שדעתו קצרה, כלומר, אינו יכול לסבול דברים שעושים כנגד רצונו. "וטוב לב משתה תמיד" — זה שדעתו רחבה ויכול לקבל דברים בנחת. ואמר ר' יהושע בן לוי: אמרנו ש"כל ימי עני רעים", והאיכא [והרי יש] שבתות וימים טובים שהוא נח ואוכל בהם? ויש לומר שגם אז ימיו רעים כדברי שמואל, שאמר שמואל: שינוי וסת (מנהג קבוע) הוא תחלת חולי מעיים. וכיון שהעני משנה בשבת ובחג את מנהגו באכילה ומנוחה — סובל הוא מחולי מעיים.

א תנו רבנן [שנו חכמים]: הקורא פסוק של שיר השירים ועושה אותו כמין זמר שלא למטרת קדושה אלא כשירת חולין סתם, וכן הקורא פסוק כל שהוא בבית משתאות בלא זמנו לצורך זמרה בלבד — מביא רעה לעולם על ידי כך. מפני שהתורה חוגרת שק ועומדת לפני הקדוש ברוך הוא, ואומרת לפניו: רבונו של עולם! עשאוני בניך ככנור שמנגנין בו לצים, שהם משתמשים בתורה ככלי משחק.

אמר לה הקדוש ברוך הוא לתורה: בתי, בשעה שאוכלין ושותין במה יתעסקו? אמרה לפניו: רבונו של עולם! אם בעלי מקרא הן — יעסקו בתורה ובנביאים ובכתובים, אם בעלי משנה הן — יעסקו במשנה, בהלכות ובהגדות, ואם בעלי תלמוד הן — יעסקו בהלכות פסח בפסח, בהלכות עצרת (שבועות) בעצרת, בהלכות חג (הסוכות) בחג. ומדוע יבזו את דברי התורה בשימוש בה לצורכי שעשועים? ובמקביל העיד ר' שמעון בן אלעזר משום (בשם) ר' שמעון בן חנניא: כל הקורא פסוק בזמנו שראוי לקרותו בו, ובאופן הראוי — מביא טובה לעולם, שנאמר: "שמחה לאיש במענה פיו ודבר בעתו מה טוב" (משלי טו, כג).

ב במשנה נמנה בין אלה שאין להם חלק לעולם הבא גם הלוחש על המכה. אמר ר' יוחנן: וברוקק בה בשעת לחישה, לפי שאין מזכירין שם שמים על הרקיקה, והמזכיר שם שמים על הרקיקה מבזה את השם, ולכן נענש. איתמר [נאמר], רב אמר: אפילו את הפסוק "נגע צרעת כי תהיה באדם והובא אל הכהן" (ויקרא יג, ט) שאין בו שם, אין אומרים ללחש. ר' חנינא אמר: אפילו פסוק שאיננו קשור לענין מחלה, וכגון "ויקרא אל משה" ((ויקרא א, א) אין אומרים.

תנו רבנן [שנו חכמים]: סכין וממשמשין בבני מעיים בשבת כדי להקל את הכאב, ואין בכך משום איסור רפואה בשבת. ולוחשין לחישת נחשים ועקרבים בשבת לרפא את כאב הנשיכה (רמב"ם). ומעבירין כלי על גב העין בשבת, כלומר, שאם סובל מדלקת בעין מותר לו לשים כלי קר כדי לצנן מעט. אמר רבן שמעון בן גמליאל: במה דברים אמורים — בכלי הניטל, כלי שמותר לטלטלו בשבת, אבל בכלי שאינו ניטל — אסור. ואין שואלין בדבר שדים בשבת. ר' יוסי אומר: אף בחול אסור.

אמר רב הונא: הלכה כר' יוסי. ומעירים: ואף ר' יוסי לא אמרה לאסור מפני איסור תורה של כשפים, אלא משום סכנה שמא יזיקוהו השדים, כי הא [כמו מעשה זה] של רב יצחק בר יוסף שנשאל בשד וגרם לו דאיבלע בארזא [שנבלע בתוך הארז] (רש"ש), ואתעביד ליה ניסא [ונעשה לו נס] ופקע ארזא [הארז], ופלטיה [ופלטו], ללמד כמה מסוכן הדבר.

ועוד תנו רבנן [שנו חכמים]: סכין וממשמשין בבני מעיים בשבת לרפואה ובלבד שלא יעשה בשבת כדרך שהוא עושה בחול! ושואלים: היכי עביד [כיצד עושה] בשבת? ר' חמא בר' חנינא אמר: סך תחילה ואחר כך ממשמש. ר' יוחנן אמר: סך וממשמש בשבת בבת אחת, שכיון שעושה בשינוי — מותר.

תנו רבנן [שנו חכמים]: שרי שמן ושרי ביצים, שהם שדים ששואלים אותם על ידי שמן וביצים — מותרין לשאול בהן בשבת ואין בכך משום איסור, אלא אין טעם לעשות כן מפני שמכזבין, שאינם עונים תשובות אמת. ועוד: לוחשין לרפואה על שמן שבכלי, ואין לוחשין על שמן שביד. לפיכך סכין משמן שמביאים ביד מכל אדם, כי אין לחשוש שמא לחשו עליו, ואין סכין משמן שבכלי שמא לחשו עליו ויזיקנו.

ומסופר, רב יצחק בר שמואל בר מרתא איקלע לההוא אושפיזא [הזדמן לפונדק אחד] אייתי ליה מישחא במנא [הביאו לו שמן בכלי], שף, נפקן ליה צימחי באפיה [סך משמן זה בפניו, ויצאו לו אבעבועות בפניו], נפק [יצא] לשוק, חזיתיה ההיא איתתא [ראתה אותו אשה אחת] ואמרה: זיקא [את הרוח הרעה] של חמת קא חזינא הכא [אני רואה כאן בפניך]. עבדא ליה מלתא ואיתסי [עשתה לו דבר, לחש, והתרפא].

אמר ליה [לו] ר' אבא לרבה בר מרי, כתיב [נאמר]: "כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רפאך" (שמות טו, כו), ויש לשאול: וכי מאחר שלא שם מחלה, אם כן רפואה למה? אמר ליה [לו], הכי [כך] אמר ר' יוחנן: מקרא זה מעצמו נדרש, שיש בו תשובה לשאלה זו באופן זה, שנאמר: "ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך..."(שמות טו, כו), אם תשמע — לא אשים, ואם לא תשמע — אשים. ואף על פי כן, גם אם לא תשמע ותהיה בך מחלה, דע לך כי אני ה' רפאך וארפאך גם אז.

ג אמר רבה בר בר חנה: כשחלה ר' אליעזר נכנסו תלמידיו לבקרו. אמר להן: חמה עזה יש בעולם, כלומר, רואה אני שהקדוש ברוך הוא כועס על העולם, ומשום כך אני סובל יסורים (רמ"ה). התחילו הן, תלמידיו, בוכין מפני צערו של רבם, ור' עקיבא היה משחק (צוחק). אמרו לו: למה אתה משחק? אמר להן: וכי מפני מה אתם בוכים? אמרו לו: אפשר ספר תורה, רבינו, ר' אליעזר, המלא וגדוש תורה כספר תורה שרוי בצער, ולא נבכה?

אמר להן: לכך אני משחק, מטעם זה עצמו, כי כל זמן שאני רואה את רבי שאין יינו מחמיץ במחלה, ואין פשתנו לוקה, ואין שמנו מבאיש, ואין דובשנו (הדבש שלו) מדביש (מתקלקל), אמרתי: שמא חס ושלום קיבל רבי את עולמו, כלומר, שכר מצוותיו, שהוא ראוי לו לעולם הבא, בחייו. ועכשיו שאני רואה את רבי כשהוא בצער — אני שמח. שבוודאי מקבל עכשיו עונשו על מעט חטאים שחטא כדי שיקבל את כל שכרו בעולם הבא. אמר לו ר' אליעזר: עקיבא! כלום חיסרתי מן התורה כולה? אמר לו, לימדתנו רבינו: "כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" (קהלת ז, כ).

ועוד תנו רבנן [שנו חכמים] בענין זה: כשחלה ר' אליעזר, נכנסו ארבעה זקנים לבקרו: ר' טרפון, ור' יהושע, ור' אלעזר בן עזריה, ור' עקיבא.

נענה ר' טרפון בדברי עידוד ואמר: טוב אתה לישראל מטיפה של גשמים, שטיפה של גשמים מועילה רק בעולם הזה, ורבי מועיל בעולם הזה ובעולם הבא.

נענה ר' יהושע ואמר: טוב אתה לישראל יותר מגלגל חמה, שגלגל חמה בעולם הזה ורבי בעולם הזה ובעולם הבא.

נענה ר' אלעזר בן עזריה ואמר: טוב אתה לישראל יותר מאב ואם, שאב ואם מועילים בעולם הזה, ורבי מועיל בעולם הזה ואף בעולם הבא.

נענה ר' עקיבא ואמר: חביבין יסורין. מששמע זאת ר' אליעזר אמר להם למשמשיו: סמכוני, כלומר, החזיקו בי שאוכל לשבת, ואשמעה את דברי עקיבא תלמידי, שאמר "חביבין יסורין", אמר לו: עקיבא, זו מנין לך? אמר לו: מקרא אני דורש, נאמר: "בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו וחמשים וחמש שנה מלך בירושלם... ויעש הרע בעיני ה' "(מלכים ב' כא, א-ב).