סקר
איך אתה מסתדר עם פירוש הרשב"ם לב"ב?





 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

תָּנוּ רַבָּנַן שׁוּם הַיְּתוֹמִים שְׁלֹשִׁים יוֹם וְשׁוּם הַהֶקְדֵּשׁ שִׁשִּׁים יוֹם דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר שׁוּם הַיְּתוֹמִים שִׁשִּׁים יוֹם וְשׁוּם הַהֶקְדֵּשׁ תִּשְׁעִים יוֹם וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה שִׁשִּׁים יוֹם אָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר אֲבִימִי הֲלָכָה שׁוּם הַיְּתוֹמִים שִׁשִּׁים יוֹם
יָתֵיב רַבִּי חִיָּיא בַּר אָבִין וְקָאָמַר לְהָא שְׁמַעְתָּא אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק לְרַבִּי חִיָּיא בַּר אָבִין שִׁשִּׁים קָאָמְרַתְּ אוֹ שְׁלֹשִׁים קָאָמְרַתְּ אֲמַר לֵיהּ שִׁשִּׁים דִּיתוֹמִים אוֹ דְּהֶקְדֵּשׁ אֲמַר לֵיהּ דִּיתוֹמִים
כְּרַבִּי מֵאִיר אוֹ כְּרַבִּי יְהוּדָה אֲמַר לֵיהּ כְּרַבִּי מֵאִיר וְהָא רַבִּי מֵאִיר שְׁלֹשִׁים קָאָמַר
אֲמַר לֵיהּ הָכִי אָמַר רַב חִסְדָּא מֵאֲבִימִי קוּלְפֵי טָאבֵי בְּלַעִי עֲלַהּ דְּהָא שְׁמַעְתָּא בָּא לְהַכְרִיז רְצוּפִים שְׁלֹשִׁים
בְּשֵׁנִי וּבַחֲמִישִׁי שִׁשִּׁים וְאַף עַל גַּב דְּכִי חָשֵׁיב לְהוּ מָר לְיוֹמֵי הַכְרָזָה לָא הָווּ אֶלָּא תְּמָנֵיסַר יוֹמֵי כֵּיוָן דְּמָשְׁכָא מִילְּתָא שָׁמְעִי אִינָשֵׁי
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב אַסִּי אֵין נִזְקָקִין לְנִכְסֵי יְתוֹמִים אֶלָּא אִם כֵּן הָיְתָה רִבִּית אוֹכֶלֶת בָּהֶן וְרַבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר אוֹ לִשְׁטָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רִבִּית אוֹ לִכְתוּבַּת אִשָּׁה מִשּׁוּם מְזוֹנֵי
וְרַב אַסִּי מַאי טַעְמָא לָא אָמַר לִכְתוּבַּת אִשָּׁה דְּהָא תַּקִּינוּ לֵיה רַבָּנַן מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ וְאִידַּךְ זִימְנִין דְּלָא סָפְקָה
תְּנַן שׁוּם הַיְּתוֹמִים שְׁלֹשִׁים יוֹם וְשׁוּם הַהֶקְדֵּשׁ שִׁשִּׁים יוֹם וּמַכְרִיזִין בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב בְּמַאי עָסְקִינַן אִילֵימָא בְּבַעַל חוֹב גּוֹי מִי צָיֵית אֶלָּא פְּשִׁיטָא בְּבַעַל חוֹב יִשְׂרָאֵל אִי דְּקָאָכֵיל רִיבִּיתָא מִי שָׁבְקִינַן לֵיהּ וְאֶלָּא דְּלָא קָאָכֵיל רִיבִּיתָא וְקָתָנֵי נִזְקָקִין
בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי יוֹחָנָן מוֹקֵי לַהּ בִּכְתוּבַּת אִשָּׁה אֶלָּא לְרַב אַסִּי קַשְׁיָא אָמַר לְךָ רַב אַסִּי וּלְרַבִּי יוֹחָנָן מִי נִיחָא מִי שָׁבְקִינַן מְזוֹנֵי דְּוַדַּאי קָא מַפְסְדָא וְנָקְטִינַן הַכְרָזָה דְּלָא יָדְעִינַן אִי מַרְוְוחִינַן אִי לָא מַרְוְוחִינַן
הָא לָא קַשְׁיָא בְּתוֹבַעַת כְּתוּבָּתָהּ בְּבֵית דִּין כִּדְרַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל הַתּוֹבַעַת כְּתוּבָּתָהּ בְּבֵית דִּין אֵין לָהּ מְזוֹנוֹת
אִי הָכִי אִיזְדְּקוֹקֵי לָא מִיזְדַּקְקִינַן לַהּ אֶלָּא כֵּיוָן דְּאִיזְדַּקְקִינַן לַהּ מֵעִיקָּרָא מִיזְדַּקְקִינַן לַהּ לְבַסּוֹף
מִכׇּל מָקוֹם לְרַב אַסִּי קַשְׁיָא לְעוֹלָם בְּבַעַל חוֹב גּוֹי שֶׁקִּיבֵּל עָלָיו לָדוּן בְּדִינֵי יִשְׂרָאֵל
אִי הָכִי רִבִּית נָמֵי לָא לִישְׁקוֹל שֶׁקִּיבֵּל עָלָיו לָזוֹ וְלֹא קִיבֵּל עָלָיו לָזוֹ
תָּא שְׁמַע אֵין נִפְרָעִין מִנִּכְסֵי יְתוֹמִים אֶלָּא מִן הַזִּיבּוּרִית בְּמַאי עָסְקִינַן אִילֵימָא בְּבַעַל חוֹב גּוֹי מִי צָאֵית אֶלָּא פְּשִׁיטָא בְּבַעַל חוֹב יִשְׂרָאֵל אִי אָכֵיל רִיבִּיתָא מִי שָׁבְקִינַן לֵיהּ אֶלָּא דְּלָא אָכֵיל רִיבִּיתָא וְקָתָנֵי נִזְקָקִין
בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי יוֹחָנָן מוֹקֵי לַהּ בִּכְתוּבַּת אִשָּׁה אֶלָּא לְרַב אַסִּי קַשְׁיָא אָמַר לְךָ רַב אַסִּי וּלְרַבִּי יוֹחָנָן מִי נִיחָא אִי כְּתוּבָּה מַאי אִירְיָא מִיַּתְמֵי אֲפִילּוּ מִינֵּיהּ דִּידֵיהּ נָמֵי בְּזִיבּוּרִית
הָא לָא קַשְׁיָא רַבִּי מֵאִיר הִיא דְּאָמַר כְּתוּבַּת אִשָּׁה בְּבֵינוֹנִית וּמִיַּתְמֵי בְּזִיבּוּרִית
מִכׇּל מָקוֹם לְרַב אַסִּי קַשְׁיָא לְעוֹלָם בְּבַעַל חוֹב גּוֹי שֶׁקִּיבֵּל עָלָיו לָדוּן בְּדִינֵי יִשְׂרָאֵל אִי הָכִי רִבִּית נָמֵי לָא נִישְׁקוֹל שֶׁקִּיבֵּל לְזוֹ וְלֹא קִיבֵּל עָלָיו לָזוֹ
תָּא שְׁמַע עַל מְנָת לִיתֵּן לָאִשָּׁה כְּתוּבָּתָהּ וּלְבַעַל חוֹב חוֹבוֹ בִּשְׁלָמָא בַּעַל חוֹב בֵּין מָר וּבֵין מָר כִּדְשַׁנִּין
אֶלָּא כְּתוּבָּתָהּ בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי יוֹחָנָן נִיחָא אֶלָּא לְרַב אַסִּי קַשְׁיָא
הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן כְּשֶׁחַיָּיב מוֹדֶה הַשְׁתָּא דְּאָתֵית לְהָכִי כּוּלְּהוּ נָמֵי כְּשֶׁחַיָּיב מוֹדֶה
מָרִימָר אַגְבֵּי כְּתוּבָּ(ת)ה לִגְרוּשָׁה מִנִּכְסֵי דְּיַתְמֵי אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְאַמֵּימָר וְהָאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב אַסִּי אֵין נִזְקָקִין לְנִכְסֵי יְתוֹמִין אֶלָּא אִם כֵּן הָיְתָה רִבִּית אוֹכֶלֶת בָּהֶן רַבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר אוֹ לִשְׁטָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רִבִּית אוֹ לִכְתוּבַּת אִשָּׁה מִשּׁוּם מְזוֹנֵי
וַאֲפִילּוּ רַבִּי יוֹחָנָן לָא קָאָמַר אֶלָּא בְּאַלְמָנָה דְּקָמַפְסְדָא מְזוֹנֵי אֲבָל גְּרוּשָׁה לָא
אֲמַר לֵיהּ הָא אֲנַן דְּרַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם חִינָּא מַתְנִינַן לַהּ
אָמַר רַב נַחְמָן מֵרֵישָׁא לָא הֲוָה מִיזְדְּקִיקְנָא לְנִכְסֵי יַתְמֵי כֵּיוָן דִּשְׁמַעְנָא לְהָא דְּרַב הוּנָא חַבְרִין מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב יַתְמֵי דְּאָכְלִי דְּלָא דִּידְהוּ לֵיזְלוּ בָּתַר שִׁיבְקַיְיהוּ מִכָּאן וְאֵילָךְ מִיזְדְּקִקְנָא
מֵעִיקָּרָא מַאי טַעְמָא לָא אָמַר רַב פָּפָּא פְּרִיעַת בַּעַל חוֹב מִצְוָה וְיַתְמֵי לָא בְּנֵי מֶיעְבַּד מִצְוָה נִינְהוּ רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ אָמַר אֵימַר צְרָרֵי אַתְפְּסֵיהּ
מַאי בֵּינַיְיהוּ אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ בְּשֶׁחַיָּיב מוֹדֶה אִי נָמֵי שַׁמְּתוּהּ וּמִית בְּשַׁמְתֵּיהּ
שְׁלַחוּ מִתָּם דְּשַׁמְּתוּהּ וּמִית בְּשַׁמְתֵּיהּ וְהִלְכְתָא כְּרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ

רש"י

להא שמעתא. דרב חסדא: קולפי טאבי. הכאות גדולות על הדא שמעתא שהיה מלמדיני שום היתומים לרבי מאיר ששים יום והייתי מקשה לו הא אמר ר''מ שלשים והוא אמר לי בא להכריז רצופין שלשים יום בין יתומין בין הקדש: ואם בא להכריז שני וחמישי. שהם ימי הדין הוי השום ששים יום וימי הכרזה שמונה עשר יום צא וחשוב משני בשבת שמונה שבועות הרי לך נ''ו ימים ויהא בהם י''ו שני חמישי הוסיף עוד. ארבעה ימים שני ושלישי ורביעי וחמישי בשבת הרי ס' יום משהתחיל ההכרזה ויש בהן שמונה עשר ימי הכרזה: אין נזקקין לנכסי יתומים. למוכרן: רבית אוכלת בהן. שהיו מחוייבין לעובד כוכבים מעות ברבית: משום מזוני. דכל זמן שאינה גובה כתובתה נזונית משלהם והוי פסידא דידהו: אילימא בבעל חוב עובד כוכבים. דשקיל רבית ולהכי נזקקין: מי צאית. להמתין ימי הכרזתינו בלא רבית: בתובעת כתובתה בב''ד. דכיון דשוב אין לה מזונות לא מפסדי יתומים מידי בהמתנה: לא נזדקיק לה. לפרוע כתובתה הואיל ומעכשיו אין מזונותיה על היתומים: כיון דאזדקקינן לה מעיקרא. בתחילת תביעת כתובתה להפסידה מזונותיה: מזדקקינן לה לבסוף. להגבותה כתובתה: הא לא קשיא ר''מ היא. דאמר כתובת [אשה] בבינונית מיניה דידיה כגון אם גירשה וקמ''ל דמיתמי בזיבורית: כדשנין. בבעל חוב עובד כוכבים: כשחייב מודה. בשעת מיתה הודה אביהם: כולהו נמי כשחייב מודה. ובעל חוב ישראל: גרושה. אין לה מזונות: ההיא דרבי יוחנן. דאמר כתובת אשה מגבינן מיתמי: משום חינא מתנינן לה. כדי שימצאו האנשים חן בעיני הנשים וינשאו להן והלכך אפילו גרושה נמי: בתר שיבקייהו. ימותו כאביהם שהניח להם ממון זה: לאו בני מיעבד מצוה נינהו. דקטנים הן אלא ימתין עד שיגדילו: צררי אתפסיה. אביהם נתן לבעל חובו מעות או כסף וזהב במשכון בשעת מיתה ולא הספיק ליטול את השטר מידו: דשמתיה. ב''ד לאביהן על שאינו פורע לזה חובו ומת בשמתיה דהשתא ליכא למיחש לצררי דלא היה פורעו אלא בבית דין כדי שיתירו נידויו: שלחו מתם בדשמתיה ומית בשמתיה. מיתוקמי כל הנך מתנייתא דלעיל דאמרו נזקקין: והלכתא כרב הונא. דהיכא דלא שמתוה חייש לצררי:

תוספות

תנן שום היתומים כו' במאי עסקינן אלימא בבעל חוב עובד כוכבים מי ציית. ואם תאמר למה ליה לאותובי לרב אסי ממתניתין ממילתיה דרב אסי גופיה הוה מצי למיפרך דאמר דאין נזקקין לנכסי יתומים אלא אם כן רבית אוכלת בהם במאי עסקינן האי דאין נזקקין אילימא בבעל חוב עובד כוכבים מי ציית להמתין עד שיגדילו ואי בבעל חוב ישראל מי שבקינן ליה דקאכיל רבית וי''ל דממילתא דרב אסי לא מצי למיפרך דאפשר לאוקמה בדלא תבע להו ולעולם בב''ח עובד כוכבים איירי ומש''ה אין נזקקין לנכסים לפרוע החוב אלא אם כן רבית אוכלת בהן [ואז] נזקקין אפי' לא תבע להו עובד כוכבים חובו לפי שלא ירבה עליהן הרבית אבל ממתניתין פריך שפיר דודאי מדנחתי בית דין לשום בדתבע להו מיירי לפיכך פריך אי בבעל חוב עובד כוכבים מי ציית עד אחר השלמת הכרזה שלא להרבות הרבית ואי לא ציית אם כן שמא יפסידו בהארכת הזמן יותר ממה שירויחו דודאי אי לא ידעינן אי מרווחינן אי לא מרווחינן לא צריכי הכרזה כדקאמר הש''ס בסמוך על מילתא דר' יוחנן: אמר רב נחמן מריש לא הוה מזקיקינן ליתמי כו' מכאן ואילך מזקיקינן כו'. והלכה כרב נחמן בדיני דנזקקין לנכסי יתומים והכי נמי איתא בהכותב (כתובות דף פד.) גבי הא דתנן מי שמת והניח אשה ובעל חוב ויורשים והיה לו מלוה או פקדון ביד אחרים ינתן לכושל שבהם ואמר ר' יוחנן עלה (שם) לכתובת אשה משום חינא אלמא נזקקין:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר