אם כן בעל חמש בעילות בשפחה חרופה, שעל בעילת שפחה חרופה מביא אשם, וכיון שאין צורך בידיעה מתחילה, הרי אף אם נודע לו בין עבירה ועבירה — אינו חייב אלא אחת. שהרי הידיעה אינה נחשבת בקרבן זה ואינה מחלקת באשם. מתקיף לה [מקשה עליה] על הלכה זו רב המנונא: אלא מעתה אם בעל שפחה חרופה וחזר ובעל והפריש קרבן, ואמר: המתינו לי בהקרבת הקרבן עד שאבעול עוד פעם, שתכופר לו גם עבירה זו, הכי נמי [האם גם כן] נאמר שאינו חייב אלא אחת? אמר ליה [לו] עולא: מעשה שלאחר הפרשה של קרבן קאמרת [אמרת]?! במעשה שלאחר הפרשה לא קאמינא [אמרתי] דברי.

א כי אתא [כאשר בא] רב דימי מארץ ישראל לבבל אמר: למאן דאמר [לשיטת מי שאומר] שכדי להפריש אשם ודאי בעי [צריך] שתהיה לחוטא ידיעה גמורה מחטאו בתחלה, אם כן כאשר בעל חמש בעילות בשפחה חרופה — חייב אשם על כל אחת ואחת, שהידיעה באשם מחלקת בין שגגה לשגגה, ועושה כל פרט כעבירה בפני עצמה. אמר ליה [לו] אביי לרב דימי: והרי חטאת, דבעינן [שצריכים אנו] שתהא ידיעה בתחלה לדברי הכל, ופליגי [ובכל זאת חלוקים] בדבר זה ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש אם הידיעות שלאחר החטא מחלקות! אישתיק [שתק] רב דימי ולא מצא תשובה. אמר ליה [לו] אביי שניסה למצוא גם הוא הסבר לדבר: דלמא [שמא] במעשה עבירה שרוצה לעשות החוטא לאחר הפרשה ורוצה לכלול את כפרתו באותו קרבן קאמרת [אמרת] דבריך, וכפי שאמר רב המנונא? נזכר רב דימי ואמר ליה [לו] לעולא: אין [כן], אכן כך נאמר הדבר מתחילה.

כי אתא [כאשר בא] רבין מארץ ישראל לבבל, סיכם מקרים אחדים בדיני אשם, ואת חילוקי הדעות שיש לגביהם, ואמר: הכל מודים בשפחה חרופה, והכל מודים בשפחה חרופה, ומחלוקת בשפחה חרופה. ופירוט דבריו: הכל מודים בשפחה חרופה שאינו חייב אלא קרבן אשם אחת אפילו בבעילות רבות, באותו מקרה ולפי אותה שיטה שאמר עולא שאם אינו צריך ידיעה בתחילה, אפילו נודע לו בין שגגה לשגגה — מביא קרבן אחד. והכל מודים בשפחה חרופה שחייב על כל אחת ואחת — אם היה מעשה העבירה לאחר ההפרשה, כדברי רב המנונא. ומחלוקת בשפחה חרופה למאן דאמר [לשיטת מי שאומר] שאשם ודאי בעי [צריך] ידיעה מהחטא בתחלה כדי להתחייב בו, הרי דין האשם כדין החטאת, והרי זו מחלוקת ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש, אם ידיעות מחלקות לקרבנות.

א איתמר [נאמר] שנחלקו אמוראים להלכה בענין זה: