ואין אנשי עיר קטנה מהלכין את כל עיר גדולה.

מאי טעמא [מה טעם] חלוקה זו — לאו [האם לא] משום דהני [שאלה בני העיר הקטנה], כלתה מדתן של התחום בחצי העיר הגדולה, ולכן אינם יכולים להלך את כל העיר כולה. והני [ואלה, בני העיר הגדולה], כלתה מדתן בסוף העיר הקטנה, ויכולים הם להלך את כל העיר ויותר, עד סוף אלפיים אמה מתחום עירם.

ור' אידי שאמר שאין מקור לדברי ר' יהושע בן לוי, יש לומר שהוא לא גרס במשנה "אין מהלכין" אלא "אנשי אנשי" תני [שנה]. שלגרסתו כתוב (כבמשנה להלן) שאנשי עיר קטנה מהלכים בעיר הגדולה, ומוקים לה [ומעמיד אותה] בנותן עירובו בתוך העיר האחרת, שהיא בתוך תחום עירוב שלו. וממילא נעשית לו אותה עיר כארבע אמות, אבל מודד אלפיים אמה ממקומו לא תנן [שנינו] לחלק בין חצייה לכולה, ועוד תוהים:

ולא, וכי לא כן הוא?! והתנן [והרי שנינו במשנה]: ולמודד שאמרו נותנין לו אלפים אמה, שאפילו סוף מדתו כלה במערה, לא יוסיף להיכנס עוד בתוך המערה. הרי שאף שהמערה גדורה כולה ודינה כרשות היחיד, כיון שכלתה מידתו בחציה, אינו יכול להוסיף, ודין זה בדיוק כדין מי שכלתה מידתו בחצי העיר!

ומשיבים: אמנם דבר זה יש לו מקור, אבל זה שכלתה מידתו בסוף העיר שיש לו כל העיר כולה איצטריכא ליה, דלא תנן [צריך לו, שלא שנינו] דוגמתו.

וביחס למשנה זו עצמה מביאים מה שאמר רב נחמן: מאן דתני [מי ששונה] בשני המשפטים "אנשי" לא משתבש בגירסתו, ומאן דתני [ומי ששונה] "אין אנשי עיר קטנה מהלכים "אף הוא לא משתבש.

ומסביר את הדבר: מאן דתני [מי ששונה] "אנשי" לא משתבש — דמוקים לה [שמעמיד אותה את המשנה] בנותן עירובו בעיר גדולה או בעיר קטנה. ומאן דתני [ומי ששונה] "אין אנשי" אף הוא לא משתבש, דמוקים לה [שמעמיד אותה את המשנה] במודד מן תחום עירוב והלאה,

וחסורי מחסרא, והכי קתני [וחסרה המשנה, וכך יש לשנותה]: אנשי עיר גדולה מהלכין את כל עיר קטנה, ואין אנשי עיר קטנה מהלכין את כל עיר גדולה. במה דברים אמורים — במודד מתחומו והלאה. אבל מי שהיה בעיר גדולה והניח את עירובו בעיר קטנה, היה בעיר קטנה והניח את עירובו בעיר גדולה — מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה.

א אמר רב יוסף אמר רמי בר אבא אמר רב הונא: עיר שיושבת על שפת הנחל, אם יש לפניה דקה (מעין מחיצה) שגובהה ארבעה אמות לאורך כל שפת הנחל הסמוכה לעיר — מודדים לה תחום משפת הנחל, שהוא נחשב כגבול לעיר. ואם לאו [לא] — אין מודדין לה אלא מפתח ביתו של כל אדם הדר באותו מקום. שבהעדר מחיצה זו אין העיר נחשבת כישוב קבע.

אמר ליה [לו] אביי: דקה בגובה ארבע אמות אמרת לן עלה [לנו עליה] שיש לעשות כאן מחיצה מיוחדת. ושואלים: מאי שנא [מה שונה] הדבר מכל דקי דעלמא [מחיצות קטנות שבעולם] שלהלכה דיין בארבעה טפחים?

אמר ליה [לו]: התם, לא בעיתא תשמישתא. הכא, בעיתא תשמישתא [שם, אין שימושו מבהיל. כאן, שימושו מבהיל]. שבשאר מקומות שהמחיצה היא סמלית בלבד, די שתהא בת ארבעה טפחים. ואילו על שפת הנחל, שיש פחד לעמוד שם בלא הגנה, יש לעשות מחיצה גבוהה של ממש כדי להגן על הבריות.

אמר רב יוסף: מנא אמינא לה [מנין אומר אני אותה את ההלכה הזו]? דתניא [שהרי שנינו בברייתא]: התיר רבי שיהו בני גדר יורדין בשבת לחמתן, ואין בני חמתן עולין לגדר. מאי טעמא [מה הטעם], לאו [האם לא] משום דהני עבוד [שאלו בני גדר עשו] דקה, והני לא עבוד [ואלה בני חמתן לא עשו] דקה. ולכן בני גדר מודדים להם מן המחיצה הנמצאת בקצה העיר ונמצאת חמתן בתוך תחומה, בני חמתן שלא עשו מחיצה מודדים להם רק מבתיהם והקיצונים שביניהם, אין גדר בתוך תחומם.

ומספרים: כי אתא [כאשר בא] רב דימי אמר: לא מטעמי עיבור תחומין נאמר דבר זה אלא טטרוגי מטטרגי להו [מכים ופוצעים היו] בני גדר את בני חמתן, ומאי "התיר" — התקין. שלא היה כאן היתר מטעמי הלכה, אלא תקנה משום שלום הבריות שלא יגיעו לכלל קטטה.

ושואלים: ומאי שנא [ובמה שונה] שבת שהתקין בה תקנה זו, משום דשכיחא [שמצויה] בה בשבת שכרות, שהכל סועדים בה כרצונם ויכולים להרשות לעצמם להרבות בשתיה יותר ויבואו לידי הכאה.

ושואלים: כי אזלי להתם, נמי מטטרגי להו [כאשר הולכים בני גדר לשם לחמתן, גם כן יפצעו אותם שם] את בני חמתן, ומה הועילה התקנה? ועונים על פי משל העממי: כלבא בלא מתיה, שב שנין לא נבח [הכלב שלא במקומו, שבע שנים אינו נובח]. שאף שהכלב נובח על הכל כשהוא במקומו, כשאינו במקומו מפחד הוא ואינו נובח. אף בני גדר, כשהם מצויים בעיר אחרת אינם מעיזים כל כך.

ושואלים: אם כן, יש לחשוש לסכנה הפוכה, השתא נמי מטטרגי [עכשיו גם כן יכו] בני חמתן לבני גדר, שבני חמתן הם בעלי הבית וייפרעו מאורחים אלה! ומשיבים: בכל זאת כולי האי לא כייפי להו [כל כך אינם כפופים להם], ואף שעוברים דרך עירם, אינם מעיזים לנגוע בהם בפועל, ונמצא שאינם מגיעים להכאה.

רב ספרא אמר: גדר עיר העשויה כקשת הואי [היתה], ובין ראשי הקשת לא היו ארבעת אלפים אמה, ולכן אף על פי שלבני גדר עצמה נחשב החלל שבין ראשי הקשת כאילו היה בנוי, מותר להם ללכת לחמתן. מכל מקום לבני חמתן אינו נחשב אלא כשטח פנוי, ונמצא שבתי גדר שלאורך הקשת נחשבים לגביהם כמחוץ לתחום ואסורים בהליכה לשם.

ואילו רב דימי בר חיננא אמר: גדר אנשי עיר גדולה וחמתן אנשי עיר קטנה הואי [היו]. שבני גדר העיר הגדולה יכלו להלך בכל חמתן הקטנה, אף שבני חמתן לא היו יכולים להלך בגדר אלא בחלקה כמבואר לעיל.

רב כהנא מתני הכי [היה שונה כך] את הדברים הללו. ואילו רב טביומי מתני הכי [היה שונה כך, בצורה אחרת] שאמר בקיצור: רב ספרא ורב דימי בר חיננא נחלקו בדבר חד [אחד מהם, רב ספרא] אמר: עיר העשויה כקשת הואי [היתה], וחד [ואחד מהם, רב דימי בר חיננא] אמר: אנשי עיר קטנה ואנשי עיר גדולה הואי [היו].

ב משנה אנשי עיר גדולה מהלכין את כל עיר קטנה, ואנשי עיר קטנה מהלכין את כל עיר גדולה חוץ למידת תחומם. כיצד? מי שהיה בעיר גדולה ונתן את עירובו בעיר קטנה, או מי שהיה בעיר קטנה ונתן את עירובו בעיר גדולה — מהלך את כל העיר כולה שנתן בה את העירוב, שנחשבת לו כולה כארבע אמות וחוצה לה אלפים אמה.

ר' עקיבא אומר: אין לו אלא ממקום עירובו אלפים אמה, ואת העיר מודדים בפועל כשאר מקומות. אמר להן ר' עקיבא לחכמים: וכי אי [אין] אתם מודים לי בנותן עירובו במערה, שאין לו אלא ממקום עירובו אלפים אמה, ואינו רשאי להלך בכל המערה כולה?

אמרו לו חכמים: אימתי נאמר דבר זה — בזמן שאין בה דיורין במערה, אבל יש בה דיורין — נעשית כולה כארבע אמות. מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה. נמצא לעתים, קל תוכה מעל גבה, שכשיש בה דיורים מותר להלך בתוך המערה יותר מאשר על גבה.

ולמודד תחומו ממקום מושבו שאמרו נותנין אלפים אמה ממקומו עד סוף אלפיים — הכוונה שאפילו סוף מדתו כלה במערה אינו רשאי להלך בה יותר מתחומו, אפילו יש בה דיורים.