א משנה שלש אשרות הן לענין איסור עבודה זרה וביטולה: אילן שנטעו מתחלה לשם עבודה זרה — הרי זו אשרה שכולה אסורה. אילן שגידעו (חתך חלק מהגזע) או פיסלו. (חתך חלק מענפיו) לשם עבודה זרה, והחליף (הוציא ענפים חדשים) — נוטל מה שהחליף ושורפו, שמה שצמח בה גדל לשם עבודה זרה, ומה שהיה באילן מקודם — מותר. אשרה שלישית היא שהעמיד תחתיה עבודה זרה, ואחר כך נטלה משם — הרי זו האשרה מותרת.

ב גמרא על מה ששנינו שאילן שלא נטעו מתחילה לשם עבודה זרה נאסר כשגידעו ופסלו לשם עבודה זרה, אמרי דבי [אמרו החכמים מבית מדרשו] של ר' ינאי: והוא שהבריך והרכיב בגופו של אילן.

ומקשים: והאנן [והרי אנו] "גידעו ופיסלו" תנן [שנינו], משמע שדי אם חתך מענפיו, ואפילו לא עשה פעולה של גידול ונטיעה באילן!

אלא כי איתמר [כאשר נאמרו] הדברים של ר' ינאי — לא כדי לאסור את מה שגדל נאמר, אלא לענין ביטול איתמר [נאמר], דאף על גב [שאף על פי] שהבריך והרכיב בגופו של אילן, כי [כאשר] נטל מה שהחליף — שפיר דמי [יפה, כשר הדבר], ומסבירים: שמהו דתימא [שתאמר]: כיון שהבריך והרכיב בגופו של אילן, כאילן שנטעו מתחלה דמי [ייחשב], וליתסר כולה [ושיאסר כולו] ולא רק מה שהוסיף, קא משמע לן [משמיע לנו] שאין הדבר כן.

אמר שמואל: המשתחוה לאילן — תוספתיה [הנוסף לו] לאילן מאותה שעה, אסורה. מתיב [מקשה על כך] ר' אלעזר מן המשנה: גידעו ופיסלו לעבודה זרה והחליף — נוטל מה שהחליף. ונדייק מכאן: דווקא גידעו ופיסלו — אין [כן], שעשה מעשה בגופו של האילן, לא גידעו ופיסלו — לא, משמע שבהשתחוואה בלבד אינו נאסר!

ומשיבים: אמר לך [יכול לומר לך] שמואל: הא מני [זו, המשנה, כשיטת מי היא]? שיטת רבנן [חכמים] היא, שאינם אוסרים אילן שהשתחווה לו לאחר שניטע בהיתר, ושמואל שאמר את דבריו הרי זה כדעת ר' יוסי בר יהודה, שאמר: אילן שנטעו ולבסוף עבדו — אסור.

מתקיף לה [מקשה על כך] רב אשי: ממאי [ממה] מסיק אתה שר' יוסי בר יהודה ורבנן [וחכמים] בתוספת שצמחה מכאן ולהבא פליגי [הם חלוקים]? דלמא [שמא] נאמר כי תוספת שצמחה בו מזמן שעבד אותו — לדברי הכל אסור, ובעיקרו (גזעו) של עץ שגדל בהיתר פליגי [הם חלוקים], ש

ר' יוסי בר יהודה סבר [סבור]: עיקרו נמי [גם כן] אסור, דכתיב [שנאמר]: "ואשריהם תשרפון באש" (דברים יב, ג), ושריפה מכלה הכל, ומכאן שכל האילן הנעבד אסור, ורבנן סברי [וחכמים סבורים]: עיקר אילן שרי [מותר], דכתיב [שנאמר]: "ואשירהם תגדעון" (דברים ז, ה), וגידוע מותיר באילן חלק שלא נכרת, איזהו אילן שגידועו אסור ועיקרו שרי [מותר]? הוי אומר: אילן שנטעו ולבסוף עבדו!

וכי תימא [ואם תאמר]: הא דלא מתרצינן הכי [הרי אין אנו מתרצים כך] את המקראות, כאשר נתפרשו שיטות אלה בגמרא לעיל (עבודה זרה מה,ב) — איפוך [הפוך] ואמור את ההסבר שנתנו לשיטת רבנן [חכמים] לשיטתו של ר' יוסי בר יהודה, ואת ההסבר לשיטת ר' יוסי בר יהודה אמור לשיטת רבנן [חכמים]!

את ההצעה הזו דוחים: לפי פירוש זה, שהתוספת אסורה לדברי הכל, אם כן משנתנו ששנינו בה שאם גידעו ופיסלו נאסרה התוספת, מאן קתני לה [מי שונה אותה]? לא רבנן [חכמים] ולא ר' יוסי בר יהודה, ומפרטים: אי [אם] תאמר כרבנן [חכמים], בלא גידעו ופיסלו נמי [גם כן] תוספת אסורה, אי [אם] תאמר כר' יוסי בר יהודה, עיקר אילן נמי [גם כן] אסור!

ומתרצים: אי בעית אימא רבנן [אם תרצה אמור שהוא שיטת חכמים] ואי בעית אימא [ואם תרצה אמור] שהוא שיטת ר' יוסי בר יהודה. ומסבירים: אי בעית אימא [אם תרצה אמור] שהוא כשיטת ר' יוסי בר יהודה, כך נפרש: כי קאמר [כאשר אומר] ר' יוסי בר יהודה שבלא גידעו ופיסלו אלא בעבודה בלבד גם כן עיקר אילן אסור — הרי זה כשעושה זאת בסתמא [בסתם] בלי לעשות דבר בגוף האילן, אבל גידעו ופיסלו — בגידוע גלי אדעתיה [גילה דעתו] שבתוספת ניחא ליה [נוח לו] שתהיה עבודה זרה, בעיקר אילן לא ניחא ליה [נוח לו] ואינו עושה אותו לעבודה זרה.

ולהיפך, איבעית אימא רבנן [אם תרצה אמור שהוא שיטת חכמים], "גידעו ופיסלו" איצטריכא ליה [הוצרכה לו לומר] שרק התוספת אסורה, ומדוע? סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר]: כיון דעבד ליה [שעושה לו] לאילן מעשה בגופיה [בגופו], עיקר אילן נמי ליתסר [גם כן שייאסר], קמשמע לן [משמיע לנו] שלדעתם אין נאסר בכך אלא התוספת, ולא האילן עצמו.

ג משנה איזו אשרה? כל שיש תחתיה עבודה זרה. ר' שמעון אומר: כל שעובדין אותה עצמה. ומעשה ביישוב צידן באילן שהיו עובדין אותו לעבודה זרה, ומצאו תחתיו גל אבנים, אמר להן ר' שמעון: בדקו את הגל הזה, ובדקוהו ומצאו בו צורה (של אליל), אמר להן: הואיל ולצורה הן עובדין, נתיר להן את האילן, שהאילן עצמו אינו אסור.

ד גמרא שנינו במשנה: איזהו אשרה. ויש לשאול: והא אנן [והרי אנו] "שלש אשרות" תנן [שנינו] במשנה הקודמת, ובכללן אשרה זו! ומשיבים: הכי קאמר [כך אמר] במשנה הקודמת: שלש אשרות הן, שתים נחשבות אשרה לדברי הכל, ואחת היא מחלוקת של ר' שמעון ורבנן [וחכמים], וכך צריך להבין את משנתנו: איזו היא אשרה שנחלקו בה ר' שמעון וחכמים? כל שיש תחתיה עבודה זרה, ואילו ר' שמעון אומר: כל שעובדים אותה היא אשרה.

ושואלים לענין הלכה: איזו היא אשרה סתם? כיצד יודעים אם אילן מסויים הוא עדיין עבודה זרה? אמר רב: כל שכומרים של עבודה זרה יושבין תחתיה ואין טועמין מפירותיה, משמע שהם סבורים שהיא מוקדשת לעבודה זרה. ושמואל אמר: אפילו אמרי [אומרים] אנשים: הני תמרי [התמרים האלה] של אילן זה הולכים לבי [לבית] נצרפי (מין עבודה זרה) — הרי האילן אסור, דרמי בי שיכרא ושתי ליה [שמטילים אותם למקום שעושים שיכר ושותים אותו] את השיכר ביום אידם. אמר אמימר, אמרו לי סבי [זקני] דפומבדיתא: הלכתא [הלכה] כשמואל.