ומקצתו חלוץ, ששתי יבמות שהיו נשואות לאיש אחד, לאחת מייבמים ולשניה חולצים.

ותוהים: ויאמרו! מה איכפת לנו אם יאמרו? שהרי גם אם ינהגו כך לא יהיה בכך כל נזק, שהרי אין עבירה בחליצה! ומשיבים: אי [אם] שהוא מייבם בתחילה לאחת והדר חליץ [ורק אחר כך הוא חולץ] לשניה — הכי נמי [כך גם כן] ולא היה חשש.

אלא גזירה דילמא חליץ ברישא [שמא יחלוץ בראשונה] לאחת מנשי אחיו והדר מייבם [ויחזור וייבם] את השניה, ובמקרה זה עבר על איסור, כי מאחר שכבר חלץ קם ליה [עומד הוא] באיסור "אשר לא יבנה", והרי רחמנא אמר [התורה אמרה] "אשר לא יבנה את בית אחיו" (דברים כה, ט), לומר: כיון שלא בנה, וחלץ ליבמה — שוב לא יבנה.

אמר רבא: אם אותו אח שעשה בה מאמר גם נתן לאותה אשה גט להפקיע את מאמרו — הותרה צרתה. כלומר, מותר לאח השלישי לייבם את אשתו של זה שעשה מאמר ונתן גט, ששוב אינה נחשבת כצרת אשת שני מתים, שכן כל הקשר שהיה ביניהן התבטל. אבל היא עצמה, אותה אשה שעשה בה מאמר וניתן לה גט — אסורה לאח השלישי, ומדוע? דמחלפה [שהיא מתחלפת] שעלולים להחליפה בבעלת גט אחרת שכן מי שנתן ליבמתו גט בלבד — אסור לו מאז לייבם אותה, ועלולים להתירה.

איכא דאמרי [יש שאומרים] נוסח אחר, אמר רבא: אם נתן האח השני גט למאמרו — הותרה אפילו היא להתייבם לשלישי. מאי טעמא [מה טעם] הדבר? מאי דעבד [מה שעשה] בה, המאמר — שקליה [נטל אותו], שביטל אותו על ידי הגט, ונמצא כאילו לא עשה דבר. ומשום כך הרי לגבי האח השלישי נשארת היא בזיקתה הראשונה כאילו לא עשה האח השני מאומה.

א משנה שני אחין נשואין לשתי אחיות, ומת אחד מהן ואשתו פטורה מן הייבום משום אחות אשה ואחר כך מתה אשתו של שני, הרי אף שהיבמה איננה עוד אחות אשתו, מכל מקום הרי זו אסורה עליו עולמית, הואיל ונאסרה עליו כבר שעה אחת.

ב גמרא שואלים: פשיטא [פשוט, מובן מאליו], השתא [עכשיו], הרי, ומה התם [שם] (לעיל יבמות ל, א) במקרה של שלושה אחים ומהם שנים נשואים לשתי אחיות והשלישי נשוי לנכרית ומת אחד מבעלי האחיות וייבם בעל הנכרית את אשתו ואחר כך מתה אשתו של האח השני (אחת האחיות) ואחר כך מת בעל הנכרית, שלא מידחיא מהאי ביתא [נדחתה אותה אשה מבית זה] לגמרי, שמשמת בעלה הראשון עדיין היתה חובת ייבום מוטלת עליה בשל האח השלישי שאינה אסורה עליו — אמרת שלאחר מות יבמה, האח השלישי, לא תתייבם, שמכיון שחל עליה איסור אחות אשה היא נפטרת מבעל אחותה לעולם, הכא דקא מידחיא מהאי ביתא [כאן שהיו רק שני אחים, שנדחתה מבית זה] לגמרי, שהרי בשעה שמת בעלה לא עמדה בפניה שום אפשרות להתייבם, לא כל שכן שבטלה ממנה חובת ייבום! ומשיבים: התנא — הא תנא ברישא [את המשנה הזו של כאן שנה בתחילה], והך חזיא להיתירא [ואת אלה האחרות ראה בהן להיתר] ושריא [והתירה], והדר חזיא לאיסורא [ואחר כך ראה בהן צד איסור]. ואיידי דחביבה ליה אקדמה [ועל ידי שהיתה חביבה עליו, משום החידוש שבה, הקדים אותה] ובאמת אין צורך עוד במשנתנו, אלא ומשנה ראשונה אף שלאחר שנשנתה השניה הריהי מיותרת, לא זזה ממקומה.

ג תנו רבנן [שנו חכמים]: בא עליה על אשה זו שאמרנו שאסורה עליו עולמית — חייב עליה גם משום אשת אח, שהרי לא הותרה משום מצות ייבום, וגם משום אחות אשה, אלו דברי ר' יוסי. ר' שמעון אומר: אינו חייב אלא משום אשת אח בלבד. שאין איסור חל על איסור, וכיון שאסורה כבר מדין אשת אח, לא חל עליה איסור נוסף של אחות אשה. ושואלים: והא תניא [והרי שנינו בברייתא אחרת], ר' שמעון אומר: אינו חייב אלא משום אחות אשה בלבד!

ומשיבים: זו לא קשיא [אינה קשה], כאן בברייתא שאמר ר' שמעון שאינו חייב אלא משום אחות אשה, הרי זה כשנשא האח החי קודם את אשתו, ואחר כך נשא האח שמת את אחותה, שמתחילה חל על אשה זו איסור אחות אשה, ואחרי שנשאה אחיו חל עליה גם איסור אשת אח. ואילו כאן במשנה שאמר ר' שמעון שאינו חייב אלא משום אשת אח, הרי זה באופן שנשא בתחילה האח המת את אשתו, והיתה אסורה על האח קודם משום אשת אחיו, ואחר כך נשא החי את אחותה והפכה להיות גם אחות אשתו.

ושואלים: ולדעת ר' שמעון, היכא [היכן] שנשא האח שמת קודם אחות אחת ונמצא שהיתה אסורה על אחיו משום אשת אח, ואחר כך נשא חי את אחותה לשיטתו שרק האיסור הראשון בלבד חל וכיון שאיסור אחות אשה לא חייל [אינו חל], משום שהיתה אסורה כבר מצד אחר, הרי אחרי שמת בעלה — תתייבם יבומי [שתתייבם] עכשיו, שהרי איסור אשת אח שהיה עליה פקע והותר על ידי מיתת בעלה, והיא חייבת בייבום!

אמר רב אשי: איסור אחות אשה מיתלא תלי וקאי [תלוי ועומד] ואינו בטל לגמרי, אי פקע [אם פוקע] איסור אשת אח במות האחד משום מצוות ייבום — אתי [בא] איסור אחות אשה וחייל [וחל], שהוא חוזר וניעור, ושוב היא אסורה עליו, והלכך [ולכן] לא פקע לחלוטין.

מדברי הברייתא יוצא שלדעת ר' יוסי עובר מי שייבם אשה זו על שני איסורים. ושואלים: והאם סבר ר' יוסי שאיסור חל על איסור? והא תניא [והרי שנינו בברייתא]: עבר עבירה שיש בה שתי מיתות, כגון שבא על אשה שהיא ערוה לו והיא אשת איש, שיש בכך עונש מיתה אחד משום ערוה (שריפה), ועונש מיתה אחר משום אשת איש (חנק) — נידון במיתה החמורה שבהן (שריפה). ר' יוסי אומר: נידון בזיקה הראשונה הבאה עליו. כלומר, נידון לפי האיסור הראשון שחל עליו לגבי אשה זו.

ותניא [ושנויה ברייתא]: כיצד אמר ר' יוסי נידון בזיקה הראשונה הבאה עליו? למשל, אם היתה אשה זו חמותו, והיא היתה אז אלמנה או גרושה, אם נישאה אחר כך ונעשית אשת איש ובא עליה — נידון בשריפה משום איסור חמותו, שאיסור זה חל עליו תחילה. ואם היתה אשת איש ולאחר מכן נשא את בתה ואז נעשית חמותו, אם בא עליה — נידון בחנק משום איסור אשת איש. הרי שלדעת ר' יוסי אין איסור חל על איסור ואינו חייב אלא באיסור אחד!