סקר
איך אתה מסתדר עם פירוש הרשב"ם לב"ב?





 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

חוּץ מִבִּשְׁבוּעָה וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אַף בִּשְׁבוּעָה
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים לֹא יִפְתַּח לוֹ בְּנֶדֶר וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אַף יִפְתַּח לוֹ בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים בַּמֶּה שֶׁהוּא מַדִּירוֹ וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אַף בַּמֶּה שֶׁאֵינוֹ מַדִּירוֹ
כֵּיצַד אָמַר לוֹ אֱמוֹר קוֹנָם אִשְׁתִּי נֶהֱנֵית לִי וְאָמַר קוֹנָם אִשְׁתִּי וּבָנַי נֶהֱנִין לִי בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אִשְׁתּוֹ מוּתֶּרֶת וּבָנָיו אֲסוּרִין וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אֵלּוּ וָאֵלּוּ מוּתָּרִין
גְּמָ' וְהָאָמַר שְׁמוּאֵל דִּינָא דְמַלְכוּתָא דִּינָא
אָמַר רַב חִינָּנָא אָמַר רַב כָּהֲנָא אָמַר שְׁמוּאֵל בְּמוֹכֵס שֶׁאֵין לוֹ קִצְבָה דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי אָמַר בְּמוֹכֵס הָעוֹמֵד מֵאֵלָיו
שֶׁהֵן שֶׁל בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן שֶׁל בֵּית הַמֶּלֶךְ הֵיכִי נָדַר אָמַר רַב עַמְרָם אָמַר רַב בְּאוֹמֵר יֵאָסְרוּ פֵּירוֹת הָעוֹלָם עָלַי אִם אֵינָן שֶׁל בֵּית הַמֶּלֶךְ
כֵּיוָן דְּאָמַר יֵאָסְרוּ אִיתְּסַרוּ עֲלֵיהּ כׇּל פֵּירֵי עָלְמָא בְּאוֹמֵר הַיּוֹם אִי דְּאָמַר הַיּוֹם לָא מְקַבֵּל מִינֵּיהּ מוֹכֵס
בְּאוֹמֵר בְּלִבּוֹ הַיּוֹם וּמוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו סְתָם וְאַף עַל גַּב דִּסְבִירָא לַן דְּבָרִים שֶׁבַּלֵּב אֵינָן דְּבָרִים לְגַבֵּי אוֹנָסִין שָׁאנֵי
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים בַּכֹּל כּוּ' בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים בַּמֶּה שֶׁהוּא מַדִּירוֹ וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אַף בְּשֶׁאֵינוֹ מַדִּירוֹ כֵּיצַד אָמַר לוֹ קוֹנָם אִשְׁתִּי נֶהֱנֵית לִי וְאָמַר קוֹנָם אִשְׁתִּי וּבָנַי נֶהֱנִין לִי בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אִשְׁתּוֹ מוּתֶּרֶת וּבָנָיו אֲסוּרִין וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אֵלּוּ וָאֵלּוּ מוּתָּרִין
אָמַר רַב הוּנָא תָּנָא בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים לֹא יִפְתַּח לוֹ בִּשְׁבוּעָה וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אַף יִפְתַּח לוֹ בִּשְׁבוּעָה לְבֵית שַׁמַּאי בִּשְׁבוּעָה הוּא דְּלֹא יִפְתַּח לוֹ הָא בְּנֶדֶר יִפְתַּח לוֹ וְהָא תְּנַן בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים לֹא יִפְתַּח לוֹ בַּנֶּדֶר
וְתוּ מִיפְתָּח הוּא דְּלָא יִפְתַּח לוֹ בִּשְׁבוּעָה הָא מִידָּר נָדַר בִּשְׁבוּעָה וְהָתְנַן בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים בַּכֹּל נוֹדְרִין חוּץ מִבִּשְׁבוּעָה
תַּנָּא מַתְנִיתִין בְּנֶדֶר לְהוֹדִיעֲךָ כֹּחָן דְּבֵית שַׁמַּאי תַּנָּא בָּרַיְיתָא בִּשְׁבוּעָה לְהוֹדִיעֲךָ כֹּחָן דְּבֵית הִלֵּל
רַב אָשֵׁי אָמַר הָכִי קָתָנֵי בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אֵין שְׁאֵלָה בִּשְׁבוּעָה וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים יֵשׁ שְׁאֵלָה בִּשְׁבוּעָה
מַתְנִי' הֲרֵי נְטִיעוֹת הָאֵלּוּ קׇרְבָּן אִם אֵינָן נִקְצָצוֹת טַלִּית זוֹ קׇרְבָּן אִם אֵינָהּ נִשְׂרֶפֶת יֵשׁ לָהֶן פִּדְיוֹן הֲרֵי נְטִיעוֹת הָאֵלּוּ קׇרְבָּן עַד שֶׁיִּקָּצְצוּ טַלִּית זוֹ קׇרְבָּן עַד שֶׁתִּשָּׂרֵף

רש"י

חוץ מבשבועה. שלא יאמר יאסרו פירות שבעולם עלי בשבועה אם אינן של תרומה: לא יפתח לו בנדר. אם הליסטים אינו מזקיקו שידור לא יפתח לו הוא בעצמו: במה שהוא מדירו. בלבד ידור ולא בדבר אחר כדמפרש: כיצד אמר לו וכו' אשתו מותרת לו. דהיינו במה שהוא מדירו: ובניו אסורים. דהיינו במה שלא מדירו: גמ' דינא דמלכותא דינא. ולאו נדרי אונסין נינהו ואמאי נודרין למוכסין להבריח המכס של מלכות: שאין לו קצבה. שנוטל כל מה שרוצה: במוכס העומר מאליו. שאינה של מלכות: כיון דאמר יאסרו. ולא אמר מילתא דהערמה איתסרו ליה: באומר יאסרו היום. דהיינו הערמה דההוא יומא לחוד אסר נפשיה: אי דאמר היום לא מקבל מיניה מוכס. ואינו מניחו בשביל אותו נדר שלא יטול הפירות שהרי שומע דבהערמה נדר: באומר בלבו היום: אינם דברים. בעלמא: לא יפתח לו בשבועה. שלא יאמר לו אם תרצה אשבע לך: הא כנדר יפתח לו. שיאמר לו אם תרצה אדור לך נדר: הא מיגדר גדר ליה בשבועה. אם הליסטים מזקיקו לכך וידור לו כן בלשון שבועה כדאמרן לעיל: והא תנן וכו'. ואמאי קתני בברייתא דלא יפתח לו בשבועה: תריץ הכי תנא במתני' בנדר להודיעך כחן דבית שמאי דאפילו בנדר גרידא לא וכ''ש בנדר שבועה: וברייתא תנא בשבועה להודיעך כחן דב''ה. דאפי' בשבועה יפתח לו וברייתא משום ב''ה נשנית ולאו דוקא היא ולא מצית למימר התם בשבועה הוא דלא יפתח וכו' ולא מקשינן דב''ש אדב''ש: רב אשי אמר הכי קתני. האי לא יפתח דברייתא לא משמע כדאמרינן דבאונסין קאי אלא האי לא יפתח דב''ש סברי לא יפתח לו החכם פתח לחרטה להשאל על שבועתו דאין שאלה לשבועה לפני החכם וליכא למידק מינה שום קושיא: מתני' אמר הרי נטיעות האלו קרבן. כלומר שיהו הקדש: אם אינן נקצצות. היום מוקי לה בגמרא ועבר היום ולא נקצצו ולא נשרף הטלית הרי הן הקדש ויש להן פדיון והדמים יכנסו להקדש והם יצאו לחולין: אבל אם אמר הרי הנטיעות האלו קרבן עדי שיקצצו

תוספות

והא אמר שמואל דינא דמלכותא דינא. פי' בב''ק (דף קיג): במוכס שאין לו קצבה. ואין תאמר מכל מקום דינא דמלכותא הוא וי''ל כיון שאין דרך המוכסין כך אין זה דינא אלא גזילה של מוכס עצמו ואע''ג דסבירא לן דברים שבלב אין דברים לגבי אונסין שרו רבנן וא''ת הא לעיל (דף כ:). גבי ד' נדרים התירו בלא שום אונס אף על גב דהוה דברים שבלב הוויין דברים וי''ל דהתם היינו טעמא משום דאנן סהדי שדעתו לכך וכיון דאנן סהדי הרי כאילו פירש בהדיא ולא הוי דברים שבלב אבל הכא ליכא למימר אנן סהדי אי לאו האונס ובין תלמיד חכם ובין עם הארץ מיתסר בלא אונס כשאמר בלבו היום כיון דלא שייך אנן סהדי וההיא דרבי עקיבא שנשבע ומבטלה בלבו (במסכת כלה) התם נמי הוי אונס שהיה צורך גדול לידע לברר על אותו עז פנים שהיה ממזר: וב''ה אומרים יש שאלה בשבועה. פי' נזקקין להתיר לו ולמ''ד לעיל (דף כב:) אין נזקקין לאלהי ישראל מוקי הך דב''ה דהכא בנדר בודאי אי נמי בשבועה רק [לא] הזכיר שם שמים: הרי נטיעות האלו קרבן. הכא מיירי שמתפיס להו לדמי קרבן ממש דלא מיירי בקונמות מדלא אמר כקרבן ואפילו לר''מ דלא שנא בין הקרבן לקרבן דבכל ענין יחול אסור קונם ה''מ כשאוסר האיסור או עליו או על חבירו כגון שאמר ככר זו קרבן או עלי או עליך אבל כאן שאמר קרבן סתמא ואינו מדכיר קרבן גבי שום אדם הלכך ע''כ לדמי קרבן אמר: אם אינן נקצצות. כגון דאיכא זיקא נפישא כדאמר בגמ' וסבור הוא שלא יוכלו לימלט מן הרוח וכן טלית זו אם אינה נשרפת כגון דאיכא דליקה וסבור שלא יוכל לימלט מן האש ואפילו הכי יש להן פדיון כלומר הם קדושים ופדיון מועיל בהם ואגב דקתני בסיפא אין להן פדיון תנא נמי ברישא יש להם פדיון אבל עיקר חידוש ממה שהם קדושים כדפירשתי:

ר"ן
חוץ מבשבועה. דחמירא דכתיב בה לא ינקה: לא יפתח לו בנדר. אם אינו אומר נדור לי: במה שהוא מדירו. שאפילו פתח לא ידור אלא במה שהוא מדירו: אשתו מותרת ובניו אסורין. כיון שלא הדירו בהם אלא מאליו נדר: גמ' והאמר שמואל דינא דמלכותא דינא. והיכי שרינן למידר הכי כדי להפטר כיון דמן הדין חייב ליתן לו את המכס: במוכס שאין לו קצבה. וכיון שכן לאו דינא הוא אלא חמסנותא וחמסנותא דמוכס לאו דינא הוא: במוכס העומד מאליו. שלא במצות המלך וכתבו. בתוספות דדוקא במלכי עובדי כוכבים אמר דדינא דמלכותא דינא מפני שהארץ שלו ויכול לומר להם אם לא תעשו מצותי אגרש אתכם מן הארץ אבל במלכי ישראל לא לפי שא''י כל ישראל שותפין בה וכי אמרינן דינא דמלכותא דינא ה''מ לענין שאם קנה אחד מכס זה חייבים ליתן לו את המכס וכן נמי אם לא קנה אותו אלא שהוא ממונה לגבות את המכס שאינו רשאי ישראל חבירו לישבע שהן תרומה דליכא אונסא כיון דדינא דמלכותא דינא: היכי נדר. לישנא דמתני' קשיא ליה דקאמר נודרים שהן תרומה והיכי שייך נדרא בהאי לישנא כלומר אי דאמר יאסרו פירות עולם עלי לעולם אין דברים שבלב מבטלין מה שהוציא בפיו אפילו גבי אונסא כי האי אלא דהכא סתמא קאמר יאסרו פירות עולם עלי ונהי דסתמא לעולם משמע ה''מ היכא דליכא אונסא משום דטפי משמע לעולם ממהיום אבל היכא דאיכא אונסא הך אונסא מפרש ליה לדבוריה דהיום קאמר כיון שלא אמר בפירוש בהיפך ומיהו נהי דהכא מסקינן דבלאו אונסא לעולם משמע כיון דסתמא קאמר ואפילו אומר בלבו היום לא מהני אפילו הכי מי שגמר בלבו לדור מפת חטים והוציא פת סתם לא אמרינן כיון דסתמא קאמר וליכא אונסא שיהא אסור בכל פת דהכא היינו טעמא מפני שמתכוין לומר לשון שיהא משמעותו לעולם ומש''ה כל היכא דליכא אונסא לעולם משמע אבל התם כיון דלהוציא פת חטים נתכוין אלא דבתר דאמר פת איתקיל מילוליה הרי אין פיו ולבו שוין ואינו אסור אלא בפת חטים וכבר כתבתי זה בפ' שבועות שתים בתרא בס''ד: תנא מתני' בנדר להודיעך כחן דב''ש. דאפילו בנדר לא יפתח: תנא ברייתא בשבועה להודיעך כחן דב''ה. דאפילו בשבועה יפתח: רב אשי אמר ה''ק ב''ש אומרים אין שאלה בשבועה. ולא מתוקמא הך ברייתא בנשבע להרגין כלל אלא ה''ק מי שנשבע על דבר לא יפתח לו חכם להתיר לו שבועתו שאין שאלה בשבועה ובית הלל אומרים יש שאלה: מתני' הרי הנטיעות האלו קרבן וכו' יש להם פדיון. כלומר דקדושה חלה עליהם עד שצריכות פדיון ובגמרא מפרש למה לי למימרא ומפרשינן נמי אמאי תנא האי לישנא דיש להם פדיון ולא תנא בהדיא קדושות:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר