מדוד והבא ממון רב. ואיכא דאמרי [ויש אומרים] שמשמעות הכתוב היא שאמרה "מאד מאד הביא בלא מדה".

ועוד על נבוכדנצר, נאמר בו "ורבו יתירה הוספת לי" [וגדולה יתירה נוספה לי] (דניאל ד, לג), ועל כך אמר רב יהודה שכך אמר רב ירמיה בר אבא: מלמד שרכב נבוכדנצר על ארי זכר, וקשר תנין בראשו, וכל זה לקיים את מה שנאמר בו: "וגם את חית השדה נתתי לו לעבדו" (ירמיה כז, ו).

א משנה לא ישכור אדם פועלים בשבת שיעשו מלאכתו לאחר השבת, לפי שאף דיבורי חול אסורים בשבת. וכן לא יאמר אדם לחבירו בשבת לשכור לו פועלים. אף אין מחשיכין לשהות סמוך למוצאי שבת על קצה התחום של שבת, כדי שיוכל מיד עם יציאת השבת ללכת מחוץ לתחום לשכור לו פועלים וכן להביא פירות, אבל מחשיך הוא על התחום כדי לשמור פירות שמחוץ לתחומו, וכמו כן הוא מביא מלכתחילה פירות בידו אם לא נתכוון מתחילה להחשיך על קצה התחום לשם כך. כלל אמר אבא שאול: כל שאני זכאי (מותר) באמירתו בשבת — רשאי אני להחשיך עליו.

ב גמרא שנינו בתחילת המשנה שלא ישכור אדם פועלים בשבת, וכן לא יאמר לחבירו לשכור לו. ושואלים: פשיטא [פשוט, מובן מאליו]! מאי שנא [במה שונה] הוא ומאי שנא [ובמה שונה] חבירו? שאם אסור לאדם לשכור פועלים — הרי גם לחבירו אסור! אמר רב פפא: מדובר כאן בחבר גוי. מתקיף לה [מקשה על כך] רב אשי: הלא דבר זה אסור מצד עצמו, שכן אמירה לגוי לעשות דבר האסור לישראל אף היא אסורה משום שבות!

אלא אמר רב אשי: אפילו תימא [תאמר] שמדובר בחבירו ישראל, יש לומר כי החידוש אינו בעצם הדברים, כי אם במה שאפשר ללמוד מהם, והא קא משמע לן [דבר זה השמיע לנו]: לא יאמר אדם לחבירו במפורש בשבת "שכור לי פועלים", אבל אומר אדם לחבירו "הנראה שתעמוד עמי לערב" במוצאי שבת? ושניהם מבינים שכוונתו לשכרו. ומתניתין מני [ומשנתנו כשיטת מי היא] — כשיטת ר' יהושע בן קרחה. דתניא [שכן שנינו בברייתא]: לא יאמר אדם לחבירו בשבת "הנראה שתעמוד עמי לערב". ור' יהושע בן קרחה אומר: אומר אדם לחבירו בשבת "הנראה שתעמוד עמי לערב".

אמר רבה בר בר חנה שכך אמר ר' יוחנן: הלכה כשיטת ר' יהושע בן קרחה. ואמר רבה בר בר חנה שכך אמר ר' יוחנן: מאי טעמא [מה הטעם] של ר' יהושע בן קרחה — דכתיב [שכן נאמר] בפסוק שממנו למדים אנו עיקרו של איסור זה: "וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפצך ודבר דבר" (ישעיה נח, יג), ונדייק: דיבור מפורש — אסור, הרהור — מותר.

ג רמי ליה [השליך לו, הראה סתירה] רב אחא בר רב הונא לרבא: מי [האם] אמר ר' יוחנן כלל שדיבור אסור והרהור מותר, ומאחר וידוע שכך אמר, וכאמור, אלמא [מכאן] שהרהור לאו [לא] כדיבור דמי [הוא נחשב]. והאמר [והרי אמר] רבה בר בר חנה שכך אמר ר' יוחנן: בכל מקום מותר להרהר בדברי תורה, חוץ מבית המרחץ ומבית הכסא, ונמצא איפוא שאף הרהור כדיבור, שהרי באותם מקומות אסור גם הדיבור! ומשיבים: שאני התם, דבעינן [שונה שם, שאנו צריכים], ביחס לדברי תורה, לקיים את הכתוב "כי ה' אלוהיך מתהלך בקרב מחנך להצילך ולתת אויביך לפניך והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך" (דברים כג, טו), ובמקום המטונף ליכא [אין] תנאי זה של "מחנך קדוש", כמבואר בכתוב.

ומקשים: והלא הכא נמי כתיב [כאן בבית המרחץ ובית הכסא גם כן נאמר] "ולא יראה בך ערות דבר" ונוכל לדייק באותו אופן: דיבור ולא הרהור. ומשיבים: הכתוב ההוא לא לענין דיבור נאמר, אלא מיבעי ליה [צריך אותו] למה שאמר רב יהודה שכן אמר רב יהודה: גוי ערום — אסור לקרות קרית שמע כנגדו משום שאף בכך יש משום "ערות דבר".

ושואלים: מאי איריא [מה שייך] איסור זה דווקא בגוי, אפילו ישראל נמי [גם כן אסור]?! ומשיבים: "לא מיבעיא [נצרכה] " קאמר [אמר]. ומפרשים: לא מיבעיא [נצרכה] ישראל שבוודאי אסור לקרוא כנגדו כשהוא ערום, אבל גוים כיון דכתיב ביה [שנאמר בו, בהם]: "אשר בשר חמורים בשרם" (יחזקאל כג, כ), ואין כאן דין ערוה, ואם כן אימא שפיר דמי [אמור שיפה הדבר, מותר], על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שאף בגוי אסור.

ושואלים: אימא הכי נמי [ואמור שכך הוא גם כן הדין], שבפני גוי ערום יהא מותר?! ודוחים: כבר אמר קרא [הכתוב] בבני נח: "וילכו אחורנית ויכסו את ערות אביהם ופניהם אחורנית וערות אביהם לא ראו" (בראשית ט, כג), משמע שאף זו קרויה "ערוה".

על עיקרו של הדין שואלים: ודיבור בשבת מי אסיר [האם אסור]? והא [והרי] רב חסדא ורב המנונא דאמרי תרוייהו [שאמרו שניהם]: חשבונות של מצוה — מותר לחשבן בשבת. ואמר ר' אלעזר: כוונת הדברים היא שפוסקים צדקה לעניים בשבת. ואמר ר' יעקב בר אידי שכך אמר ר' יוחנן: מפקחין (דואגים) לפיקוח נפש ופיקוח רבים לעשות בדברים הנוגעים לצרכי הרבים בשבת, והולכין לבתי כנסיות לפקח על עסקי רבים בשבת.

ואמר ר' שמואל בר נחמני שכך אמר ר' יוחנן: הולכין לטרטיאות (תיאטרונות) ולקרקסאות ולבסילקאות (היכלות שבהם נערכים משפטים) לפקח על עסקי רבים בשבת. וכן תנא דבי [שנה החכם מבית מדרשו] של מנשה: משדכין (עושים את הסידורים וההסכמים) על התינוקות ליארס (להתארס) זה לזה בשבת, וכן מגיעים להסכם על התינוק ללמדו לקרוא בספר וללמדו אומנות, ואם דיבור אסור בשבת, איך יעשו כל אלה?! ומשיבים: כל אלה מותרים, שכן אמר קרא [הכתוב] "ממצוא חפצך ודבר דבר", ומשמע: רק חפציך — אסורים בדיבור בהם בשבת, ואולם חפצי שמים — מותרין.

ד אמר רב יהודה אמר שמואל: חשבונות של מלך (="מה לך"), כלומר, של דברים שמה לו ולהם, שאין לו נגיעה בהם ואינם חשבונותיו שלו, ושל מה בכך, שהם דברים שאין להם חשיבות מעשית — מותר לחשבן בשבת. תניא נמי הכי [שנויה תוספתא גם כן כך]: חשבונות של דברים שעברו ושעתידין להיות — אסור לחשבן בשבת. ואולם חשבונות של מלך