אלא כשמחליף גוייתא לברייתא [פרשה חיצונית לפנימית], כגון שנתן "והיה כי יביאך" מימין ל"קדש", וברייתא לגוייתא [ופרשה פנימית לחיצונית], שנתן "והיה אם שמוע" מימין ל"שמע", אבל גוייתא לגוייתא [פנימית לפנימית], שהחליף "והיה כי יביאך" ו"שמע", וברייתא לברייתא [וחיצונית לחיצונית], "קדש" ו"והיה אם שמוע" — לית לן [אין לנו] בה איסור.

אמר ליה [לו] רבא: מאי שנא גוייתא לברייתא וברייתא לגוייתא דלא [במה שונה פנימית לחיצונית וחיצונית לפנימית שלא] יחליף — דהך דבעי למיחזי אוירא לא קא חזייא [שזו שצריכה לראות את האויר, להיות בצד החיצוני, אינה רואה], והא דלא קא בעי למיחזי אוירא קא חזייא [וזו שאינה צריכה לראות אויר רואה], והרי ברייתא לברייתא וגוייתא לגוייתא נמי [כשמחליף חיצונית לחיצונית ופנימית לפנימית גם כן] — הך דבעיא למיחזי אוירא [זו שצריכה לראות אויר] של ימין קא חזיא אוירא [רואה אויר] של שמאל, וזו של שמאל קא חזיא אוירא [רואה אויר] של ימין! אלא לא שנא [אינו שונה], וכל שהופך את הסדר — פסול.

א ואמר רב חננאל, אמר רב: תיתורא [גשר, הבסיס] של התפילין, שעליו יושבים הבתים — הלכה למשה מסיני. אמר אביי: מעברתא [המעבורת] של התפילין, שבה משחילים את הרצועה — גם היא הלכה למשה מסיני. ואמר אביי: שי"ן של תפילין שמקמטים את העור בתפילין של ראש כצורת שי"ן — הלכה למשה מסיני. ועוד אמר:

צריך שיגיע החריץ שבין בית לבית בתפילין של ראש עד למקום התפר כלומר, עד לתיתורא שאליה תופרים את הבתים. רב דימי מנהרדעא אמר: כיון דמנכר [שניכר] שיש חריץ ביניהם לא צריך שיגיע עד לתפר.

ואמר אביי: האי קילפא [קלף זה] שכותבים עליו את פרשיות התפילין צריך למיבדקיה [לבדוק אותו] קודם כתיבה, דדילמא אית בה ריעותא [שמא יש בו פגם, נקב], ובעינא [וצריכים אנו] שתהיה כתיבה תמה וליכא [ואין כאן], אם יהיה נקב בתוך האות. רב דימי מנהרדעא אמר: לא צריך בדיקה מוקדמת, אלא קולמוסא בדיק לה [הקולמוס בודק אותה] בתוך כדי כתיבה, וכל נקב שהדיו עובר עליו אינו נחשב.

אמר ר' יצחק: רצועות שחורות שבתפילין — הלכה למשה מסיני. מיתיבי [מקשים על כך] ממה ששנינו: תפילין אין קושרין אותן אלא במינן, כלומר, צריך שיהיו הרצועות מעור, בין ירוקות בין שחורות בין לבנות, אבל רצועות אדומות לא יעשה, מפני גנאי שיש בזה, כאילו יש פצעים בראשו, ועוד מפני דבר אחר, שמא יאמרו שבעל אשתו בנידתה.

אמר ר' יהודה: מעשה בתלמידו של ר' עקיבא שהיה קושר תפיליו בלשונות של צמר צבוע בתכלת, ולא בעור, ולא אמר לו דבר, וכי איפשר אותו צדיק ראה תלמידו שעושה דבר שלא כדין ולא מיחה בו? משמע שהדבר מותר! אמר לו: הן [כן], לא ראה אותו, ואם ראה אותו לא היה מניחו.

ועוד אמר ר' יהודה: מעשה בהורקנוס בנו של ר' אליעזר בן הורקנוס שהיה קושר תפיליו בלשונות של ארגמן, ולא אמר לו דבר, וכי איפשר אותו צדיק ראה בנו ולא מיחה בו? אמרו לו: הן [כן], לא ראה אותו, ואם ראה אותו באמת לא היה מניחו.

קתני מיהא [הריהו שונה על כל פנים] לדעת הכל, שעושה רצועות בין ירוקות בין שחורות ובין לבנות, שלא כפי שאמר ר' יצחק שרצועות שחורות הן הלכה למשה מסיני! ומשיבים: לא קשיא [אין זה קשה], כאן בברייתא, שצובע בכל גוון (חוץ מאדום), מדובר מבפנים, בצד המונח על גופו. כאן שהרצועות צריכות להיות שחורות — בצד שמבחוץ.

ושואלים: אי [אם] מבפנים מאי [מה] גנאי ודבר אחר איכא [יש] בצבע אדום? הרי אין רואים צד זה של הרצועה! ומשיבים: זימנין דמתהפכין ליה [פעמים שמתהפכות לו] הרצועות.

תנא [שנה החכם]: תפילין מרובעות — הלכה למשה מסיני. אמר רב פפא: וצריכות להיות מרובעות בתפרן ובאלכסונן, כלומר, בתפירה של הבתים לתיתורא, שיהיה אורכה ורוחבה שווה בכל צד.

ומציעים: לימא מסייע ליה [האם נאמר שמסייע לו] מה ששנינו במשנה: העושה תפילתו (תפילין שלו) עגולה — הרי זו סכנה וגם אין בה מצוה? אמר רב פפא: אין מכאן ראיה, שכן יש לומר כי מתניתין [המשנה] עוסקת בתפילין דעבידא כי אמגוזא [שעשויה כאגוז], שהתחתית שלה מעוגלת, ולכן יש בה סכנה אם ייתקל בקיר וכדומה, וייחבל בראשו. אבל אם היתה התחתית שטוחה היינו אומרים כי היא כשירה למרות שאינה מרובעת, לכן נאמר בברייתא כי צריך שתהיה מרובעת.

ב אמר רב הונא: תפילין של ראש, כל זמן שפני טבלא (העור החיצון) קיימת, שלא נקרע — הרי הם כשירות, אף על פי שנקרע העור שבין בית לבית. רב חסדא אמר: אם נפסקו שתים שתי דפנות של שני בתים — כשירות, אבל אם נפסקו שלש — פסולות.

אמר רבא: הא דאמרת [זה שאתה אומר] שאם נפסקו עד שתים כשירות, לא אמרן [לא אמרנו] אלא שנפסקו הדפנות זה שלא כנגד זה, אבל נפסקו זה כנגד זה — פסולות. ועוד, זה כנגד זה נמי [גם כן] שאמרנו שהן פסולות, לא אמרן [לא אמרנו] אלא בחדתתא [בחדשות], שוודאי עור מקולקל הוא ופסול, אבל בעתיקתא לית לן [בישנות אין לנו] בה, שמחמת היושן נקרעו.

אמר ליה [לו] אביי לרב יוסף: היכי דמיין חדתתא, והיכי דמיין עתיקתא [כיצד הוא בדיוק חדשות, וכיצד הוא עתיקות]? אמר ליה [לו]: כל היכא כי מיתלי ביה בשלחא והדר חלים [כל מקום שכאשר הוא אוחז בעור ומושך אותו, הוא חוזר למקומו] — הרי הן עתיקתא [ישנות], ואידך [והאחרות], כאשר העור נמשך אינו חוזר למקומו — הרי הן נקראות חדתתא [חדשות].