אלו שני דורות, השנים שנקצבות לו לאדם לחיות בדורו. אם זכה — משלימין לו וחי כל מספר שנותיו, לא זכה — פוחתין לו ממספר השנים שנקצב לו. אלו דברי ר' עקיבא. וחכמים אומרים: אם זכה — מוסיפים לו על שנותיו הקצובות, לא זכה — פוחתין לו.

אמרו לו לר' עקיבא, הרי הוא אומר כשחלה חזקיה: "והספתי על ימיך חמש עשרה שנה" (מלכים ב' כ, ו), משמע שמוסיפים לאדם על שנותיו הקצובות! אמר להם: משלו הוסיפו לו. כלומר, שנים אלה מיועדות היו לו מתחילה, ולא נוסף לו דבר. תדע שכך הוא, שמתחילה כך נגזר עליו, שהרי נביא עומד ומתנבא בזמן ירבעם "הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו" (מלכים א' יג, ב), ובאותה שעה שחלה חזקיה עדיין לא נולד מנשה בנו של חזקיה, ויאשיהו היה נכדו של מנשה, ואם כן נמצא שמראש כבר נגזר שיחיה ויוליד בן זה!

ורבנן [וחכמים] מה אומרים הם על כך — מי כתיב [האם נאמר] שיאשיהו יהיה מחזקיה? רק "לבית דוד" כתיב [נאמר] שם, אי [או] שמחזקיה נולד הבן הזה, מלך ישראל שבו תתקיים הנבואה, אי מאינש אחרינא [או מאיש אחר], מבית דוד, שיוליד אותו. ואם כן אין משם ראיה.

א שנינו במשנה: אשתו שמתה אחרי נישואיה — מותר באחותה, וכן יבמתו שמתה — מותר באחותה. אמר רב יוסף: כאן שנה רבי משנה שאינה צריכה, שהמקרים השונים שנתפרטו במשנה אינם צריכים ואין בהם חידוש, שהדבר מפורש בתורה שלא נאסרה אחות אשה אלא בחיי אשתו ("ואשה אל אחותה לא תקח לצרור לגלות ערוותה עליה בחייה". ויקרא יח, יח), בין שהאחות פנויה, גרושה או נשואה, וכן ביבמתו.

א משנה רבן גמליאל אומר: אין גט אחר גט ביבמה, כלומר, אם ניתן גט ליבמה, אין גט שניתן לצרתה (או גט שנותן אח אחר לאותה יבמה) נחשב כלל לענין האיסור לשאת את קרובותיה, ולא מאמר תופס אחר מאמר, בין של יבם אחד בשתי יבמות, בין של שני יבמים ביבמה אחת, ולא בעילה תופסת אחר בעילה ביבמה שניה, ולא חליצה אחר חליצה. וחכמים אומרים: יש גט אחר גט, ויש מאמר אחר מאמר. אבל לא אחר בעילה ולא אחר חליצה כלום, שאם בא היבם על היבמה, או שחלץ לה, שוב אין פעולה אחרת תופסת, לא ביבמתה ולא במה שעושה בה היבם האחר.

ומבארים כיצד הם הדינים הללו לפרטיהם: עשה מאמר ביבמתו שקידש אותה ונתן לה אחר כך גט — אף על פי כן צריכה הימנו חליצה, שהגט לא פטר אותה לחלוטין ועדיין זיקת הייבום קיימת. ואם עשה בה מאמר וחליצה — צריכה הימנו גט כדי לפטור אותה מן המאמר. עשה מאמר ובעל — הרי זו כמצותה, שכך תיקנו חכמים שיעשו.

נתן לה גט ואחר כך עשה בה מאמר — צריכה גט נוסף למאמר זה, ועדיין צריכה גם חליצה כדי לפטור אותה מן הייבום. אם נתן לה גט ובעל — צריכה גט לבעילתו (שכיון שנתן לה גט נאסרה עליו) וחליצה לפטור זיקת הייבום. נתן לה גט וחלץ — אין אחר חליצה כלום, שכבר פקעה הזיקה לגמרי.

וכן אם חלץ ואחר כך עשה בה מאמר, או נתן גט ובעל, או בעל ועשה מאמר, או נתן גט וחלץ אחרי הבעילה — אין אחר חליצה ובעילה כלום, שאף שעשה מעשה אחריה אין זה שייך לזיקת יבמים.