ואלא נפרש כך: דאמרה [שהיא אומרת] "קונם הנאת רחיצה עלי לעולם אם ארחץ" משום הכי [כך] מיפר לה. דהיכי תעביד [שכן כיצד תעשה] בלא הפרה? אם תרחץ — על ידי כך מתסרא [נאסרת] הנאת רחיצה עלה [עליה], אם לא תרחץ — אית [יש] לה ניוולא [ניוול], כיעור ומיאוס על ידי כך. ור' יוסי שאומר שאין אלה נדרי עינוי נפש סבר [סבור]: אפשר שלא רחצה [תרחץ], ולניוול לא חיישינן [אין אנו חוששין].

ומקשים: אי הכי [אם כך] אתה מפרש, ליתני הכי [שישנה כך], רבי יוסי אומר: תנאי זה אין בו משום ענוי נפש!

אלא צריך לפרש דאמרה [שאומרת] "הנאת רחיצה עלי לעולם אם ארחץ היום". ור' יוסי סבר: אם לא תרחץ היום אין בכך כלום, כיון שניוול דחד יומא [של יום אחד] לא שמיה [אין שמו] ניוול.