סקר
איזו "בבא" הכי קשה?






 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים וְרֵישׁ לָקִישׁ סָבַר לַהּ כִּדְדָרֵשׁ רָבָא אֲנִי חוֹמָה זוֹ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל וְשָׁדַי כַּמִּגְדָּלוֹת אֵלּוּ בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת
רַב נַחְמָן בַּר רַב חִסְדָּא רְמָא כְּרָגָא אַרַבָּנַן אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק עֲבַרְתְּ אַדְּאוֹרָיְיתָא וְאַדִּנְבִיאֵי וְאַדִּכְתוּבֵי
אַדְּאוֹרָיְיתָא דִּכְתִיב אַף חֹבֵב עַמִּים כׇּל קְדֹשָׁיו בְּיָדֶךָ אָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אֲפִילּוּ בְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה מְחַבֵּב עַמִּים כׇּל קְדוֹשָׁיו יִהְיוּ בְּיָדֶךָ וְהֵם תֻּכּוּ לְרַגְלֶךָ תָּנֵי רַב יוֹסֵף אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁמְּכַתְּתִים רַגְלֵיהֶם מֵעִיר לְעִיר וּמִמְּדִינָה לִמְדִינָה לִלְמוֹד תּוֹרָה יִשָּׂא מִדַּבְּרוֹתֶיךָ לִישָּׂא וְלִיתֵּן בְּדִבּוּרוֹתָיו שֶׁל מָקוֹם
אַדִּנְבִיאֵי דִּכְתִיב גַּם כִּי יִתְנוּ בַגּוֹיִם עַתָּה אֲקַבְּצֵם וַיָּחֵלּוּ מְּעָט מִמַּשָּׂא מֶלֶךְ וְשָׂרִים אָמַר עוּלָּא פָּסוּק זֶה בִּלְשׁוֹן אֲרָמִית נֶאֱמַר אִי תָּנוּ כּוּלְּהוּ עַתָּה אֲקַבְּצֵם וְאִם מְעַט מֵהֶם יָחֵלּוּ מִמַּשָּׂא מֶלֶךְ וְשָׂרִים
אַדִּכְתוּבֵי דִּכְתִיב מִנְדָּה בְלוֹ וַהֲלָךְ לָא שַׁלִּיט לְמִרְמֵא עֲלֵיהֹם וְאָמַר רַב יְהוּדָה מִנְדָּה זוֹ מְנָת הַמֶּלֶךְ בְּלוֹ זוֹ כְּסַף גֻּולְגָּלְתָּא וַהֲלָךְ זוֹ אַרְנוֹנָא
רַב פָּפָּא רְמָא כַּרְיָא חַדְתָּא אַיַּתְמֵי אֲמַר לֵיהּ רַב שִׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי לְרַב פָּפָּא וְדִילְמָא לָא מִידְּוִיל אֲמַר לֵיהּ מִישְׁקָל שָׁקֵילְנָא מִנַּיְיהוּ אִי מִידְּוִיל מִידְּוִיל וְאִי לָא מַהְדַּרְנָא לַהּ נִיהֲלַיְיהוּ
אָמַר רַב יְהוּדָה הַכֹּל לַאֲגַלֵּי גָפָא אֲפִילּוּ מִיַּתְמֵי אֲבָל רַבָּנַן לָא צְרִיכִי נְטִירוּתָא הַכֹּל לְכַרְיָא פַּתְיָא אֲפִילּוּ מֵרַבָּנַן וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלָא נָפְקִי בְּכָלוֹזָא אֲבָל נָפְקִי בְּכָלוֹזָא רַבָּנַן לָאו בְּנֵי מִיפָּק בְּכָלוֹזָא נִינְהוּ
רַבִּי פָּתַח אוֹצָרוֹת בִּשְׁנֵי בַצּוֹרֶת אָמַר יִכָּנְסוּ בַּעֲלֵי מִקְרָא בַּעֲלֵי מִשְׁנָה בַּעֲלֵי תַלְמוּד בַּעֲלֵי הֲלָכָה בַּעֲלֵי הַגָּדָה אֲבָל עַמֵּי הָאָרֶץ אַל יִכָּנְסוּ דָּחַק רַבִּי יוֹנָתָן בֶּן עַמְרָם וְנִכְנַס אָמַר לוֹ רַבִּי פַּרְנְסֵנִי אָמַר לוֹ בְּנִי קָרִיתָ אָמַר לוֹ לָאו שָׁנִיתָ אָמַר לוֹ לָאו אִם כֵּן בַּמָּה אֲפַרְנְסֶךָ [אָמַר לוֹ] פַּרְנְסֵנִי כְּכֶלֶב וּכְעוֹרֵב פַּרְנְסֵיהּ
בָּתַר דִּנְפַק יְתֵיב רַבִּי וְקָא מִצְטַעַר וְאָמַר אוֹי לִי שֶׁנָּתַתִּי פִּתִּי לְעַם הָאָרֶץ אָמַר לְפָנָיו רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר רַבִּי שֶׁמָּא יוֹנָתָן בֶּן עַמְרָם תַּלְמִידְךָ הוּא שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לֵיהָנוֹת מִכְּבוֹד תּוֹרָה מִיָּמָיו בָּדְקוּ וְאַשְׁכַּח אָמַר רַבִּי יִכָּנְסוּ הַכֹּל
רַבִּי לְטַעְמֵיהּ דַּאֲמַר רַבִּי אֵין פּוּרְעָנוּת בָּא לָעוֹלָם אֶלָּא בִּשְׁבִיל עַמֵּי הָאָרֶץ כְּהַהוּא דְּמֵי כְלִילָא דִּשְׁדוֹ אַטְּבֶרְיָא אֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי וַאֲמַרוּ לֵיהּ לִיתְּבוּ רַבָּנַן בַּהֲדַן אֲמַר לְהוּ לָא אֲמַרוּ לֵיהּ עָרְוקִינַן [אֲמַר לְהוּ] עֲרוֹקוּ עֲרַקוּ פַּלְגֵיהוֹן דַּלְיוּהּ פַּלְגָא
אֲתוֹ הָנְהוּ פַּלְגָא קַמֵּי דְּרַבִּי אֲמַרוּ לֵיהּ לִיתְּבוּ רַבָּנַן בַּהֲדַן אֲמַר לְהוּ לָא עָרְוקִינַן עֲרוּקוּ עֲרַקוּ כּוּלְּהוּ פָּשׁ הַהוּא כּוֹבֵס שַׁדְיוּהּ אַכּוֹבֵס עֲרַק כּוֹבֵס פְּקַע כְּלִילָא אָמַר רַבִּי רְאִיתֶם שֶׁאֵין פּוּרְעָנוּת בָּא לָעוֹלָם אֶלָּא בִּשְׁבִיל עַמֵּי הָאָרֶץ
וְכַמָּה יְהֵא בָּעִיר וִיהֵא כְּאַנְשֵׁי הָעִיר וְכוּ' וּרְמִינְהִי הַחַמֶּרֶת וְהַגַּמֶּלֶת הָעוֹבֶרֶת מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְלָנָה בְּתוֹכָהּ וְהוּדְּחָה עִמָּהֶן הֵן בִּסְקִילָה וּמָמוֹנָן פָּלֵט
וְאִם נִשְׁתַּהוּ שָׁם שְׁלֹשִׁים יוֹם הֵן בְּסַיִיף וּמָמוֹנָן אָבֵד
אָמַר רָבָא לָא קַשְׁיָא הָא לִבְנֵי מָתָא הָא לְיָתוֹבֵי מָתָא כִּדְתַנְיָא הַמּוּדָּר הֲנָאָה מֵאַנְשֵׁי הָעִיר כׇּל שֶׁנִּשְׁתַּהָא שָׁם שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ אָסוּר לֵיהָנוֹת מִמֶּנּוּ פָּחוֹת מִכָּאן מוּתָּר מִיּוֹשְׁבֵי הָעִיר כׇּל שֶׁנִּשְׁתַּהָא שָׁם שְׁלֹשִׁים יוֹם אָסוּר לֵיהָנוֹת מִמֶּנּוּ פָּחוֹת מִכָּאן מוּתָּר לֵיהָנוֹת מִמֶּנּוּ
וּלְכׇל מִילֵּי מִי בָּעִינַן שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וְהָתַנְיָא שְׁלֹשִׁים יוֹם לְתַמְחוּי שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים לְקוּפָּהּ שִׁשָּׁה לִכְסוּת תִּשְׁעָה לִקְבוּרָה שְׁנֵים עָשָׂר לְפַסֵּי הָעִיר אָמַר רַבִּי אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כִּי תְּנַן נָמֵי מַתְנִיתִין שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ לְפַסֵּי הָעִיר תְּנַן
וְאָמַר רַבִּי אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הַכֹּל לְפַסֵּי הָעִיר וַאֲפִילּוּ מִיַּתְמֵי אֲבָל רַבָּנַן לָא דְּרַבָּנַן לָא צְרִיכִי נְטִירוּתָא אֲמַר רַב פָּפָּא לְשׁוּרָא וּלְפָרָשָׁאה וּלְטֻרְזִינָא אֲפִילּוּ מִיַּתְמֵי אֲבָל רַבָּנַן לָא צְרִיכִי נְטִירוּתָא כְּלָלָא דְמִילְּתָא כׇּל מִילְּתָא דְּאִית לְהוּ הֲנָאָה מִינֵּיהּ אֲפִילּוּ מִיַּתְמֵי
רַבָּה רְמָא צְדָקָה אַיַּתְמֵי דְּבֵי בַּר מָרִיּוֹן אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי וְהָתָנֵי רַב שְׁמוּאֵל בַּר יְהוּדָה אֵין פּוֹסְקִין צְדָקָה עַל הַיְּתוֹמִים אֲפִילּוּ לְפִדְיוֹן שְׁבוּיִם אֲמַר לֵיהּ אֲנָא לְאַחְשׁוֹבִינְהוּ קָא עָבֵידְנָא
אִיפְרָא הוֹרְמִיז אִימֵּיהּ דְּשַׁבּוּר מַלְכָּא שַׁדַּרָה אַרְנְקָא דְּדִינָרֵי לְקַמֵּיהּ דְּרַב יוֹסֵף אֲמַרָה לֶיהֱוֵי לְמִצְוָה רַבָּה יָתֵיב רַב יוֹסֵף וְקָא מְעַיֵּין בַּהּ מַאי מִצְוָה רַבָּה אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי מִדְּתָנֵי רַב שְׁמוּאֵל בַּר יְהוּדָה אֵין פּוֹסְקִין צְדָקָה עַל הַיְּתוֹמִים אֲפִילּוּ לְפִדְיוֹן שְׁבוּיִם שְׁמַע מִינַּהּ

רש"י

אלו תלמידי חכמים. אלמא אין צריכין חומה: כנסת ישראל. כולם שוין לענין חומה וגודרים עצמן מלטמע בעובדי כוכבים: שאתה מחבב עמים. שאתה מצהיב להם פניך להשליטן על בניך: כל קדושיו. של ישראל בידך לשומרן: בלשון ארמי נאמר. יתנו תרגום של ישנו כמו ושננתם ותנינון (דברים ו): אם תנו כולם. וכן רובן יהיו שונין ועוסקים בתורה כשיגלו בעמים: עתה אקבצם. בקרוב אקבצם: ויחלו מעט וגו'. ואף מועטין הן השונין בעמים יחלו ממשא מלך ושרים יהיו בטלים מלשאת משא מלך ושרים. יחלו כמו לא יחל דברו (במדבר ל): מנדה בלו והלך. דריוש צוה את פחת עבר הנהר על אנשי כנסת הגדולה: מנת המלך. מגבת מסים שהן מטילין תמיד על בני המדינה: ארנונא. עישורי תבואות ובהמות מדי שנה בשנה: כריא חדתא. יציאת כריית באר מים חיים לשתות: לא מידויל. לא ימצאו בו מים והפסדתם חנם ויתמי לאו בני מחילה נינהו דליחלו: לאגלי גפא. לשערי חומות העיר להציב בהן דלתות אגלי דלתות כמו טרוקו גלי ברכות (דף כח.) גפא סתימה כמו מצא אחר הגפה באלו מציאות (ב''מ דף כה:): לכריא פתיא. חפירת בור לשתות מים ועל שם הכלי המונח שם בבור תמיד לשתות בו עוברי דרכים קורהו פתיא: אפילו מרבנן. שהכל צריכין למים: דלא נפקי באכלוזא. שאין הן עצמם יוצאין בהכרזה לחפור אלא שוכרים פועלים: ככלב וכעורב. שחס הקב''ה עליהם (שבת קנה:) שנאמר יודע צדיק דין דלים (משלי כט) לפי שהכלב מזונותיו מועטין לפיכך שוהה אכילתו במעיו שלשת ימים וגבי עורב כתיב לבני עורב אשר יקראו (תהלים קמז) לפי שהעורב אכזרי על בניו והקב''ה מזמין להן יתושין מתוך צואתם ואוכלין: דמי כלילא. עטרה למלך קיסר: אתו. עמי הארץ לקמיה דרבי: דליוה לפלגא. מחל המלך דמי החצי וסילקה מעליהן: שדיוה אכובס. הטילוה פחתי המלך על הכובס: החמרת והגמלת. שיירא של חמרים ושל גמלים: הרי אלו בסקילה. כדין שאר יחידים: יתובי מתא. בשלשים יום וגבי עיר הנדחת כתיב יושבי העיר (דברים יג): ולכל מילי. ומקמי הכי לא יהיב מידי עם בני העיר: שלשים יום לתמחוי. כיון ששהה שם שלשים יום גובין הימנו [גבאי] תמחוי מאכל לעניים: לקופה. לצדקה: לכסות. עניי העיר: לקבורה. לקבור עניי העיר שהיא יציאה יתירא: לשורא. לתיקון החומה: לפרשא. פרש שהולך סביבות העיר לשומר' ולידע מה היא צריכה: לטרזינא. שומר כלי זיין של בני העיר ויושב בבית אצל השער:

תוספות

לא שליט למרמא עליהם. לפי שהיו עסוקים במלאכת שמים בבנין בית המקדש ה''נ אין להטיל מס על לומדי תורה: והלך זו ארנונא. פי' בקונטרס עישור בהמות ותבואה כו' ור''ח פי' ארוחת דורון לשלטון העובר ממקום למקום שנותן לו כל עיר ועיר ארוחה ופירושו מלשון ויבא הלך לאיש העשיר (שמואל ב יב): כריא פתיא. פירש ר''ח להסיר גבשושית מרחוב העיר: איפרא הורמיז. פר''ח דמשמעות הלשון חן מאת המקום איפרא כמו אפריון נמטייה לר''ש (ב''מ דף קיט.) הורמיז שם שכינה כי ההיא דס''פ אחד דיני ממונות (סנהדרין דף לט. ושם ד''ה דהורמיז) מפלגא דידך ולעיל דהורמיז בזיי''ן מפלגא ולתחת דהורמין בנו''ן כמו הורמין בר לילתא לקמן (דף עג.): (לעיל) ככלב וכעורב. כמו שפי' הקונטרס והיינו דכתיב נותן לבהמה לחמה לבני עורב וגו' בהמה בגימטריא כלב: יתיב רב יוסף וקא מעיין בה. וא''ת וכי לית ליה ביבש קצירה תשברנה וגו' (ישעיה כז) כדאמרי' בפירקין (דף י:) וי''ל דקבל' משום שלום מלכות כדעבד רבא לקמן (שם) וכי היכי דפלגינהו רבא לעניי עובדי כוכבים ה''נ פדה בהו רב יוסף שבויי עובדי כוכבים ומיהו לא צריכי להכי אלא כדפירש הקונט' דרבא דקבלה משום שלום מלכות וכיון שאמר לו ליתן למצוה רבה לא היה אפשר לחלקם לעניי עובדי כוכבים דאסור לגנוב דעת הבריות ואפי' דעתו של עובד כוכבים (חולין צד.) אבל מעות המתחלקים לעניים אין כאן גניבת דעת דאינהו נמי ידעי שישראל רגילין לפרנסם כדאמר בהנזקין (גיטין דף סא.) מפרנסים עניי עכו''ם עם עניי ישראל מפני דרכי שלום והא דקבל מההוא טייעא דנדב שרגא לבי כנישתא בפ''ק דערכין (דף ו: ושם ד''ה עד) אע''ג דהתם לא היה שלום מלכות התם טעמא משום דהוו כמו קרבן ואמרינן (נזיר סב.) איש איש לרבות נכרים שנודרים נדרים ונדבות כישראל:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר