אילימא כדקתני [אם תאמר בדיוק כמו ששנה] — למה לי למימרא [לומר] דבר זה? הרי ברור ש"השנה" היא כל אותה שנה, כמה שתהיה. אלא לאו [האם לא] שלא אמר "השנה", אלא שאמר "שנה", והשמיענו בברייתא כי נאסר כל אותה שנה. אלמא [מכאן] יוצא ש"שנה" כ"השנה" דמי [נחשב], ואם כן "יום" נמי [גם כן] כ"היום" דיניה [דינו].

ודוחים: לא, לעולם תפרש את הברייתא כלשונה שאמר "השנה", והחידוש שבדבר — מהו דתימא [שתאמר]: הלך אחר רוב השנים, ולא אית בהו [ואין בהן] עיבור, ואף הוא נדר רק לשנה בת שנים עשר חודש, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שכיון שאמר "השנה" — נוהג איסור כפי שיהא אורכה של אותה השנה.

א איבעיא להו [נשאלה להם ללומדים] : אמר "יין שאני טועם יובל" מאי [מה הדין], האם שנת חמשים עצמה נחשבת כלפני חמשים או כלאחר חמשים?

ומשיבים: תא שמע [בוא ושמע] ראיה ממה דתניא פלוגתא [ששנינו בברייתא מחלוקת] של ר' יהודה ורבנן [וחכמים] : נאמר "וקדשתם את שנת החמשים שנה" (ויקרא כה, י), לומר: שנת החמשים אתה מונה, קורא לשנת היובל, ואי (ואין) אתה מונה קורא לה גם שנת חמשים וגם שנה אחת (ראשונה) למנין היובל הבא. מכאן אמרו: יובל עצמו אינו עולה (נחשב) למנין שנות שבוע (שמיטה), אלא שנת היובל נחשבת לעצמה, והשנה שלאחר היובל נמנית כשנה ראשונה של השמיטה הבאה. ר' יהודה אומר: יובל עולה למנין שבוע, ושנת היובל נחשבת שנה ראשונה בשמיטה הבאה.

אמרו לו חכמים לר' יהודה: הרי הוא אומר "שש שנים תזרע שדך" (ויקרא כה, ג) ולפי שיטתך אין כאן אלא חמש שנים במחזור השמיטה הראשון, שהרי השנה הראשונה היא שנת היובל, האסורה גם כן בעבודת האדמה!

אמר להם ר' יהודה: לדבריכם, הרי הוא אומר "ועשת את התבואה לשלש השנים" (ויקרא כה, כא), שלפני שנת השמיטה תתן הארץ יבול מרובה שיספיק לשנה זו, לשנת השמיטה, ולחלק מן השנה שלאחריה עד שאפשר יהא לאכול מתבואתה. אולם אם שנת היובל נמנית לעצמה נמצא שהיא השנה שלאחר השמיטה, ויש איפוא שנה נוספת שאין זורעים בה, ואם כן הרי כאן ארבע שנים הצריכות לסיפוק מזון!

אלא מה אתם מפרשים — איכא לאוקמה [אפשר להעמיד את הפסוק] בשאר שני שבוע, בשנות שמיטה אחרות, ולא בשמיטה הסמוכה ליובל, אם כן דילי [שלי] את הפסוק הקשה עלי בענין "שש שנים תזרע" נמי איכא לאוקמה [גם כן אפשר להעמיד] בשאר שני שבוע בשמיטות אחרות שאינן סמוכות ליובל. ולענייננו, אם שנת היובל נמנית עם מחזור השמיטה הבא — הנודר באמצע שנות היובל לא כלל בתוכו את שנת היובל הבאה, ואם שנת היובל אינה נמנית עם מחזור השמיטה הבא, הרי הנודר ביובל נאסר אף בשנת היובל הקרובה.

ב שנינו במשנה כי הנודר "עד הפסח" אסור עד שיגיע הפסח, ונחלקו כשאומר "עד לפני הפסח" אם אסור עד שיגיע הפסח, או אסור עד שייצא. ושואלים: למימרא [האם לומר] שר' מאיר האוסר רק עד שיגיע הפסח סבר [סבור] שלא מעייל איניש נפשיה [אין אדם מכניס עצמו]