הכלאים, וטרפה, ויוצא דופן, טומטום ואנדרוגינוס — לא קדושין כשמקדישים אותם לקרבן, ולא מקדשין אחרים בתמורתם.

ואמר שמואל: לא קדושין — בתמורה, שאם היתה לו בהמה שהוקדשה כקרבן ורצה להמירה בטומטום או באנדרוגינוס — אין חלה עליהם קדושה. ולא מקדשין — בעושה תמורה, שאם היו אלה מוקדשים, אינם עושים תמורה. ומסכמים: אכן, שמע מינה [למד מכאן] ראיה גמורה שר' אליעזר אינו סבור שאנדרוגינוס הוא כזכר לכל דבר.

א על אותו קטע במשנתנו שר' אליעזר אומר שאנדרוגינוס חייבין עליו סקילה כזכר, תניא [שנויה ברייתא], אמר רבי: כשהלכתי ללמוד תורה אצל ר' אלעזר בן שמוע, חברו עלי תלמידיו כתרנגולים של בית בוקיא שהם תוקפנים מאד, ואינם מניחים לתרנגול אחר להיות ביניהם, ולא הניחוני ללמוד שם, ולא הספקתי ללמוד אלא דבר אחד במשנתינו — שר' אליעזר אומר: אנדרוגינוס חייבין עליו סקילה כזכר.

א משנה יש נשים שמותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן, ולהיפך, יש מותרות ליבמיהן ואסורות לבעליהן. ויש מותרות לאלו ולאלו, ויש אסורות לאלו ולאלו.

ומפרטים: ואלו מותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן: כהן הדיוט שנשא את האלמנה, ויש לו אח כהן גדול הרי אלמנה זו היתה מותרת לבעלה, ואסורה ליבמה שהוא כהן גדול. וכן חלל (כגון בנם של כהן וגרושה) שנשא כשרה ויש לו אח מאביו שהוא כהן כשר.

שאותה אשה היתה מותרת לחלל, אבל אסורה לאחיו הכהן, כיון שחילל אותה האח החלל בביאתו, או ישראל שנשא את בת ישראל ויש לו אח מאביו שהוא ממזר, שאסור לממזר לבוא בקהל ואסור ביבמתו, או ממזר שנשא ממזרת, ויש לו אח מאביו שהוא ישראל כשר, שהנישואין הראשונים של הממזר היו כשרים, שהרי ממזר מותר בממזרת, אבל האשה הממזרת אסורה ליבם הכשר — כל אלו מותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן.

ואלו מותרות ליבמיהן ואסורות לבעליהן: כהן גדול שקידש את האלמנה שאסור לו לשאתה (ודווקא כשקידשה בלבד, אבל אם בא עליה — עשאה חללה ואסורה לכל כהן), ויש לו אח כהן הדיוט שמותר באלמנה, וכן כהן כשר שנשא חללה ויש לו אח חלל, וכן ישראל שנשא ממזרת ויש לו אח ממזר, וכן ממזר שנשא בת ישראל ויש לו אח ישראל — הרי כל אלו מותרות ליבמיהן ואסורות לבעליהן.

ואלו אסורות לאלו ולאלו: כהן גדול שנשא את האלמנה ויש לו אח כהן גדול, או כהן הדיוט שהוא כהן כשר שנשא חללה ויש לו אח כהן כשר, שהאשה אסורה לשניהם משום חללה, וכן ישראל שנשא ממזרת ויש לו אח ישראל כשר, או ממזר שנשא בת ישראל ויש לו אח ממזר — הרי הן אסורות לאלו ולאלו. ושאר כל הנשים מותרות לבעליהן וליבמיהן.

שניות לעריות, שהן קרובות־משפחה האסורות רק מדברי סופרים, אם היתה שנייה לבעל ולא שנייה ליבם — הרי זו אסורה לבעל ומותרת ליבם. שנייה ליבם ולא שנייה לבעל — אסורה ליבם ומותרת לבעל. שנייה לזה ולזה — אסורה לזה ולזה.

ובכל מקרה שאדם נושא שנייה, קנסוה חכמים, ולכך אין לה לא כתובה בשעת גירושיה, ולא זכאית לקבל בחזרה תשלום מבעלה בעד פירות של נכסיה שהשתמש בהם, ולא זכאית במזונות ממנו ולא מקבלת בחזרה בלאות של בגדים וחפצים שהביאה בשעת נישואין. ומכל מקום, הולד הנולד משנייה כשר, וכופין אותו בבית דין להוציא (לגרשה).

ואילו אלמנה לכהן גדול, וכן גרושה או חלוצה לכהן הדיוט, ממזרת או נתינה לישראל, בת ישראל לנתין או לממזר אף שנישואיהן בעבירה — יש להן כתובה.

ב גמרא בקטע הראשון במשנה דובר בכהן הדיוט שנשא את האלמנה ונפלה לייבום לפני אחיו כהן גדול. ושואלים: מאי איריא דתני [מה שייך, מדוע דווקא, שנה] "נשא"? ליתני [שישנה] רק "קידש"! שבקידושין בלבד כבר זקוקה היא לייבום כשמת בעלה.

וכי תימא [ואם תאמר]: טעמא [שהטעם] ששנה "נשא", משום דהוה ליה [שהרי הוא] לגבי היבם הכהן הגדול עשה (של בתולה) ולא תעשה של אלמנה, ואין מצות עשה של ייבום דוחה עשה ולא תעשה, אבל אם קידש בלבד ועדיין בתולה היא, תאמר שאתי [שבאה מצות] עשה של ייבום ודוחה את לא תעשה, ולא תיחשב כ"אסורות ליבמיהן" — אולם אי אפשר לפרש כך, והא כולה פירקין [והרי כל פרקנו] דוגמאות של עשה ולא תעשה הוא, שיש עשה של ייבום נגד לא תעשה של איסור נישואין, ולא אתי [בא] עשה ודחי [ודוחה] את לא תעשה! ואם כן, לא זה הטעם ששנה "נשא".

ומשיבים: באמת, במקרה זה היה יכול לומר גם "קידש", אלא משום דקבעי למיתני סיפא [שרצה לשנות בסוף] כהן גדול שנשא את האלמנה ויש לו אח כהן הדיוט, ושם מדובר דוקא בנשא, דשוייה [שעשה אותה] חללה בביאתו, אבל אם קידש בלבד ולא נעשתה חללה — שריא ליה [מותרת לו] לאחיו, שהוא כהן הדיוט ומותר באלמנה, לכן תנא נמי רישא [שנה גם כן בתחילה] "נשא"!

ומקשים על תירוץ זה: ואדתני [ועד שהוא שונה] לשון "נשא" משום סיפא [סופה] של המשנה, ליתני [שישנה] "קידש" משום מציעתא [אמצעה], שהרי המקרה האחר הוא כהן גדול שקידש את האלמנה ויש לו אח כהן הדיוט! אלא לא מפני טעם זה אמר, ויש לומר כי משום בת בוקתא [דירתה], הגרה בצידה, כלומר, משום המקרה שנאמר בסמוך לקטע זה, דקבעי למיתני [שרצה לשנות] חלל שנשא כשרה, טעמא [והטעם] שם דווקא משום שנשא, דשוייה [שעשה אותה] חללה בביאתו, אבל אם קידש בלבד — שריא ליה [מותרת גם לו] לאח היבם, ומשום הכי [כך] קתני [שנה] "נשא".

ועוד שואלים על הלשון: נאמר בכהן הדיוט שנשא את האלמנה, ומאי איריא [ומה שייך, מדוע דווקא] דקתני [ששנה] כהן הדיוט שנשא אלמנה? ליתני [שישנה] שנשא בתולה, שהרי היא נעשית אלמנה במותו, ומה ההבדל אם היתה אלמנה קודם לכן, או לא היתה?