ואולם שיטת ר' יהושע היא שאמר בענין תנורו של עכנאי (ב"מ נט,ב) לאחר שיצאה בת קול ואמרה שהלכה כר' אליעזר שנחלק עמו בענין זה: אין משגיחין בבת קול, וכשם שלא השגיח בבת קול להכריע במחלוקת שלו עם ר' אליעזר, כך אין משגיחים בבת קול גם בהכרעה לדברי בית הלל.

א על עצם הדברים שאמרו כאן שואלים וסברי [וכי סבורים] בית שמאי שברכת היום עדיפא [עדיפה] ויש להקדימה? והתניא [והרי שנינו בברייתא]: הנכנס לביתו במוצאי שבת, מברך על היין ועל המאור ועל הבשמים, ואחר כך אומר הבדלה. ואם אין לו אלא כוס אחד במשך יום השבת מניחו לאותו כוס לאחר המזון בסעודה האחרונה של שבת ומשלשלן כולן, את כל הברכות, גם ברכת המזון גם ברכות ההבדלה והיין, לאחריו. הרי שבהבדלה מקדימים את היין לפני עיקר הדברים שהוא ההבדלה!

על כך תוהים: והא, ממאי? [וזו, הברייתא, ממה] שלדעת בית שמאי היא? דלמא דעת בית הלל היא, ואין להקשות מברייתא עלומת שם על בית שמאי?!

ומשיבים: לא סלקא דעתך [יעלה על דעתך] לומר כך, דקתני [שכן שנינו בברייתא] בתחילה מאור ורק אחר כך בשמים, ומאן שמעת ליה דאית ליה האי סברא [מי שמעת אותו שיש לו, שהוא מקבל, סברה זו] — בית שמאי, דתניא [שכן שנינו בתוספתא] שאמר ר' יהודה: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על ברכת המזון שבתחלה ועל ההבדלה שהיא בסוף, אלא על מה נחלקו — על המאור ועל הבשמים, איזה מהם יש להקדים באמצע, האם את המאור או את הבשמים. שבית שמאי אומרים שקודם מברך על המאור ורק אחר כך על הבשמים, ובית הלל אומרים שקודם מברך על הבשמים ורק אחר כך על המאור. הרי שברייתא זו ששנינו בה שמברך על היין ואחריו על המאור, הריהי בוודאי כשיטת בית שמאי.

ושוב מקשים: וממאי [וממה, מנין] שהברייתא של בית שמאי היא ואליבא [ועל פי שיטת] ר' יהודה, דילמא [שמא] שיטת בית הלל היא ואליבא [ועל פי שיטת] ר' מאיר?!

ומשיבים: לא סלקא דעתך [יעלה על דעתך] לומר כן, דקתני הכא במתניתין [שכן שנינו כאן במשנתנו], שהיא, ככל סתם משנה, כר' מאיר, שבית שמאי אומרים שסדר הברכות הוא: בתחילה על הנר ואחריו על המזון ואחר כך על הבשמים והבדלה, ובית הלל אומרים שהסדר הוא: נר ובשמים מזון והבדלה, והתם [ושם] בברייתא קתני [שנינו] שאם אין לו אלא כוס יין אחד, הריהו מניחו לאחר המזון, ומשלשלן לברכות כולן ואומרן לאחריו, והרי ששיטת הברייתא היא שהברכות כולן לאחר המזון. ומאחר שדברי הברייתא והמשנה אינם זהים, שמע מינה [למד מכאן] כי הברייתא שיטת בית שמאי היא ואליבא [ועל פי שיטת] ר' יהודה.

ואולם לאחר שהוכח כי הברייתא מכוונת לדעת בית שמאי כפי שמסרה ר' יהודה, מכל מקום קשיא [קשה] הסתירה בשיטת בית שמאי בברייתא ובתוספתא. ועונים: קא סברי [סבורים הם] בית שמאי כי שאני עיולי יומא מאפוקי יומא [שונה כניסת היום, השבת או החג, מיציאת היום]. שכן עיולי יומא [כניסת היום] כל כמה דמקדמינן ליה, עדיף [שמקדימים אותה, עדיפה], ואילו אפוקי יומא [יציאת היום], כל כמה דמאחרינן ליה, עדיף [שמאחרים אותה, עדיפה], כי היכי [כדי] שלא להוי עלן [יהא עלינו] יום השבת כמשוי, ולכן אף שהקדימו בית שמאי את הקידוש לברכת היין, מודים הם שיש להבדיל אחר ברכת היין.

ב בתוך הדברים דנו בשיטת בית שמאי בברכת המזון על כוס יין. ושואלים: וסברי [וכי סבורים] בית שמאי שברכת המזון טעונה כוס? והא תנן [והרי שנינו במשנה]: אם בא להם למסובים בסעודה יין לאחר המזון, אם אין שם אלא אותו כוס, בית שמאי אומרים שמברך בתחילה על היין ואחר כך מברך על המזון, מאי לאו [האם לא] הכוונה היא שמברך עילויה ושתי ליה [עליו ושותה אותו]? ונמצא שברכת המזון מברך ללא יין! ודוחים: לא, מדובר כאן באופן שמברך עילויה ומנח ליה [עליו ומניח אותו], ושותה ממנו לאחר ברכת המזון.

ומקשים: והאמר מר [והרי אמר החכם] שהמברך צריך שיטעום! ומשיבים: אמנם מדובר כאן באופן דטעים ליה [שהוא טעם אותו]. ומקשים: והאמר מר [והרי אמר החכם] שאפילו אם רק טעמו לכוס היין — פגמו מלהיות ראויה לכוס של ברכה! ומשיבים שלא טעם מן היין בשתיה, אלא דטעים ליה בידיה [שטעם אותה בידו] או ששפך מעט מן היין לכלי אחר ושתה ממנו.

ומקשים: והאמר מר [והרי אמר החכם] שכוס של ברכה צריך שיהיה בו שעור, והא קא פחית ליה משיעוריה [והרי הוא פוחת אותו משעורו]! ומשיבים: דנפיש ליה טפי משיעוריה [שמרובה בו יותר משעורו].

על כך תמהים: והא [והרי] אם אין שם אלא אותו כוס קתני [שנינו] במפורש, ואם מרובה היין מן השיעור, הרי כאן שתי כוסות! ומשיבים: תרי לא הוי ומחד נפיש [שתים אכן אינם ואולם מאחד הוא מרובה].

ומקשים עוד, והא תני [והרי שנה] ר' חייא בברייתא: בית שמאי אומרים שמברך על היין ושותהו ואחר כך מברך ברכת המזון, וברור מכאן שלדעת בית שמאי אין צורך ביין לברכת המזון! אלא בהכרח יש לומר כי תרי תנאי, ואליבא [ועל פי שיטת] בית שמאי, ששנים מתלמידי בית שמאי נחלקו בדעותיהם בענין זה, והמקורות השונים מבטאים את שתי הדעות.

ג שנינו במשנה שנחלקו בית שמאי ובית הלל אם יש להקדים נטילת ידים או מזיגת הכוס. שבית שמאי אומרים שבתחילה נוטלים את הידים ואחר כך מוזגים את הכוס, ובית הלל אומרים שבתחילה מוזגים את הכוס ואחר כך נוטלים את הידים.

תנו רבנן [שנו חכמים] בתוספתא בתוספת ביאור, בית שמאי אומרים: בתחילה נוטלין לידים ואחר כך מוזגין את הכוס, שאם אתה אומר שמוזגין את הכוס תחלה לפני נטילת ידים, הרי ידיו נשארות טמאות, שעל פי גזרה שגזרו חכמים, ידים שלא רחצו אותן הן שניות לטומאה, כאילו נגעו בדבר שנטמא בשרץ, ואז יש לחשוש שמא יטמאו משקין שאחורי הכוס שרגיל הוא שאחורי הכוס רטובים מנוזלים שנטפו מהכוס, ומשקין אלה שייטמאו מחמת ידיו, ויחזרו המשקים הללו והם יטמאו את הכוס. ולכן אמרו בית שמאי שיש ליטול ידים תחילה, כדי למנוע אפשרות כעין זו.

ושואלים: אם אמנם יש לחשוש לידים טמאות שעל ידן תיטמא הכוס, מדוע יש להזכיר את המשקין שאחורי הכוס? וליטמו [ושיטמאו] הידים את הכוס במישרין!

ומשיבים: ידים שניות הן לטומאה, וכלל בידינו: שאין שני עושה (מטמא) שלישי בחולין (אך לא בתרומה או בקדשים) אלא על ידי משקין שנגעו בשני ואחר כך נגעו בשלישי שכאשר הם נוגעים בטומאה (ואפילו בשני לטומאה) הריהם נעשים ראשונים לטומאה, ומטמאים את הנוגע בהם.

ואילו בית הלל אומרים שמוזגין בתחילה את הכוס ורק אחר כך נוטלין לידים. וסברתם: שאם אתה אומר שנוטלין לידים תחלה הרי הידים לחות מן המים שמחוץ לכוס, ויתכן שיטמאו המשקין הללו שבידים מחמת הכוס, העלולה להיות טמאה, ואותם משקים יחזרו ויטמאו את הידים.

ושואלים: וניטמי [ושיטמא] הכוס את הידים במישרין, בלא משקים! ומשיבים, שעל פי הכלל בהלכות טומאה שאין כלי מטמא אדם, ולא יתכן אם שתטמא הכוס את ידי האדם.

ושואלים: ואם אחורי הכוס טמאים הם, אם כן וניטמי [ושיטמאו] את המשקין שבתוכו!! ומשיבים: הכא [כאן] בכלי שנטמאו אחוריו בלבד במשקין עסקינן [עוסקים אנו] ולא בטומאה שמדין תורה, שאז תוכו טהור אף שגבו (חלקו החיצוני) טמא. דתנן [שכן שנינו במשנה]: כלי שנטמאו אחוריו במשקין רק אחוריו טמאים