תנו רבנן [שנו חכמים]: סדין של פשתן בציצית — בית שמאי פוטרין אותו מן הציצית, ואף אסור הדבר משום כלאיים, שהתכלת עשויה צמר, ובית הלל מחייבין, והלכה כדברי בית הלל.

אמר ר' אליעזר בן ר' צדוק: כיצד אומרים כן בית הלל? והלא כל המטיל תכלת בסדינו בירושלים אינו נחשב אלא מן המתמיהין!

אמר רבי: אם כן, שסדין פשתן חייב מן התורה בציצית, וכדברי בית הלל, למה אסרוה את הציצית בסדין? והוא מסביר: לפי שאין אנשים בקיאין בפרטי ההלכה, ויבואו להתיר כלאיים גם שלא במקום מצות ציצית.

אמר ליה [לו] רבא בר רב חנא לרבא: ולרמו בי עשרה ונפקו לשוקא ומפרסמא למילתא [ושיטילו עשרה אנשים ציציות בסדיניהם ויצאו לשוק וכך נפרסם את הדבר]! השיב לו: אם יעשו כן — כל שכן דמתמהו עילון [שיתמהו עלינו], כיצד נוהגים אנשים אלו בניגוד למקובל.

ושואלים: ולידרשא בפירקא [ושידרשו את ההלכה הזו בציבור] שכך צריך לעשות! ומשיבים: גזירה משום קלא אילן, שהוא צבע הדומה מאד לצבע המופק מחלזון התכלת (להלן מנחות מד,א), אבל אין יוצאים בו ידי מצות תכלת בציצית. ושמא יטעו ויעשו ממנו חוטי תכלת ויטילו בסדין, ויעברו על איסור כלאיים.

ומקשים: ומה בכך? ולא יהא החוט הזה הצבוע בקלא אילן אלא כמו חוט צמר לבן, הרי מטילים חוטי לבן של צמר בסדין של פשתן! ומשיבים: כיון שאפשר במינן בציציות של פשתן — לא, אין עושים בציציות של צמר שאינן תכלת.

כדברי ריש לקיש, שאמר ריש לקיש: כל מקום שאתה מוצא מצות עשה ומצות לא תעשה, וכגון מצות ציצית ואיסור כלאיים, אם אתה יכול לקיים את שניהם וכגון להטיל ציציות של פשתן בסדין של פשתן, ולא לעבור על איסור כלאיים — מוטב, ורק אם לאו — יבוא עשה וידחה את לא תעשה. ומקשים: ומדוע לגזור משום קלא אילן?

וליבדקוה [ושיבדקו] את הציצית אם היא צבועה תכלת או קלא אילן, כמבואר להלן (מנחות מב,ב), שניתן לעמוד על הדבר! אלא טעם הדבר שאוסרים להטיל תכלת בסדין אינו משום קלא אילן, אלא הוא גזירה משום טעימה (נסיון), שמא צבעו את חוטי הצמר בצבע תכלת שהשתמשו בו לצורך בדיקה, והוא פסול, ונמצא שעוברים על איסור כלאיים שלא במקום מצוה.

ושואלים: וליכתבה אדיסקי ושיכתבו את הדבר באיגרות], ויודיעו בכל מקום שתכלת ששימשה לטעימה פסולה! ומשיבים: אדיסקי ליקום וליסמוך [וכי על איגרות נבוא ונסמוך] שאנשים אכן נוהגים על פיהן? על תשובה זו אמר רבא בתמיהה: השתא [עכשיו, הרי]