סקר
איזו "בבא" הכי קשה?






 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

לְכֹהֵן לְכֹהֵן וְלֹא לְלֵוִי אֵימָא אַף לְכֹהֵן מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי עֲקִיבָא דִּכְתִיב וְאֶל הַלְוִיִּם תְּדַבֵּר וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם בִּלְוִיִּם קָא מִשְׁתַּעֵי קְרָא וְאִידַּךְ כִּדְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מְקוֹמוֹת נִקְרְאוּ כֹּהֲנִים לְוִיִּם וְזֶה אֶחָד מֵהֶם וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם בְּנֵי צָדוֹק
וְרַבִּי עֲקִיבָא הָכָא לָא מָצֵית אָמְרַתְּ דִּכְתִיב וַאֲכַלְתֶּם אוֹתוֹ בְּכׇל מָקוֹם מִי שֶׁיָּכוֹל לְאוֹכְלוֹ בְּכׇל מָקוֹם יָצָא כֹּהֵן שֶׁאֵין יָכוֹל לְאוֹכְלוֹ בְּבֵית הַקְּבָרוֹת וְאִידַּךְ כֹּל הֵיכָא דְּבָעֵי דְּלָא בָּעֵי חוֹמָה וְאִי אָכֵיל לֵיהּ בְּטוּמְאַת הַגּוּף לָא לָקֵי
הָהִיא גִּינְּתָא דַּהֲוָה שָׁקֵיל רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן מִינַּהּ אֲזַל רַבִּי עֲקִיבָא אַהְדְּרֵיהּ לְפִתְחָא לְבֵי קִבְרֵי אֲמַר עֲקִיבָא בְּתַרְמִילוֹ וַאֲנָא חָיֵי
אִיתְּמַר מִפְּנֵי מָה קָנְסוּ לְוִיִּם בְּמַעֲשֵׂר פְּלִיגִי בַּהּ רַבִּי יוֹנָתָן וְסָבַיָּא חַד אָמַר שֶׁלֹּא עָלוּ בִּימֵי עֶזְרָא וְחַד אָמַר כְּדֵי שֶׁיִּסְמְכוּ כֹּהֲנִים עָלָיו בִּימֵי טוּמְאָתָן
בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר שֶׁלֹּא עָלוּ מִשּׁוּם הָכִי קַנְסִינְהוּ אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר כְּדֵי שֶׁיִּסְמְכוּ עָלָיו כֹּהֲנִים בִּימֵי טוּמְאָתָן מִשּׁוּם כֹּהֲנִים קַנְסִינְהוּ לַלְוִיִּם אֶלָּא כּוּלֵּי עָלְמָא קְנָסָא שֶׁלֹּא עָלוּ בִּימֵי עֶזְרָא וְהָכָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי מָר סָבַר קְנָסָא לַעֲנִיִּים וּמָר סָבַר כֹּהֲנִים בִּימֵי טוּמְאָתָן עֲנִיִּים נִינְהוּ
בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר קְנָסָא לַעֲנִיִּים מִשּׁוּם הָכִי אַהְדְּרֵיהּ רַבִּי עֲקִיבָא לְפִתְחָא לְבֵי קִבְרֵי אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר לְכֹהֲנִים אַמַּאי אַהְדְּרֵיהּ לְפִתְחָא לְבֵי קִבְרֵי הָכִי קָאָמַר לֵיהּ אִי דְּקָא אָתֵית בְּתוֹרַת קְנָסָא אִית לָךְ וְאִי קָא אָתֵית בְּתוֹרַת חֲלוּקָּה לֵית לָךְ
וּמְנָא לַן דְּלָא סְלִיקוּ בִּימֵי עֶזְרָא דִּכְתִיב וָאֶקְבְּצֵם אֶל הַנָּהָר הַבָּא עַל אַהֲוָא וַנַּחֲנֶה שָׁם יָמִים שְׁלֹשָׁה וָאָבִינָה בָעָם וּבַכֹּהֲנִים וּמִבְּנֵי לֵוִי לֹא מָצָאתִי שָׁם אָמַר רַב חִסְדָּא בַּתְּחִלָּה לֹא הָיוּ מֵעֲמִידִים שׁוֹטְרִים אֶלָּא מִן הַלְוִיִּם שֶׁנֶּאֱמַר וְשׁוֹטְרִים הַלְוִיִּם לִפְנֵיכֶם עַכְשָׁיו אֵין מַעֲמִידִין שׁוֹטְרִים אֶלָּא מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר וְשׁוֹטְרִים הָרַבִּים בְּרָאשֵׁיכֶם
מַתְנִי' בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּיסֵּת לְכֹהֵן תֹּאכַל בִּתְרוּמָה מֵת וְלָהּ הֵימֶנּוּ בֵּן תֹּאכַל בִּתְרוּמָה נִיסֵּת לְלֵוִי תֹּאכַל בְּמַעֲשֵׂר מֵת וְלָהּ הֵימֶנּוּ בֵּן תֹּאכַל בְּמַעֲשֵׂר נִיסֵּת לְיִשְׂרָאֵל לֹא תֹּאכַל לֹא בִּתְרוּמָה וְלֹא בְּמַעֲשֵׂר מֵת וְלָהּ הֵימֶנּוּ בֵּן לֹא תֹּאכַל לֹא בִּתְרוּמָה וְלֹא בְּמַעֲשֵׂר
מֵת בְּנָהּ מִיִּשְׂרָאֵל תֹּאכַל בְּמַעֲשֵׂר מֵת בְּנָהּ מִלֵּוִי תֹּאכַל בִּתְרוּמָה מֵת בְּנָהּ מִכֹּהֵן לֹא תֹּאכַל לֹא בִּתְרוּמָה וְלֹא בְּמַעֲשֵׂר

רש"י

לכהן ולא ללוי. בתמיה הא ודאי קרא לוים קאמר: בני צדוק. וצדוק כהן הוה וקרא לבניו הלוים: ר''א בן עזריה. כהן הוה כדאמר בברכות (דף כז:) דהוא עשירי לעזרא: עקיבא בתרמילו. משום דר''ע רעיא דכלבא שבוע הוה: תרמילו. חמת של עור בשטייל''א בלע''ז ורועה נותן בה פתו ותולה בצוארו: מפני מה קנסו לוים במעשר. לאו לעיל קאי דטעמא דהכא לאו משום קנסא אלא משום דכהנים נמי לוים איקרו כדאמרן אלא דאמר בכמה דוכתין בהש''ס בתר דקנסינהו עזרא (חולין דף קלא:) ובמסכת סוטה (דף מז:) תנן יוחנן כ''ג העביר הודיית המעשר ואמר מפני שאין מפרישין אותו כתקנן דרחמנא אמר יהבה ללוים ואנן יהבינן לכהנים והכא נקט לה משום דקבעי למיפרך עלה מהא דרבי עקיבא דאהדריה לפתחא לבי קברי: אלא ר' עקיבא מ''ט אהדריה כו'. למ''ד קנסא לכהנים קפריך אם איתא דתקנתא לכהנים הואי מי הוה מהדר ר''ע לפתחא לבי קברי נהי נמי דקרא בלוים כתיב מיהו ר''ע לבתר דקנסינהו עזרא הוה: ושוטרים הרבים בראשיכם. דהיינו ישראל שהם רבים מלוים: מתני' ניסת ללוי. אחר שילדה מכהן: תאכל במעשר. ולא בתרומה דהדר הויא זרה: מת ולה הימנו בן תאכל במעשר. בשביל בנה והאי בן פסיל לה מתרומה שהרי יש לה זרע מן הזר וכתיב (ויקרא כב) וזרע אין לה ושבה והרי יש לה זרע ואע''ג דקרא בבת כהן כתיב מרבינן מיניה בגמרא נמי בת ישראל האוכלת בשביל בנה כהן וניסת לזר ומת שחוזרת ואוכלת בשביל בנה הלכך כי היכי דבת כהן כי אית לה זרע מישראל לא הדרה בת ישראל האוכלת בשביל בנה כהן נמי כי אית לה זרע בין מלוי או מישראל לא הדרה אוכלת בשביל בנה כהן:

תוספות

מאי טעמא דר''ע. לכאורה נראה דר''מ ור''א פליגי בפלוגתא דר''ע ור' אלעזר בן עזריה דר''מ דלעיל כר''ע ותימה דבפ' המוכר את הספינה (ב''ב פא: ושם) אמר דיהיב ליה לכהן וכר' אלעזר בן עזריה והתם מתרץ לה בין לר''מ בין לרבנן וצ''ל דאליבא דרבנן מוקי לה התם כר''א בן עזריה אבל לר''מ אית ליה לאוקומי בתר דקנסינהו עזרא דלכ''ע לכהן ואפילו למ''ד קנסא לעניים יכול ליתן לכהן עני: מי שיכול לאוכלו בכל מקום. וא''ת לר''מ דאוסר לזרים מ''ט דמעשר ללוי ולא לכהן דלא מצי דריש כר''ע מי שיכול לאוכלו בכל מקום דמההוא טעמא דאסור לזרים אסור לאוכלו נמי בטומאת הגוף וא''א לאוכלו בבית הקברות וי''ל דאע''ג דאסור לזרים גזירת הכתוב הוא ואכלתם אותו בכל מקום: מפני מה קנסו לוים במעשר. פי' ר''י. דלא מצינו בהדיא אלא מצינו בעזרא והיה הכהן בן אהרן עם הלוים במעשר הלוים ואיכא למימר דהכי קאמר כשיבאו הלוים לחלוק בבית הגרנות יבואו עמהם הכהנים וקשה דלר' אלעזר בן עזריה דלא שקלי לוים כלל בתר קנסא אלא כהנים הא לא משתמע מההוא קרא דהא ליכא למימר שהיו הכהנים עם הלוים לקבל מהם מעשר משלהם דהא בשלהם לא קנסום כדמוכח בפ' הזרוע (חולין דף קלא:) וי''ל דלר''א בן עזריה לא נמנעו הלוים מכל וכל מלילך לבית הגרנות לחלוק במעשר כדמוכח פ''ב דכתובות (דף כו. ושם) וכ''ש בימי עזרא שעדיין לא פשט הקנס ולכך נאמר שילך הכהן עם הלוים ולמ''ד קנסא לעניים נקט כהן עם הלוים משום דשכיחי עניי כהנים טפי לפי שאין עסוקין במלאכה אלא בעבודת בית המקדש וגם אין להם קרקעות וה''ה עניי ישראל למ''ד מעשר מותר לזרים והר' יוסף אומר דנפקא לן מדכתיב במלאכי הביאו את כל המעשר אל בית האוצר דבית האוצר הוא לשכה שתקן עזרא לתת שם תרומת כהנים כדכתיב בעזרא (נחמיה י) וכיון שמצוה לתת שם מעשר אם כן של כהנים הוא וקי''ל (מגילה דף טו.) מלאכי זה עזרא ולמ''ד קנסא לעניים מצוה לתת לכהנים משום דעניים שכיחי בהו כדפרישית: מר סבר קנסא לעניים. דוקא ולא לכהנים עשירים ואליבא דר''ע פליגי דלר''א בן עזריה דשקלי כהנים מן התורה אפי' עשירים בתר דקנסינהו נמי דהוי לכהן ולא ללוי כדמוכח בהזרוע (חולין קלא:) ובפרק ב' דכתובות (דף כו. ושם) שקלי נמי כהנים עשירים דלדידהו לא קניס עזרא שהרי עלו וקנסא לעניים דקאמר הכא אין לפרש דוקא לעניי לוים ולא עניי ישראל וכהנים דא''כ נשתכרו עניי לוים במה שלא עלו ועוד דמשמע הכא דאי הוו כהנים בימי טומאתן עניים הוו שקלי לכ''ע אע''ג דמדאורייתא לר''ע ללוי ולא לכהן אלא ודאי עניים דקאמר אפילו עניי ישראל וכהנים ומיהו למ''ד מעשר ראשון אסור לזרים אין נראה שינתן לעניי ישראל כדי למוכרו דמילתא דאתי לידי תקלה לא הוו מתקני רבנן דאיכא למיחש דלמא אתי למיכליה וכה''ג אמרינן בפ''ב דכתובות (שם) ונראה דלר''ע לא הפקיע עזרא כח הלוים מכל וכל להשוותן לכהן ולישראל שלא יטלו מעשר אלא עניים ולא עשירים אלא לוים בין עניים בין עשירים היו נוטלים לעולם כדמשמע בכמה דוכתין שהיו נוטלין בתורת לויות דתנן בגיטין (דף ל.) המלוה מעות את הכהן ואת הלוי להיות מפריש עליהן ואיתא בגמרא (שם:) ישראל שאמר לבן לוי כור מעשר לאביך בידי ובהזרוע (חולין קלא:) ובפ''ב דכתובות (דף כו.) פריך הש''ס מעשר ראשון דלוי הוא וטעמא כיון דמעיקרא היה המעשר של לוים לבדם לר''ע דיין שיקנסום ליתן גם לאחרים עמהם למר לעניים ולמר לכהנים וסתמא בכל דוכתא כר''ע ולר''א בן עזריה דאמר מדאורייתא אף לכהן בתר קנסא לכהן דוקא כדאמר בפ' שני דכתובות (שם) ולדידיה דוקא מעשר ראשון חזקה לכהונה ולא לר''ע תדע דלמ''ד לעניים היאך יהיה חזקה לכהונה ולר''א בן עזריה מה שבטל יוחנן את הוידוי (סוטה דף מז:) אף על פי שדינו היה לכהנים כמו ללוים מכל מקום כיון דנצטוו לתתו אף ללוים כי שכר הוא לכם חלף עבודתכם (במדבר יח) כשמפקיעין אותו מלוים לתת כולו לכהנים אין זה כמצותו: ומבני לוי לא מצאתי שם. והא דתנן בקדושין (דף סט.) עשרה יוחסין עלו מבבל וקחשיב לוים וקרא נמי כתיב (עזרא א) ויקומו ראשי האבות ליהודה ובנימין והלוים וגו' אלמא עלו פרש''י בעשרה יוחסין (שם) דאותן לוים שעלו עמו היו קצוצי בהונות כשאמר להם נבוכדנצר שירו לנו משיר ציון עמדו וקצצו בהונותיהן ואמרו איך נשיר את שיר ציון ולפי שלא מצא שם ראויים לשיר עמד וקנסם ואפילו למאן דאמר עיקר שיר בפה מכל מקום הקפיד משום דאיכא נמי מצוה בכלים:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר