ואף על גב דבטלינהו לכולהו [ואף על פי שביטל את כולם] וכוונתו שייחשבו בשבעת ימי החג כקרקע בלבד, אין זה נחשב כביטול, משום שבטלה דעתו של האומר כן אצל דעת כל אדם. שאין דרך בני אדם לעשות כן, ואדם יוצא דופן כגון זה — אין מעשיו נחשבים.

ואם הניח על רצפת הסוכה תבן לצורך צמצום החלל ובטלו בפיו ואמר שלא ישתמש בו לצורך אחר הוי [הרי זה נחשב] מיעוט, שהתבן בטל לגבי קרקע הסוכה, והרי זה כאילו הוסיף שם אדמה, ונתמעט חלל הסוכה בה, וכל שכן אם הניח שם עפר ובטלו.

הניח שם תבן ואין עתיד לפנותו מן המקום אלא שלא ביטלו בפירוש, וכן עפר סתם שלא ביטלו, הרי זו מחלוקת ר' יוסי ורבנן [וחכמים] אם יש במעשהו לבד משום ביטול. דתנן [שכן שנינו במשנה]: בית שיש בתוכו מת או כזית מן המת, שמן הדין אם הבית סתום לגמרי ואין חלל טפח בין הגג לבין הטומאה — אין גג הבית חוצץ והטומאה בוקעת ועולה, ואם יש חלל טפח בין הטומאה לגג — הגג חוצץ ואין הטומאה בוקעת ועולה. ובית כזה אם מילאהו תבן או צרורות (אבנים ורגבי עפר) וביטלו — מבוטל ונחשב הבית כסתום לגמרי והטומאה שבו בוקעת ועולה,

ומדיוק הלשון נלמד כי אם ביטלו — אין [כן], אבל אם לא ביטלו — לא. ותני עלה [ושנינו עליה, על משנה זו] בתוספתא: ר' יוסי אומר: היה בבית תבן ואין עתיד לפנותו — הרי הוא כעפר סתם, ובטל, הניח עפר שעתיד לפנותו — הרי הוא כסתם תבן, ולא בטיל, ואם כן נחלקו כבר חכמי המשנה בשאלה זו.

א היתה הסוכה גבוהה מעשרים אמה והוצין (קצות הענפים) יורדין בתוך עשרים אמה, אם צלתם מרובה מחמתם, שאותו חלק מן הסכך שהוא למטה מעשרים, הוא כשלעצמו מרובה וצפוף כדין סכך כשר — הרי הסוכה כשרה. ואם לאו — הריהי פסולה.

מכאן ניסו לדון גם למקרה הפוך; היתה הסוכה גבוהה רק עשרה טפחים (שהוא הגובה המינימלי להכשר סוכה), אולם היו הוצין יורדין לתוך עשרה, סבר אביי למימר [לומר] שגם בכגון זה תהיה אותה הלכה; אם חמתם מרובה מצלתם ואינם ראויים לסכך — כשרה.

אמר ליה [לו] רבא: במקרה כזה אי אפשר לומר כן, כי אם היו הענפים יורדים לתוך עשרה טפחים הא [זו] דירה סרוחה (שאינה ראויה למגורים) היא, ואין אדם דר כלל בדירה סרוחה והריהי פסולה אפילו כדירת ארעי.

ב היתה הסוכה גבוהה מעשרים אמה ובנה בה איצטבא מוגבהת כנגד הדופן האמצעי (כלומר: הדופן המקבילה לאיצטבה. שכן, בדרך כלל היו בסוכה שלוש דפנות והצד הרביעי היה פרוץ ושימש כפתח), על פני כולה, שהאיצטבא מגיעה מדופן לדופן ממש ויש בה באיצטבא זו שטח של שבעה טפחים כהכשר סוכה — הרי זו סוכה כשרה. שכיוון שחלק האיצטבא יש בו גם שלוש דפנות וגם גובה ראוי, הריהו נחשב כסוכה כשרה בפני עצמו, ואגב האיצטבא מוכשר גם החלק האחר.

ואם בנה איצטבא זו מן הצד ליד אחת הדפנות, אם יש משפת האיצטבא ולכותל (לדופן המקבילה של הסוכה) ארבע אמות — פסולה, שהרי לאיצטבא זו יש רק שתי דפנות בלבד. אולם אם יש פחות מארבע אמות עד לדופן המקבילה — כשרה, כי אנו מחשיבים את חלק הסכך עם הדופן הרחוקה כאילו היו שניהם יחד דופן אחת של סוכה שהתעקמה.

ושואלים: מאי קא משמע לן [מה השמיע לנו] מה לימד אותנו בהלכה זו, דאמרינן [שאנו אומרים שאנו מקבלים את ההלכה] של דופן עקומה בסוכה. אולם הרי כבר תנינא [שנינו] הלכה זו: בית שנפחת (שנעשה חור בגגו) וסיכך על גביו, אם קיים עדיין חלק הגג הסמוך לכתלים ויש מן הכותל לסיכוך ארבע אמות — הרי זו פסולה. ונדייק הא [הרי] אם היה המרחק פחות מכאן — כשרה, והטעם — שאנו אומרים: דופן עקומה, שחלק הגג והקיר יחד נחשבים כדופן. הרי שכבר שנינו הלכה זו ומה איפוא נתחדש כאן?

ומסבירים שבכל זאת יש חידוש בדברי הגמרא; מהו דתימא [מהו שתאמר] כי דווקא התם [שם] הוא ששייך לומר כן, משום שקיר בית זה חזי [ראוי] לדופן, שהרי גובהו הוא כראוי, פחות מעשרים אמה. אבל הכא [כאן] באיצטבא שהיא לא חזיא [ראויה] לדופן, שהרי היא גבוהה מהשיעור, אימא [אמור] שלא, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שבכל זאת מצרפים אותה להיות כדופן אחת עקומה.

ג היתה הסוכה גבוהה מעשרים אמה ובנה איצטבא באמצעיתה, אם יש משפת האצטבא ולדופן ארבע אמות לכל רוח ורוח — פסולה, שהרי אין לאיצטבא זו כל דפנות. פחות מארבע אמות — כשרה.

ושואלים: מאי קא משמע לן [מה השמיע לנו] בכך, דאמרינן [שאומרים אנו] וקובעים הלכה זו של דופן עקומה, היינו הך [הרי זה אותו דבר], שהרי כבר השתמשנו בכלל זה!

ומשיבים: בכל זאת יש בכך חידוש, כי מהו דתימא [שתאמר] דופן עקומה מרוח אחת אמרינן [מצד מכיוון אחד אומרים אנו], אבל לומר דין זה לענין כל רוח ורוח ולחשוב את כל הדפנות כתיקונן — לא, קא משמע לן [השמיע לנו], שבכל זאת נחשבות כל הדפנות כמחיצות גמורות.

ד ועוד בדיני גובה סוכה. היתה הסוכה פחותה בגובהה מעשרה טפחים, וחקק (חפר) בה בקרקעיתה בור שיש בשטחו כדי הכשר סוכה, כדי להשלימה לגובה עשרה, אם יש משפת חקק (החפירה) ולכותל שלשה טפחים — הרי זו פסולה, שאין דופן החפירה מצטרף עם כותל הסוכה. ואף שקיים חלל בגובה עשרה טפחים, הרי אין לו דפנות בגובה הראוי כדי להיחשב כסוכה כשרה.