"בגלל מנשה" — שלא עבד [עשה] תשובה.

אמר ר' יוחנן: כל האומר מנשה אין לו חלק לעולם הבא בכך הוא מרפה את ידיהן של בעלי תשובה, שנראה מכאן שיש מקרים שאין אדם יכול לחזור בו. דתני תנא קמיה [ששנה חוזר המשניות לפני] ר' יוחנן: מנשה עשה תשובה לשלשים ושלש שנים, דכתיב [שנאמר]: "בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו וחמשים וחמש שנה מלך בירושל ם... ויעש הרע... ויעש אשרה כאשר עשה אחאב מלך ישראל" (מלכים ב' כא, א–ג). כמה שנים מלך אחאב? — עשרין ותרתין שנין [עשרים ושתים שנה], מנשה כמה מלך? — חמשים וחמש. דל מינייהו עשרים ותרתין [הוצא מהן עשרים ושתים שנים] שעשה את הרע כמעשה אחאב, אם כן פשו להו תלתין ותלת [נשארו להן שלושים ושלוש שנים] שבהן עשה תשובה.

אמר ר' יוחנן משום (בשם) ר' שמעון בן יוחי: מאי דכתיב [מהו שנאמר] "וישמע אליו ויחתר לו", והלא "ויעתר לו" (דברי הימים ב' לג, יג) מיבעי ליה [צריך היה לו לכתוב]! אלא כתוב זה מלמד שעשה לו הקדוש ברוך הוא כמין מחתרת ברקיע, כדי לקבלו בתשובה, מפני מדת הדין שעכבה ואמרה שאין לו תקנה.

א ואמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי: מאי דכתיב [מהו שנאמר] "בראשית ממלכות יהויקים בן יאשיהו" (ירמיה כו, א), וכתיב [ונאמר] "בראשית ממלכת צדקיה" (ירמיה כח, א), וכי עד האידנא [עכשיו] לא הוו מלכי [היו מלכים]? ומה היא לשון "בראשית" האמורה דווקא בהם מבשאר מלכים? היה לו לומר "בשנה ראשונה" וכדומה!

אלא בקש הקדוש ברוך הוא להחזיר את העולם כולו לתוהו ובוהו בשביל יהויקים הרשע, נסתכל בדורו ונתקררה דעתו, שהיה מרוצה מן הצדיקים שבאותו דור, ולכן נאמרה המלה "בראשית", לומר שבימיו היתה כבריאה חדשה מן התוהו.

וכן בקש הקדוש ברוך הוא להחזיר את העולם כולו לתוהו ובוהו בשביל דורו של צדקיה שהיו כולם רשעים, נסתכל בצדקיה ונתקררה דעתו. ושואלים: והלא בצדקיה נמי כתיב [גם כן נאמר] "ויעש הרע בעיני ה' "(מלכים ב' כד, יט)! ומשיבים: לא שהיה רשע, אלא שהיה בידו למחות בבני דורו ולא מיחה כראוי, על כן נקרא על שמו.

ועוד אמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי: מאי דכתיב [מהו שנאמר] "איש חכם נשפט את איש אויל ורגז ושחק ואין נחת" (משלי כט, ט) — אמר הקדוש ברוך הוא: כעסתי על אחז ונתתיו ביד מלכי דמשק, מה עשה? זיבח וקיטר לאלהיהם, שנאמר: "ויזבח לאלהי דרמשק המכים בו ויאמר כי אלהי מלכי ארם הם מעזרים אתם להם אזבח ויעזרוני והם היו לו להכשילו ולכל ישראל" (דברי הימים ב' כח, כג), הרי שכאשר כעס הקדוש ברוך הוא על ישראל והכשילם במלחמה, הלכו ועבדו עבודה זרה.

שחקתי עם אמציה ונתתי מלכי אדום בידו — הביא אלהיהם והשתחוה להם, שנאמר: "ויהי אחרי בוא אמציהו מהכות את אדומים ויבא את אלהי בני שעיר ויעמידם לו לאלהים ולפניהם ישתחוה ולהם יקטר" (דברי הימים ב' כח, כג), הרי שכאשר כעס הקדוש ברוך הוא על ישראל (דברי הימים ב' כה, יד), שאף בשעת הצלחה עובדים עבודה זרה, ואם כן אין להם תקנה. אמר רב פפא: היינו דאמרי אינשי [זהו שאומרים אנשים] בפתגם עממי לגבי תוכחה לאויל: "בכיי ליה למר [בכיתי לו לאדוני] ולא ידע, חייכי למר [צחקתי לאדוני] ולא ידע, ווי ליה למר דלא ידע בין טב לביש [אוי לו לאדוני שאינו יודע בין טוב לרע]". וכך הם ישראל, בין כשמיטיב ה' להם בין כשמרע להם — עובדים הם עבודה זרה.

על הנאמר: "ויבאו כל שרי מלך בבל וישבו בשער התוך" (ירמיה לט, ג), אמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי: "שער התוך" היה מקום שמחתכין בו הלכות, שדרש בחילוף ה' ו־ח' — "התוך" כמו חתוך. אמר רב פפא: היינו דאמרי אינשי [זהו שאומרים אנשים] כפתגם עממי: "באתרא דמריה תלא ליה זייניה, תמן קולבא רעיא קולתיה תלא" [במקום שבעל הבית תולה שם את כלי זינו, שם הרועה הבזוי תולה את כדו], שבמקום סנהדרין ישב נבוכדנצר הרשע.

ב (סימן לדברים האמורים להלן: על שדה בתים לא תאונה).

אמר רב חסדא אמר ר' ירמיה בר אבא: מאי דכתיב [מהו שנאמר] "על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב. והנה עלה כלו קמשונים כסו פניו חרלים וגדר אבניו נהרסה" (משלי כד, ל–לא) — המדובר הוא בירידתם הרוחנית והמדינית של מלכי יהודה, "על שדה איש עצל עברתי" — זה אחז. "ועל כרם אדם חסר לב" — זה מנשה. "והנה עלה כלו קמשונים" — זה אמון. "כסו פניו חרלים" — זה יהויקים. "וגדר אבניו נהרסה" — זה צדקיהו, שנחרב בית המקדש בימיו. וכיון שהוזכר מאמר של רב חסדא בשם ר' ירמיה מביאים עוד מאמר כזה.

ואמר רב חסדא אמר ר' ירמיה בר אבא: ארבע כיתות של בני אדם אין מקבלות פני שכינה: כת לצים, כת שקרנים, כת חניפים, כת מספרי לשון הרע. כת לצים — דכתיב [שנאמר]: "משך ידו את לצצים" (הושע ז, ה), משמע שה' מושך ידו מהם. כת שקרנים — דכתיב [שנאמר]: "דבר שקרים לא יכון לנגד עיני" (תהלים קא, ז). כת חניפים — דכתיב [שנאמר]: "כי לא לפניו חנף יבוא" (איוב יג, טז). כת מספרי לשון הרע — דכתיב [שנאמר]: "כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגרך רע" (תהלים ה, ה), משמע: צדיק אתה, ולא יהיה במגורך דבר של רע. ועוד

אמר רב חסדא אמר ר' ירמיה בר אבא: מאי דכתיב [מהו שנאמר] "לא תאנה אליך רעה ונגע לא יקרב באהלך" (תהלים צא, י), יש לפרש ולומר: "לא תאנה אליך רעה" — שלא ישלוט בהן יצר הרע. "ונגע לא יקרב באהלך" — שלא תמצא אשתך ספק נדה בשעה שתבא מן הדרך, שאז אדם משתוקק לאשתו, וכיון שהיא ספק נדה מצטער יותר מכאשר ידוע לו שהיא נדה ודאית, שהרי אינו יודע אם באמת חייב הוא לפרוש ממנה.

דבר אחר: "לא תאנה אליך רעה" — שלא יבעתוך חלומות רעים והרהורים רעים. "ונגע לא יקרב באהלך" — שלא יהא לך בן או תלמיד שמקדיח תבשילו ברבים, כלומר, שמקלקל דמעשיו, כגון ישו הנוצרי.

עד כאן ברכו דוד אביו לשלמה בברכות הנוגעות והמתאימות לברכת אב, מכאן ואילך ברכתו אמו, כי הברכות הן כעין ברכת אם לעניינים שהאם מודאגת עליו: "כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך. על כפים ישאונך פן תגוף באבן רגלך על שחל ופתן תדרך תרמוס כפיר ותנין

"(תהלים צא, יג–יד), עד כאן ברכתו אמו, מכאן ואילך ברכתו שמים, שעובר לדבר על ה' בגוף ראשון כמדבר בעדו: