סקר
איזו "בבא" הכי קשה?






 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

וְאַתְנִי עֲלַהּ אִיהוּ נָמֵי עֲבַד חַד כִּיסָא וְאַתְנִי עֲלַהּ רַב אָשֵׁי אָמַר אֲנָא אַתְנוֹיֵי נָמֵי לָא צְרִיכְנָא דְּכׇל דְּקָא אָתֵי אַדַּעְתָּא דִּידִי אָתֵי וּלְמַאן דְּבָעֵינָא יָהֵיבְנָא לֵיהּ
הָנְהוּ בֵּי תְרֵי טַבָּחֵי דְּעָבְדִי עִנְיָינָא בַּהֲדֵי הֲדָדֵי דְּכֹל מַאן דְּעָבֵיד בְּיוֹמָא דְּחַבְרֵיהּ נִקְרְעוּהּ לְמַשְׁכֵּיהּ אֲזַל חַד מִנַּיְיהוּ עֲבַד בְּיוֹמָא דְּחַבְרֵיהּ קְרַעוּ לְמַשְׁכֵּיהּ אֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרָבָא חַיְּיבִינְהוּ רָבָא לְשַׁלּוֹמֵי
אֵיתִיבֵיהּ רַב יֵימַר בַּר שֶׁלֶמְיָא לְרָבָא וּלְהַסִּיעַ עַל קִיצָתָם לָא אַהְדַּר לֵיהּ רָבָא אָמַר רַב פָּפָּא שַׁפִּיר עֲבַד דְּלָא אַהְדַּר לֵיהּ מִידֵּי הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּלֵיכָּא אָדָם חָשׁוּב אֲבָל הֵיכָא דְּאִיכָּא אָדָם חָשׁוּב לָאו כֹּל כְּמִינַּיְיהוּ דְּמַתְנוּ
תָּנוּ רַבָּנַן אֵין מְחַשְּׁבִין בִּצְדָקָה עִם גַּבָּאֵי צְדָקָה וְלֹא בְּהֶקְדֵּשׁ עִם הַגִּזְבָּרִין וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר זֵכֶר לַדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר וְלֹא יְחַשְּׁבוּ אֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר יִתְּנוּ אֶת הַכֶּסֶף עַל יָדָם לָתֵת לְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה כִּי בֶאֱמֻנָה הֵם עֹשִׂים
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ לָאָדָם גִּזְבָּר נֶאֱמָן בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ יָצוּר וְיִמְנֶה שֶׁנֶּאֱמַר וַיָּצֻרוּ וַיִּמְנוּ
אָמַר רַב הוּנָא בּוֹדְקִין לִמְזוֹנוֹת וְאֵין בּוֹדְקִין לִכְסוּת אִי בָּעֵית אֵימָא קְרָא וְאִי בָּעֵית אֵימָא סְבָרָא
אִי בָּעֵית אֵימָא סְבָרָא הַאי קָא מִבַּזֵּי וְהַאי לָא קָא מִבַּזֵּי אִי בָּעֵית אֵימָא קְרָא הֲלֹא פָרֹשׂ לָרָעֵב לַחְמֶךָ בְּשִׁין כְּתִיב פְּרֹשׁ וַהֲדַר הַב לֵיהּ וְהָתָם כְּתִיב כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ כִּי תִרְאֶה לְאַלְתַּר
וְרַב יְהוּדָה אָמַר בּוֹדְקִין לִכְסוּת וְאֵין בּוֹדְקִין לִמְזוֹנוֹת אִי בָּעֵית אֵימָא סְבָרָא וְאִי בָּעֵית אֵימָא קְרָא
אִי בָּעֵית אֵימָא סְבָרָא הַאי קָמְצַעֲרָא לֵיהּ וְהַאי לָא קָמְצַעֲרָא לֵיהּ אִי בָּעֵית אֵימָא קְרָא הָכָא כְּתִיב הֲלֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ פְּרוֹס לְאַלְתַּר וּכְדִקְרֵינַן וְהָתָם כְּתִיב כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ כְּשֶׁיֵּרָאֶה לְךָ תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה אָמַר כַּסּוּנִי בּוֹדְקִין אַחֲרָיו פַּרְנְסוּנִי אֵין בּוֹדְקִין
תְּנַן הָתָם אֵין פּוֹחֲתִין לְעָנִי הָעוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם מִכִּכָּר בְּפוּנְדְּיוֹן מֵאַרְבַּע סְאִין בְּסֶלַע לָן נוֹתְנִין לוֹ פַּרְנָסַת לִינָה מַאי פַּרְנָסַת לִינָה אָמַר רַב פָּפָּא פּוּרְיָא וּבֵי סַדְיָא שָׁבַת נוֹתְנִין לוֹ מְזוֹן שָׁלֹשׁ סְעוּדוֹת תָּנָא אִם הָיָה מַחֲזִיר עַל הַפְּתָחִים אֵין נִזְקָקִין לוֹ
הָהוּא עַנְיָא דַּהֲוָה מְחַזֵּיר עַל הַפִּתְּחִים דַּאֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב פָּפָּא לָא מִזְדְּקִיק לֵיהּ אֲמַר לֵיהּ רַב סַמָּא בְּרֵיהּ דְּרַב יֵיבָא לְרַב פָּפָּא אִי מָר לָא מִזְדְּקִיק לֵיהּ אִינָשׁ אַחֲרִינָא לָא מִזְדְּקִיק לֵיהּ לֵימוּת לֵיהּ וְהָא תַּנְיָא אִם הָיָה עָנִי הַמְחַזֵּיר עַל הַפְּתָחִים אֵין נִזְקָקִין לוֹ אֲמַר לֵיהּ אֵין נִזְקָקִין לוֹ לְמַתָּנָה מְרוּבָּה אֲבָל נִזְקָקִין לוֹ לְמַתָּנָה מוּעֶטֶת
אָמַר רַב אַסִּי לְעוֹלָם אַל יִמְנַע אָדָם עַצְמוֹ [מִלָּתֵת] שְׁלִישִׁית הַשֶּׁקֶל בְּשָׁנָה שֶׁנֶּאֱמַר וְהֶעֱמַדְנוּ עָלֵינוּ מִצְוֹת לָתֵת עָלֵינוּ שְׁלִישִׁית הַשֶּׁקֶל בַּשָּׁנָה לַעֲבֹדַת בֵּית אֱלֹהֵינוּ וְאָמַר רַב אַסִּי שְׁקוּלָה צְדָקָה כְּנֶגֶד כׇּל הַמִּצְוֹת שֶׁנֶּאֱמַר וְהֶעֱמַדְנוּ עָלֵינוּ מִצְוֹת וְגוֹ' מִצְוָה אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא מִצְוֹת
(סִימָן גָּדוֹל מִקְדָּשׁ מֹשֶׁה) אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר גָּדוֹל הַמְעַשֶּׂה יוֹתֵר מִן הָעוֹשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר וְהָיָה מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה שָׁלוֹם וַעֲבֹדַת הַצְּדָקָה הַשְׁקֵט וָבֶטַח עַד עוֹלָם זָכָה הֲלֹא פָרֹשׂ לָרָעֵב לַחְמֶךָ לֹא זָכָה וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת
אֲמַר לְהוּ רָבָא לִבְנֵי מָחוֹזָא בְּמָטוּתָא מָנַיְיכוּ עוּשׂוּ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי כִּי הֵיכִי דְּלֶיהְוֵי לְכוּ שְׁלָמָא בְּמַלְכוּתָא וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים אָדָם שׁוֹקֵל שִׁקְלוֹ וּמִתְכַּפֵּר לוֹ עַכְשָׁיו שֶׁאֵין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים אִם עוֹשִׂין צְדָקָה מוּטָב וְאִם לָאו בָּאִין אוּמּוֹת הָעוֹלָם וְנוֹטְלִין בִּזְרוֹעַ וְאַף עַל פִּי כֵן נֶחְשָׁב לָהֶן לִצְדָקָה שֶׁנֶּאֱמַר וְנֹגְשַׂיִךְ צְדָקָה
אָמַר רָבָא הַאי מִילְּתָא אִישְׁתַּעִי לִי עוּלָּא

רש"י

ואתני. מתנה עם הצבור לחלקם לכל הבא: דכל דאתי. לתת מעות לקופה: עניינא. תנאי: למשכיה. עור הבהמה: לאו כל כמינייהו דמתנו. אלא בפניו: אין מחשבין. לומר היכן נתתם מעות שגביתם: שאין ראיה לדבר. דלא בגבאי צדקה כתיב אלא בגיזברי הקדש הנותנים לבם לעושי המלאכה שהפועלים מרובין למלאכות הרבה לגודרין ולחוצבי האבן לכתפים ולחמרים ולקנות עצים ואבני מחצב וא''א לעמוד על החשבון כדאמרינן בעלמא (שבועות דף מה.) בעל הבית טרוד בפועליו הוא ואינשי: יצור וימנה. הכסף שהוא מוסר בידו ואע''פ שאינו בא עמו לחשבון לאחר מכאן יצור וימנה שנאמר ויצורו וימנו וגו' והדר ונתנו את הכסף המתוכן המנוי על ידי עושי המלאכה וגו': בודקין למזונות. אם בא עני ואמר פרנסוני בודקין שלא יהיה רמאי: ואין בודקין לכסות. בא ערום ואמר כסוני לוקחין כסות מיד: פרוש. דרוש וחקור תחלה: לכשיראה לך. שאינו רמאי: מככר בפונדיון. ככר הלקוח בפונדיון כשלוקחין ארבע סאין חטין בסלע ומגיע לפונדיון חצי קב שהסלע מ''ח פונדיונין וארבע סאין מ''ח חצאי קבין והחנוני שהוא טוחן ואופה ומוכר בשוק משתכר מחצה הרי שנותן ככר של רובע הקב בפונדיון: לן. בלילה: פרנסת לינה. צרכי לינה: בי סדיא. כר לתת מראשותיו: אין נזקקין לו. לתת מעות מן הקופה אחרי שלמד לחזר על הפתחים דיו בכך: ולא אזדקיק ליה. אפי' לפרנסה: מעשה הצדקה. טורח המעשים את חבריהם מדלא כתיב והיתה הצדקה שלום: זכה. למזל טוב: עניים מרודים. זו ממשלת רומי שצועקת תמיד הבו הבו שאנו צריכין: מרודים. קונפליינ''ט בלע''ז כמו אריד בשיחי (תהלים נה): עולא משגש ארחתיה דאימיה. לרב ששת קרו ליה הכי עולל המשגש דרכי אמו שגרם להטותה מדרך שאר נשים כדלקמן:

תוספות

ואע''פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר. ראיה גמורה אינה דשאני התם שהיו צדיקים גמורים: אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום מככר בפונדיון כו'. הככר עולה ששה ביצים דצא מהן מחצה לחנווני והוא מזון שתי סעודות כדתניא בפרק כיצד משתתפין (עירובין דף פב:) וקשה לר''י דבפרק כל כתבי (שבת דף קיח. ושם) משמע שהוא רגילות דאיכא סעודה בהדיה דקאמר התם דכי אזיל מלווינא ליה סעודה בהדיה דכי אזיל לאו בריקן אזיל וא''כ למה נותנין לו שתי סעודות די לו בסעודה אחת ההיא סעודה דאיכא בהדיה יאכל מיד וסעודה שנותנין לו עכשיו יוליכנו עמו ונראה לר''י דאין מחלקין תמחוי בלילה לפי שאינן יכולין להבחין למי נתנו ולמי לא נתנו וכן משמע מדקאמר לן נותנים לו פרנסת לינה ומפרש דהיינו פוריא ובי סדיא אבל ככר אין נותנין לו ולכך נותנין לו ב' סעודות שיאכל אחת בלילה ואחת למחר דכי אזיל לאו בריקן אזיל וטעמא דבעינן שלא ילך ריקם דאינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו ולא יהא רעב כל כך אבל אין לפרש דהטעם שמא לא יגיע בין היהודים ויהא לו מה לאכול דאי חיישינן להכי היה ליתן לו שלש סעודות כי גם בלילה לא יתנו אף כשיגיע בין היהודים שאין מחלקין תמחוי בלילה ואין לומר דלעולם מחלקין ולכך נותנין שתים דחיישינן שמא לא יגיע בין היהודים שתי פעמים אי נמי לא חיישינן אלא לפעם אחת והשניה נותנין לו כדי שיהא לו פת בסלו דאם כן היכי קאמר התם דמלוינן ליה סעודה אחת בהדיה ואם יש לחוש שמא לא יגיע בין היהודים היה לו ליתן שתים לכך נראה כדפרישית: שבת נותנין לו מזון שלש סעודות. פירוש בשבת בצהרים אותן שתי סעודות שנתן לו אתמול בערב שבת אכל ליל שבת ושבת שחרית ושלש סעודות שנותנים לו בשבת יאכל אחת בשבת בסעודה שלישית ואחת למוצאי שבת ושלישית ישאר לו למחר בדרך שלא ילך ריקם ואין להאריך וקשה לרשב''א הא דתנן במסכת פאה (פ''ח מ''ז) ומייתי לה בפרק כל כתבי (שבת דף קיח ושם) מי שיש לו מזון שתי סעודות בביתו לא יטול מן התמחוי ואמאי הא אחד יאכל מיד ואחד בלילה וא''כ כי אזיל ריקם אזיל וצריך לפרש דמזון שתי סעודות דקאמר היינו בלא אותה שיש לו לאכול מיד וא''ת שבת אמאי נותנין לו שלש סעודות והא הך מתני' ר''ע היא דקתני רישא כל מי שיש לו מזון י''ד סעודות לא יטול מן הקופה ופריך בפרק כל כתבי הקדש (שם) מני אי רבנן חמיסר הויין אי רבי ח דקא שיתסר הויין ומשני הא מני ר''ע היא דאמר עשה שבתך חול ונראה לרשב''א דבשביל סעודת שבת אין לו להתחיל וליטול אבל בשכבר צריך ליטול נוטל גם כדי לסעודת שבת: לא אזדקיק ליה. רב פפא גבאי היה ולא נתן לו מן הקופה כדתניא אין נותנין לו מן הקופה כיון שמחזר על הפתחים וא''ל רב סמא אי מר לא אזדקיק ליה לתת לו מן הקופה היינו כדי סעודה כ''ש שגם אחרים לא יתנו לו ומסיק הא דתניא אין נזקקין לו מן הקופה היינו כדי סעודה אבל דבר מועט יתנו לו: שנאמר והעמדנו עלינו מצות. ואע''ג דהאי קרא גבי בית אלהינו כתיב דהיינו בדק הבית כ''ש צדקה:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר