סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

אֲפִילּוּ פָּתוּחַ לְקַרְפֵּף
רַבָּה וְרַב יוֹסֵף דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ גּוֹי בֵּית סָאתַיִם אוֹסֵר יוֹתֵר מִבֵּית סָאתַיִם אֵינוֹ אוֹסֵר
וְיִשְׂרָאֵל בֵּית סָאתַיִם אֵינוֹ אוֹסֵר
יוֹתֵר מִבֵּית סָאתַיִם אוֹסֵר
בְּעָא מִינֵּיהּ רָבָא בַּר חַקְלַאי מֵרַב הוּנָא פָּתוּחַ לְקַרְפֵּף מַהוּ אֲמַר לֵיהּ הֲרֵי אָמְרוּ בֵּית סָאתַיִם אוֹסֵר יוֹתֵר מִבֵּית סָאתַיִם אֵינוֹ אוֹסֵר
אָמַר עוּלָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן קַרְפֵּף יוֹתֵר מִבֵּית סָאתַיִם שֶׁלֹּא הוּקַּף לְדִירָה וַאֲפִילּוּ כּוֹר וַאֲפִילּוּ כּוֹרַיִים הַזּוֹרֵק לְתוֹכוֹ חַיָּיב מַאי טַעְמָא מְחִיצָה הִיא אֶלָּא שֶׁמְחוּסֶּרֶת דָּיוֹרִין
מֵתִיב רַב הוּנָא בַּר חִינָּנָא סֶלַע שֶׁבַּיָּם גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה וְרוֹחַב אַרְבָּעָה אֵין מְטַלְטְלִין לֹא מִן תּוֹכוֹ לַיָּם וְלֹא מִן הַיָּם לְתוֹכוֹ פָּחוֹת מִכָּאן מְטַלְטְלִין עַד כַּמָּה עַד בֵּית סָאתַיִם
אַהֵיָיא אִילֵּימָא אַסֵּיפָא בֵּית סָאתַיִם טְפֵי לָא וְהָא מִכַּרְמְלִית לְכַרְמְלִית קָא מְטַלְטֵל
אֶלָּא לָאו אַרֵישָׁא וְהָכִי קָאָמַר סֶלַע שֶׁבַּיָּם גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה וְרוֹחַב אַרְבָּעָה אֵין מְטַלְטְלִין לֹא מִתּוֹכוֹ לַיָּם וְלֹא מִן הַיָּם לְתוֹכוֹ וְעַד כַּמָּה עַד בֵּית סָאתַיִם הָא יָתֵר מִבֵּית סָאתַיִם מְטַלְטְלִין אַלְמָא כַּרְמְלִית הִיא תְּיוּבְתָּא דְּרַבִּי יוֹחָנָן
אָמַר רָבָא מַאן דְּלָא יָדַע תָּרוֹצֵי מַתְנְיָיתָא תְּיוּבְתָּא מוֹתֵיב לֵיהּ לְרַבִּי יוֹחָנָן לְעוֹלָם אַרֵישָׁא וְהָכִי קָאָמַר הָא בְּתוֹכוֹ מְטַלְטְלִין וְעַד כַּמָּה עַד בֵּית סָאתַיִם
רַב אָשֵׁי אָמַר לְעוֹלָם אַרֵישָׁא הֵן אָמְרוּ וְהֵן אָמְרוּ
הֵן אָמְרוּ קַרְפֵּף יָתֵר מִבֵּית סָאתַיִם שֶׁלֹּא הוּקַּף לְדִירָה אֵין מְטַלְטְלִין בּוֹ אֶלָּא בְּאַרְבַּע אַמּוֹת וְהֵן אָמְרוּ אֵין מְטַלְטְלִין מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לְכַרְמְלִית
בֵּית סָאתַיִם דְּשָׁרֵי לְטַלְטוֹלֵי בְּכוּלֵּיהּ אָסְרִי רַבָּנַן לְטַלְטוֹלֵי לֹא מִן הַיָּם לְתוֹכוֹ וְלֹא מִתּוֹכוֹ לַיָּם מַאי טַעְמָא רְשׁוּת הַיָּחִיד גְּמוּרָה הִיא
יָתֵר מִבֵּית סָאתַיִם דְּאָסוּר לְטַלְטוֹלֵי בְּכוּלֵּיהּ שָׁרוּ רַבָּנַן לְטַלְטוֹלֵי מִתּוֹכוֹ לַיָּם וּמִן הַיָּם לְתוֹכוֹ מַאי טַעְמָא דִּלְמָא אָמְרִי רְשׁוּת הַיָּחִיד גְּמוּרָה הִיא וְאָתֵי לְטַלְטוֹלֵי בְּכוּלֵּיהּ
וּמַאי שְׁנָא תּוֹכוֹ שְׁכִיחַ מִתּוֹכוֹ לַיָּם וּמִן הַיָּם לְתוֹכוֹ לָא שְׁכִיחַ:
הָהוּא יָנוֹקָא דְּאִשְׁתְּפִיךְ חַמִּימֵיהּ אֲמַר לְהוּ רַבָּה נַיְיתוֹ לֵיהּ חַמִּימֵי מִגּוֹ בֵּיתַאי אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי וְהָא לָא עָרְבִינַן
אֲמַר לֵיהּ נִסְמוֹךְ אַשִּׁיתּוּף אֲמַר לֵיהּ הָא לָא שַׁתְּפִינַן נֵימְרוּ לֵיהּ לְגוֹי לַיְתֵי לֵיהּ
אָמַר אַבָּיֵי בְּעַי לְאוֹתֹבֵיהּ לְמָר וְלָא שַׁבְקַן רַב יוֹסֵף דְּאָמַר רַב [יוֹסֵף אָמַר רַב] כָּהֲנָא כִּי הֲוֵינַן בֵּי רַב יְהוּדָה הֲוָה אֲמַר לַן בִּדְאוֹרָיְיתָא מוֹתְבִינַן תְּיוּבְתָּא וַהֲדַר עָבְדִינַן מַעֲשֶׂה בִּדְרַבָּנַן עָבְדִינַן מַעֲשֶׂה וַהֲדַר מוֹתְבִינַן תְּיוּבְתָּא
לְבָתַר הָכִי אֲמַר לֵיהּ מַאי בָּעֵית לְאוֹתֹבֵיהּ לְמָר אֲמַר [לֵיהּ דְּתַנְיָא] הַזָּאָה שְׁבוּת וַאֲמִירָה לְגוֹי שְׁבוּת

רש"י

אפי' פתוח לקרפף. ניחא ליה ביה טפי דאיכא אוירא טפי ממבוי ואינו אוסר על בני מבוי: נכרי בית סאתים אוסר. אם היה לו פתח לקרפף בית סאתים ופתח למבוי עדיין אוסר על בני מבוי דאוירא דקרפף לא נפיש אבל אם יותר מבית סאתים נפיש אוירא ובההיא ניחא ליה ואינו אוסר: ישראל. שיש לו פתח לקרפף ופתח למבוי ושכח ולא עירב במבוי אם קרפף בית סאתים הוא שראוי להשתמש בו אינו אוסר על בני מבוי ואע''ג דלגבי נכרי חשיב זוטרא לגבי ישראל נפיש דהא בשבת ליכא הוצאת משואות יתירין וסגי בהכי ונפיש אוירא ממבוי אבל יותר מבית סאתים דכרמלית הוא כגון שלא הוקף לדירה כיון דאסיר ליה לאישתמושי לא ניחא ליה ביה ואוסר על בני מבוי: פתוח לקרפף מהו. אנכרי קאי ואמילתיה דרב יהודה: הזורק לתוכו. מרה''ר: חייב. חטאת ואע''ג דלענין איסור טלטול שויוה רבנן כרמלית שאסרו לטלטל בתוכו אלא בד' מדאורייתא רה''י גמורה היא דמחיצה היא אלא שמחוסרת דיורין ומש''ה אסרי רבנן לטלטולי: ים. כרמלית הוא: אין מטלטלין לא מתוכו לים. אפילו בד' אמות משום דכל גבוה עשרה ורוחב ד' הוי רה''י: פחות מכאן. שאינו גבוה עשרה כרמלית היא כים ומטלטלין מזה לזה תוך ד' אמות: עד כמה. יהא רחב סלע: עד בית סאתים. אבל טפי לא ולקמיה מפרש אהייא קאי: אי נימא אסיפא. אפחות מעשרה תרוייהו כרמלית נינהו לא שנא רחב ולא שנא קצר: הא יותר מבית סאתים. בטל תורת רה''י מיניה והוי כרמלית אפי' לקולא ואף על גב דגבוה עשרה: לעולם ארישא. ולאו אמתוכו לים קאי אלא אדיוקא קאי והכי קא דייק הא בתוכו מטלטלין דהא רה''י היא עד כמה עד בית סאתים אבל טפי לא דשויוה רבנן ככרמלית לענין טלטול משום דמחוסר דירה ומיחלף ברה''ר מיהו לענין מתוכו לים רה''י היא: רב אשי אמר לעולם ארישא. ולאו אדיוקא קאי ואפי' לענין מתוכו לים נמי כרמלית שויוה ושרי מיהו לר' יוחנן לא תיקשי דודאי לענין חיובא מדאורייתא רה''י היא ומאי טעמא שרו רבנן לטלטולי מניה לכרמלית משום דאיסור טלטול מרשות היחיד לכרמלית מדרבנן הוא דהם אמרו זאת והם אמרו עוד איסור אחר וראו שאין שניהם עומדים כאן וביטלו זה מפני זה וכדמפרש: הם אמרו קרפף יותר מבית סאתים אין מטלטלין בו. דשויוה כרמלית לענין טלטול משום דמיחלף ברה''ר ומיהו אסור לטלטל מרה''ר לתוכו ומתוכו לרה''ר כדר' יוחנן דמדאורייתא רה''י היא: והם אמרו אין מטלטלין מרה''י לכרמלית. משום דלא ליתי לטלטולי מרה''י לרה''ר ובהאי רה''י שהיא ביותר מבית סאתים לא גזור מאי טעמא בית סאתים דשרי לטלטולי בכוליה כי אסרינן ליה לטלטולי מיניה לכרמלית לא אתיא מיניה חורבה אבל טפי מבית סאתים אי אסרת מתוכו לים תוך ד' אמות אתי למימר רה''י גמורה היא אפי' מדרבנן ומטלטלי בכולה ומיעקרא אידך תקנתא דרבנן ובטלו הא מקמי הא: ומאי שנא. דאלים הך תקנתא טפי מהך השתא נמי קא מטלטלי מרשות היחיד לכרמלית: תוכו שכיח. וכי שרי ליה לטלטולי בגווה חזו ליה עלמא ומיחלף ברה''ר: מתוכו לים לא שכיח. ולא גזרו רבנן במלתא דלא שכיחא ואע''ג דבשאר רה''י לכרמלית גזור רבנן הנהו שכיחן אבל הני תרתי כחדא יותר מבית סאתים ומתוכו לכרמלית לא שכיח: דאישתפך חמימיה. שהיו רוצין למולו והחמו לו חמין מבערב ונשפכו היום: מגו ביתאי. מביתיה דרבה והתינוק היה בבית אחר באותה חצר: נסמוך אשיתוף. דמבוי דתנן (לקמן עג.) במתני' אם נשתתפו במבוי מותר כאן וכאן במבוי ובחצירות אף על פי שלא עירבו: בדאורייתא מותבינן תיובתא. באיסור של תורה וחכם מורה בו היתר ויש בתלמידים שיודע להשיב. ישיב קודם מעשה שלא נעבור על דברי תורה אבל בדרבנן כגון עירובי חצירות שבקינן לחכם לעשות כהוראתו: והדר מותבינן. ליה ללמוד אם יפה הורה: הזאה. על הטמא אינה אסורה בשבת אלא משום שבות:

תוספות

וישראל בית סאתים אינו אוסר כו'. אומר ר''י דאם הוקף לדירה אפי' בית סאתים אוסר דכיון שהוקף לדירה הוה כביתו ואינו עומד במקום אויר של מבוי ואוסר עדיין פתח הפתוח למבוי ובקונט' לא פירש כן דאדרבה פירש יותר מבית סאתים דוקא כשלא הוקף לדירה אבל הוקף לדירה אינו אוסר: ומאי טעמא דלמא אמרי רה''י גמורה היא. מכאן התיר ר''ת בגינה אחת יתירה מבית סאתים שלא הוקפה לדירה לטלטל מתוכה לחוץ הואיל ולא היתה רה''ר גמורה כגון סרטיא ופלטיא עוברת לפניה והתיר להטמין המפתח בתוך הגינה אע''פ שעומד בחוץ ונותן בתוך הגינה או ליטול מתוכה לחוץ ואין לחלק בין סלע דהתם משום דלא שכיח שהרי כל עיקר גזירה זו שלא יבא לטלטל בכולו והאי טעמא שייך נמי הכא ועוד יש לדקדק מהא דתניא בפ''ק דשבת (דף ו.) ארבע רשויות לשבת ואם היה אסור לטלטל משאר כרמלית לקרפף יותר מבית סאתים משכחת להו חמשה: והא לא ערבינן כו'. קודם מילה היה כדפירש בקונט' וכן משמע מדמדמה הך אמירה להזאה שהיא משום מצוה לעשות פתח אבל לאחר מילה ומשום סכנה על זה לא היה אומר והא לא ערבינן דבפקוח נפש הזריז הרי זה משובח כדאמרינן פרק בתרא דיומא (דף פד:): נסמוך אשיתוף. דמבוי פירש בקונט' דתנן במתני' אם נשתתפו במבוי מותרין כאן וכאן ולא היה לו להביא מאותה משנה דלקמן בגמ' מוקמינן לה כולה כר''מ דבעינן עירוב ובעינן שיתוף ואם נשתתפו נמי קאמר אלא היה לו להביא ראיה מהא דתניא לקמן בפירקין (דף עא:) וחכמים אומרים מערבין או משתתפין ואע''ג דפסיק רב לקמן הלכה כר''מ דבעי תרתי סבר לה כר' יוחנן דאמר נהגו כר''מ אבל לכתחלה לא עבדינן כוותיה אי נמי סבר כמאן דאמר בפת כולי עלמא לא פליגי. דבחדא סגי ונסמוך אשיתוף דקאמר היינו אם נשתתפו בפת:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר