|
טקסט הדף מנוקדבֵּין הַכּוֹסוֹת הַלָּלוּ אִם רָצָה לִשְׁתּוֹת יִשְׁתֶּה בֵּין שְׁלִישִׁי לִרְבִיעִי לֹא יִשְׁתֶּה וְאִי אָמְרַתְּ מִסְעָד סָעֵיד אַמַּאי יִשְׁתֶּה הָא קָא אָכֵיל לְמַצָּה אֲכִילָה גַּסָּה אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ מִגְרָר גָּרֵיר רַב שֵׁשֶׁת הֲוָה יָתֵיב בְּתַעֲנִיתָא כׇּל מַעֲלֵי יוֹמָא דְפִסְחָא נֵימָא קָא סָבַר רַב שֵׁשֶׁת סָמוּךְ לְמִנְחָה גְּדוֹלָה תְּנַן וּמִשּׁוּם פִּסְחָא הוּא דִּילְמָא מִימְּשַׁךְ וְאָתֵי לְאִימְּנוֹעֵי מִלְּמֶעְבַּד פִּיסְחָא הוּא וְסָבַר לַהּ כִּי הָא דְּאָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר מַכְשִׁיר הָיָה בֶּן בְּתֵירָא בְּפֶסַח שֶׁשְּׁחָטוֹ שַׁחֲרִית בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לִשְׁמוֹ וּמִצַּפְרָא זְמַן פִּסְחָא הוּא דְּכוּלֵּי יוֹמָא חֲזֵי לְפִסְחָא דְּסָבַר בֵּין הָעַרְבַּיִם בֵּין עֶרֶב דְּאֶתְמוֹל לְעֶרֶב דְּהָאִידָּנָא אָמְרִי לָא שָׁאנֵי רַב שֵׁשֶׁת דְּאִיסְתְּנִיס הֲוָה דְּאִי טָעֵים בְּצַפְרָא מִידֵּי לְאוּרְתָּא לָא הֲוָה מַהְנֵי לֵיהּ מֵיכְלָא: וַאֲפִילּוּ עָנִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיָּסֵב: אִיתְּמַר מַצָּה צָרִיךְ הֲסִיבָּה מָרוֹר אֵין צָרִיךְ הֲסִיבָּה יַיִן אִיתְּמַר מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב נַחְמָן צָרִיךְ הֲסִיבָּה וְאִיתְּמַר מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב נַחְמָן אֵין צָרִיךְ הֲסִיבָּה וְלָא פְּלִיגִי הָא בְּתַרְתֵּי כָּסֵי קַמָּאֵי הָא בְּתַרְתֵּי כָּסֵי בָּתְרָאֵי אָמְרִי לַהּ לְהַאי גִּיסָא וְאָמְרִי לַהּ לְהַאי גִּיסָא אָמְרִי לַהּ לְהַאי גִּיסָא תְּרֵי כָּסֵי קַמָּאֵי בָּעוּ הֲסִיבָּה דְּהַשְׁתָּא הוּא דְּקָא מַתְחֲלָא לַהּ חֵירוּת תְּרֵי כָּסֵי בָּתְרָאֵי לָא בָּעוּ הֲסִיבָּה מַאי דַּהֲוָה הֲוָה וְאָמְרִי לַהּ לְהַאי גִּיסָא אַדְּרַבָּה תְּרֵי כָּסֵי בָּתְרָאֵי בָּעוּ הֲסִיבָּה הָהִיא שַׁעְתָּא דְּקָא הָוְיָא חֵירוּת תְּרֵי כָּסֵי קַמָּאֵי לָא בָּעוּ הֲסִיבָּה דְּאַכַּתִּי עֲבָדִים הָיִינוּ קָאָמַר הַשְׁתָּא דְּאִיתְּמַר הָכִי וְאִיתְּמַר הָכִי אִידֵּי וְאִידֵּי בָּעוּ הֲסִיבָּה פְּרַקְדָּן לָא שְׁמֵיהּ הֲסִיבָּה הֲסִיבַּת יָמִין לָא שְׁמַהּ הֲסִיבָּה וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמָּא יַקְדִּים קָנֶה לְוֶושֶׁט וְיָבֹא לִידֵי סַכָּנָה אִשָּׁה אֵצֶל בַּעְלָהּ לָא בָּעֲיָא הֲסִיבָּה וְאִם אִשָּׁה חֲשׁוּבָה הִיא צְרִיכָה הֲסִיבָּה בֵּן אֵצֶל אָבִיו בָּעֵי הֲסִיבָּה אִיבַּעְיָא לְהוּ תַּלְמִיד אֵצֶל רַבּוֹ מַאי תָּא שְׁמַע (אֲמַר) אַבָּיֵי כִּי הֲוֵינַן בֵּי מָר זְגֵינַן אַבִּירְכֵי דַהֲדָדֵי כִּי אָתֵינַן לְבֵי רַב יוֹסֵף אָמַר לַן לָא צְרִיכִתוּ מוֹרָא רַבָּךְ כְּמוֹרָא שָׁמַיִם מֵיתִיבִי עִם הַכֹּל אָדָם מֵיסֵב וַאֲפִילּוּ תַּלְמִיד אֵצֶל רַבּוֹ כִּי תַּנְיָא הָהִיא בִּשְׁוַלְיָא דְנַגָּרֵי אִיבַּעְיָא לְהוּ שַׁמָּשׁ מַאי תָּא שְׁמַע דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי הַשַּׁמָּשׁ שֶׁאָכַל כְּזַיִת מַצָּה כְּשֶׁהוּא מֵיסֵב יָצָא מֵיסֵב אִין לֹא מֵיסֵב לָא שְׁמַע מִינַּהּ בָּעֵי הֲסִיבָּה שְׁמַע מִינַּהּ וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי נָשִׁים חַיָּיבוֹת בְּאַרְבָּעָה כּוֹסוֹת הַלָּלוּ רש"יבין הכוסות הללו. בין הראשון לשני: נימא קא סבר רב ששת סמוך למנחה גדולה תנן ומשום פסח. וקסבר כרבי יהודה בן בתירא דאמר כולי יומא זמן שחיטה הוא ומאי בין הערבים ערב דאתמול משכלה ערב דאתמול דהיינו משעלה עמוד השחר לערב דהאידנא משום הכי מתענה כולי יומא ואע''פ שלא היה פסח בימיו הואיל ומיתסרא בכך: לא רב ששת איסתניס. מעונג היה ואי הוה טעים מצפרא לא מצי למיטעם מצה לתיאבון לאורתא: עד שיסב. הסיבה על צד שמאל: מצה צריכה הסיבה. כבני חורין שהוא זכר לגאולה: מרור אין צריך הסיבה. שהוא זכר לעבדות: שמא יקדים. אפרקדן קאי שמתוך שצוארו שוחה לאחריו שיפוי כובע הסותם את פי הקנה נפתח ומתקפל למעלה והקנה פושט למעלה והמאכל נכנס לתוכו ונחנק: הוה זגינן אבירכי דהדדי. נשענין כל אחד על ברכי חבירו: בשוליא דנגרי. תלמידו של נגר המלמדו אומנות: ארבע כוסות. שלשה כנגד ג' כוסות שנאמרו בפסוק זה וכוס פרעה בידי וגומר ורביעי ברכת המזון:
רשב"ם תוספותאלא אי אמרת מסעד סעיד. והא דאמרינן בפ' כיצד מברכין ' (ברכות דף לה:) דחמרא סעיד ומשמח מפרש התם דטובא גריר פורתא סעיד: רב ששת הוה יתיב בתעניתא. לאו דוקא אלא שומר עצמו מלאכול אי נמי היה מקבל עליו ממש תענית כדי שיהא נזכר ונזהר מלאכול והבכורות נהגו להתענות ערב פסח דקתני במסכת סופרים (פרק כא הלכה ג) שאין מתענין בניסן אלא הבכורות בערב הפסח: נימא קא סבר רב ששת משום פסח. ואע''ג דהשתא ליכא פסח מכל מקום האיסור שהיה בזמן הבית לא בטל ואע''ג דרבי יהודה בן בתירא לא מכשר אלא בדיעבד אבל לכתחלה אסור משום לא תשחט על חמץ לא תשחט הפסח ועדיין חמץ קיים עד ו' שעות ולא אשכחן תנא דפליג מכל מקום כיון דדיעבד כשר סבירא ליה להחמיר שלא לאכול מן הבקר: מאי דהוה הוה. שכבר אמרו גאולה לפני הסעודה ואף על גב דמצה צריכה הסיבה ולא אמר מאי דהוה הוה שאני מצה שהיא עיקר סעודה יותר מיין ועוד ביין היסב כבר בשני כוסות הראשונים ועוד שכתובה בתורה זכר לחירות שלא הספיק בצקם להחמיץ עד שנגאלו ואע''ג דהויא לחם עוני יש לאוכלה דרך חירות ומה שצריך הסיבה במצה היינו כשמברכין לעל אכילת מצה ובאפיקומן: כולהו נמי צריכי הסיבה. וכל ד' כוסות צריכים הסיבה בשעת שתיה וצ''ע אם שכח ולא היסב אם יחזור וישתה וכן אם בכוס שלישי לא היסב אם יכול לחזור ולשתות בהסיבה אף על גב דבין שלישי לרביעי לא ישתה: פרקדן. פניו למעלה ולא כמפרש פניו למטה דאין דרך לאכול בענין זה וכן משמע בהמוכר את הספינה (ב''ב עד.) במתי מדבר דגנו אפרקיד ואזיל פרשא תותי ' כרעיה כדנקיט רומחא בידיה: בפני רבו אין צריך הסיבה. נראה דאביו והוא רבו נמי אין צריך דלא גרע מרבו אחר מיהו סתם אב מלמד לבנו תורה כדאמרינן בפ''ק דקידושין (דף לא.) שהבן ירא מאביו יותר מאמו מפני שמלמדו תורה ואפי' הכי קאמר בפני אביו צריך הסיבה: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|