סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 

פירוש שטיינזלץ

נשאלין עליה, אפילו בכלי המונח על גבי קרקע — כדבר שיש בו דעת לישאל. וכיון שכך, הרי משום נימוק זה בלבד לא היה מקום לטהר את הסכין, ולכן הוצרך לומר שהעזרה כרשות הרבים, וספק טומאה בה איננו מטמא.

א שנינו שלאחר שנמצאה מחט טמאה בבהמה "הבשר טמא". ושואלים: האי [אותו] בשר דאיתכשר [שהוכשר] לטומאה במאי [במה]? שהרי דבר אוכל אינו מקבל טומאה אלא אם כן הוכשר לטומאה על ידי שנרטב במשקה. ולכאורה כיצד יתכן שבשר קודשים זה יוכשר מיד עם שחיטתו?

אי נימא דאיתכשר [אם תאמר שהוכשר] לטומאה על ידי דם השחיטה, והא [והרי] אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן: מנין לדם קדשים שאינו מכשיר לטומאה — שנאמר "לא תאכלנו על הארץ תשפכנו כמים" (דברים יב, כד), ללמדנו: דם שנשפך כמים — דינו כמים, ואף מכשיר לקבל טומאה. ושאינו נשפך כמים — אינו מכשיר.

ואלא תאמר דאיתכשר [שהוכשר] אותו בשר במשקי בית מטבחיא [במשקים אחרים כמים הנמצאים בבית המטבחיים] במקדש ליד המזבח לצורך הדחת הקרבנות. והא [והרי] אמר ר' יוסי בר' חנינא: משקי בית מטבחיא [בית המטבחיים] לא דיין שהן דכן [טהורים] כפי עדותו של יוסי בן יועזר אלא שאף אין מכשירין לקבל טומאה!

אלא עליך לומר דאיתכשר [שהוכשר] בשר זה בחיבת הקודש. כי לגבי דברים שונים אומרים אנו שאף שאין להם טומאה מן התורה, נעשו כמקבלי טומאה, מפני קדושתם היתירה. ואולם אימור [אמור, אמנם] דמהניא ליה [שמועילה לו] חיבת הקודש לאיפסולי גופיה [לפסול את הבשר עצמו] למרות שלא הוכשר, ואולם למימנא ביה [למנות בו] ראשון ושני כלומר שיחשב טמא ממש לטמא גם אחרים נמי [גם כן]?!

ואם כן, על ידי כך תיפשוט [תפתור] אותה שאלה דבעי [ששאל] ריש לקיש: צריד של מנחות (גוש יבש מתוך קרבן המנחה) האם מונין בו ראשון ושני או לא! שאמנם הוא עצמו מקבל טומאה משום חיבת הקודש אף שלא הוכשר לטומאה, אלא שלא נתברר לנו אם טומאתו היא כזו שמונים בו אף ראשון ושני כשאר טומאות.

ודוחים: אפשר לומר כי בעיית חיבת הקודש לא נפתרה עדיין, אך אמר רב יהודה אמר שמואל: כאן היה הכשר בצורה זו, כגון שהיתה הפרה של זבחי שלמים שעורה ובשרה לבעליה, והעבירה בעליה בנהר לנקותה ושחטה, ועדיין משקה טופח (לח) עליה, ומן העור נפלו המים בשעת הפשטתה על הבשר והכשירוהו לקבל טומאה.

ששנינו שם שאם נמצאת המחט בפרש שבקיבת הבהמה הכל טהור, ומקשים: וניהדר [ויחזור] פרש זה שהוא נוזל, וכדין משקה שנטמא ייעשה ראשון לטומאה (שגזרו חכמים שכל משקה טמא יהא ראשון) וניטמייה [ויטמא] את הבשר עצמו! אמר רב אדא בר אהבה: מדובר כאן בפרש עבה ומוצק שאינו נדון כמשקה. רב אשי אמר: אפילו תימא [תאמר] שמדובר כאן בפרש רכה, הרי זה משום דהוי [שהינו] משקה סרוח, ומשקה סרוח אינו מטמא.

ג תני תנא קמיה [שנה חוזר המשניות לפני] רב ששת: שעל פי המקראות אפשר לסדר אפשרות כגון זו: שרץ מטמא את המשקין, ומשקין מטמאין את הכלי, וכלי מטמא את האוכלין, והאוכלין מטמאין את המשקין, ולמדנו שלש טומאות כלומר דרגות זו אחר זו של טומאה בשרץ. ותוהים: הני [אלה] ארבעה הן ולא שלוש דרגות. ומשיבים: גוז [חתוך] הסר את משקין המוזכרים ברישא [תחילה], ואמור כך: שרץ לכלי וכלי לאוכלין וכו'.

ושואלים: אדרבא (להיפך) גוז [חתוך] את ענין המשקין דסיפא [שבסוף] שאוכלים מטמאים את המשקים. ומשיבים: אין לומר כן כי לא אשכחן [מצאנו] תנא שאמר משקין מטמאין כלי, אלא ר' יהודה בלבד, ואף הוא הדר ביה [חזר בו] משיטתו זו. וסימניך, נזייתא [וסימנך, כלי השכר]. ושיהיה לך סימן בברייתא זו כיצד סדר טומאות בה שים לב לעשיית השכר: שקודם מביאים כלי, ואחר כך מכניסים בתוכו את השעורים (אוכל), ואחר כך שופכים מים. וכן הוא סדר הטומאות שבברייתא.

ד תנן התם [שנינו שם במשנה]: שרץ שנמצא בתנור — הפת שבתוכו שניה לטומאה, מפני שהתנור נעשה תחלה (ראשון לטומאה) וטימא התנור את הפת.

אמר ליה [לו] רב אדא בר אהבה לרבא: וניחזי להאי [ונראה את אותו] תנור כמאן דמלי [כמי שמלא] טומאה דמי [נחשב], שהרי כלי חרס מקבל טומאה מן השרץ גם אם היה תלוי באוירו ולאו דוקא נוגע בו, ותיהוי האי [ותהיה זו הפת] ראשונה לטומאה! שתיחשב כמקבלת טומאה במישרין מן השרץ. שהרי כיון שחללו מטמא, הרי זה כאילו כולו מלא שרצים, וכיון שכן, תיטמא הפת ותיעשה ראשון כאילו נגעה בשרץ עצמו.

אמר ליה [לו]: לא סלקא דעתך [לא תעלה על דעתך] סברה כגון זו, דתניא כן שנינו בברייתא]: יכול יהו כל הכלים המצויים בתנור מטמאין מאויר כלי חרס שנטמא —

Talmud - Bavli - The William Davidson digital edition of the Koren No=C3=A9 Talmud
with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0)
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר