הכי קאמר ליה [כך אמר לו] ר' יוחנן לר' שמעון בן לקיש: בשלמא לדידי דאמינא [נניח לשיטתי שלי שאני אומר] ראיה בקיום השטר די לה כדי להוציא מיד הנותן (או יורשיו), היינו דמשכחת לה דנחתי [זהו שאתה יכול למצוא אותה אפשרות שיורדים] לקוחות לנכסים, לפי שקיימו את השטר, והוחזקו הנכסים בידם. ובני המשפחה רצו לבודקו כדי להוציא מידם. אלא לדידך דאמרת [לשיטתך שלך שאתה אומר] שראיה שצריך כדי להוציא מיד הנותן היא בעדים, היכי משכחת לה דנחתי [איך אתה מוצא אותה אפשרות שירדו] לקוחות בנכסים? והרי לא היתה בידם כל ראיה!

אמר ליה [לו]: מודינא [מודה אני] לך בערער של בני משפחה דלאו [שלא] ערער הוא כנגד השטר המצוי ביד הלקוחות, ומשום כך יכולים היו הלקוחות לרדת לנכסים. ומדוע? — שהרי מאי קאמרי [מה הם אומרים] בני המשפחה, כשהם רוצים לעכב את הלקוחות שהשטר בידם? שקטן היה, ואולם חזקה היא שאין העדים חותמין על השטר אלא אם כן נעשה הנותן גדול. אבל במשנתנו, טענת הנותן שהיה שכיב מרע — יש בה ממש, שהרי אין חזקה כזו כנגדה, ולפיכך צריך המקבל להביא ראיה שהיה הנותן בריא.

א מתוך שהובא אותו מעשה בבני ברק, דנים בענין שהובא בו. איתמר [נאמר] שחלקו בשאלה: קטן, מאימתי מוכר קרקעות בנכסי אביו שמת ותהא מכירתו חלה? רבא אמר בשם רב נחמן: מבן שמנה עשרה שנה ואילך, ורב הונא בר חיננא אמר בשם רב נחמן: מבן עשרים שנה. ומעירים: והא [וזה] שאמר רבא לאו [לא] בפירוש איתמר [נאמר] אלא מכללא איתמר [מכלל הדברים נאמר] שכך הסקנו מדבריו.

מתיב [מקשה] ר' זירא ממה ששנינו בברייתא: מעשה בבני ברק באחד שמכר בנכסי אביו ומת, ובאו בני משפחה וערערו לומר: קטן היה בשעת מיתה, ובאו ושאלו את ר' עקיבא: מהו לבודקו? אמר להם: אי אתם רשאין לנוולו. ועוד, סימנין עשויין להשתנות לאחר מיתה. ומעתה, בשלמא למאן דאמר [נניח לשיטת מי שאומר] בן שמנה עשרה שנה רשאי למכור,