סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

בְּטוּמְאַת בָּשָׂר הֵיכָא הוּתְּרָה אֶלָּא פְּשִׁיטָא בְּטוּמְאַת גַּבְרֵי וְהֵיכָא הוּתְּרָה מִכְּלָלָהּ בְּצִיבּוּר
רֵישָׁא בְּטוּמְאַת בָּשָׂר סֵיפָא בְּטוּמְאַת גַּבְרֵי אִין שֵׁם טוּמְאָה קָפָרֵיךְ
וְאִיבָּעֵית אֵימָא כּוּלַּהּ בְּטוּמְאַת בָּשָׂר וְהֵיכָא הוּתְּרָה בְּטוּמְאַת פֶּסַח דִּתְנַן פֶּסַח הַבָּא בְּטוּמְאָה נֶאֱכָל בְּטוּמְאָה שֶׁלֹּא בָּא מִתְּחִילָּתוֹ אֶלָּא לַאֲכִילָה
מֵתִיב רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ הַפֶּסַח שֶׁעָבְרָה שְׁנָתוֹ וּשְׁחָטוֹ בִּזְמַנּוֹ לִשְׁמוֹ וְכֵן הַשּׁוֹחֵט אֲחֵרִים לְשֵׁם פֶּסַח בִּזְמַנּוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹסֵל וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מַכְשִׁיר
טַעְמָא בִּזְמַנּוֹ הָא שֶׁלֹּא בִּזְמַנּוֹ כָּשֵׁר וְאַמַּאי נֵימָא הוֹאִיל וּבִזְמַנּוֹ פּוֹסֵל שֶׁלֹּא בִּזְמַנּוֹ נָמֵי פּוֹסֵל
אָמַר רַב פָּפָּא שָׁאנֵי הָתָם דְּאָמַר קְרָא וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא הוּא בַּהֲוָיָיתוֹ לֹא הוּא לְשׁוּם אֲחֵרִים וְלֹא אֲחֵרִים לִשְׁמוֹ
בִּזְמַנּוֹ שֶׁהוּא פָּסוּל לְשׁוּם אֲחֵרִים אֲחֵרִים פְּסוּלִין לִשְׁמוֹ שֶׁלֹּא בִּזְמַנּוֹ שֶׁהוּא כָּשֵׁר לְשׁוּם אֲחֵרִים אֲחֵרִים כְּשֵׁרִים לִשְׁמוֹ
רַבִּי שִׂמְלַאי אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן אֲמַר לֵיהּ נִיתְנֵי לִי מָר סֵפֶר יוּחֲסִין אֲמַר לֵיהּ מֵהֵיכָן אַתְּ אֲמַר לֵיהּ מִלּוֹד וְהֵיכָן מוֹתְבָךְ בִּנְהַרְדְּעָא אֲמַר לֵיהּ אֵין נִידּוֹנִין לֹא לְלוּדִּים וְלֹא לִנְהַרְדְּעִים וְכׇל שֶׁכֵּן דְּאַתְּ מִלּוֹד וּמוֹתְבָךְ בִּנְהַרְדְּעָא כַּפְיֵיהּ וְאִרַצִּי
אֲמַר לֵיהּ נִיתְנְיֵיהּ בִּתְלָתָא יַרְחֵי שְׁקַל קָלָא פְּתַק בֵּיהּ אֲמַר לֵיהּ וּמָה בְּרוּרְיָה דְּבֵיתְהוּ דְּרַבִּי מֵאִיר בְּרַתֵּיה דְּרַבִּי חֲנַנְיָה בֶּן תְּרַדְיוֹן דְּתָנְיָא תְּלָת מְאָה שְׁמַעְתָּתָא בְּיוֹמָא מִתְּלָת מְאָה רַבְּווֹתָא וַאֲפִילּוּ הָכִי לֹא יָצְתָה יְדֵי חוֹבָתָהּ בִּתְלָת שְׁנִין וְאַתְּ אָמְרַתְּ בִּתְלָתָא יַרְחֵי
כִּי שָׁקֵיל וְאָזֵיל אֲמַר לֵיהּ רַבִּי מָה בֵּין לִשְׁמוֹ וְשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו
אֲמַר לֵיהּ הוֹאִיל וְצוּרְבָּא מֵרַבָּנַן אַתְּ תָּא וְאֵימָא לְךָ לִשְׁמוֹ וְשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ פְּסוּלוֹ בְּגוּפוֹ לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו אֵין פְּסוּלוֹ בְּגוּפוֹ
לִשְׁמוֹ וְשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ אִי אֶפְשָׁר לְבָרֵר אִיסּוּרוֹ לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו אֶפְשָׁר לְבָרֵר אִיסּוּרוֹ
לִשְׁמוֹ וְשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ יֶשְׁנוֹ בְּאַרְבַּע עֲבוֹדוֹת לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו אֵינוֹ בְּאַרְבַּע עֲבוֹדוֹת לִשְׁמוֹ וְשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ יֶשְׁנוֹ בְּצִיבּוּר כִּבְיָחִיד לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו אֵינוֹ בְּצִיבּוּר כִּבְיָחִיד
רַב אָשֵׁי אָמַר פְּסוּלוֹ בְּגוּפוֹ וְאִי אֶפְשָׁר לְבָרֵר אִיסּוּרוֹ חֲדָא מִילְּתָא הִיא דְּמָה טַעַם אָמַר פְּסוּלוֹ בְּגוּפוֹ מִשּׁוּם דְּאִי אֶפְשָׁר לְבָרֵר אִיסּוּרוֹ
אָמַר רָמֵי בַּר רַב יוּדָא אָמַר רַב מִיּוֹם שֶׁנִּגְנַז סֵפֶר יוּחֲסִין תָּשַׁשׁ כֹּחָן שֶׁל חֲכָמִים וְכָהָה מְאוֹר עֵינֵיהֶם
אָמַר מָר זוּטְרָא בֵּין אָצֵל לְאָצַל טְעִינוּ אַרְבַּע מְאָה גַּמְלֵי דִּדְרָשָׁא
תַּנְיָא אֲחֵרִים אוֹמְרִים הִקְדִּים מוּלִים לַעֲרֵלִים כָּשֵׁר עֲרֵלִים לְמוּלִים פָּסוּל מַאי שְׁנָא מוּלִין לַעֲרֵלִים דְּכָשֵׁר דְּכוּלַּהּ עׇרְלָה בָּעֵינַן וְלֵיכָּא עֲרֵלִים לְמוּלִין נָמֵי כּוּלַּהּ עׇרְלָה בָּעֵינַן וְלֵיכָּא

רש"י

שמתחלתו לא בא. לא נאמרה הבאת עיקר פסח אלא לאכילה וכי שרייה רחמנא לאיתויי בטומאה ברוב ציבור כדכתיב איש איש כי יהיה טמא וגו' איש נדחה לפסח שני ואין ציבור נידחין אדעתיה למיכליה שרייה: שעברה שנתו. שנולד אשתקד קודם ראש חודש ניסן והפרישו לשם פסח וכי מטא ראש חדש ניסן ועברה שנתו תו לא חזי לפסח דכתיב זכר בן שנה וקאי לשלמים כדילפינן בפירקין דלקמן (ד' ע:) פסח בשאר ימות השנה שלמים הוא: ושחטו בזמנו לשמו. גרס דהוה ליה שוחט שלמים לשם פסח בזמנו: ר' אליעזר פוסל. טעמא מפרש בפ''ק דזבחים ומה פסח שמותרו בא שלמים שחטו לשם שלמים בזמנו פסול שלמים שאין מותרן בא פסח שחטן לשם פסח בזמן פסח אינו דין שפוסל: ורבי יהושע מכשיר. דכל זבחים שנזבחים שלא לשמן כשירין חוץ מפסח וחטאת ואי משום דנשחטו לשם פסח קל וחומר הוא ומה שלא בזמנו שאינו כשר לשמו אחרים כשירים לשמו בזמנו שהוא כשר לשמו אינו דין שיכשרו אחרים לשמו וכל טעמייהו התם מפרש: שלא בזמנו. לא פסיל ליה ר' אליעזר אם שחטו לשם פסח כדאמר ליה ר' יהושע ומה שלא בזמנו שאינו כשר לשמו אחרים כשירים לשמו ולא מיהדר רבי אליעזר לדידי שלא בזמנו נמי אחרים פסולים לשמו ואמאי לרב חסדא דאמר לחומרא אמרינן הואיל נימא הכא הואיל ואלו זמנו הוה ושחיט לשמו מיפסיל הכא הכי נמי ליפסיל כדקאמר גבי ערל הואיל ואי הוה מל פסיל השתא נמי פסיל: שלא בזמנו שהוא כשר לשם אחרים. דנפקא לן לקמן (דף ע:) מוזבחת פסח צאן ובקר דפסח שניתותר לאחר הפסח קרב שלמים ואף קודם הפסח נמי נפקא לן בפ''ק דזבחים מקרא אחרינא מואם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים דבר הבא מן הצאן דהיינו פסח יהא לזבח שלמים: אחרים כשרים לשמו. דהא איתקש פסולו לשם אחרים ופסול לאחרים לשמו: ספר יוחסין. מתני' דדברי הימים: אין שונין ספר יוחסין לא ללודים כו'. לדחוייה איכוון ל''א לפי שאינן מיוחסין: לא יצתה ידי חובתה. לא יכלה לשנותה בשלש שנים: שקל קלא. מוט''א : בהדי דקא שקיל ואזיל א''ל. ר' שמלאי לר' יוחנן: מה בין לשמו ושלא לשמו לאוכליו ושלא לאוכליו. מאי שנא דלשמו ושלא לשמו פסול לאוכליו ושלא לאוכליו כשר: פסולו בגופו. מחשבה בגופו של קרבן אבל מחשבת אוכליו פסול דבר אחר הוא: אי אפשר לברר. דמה חלק לשמו ומה חלק שלא לשמו אבל אוכליו אפשר לברר חלק אוכליו לצד זה וחלק חולה וזקן בצד אחר אי נמי לברר אם אמת מחשבתו אם אין בה ממש כגון יאכילנו לראויין ונמצאת מחשבתו בטילה למפרע ולשאינן ראויין יחזור דמיהן וכך שמעתי: אינו בארבע עבודות. דאין מחשבת אוכלין בזריקה מחשבת אכילה לא שייכא בקרבן ציבור דלא שייכא אלא בפסח: תשש כחן. שנגנזו מהן טעמי תורה שהיו בו: נגנז. נשתכח: מאצל לאצל. שני מקראות הן ופרשה גדולה ביניהן ולאצל ששה בנים וקא חשיב ואזיל הבנים וסיפא דפרשתא אלה בני אצל:

תוספות

אילימא בטומאת בשר היכא הותרה. ואם תאמר והא ודאי טומאת בשר הותרה לזרוק הדם כדאמרינן בכיצד צולין (ד' עז.) גבי חמשה דברים באים בטומאה ואע''ג דלא מישתריא באכילה דבכי האי גוונא הוי השתא הותרה לטומאת גברי לזרוק הדם דאכתי לא ידע גמרא הא דפסח נאכל בטומאה ויש לומר דה''פ דנין דבר שלא הותרה מכללו בפסח מדבר שלא הותר מכללו בפסח ואל תוכיח טומאה שהותרה מכללה בפסח כי ההיא דלעיל דנין דבר שאינו נוהג בכל הזבחים אלא בפסח מדבר כו' וכי מוקי לה בטומאה דגברי ומאי הותרה מכללה בצבור היינו בפסח כדפירש הקונטרס: ורבי יהושע מכשיר. ואע''ג דאיכא .. מאן דאמר פסח בשאר ימות השנה בעי עקירה בעברה שנתו מודו כ''ע דהיינו עקירתו ושלמים לשם פסח שחיט: לימא הואיל ובזמנו פסול כו'. פי' שיכול להמתין עד זמנו ויפסל ולמאי דמסקינן בריש שני שעירים (יומא סב:) דאין מחוסר זמן לבו ביום לגבי הואיל נרא' לפר' דמבו ביום פריך דשלא בזמנו משמע אפי' בי''ד שחרית ולהכי פריך הואיל בזמנו בו ביום פסול שלא בזמנו נמי פסול: שאני התם דאמר קרא הוא. וא''ת והא מק''ו דריש ליה רבי אליעזר בפ''ק דזבחים (ד' יא.) ומה פסח שמותרו בא שלמים כו' כדמייתי בקונטרס. וי''ל דע''י ק''ו משמע ליה לר' אליעזר דהוא בהוייתו יהא לא הוא לשם אחרים ולא אחרים לשמו ועל ידי כך דריש דשלא בזמנו דכשר לשם אחרים אחרים כשרים לשמו דהא איתקוש אהדדי אבל אי לאו ק''ו לא הוה דרשינן אלא לא הוא לשם אחרים ותו לא: מה בין לשמו ושלא לשמו לאוכליו ושלא לאוכליו. תימה מאי קא בעי הא גמר לעיל מקרא דמקצת אוכלים לא פסלי ונראה לרשב''א דמיבעיא ליה אמאי לא גמרינן לשמו ושלא לשמו דכשר מלאוכליו ושלא לאוכליו: לשמו ושלא לשמו ישנו בציבור כו'. תימה לר''י מאי איריא דאינו בציבור תיפוק ליה דאפי' ביחיד אינו נוהג אלא בפסח גרידא: פסולו בגופו ואי אפשר לברר איסורו חדא מילתא היא. דס''ל דאי לאו טעמא דאי אפשר לברר איסורו לא קרי ליה בגופו הואיל ומחשבה היא כדלעיל אבל ר' יוחנן לא דייק בהכי וקרי ליה שפיר פסולו בגופו ושינוי בעלים נמי אי אפשר לברר איסורו ולהכי לא קחשיב ליה לעיל: ערלים למולים נמי ליתיה לכולה ערלה. משמע דהוה ניחא ליה אי הוה תני בתרוייהו כשר וא''ת אדרבה בתרוייהו הוה ליה למיפסל דהא ר''מ אית ליה מפגלים בחצי מתיר ואחרים היינו רבי מאיר וי''ל דלא אמר פיגול בחצי מתיר אלא במפרש סימן ראשון או שני לערלים דהוי דבר מסויים כדמוכח בפ''ב דזבחים (ד' ל.) ובקונטרס הביאה אמר ליה אביי מי סברת אינה כו' ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף דאמר סימן ראשון חוץ לזמנו וסימן שני חוץ למקומו ולמה ליה לפרושי הוה ליה למימר בסתם אלא ודאי לא אמר ר' מאיר מפגלי' בחצי מתיר אלא במפרש ועוד נראה דאפילו אמר בחצי סימן לאו כלום היא אלא דווקא בסימן שלם דפריך התם והרי קמיצה דכי לחצות דמי ופליגי ומשני התם נמי דאמרי' קומץ דמנחה חוץ לזמנו דלבונה חוץ למקומה והרי קומץ דמנחת חוטא דליכא לבונה ופליגי ומשני לא פליגי כו' ואמאי לא קאמר דפליגי דאמר חצי קומץ חוץ לזמנו וחצי חוץ למקומו אלא על כרחיך דבר המסוים ושלם בעינן:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר