א משנה איזהו ממזר — כל הנולד משאר בשר (מי שאסור משום קירבת משפחה) שהוא ב"לא יבא", כלומר, שיש איסור לא תעשה על ביאה זו. אלו דברי ר' עקיבא. שמעון התימני אומר: כל שחייבים עליו כרת בידי שמים, הוולד הנולד מביאה כזו, הוא ממזר. והלכה כדבריו. ור' יהושע אומר: כל שחייבין עליו מיתת בית דין.

אמר ר' שמעון בן עזאי: מצאתי מגלת יוחסין בירושלים, וכתוב בה: איש פלוני ממזר מאשת איש, והרי זה בא לקיים את דברי ר' יהושע שממזר הוא מאשת איש וכיוצא בה, שהוא איסור שיש בו מיתת בית דין. שאם לא כן — מפני מה פירשו מה טעם ממזר הוא.

ובדיני עריות: אשתו שמתה — מותר באחותה. גרשה ומתה — מותר באחותה. נשאת לאחר ומתה — מותר באחותה, אבל בחייה אסור בכל מקרה באחותה. יבמתו שמתה — מותר באחותה. חלץ לה ומתה — מותר באחותה. נשאת חלוצתו לאחר ומתה — מותר באחותה, אבל בחייה לא ישא את אחותה.

ב גמרא מאי טעמא [מה הטעם] של ר' עקיבא? — דכתיב [שנאמר]: "לא יקח איש את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו" (דברים כג, א), וכוונתו: כנף שראה אביו באשה שבא עליה — לא יגלה הבן.

וסבר לה [וסבור הוא] בפירוש הכתוב כר' יהודה, שאמר: באנוסת אביו הכתוב מדבר ולא באשת אביו, דהויא לה [שהריהי] רק חייבי לאוין, שאף לדעת ר' יהודה אין איסור כרת אלא באשת אביו הנשואה לו,

וסמיך ליה [וסמוך לו] הפסוק "לא יבא ממזר בקהל ה'" (שם ג) אלמא [מכאן] כי הנולד מהני [מאלה], מחייבי לאווין, הוי [הריהו] ממזר, ומכאן למד הלכה כללית, שממזר הוא זה שנולד מאיסור, כגון איסור אנוסת אביו, שהוא איסור לא תעשה.

ומבארים: ולר' סימאי, שמרבה ומוסיף על הממזרים גם את הנולדים לשאר חייבי לאוין, דלאו [שאינן] אסורות עליו דווקא מחמת קורבה שהוא איסור "שאר", אלא אפילו מחמת איסור אחר, שכל שיש בו לא תעשה — הוולד ממזר, וכגון מחזיר גרושתו לאחר שנישאה לאחר, או הנישאת לאחד משבעה עמים. וכן, לר' ישבב שמרבה לענין ממזרות אפילו את הנולדים מחייבי איסור עשה,

נפקא להו [יוצא להם], הם לומדים את הדבר ממה שנאמר "ולא יגלה כנף אביו", ש־ו' יתירה זו באה ללמד, שלא רק במקרה זה, אלא גם בדומים לו הוולד ממזר.

ואילו שמעון התימני שסבור שממזר הוא רק מחייבי כריתות סבר לה כרבנן [סבור הוא בפירוש הפסוק הזה כדעת חכמים] דאמרי [שאומרים] בשומרת יבם של אביו הכתוב מדבר, שאף שאינה אשת אביו, מכל מקום אסורה על הבן, דהויא לה [שהריהי] חייבי כריתות מצד אחר, משום אשת דודו (אחי אביו) וסמיך ליה [וסמוך לו] "לא יבא ממזר". אלמא [מכאן]: שהנולד מחייבי כריתות הוי [הריהו] ממזר.

ור' יהושע הסובר שממזר הוא זה הנולד מחייבי מיתות בית דין, מה הוא אומר? — לכתוב רחמנא [שתכתוב התורה] "לא יגלה כנף אביו" בלבד, ומכל שכן שמאשת אביו הוולד ממזר — "לא יקח את אשת אביו" וכן "ולא יגלה", שניהם למה לי? אלא לאו הכי קאמר [האם לא כך אמר]: מ"לא יקח" עד "לא יגלה", כלומר, רק הבא על אשת אביו שהיא הכתובה בכתוב בין "לא יקח" ו"לא יגלה" ("לא יקח איש את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו") הוא שבנו מביאה זו הוי [הריהו] ממזר, אולם טפי [יותר מזה], כלומר, הנולד מאיסורי ביאה אחרים שאינם חמורים כאיסור זה, שאין בהם חיוב מיתת בית דין — לא הוי [איננו] ממזר.

ג אמר אביי: הכל מודים בבא על הנדה