|
טקסט הדף מנוקד
הִפִּילָה אִשְׁתּוֹ אֵינוֹ נָזִיר רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר יֹאמַר אִם הָיָה בֶּן קַיָּימָא הֲרֵי אֲנִי נְזִיר חוֹבָה וְאִם לָאו הֲרֵי אֲנִי נְזִיר נְדָבָה
חָזְרָה וְיָלְדָה הֲרֵי זֶה נָזִיר רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר יֹאמַר אִם הָרִאשׁוֹן בֶּן קַיָּימָא הָרִאשׁוֹן חוֹבָה וְזוֹ נְדָבָה וְאִם לָאו הָרִאשׁוֹן נְדָבָה וְזוֹ חוֹבָה גְּמָ' הַאי מַאי לְמֵימְרָא מִשּׁוּם סֵיפָא בַּת טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס אֵינוֹ נָזִיר פְּשִׁיטָא מַהוּ דְּתֵימָא לִכְשֶׁאֶבָּנֶה הוּא דְּקָאָמַר קָא מַשְׁמַע לַן דְּלָא וְאִם אָמַר כְּשֶׁיִּהְיֶה לִי וָלָד כּוּ' פְּשִׁיטָא מַהוּ דְּתֵימָא וָלָד דְּמִיחֲשַׁב בֵּינֵי אִינָשֵׁי בָּעִינַן קָא מַשְׁמַע לַן הִפִּילָה אִשְׁתּוֹ אֵינוֹ נָזִיר מַאן קָתָנֵי לַהּ רַבִּי יְהוּדָה דִּכְרִי הוּא רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר יֹאמַר אִם הָיָה בֶּן קַיָּימָא הֲרֵינִי נְזִיר חוֹבָה וְאִם לָאו הֲרֵינִי נְזִיר נְדָבָה בְּעָא מִינֵּיהּ רַבִּי אַבָּא מֵרַב הוּנָא הֲרֵינִי נָזִיר לִכְשֶׁיִּהְיֶה לִי בֵּן וְהִפִּילָה אִשְׁתּוֹ וְהִפְרִישׁ קׇרְבָּן וְחָזְרָה וְיָלְדָה מַהוּ אַלִּיבָּא דְּמַאן אִי אַלִּיבָּא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן מַאי תִּיבְּעֵי לֵיהּ הָא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן סְפֵק נְזִירוּת לְהַחֲמִיר וְאֶלָּא אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יְהוּדָה דְּאָמַר סְפֵק נְזִירוּת לְהָקֵל מַאי קָדוֹשׁ אוֹ לָא קָדוֹשׁ מַאי נָפְקָא מִינַּהּ לְגִיזָּתוֹ וְלַעֲבוֹד בּוֹ תֵּיקוּ בְּעָא מִינֵּיהּ בֶּן רְחוּמִי מֵאַבָּיֵי הֲרֵינִי נָזִיר לִכְשֶׁיְּהֵא לִי בֵּן וְשָׁמַע חֲבֵירוֹ וְאָמַר וְעָלַי מַהוּ אַדִּיבּוּרֵיהּ מַשְׁמַע אוֹ אַגּוּפֵיהּ מַשְׁמַע אִם תִּמְצֵי לוֹמַר אַגּוּפֵיהּ מַשְׁמַע אָמַר הֲרֵינִי נָזִיר לִכְשֶׁיְּהֵא לִי בֵּן וְשָׁמַע חֲבֵירוֹ וְאָמַר וַאֲנִי מַהוּ אַנַּפְשֵׁיהּ קָאָמַר אוֹ דִילְמָא הָכִי קָאָמַר רָחֵימְנָא לָךְ כְּווֹתָיךְ אִם תִּמְצֵי לוֹמַר כֹּל בְּאַנְפֵּיהּ רש"יהפילה אשתו אינו נזיר. דדילמא האי דהפילה לא הוה בן קיימא שלא כלו לו חדשיו ולא ולד הוי וספק נזירות להקל: ר' שמעון אומר. אין דרך זו מוציאתו מידי נזירות: אלא אם היה בן קיימא הריני נזיר חובה ואם לאו הריני נזיר נדבה. דקסבר ספק נזירות להחמיר: חזרה וילדה. לאחר שהפילה: הרי זה נזיר. דהשתא מיהא ולד הוא דאית ליה וחיילא עליה נזירות: ר''ש אומר. שמא הראשון הוה בן קיימא וחל עליו נזירות והשתא כי ילדה לא חייל נזירות ואם כדבריך יעשה נמצא זה מביא חולין . לעזרה אלא יחזיר וימנה נזירות שנייה ויאמר אם הראשון שהפילה היה בן קיימא נזירות הראשונה חובה וזו נדבה ואם לא היה בן קיימא נזירות הראשונה נדבה וזו חובה: גמ' האי מאי למימרא. דכי נולד לו בן הרי זה נזיר: מהו דתימא. האי דקאמר לאו משום בן דוקא והאי דאמר בן לכשאבנה ממנה הוא דמשמע כגון ואבנה גם אנכי ממנה (בראשית ל) וכי נולד בת או טומטום ואנדרוגינוס נמי ליהוי נזיר קמ''ל דלא: ולד דמיחשב ביני אינשי קאמינא. דהיינו בן ותו לא קמ''ל דבת וטומטום ואנדרוגינוס נמי איקרו ולד: ר' יהודה. דאמר לעיל דספק נזירות להקל כדאמרי' בפ''ק (לעיל ד' ח.) דתניא הריני נזיר ע''מ שיש בכרי זה ק' כור והלך כו' ר' יהודה מתיר דספק נזירות להקל: והפריש קרבן וחזרה וילדה מהו. מי הוי קדוש או לא: אליבא דמאן. קמיבעיא לך אי אליבא דר''ש פשיטא דהוי קדוש דהאמר ספק נזירות להחמיר וקודם שילדה אשתו נמי הוי נזיר: אלא אליבא דר' יהודה דאמר ספק נזירות להקל מאי. מי אמרינן כיון שהפרישו בשעה שהפילה ולא חיילא עליה נזירות כלל לא הוי קדוש כלל ומיבעי ליה למיהדר ולקדושי: מאי נפקא לך מינה. אי הוה קדוש או לא דהא ילדה וחיילא עליה נזירות: נפקא מינה לגיזתו ולעבוד בו. והכי קא מיבעיא ליה אי אמרת משעה שהפריש תחילה כשהפילה הוה ליה קדוש הוה ליה אסור בגיזה ועבודה אלא אי אמרת דלא חיילא עליה נזירות אלא משעה שחזרה וילדה הוה ליה מותר בגיזה ובעבודה מאי תיקו: ושמע חבירו ואמר ועלי מהו אדיבוריה דההוא גברא קאי ומשמע ועלי להיות נזיר כשיהיה לך בן או דילמא אגופיה משמע אנפשיה דהכי משמע ועלי נמי להיות נזיר כשיהי' לי בן: ושמע חבירו ואמר ואני מהו אנפשיה קאמר. ומשמע כי קאמר ואני נזיר כשיהא לי בן: או דילמא. אדיבורא דחבריה קאי ומשמע כאילו אמר ואני רחימנא ליה לאותו בן כוותיך ואהא נזיר לכשיהא לך בן ואהא לעיל נמי כי קא מיבעיא ליה ועלי מאי טעמא לא מיבעיא ליה בהאי לישנא הא לא אפשר דלאו לישנא מתרצתא היא דלימא ועלי לאוהבו כמותך: ואם תימצי לומר כל באנפיה. בין אמר ועלי בין אמר ואני כסיפא ליה מילתא להדורי ליה למימר לכשיהא לי בן אהא נזיר דאי אדעתא לקבל עליו נזירות כשיהא לו בן למה לו להזיר בפני זה יזיר בינו לבין עצמו אלא מדקאמר ליה באנפיה איכא למימר דהכי אמר ליה אף אני אהא נמי נזיר כשיהא לך בן: אמר הריני נזיר לכשיהא לפלוני בן ושמע חבירו ואמר ואני. וה''ה דקא מיבעיא ליה ועלי ול''א מ''ה: מאי. מי אמר כיון דשלא בפניו דאבי הבן קא מהדר ליה לא תוספותחזרה וילדה. פי' מהריון אחר ולד קיימא הרי זה נזיר ודאי לרבי יהודה וילדה זו ולד קיימא דממה שהפילה תחילה אפי' ספק נזיר לא וכאילו לא הפילה כלל: רבי שמעון אומר יאמר וכו'. דלר''ש מעת שהפילה הוי ספק נזיר הילכך יתנה עתה בלידה זו ויאמר אם היה הראשון בן קיימא נמצא שיצא נדרו מנזירות ראשון ונזירות של לידה אחרונה נדבה או שמא הראשון נפל היה והנזירות הראשון נדבה היתה ועכשיו בלידה זו מוטלת עליו נזירות של חובה שנדר בנזיר שיהיה לו ולד לכך צריך להתנות דלא סגי ליה בנזירות הראשון דשמא נדבה היתה: לכשאבנה הוא דקאמר. ולא בן ממש קאמר אלא ל' בנין כמו ואבנה גם אנכי ובכה''ג בנוי: ולד דחשיב ביני אינשי. דבת נמי לא מיחשבא וכל שכן טומטום ואנדרוגינוס קמשמע לן: לר' יהודה. בברייתא דאיתניא לעיל פ''ק (דף ח.) דקאמר נגנב אינו נזיר הוא דקאמר לעיל דנזיר דכרי דלא הוי נזיר כלל לר' יהודה אבל לא רצה לומר ר' יהודה דהפלאה הוא דאם כן אפילו היה הולד בן קיימא אינו נזיר כיון דבשעת הנדר לא היה הולד בעולם כנ''ל: והפילה אשתו והפריש קרבן. פי' לנזירותו וילדה פירוש מאותו הריון עצמו ולד קיימא דהשתא יש הוכחה גדולה מדהאי בר קיימא הנפל [הוה] נמי בר קיימא וכלו לו חדשיו דטיפה היא נחלקת לשתים הילכך חלה קדושה על קרבן שהפריש כשהפילה ששוב לא הקדיש אותם הבהמות דאפילו לר' יהודה דאמר לא מחית איניש נפשיה לספיקא הכא דאיכא הוכחה גדולה קדוש הקרבן ליאסר בגיזה ובעבודה או דילמא כי ה''ג דאיכא הוכחה לר' יהודה דלא מחית איניש לספיקא לא חלה הקדושה על הקרבן כלל מכח הפרשה ראשונה דשמא מקצת הטיפה נקלטה מיד ומקצת הטיפה השניה לא נקלטה עד אחר שני ימים או ביום ג' וההוא נפל (כך מסיק הש''ס ואזיל דלר''י קמבעיא ליה דאי אליבא דר' שמעון הא אמר ספק נזירות להחמיר דבלא ילדה נמי הוי קדוש מספק והשתא נמי כי ילדה אינו אלא ספק אלא אליבא דר' יהודה דאי לא ילדה חולין הוא והשתא כי ילדה ליה מי הוי קדוש מספק וכדפי': ונפקא מינה לגיזתו ועבודתו [ולא] דלילקי אהאי משום דליכא כי הך סברא דולד אחרון משוי ליה בספק דאי מספקא ליה להש''ס דשמא לילקו בודאי מדשני בר קיימא הראשון אינו נפל א''כ לר' שמעון נמי מצי למיבעי למלקות דאי לא ילדה ליכא קדושה ודאית אלא הוי ספק לר' שמעון והשתא דילדה יקדש בודאי אלא ש''מ דלא משמע ליה להש''ס דלקי דקדושה ודאית אין בו כי נמי ילדה אפי' לר''ש. ע''כ הגה''ה): ושמע חבירו ואמר ועלי היכא דאמר ואני ועלי מדבוריה משתמע כלומר גם אני נודר בנזיר כשיהיה לי בן: את''ל הך אגופיה משתמע. הואיל ואמר עלי היכא דאמר ואני מהו אנפשיה קאמר כלומר אפי' בשאמר ואני אגופיה מישתמע או דילמא רחימנא לך כוותך לכשיהיה בן קיימא: את''ל כל באנפיה כסיפא ליה מילתא. דילמא מסתמא ה''ק דרחימנא לך כוותך: אמר ראובן הריני נזיר כשיהיה ללוי בן. ושמע שמעון ואמר ואני מי שאמר שלא בפניו אנפשיה קאמר או דילמא ה''ק רחימנא ליה לפלוני כוותך: הריני נזיר ונזיר כשיהיה לי בן. דהשתא [כשקיבל] נזירות דנפשיה ברישא והתחיל ומונה את שלו שהרי קבלו מתחילה קודם נזירות דבנו ובמלאת ימי נדרו מגלח ומביא קרבנות לנזירות דנפשיה ואחר כך מונה את של בנו וכן כשישלים את נזירות בנו יגלח ויביא קרבן לנזירותו: הריני [נזיר] כשיהיה לי בן ונזיר. דהשתא קבל נזירות דבנו ברישא ונזיר מלבד נזירות דבנו קיבל עוד נזירות אנפשיה התחיל מונה את שלו ונולד לו בן פי' עד שלא השלים מניינו מניח את שלו ומונה את של בנו כיון דקבל עליו תחילה נזירות של בנו הוא זקוק למנותם מיד כשיוולד ואחר שהשלים נזירות בנו ישלים נזירות של עצמו ואחר כך יגלח על שתיהם ומביא שתי קרבנות אחד לנזירות בנו ואחד לנזירות עצמו אבל לא יגלח אחר שהשלים נזירות [בנו] דאם כן היאך ישלים נזירותו נמצא כי לא יוכל לגלח בהשלמת נזירותו דאין גידול שיער פחות משלשים יום ונהי דאם נדר נזיר מרובה שהיה נשאר אחר נזירות דבנו שלשים יום דאז היה יכול לגלח לנזירות בנו ולהשלים נזירותו ולשוב ולגלח מ''מ במתניתין דמיירי בסתם נזירות דהוי שלשים יום הילכך אם יגלח לנזירות בנו לא יוכל לקיים מצות גילוח אנזירות דנפשיה לכך לא יגלח עד שישלים שתי הנזירות ויביא שתי קרבנות: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|