ומאי [ומה] פירוש "לא ניתן להישבון"? שאינו בתורת הישבון אינו בכלל דין השבת גזילה, שהרי באמת לא גזל את החפץ.

ומקשים: אי הכי [אם כך] אתה מפרש, אימא סיפא [אמור את סופה] של הלכה זו: גוי שגזל מישראל, ובא חבירו שהוא גם כן גוי ונטלה ממנו — נהרג עליה. בשלמא רישא [נניח בראש] בהלכה הראשונה אתה מפרש משום דצעריה [שציער] את ישראל, אלא סיפא [בסוף] מאי עביד [מה עשה] השני?

אלא שמע מינה [למד מכאן] כי משיכה בגוי קונה, ולכן קנה הראשון את הגזילה, ומשום כך גם חייב השני שגזלה ממנו. ומסכמים: אכן, שמע מינה [למד מכאן] שכן הוא.

א ובענין פסיקת דמים שנזכרה במשנתנו, מסופר, ההוא גברא דאמר ליה לחבריה [אדם אחד שאמר לו לחבירו]: "אי מזביננא לה להא ארעא — לך מזביננא לה" [אם מוכר אני את הקרקע הזו, לך אמכור אותה], אזל זבנה לאיניש אחרינא [הלך ומכר אותה לאיש אחר], אמר רב יוסף: קנה קמא [הראשון] שעימו התנה.

אמר ליה [לו] אביי: והא [והרי] לא פסק עימו את המחיר! ומנא תימרא דכל היכא [ומנין אתה אומר שכל מקום] שלא פסק לא קנה [קונה]? דתנן [ששנינו במשנתנו]: המוכר יינו לנכרי, פסק עד שלא מדד — דמיו מותרין, מדד עד שלא פסק — דמיו אסורין.

ושואלים: מאי הוי עלה [מה היה עליה]? מה נאמר על ראיה זו? ותוהים: מאי הוי עלה [מה היה עליה]? כדקאמרינן [כמו שאמרנו] הרי יש לנו הוכחה מפורשת מן המשנה שהפסיקה היא הקובעת! ומשיבים: משם אי אפשר להוכיח הוכחה גמורה, דלמא חומרא [שמא חומרת] יין נסך שאני [שונה], שמשום כך מקפידים יותר בדבר, אבל בענין אחר לא מקפידים כל כך על הפסיקה.

ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] ראיה ממה שאמר רב אידי בר אבין: עובדא הוה בי [מעשה היה בבית] רב חסדא, ורב חסדא היה לו מעשה כגון זה בי [בבית] רב הונא, ופשטיה מהא דתנן [ופתרו את הבעיה מזו ששנינו בברייתא]: משך חמריו ופועליו של המוכר, שהיו טעונים פירות, והכניסן לתוך ביתו, בין פסק עד שלא מדד ובין מדד עד שלא פסק — לא קנה, ושניהן, בין המוכר ובין הקונה, יכולין לחזור בהן משום שעדיין לא עשה מעשה של קנין בפירות.

אבל פרקן פירק את המשא שהביאו עימהם והכניסן לתוך ביתו, וכך נעשה מעשה של קנין, שנכנסו לרשותו, אם פסק עד שלא מדד — אין שניהן יכולין לחזור בהן, מדד עד שלא פסק — שניהן יכולין לחזור בהן, משמע מכאן שלמרות שנעשה קנין, יכולים הצדדים לחזור בהם עד שיפסקו את המחיר, וכדברי אביי.

ב ובענין דומה של פסיקת מחיר, מסופר, ההוא גברא דאמר ליה לחבריה [אדם אחד שאמר לו לחבירו]: "אי מזביננא לה להא ארעא — מזביננא לך במאה זוזי [אם אני מוכר את הקרקע הזו אמכור אותה לך במאה זוזים], אזל זבנה לאיניש אחרינא [הלך ומכר אותה לאיש אחר] במאה ועשרין [ועשרים], אמר רב כהנא: קנה קמא [הראשון]. מתקיף לה [מקשה על כך] רב יעקב מנהר פקוד: האי זוזי אנסוהו [אדם זה הכסף אנס אותו] שאמנם התחייב למוכרה לו כשירצה למכור, אבל במקרה זה אין רצונו למכור, אלא כאילו נאנס מחמת הכסף שהוצע לו, ולכן מכירתו האחרונה תקפה. ומסכמים: והלכתא [והלכה] כרב יעקב מנהר פקוד.

ג ועוד בענין התחייבות מוקדמת של אדם למחיר, אמר ליה [לו] המוכר לקונה שהוא מוכר דבר במחיר "כדשיימי בתלתא" [כמו שיעריכו אותו בשלושה] — אפילו תרי מגו תלתא [שנים מתוך שלושה] פסקו על סכום מסויים, הרי זה בכלל מה שקיבל על עצמו. אבל אם אמר: "כדאמרי בתלתא" [כמו שאומרים שלושה] הכוונה היא עד דאמרי בתלתא [שיאמרו שלושתם] דבר אחד. אם הוא אומר "כדשיימי [כמו ששמים] בארבעה" — עד דאמרי [שיאמרו] בארבעה, וכל שכן היכא דאמר ליה "כדאמרי בארבעה" [כשאמר לו: "כמו שאומרים ארבעה"].

אמר ליה [לו]: "כדשיימי בתלתא" [כמו שיעריכו בשלושה], ואתו תלתא ושמוה [ובאו שלושה והעריכו אותה], ואמר ליה [לו] אידך [האחר]: ליתו תלתא אחריני דקים להו טפי [שיבואו שלושה אחרים שמוחזק להם, מבינים יותר בדבר] — אמר רב פפא: דינא [דין] הוא שמעכב עד שיבואו השלושה האחרים. מתקיף לה [מקשה על כך] רב הונא בריה [בנו] של רב יהושע: ממאי דהני קים להו טפי [מנין שאלה מוחזק להם, מבינים יותר]? דלמא הני קים להו טפי [שמא אלה הראשונים מוחזק להם יותר]! ומסכמים: והלכתא [והלכה] כרב הונא בריה [בנו] של רב יהושע, שכיון ששמוהו שלושה הראשונים — הולכים לפיהם.

ד משנה נטל את המשפך של יין ומדד לתוך צלוחיתו של נכרי, וחזר ומדד באותו משפך יין לתוך צלוחיתו של ישראל, אם יש בו במשפך עכבת יין שמתעכב בתוכו משהו מן היין — כל מה ששפך דרכו לכלי של ישראל אסור, מאחר ונתערב בו אותו יין. המערה מכלי אל כלי, את (אותו כלי) שעירה ממנו — מותר, ואת שעירה לתוכו — אסור.

ה גמרא תנן התם [שנינו שם] במסכת טהרות: הנצוק קילוח של נוזלים, והקטפרס מים הזורמים במדרון, ומשקה נוזל בכמות כזו שהוא טופח מרטיב מה שהוא נוגע בו, ולא יותר מכך — כל אחד מאלה אינו מהווה חיבור בין נוזלים לא לענין טומאה ולא לענין טהרה. האשבורן משקה מכונס במקום אחד (ויש בו טופח על מנת להטפיח) — הרי זה חיבור לטומאה ולטהרה.

אמר רב הונא: נצוק וקטפרס ומשקה טופח — הרי הם חיבור לענין יין נסך.

אמר ליה [לו] רב נחמן לרב הונא: מנא לך הא [מנין לך דבר זה]? אילימא מדתנן [אם תאמר מדיוק הלשון, ששנינו במשנה]: הנצוק והקטפרס ומשקה טופח — אינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה, ואתה מדייק מכאן: לטומאה ולטהרה הוא דלא הוי [שאינו] חיבור, הא [הרי] לענין יין נסך הוי [הרי זה] חיבור. אם כן, אימא סיפא [אמור את סופה] של המשנה: האשבורן — חיבור לטומאה ולטהרה, ונדייק מכאן: לטומאה ולטהרה הוא דהוי [שהוא] חיבור, הא [הרי] לענין יין נסך לא הוי [אין זה] חיבור, ודאי אי אפשר לומר כן! אלא מהא ליכא למשמע מינה [מזו מדיוק לשון הזה אין לשמוע ממנו]. ומנסים להביא ראיה לשיטת רב הונא ממשנתנו.

תנן [שנינו]: נטל את המשפך ומדד לתוך צלוחיתו של נכרי, וחזר ומדד לתוך צלוחיתו של ישראל,