סקר
איזו "בבא" הכי קשה?






 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

שִׁילֹה נַחֲלָה זוֹ יְרוּשָׁלַיִם אִי נָמֵי אִיפְּכָא הַיְינוּ דִּכְתִיב אֶל הַמְּנוּחָה וְאֶל הַנַּחֲלָה אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר זוֹ וָזוֹ שִׁילֹה אוֹ זוֹ וָזוֹ יְרוּשָׁלַיִם מְנוּחָה נַחֲלָה מִיבְּעֵי לֵיהּ קַשְׁיָא
בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר זוֹ וָזוֹ שִׁילֹה מְנוּחָה דְּנָחוּ מִכִּיבּוּשׁ נַחֲלָה (זוֹ) דִּפְלַגוּ הָתָם נַחֲלוֹת דִּכְתִיב וַיְחַלֵּק לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ וַיַּפֵּל לָהֶם גּוֹרָל בְּשִׁילֹה עַל פִּי ה'
אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר זוֹ וָזוֹ יְרוּשָׁלַיִם בִּשְׁלָמָא נַחֲלָה נַחֲלַת עוֹלָמִים אֶלָּא מְנוּחָה מַאי מְנוּחָה מְנוּחַת אָרוֹן דִּכְתִיב וַיְהִי כְּנוֹחַ הָאָרוֹן
בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר זוֹ וָזוֹ יְרוּשָׁלַיִם אֲבָל שִׁילֹה הֲווֹ שַׁרְיָא[ן] בָּמוֹת הַיְינוּ דִּכְתִיב וַיִּקַּח מָנוֹחַ אֶת גְּדִי הָעִזִּים וְאֶת הַמִּנְחָה וַיַּעַל עַל הַצּוּר לַה'
אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר זוֹ וָזוֹ שִׁילֹה וּבָמוֹת הֲוֹה אֲסִירָן מַאי וַיִּקַּח מָנוֹחַ הוֹרָאַת שָׁעָה הָיְתָה
תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי דְּאָמַר זוֹ וָזוֹ יְרוּשָׁלַיִם וְסִימָנָיךְ מַשְׁכִי[נְהוּ] גַּבְרָא לְגַבְרֵי
כׇּל הַקֳּדָשִׁים [וְכוּ'] אָמַר רַב כָּהֲנָא לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בִּשְׁחִיטָה אֲבָל בְּהַעֲלָאָה כָּרֵת נָמֵי מִיחַיַּיב
מַאי טַעְמָא דְּאָמַר קְרָא וַאֲלֵהֶם תֹּאמַר עַל הַסְּמוּכִין תֹּאמַר
מַתְקֵיף לַהּ רַבָּה מִי כְּתִיב וַעֲלֵיהֶם תֹּאמַר אֲלֵהֶם כְּתִיב וַאֲלֵיהֶם קָרֵינַן
וְעוֹד תַּנְיָא אַרְבָּעָה כְּלָלוֹת הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר בְּקָדָשִׁים הִקְדִּישָׁן בִּשְׁעַת אִיסּוּר הַבָּמוֹת וְשָׁחַט וְהֶעֱלָה בִּשְׁעַת אִיסּוּר הַבָּמוֹת בַּחוּץ הֲרֵי הֵן בַּעֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה וְיֵשׁ בָּהֶן כָּרֵת הִקְדִּישָׁן בִּשְׁעַת הֶיתֵּר הַבָּמוֹת וְשָׁחַט וְהֶעֱלָה בִּשְׁעַת אִיסּוּר הַבָּמוֹת הֲרֵי הֵן בַּעֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה וְאֵין בָּהֶן כָּרֵת
הִקְדִּישָׁן בִּשְׁעַת אִיסּוּר הַבָּמוֹת וְשָׁחַט וְהֶעֱלָה בַּחוּץ בִּשְׁעַת הֶיתֵּר הַבָּמוֹת הֲרֵי הֵן בַּעֲשֵׂה וְאֵין בָּהֶן בְּלֹא תַעֲשֶׂה
הִקְדִּישָׁן בִּשְׁעַת הֶיתֵּר הַבָּמוֹת וְשָׁחַט וְהֶעֱלָה בִּשְׁעַת הֶיתֵּר הַבָּמוֹת פָּטוּר מִכְּלוּם תְּיוּבְתָּא דְּרַב כָּהֲנָא תְּיוּבְתָּא
וְאֵלּוּ קֳדָשִׁים [וְכוּ'] סְמִיכָה דִּכְתִיב לִפְנֵי ה' וְסָמַךְ
שְׁחִיטַת צָפוֹן דִּכְתִיב צָפוֹנָה לִפְנֵי ה' מַתָּנוֹת סָבִיב דִּכְתִיב וְזָרַק עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב (סָבִיב)
תְּנוּפָה דִּכְתִיב וְהֵנִיף הַכֹּהֵן לִפְנֵי ה' הַגָּשָׁה דִּכְתִיב וְהִגִּישָׁהּ אֶל הַמִּזְבֵּחַ
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֵין מִנְחָה בְּבָמָה אָמַר רַב שֵׁשֶׁת לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר יֵשׁ מִנְחָה בְּבָמָה יֵשׁ עוֹפוֹת בְּבָמָה לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר אֵין מִנְחָה בְּבָמָה אֵין עוֹפוֹת בְּבָמָה
זְבָחִים וְלֹא מְנָחוֹת זְבָחִים וְלֹא עוֹפוֹת
וְכֹהֵן דִּכְתִיב וְזָרַק הַכֹּהֵן בִּגְדֵי שָׁרֵת לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ
וּכְלֵי שָׁרֵת אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ בָם בַּקֹּדֶשׁ לְרֵיחַ נִיחוֹחַ דִּכְתִיב לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַה'
מְחִיצָה בְּדָמִים דִּכְתִיב וְהָיְתָה הָרֶשֶׁת עַד חֲצִי הַמִּזְבֵּחַ רִיחוּץ יָדַיִם דִּכְתִיב וּבְקׇרְבָתָם אֶל הַמִּזְבֵּחַ יִרְחָצוּ
אָמַר רָמֵי בַּר חָמָא לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּקׇדְשֵׁי בָּמָה קְטַנָּה וְהִקְרִיבוּם בְּבָמָה קְטַנָּה אֲבָל בְּקׇדְשֵׁי בָּמָה קְטַנָּה דְּקָרְבִינְהוּ בְּבָמָה גְּדוֹלָה יֵשׁ חִיצּוּי
מוֹתֵיב רַבָּה חָזֶה וָשׁוֹק תְּרוּמַת לַחְמֵי תוֹדָה נוֹהֲגִין בְּקׇדְשֵׁי בָּמָה גְּדוֹלָה וְאֵין נוֹהֲגִין בְּקׇדְשֵׁי בָּמָה קְטַנָּה אֵימָא נוֹהֲגִין בְּבָמָה גְּדוֹלָה וְאֵין נוֹהֲגִין בְּבָמָה קְטַנָּה
אִיכָּא דְּאָמְרִי אָמַר רָמֵי בַּר חָמָא לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּקׇדְשֵׁי בָּמָה גְּדוֹלָה וְהִקְרִיבָן בְּבָמָה גְּדוֹלָה אֲבָל בְּקׇדְשֵׁי בָּמָה קְטַנָּה אַף עַל גַּב דְּקָרְבִינְהוּ בְּבָמָה גְּדוֹלָה אֵין חִיצּוּי
לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ חָזֶה וָשׁוֹק וּתְרוּמַת לַחְמֵי תוֹדָה נוֹהֲגִין בְּקׇדְשֵׁי בָּמָה גְּדוֹלָה וְאֵין נוֹהֲגִין בְּקׇדְשֵׁי בָּמָה קְטַנָּה
אֵימָא נוֹהֲגִין בְּבָמָה גְּדוֹלָה וְאֵין נוֹהֲגִין בְּבָמָה קְטַנָּה וּפְלִיגָא דְּרַבִּי אֶלְעָזָר דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר עוֹלַת בָּמַת יָחִיד שֶׁהִכְנִיסָהּ בִּפְנִים קְלָטוּהָ מְחִיצוֹת לְכׇל דָּבָר
בָּעֵי רַבִּי זֵירָא עוֹלַת בָּמַת יָחִיד

רש"י

ויהי כנוח הארון. חיפשתיו ולא מצאתיו ואם אינו בכתובים יש לי מקרא אחר בדברי הימים (ב ו) בשלמה קומה ה' אלהים לנוחך אתה וארון עוזך: מנוח. בימי שילה היה שהרי לא חרבה עד שמת עלי: הכי גרסינן תנא דבי ר' ישמעאל כר' שמעון בן יוחי. ברייתא נמצאת בבית מדרשו של ר' שמעון שהיו תלמידי ר' ישמעאל שונים כמותו: משכינהו גברא לגברי. ר' שמעון שהוא יחידי משך את תלמידי ר' ישמעאל להניח דברי רבם שאמר זו וזו שילה: לא שנו. הא דקתני דהקדישן בשעת היתר והקריבם בשעת איסור אין בהם כרת: אלא בשחיטה. כדתניא בהשוחט (לעיל דף קו:) יכול יהא חייבין עליו כרת תלמוד לומר זאת להם ואין אחרת להם: ואליהם תאמר. גבי העלאה כתיב ובתר קרא דאיירי בשוחט קדשים שהקדישן בשעת היתר ושחטן בשעת איסור ולא יזבחו עוד וגו' דאוקימנא בהכי: ושחט והעלה. אחד שחט והעלה אחד שחט וחבירו העלה אלמא בהעלאה נמי קתני דאין בה כרת: לפני ה' וסמך. לרצונו לפני ה' וסמיך ליה (ויקרא א) וסמך את ידו: צפונה לפני ה'. ולא צפונה בבמה והכי דריש ליה נמי בתורת כהנים: על המזבח סביב. ומהכא נפקא לן מתן סובב באיזהו מקומן (לעיל דף נג:) וסיפיה דקרא אשר פתח אהל מועד: נראה בעיני דהכי גרסינן הגשה דכתיב (ויקרא ו) הקרב אותה לפני ה' וגו' ומהאי קרא נפקא לן הגשה בקרן מערבית דרומית במסכת סוטה (דף יד:) ובמנחות (דף יט:): זבחים. (ויזבחו זבחים) שלמים לה' אותם ואוקימנן לעיל (דף קו:) להאי קרא בקדשים שהקדישן בשעת היתר במות וכתיב אותם מיעוטא אלמא זבחים הוא דהוו נהגי בהו ולא עופות ומנחות: וזרק הכהן את הדם על מזבח ה' פתח וגו' (ויקרא יז) ודרשינן ליה בת''כ בפרשת שחוטי חוץ זריקת כהן פתח אהל מועד ואין זריקת כהן בבמה אלא אף הזרים והעבדים: ישרתו בם בקדש. היינו משכן: ריח ניחוח. בההוא קרא נמי והקריב החלב לריח ניחוח לה': עד חצי המזבח. מהכא נפקא לן מחיצה לדמים בפרק איזהו מקומן (לעיל דף נג.) וכתיב המזבח היינו מיעוטא בההוא מזבח לחודיה דאיירי בה קרא והיינו מזבח של משכן: לא שנו. דיש מחיצה לדמים בבמה גדולה: אלא קדשים. שהוקדשו לשמו והקריבו בה: אבל קדשים ששחטן לבמה קטנה. והכניסן והקריבן בגדולה אין חיצוי ואם בא ליתן עולה למעלה מן החוט יתן: ואין נוהגין בקטנה. דכתיב בהו תנופה לה' מכל מקום בבמה גדולה איתנהו ואפילו בקדשי במה קטנה וה''ה לכולהו: לא שנו. דיש חיצוי בבמה גדולה אלא בזמן במה גדולה כלומר בשעת איסור הבמות אבל בזמן היתר הבמות אין חילוק בין זו לזו בדבר הקרב בשתיהן הלכך אפילו גדולה הקריבין לגדולה אין חיצוי:

תוספות

מצינו אבשלום שהקריב בחברון כדכתיב (שמואל ב טו) אלכה נא ואשלמה את נדרי אשר נדרתי לה' בחברון וכתיב (שם) כי נדר נדר עבדך בשבתי בגשור דאין לומר דהוה מפרש דלא הלך אבשלום אלא להביא כבשים מחברון שהיו שם טובים ולהקריבם בגבעון בבמה גדולה באהל מועד כדבעי למימר בריש פרק שני דתמורה (דף יד.) דהא מסקינן התם על כרחין דלאקרובי בחברון בבמת יחיד אזל דאי להביא מחברון מיבעי ליה ועוד כתיב בשמואל (א ט) כי הוא יברך הזבח ובשאול כתיב (שם יג) הגישו אלי העולה והשלמים ויעל העולה ובסמוך מייתי לה קראי שהקריב בלילה בבמה: ויהי כנוח הארון. פירש רש''י פסוק בדברי הימים (ב ו) קומה ה' אלהים לנוחך אתה וארון עוזך והוה מצי להביא פסוק דכתיב ביהושע והיה כנוח כפות רגלי הכהנים נושאי הארון א''נ (במדבר י) ויהי בנסוע הארון וגו' ובנוחה יאמר וגו': ה''ג משכינהו גברא לגברי. פירשתי לעיל בפ' איזהו מקומן (דף נג:) גבי זה וזה יסוד דרומי: ואליהם כתיב. והא דאמרן לעיל ואליהם לערב פרשיות היינו שחיטה והעלאה אבל כולי האי לא אמרן לערב היתר הבמות על איסור הבמות: ה''ג הקדישן בשעת היתר הבמות ושחט והעלה בשעת היתר הבמות פטור מכלום. וקשה היאך שייך למיתני בדבר שמצותו בכך וכי תימא דאיצטריך משום חובות דאין קריבין בבמה או משום קרבנות צבור ואם שחט והעלה בחוץ פטור מכלום הא איכא לאו הבא מכלל עשה ונראה לפרש דמיירי בעולת במת יחיד דאפילו הקדישה על מנת להקריבה בבמה גדולה ואפי' הכניסה בפנים דקלטוה מחיצות כדבסמוך אפי' הכי אם חזר והוציאה ושחט והעלה בחוץ פטור מכלום: אין מנחה בבמה וכיהון ובגדי שרת כו'. מנחה לא הויא דומיא דאינך דמאן דלית ליה מנחה בבמה היינו דלא קרבה כלל אפילו בבמה גדולה כגון מזבח הנחושת שבנוב וגבעון וכולהו נהגו דכולי עלמא מודו דבקדשי במה גדולה יש חיצוי: בעי רב אדא עולת במת יחיד שהכניסה בפנים וחזר והוציאה לחוץ מהו מי אמרינן כיון דעיילא לה קלטה להו מחיצות או דלמא כיון דהדור הדור לאו היינו דרבה ורב יוסף דתנן קדשי קדשים ששחטן בדרום מועלין בהן ואיבעיא להו מהו שירדו רבה אמר ירדו רב יוסף אמר לא ירדו תיבעי לרבה תיבעי לרב יוסף כך גירסת רש''י ז''ל
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר