
[וּמִי] אָמַר רַבִּי יְהוּדָה אַבָּנִים לָא מְהֵימַן וְהָתַנְיָא יַכִּיר יַכִּירֶנּוּ לַאֲחֵרִים מִכָּאן אָמַר רַבִּי יְהוּדָה נֶאֱמָן אָדָם לוֹמַר זֶה בְּנִי בְּכוֹר וּכְשֵׁם שֶׁנֶּאֱמָן לוֹמַר זֶה בְּנִי בְּכוֹר כָּךְ נֶאֱמָן לוֹמַר בְּנִי זֶה בֶּן גְּרוּשָׁה הוּא אוֹ בֶּן חֲלוּצָה הוּא וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵינוֹ נֶאֱמָן
אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק הָכִי קָאָמַר לֵיהּ לִדְבָרֶיךָ גּוֹי אַתָּה וְאֵין עֵדוּת לְגוֹי רָבִינָא אָמַר הָכִי קָאָמַר לֵיהּ יֵשׁ לְךָ בָּנִים הֵן יֵשׁ לְךָ בְּנֵי בָנִים הֵן אָמַר לוֹ נֶאֱמָן אַתָּה לִפְסוֹל בָּנֶיךָ וְאִי אַתָּה נֶאֱמָן לִפְסוֹל בְּנֵי בָנֶיךָ
תַּנְיָא נָמֵי הָכִי רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר נֶאֱמָן אָדָם לוֹמַר עַל בְּנוֹ קָטָן וְאֵין נֶאֱמָן עַל בְּנוֹ גָּדוֹל וְאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לֹא קָטָן קָטָן מַמָּשׁ וְלֹא גָּדוֹל גָּדוֹל מַמָּשׁ אֶלָּא קָטָן וְיֵשׁ לוֹ בָּנִים זֶהוּ גָּדוֹל גָּדוֹל וְאֵין לוֹ בָּנִים זֶהוּ קָטָן
וְהִלְכְתָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק וְהָתַנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרָבִינָא הָהוּא לְעִנְיַן יַכִּיר אִיתְּמַר
תָּנוּ רַבָּנַן גֵּר שֶׁבָּא לְהִתְגַּיֵּיר בִּזְמַן הַזֶּה אוֹמְרִים לוֹ מָה רָאִיתָ שֶׁבָּאתָ לְהִתְגַּיֵּיר אִי אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁיִּשְׂרָאֵל בִּזְמַן הַזֶּה דְּווּיִים דְּחוּפִים סְחוּפִים וּמְטוֹרָפִין וְיִסּוּרִין בָּאִין עֲלֵיהֶם אִם אוֹמֵר יוֹדֵעַ אֲנִי וְאֵינִי כְּדַאי מְקַבְּלִין אוֹתוֹ מִיָּד
וּמוֹדִיעִין אוֹתוֹ מִקְצָת מִצְוֹת קַלּוֹת וּמִקְצָת מִצְוֹת חֲמוּרוֹת וּמוֹדִיעִין אוֹתוֹ עֲוֹן לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה וּמַעְשַׂר עָנִי וּמוֹדִיעִין אוֹתוֹ עׇנְשָׁן שֶׁל מִצְוֹת אוֹמְרִים לוֹ הֱוֵי יוֹדֵעַ שֶׁעַד שֶׁלֹּא בָּאתָ לְמִדָּה זוֹ אָכַלְתָּ חֵלֶב אִי אַתָּה עָנוּשׁ כָּרֵת חִלַּלְתָּ שַׁבָּת אִי אַתָּה עָנוּשׁ סְקִילָה וְעַכְשָׁיו אָכַלְתָּ חֵלֶב עָנוּשׁ כָּרֵת חִלַּלְתָּ שַׁבָּת עָנוּשׁ סְקִילָה
וּכְשֵׁם שֶׁמּוֹדִיעִין אוֹתוֹ עׇנְשָׁן שֶׁל מִצְוֹת כָּךְ מוֹדִיעִין אוֹתוֹ מַתַּן שְׂכָרָן אוֹמְרִים לוֹ הֱוֵי יוֹדֵעַ שֶׁהָעוֹלָם הַבָּא אֵינוֹ עָשׂוּי אֶלָּא לְצַדִּיקִים וְיִשְׂרָאֵל בִּזְמַן הַזֶּה אֵינָם יְכוֹלִים לְקַבֵּל

רש"י

בכל מקום שאתך. ולקמן פריך הא אפיקתיה: צריך להביא ראיה. שבב''ד נתגייר שמא גבעוני מהול הוא ומשום שבחא דא''י הוא דקאמר הכי ומשקר: ה''ג מהו דתימא לא ניהמניהו: מעמך. גר ותושב וחי עמך (ויקרא כה): דליכא טובה. דפסק חלב ודבש: דקמסייעי קראי. דהא עמך כל מקום שאתך משמע ואפילו בארץ ובארצכם למה לי אלא לאו אראיה קאי דבארץ צריך להביא ראיה ולא בחוצה לארץ: מדכתיב גר אצל ושפטתם מכאן אמר ר' יהודה גר בעי בית דין: יכיר. את הבכור בן השנואה יכיר: יכירנו לאחרים. שאם אין ב''ד מכירים אותו נאמן עליו אביו לומר זה בני בכור ליטול פי שנים: בן גרושה הוא. וכהן חלל הוא: ואין עדות לעובד כוכבים. הואיל ובניך מוחזקין בכשרות אין אתה נאמן להעיד עליהן ולפוסלן: לפסול את בניך. דנפקא לן מיכיר ואי אתה נאמן לפסול את בני בניך: והלכתא כרב נחמן. דאמר לדבריו עובד כוכבים הוא ואין עדות לעובד כוכבים ואפילו אבנים לא מהימן: והתניא כרבינא. דנאמן הוא על בנו קטן שאין לו בנים וקס''ד דהא מתני' בגר שבא ואמר גר אני קמיירי: ההיא. דקתני נאמן הוא על בנו קטן: לענין יכיר. תניא אההיא מתני' דיכיר קאי דקתני וכשם שנאמן אדם לומר זה בני בכור כך נאמן לומר זה בני בן גרושה ועלה קתני דנאמן הוא על הקטן דהא ישראל הוא ויש לו עדות והתורה האמינתו על בנו ולא על בן בנו אבל גבי גר אפילו אבנו לא מהימן דאין עדות לעובד כוכבים: וסחופין. שפלים וכפויין כמו סחופי כסא (שבת דף סו:) כפיית הכלי: ואיני כדאי. ואיני ראוי להשתתף בצרתן ומי יתן ואזכה לכך: ומודיעים אותו. לקמן מפרש טעמא דכולה מתני':

תוספות

דבר תורה חד נמי כשר הכא מדמין לגזילות וחבלות דבעינן שלשה לכ''ע ור' יוחנן דהכא אית ליה בהדיא בירושלמי דשנים שדנו אין דיניהם דין וא''ת ואנן היכי מקבלין גרים הא בעינן מומחין וי''ל דשליחותייהו עבדינן כדמשמע נמי בשילהי המגרש (גיטין דף פח: ושם) וכמו שחשו לנעילת דלת בפני לווין חשו נמי לנעילת דלת בפני גרים.: במוחזק לך. אומר רבינו תם דדוקא בדידעינן דהוה עובד כוכבים מעיקרא דאי לא הוה ידעינן מהימן מגו דאי בעי אמר ישראל אני דמהימן כדמשמע בריש מסכת פסחים (דף ג: ושם) גבי ההוא עובד כוכבים דהוה סליק ואכיל פסחים בירושלים ואין לומר שאני התם דהוו סמכי ארובא דהוו ישראל דהא בכל מקום נמי איכא רובא דרוב הבאין לפנינו בתורת יהדות ישראל הם ועוד ראיה משמעתין דאמר ליה ר''י אי אתה נאמן לפסול את בניך ואיהו גופיה כשר אלא דשוי נפשיה חתיכה דאיסורא אבל אם בא על בת כהן לא פסלה כדפי' לעיל ומההיא דלעיל (דף מה.) דא''ל זיל גלי אין ראיה דשמא לא היו בודקים אלא אם הוא ישראל אם לאו אבל במשפחתו לא היו בודקין: אין לי אלא בארץ. פי' דמקבלין גרים ואע''ג דחובת הגוף היא בעיא ריבויא כיון דכתיב בארץ כדאשכחן בסוף פ''ק דקידושין (דף לח:) גבי שילוח עבדים והשמטת כספים אי נמי בארץ לא חיישינן דלמא הדרי בהו משום דאיכא שבחא דארץ ישראל: מהו דתימא לא להימניהו. ויש ספרים דגרסי מהו דתימא ליהמניהו וה''פ ליהמניהו כעד מפי עד: יש לך עדים. פירוש שנתגיירת בינך לבין עצמך ותימה מיהא אי הא דבעינן ג' היינו דוקא לכתחלה אבל דיעבד חד נמי כשר א''כ אם יש לו עדים לאו בינו לבין עצמו הוא: נאמן אתה לפסול עצמך כו'. היינו דוקא במילי דמשוי נפשיה חתיכה דאיסורא אבל אם בא על בת כהן לא פסלה כדפרישית לעיל בסוף פ' שני (דף כה: ושם) וא''ת היכי דמי אם אשתו עובדת כוכבים ממה נפשך בניו פסולים דאין קרוי בנך אלא בנה ואם היתה אשתו ישראלית ממה נפשך בניו כשרים דקי''ל (לעיל דף מה.) עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר וכי תימא נהי דממזר לא הוי פגום מיהא הוי הא השתא נמי דאין נאמן פגומין הם דר''י אית ליה בפרק עשרה יוחסין (קדושין עז.) דבת גר זכר כבת חלל זכר וי''ל דקסבר ר''י עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר דבפרק ד' מיתות (סנהדרין דף נג. ושם) אמר דר' יהודה סבר לה כרבי עקיבא דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין: כך נאמן אדם לומר זה בן גרושה. ר' אליהו מפרי''ש מפרש דנפקא לן מדכתיב בן השנואה יכיר (דברים כא) וכן משמע בירושלמי בפרק בתרא דקידושין ולשון הש''ס לא משמע הכי דקתני כשם שנאמן אדם לומר זה בני בכור משמע דמינה גמר וי''מ דטעמא דר' יהודה דמשמע ליה קרא דנאמן אדם לומר זה בני בכור אפי' על תינוק בין הבנים וכשאומר על הקטן שהוא בכור א''כ הראשון ממזר אלמא דנאמן לפוסלו וה''נ דנאמן לומר שהוא בן גרושה: ואין עדות לעובד כוכבים. ועל עצמו נאמן משום דשוי נפשיה חתיכה דאיסורא: ואין אתה נאמן לפסול בני בניך. אומר ר''י דה''פ נאמן אתה לפסול בניך פי' כשאין לו אלא בנים ואין לו בני בנים ואי אתה נאמן לפסול בני בניך כשיש לו בני בנים אין נאמן לפסול אפי' בניו דאין סברא לומר שיהיו בניו פסולים ובני בניו כשרים וכן משמע בסמוך דקאמר ואין אדם נאמן על בנו גדול ומפרש כשיש לו בנים משמע דאבנו נמי לא מהימן: והלכתא כוותיה דרב נחמן בר יצחק. משמע דהלכה כר''י דנאמן אף לפסול בניו דדוקא משום דאין עדות לעובד כוכבים דאין יכול לפוסלן ולא כמו שמפרש רבינו תם דאין הלכה כרבי יהודה אלא כשפוסל אחרים על ידי הכרת בכור אבל בלא הכרת בכור לא ובשאלתות בפרשת וירא נמי דקדק מהך דשמעתין דבכל ענין הלכה כרבי יהודה:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר