שלא ליטמו [ייטמאו] מגבן (מצידם החיצון), אלמה תנן [ומדוע שנינו במשנה] כי כלי חרס וכלי נתר (כלים העשויים מאדמה), דיני טומאתן שוה, שכלים אלה מיטמאין, שדבר טמא הנכנס בחללן מטמא אותן, וכן מטמאין אחרים מאויריהן, וכשהם טמאים אם נכנס דבר מאכל בחללם — הריהו נטמא. וכן מיטמאין הם מאחוריהן, שאם היה בתחתית הכלי חלל ובית קיבול — גם הוא מקבל טומאה. ואולם אין כלי חרס מיטמאין מגביהן, שאם נגעה טומאה בצדו החיצוני של הכלי — אין תוכו טמא. וכן, כלי חרס שבירתן מטהרתן. ומכאן נסיק שדווקא כלי נתר וכלי חרס הוא שטומאתן שוה ודינם כך, אבל מידי אחרינא [דבר אחר] — לא, ומדוע לא נמנו כלי הזכוכית עם סוגי כלים אלה? ומשיבים: כיון דכי [שאם] נשתברו כלי זכוכית יש להם תקנה, שאפשר להתיך את הזכוכית וליצור ממנה כלי מחדש, שוינהו [עשו אותם] חכמים ככלי מתכות שאף הם ניתנים להתכה ויציקה מחודשת. ושואלים:

אלא מעתה, אם אמנם הושוו כלי זכוכית לכלי מתכת, אם כן שיחזרו כלי זכוכית שבורים שיצרום מחדש על ידי התכה ויצירה מחדש לטומאתן הישנה ככלי מתכת? דתנן [שכן שנינו במשנה]: כלי מתכות בין פשוטיהן (כלים פשוטים, שטוחים, שאין בהם חלל) ובין מקבליהן (כלים שיש להם בית קיבול מסויים) כולם עשויים להיות טמאין. ואם נשברו כלים אלה — טהרו בכך. אך אם חזר ועשה מהן, מן הכלים השבורים, כלים חדשים — חזרו לטומאתן הישנה. ואילו גבי [אצל] כלי זכוכית תנן [שנינו במשנה]: כלי עץ וכלי עור וכלי עצם וכלי זכוכית, פשוטיהן טהורין ורק מקבליהן טמאין. ואם נשברו — טהרו. ואולם אם חזר ועשה מהן כלים — הריהם מקבלין טומאה מכאן ולהבא, משעת עשייתם מחדש והלאה. ונדייק: מכאן ולהבא אין [כן, מטמאים], אבל למפרע — לא, והרי שאין דין טומאה ישנה בכלי זכוכית!

ומשיבים: טומאת כלי זכוכית הרי היא כולה דרבנן [מדברי סופרים], ואולם גם טומאה ישנה החוזרת וחלה על כלי מתכת שיצקום מחדש — היא דרבנן [מדברי סופרים], ובטומאה דאורייתא [שמן התורה] אחיתו בה רבנן [הורידו החשיבו לה חכמים] טומאה וגזרו על טומאה ישנה. ואולם בטומאה דרבנן [שמדברי סופרים] לא אחיתו לה רבנן [הורידו לה חכמים] טומאה. שלא רצו להוסיף ולגזור גזירת טומאה ישנה שמדברי סופרים על כלי זכוכית שעיקר טומאתם רק מדברי חכמים.

א ועוד שואלים: פשוטיהן של כלי זכוכית מיהא ליטמא [על כל פנים ייטמאו], דהא [שהרי] טומאת פשוטי כלי מתכות דאורייתא נינהו [מן התורה היא], וראוי איפוא לגזור טומאה זו בכלי זכוכית מדברי סופרים? ומשיבים: עבדי בהו רבנן הכירא כי היכי [עשו בהם חכמים היכר כדי] שלא לשרוף עלייהו [ישרפו עליהם] תרומה וקדשים, שעל ידי שינוי זה בין כלי זכוכית לכלי מתכת יבינו הכל שאין טומאת כלי זכוכית מן התורה, ולא יבואו לשרוף תרומה וקדשים שנגעו בכלי זכוכית טמאים אלא ישאירום תלויים בדינם.