הדלת שבמוקצה דלת הפונה אל החצר שמאחורי הבית, וכרגיל אינה דלת גמורה כתקונה אלא רק לוח עץ שאינו קבוע בצירים, וסותמים בו את הפתח. וכן חדקים (מחיצות עשויות קוצים) שמעמידים בפרצה, ומחצלות — אין נועלין בהן את הדלתות שהנועל אותם הרי הוא כבונה או משלים בנין אלא אם כן היו גבוהים מן הארץ.

ב גמרא ורמינהו [מקשים, מראים סתירה ממקור אחר] שנינו: דלת הנגררת על הארץ או מחצלת הנגררת, וקנקן הנגרר המשמשים לנעילת הפתח, בזמן שהם קשורין ותלויין במקום — נועלין בהן בשבת, ואין צריך לומר ביום טוב משמע שהכל תלוי בהיותם תלוים ואפילו אינם גבוהים מן הארץ!

אמר אביי: מדובר כאן בשיש להם ציר וכיון שכך הריהם כדלת גמורה, רבא אמר: בשהיה להן ציר קודם לכן וניכר שיש עליהן צורת דלת.

מיתיבי [מקשים] שנינו: דלת הנגררת ומחצלת הנגררת וקנקן הנגרר, בזמן שקשורין ותלויין וגבוהים מן הארץ אפילו כמלא נימא — נועלין בהן, ואם לאו — אין נועלין בהן! הרי שבכל זאת דרוש שיהיו אף גבוהים מן הארץ.

אביי מתרץ לטעמיה [לשיטתו] ורבא מתרץ לטעמיה [לשיטתו]; אביי מתרץ לטעמיה [לשיטתו] כך: שיש להוסיף או שיש להן ציר, או שגבוהין מן הארץ. רבא מתרץ לטעמיה [לשיטתו]: כשהיה להן ציר או שגבוהין מן הארץ.

תנו רבנן [שנו חכמים] סוכי קוצים (ערימות קוצים) וחבילין שהתקינן לסתימת פירצה שבחצר, בזמן שקשורין ותלויין — נועלין בהן בשבת, ואין צריך לומר ביום טוב.

תני [שנה] ר' חייא: דלת אלמנה הנגררת — אין נועלין בה. ושאלו: היכי דמי [כיצד היא בדיוק] דלת אלמנה? איכא דאמרי [יש שאומרים] שזהו כינוי של דלת שעשויה חד שיפא [קרש אחד] שאינה נראית כדלת, ואיכא דאמרי [ויש שאומרים] דלית ליה גשמה [שאין לה מפתן] (גאונים) והיא נוגעת בארץ בשעת סגירה.

ג כיון שדובר בפעולות האסורות משום שהן דומות לבניה מביאים מה שאמר רב יהודה: האי מדורתא [מדורה זו] אם מסדרים את העצים ממעלה למטה שמחזיקים לפי שעה את העצים העליונים באויר ואחר כך שמים את התחתונים — שרי [מותר] ביום טוב, ממטה למעלה — אסיר [אסור] משום שסידור העצים כדרכו הוא כדרך בנין.

וכן ביעתא [ביצים] כשמסדרים בערימה, וכן קידרא [קדירה] ששופתים על כירה, וכן פוריא [מיטה] שמרכיבים, וכן חביתא [חבית] אם מסדר חביות במרתף, שיש להחזיק העליונות באויר ולסדר את התחתונות בתחילה.

ד כיון שהוזכרו חדקים שבפירצה מביאים דבר בהקשר זה; אמר ליה ההוא מינא [לו מין אחד] לר' יהושע בן חנניא: חדקאה [איש-קוץ]! דכתיב בכו [שנאמר בכם] "טובם כחדק" (מיכה ז, ד) הרי שאפילו טובי ישראל אינם אלא כקוצים. אמר ליה [לו]: שטיא, שפיל לסיפיה דקרא [שוטה, רד לסוף מקרא זה] שכן נאמר "ישר ממסוכה" ואין זה ביטוי גנאי אלא לכוונת שבח הוא. ואלא מאי [מה פירוש] "טובם כחדק" — כשם שחדקים הללו מגינין על הפירצה, כך טובים שבנו מגינים עלינו. דבר אחר: "טובם כחדק" (חדק = הדק) שמהדקין את אומות העולם לגיהנם, שנאמר "קומי ודושי בת ציון כי קרנך אשים ברזל ופרסתיך אשים נחושה והדקות עמים רבים והחרמתי לה' בצעם וחילם לאדון כל הארץ" (מיכה ד, יג).

ה משנה לא יעמוד אדם ברשות היחיד ויפתח במפתח המצוי ברשות הרבים, וכן לא יעמוד ברשות הרבים ויפתח ברשות היחיד שמא ישכח ויכניס אליו את המפתח ונמצא מוציא מרשות לרשות, אלא אם כן עשה מחיצה גבוה עשרה טפחים סביב לדלת ויעמוד בתוכה, אלה דברי ר' מאיר.

אמרו לו: מעשה בשוק של פטמים (מפטמי עופות לאכילה. ר"ח) שהיה בירושלים, שהיו נועלין את דלתותיהם ועומדים ברשות הרבים ומניחין את המפתח בחלון שעל גבי הפתח שהוא גבוה מעשרה טפחים, ולא חששו לאיסור בדבר. ר' יוסי אומר: אותו מקום שוק של צמרים הוה [היה].

ו גמרא ושואלים: ורבנן [ואותם חכמים] שהביאו את המעשה בפטמי ירושלים, אמר להם ר' מאיר הלכה שלא יעמוד אדם ברשות היחיד ויפתח ברשות הרבים — ומהדרו אינהו [והם משיבים לו] בענין כרמלית שהרי אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: ירושלים אלמלא דלתותיה ננעלות בלילה — חייבין עליה משום רשות הרבים. וכיון שלמעשה דלתותיה ננעלות הריהי כולה ככרמלית, וכיצד מביאים הוכחה משוקי ירושלים!

אמר רב פפא: כאן שאין ירושלים כרשות הרבים — קודם שנפרצו בה פרצות בחומתה ומשום דלתותיה אינה בתורת רשות הרבים שהרי הן ננעלות, כאן במשנה — לאחר שנפרצו בה פרצות, ודינה איפוא כרשות הרבים.

רבא אמר: סיפא אתאן [בסוף המשנה הגענו] לענין אחר, כלומר הקטע האחרון במשנה אינו תשובה לדברי ר' מאיר שבמשנה אלא מתייחס לבעיה דומה, לענין שערי גינה שיש בשטחה יותר מכבית סאתים שהם כרמלית, והכי קאמר [וכך אמר] כלומר, כך יש להבין ולהוסיף בדברי המשנה: וכן לא יעמוד ברשות היחיד כגון חצירו ויפתח בכרמלית כגון גינה, בכרמלית ויפתח ברשות היחיד,