|
טקסט הדף מנוקד
שֵׁית שְׁנִין יַתִּירָתָא סְבוּר רַבָּנַן קַמֵּיהּ דְּרַבָּה לְמֵימַר הַאי שְׁטָר מְאוּחָר הוּא נִיעַכְּבֵיהּ עַד דְּמָטֵיא זִמְנֵיהּ וְלָא טָרֵיף אָמַר רַב נַחְמָן הַאי סָפְרָא דַּוְקָנָא כַּתְבֵיהּ וְהָנָךְ שֵׁית שְׁנִין דִּמְלַכוּ בְּעֵילָם דַּאֲנַן לָא חָשְׁבִינַן לְהוּ הוּא קָחָשֵׁיב (לֵיהּ) [לְהוּ] וּבְזִמְנֵיהּ כַּתְבֵיהּ
דְּתַנְיָא רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר שֵׁשׁ שָׁנִים מָלְכוּ בְּעֵילָם וְאַחַר כָּךְ פָּשְׁטָה מַלְכוּתָן בְּכׇל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ מַתְקֵיף לַהּ רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב מִמַּאי דִּלְמַלְכוּת יְוָנִים מָנֵינַן דִּלְמָא לִיצִיאַת מִצְרַיִם מָנֵינַן וְשַׁבְקֵיהּ לְאַלְפָּא קַמָּא וְנַקְטֵיהּ אַלְפָּא בָּתְרָא וְהַאי מְאוּחָר הוּא אָמַר רַב נַחְמָן בַּגּוֹלָה אֵין מוֹנִין אֶלָּא לְמַלְכֵי יְוָנִים בִּלְבַד הוּא סָבַר דַּחוֹיֵי קָא מְדַחֵי לֵיהּ נְפַק דָּק וְאַשְׁכַּח דְּתַנְיָא בַּגּוֹלָה אֵין מוֹנִין אֶלָּא לְמַלְכֵי יְוָנִים בִּלְבָד אָמַר רָבִינָא מַתְנִיתִין נָמֵי דַּיְקָא דִּתְנַן בְּאֶחָד בְּנִיסָן רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַמְּלָכִים וְלָרְגָלִים וְאָמְרִינַן לַמְּלָכִים לְמַאי הִלְכְתָא אָמַר רַב חִסְדָּא לִשְׁטָרוֹת וּתְנַן בְּאֶחָד בְּתִשְׁרִי רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַשָּׁנִים וְלַשְּׁמִיטִּין וְאָמְרִינַן לַשָּׁנִים לְמַאי הִלְכְתָא וְאָמַר רַב חִסְדָּא לִשְׁטָרוֹת קַשְׁיָא שְׁטָרוֹת אַהֲדָדֵי וּמְשַׁנֵּינַן כָּאן לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל כָּאן לְמַלְכֵי אוּמּוֹת הָעוֹלָם לְמַלְכֵי אוּמּוֹת הָעוֹלָם מִתִּשְׁרִי מָנֵינַן לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל מִנִּיסָן מָנֵינַן וַאֲנַן הַשְׁתָּא מִתִּשְׁרִי מָנֵינַן וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ לִיצִיאַת מִצְרַיִם מָנֵינַן מִנִּיסָן בָּעֵינַן לְמִימְנֵי אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ לְמַלְכֵי יְוָנִים מָנֵינַן שְׁמַע מִינַּהּ וְיוֹם גִּינּוּסְיָא שֶׁל מַלְכֵיהֶם וְכוּ' מַאי וְיוֹם גִּינּוּסְיָא שֶׁל מַלְכֵיהֶם אָמַר רַב יְהוּדָה יוֹם שֶׁמַּעֲמִידִין בּוֹ גּוֹיִם אֶת מַלְכָּם וְהָתַנְיָא יוֹם גִּינּוּסְיָא וְיוֹם שֶׁמַּעֲמִידִין בּוֹ אֶת מַלְכָּם לָא קַשְׁיָא הָא דִידֵיהּ הָא דִּבְרֵיהּ וּמִי מוֹקְמִי מַלְכָּא בַּר מַלְכָּא וְהָתָנֵי רַב יוֹסֵף הִנֵּה קָטֹן נְתַתִּיךָ בַּגּוֹיִם שֶׁאֵין מוֹשִׁיבִין מֶלֶךְ בֶּן מֶלֶךְ בָּזוּי אַתָּה מְאֹד שֶׁאֵין לָהֶן לֹא כְּתָב וְלֹא לָשׁוֹן אֶלָּא מַאי יוֹם גִּינּוּסְיָא יוֹם הַלֵּידָה וְהָתַנְיָא יוֹם גִּינּוּסְיָא וְיוֹם הַלֵּידָה לָא קַשְׁיָא הָא דִידֵיהּ הָא דִּבְרֵיהּ וְהָתַנְיָא יוֹם גִּינּוּסְיָא שֶׁלּוֹ יוֹם גִּינּוּסְיָא שֶׁל בְּנוֹ וְיוֹם הַלֵּידָה שֶׁלּוֹ וְיוֹם הַלֵּידָה שֶׁל בְּנוֹ אֶלָּא מַאי יוֹם גִּינּוּסְיָא יוֹם שֶׁמַּעֲמִידִין בּוֹ מַלְכָּם וְלָא קַשְׁיָא הָא דִידֵיהּ הָא דִּבְרֵיהּ וְאִי קַשְׁיָא לָךְ דְּלָא מוֹקְמִי מַלְכָּא בַּר מַלְכָּא עַל יְדֵי שְׁאֵלָה מוֹקְמִי כְּגוֹן אַסְוִירוּס בַּר אַנְטוֹנִינוּס דִּמְלַךְ אֲמַר לֵיהּ אַנְטוֹנִינוּס לְרַבִּי בָּעֵינָא דְּיִמְלוֹךְ אַסְוִירוּס בְּרִי תְּחוֹתַי וְתִתְעֲבֵיד טְבֶרְיָא קָלָנְיָא וְאִי אֵימָא לְהוּ חֲדָא עָבְדִי תְּרֵי לָא עָבְדִי אַיְיתִי גַּבְרָא אַרְכְּבֵיהּ אַחַבְרֵיהּ וִיהַב לֵיהּ יוֹנָה לְעִילַּאי (בִּידֵיהּ) וַאֲמַר לֵיהּ לְתַתַּאי אֵימַר לְעִילַּא[י] (דִּלְמַפְרַח) [דְּנַפְרַח] יוֹנָה מִן יְדֵיהּ אֲמַר שְׁמַע מִינַּהּ הָכִי קָאָמַר לִי אַתְּ בְּעִי מִינַּיְיהוּ דְּאַסְוִירוּס בְּרִי יִמְלוֹךְ תְּחוֹתַי וְאֵימָא לֵיהּ לְאַסְוִירוּס דְּתִעֲבֵיד טְבֶרְיָא קָלָנְיָא אֲמַר לֵיהּ מְצַעֲרִין לִי חֲשִׁיבִי רוֹמָאֵי [הֲוָה] מְעַיֵּיל לֵיהּ לְגִינְּ[תָ]א כֹּל יוֹמָא עֲקַר לֵיהּ פּוּגְלָא מִמֵּשָׁרָא קַמֵּיהּ אֲמַר שְׁמַע מִינַּהּ הָכִי קָאָמַר לִי אַתְּ קְטוֹל חַד חַד מִינַּיְיהוּ וְלָא תִּתְגָּרֵה בְּהוּ בְּכוּלְּהוּ רש"י
שית שנין יתירתא. שבא לפני ב''ד בשנה שנכתב בו ומצא בו שש שנים יותר ממניינם כגון שהיו עומדים בשנת חמש מאות למלכות יון ובו היה כתוב בשנת חמש מאות ושש שנים לוה פלוני מפלוני וסתם היה כתוב ולא היה כתוב בו שום מלכות: מאוחר הוא. מלוה עשה עמו טובה ומחל לו שעבוד קרקעות של שש שנים וכל מי שיקנה קרקעו בתוך שש שנים אינו מפסיד שהרי זמן מכירה קודם לזמן טריפת השטר: ועד דמטי זמניה לא טריף. אינו יכול לטרוף לקוחות אלא אותן שיקחו ממנו משש ואילך: ספרא דוקנא כתביה. מדקדק בחשבונות הוא ואינו הולך אחרינו שאין אנו מתחילין למנות לתחלת מלכות יון אלא לאחר שש שנים שמלכו בעילם והוא מונה לתחלת מלכותן ושיעבודו מיום כתיבתו הוא ומהיום והלאה יטרוף ואין כאן מחילה לפי שחמש מאות שלנו הן חמש מאות ושש לתחלתן: ממאי. דהאי דמנינן לשטרי לש''פ שנים קודם חורבן דעתין למלכי יון דתימא דהנך שית שני יתירתא היינו האי דאתחיל למימני מתחלת מלכותן דניחא לך למימר הכי ולא ניחא לך למימר מאוחר הוא לפי שאין דרך למחול שעבודו שמא ימכור זה כל נכסיו בתוך זמן האיחור ויפסיד את חובו: דלמא. בין אנן בין הא ספרא האי דמנינן לש''פ שנים קודם חורבן לאו דעתין אמלכות יון אלא ליציאת מצרים מנינן: ושבקיה לאלפא קמא. דמיציאת מצרים ומתחלינן למימני מתחילת אלפא בתרא והיא שנה ראשונה ליון שפשטה מלכותן בכל העולם דמיציאת מצרים ועד חורבן אלף וש''פ שנים ת''פ שנים עד בנין בית ראשון ות''י דבניינו הרי תת''צ ושבעים דגלות בבל ות''כ דבית שני הרי אלף וש''פ שנים ומלכות יון נמי פשטה בכל העולם ג' מאות ושמונים שנים קודם חורבן שהוא תחלת אלף שנים וכיון דדעתין איציאת מצרים ליכא למתלי הנך שית שנין אלא במחילת השעבוד ושטר מאוחר הוא: אין מונין אלא למלכי יונים. וכיון דלמלכות יון מנינן ואיכא למיתלי להנך שית שנין בספרא דוקנא תלינן ביה ולא תלינן ליה במחילת השעבוד שאין כל אדם עושה כן: דיקא. דלמלכות יון מנינן: לשטרות. דכל אימת דקאי מלכא מכי מטי שילהי אדר סלקא ליה שתא ובניסן ריש שתא תנינא למיכתב בשטרי: ואנן השתא מתשרי מנינן. כל תשרי מחדשים שתא אלמא ודאי מניינא דידן למלכי האומות הואי ואין לך מלכות באומות מתחלת שלש מאות ושמונים שנה קודם אלא מלכות יון דאי סלקא דעתך דהאי דמנינן לשלש מאות ושמונים שנה קודם חורבן דדעתין איציאת מצרים מניסן בעו למימני ולחדושי שתא דקיי''ל בשמעתא קמייתא במסכת ראש השנה דליציאת מצרים מניסן מנינן: הא דידיה הא דבריה. כשמעמידין בן מלך בחיי אביו להחזיקו במלוכה שמח האב ועושה אותו יום איד: ומי מוקמי. רומיים מלכא בר מלכא כל הני יום אידיהן דמתני' דרומיים נינהו כדתניא לעיל יום שתפסה בו רומי מלכות ותניא רומי עשתה קלנדא: כתב ולשון של רומיים מאומה אחרת באה להן אחרים תקנו להן כל ספריהם: ע''י שאלה. נוטלין רשות מן השרים ומבקש האב מהן להעמיד בנו תחתיו: כגון אסוירוס בן אנטונינוס. דמלך על ידי שאלת אביו: קלניא. בת חורין שלא תתן מס לעולם משום דאית בה רבנן ואנטונינוס עצמו היה משמש בפני רבי כדלקמן ומשום הכי היה אוהב לרבנן: אייתי רבי גברא ארכביה וכו'. כלומר הרכב את בנך עליהן ועליך ותהא טבריא מסורה בידו: ואימא ליה. לברך דליפרחה ליונה מן ידיה כלומר דליעבד טבריא קלניא להוציאה מתחת עולו:
תוספות
ספרא דוקנא כתביה. מכאן יש להכשיר שטר שדלג בו הסופר לבריאת עולם ואפילו דלג האלפים והמאות רק שכתב בכך ובכך לפרט שהרי בימיהם היו כותבין למלכות יונים והסופר דלגו דאי הוה כתיב בשטר בהדיא למלכות יונים מאי הוה קאמר דלמא ליציאת מצרים וכו' ואפ''ה לא אמרינן למניינא אחרינא כתביה ועד דמטי זמניה לא טריף כיון שבגולה אין מונין אלא למלכות יון אף כאן אם דלג לבריאת עולם כיון שאין אנו מונין עתה כי אם לבריאת עולם אין לחוש וגם אם דלג נמי האלפים אין לחוש מדקאמר בסמוך שבקיה לאלפא קמא ונקטיה לאלפא בתרא ויש ספרים שגורסין שבקיה לכללא ונקטיה לפרטא ור''ת עשה מעשה שכתב שטר בכך וכך לפרט ודלג האלפים וגם בריאת עולם: שאין להם לא כתב ולא לשון. פירש הקונטרס שנלקט לשונם מלשון אומות ותימה דהא בני ישמעאל ובני קטורה ועמון ומואב שעמדו אחר דור הפלגה מאין בא להם לשונם אם לא מאומה אחרת לכך פירש ר''י כתב לשון חשוב שהמלכים משתמשין בו כעין חכמת יונית והיינו דאמרינן במגילה (דף י: ושם) והכרתי לבבל שם ושאר שם זה לשון ומאי קאמר דהא בלשון ארמי הם מספרים ועודם משתמשין בו אלא בודאי לשון מלכות קאמר ועוי''ל כדאמר בבראשית רבה דבדור הפלגה עלה הים והציף הרבה משפחות מע' אומות וכולן עמדו מישמעאל ובני קטורה ואיכא למימר דכל הנך ירשו לשון אומה ואומה שאבדה אבל רומיים למדו לשונם מאומה אחרת: והתניא יום גנוסיא ויום הלידה. מהשתא בעי לאתויי ברייתא דמייתי בסמוך כולה אלא השתא מייתי מינה בקוצר ואותו שהיה מתרץ הא דידיה הא דבריה לא היה יודע הברייתא כמו שהיא בסמוך אלא מתרץ על מה שהביא המקשה עוד יש לומר דודאי ברייתא אחרת היא וממשנתינו לא היה יכול להקשות דמתניתין משתמע דמיירי בשני בני אדם שמארכת כ''כ בלשונה יום גנוסיא של מלכים ויום הלידה אבל ברייתא דקתני בה יום גנוסיא ויום הלידה משמע דלא מיירי אלא באדם אחד:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|