סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

וְאִישׁ תְּבוּנָה יִדְלֶנָּה מַיִם עֲמוּקִּים עֵצָה בְלֶב אִישׁ זֶה עוּלָּא וְאִישׁ תְּבוּנָה יִדְלֶנָּה זֶה רַבָּה בַּר בַּר חָנָה וְאִינְהוּ כְּמַאן סַבְרוּהָ כִּי הָא דְּאָמַר רַבִּי בִּנְיָמִין בַּר יֶפֶת אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מְבָרְכִין עַל הָאוּר בֵּין בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת בֵּין בְּמוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים וְכֵן עַמָּא דָּבַר
מֵיתִיבִי אֵין מְבָרְכִין עַל הָאוּר אֶלָּא בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת הוֹאִיל וּתְחִילַּת בְּרִיָּיתוֹ הוּא וְכֵיוָן שֶׁרוֹאֶה מְבָרֵךְ מִיָּד רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר סוֹדְרָן עַל הַכּוֹס וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה
לָא קַשְׁיָא כָּאן בְּאוּר שֶׁשָּׁבַת כָּאן בְּאוּר הַיּוֹצֵא מִן הָעֵצִים וּמִן הָאֲבָנִים
תָּנֵי חֲדָא אוּר הַיּוֹצֵא מִן הָעֵצִים וּמִן הָאֲבָנִים מְבָרְכִין עָלָיו וְתָנֵי חֲדָא אֵין מְבָרְכִין עָלָיו לָא קַשְׁיָא כָּאן בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת כָּאן בְּמוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים
רַבִּי מְפַזְּרָן רַבִּי חִיָּיא מְכַנְּסָן אָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר אַבְדִּימִי אַף עַל פִּי שֶׁרַבִּי מְפַזְּרָן חוֹזֵר וְסוֹדְרָן עַל הַכּוֹס כְּדֵי לְהוֹצִיא בָּנָיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ
וְאוּר בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת אִיבְּרִי וְהָא תַּנְיָא עֲשָׂרָה דְּבָרִים נִבְרְאוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת אֵלּוּ הֵן בְּאֵר וְהַמָּן וְקֶשֶׁת כְּתָב וּמַכְתֵּב וְהַלּוּחוֹת וְקִבְרוֹ שֶׁל מֹשֶׁה וּמְעָרָה שֶׁעָמַד בּוֹ מֹשֶׁה וְאֵלִיָּהוּ פְּתִיחַת פִּי הָאָתוֹן וּפְתִיחַת פִּי הָאָרֶץ לִבְלוֹעַ אֶת הָרְשָׁעִים
רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר מִשּׁוּם אָבִיו אַף הָאוּר וְהַפֶּרֶד רַבִּי יֹאשִׁיָּה אוֹמֵר מִשּׁוּם אָבִיו אַף הָאַיִל וְהַשָּׁמִיר רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף הַצְּבָת הוּא הָיָה אוֹמֵר צְבָתָא בִּצְבָתָא מִתְעַבְדָא וּצְבָתָא קַמַּיְיתָא מַאן עֲבַד הָא לָאיֵ בְּרִיָּה בִּידֵי שָׁמַיִם הִיא אֲמַר לֵיהּ אֶפְשָׁר יַעֲשֶׂנָּה בִּדְפוּס וְיִקְבָּעֶנָּה כֵּיוָן הָא לָאיֵ בְּרִיָּה בִּידֵי אָדָם הִיא
לָא קַשְׁיָא הָא בְּאוּר דִּידַן הָא בְּאוּר דְּגֵיהִנָּם אוּר דִּידַן בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת אוּר דְּגֵיהִנָּם בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְאוּר דְּגֵיהִנָּם בְּעֶרֶב שַׁבָּת אִיבְּרִי וְהָא תַּנְיָא שִׁבְעָה דְּבָרִים נִבְרְאוּ קוֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם וְאֵלּוּ הֵן תּוֹרָה וּתְשׁוּבָה וְגַן עֵדֶן וְגֵיהִנָּם וְכִסֵּא הַכָּבוֹד וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וּשְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ
תּוֹרָה דִּכְתִיב ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ תְּשׁוּבָה דִּכְתִיב בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ וּכְתִיב תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא וַתֹּאמֶר שׁוּבוּ בְנֵי אָדָם
גַּן עֵדֶן דִּכְתִיב וַיִּטַּע ה' אֱלֹהִים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם גֵּיהִנָּם דִּכְתִיב כִּי עָרוּךְ מֵאֶתְמוּל תׇּפְתֶּה
כִּסֵּא הַכָּבוֹד וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ דִּכְתִיב כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן מְקוֹם מִקְדָּשֵׁנוּ שְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ דִּכְתִיב יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ יִנּוֹן שְׁמוֹ
אָמְרִי חֲלָלָהּ הוּא דְּנִבְרָא קוֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם וְאוּר דִּידֵיהּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת
וְאוּר דִּידֵיהּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת אִיבְּרִי וְהַתַּנְיָא רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אוּר שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּשֵׁנִי בַּשַּׁבָּת אֵין לוֹ כְּבִיָּיה לְעוֹלָם שֶׁנֶּאֱמַר וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים הַפּוֹשְׁעִים בִּי כִּי תוֹלַעְתָּם לֹא תָמוּת וְאִשָּׁם לֹא תִכְבֶּה וְאָמַר רַבִּי בְּנָאָה בְּרֵיהּ דְּרַבִּי עוּלָּא מִפְּנֵי מָה לֹא נֶאֱמַר כִּי טוֹב בְּשֵׁנִי בַּשַּׁבָּת מִפְּנֵי שֶׁנִּבְרָא בּוֹ אוּר שֶׁל גֵּיהִנָּם וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בּוֹ כִּי טוֹב חָזַר וּכְלָלוֹ בַּשִּׁשִּׁי שֶׁנֶּאֱמַר וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כׇּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד
אֶלָּא חֲלָלָהּ קוֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם וְאוּר דִּידֵיהּ בְּשֵׁנִי בַּשַּׁבָּת וְאוּר דִּידַן בְּמַחְשָׁבָה עָלָה לִיבָּרְאוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְלֹא נִבְרָא עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת דְּתַנְיָא רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר שְׁנֵי דְבָרִים עָלוּ בְּמַחְשָׁבָה לִיבָּרְאוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְלֹא נִבְרְאוּ עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת וּבְמוֹצָאֵי שַׁבָּת נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דֵּיעָה בְּאָדָם הָרִאשׁוֹן מֵעֵין דּוּגְמָא שֶׁל מַעְלָה וְהֵבִיא שְׁנֵי אֲבָנִים וּטְחָנָן זוֹ בָּזוֹ וְיָצָא מֵהֶן אוּר וְהֵבִיא שְׁתֵּי בְהֵמוֹת וְהִרְכִּיב זוֹ בָּזוֹ וְיָצָא מֵהֶן פֶּרֶד רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר פֶּרֶד בִּימֵי עֲנָה הָיָה שֶׁנֶּאֱמַר הוּא עֲנָה אֲשֶׁר מָצָא אֶת הַיֵּמִם בַּמִּדְבָּר
דּוֹרְשֵׁי חֲמוּרוֹת הָיוּ אוֹמְרִים עֲנָה פָּסוּל הָיָה לְפִיכָךְ הֵבִיא פְּסוּל לְעוֹלָם שֶׁנֶּאֱמַר אֵלֶּה בְנֵי שֵׂעִיר הַחֹרִי וּכְתִיב אֵלֶּה בְנֵי צִבְעוֹן וְאַיָּה וַעֲנָה אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁבָּא צִבְעוֹן עַל אִמּוֹ וְהוֹלִיד מִמֶּנָּה עֲנָה
וְדִילְמָא תְּרֵי עֲנָה הֲווֹ אָמַר רָבָא אָמֵינָא מִילְּתָא דְּשַׁבּוּר מַלְכָּא לָא אַמְרַהּ וּמַנּוּ שְׁמוּאֵל אִיכָּא דְּאָמְרִי אָמַר רַב פָּפָּא אָמֵינָא מִילְּתָא דְּשַׁבּוּר מַלְכָּא לָא אַמְרַהּ וּמַנּוּ רָבָא אָמַר קְרָא הוּא עֲנָה הוּא עֲנָה דְּמֵעִיקָּרָא
תָּנוּ רַבָּנַן עֲשָׂרָה דְּבָרִים נִבְרְאוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת וְאֵלּוּ הֵן בְּאֵר וּמָן וְקֶשֶׁת הַכְּתָב וְהַמַּכְתֵּב וְהַלּוּחוֹת קִבְרוֹ שֶׁל מֹשֶׁה וּמְעָרָה שֶׁעָמַד בָּהּ מֹשֶׁה וְאֵלִיָּהוּ פְּתִיחַת פִּי הָאָתוֹן וּפְתִיחַת פִּי הָאָרֶץ לִבְלוֹעַ אֶת הָרְשָׁעִים וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף מַקְלוֹ שֶׁל אַהֲרֹן שְׁקֵדֶיהָ וּפְרָחֶיהָ וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף הַמַּזִּיקִין וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף

רש"י

ואיש תבונה ידלנה. הבין מה היה בלבו של עולא שהיה מסתכל בו: ואינהו כמאן סברוה. עולא ורבה שלא רצו להודות לדברי רבי אבא: עמא דבר. נוהג: באור ששבת. שהיה בשבת שדלק היום ומכל מקום ממלאכת עבירה שבת שדלק בהיתר כגון של חיה ושל חולה או נר הדולק מערב יום הכפורים מברכין אף במוצאי יום הכפורים דההיא ברכה משום דדבר חידוש הוא לו שלא נהנה מן האור היום: באור היוצא מהעצים. דנברא עכשיו אין מברכין עליו במוצאי יוה''כ אלא במוצאי שבת שאף הוא תחילת בריית אור: רבי מפזרן. רבי כשראה אור מברך עליו מיד וכשמביאין לו בשמים לסוף שעה מברך עליהן: מכנסן. על הכוס כמו שאנו עושין: באר. בארה של מרים סלע שיצאו ממנו המים על ידי משה ועגול כמין כברה היה ומתגלגל עמהן כל מקום שהולכין: כתב. קריאת שם האותיות: המכתב. חקיקתן וצורתן כך שמעתי ולי נראה כתב זו היא חקיקת צורתן והמכתב הוא עט וחרט שנכתב בו חקיקת הלוחות כי ההיא דקדושין (דף כא:) מניין לרבות הסול והסירא והמכתב ונראין דברי דקרייה לא קרי ליה כתב: ומערה שעמד בו משה. ושמתיך בנקרת הצור עד עברי (שמות לג) וכן באליהו וילך עד הר האלהים חורב ויבא שם אל המערה וילן שם (מלכים א יט): לבלוע את הרשעים. עדת קרח: והפרד. אין כל חדש תחת השמש ופרד ראשון נברא מן הארץ ולא בא מן הכלאים: האיל. של אברהם: השמיר. כמין תולעת היה ואין כל דבר קשה עומד בפניו שלא יתפרק ובו בנה שלמה את הבית במסכת גיטין (דף סח.): הצבת. טנליי''ש של ברזל: צבתא. שעושין עכשיו הנפחים: בצבתא מתעביד. על ידי צבת אחרת היא עשויה שאוחזה בצבת ומכה בקורנס עד שנעשית וצבתא קמייתא מאן עבדא: הא לאי. באמת על כרחך בריה בידי שמים היא: יעשנה בדפוס. על ידי יציקה כמו שיוצקין כלי כסף וכלי נחשת: ויקבענה כיון. כולה כאחד מהר: ראשית דרכו. קודם לשאר דרכים והא דאמרן לעיל הכתב בערב שבת בכתבן של לוחות וזו היתה כתובה מתחילה באש שחורה על גבי לבנה: בטרם הרים יולדו. בראת מדת תשובה: תשב אנוש עד דכא. עד ידכא לבבו לפניך: מקדם. מוקדם לעולם: מאתמול. קודם לעולם: תפתה. שכל המתפתה ביצרו נופל שם: מרום מראשון. מרום הוא בערבות מראשון מקודם העולם וכן מקום מקדשנו נברא מראשון: חללה. חלל של גיהנם קודם בריית העולם ותירוצא הוא: אין לו כבייה עולמית. שהוא אור של גיהנם: חזר וכללו. לקרותו טוב לפי שהרשעים נידונין בו: אלא. ודאי אור דגיהנם נברא בשני בשבת והא דתניא לעיל אור בערב שבת באור דידן ודתניא ברישא במו''ש לא תיקשי כאן במחשבה כאן ביצירה בערב שבת עלה במחשבה ליבראות ולא נברא עד מוצאי שבת: וטחן. טח והכה ושפשף זו בזו: דורשי חמורות. מקראות סתומים: פסול היה. שאחיו מאמו היה אביו כדמפרש: שבא צבעון על אמו והוליד: אלה בני שעיר וגו'. וצבעון וענה אלמא אחי הוו וכתיב אלה בני צבעון ואיה וענה אלמא בנו היה: שמואל קרי ליה רבא שבור מלכא משום דבקי היה בדינין והלכתא כוותיה בדיני כדין היוצא מפי המלך שמתקיים ושבור ממלך פרסיים היה בימי רבא:

תוספות

אלה בני שעיר החורי וכו' מלמד שבא צבעון על אמו. תימה דביש נוחלין (ב''ב קטו:) מוכח מהאי קרא דבני בנים כבנים וא''כ מנלן שבא על אמו ועוד לא מצינו בכל התורה שיקראו לבן אשתו בנו והכא אמר דלהכי קרי ליה בנו לפי שנולד מאשתו וי''ל דקרי ליה בנו לפי שהיה בן בנו כדאמרינן ביש נוחלין והכא דייק שבא על אמו מדלא כתיב איה שהיה כמו כן בן צבעון ולא כתיב אלא ענה לחודיה ש''מ לפי שהיה נמי בן אשתו של שעיר כתביה קרא הכא עם שאר בני שעיר:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר