|
טקסט הדף מנוקד
אֶלָּא לָא קַשְׁיָא הָא דְּאָמַר הֲרֵינִי שׁוֹחֵט עַל מְנָת לְקַבֵּל דָּמָהּ לְמָחָר הָא דְּאָמַר הֲרֵינִי מְקַבֵּל דָּמָהּ עַל מְנָת לִשְׁפּוֹךְ שִׁירַיִם לְמָחָר
אֲמַר לֵיהּ הָהוּא מֵרַבָּנַן לְרָבָא וּשְׁפִיכַת שִׁירַיִם וְהַקְטָרַת אֵימוּרִין לָא פָּסְלָה בְּהוּ מַחְשָׁבָה וְהָתְנַן יָכוֹל לֹא תְּהֵא מַחְשָׁבָה מוֹעֶלֶת אֶלָּא בַּאֲכִילַת בָּשָׂר מִנַּיִן לְרַבּוֹת שְׁפִיכַת שִׁירַיִם וְהַקְטָרַת אֵימוּרִים תַּלְמוּד לוֹמַר וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל בִּשְׁתֵּי אֲכִילוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר אַחַת אֲכִילַת אָדָם וְאַחַת אֲכִילַת מִזְבֵּחַ לָא קַשְׁיָא הָא דְּאָמַר הֲרֵינִי זוֹרֵק עַל מְנָת לִשְׁפּוֹךְ שִׁירַיִם לְמָחָר הָא דְּאָמַר הֲרֵינִי שׁוֹפֵךְ שִׁירַיִם עַל מְנָת לְהַקְטִיר אֵימוּרִין לְמָחָר אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא שָׁמַעְתִּי שֶׁטְּבִילַת אֶצְבַּע מְפַגֶּלֶת בְּחַטָּאת פְּנִימִית שַׁמְעַהּ אִילְפָא אַמְרַהּ קַמֵּיהּ דְּרַב פְּדָא אֲמַר כְּלוּם לָמַדְנוּ פִּיגּוּל אֶלָּא מִשְּׁלָמִים מָה שְׁלָמִים אֵין טְבִילַת אֶצְבַּע מְפַגֶּלֶת בָּהֶן אַף חַטָּאת אֵין טְבִילַת אֶצְבַּע מְפַגֶּלֶת בָּהֶ(ן) וְכִי הַכֹּל מִשְּׁלָמִים לָמְדוּ אִי מָה שְׁלָמִים שֶׁלֹּא לִשְׁמָן אֵין מוֹצִיא מִידֵי פִּיגּוּל אַף חַטָּאת שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ אֵין מוֹצִיא מִידֵי פִּיגּוּל אֶלָּא מַאי אִית לָךְ לְמֵימַר מֵרִבּוּיָא דִּקְרָאֵי קָאָתְיָא הָכָא נָמֵי מֵרִבּוּיָא דִּקְרָא קָאָתֵי אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי בַּעֲלִיָּה זוֹ שָׁמַעְתִּי שֶׁטְּבִילַת אֶצְבַּע מְפַגֶּלֶת תָּהֵי בַּהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כְּלוּם לָמְדוּ פִּיגּוּל אֶלָּא מִשְּׁלָמִים מָה שְׁלָמִים אֵין טְבִילַת אֶצְבַּע מְפַגֶּלֶת בָּהֶן אַף חַטָּאת אֵין טְבִילַת אֶצְבַּע מְפַגֶּלֶת בָּהֶ(ן) וְכִי הַכֹּל מִשְּׁלָמִים לָמְדוּ אִי מָה שְׁלָמִים שֶׁלֹּא לִשְׁמָן אֵין מוֹצִיא מִידֵי פִּיגּוּל אַף חַטָּאת שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ אֵין מוֹצִיא מִידֵי פִּיגּוּל אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא אִין הַכֹּל מִשְּׁלָמִים לָמְדוּ הוֹאִיל וְחוּץ לִמְקוֹמוֹ פּוֹסֵל בִּשְׁלָמִים וְשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ פּוֹסֵל בְּחַטָּאת מָה חוּץ לִמְקוֹמוֹ הַפּוֹסֵל בִּשְׁלָמִים מוֹצִיא מִידֵי פִּיגּוּל אַף שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ הַפּוֹסֵל בְּחַטָּאת מוֹצִיאָהּ מִידֵי פִּיגּוּל אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה מִצִּדַּהּ תְּבָרַאּ מָה לְחוּץ לִמְקוֹמוֹ הַפּוֹסֵל בִּשְׁלָמִים שֶׁכֵּן נוֹהֵג בְּכׇל הַזְּבָחִים תֹּאמַר בְּשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ שֶׁאֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בְּפֶסַח וְחַטָּאת בִּלְבַד אֶלָּא מַאי אִית לָךְ לְמֵימַר דָּבָר הַפּוֹסֵל בָּהֶן מוֹצִיאָם מִידֵי פִּיגּוּל דָּבָר הַמְעַכֵּב בָּהֶן מְבִיאָן לִידֵי פִּיגּוּל הָכָא נָמֵי דָּבָר הַפּוֹסֵל בָּהּ מוֹצִיא מִידֵי פִּיגּוּל דָּבָר הַמְעַכֵּב בָּהּ מְבִיאָה לִידֵי פִּיגּוּל אָמַר רַב מָרִי אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא זֶה הַכְּלָל כׇּל הַקּוֹמֵץ וְנוֹתֵן בִּכְלִי וְהַמּוֹלִיךְ וְהַמַּקְטִיר בִּשְׁלָמָא קוֹמֵץ הַיְינוּ שׁוֹחֵט מוֹלִיךְ הַיְינוּ מוֹלִיךְ מַקְטִיר נָמֵי הַיְינוּ זוֹרֵק אֶלָּא נוֹתֵן בִּכְלִי מַאי נִיהוּ אִילֵּימָא דְּדָמֵי לְקַבָּלָה מִי דָּמֵי הָתָם מִמֵּילָא הָכָא אִיהוּ קָא שָׁקֵיל וְרָמֵי אֶלָּא כֵּיוָן דְּלָא סַגִּי דְּלָא יָהֵיב עַל כָּרְחֵיהּ עֲבוֹדָה חֲשׁוּבָה הִיא הָכָא נָמֵי כֵּיוָן דְּלָא סַגִּי דְּלָא עָבֵיד לַהּ עַל כָּרְחֵיהּ הַיְינוּ הוֹלָכָה לָא לְעוֹלָם דְּדָמֵי לְקַבָּלָה וּדְקָאָמְרַתְּ הָכָא מִמֵּילָא הָתָם אִיהוּ קָא שָׁקֵיל וְיָהֵיב כֵּיוָן דְּאִידֵּי וְאִידֵּי מַתַּן כְּלִי הוּא מָה לִי מִמֵּילָא מָה לִי קָא שָׁקֵיל וְיָהֵיב לֵימָא כְּתַנָּאֵי דְּתָנֵי חֲדָא טְבִילַת אֶצְבַּע מְפַגֶּלֶת בְּחַטָּאת וְתַנְיָא אִידַּךְ לֹא מְפַגֶּלֶת וְלֹא מִתְפַּגֶּלֶת מַאי לָאו תַּנָּאֵי הִיא לָא הָא רַבָּנַן הָא רַבִּי שִׁמְעוֹן אִי רַבִּי שִׁמְעוֹן מַאי אִירְיָא טְבִילַת אֶצְבַּע הָאָמַר רש"י
לא קשיא הא. דקמרבי שפיכת שירים כגון דאמר הריני זורק או אחת משאר עבודות על מנת לשפוך שירים למחר שהרי חישב להאכיל את המזבח חוץ לזמנו: והא. דמעטינהו לעיל כגון דאמר הריני שופך שירים כו' כללא דמילתא בעינן מחשבה בשעת עבודה על דבר אכילת אדם או למזבח הלכך חישב בשעת שפיכת שיריים על אכילת בשר לא כלום היא דלא הואי מחשבה בשעת עבודה: שמעתי מרבותי שטבילת אצבע. האמור בחטאות הפנימיות וטבל הכהן אצבעו וגו' (ויקרא ג) מפגלת בחטאת אם טבל ע''מ להקטיר אימורים למחר: כלום למדנו פיגול. בחטאת אלא משלמים דעיקר פיגול בשלמים כתיב ואם האכל יאכל ושלמים אין בהן טבילת אצבע שכל הדמים בזריקה מן הכלי למזבח חוץ מן החטאת שהיא במתנת אצבע: ופרכינן וכי הכל משלמים למדנו. דין פיגול בכל הזבחים כדינו בשלמים: אי מה שלמים אין שלא לשמו מוציאו מידי פיגול. אם שחט במחשבת חוץ לזמנו וקבל והוליך שלא לשמן לא יצאו מידי פיגולן שהרי אין שלא לשמו פוסל בשלמים והוה ליה קרב המתיר כמצותו בפיגול בלא פסול מחשבה אחרת: אף חטאת. אע''פ שלא לשמו פסול בה לא תוציאנה מידי פיגול ואנן תנן בפ''ב (לקמן דף כט:) הפסח והחטאת ששחטן חוץ לזמנו וקבל והלך וזרק שלא לשמו זהו שלא קרב המתיר כמצותו ואינה פיגול ליענש כרת על אכילתו כדילפינן בפ''ב (שם דף כח:) מקרא כהרצאת כשר כך הרצאת פיגול שיקרבו כל מתירין דהיינו ארבע עבודות בלא פסול מחשבה אחרת: אלא מאי אית לך למימר מרבויא דקרא קאתי. כל הזבחים לפיגול בת''כ ולא משלמים למדו הילכך כל חד וחד מאי דפסיל מוציאו מידי פיגול וכן לענין הבאתו לידי פיגול כל חד וחד מאי דכתיב ביה דהוי עבודה מביאו לידי פיגול: הכי גרסינן שטבילת אצבע מפגלת: אין הכל משלמים למדנו. ודקשיא לך בחטאת היאך שלא לשמו מוציאה מידי פיגול: הואיל וחוץ למקומה כו'. מחשבת ע''מ לאוכלו חוץ למחיצת אכילתו דהיינו בכל העיר וחוץ לעיר הוי חוץ למקומו פוסל בשלמים בהדיא מרבינן לה לפסולא בפ''ב אלא שאין בו כרת: מוציא מידי פיגול. כדילפינן בפ''ב שכל מחשבת פסול מוציאתו מידי פיגול: מצדה תברא. תשובתה בצדה אם מחוץ למקומו אתה לומד לשלא לשמו ולהעמיד פיגול על עבודות הנוהגות בשלמים ותו לא אלא שמוציאתה מידי פיגול תלמד בחטאת שלא לשמו מחוץ למקומו דשלמים יש להשיב מה לחוץ למקומו דין הוא שיוציא מידי פיגול שהרי פסול וחמור לנהוג בכל הזבחים תאמר כו': אלא מאי אית לך למימר. אם באת לומר הכל משלמים למדו מה יש לך טעם בשלא לשמו המוציא חטאת מידי פיגול כך יש לך לומר שלמים דבר הפוסל בהו כגון חוץ למקומו מוציאן מידי פיגול: ודבר המעכב בהו. כגון ד' עבודות הדם מביאין לידי פיגול: הכא נמי. אף חטאת דבר הפוסל בה כגון שלא לשמה מוציאה ודבר המעכב בה כל הכתוב בעבודת דמה וטבילת אצבע בכלל: אף אנן נמי תנינא. דטבילת אצבע מפגלת דתנן במנחות כל הקומץ בכל ד' עבודות חישב על מנת לאכול שיריים או להקטיר קומץ למחר פיגול: בשלמא קומץ. מפגל דהיינו כשוחט שמוציא דם שהוא חלק גבוה מן הבשר [והבשר] שיריים הם אף זה הפריש קומץ מתוך שיריים וכן שאר ב' עבודות דמפגל מהיקישא דהוקש מנחה לזבח דכתיב זאת התורה ואמר לקמן (דף צח.) דהך היקשא מה שלמים מפגל ומתפגלין אף כל מפגלין ומתפגלין: התם ממילא. נופל הדם בכלי הכא קא שקיל בידיה ורמי: אלא כיון דלא סגי דלא יהיב. קומץ לכלי לקדשו בתוכו כדאמרינן לעיל (דף יא.) שלא בכלי שרת פסולה ואמרינן טעמא במסכת סוטה בפרק שני (דף יד:) מידי דהוה אדם לאו אע''ג דקדישתיה סכין בצואר בהמה הדר בעי לקבוליה וקדושיה בכלי זימנא אחריתי קומץ נמי אע''ג דקדשה מנחה כולה בכלי בעי לקדושי קומץ זימנא אחריתי הלכך עבודה חשובה היא ומפגלה הכי נמי בטבילת אצבע כיון דלא סגי כו' היינו הולכה שמוליך הדם באצבעו לקרבן למזבח: לעולם דדמי לקבלה. הלכך אתיא בהיקישא דאיתקוש מנחות לשלמים דהא איתרבי קבלה בשלמים לפגל כדאמרי' לעיל ומתן כלי במנחה כקבלה בדם אבל טבילת אצבע לא איתרבאי ולא תיפשוט: לא מפגלת. אם טבל על מנת להקטיר אימורין למחר: ולא מתפגלת. אם שחט [או קבל] ע''מ לטבול אצבע למחר: מאי לאו תנאי היא. דמר חשיב לה הולכה ומר לא חשיב לה הולכה: לא. דכ''ע הולכה היא והא דקתני אינה מפגלת רבי שמעון היא דאמר במתניתין הולכה לא מפגלא כדתנן ורבי שמעון מכשיר בהילוך:
תוספות
ויש לפרש במסקנא דנקט לשון פסול דאיירי בשלא לשמן דהוי בכל ד' עבודות ומיהו אשכחן דיקא דלא קאי לבסוף גבי כל הנישום דמים באחר (קדושין דף כח:): על מנת לשפוך שיריים למחר. צ''ע בפרק קמא דמעילה (דף ז.) דמיבעיא לן חישב לנשפכין מהו ופי' רבינו דהתם מיירי שנשפך מן הכלי על הרצפה ומיבעיא ליה אם מוליך אותו מקצת דם הנשאר בכלי על מנת לזרוק מאותן נשפכין חוץ לזמנו שהרי ראויין לאוספן או דלמא כיון דבכוס איתיה דם וההוא דעל הרצפה הולך לאיבוד לא פסלה בהו: הג''ה תהי בה ריש לקיש כלום למדנו אלא משלמים. תימה הא ריש לקיש גופיה קאמר לקמן (יד.) מודה רבי שמעון בהולכת (אברים) חטאות הפנימיות: אי מה שלמים כו'. זה אין שייך לומר דמחשבת יום שני לא יפסול בחטאת כמו בשלמים דפשיטא דבכל חד אזלינן בתר חוץ לזמנו דידיה: אלא מאי אית לך למימר דבר הפוסל בהן כו'. השתא מסיק דמסברא יש לנו לומר כן דדבר הפוסל מוציא מידי פיגול ודבר המעכב בה מביא לידי פיגול כמו בשלמים ואין שייך להקשות שכן נוהג בכל הזבחים: זה הכלל כל הקומץ ונותן בכלי. בהגשה אין פיגול דקמיצה כנגד שחיטה ואין לו פיגול קודם שחיטה:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|