יומא מה ע"ב

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף מה - ב

שסודרן בבוקר על גבי מזבח.

ואם אין המזבח מחזיקן - מנין שסודרן על הכבש או על גבי סובב, ^[1] עד שיעשה את המערכה הגדולה של היום, ^[2] ואחר כך חוזר וסודרן עליה?

תלמוד לומר: "אשר תאכל האש את העולה על המזבח".

ומילים אלו מיותרות הן, שהרי כבר למדנו בתחילת הפרשה שהאש אוכלת את העולה [שנאמר: "היא העולה על מוקדה"]. ולמה חזרה התורה וכתבה זאת פעם שניה? אלא, בא הכתוב ללמד על אברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב, שחוזרים ונותנים אותם על אש המערכה הגדולה עם העולה [של היום]. ^[3]

ורבי מאיר, שסובר עשו מערכה נפרדת להקטרת האברים והפדרים שלא נתעכלו מבערב, יפרש שהפסוק בא ללמד:

דוקא עיכולי עולה, בשר עולה שקפץ מעל האש [מחמת חוזק האש] לפני שגמר להתעכל ^[4] - אתה מחזיר [למערכה בפני עצמה]. ואי אתה מחזיר קטורת שפקעה מן האש, להקטירה שנית על המזבח. ^[5]

דתני רבי חנניא בר מניומי, ברייתא שנאמרה בדבי [בבית מדרשו של] רבי אליעזר בן יעקב:

"אשר תאכל האש את העולה על המזבח"

- מלמד הכתוב שדוקא עיכולי עולה אתה מחזיר, ואי אתה מחזיר עיכולי קטורת.

ועתה הגמרא מבארת מנין למדנו שביום הכיפורים עשו מערכה בפני עצמה לקטורת הנעשית בקדש הקדשים:

דכולי עלמא, מיהת, מוסיפין בו ביום אית להו. הכל מודים, מכל מקום, שביום הכיפורים הוסיפו מערכה נפרדת לקטורת הנעשית בקדש הקדשים - מנא להו, מנין למדו דבר זה?

נפקא להו, דין זה יצא להם מדכתיב "והאש על המזבח תוקד בו". שהיה הכתוב יכול לומר "אש". ולמה הוסיף וא"ו ואמר "והאש"? ללמד שהיתה מערכה נוספת לקטרת של קדש הקדשים.

ואפילו למאן דלא דריש וא"ו, אפילו לרבי יהודה ורבי יוסי שלא דורשים את תוספת האות ו [לעיל על הפסוק "ואש המזבח תוקד בו"], מכל מקום וא"ו ה"א דריש [כיון שהכתוב הוסיף כאן שתי אותיות: ו' וה'].

ומאחר שדרשנו את כל לשון "מוקד" או "תוקד" שבפרשה, מבארת הגמרא את המשך הפרשה [ויקרא ו פסוק ו] שנאמר: "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה".

"אש תמיד תוקד" - למאי אתא, לאיזה צורך הוא בא?

מיבעי ליה לכדתניא:

דתניא" "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה" - לימד על מערכה שניה של קטורת [המיועדת לגחלי הקטורת], שלא תהא על המזבח הפנימי, אלא על המזבח החיצון.

וממשיכה הברייתא:

אש שהכניסו ביום הכיפורים במחתה לקדש הקדשים, וכן האש שהדליקו בה בכל יום את נרות המנורה - מניין שהדליקו אותה מן האש שעל המזבח החיצון? ^[6]

ודין הוא. יש לדון דבר זה ממקום אחר:

נאמרה אש בקטורת שבהיכל, ^[7] ונאמרה אש במחתה [קטורת שבקדש הקדשים], ^[8] ונאמרה אש בהדלקת המנורה. ^[9]

מה האש שנאמרה להלן [בקטורת] היתה על מזבח החיצון - אף האש שנאמרה כאן [במחתה ומנורה] היתה על מזבח החיצון. או כלך לדרך זו, שמא תלמד את דין אש המחתה והמנורה מאש הקטורת באופן אחר:

נאמרה אש בקטורת שבהיכל, ונאמרה אש במחתה של קדש הקדשים ובמנורה:

מה האש שנאמרה להלן, אש הקטורת שהוקטרה בהיכל על המזבח הפנימי, נעשתה האש בסמוך לו, על המזבח החיצון, הסמוך למקום ההקטרה על המזבח הפנימי

- אף האש במחתה [שהוקטרה בקדש הקדשים] והאש שבהדלקת המנורה צריכה להעשות בסמוך לו, על מזבח הפנימי, הסמוך למנורה ולבית קדש הקדשים, [ולא על המזבח החיצון.

תלמוד לומר: "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה".

כלומר: אש תמיד שאמרתי לך, אש שאמרתי לך בה "תמיד", דהיינו האש של המנורה [שנאמר בה: "להעלות נר תמיד" ויקרא כד ב], אותה האש לא תהא נעשית אלא בראשו של מזבח החיצון. ^[10]

וממשיכה הברייתא: אמנם למדנו שהיתה נעשית על המזבח החיצון אש למנורה.

אש למחתה - מניין שהיתה נעשית על מזבח החיצון?

עונה הברייתא: ודין הוא. יש לדון דבר זה ממקום אחר:

נאמרה אש במחתה, ונאמרה אש במנורה. ונלמד את אש המחתה מאש המנורה:

מה להלן במנורה, האש היתה נעשית על גבי מזבח החיצון, אף כאן במחתה, האש היתה נעשית על מזבח החיצון.

שואלת הברייתא: או כלך, שמא תלך לדרך זו, לומר להיפך, שאש המחתה היתה נעשית על מזבח הפנימי: שהרי נאמרה אש בקטורת הנעשית בהיכל כל יום, ונאמרה אש במחתה [בקטורת שבקדש הקדשים], ונלמד את אש המחתה מאש הקטורת:

מה להלן בקטורת, היתה האש בסמוך לו [במזבח החיצון הסמוך להיכל], אף כאן, בקטורת שבקדש הקדשים, האש היתה בסמוך לו [במזבח הפנימי הסמוך לקדש הקדשים]. ^[11]

עונה הברייתא: תלמוד לומר, לכך נאמר [ויקרא טז יב] בענין אש המחתה [בקטרת שבקדש הקדשים]: "ולקח מלא המחתה גחלי אש מעל המזבח מלפני ה'". ו"לפני ה'" היינו במערב המזבח, שהוא כנגד ההיכל.

איזהו מזבח שמקצתו "לפני ה'" ואין כולו לפני ה' עד שהוצרך הכתוב לפרש בו "מלפני ה'"?

הוי אומר זה מזבח החיצון! שהרי המזבח הפנימי כולו לפני ה'. ^[12] ומכאן שאש המחתה היתה ניטלת מעל גבי המזבח החיצון.

והגמרא מוסיפה ומבארת את הפסוק ["ולקח מלא המחתה גחלי אש מעל המזבח מלפני ה'"].

ואיצטריך למיכתב - יש צורך לכתוב "מעל המזבח". ואצטריך למיכתב - ויש צורך לכתוב גם "מלפני ה'":

דאי כתב רחמנא "מעל המזבח" בלבד, הוה אמינא - הייתי אומר מאי מזבח? מזבח הפנימי! לכן כתב רחמנא "מלפני ה'" [ואיזהו מזבח שרק מקצתו לפני ה'? זה מזבח החיצון].

ואי כתב רחמנא "מלפני ה'" בלבד, הוה אמינא, הייתי אומר שצריך ליטול גחלים דוקא "מלפני ה'", כנגד פתח ההיכל ממש [שההיכל הוא מקום השכינה].

הערות

^[1] למזבח [עיין בציור] היה יסוד ברוחב 32 אמה על 32 אמה בגובה אמה. מעל היסוד היה המזבח מתקצר ברוחב אמה מכל צד, ומתנשא לגובה 5 אמות. שם היה המזבח מתקצר באמה נוספת מכל צד, ושם היה "הסובב". ומעליו היה המזבח מתנשא בגובה של עוד 3 אמות ושם, על גג המזבח הוא מקום המערכה. משנה מדות ג א. ומפרשים שם [ועיין תוספות יום טוב שם].

^[2] מדוע לא הוריד את האברים גם ליסוד שבתחתית המזבח [כשאין הסובב מחזיקן] ? פירשו תוספות שעל היסוד היה נפסל בלינה. אבל על הסובב שהוא למעלה מחצי גובה המזבח [ראה בהערה הקודמת] אין הלינה פוסלת את האברים הנמצאים שם [שהרי "אין לינה מועלת בראש המזבח"]. ריב"א. ועוד כתבו תוספות, שיתכן שיש איסור להורידם מן המזבח. אבל כשסודרן על הסובב והכבש אין זה נקרא "הורדה". החזון איש הקשה על דברי ריב"א [שאמר שאין לינה מועלת [לפסול] בראש המזבח]: הרי אביי ורבא נחלקו בזה [בזבחים פז א]. ודעת רבא שלינה כן מועלת בראש המזבח [כלומר אברים שלנו בראש המזבח, ואחרי עלות השחר ירדו - לדעת אביי לא חל עליהם פסול לינה בעלות השחר כיון שהיו בראש המזבח. ולכן יחזור ויעלם. אבל לדעת רבא נפסלו בלינה ואסור לחזור ולעלותם. אמנם אם העלם יכול להקטירם, שהרי גם קרבנות שנפסלו בלינה אם עלו לא ירדו]. ומאחר שלדעת רבא לינה מועלת בראש המזבח, איך תיקנו שיסדרם בצד המזבח ויפסלו, ואחר כך יקטירם מדין "אם עלו לא ירדו" בדיעבד? ותירץ החזון איש [בסוף הדברים] שאפילו רבא מודה שכל זמן שהאברים על המזבח לא חל עליהם פסול. אלא דעת רבא שמיד כשיורידם מן המזבח יחול עליהם דין לינה, אבל אם לא הורידם לבסוף הרי לא נפסלו כלל. [חזון איש זבחים יט מד].

^[3] דמשמע [מהפסוק] אברים ופדרים שמשלה בהן האור במקצתן, הן עם העולה [לשון רבנו אליקים].

^[4] מלשון הגמרא עיכולי עולה משמע שהתחילו להתעכל. ועיין לעיל מה א הערה 6 [ולפירוש ראשון בתוספות ישנים שהוזכר שם צריך לומר שהכוונה בגמרא כאן: עיכולי עולה אתה מחזיר קודם חצות].

^[5] ממעטים מן הפסוק עיכולי קטורת בלבד מפני שאינה על המזבח החיצון כעולה. אבל עיכולי קומץ ולבונה ומנחת כהנים ומנחת נסכים שכולם נקטרים על המזבח החיצון [כעולה] צריך להחזיר את עיכולם, ולא התמעטו מה"עולה". תוספות [זבחים פג ב מנחות כו ב ד"ה ואי] והובאו בריטב"א כאן.

^[6] הקשה הרש"ש: הרי למדנו לעיל שעשו מערכה נפרדת לאש המחתה מ"והאש". ונאמר באותו פסוק "תוקד בו" דהיינו במזבח החיצון ! ותירץ הרש"ש, שהיה אפשר לומר שסוף הפסוק "תוקד בו" מתייחס רק לגוף הפסוק, ולא לאש המחתה שנלמד מהיתור של וא"ו ה"א. עיין שם. ועיין תוספות הרא"ש [שנראה מדבריו כהרש"ש]. ושיח יצחק.

^[7] רש"י פירש שלא נאמרה אש בקטורת בפירוש. אלא כתוב "יקטירנה" [שמות ל ח] ואין הקטרה בלא אש. ותוספות מפרשים שכוונת הגמרא למה שכתוב בענין הקטורת שבענין קורח: "ואתה ואהרון איש מחתתו. ותנו בהן אש. ושימו עליהן קטורת". ועיין רבנו אליקים.

^[8] "ולקח מלא המחתה גחלי אש" [ויקרא טז] רבנו אליקים. ר"ח.

^[9] לא נאמר אש ממש במנורה, אלא מסתמא אש היא, שהרי הנרות דולקים בה. ויש אומרים שלמדנו אש במנורה ממה שנאמר "בהעלתך את הנרות, אל מול פני המנורה"] ומתורגם "באדלקותך". ויש אומרים שלמדנו זאת ממה שהוקשה המנורה לקטורת, שנאמר "ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה". רבנו אליקים.

^[10] מדוע לא לומדים מהפסוק שצריך מערכה נפרדת למנורה? תירצו תוספות: לא מסתבר שיעשו מערכה למנורה כיון שלא היה צורך לקחת גחלים למנורה. אלא לחקו שלהבת בלבד לצורך הדלקת בפתילות. עיין שם תירוץ נוסף.

^[11] ואם תאמר, אש המנורה תוכיח שאינו מן הסמוך לו! יש לומר, שאש המנורה אינה אש גמורה, מפני שאינה צריכה גחלים אלא שלהבת בלבד ולכן אין לומדים ממנה. ריטב"א בשם תוספות.

^[12] רש"י מפרש שלפני ה' היינו סמוך להיכל. והפסוק אמר "מלפני ה"' ולא אמר "לפני ה"' ומשמע שרק חלק מהמזבח הוא לפני ה'. והמזבח הפנימי שכולו בהיכל, הרי כולו לפני ה'. ובעל כרחך כוונת הפסוק "מלפני ה"' במזבח החיצון בצד מערב שהוא סמוך להיכל [וכן דרשו בתורת כהנים אחרי מות פ"ג וכן מבואר בגמרא בזבחים נח ב]. אבל הר"ח מפרש "מלפני ה"' היינו שמקצתו מול ההיכל וזהו מזבח החיצון. שהוא רחב 32 אמות ואילו פתח ההיכל אינו רחב אלא 10 אמות. ורק מה שכנגד הפתח נקרא "לפני ה"'. אבל מזבח הפנימי כולו נחשב "לפני ה"' [שנאמר: "ויצא אל המזבח אשר לפני ה"' זה מזבח הזהב]. ועיין פירושים אחרים ברבנו אליקים.

שסודרן על גבי מזבח, ואם אין מחזיקן המקום שם, שהוא צר מלהכיל את כולם, שסודרן על הכבש או על גבי סובב הבליטה סביב למזבח, עד שיעשה מערכה גדולה שנית, וסודרן עליה? — תלמוד לומר: "אשר תאכל האש את העלה על המזבח" (ויקרא ו, ג), לומר: אותם דברים שכבר אכלתם האש מונחים על המזבח.

ושואלים: ור' מאיר מה לומד הוא מכאן? ומשיבים: לדעתו יש ללמוד מכתוב זה כי עיכולי עולה, כלומר אברי העולה שהתחילו להתעכל באש ומפני גודל החום פקעו ונפלו למטה אתה מחזיר ומעלה אותם שוב על המזבח, ואי אתה מחזיר עיכולי קטורת שנפלו ממזבח הפנימי. דתני [כפי ששנה] ר' חנניא בר מניומי בדבי [בשם מבית מדרשו] של ר' אליעזר בן יעקב: נאמר: "אשר תאכל האש את העלה על המזבח" (ויקרא ו, ג) — ללמד: עיכולי עולה אתה מחזיר, ואי אתה מחזיר עיכולי קטורת.

ומעתה שואלים שאלה כללית, דכולי עלמא מיהת [לדעת הכל על כל פנים] מערכה זו שמוסיפין בו ביום אית להו [יש להם], שלכל הדעות מוסיפים עוד מערכת מיוחדת ליום הכיפורים, ושואלים: מנא להו [מנין להם] דבר זה? ומשיבים: נפקא להו [יוצא להם] ממה שנאמר: "והאש" (ויקרא ו, ג) שיש בו לשון תוספת יתרה. ואפילו למאן דלא דריש [לדעת מי שאינו דורש] "וא"ו" יתירה ללמוד שיש להוסיף דבר מה, אולם "וא"ו" וכן "ה"א" הבאים יחד דריש [דורש] ולומד מכאן שיש להוסיף.

ושואלים "אש תמיד" שנאמר באותו כתוב למאי אתא [למה בא] ללמדנו? ומשיבים: מיבעי ליה לכדתניא [נחוץ הוא הדבר לכפי ששנינו בברייתא]: נאמר: "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה" (ויקרא ו, ו) — לימד על מערכה שניה של הקטורת שלא תהא אלא על מזבח החיצון ולא במקום אחר.

אש שעושים לצורך מחתה של גחלי הקטורת שמכניסים לקודש הקדשים ביום הכיפורים ואש שעושים להדליק את המנורה מניין שאף היא תהיה מן המזבח? ומשיבים: לכאורה ודין הוא, כלומר: דבר זה אפשר ללמוד בדרך ההגיון: נאמרה אש בקטורת ונאמרה אש במחתה ומנורה, מה להלן אש הקטורת היא מעל מזבח החיצון אף כאן האש שלצורך מחתה ומנורה, על מזבח החיצון.

אולם לכאורה יש מקום גם לטענה הפוכה, או כלך (לך) וחשוב את הדברים לדרך זו: נאמרה הצתת אש בקטורת ונאמרה אש במחתה ובמנורה, מה להלן בקטורת נוטלים דווקא מן האש הסמוך לו והאש הסמוכה ביותר היא זו שעל המזבח החיצון אף לצורך מחתה ומנורה נוטלים דווקא מן הסמוך לו, כלומר: מאש המזבח הפנימי.

וכיון שהדבר שקול שוב אין להכריע בו מן הסברה ולכן תלמוד לומר מן הכתובים: "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה" (ויקרא ו, ו) — אש תמיד היא אש המנורה, שנאמר בה "נר תמיד" (שמות כז, כ), שאמרתי לך לא תהא מדליק אותה אלא מגחלים הנמצאים בראשו של מזבח החיצון.

למדנו איפוא אש למנורה שנאמר בה במפורש אש תמיד, אולם אש למחתה של קטורת שלפני ולפנים מניין? ולכאורה ודין הוא, יכול אתה ללמוד הדבר מכח הסברה: נאמרה אש במחתה, ונאמרה אש במנורה, מה להלן במנורה אין נוטלים גחלים לצורכה אלא מעל גבי מזבח החיצון, אף כאן לצורך הקטורת אין נוטלים גחלים אלא מעל מזבח החיצון.

אולם אם דבר זה נלמד מסברה, אפשר אם כן לטעון: כלך לדרך זו, לך וטען באופן אחר: נאמרה אש בקטורת, ונאמרה אש במחתה, מה להלן בקטורת, האש באה מן המזבח הסמוך לו המזבח החיצון אף כאן במנורה אין ניטלים הגחלים לצורכה אלא מן המזבח הסמוך לו, והוא מזבח הפנימי!

תלמוד לומר: "ולקח מלא המחתה גחלי אש מעל המזבח מלפני ה'" (ויקרא טז, יב), איזהו מזבח שרק מקצתו לפני ה', שחלק ממנו מכוון כנגד קודש הקדשים ואין כולו לפני ה' ויש צורך לומר שיטול גחלים דווקא מאותו החלק שלפני ה' — הוי אומר זה מזבח חיצון, שהרי מזבח הפנימי כולו לפני ה' הוא.

ומעירים: ואיצטריך למיכתב [וצריך היה לכתוב]: "מעל המזבח" ואיצטריך למיכתב [וצריך היה לכתוב]: "מלפני ה'": דאי כתב רחמנא [שאילו כתבה התורה] רק "מעל המזבח", הוה אמינא [הייתי אומר] מאי [מהו] "מזבח" האמור כאן — מזבח הפנימי, לכן כתב רחמנא: "מלפני ה'". ואי כתב רחמנא [ואילו כתבה התורה] "מלפני ה'" בלבד, הוה אמינא [הייתי אומר] דוקא מלפני ה' כלומר מצד המזבח הפונה לפני ה', המכוון כנגד קודש הקדשים,

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

that they are arranged upon the altar, and if the space on the altar cannot hold them, that they are arranged upon the ramp or upon the ledge that protrudes from the altar, until the large arrangement is made the following day and then they are arranged upon it? The verse states: “That which the fire will consume of the burnt-offering, on the altar” (Leviticus 6:3). This is taken to mean that those items that the fire already consumed are once again placed upon the altar.

And how does Rabbi Meir expound this verse? He derives from it that if parts of a burnt-offering that were already partially consumed on the altar fell off the altar, you should return them to continue burning; but you do not return incense that was consumed and fell off of the inner incense altar. As Rabbi Ḥananya bar Minyomi from the school of Rabbi Eliezer ben Ya’akov taught in a baraita: The verse states: “That which the fire will consume of the burnt-offering on the altar” (Leviticus 6:3). This teaches that if parts of a burnt-offering that were partially consumed fell off the altar, you should return them; but you do not return incense that was partially consumed and fell off the altar.

At any rate, everyone assumes there is an additional arrangement of wood that they add on that day, i.e., Yom Kippur, for the incense that is burned in the Holy of Holies. From where do they derive this? They derive it from the verse “And the fire upon the altar” (Leviticus 6:5). The apparently superfluous words “and the” allude to an additional fire. And even one who does not generally expound the word “and” does expound the phrase “and the.”

The Gemara notes that there is an additional mention of the altar fire, which has not yet been explained: The phrase “a perpetual fire”(Leviticus 6:6), for what halakha does it come to teach? It is required for the halakha that was taught in the following baraita: The verse states: “A perpetual fire shall be kept burning on the altar, it shall not go out” (Leviticus 6:6). This teaches about the second arrangement of wood to produce coals for the incense, that it is set up only on the outer altar.

From where is it derived that coals of fire that are taken with a coal pan for the incense on Yom Kippur and for the fire for lighting the candelabrum must also be from the outer altar? It is a logical derivation. “Fire” is stated with regard to the daily incense offering, and “fire” is stated with regard to the incense coal pan and the candelabrum. Just as there, in the case of the daily incense offering, the fire is taken from upon the outer altar, so too here, in the case of the incense coal pan and the candelabrum, the fire should be taken from upon the outer altar.

If the matter is derived through reasoning, it is also possible to posit an alternative argument: Or, alternatively, one could go this way. “Fire” is stated with regard to the daily incense offering, and “fire” is stated with regard to the incense coal pan and the candelabrum. Just as there, in the case of the daily incense offering, the fire is taken from a place near to it, i.e., the outer altar, so too, in the case of the incense coal pan and the candelabrum, the fire should be taken from a place near to it, i.e., the inner altar.

Since there are two equally logical derivations, a verse is required to teach the halakha. The verse states: “A perpetual fire shall be kept burning on the altar, it shall not go out” (Leviticus 6:6). The “perpetual fire” that I told you, i.e., the fire of the candelabrum, about which the Torah states “a lamp to burn continually” (Exodus 27:20), should be lit only from a fire that is upon the top of the outer altar.

We have therefore learned the source for the fire for the candelabrum. From where do we derive the same halakha for the fire for the incense coal pan on Yom Kippur? It is a logical derivation. “Fire” is stated with regard to the incense coal pan on Yom Kippur, and “fire” is stated with regard to the candelabrum. Just as there, in the case of the candelabrum, the fire is taken from upon the outer altar, so too, here, in the case of the incense coal pan, the fire should be taken from upon the outer altar.

If the matter is derived through reasoning, it is also possible to posit an alternative argument: Or, alternatively, one could go this way: “Fire” is stated with regard to the daily incense offering, and “fire” is stated with regard to the incense coal pan on Yom Kippur. Just as there, in the case of the daily incense offering, the fire is taken from a place near to it, i.e., the outer altar, so too, here, in the case of fire for the incense coal pan, the fire should be taken from a place near to it, i.e., the inner altar.

Since there are two equally logical derivations, a verse is required to teach the halakha: The verse states: “And he shall take a pan full of coals of fire from upon the altar from before the Lord” (Leviticus 16:12). The description of the altar being “from before the Lord” suggests it is not entirely before the Lord. Which altar is only partially before the Lord, but not all of it is before the Lord, i.e., part of it lies directly parallel to the Sanctuary, but part of it does not? You must say that this is the outer altar. Only the western side of it lies parallel to the entrance to the Sanctuary. In contrast, the inner altar is entirely within the Sanctuary and so is considered entirely before the Lord.

And it is necessary to write “from upon the altar” and it is necessary to write “from before God” because if the Merciful One had written only “from upon the altar” I would have said: What altar is the verse referring to? The inner altar. Therefore, the Merciful One writes “from before God.” And if the Merciful One had written only “from before God,” I would have said it means specifically from the part of the altar that lies before God, i.e., from the northwestern corner, which lies directly parallel to the entrance of the Sanctuary;

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

ור' מאיר דאית ליה מערכה רביעית לאברים ופדרין שלא נתעכלו מבערב דריש ו' דואש מדהוה ליה למכתב אש וכתיב ו' ורבנן ו' לא דרשי אלא אברים ופדרין שלא נתעכלו מבערב סודרן בצידי המזבח עד שיסדר המערכה גדולה ואח"כ מחזירן עליה שנאמר אשר תאכל האש את העולה על המזבח כלו' מחזירם ע"ג המערכה שבמזבח ור' מאיר האי קרא אשר תאכל האש מפיק לה לדרשא אחרינא כדתני רב חנניא בר מניומי בדבי אליעזר בן יעקב אשר תאכל האש את העולה על המזבח עיכולי עולה אתה מחזיר על המזבח ואי אתה מחזיר עיכולי קטורת וכר' ינאי דאמר קטורת שפקעה ממזבח הקטרת אפילו קרטין שבהן אין מחזירין אותה ע"ג המזבח.

דכ"ע מיהת שוין שמוסיפין ביוה"כ מערכה יתירה על כל הימים. מנא להו ופרשינן מוהאש היה לו לכתוב אש ולמה כתב והאש אלא לומר שמוסיפין ביוה"כ מערכת אש אחרת. הנה דרשנו הני קראי ואש המזבח תוקד בו.

והאש על המזבח תוקד. האי קרא אחרינא אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה למאי אתא לכדתניא ואש המזבח תוקד בו לימד על מערכה שניה של קטרת שתהיה במזבח החיצון.

אש מחתה.

שנאמר ולקח מלא המחתה גחלי אש. ומנורה דכתיב בה להעלות נר תמיד והיא הדלקת נרות באש. מנא לן שהיא ממזבח החיצון ולמד בהן מן הדין בזה הדרך נאמר תן אש בקטרת ונאמר תן אש במחתה ומנורה כו' ודחינן כלך לדרך זו כו' כלומר כך למוד מהמזבח הקטרת האש שאתה נותן ומקטיר עליה אינך מכניסה אלא מן הסמוך לה דהוא מזבח החיצון כמו שאמרנו במסכת זבחים בפ' קדשי קדשים (נח) ר' יוסי היא דתניא ר' יוסי אומר כל הניטל מבחוץ ליתן בפנים אינו נותן אלא בסמוך שלפנים. וכן אמרו למעלה בענין סידור המערכה כריש לקיש דאמר אין מעבירין על המצות. וכי עייל בהיכל במזבח הקטורת פגע ברישא. כדכתיב שלחן בצפון משוך מן הכותל כו'. וכבר פירשנוהו שם בפרק אמר להם הממונה כן אש מחתה ומנורה לא תהיה אש אלא ממזבח הזהב הסמוך להם לכך בא זה אש תמיד תוקד על המזבח ללמד כי האש אשר כתבתי לך תמיד והיא אש של מנורה כדכתיב להעלות (אש תמיד ובמנורה כתיב להעלות) נר תמיד אש מחתה מניין ולא אשכחנא בה טעם אלא מגופה שנאמר ולקח מלא המחתה גחלי אש מעל המזבח מלפני ה' ודייקינן מדכתיב לפני ה' שמעינן מינה דבעינן אש ממזבח שאין כולו לפני ה' ואמרינן איזהו מזבח שאין כולו לפני ה' הוי אומר זה מזבח החיצון אבל מזבח הפנימי כולו לפני ה' הוא שנאמר ויצא אל המזבח אשר לפני ה' זה מזבח הזהב לפי שמזבח החיצון יש בו ל"ב ופתח ההיכל אינו רחב אלא י' אמה ומה שהוא כנגד הפתח הוא לפני ה' והשאר לא וכבר אמרו מזבח ממוצע באמצע עזרה וזה דבר ברור הוא ועניין הזה פשוטה תחלת פרק היה מביא מנחתה (דף יד ע"ב) ואצטריך למיכתב מלפני ה' למעט מזבח הפנימי שהוא כולו לפני ה' ואיצטריך למיכתב מעל המזבח לרבות כל הגחלים שבמזבח ואפי' אותן שבצדדין שאינן מכוונין כנגד פתח ההיכל שהוא לפני ה':

עכולי עולה אתה מחזיר ואי אתה מחזיר עכולי קטורת. פירשו בתוספות דדוקא עכולי קטורת שאינו על מזבח החיצון כעולה. אבל עכולי קומץ ולבונה ומנחת כהנים ומנחת נסכים שכולן על מזבח החיצון צריך להחזיר עכולן ולא אימעוט מהעולה:

אש מחתה ומנורה מנין. פי׳ אש שחותה ביום הכפורים לצורך הקטורת שלפני לפנים ואש שנוטל להדליק בו נרות של מנורה בכל יום ויום:

נאמר אש בקטורת. פי׳ רש״י ז״ל מדכתיב יקטירנה ואין הקטרה בלא אש:

אש תמיד שאמרתי לך. פי׳ דגבי נרות כתיב להעלות נר תמיד והיינו דקאמ׳ הכא אש שנאמר בו תמיד דהיינו אש של נרות לא תהא מוקדת אלא מראשו של מזבח החיצון:

מה להלן בסמוך לו אף כאן בסמוך לו. וא״ת אש מנורה תוכיח שאינו מן הסמוך לו י״ל דההוא אש דמנורה אינו אש גמור שאינו צריך לי אלא לשלהבת ולהכי לא ילפינן מיניה. כן תירצו בתוספות:

איזהו דבר שמקצתו לפני ה׳ ואין כולו לפני ה'. פי׳ דכיון דכתב רחמנא מעל המזבח מלפני ה׳ משמע שיהא מקום במזבח שאינו לפני ה'. וא״כ אין זה מזבח הפנימי העומד בהיכל אלא מזבח החיצון שאין כולו עומד לפני ההיכל. ואיצטריך למכתב מעל המזבח וכו׳ הוה אמי׳ מאי מזבח מזבח הפנימי פירוש מפני שהוא סמוך לו ומשום דרשא דלעיל:

זה שביארנו על איברים שפקעו מעל המזבח ולא נתעכלו כראוי שמחזירן בצידי המערכה ונשרפין שם דוקא באיברי קרבן אבל קטרת שלא נתעכל אפי' היה שם קרטים אין מחזירין אותם:

כשם שביארנו בשלש מערכות אלו שבכל יום ששלשתם במזבח החיצון כך זו שנוטלין ממנה גחלים לקטרת של יוה"כ לפני לפנים והיא הקרויה בסוגיא זו אש מחתה אינה אלא על מזבח החיצון וכן כשכבו הנרות וצריך גחלים להדליק מהם ממזבח החיצון הוא נוטלם ולא ממזבח פנימי ואע"פ שמזבח הפנימי סמוך יותר לפני לפנים ולמנורה יותר ממזבח החיצון מ"מ למדוה למנורה מדכתיב אש תמיד תוקד על המזבח כלומר אש תמיד שאמרתי לך להיות על מזבח החיצון משם תדליק את הנרות שנ' בהן להעלות נר תמיד וכן לקטרת שלפני לפנים למדנוה מדכתיב ולקח מלא המחתה גחלי אש מעל המזבח מלפני ד' ומאחר שאמר מעל המזבח מלפני ד' ולא אמר אשר לפני ד' פירושו ודאי מעל המזבח מקצתו לפני ד' ולא כולו שמה שכנגד פתח ההיכל לפני ד' ושמא תאמר לא יטול אלא מאותם הגחלים שלפני (המזבח) [ד'] ופי' המקרא מאותו צד שלפני ד' לכך נאמר מעל (פני) המזבח ר"ל מאיזה מקום שבו:

אש תמיד למאי אתא מבעיא לי' לכדתניא ה"ג ואטש המזבח תוקד בו לימד על מערכה שניי' של קטורת שלא תהא אלא על מזבח החיצון אש מחתה ומנורה מנין כו' עד אש למחתה מנין כו' אי קשיא והא ילפינא לעיל לכ"ע דמוסיפין בו ביום מערכה לצורך מחתה ללפניי לפנים מוהאש מריבויא דו' וה' פהכא ילפי' לה מעל המזבח מלפני ד' תשובה תנא דסיפרא יליף לדאש מחתה הי' לוקח ממזבח החיצון מהאי קרא דמפרש בהדיא אבל מיהו לא מצינן למילף מהאי קרא דעביד לה מערכה בפני עצמה דדילמא ממערכה גדולה הי' שקיל לה והכי איצטריך למילף מוהאש דעביד לה מערכה בפ"ע דהתם כתיב וכל מוקד היא לשון מערכה וו' וה' ורבה מערכה אחרת בעבור מחתה של יוה"כ:

בפרש"י בד"ה אש תמיד כו' דענינא הס"ד ובד"ה הכי גרסינן כו' עכ"ל כצ"ל:

תוס' בד"ה סודרן כו' וכן כבש ריב"א ועוד אפשר כו' הד"א ובד"ה תמיד שאמרתי כו' אלא לחכמים ועוד י"ל כו' ובד"ה הוה אמינא כו' אבל בהני מזבח ומנורה אי לא כו' מ"ש דתנופה במזרח ושחיטה בכל מקום כו' להטעינו צפון א"נ סד"א כיון כו' עכ"ל כצ"ל:

גמרא לכדתניא אש תמיד כו' לימד על מערכה שניה כו'. עמש"כ לעיל לג בס"ד:

גמ' שם אש מחתה כו' מנין כו'. קשה כיון דנפקא לן כבר מוהאש על עיקר מערכתה א"כ ממילא מוכח נמי מזבח החיצון דהא כתיב שם בו. וי"ל משום דנוכל לומר דהאי בו לא קאי אלא על עיקר קרא דהיינו אש דקיום לר' יוסי והצתת אליתא לר"י אבל לא על מערכת המחתה דלא אתיא אלא מריבויי וכה"ג תמצא לקמן (מח ב) ברש"י ד"ה הולכה בשמאל. ובכתובות (לד) הבאתי הרבה כיוצא בזה:

תד"ה נאמרה. דכתיב גבי קרח כו'. הב"א הביא בשם ש"י להקשות מדוע לא הביאו קרא דנדב ואביהוא ויתנו בהן אש וכו'. ולק"מ לפמש"כ התוס' בעירובין (סג) ד"ה מאי בשם התו"כ דלק"ק נכנסו להקטיר ע"ש:

גמרא שלא תהא אלא על המזבח החיצון. עיין לעיל דף לג ע"א תוס' ד"ה מכלל:

[מלואים: שסודרן על גב הכבש או על גב הסובב פי' התוס' בשם ריב"א אבל ע"ג היסוד לא דא"כ הי' נפסל בלינה אם ירד אבל סובב שהוא מחצי המזבח ולמעלה ה"ה כמזבח ואין לינה מועלת בראשו של מזבח וכן כבש ואני תמה ע"ז הניחא לרבה דאמר בפ"ט דזבחים (דף פ"ז) אין לינה מועלת בראשו של מזבח אלא לרבא דאמר התם דאפילו בראשו של מזבח מועלת לינה מאי איכא למימר ואע"ג דהא דמועלת לינה לרבא ה"מ דאם ירדו מן המזבח דלא יעלו אבל אם לא ירדו מקטיר והולך דהא המזבח מקדש פסולין ליקרב אם עלו וכן כבש כדאמ' התם הא מ"מ מב"ל התם אויר מזבח כמזבח דמי או לאו כמזבח דמי ואתינן למפשט דכמזבח דמי מדכבש מקדש פסולין ואי אויר מזבח לאו כמזבח אויר כבש נמי לאו ככבש האיך מסיק ליה מכבש למזבח הו"ל ירוד ודחי דנגיד ליה פי' גוררן מן הכבש עד המזבח ואינו מגביהן והשתא לרבא דלינה מועלת בראשו של מזבח וה"ה לכבש וסובב ואי אויר מזבח לאו כמזבח דמי ה"ה לאויר כבש וסובב והשתא האיך מסיק ליה מסובב שהוא למטה מראשו של מזבח ד"א כדא' בפ' ב' הלחם (דף צ"ז) והיכא מסיק ליה לאותן ד"א דמן הסובב למזבח הו"ל ירוד בשלמא של כבש למזבח א"ל דנגיד ליה שהרי ראש הכבש מחובר לראש המזבח בשוה לו כדאמ' בפ"ו דזבחים (דף ס"ב וס"ג) אבל סובב שנמוך ד"א מראש המזבח היכא מסיק ליה לאותן ד"א שמן הסובב למזבח בע"כ באויר סובב מסיק ליה הא הו"ל ירוד וכיון דלרבא לינה מועלת שם ונפסל בלינה הו"ל ירוד ולא יעלה שוב למזבח והא הכא אמר שסודרן ע"ג סובב עד שיעשה מערכה גדולה וסודרן האיך סודרן שוב על מערכה גדולה הא מן סובב למזבח לא סגי דהו"ל ירוד ולא יעלה עוד ועוד אני תמה דלא מצינו שסובב יהא כמזבח והתם לא מרבינן פסולים שאם עלו לא ירדו אלא לכבש אבל לא לסובב כדאמר התם אין לי אלא מזבח כבש מנין ת"ל את המזבח ועוד אפי' כבש לא שוה למזבח לכל דבר והא לענין מעלה שאור ודבש למזבח דעובר בל"ת א' בפ"ה דמנחות (דף נ"ז) מזבח אין לי אלא מזבח כבש מנין ת"ל ואל המזבח ואי לאו דרבי קרא ה"א כבש לא ואפי' התם ס"ל לר"א דלא רבי קרא כבש כמזבח לענין כל שממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו אלמא כבש לא שוה למזבח אלא למאי דרבי קרא אבל למאי דלא רבי לא רבי וכ"ש סובב דלא רבי קרא שיהא כמזבח למידי דאינו כמזבח לקדש פסולים שלא ירדו מיהו הא אינה קושיא כ"כ דבפ"ו דזבחים (דף ס"ה) אמר' עושה מערכה ע"ג סובב איכא בינייהו פי' לת"ק דהתם הרוצה לעשות מערכה ע"ג סובב ולהקטיר עושה ולר"נ וראב"י אינו עושה וא"ל דההיא דהכא כת"ק דהתם דסובב כמזבח לכל דבר מ"מ קושיא א' ודאי קשה דקאמר הכא סודרן ע"ג סובב עד שעושה מערכה גדולה וסודרן והרי סתם עשיית מערכה גדולה ע"ג המזבח הוא ועוד שם בפ"ב דתמיד אמר' בהדיא שמחזירין אותן אחר סידור ב' מערכות ע"ג המזבח למערכה והא הו"ל ירדו כדפי'.עוד פי' התוס' דאיסור יש להוריד מן המזבח אבל כשסודרן ע"ג הכבש וסובב לא מקרי ירידה ולפ"ז י"ל דהיה מחזירן משם למזבח קודם עלות השחר שלא נפסלו עדיין בלינה ואע"ג דחזרת איברים הללו היו אחר סידור ב' מערכות כדתני הכא עד שיעשה מערכה גדולה וסודרן ובפ"ב דתמיד בהדיא שאחר סידור ב' מערכות היה מחזיר לאיברים הא אמרינן בספ"ב (דף כ"ז) שסידור המערכה כשר בלילה:]

[מלואים: מנין לאיברים ופדרים שלא נתאכלו מבערב שסודרן ע"ג המזבח ק"ל מדקאמר שלא נתאכלו מבערב אלמא שכבר התחילו בהקטרתן אלא שלא נתאכלו לגמרי עדיין א"כ מאי האי דקאמר שסודרן על גב המזבח וכי מי הורידן משעה שעלו להקטר שאתה מצריך לחזור ולהעלותן ועוד מאי האי דקאמר ואם אין מחזיקן סודרן על הכבש כיון דאיירי באותן איברים ופדרים שכבר עלו למזבח להקטיר אלמא בהחזיק מזבח איירי וכי מפני שכבר מקצת הוקטרו אלא שלא נתאכלו לגמרי מעכשיו אין המזבח מחזיקן אדרבה הא בתחילה הוו נפישי טובא וצריך מקום יותר גדול להחזיקן מדהשתא שנשרפו קצת והמותר נצטמק ואם אין מקום המזבח יכול להחזיק עכשיו כ"ש מעיקרא ונ"ל דה"ג שסודרן על צידי המזבח ואם אין הצדדים מחזיקן שסודרן על הכבש וכו' וה"ג בהדיא בפרק ב' דתמיד והתם קאי בלילה לאחר תה"ד ורוצין לעלות האפר ע"ג תפוח וצריך לסלק האיברים ופדרים מתוך האפר שבאמצע המזבח והכי תני התם ראוהו אחיו שירד נטלו את המגריפות וכו' האיברים ופדרים שלא נתאכלו מבערב סילקו אותן על צידי המזבח אם אין הצדדים מחזיקן סודרין אותן בסובב על הכבש וכו' וה"נ מיירי ברייתא זו דהכא:]

[מלואים: אפילו מאן דלא דריש וי"ו וי"ו ה"א דריש ק"ל לר"מ דדריש וי"ו לחוד הו"ל למכתב ה"נ ואש וי"ו יתירא לחוד כמו התם ל"ל דכתב רחמנא וי"ו ה"א יתירא וה"נ ק"ל אההיא דפ' הערל (דף ע"ב) דדריש ר"י נותר בזמנו אינו נשרף אלא ביום שלא בזמנו נשרף בין ביום בין בלילה ואיתיבי' ר"א לר"י אין לי אלא נימול לח' שאינו נימול אלא ביום נימול לט' לי' לי"א לי"ב מנין ת"ל וביום ואפי' מאן דלא דריש וי"ו פי' ראב"ש דאמר התם שלא בזמנו נימול אפי' בלילה וי"ו ה"א כגון הכא גבי נותר דכתיב והנותר דריש והשתא לת"ק דדריש וי"ו לחוד ה"נ גבי נותר ל"צ למכתב אלא וי"ו לחוד וי"ו ה"א יתירא דכתב רחמנא ל"ל ונ"ל דאפי' מאן דדריש וי"ו לאו לגמרי בכל מקום דריש אלא דוקא לדרשא דאינו נגד השכל והסברא אבל לדבר חדש דלא מצינו טעמא ולא מצינו כיוצא בה לא דריש לה וכהאי גוונא פירשו התוס' בפרק ד' דסוטה (דף כ"ד) גבי האי איש איש מאי עביד ליה מיבעי ליה לרבות אשת חרש אע"ג דאמר' בפ' הנחנקין אליבא דר"י איש איש דברה תורה כלשון בני אדם ה"מ בדרשה רחוקה יותר לא דריש וא' יותר דברה תורה כלשון בני אדם והכי צ"ל אליבא דכמה תנאי כמו שהאריכו התוס' התם וכהאי גוונא מצינו עוד בסוף פרק קמא דחגיגה (דף י"א) דפריך ודילמא לעבור עליו בב' לאוין ועשה ופירשו התוס' אע"ג דכל היכא דאיכא למידרש דרשינן ולא מוקמינן לה בלאוי יתירא מ"מ הכא מוקמינן בלאוי יתירא מלמידרש מיניה קרבן חדש של חגיגה שלא מצינו כיוצא בו בתורה ודומה לו מצינו בריש יבמות דמוקי לה לא יגלה בשומרת יבם של אביו בלאוי יתירא ולא מוקי לה באנוסת אביו וכיון שכן ה"נ א"ל דר"מ נמי לא דריש וי"ו יתירא לדבר חדש שלא מצינו כיוצא בו הילכך אי לא כתב רחמנא הכא והאש אלא ואש כמו באידך קרא לא הוי דרשינן כלל להנך וי"ו יתירא למערכה חדשה לא זו לאברים ופדרים שלא נתאכלו מבערב ולא זו למוסיפין בו ביום בשביל מחתת קטורת של פנים דהו"ל דבר חדש שלא מצינו כיוצא בו שלענין א' של הקטרה יהי' ב' מערכות לאיברים ופדרים של היום ולאיברים ופדרים שלא נתאכלו מבערב דהא דא ודא א' הא שתיהן הקטרה א' של אימורין הן מה לי של היום מה לי של אתמול וה"נ אידך וי"ו לא הוי דרשינן לשל בו ביום מערכה חדשה לצורך קטורת פנים ולא יכול ליה ליטלו ממערכה ב' של כל השנה שהיא נמי נעשית לצורך קטורת דהא לא מצינו לענין מין הקטרה א' ב' מערכות דהא דבעי מערכה גדולה לצורך איברים ופדרים ומערכה ב' לצורך קטורת היכל היינו מפני שהן דברים חלוקין לגמרי זה מזה שזה מיני דמים וזה אינו מיני דמים וזה הקטרתן בחוץ וזה בפנים בהיכל לפיכך ל"ל נמי למיני מנחות שאינן מיני דמים והקטרתם על מערכה גדולה משום דמ"מ בהא דמו להדדי שהקטרתן בחוץ כמיני דמים אבל הקטרת היכל ולפני ולפנים דשתיהן הקטרה א' של קטו' אין זה חילוקא יתירא מה שזה מקום הקטרתו נשתנה קצת משל זה שזה בהיכל וזה לפני ולפנים אין זה שינוי יתירא להצריך ב' מערכות חלוקות לצרכן כיון דמ"מ בהא שווין שאין הקטרתן על מערכתן אלא במקום אחר וכל עצמן של מערכתן אינן אלא ליטול הימנו גחלים להביא למקום הקטרתן להקטיר עליהם וכיון שכן אינן ראויין לב' מערכות ובחד מערכה סגי להו ולא הוי דרשינן וי"ו יתירא למערכה חדשה להק' פנים לבו ביום שלא מצינו כיוצא בו אבל השתא דכתב רחמנא וי"ו ה"א יתירא דגבי והאש ובע"כ ו' ה' אפי' לדבר חדש לגמרי נמי דרשינן מיניה דו' ה' אלים למדרש ככל דרשות שבתורה וא"כ כיון דמן והאש דרשינן בע"כ למערכה חדשה לבו ביום ולא סגי לה בההיא מערכה של קטורת של כל יום וכיון דכבר מצינו כה"ג ב' מערכות לענין הקטרה א' של קטורת מעתה אין זה דבר חדש אי דרשינן לוי"ו לחוד דואש למערכה בפני עצמה לאיברים ופדרים דאתמול ואין זה דבר חדש שלא מצינו דמין הקטרה א' יהי' זקוקים לב' מערכות ואין ראוי לדרוש דבר חדש כזה מוי"ו יתירה דהא כבר מצינו כיוצא בו ב' מערכות למין הקטרה א' של קטורת נמצא מכח דרשה דוי"ו ה"א דוהאש אתי ליה לר"מ נמי אידך דרשא דוי"ו מואש ואי לא כתב רחמנא אלא וי"ו יתירא לחוד בשניהם לא הוי דרשינן לא האי וי"ו ולא האי אבל השתא חדא מכלל חברתה אתיא לן וה"נ התם בפרק הערל אי לא כתב רחמנא ו' ה' יתירא גבי והנותר אלא וי"ו לחוד כמו גבי מילה דכתיב וביום ו' יתירא לחוד לא הוי דרשינן לא וי"ו דנותר ולא דמילה למעוטי שלא בזמנה בלילה דהוי דבר חדש שלא מצינו כיוצא בו שלאחר זמן יהיה לילה פסולה למצותן דבשלמא בזמנם כגון מילה בליל יום ח' ונותר אור ליום ב' לק"ק דאין נשרפים עד הבוקר א"ל ה"ט דלילה לא משום דאכתי מחוסר זמן הם וליל ח' דמילה דומה ליום שלפניו וכן של נותר ומידי דהוה אחייבי טבילה של טומאת ז' כגון זב וזבה יולדת ומצורע וט"מ שאין טובלין אלא ביום ז' דוקא אבל בליל ז' אכתי מחוסר זמן הואי כדתנן בסוף פרק ב' דמגילה ומ"מ לאחר זמנם דהיינו מיום ז' ואילך טובלין אפילו בלילה כמו שפי' המפר' וכמ"ש שם בחי' וא"כ ה"נ גבי מילה ונותר לאח"ז לילה ויום ראוין להיות שוין ולא דמי למצות שנוהגין ביום ולא בלילה כמו ציצית ותפילין למ"ד לילה לאו זמן ציצית ותפילין הן דהתם לאו משום דאין הכשר מצותן בלילה אלא זהו זמן מצותן שקבע להן תורה ביום ולא בלילה ודמי לשאר מצות שקבע להו תורה זמן שהזמן גרמא למצותן כמו שופר סוכה לולב וכיוצא בו דאין זמן חיובן אלא באותן הימים שקבע להו תורה אבל לא בשאר כל השנה וה"נ חיוב זמן ציצית ותפלין רמי רחמנא עליה ביום ולא בלילה ואין יום זה תשלומין לזמן חיובו של יום חבירו אלא בכ"י בפ"ע רמיא חיובא עליה ואם קיים ביום זה מצות הללו אכתי חיובא של יום מחר רמיא עליה בפ"ע וחייב לעשותן בעד חובת היום והרי מצינו מצות דוגמתן שאין זמן חיובן ומצוותן אלא בלילה דוקא ולא ביום כאכילת פסח ומצה וקצירת העומר כדתנן בספ"ב דמגילה וכן ק"ש של ערבית אלא לא ביום תליא מילתא אלא כל מצוה ומצוה מכיוצא באלו קבע תורה זמן לחיוב מצות מהן ביום מהן בלילה מהן לזמן הגורם למצותן כגון מצות הנוהגין למועדים ולזמנים אבל מצות כיוצא באלו כנותר ומילה שאין זמן מצותן אלא חדא שעתא ואם מל תינוק זה או שרף נותר זה פקע חיוב מצותן של אלו מעליו לגמרי אלא שאין זמן קבוע למצותן לומר שאם עבר זמנם בטילים כמצה וכיוצא אלא הכשר מצותן נוהג לעולם ואין זה זמן חיוב מצותן שחייב לעולם במצות הללו כמו ציצית וכיוצא דכל שעתא ושעתא רמי עליה חיובא בפ"ע והללו אינן כן דאין זמן חיובן אלא שעתא חדא אלא זמן הכשרן לעולם ואי לא עביד האידנא עביד ליה למחר ומ"מ לא פסק חיובן ומצותן מעליו ודמין לחייבי טבילות דאמרן שזמן מצות טבילתן ביום ז' ובליל ז' לא דאכתי בלילה מחוסר זמן הוי כמו בימים שלפניהם ואין זמן חיובם אלא שעתא חדא ומ"מאם לא טבלו ביום ז' לא פסק מצותן ויש להם תשלומין להכשר מצותן לעולם ובין ביום ובין בלילה הכשרם מזמנם ואילך וה"נ דכוותיה הילכך אי לא כתב רחמנא גבי נותר ו' ה' יתירא לא הוי דרשינן מוי"ו יתירא של נותר וכן דגבי מילה לדבר חדש שלא מצינו כיוצא בו דלאח"ז לא יהא הכשירן אלא ביום ולא בלילה אדרבא בחייבי טבילות שהן כיוצא בהן ובלאח"ז הכשרן בין ביום בין בלילה אבל השתא דכתב רחמנא ו' ה' יתירא גבי נותר דמההוא יתורא אפי' דבר חדש שלא מצינו כיוצא בו נמי דרשינן ליה ובע"כ נפקא ליה מיניה לנותר דשלא בזמנו נמי אין הכשר שריפתו אלא ביום מעתה סגי לן וי"ו יתירא לחוד גבי מילה ללמד על שלא בזמנו שאין הכשירו אלא ביום כיון דאין זה דבר חדש וכבר מצינו כיוצא בו גבי נותר אלא דאכתי קשה הא בלא"ה נמי מצינו כיוצא בו בכל הקרבנות שאין הכשירן אלא ביום ואפי' שלא בזמנן כגון קרבן מחוסר כפורים אחר יום ז' שלהם שהוא זמנם ועוד ק"ל דבפ' הערל (דף ע"ב) קאמר ר"י נותר בזמנו אינו נשרף אלא ביום שלא בזמנו נשרף בין ביום בין בלילה ואיתיביה ר"א אין לי אלא נימול לח' שאינו נימול אלא ביום לט' לי' וכו' ת"ל וביום ואפי' מאן דלא דריש וי"ו ו' ה' דריש אישתיק והשתא קשה תרתי נהי דר"י לא שמיע ליה הא ברייתא דלט' לי' מנין כדמוכח התם מהא מנין דפלוגתא דתנאי דבמתניתין דר"י ור"י פליגי אדר"מ אמערכה דאיברים ופדרים דדריש ליה מוי"ו דואש ומודו ליה בשל ב"ב ש"מ דאפי' מאן דלא דריש וי"ו ו' ה' דריש וגבי נותר דכתיב ו' ה' לכ"ע דרשינן ליה ואפי' שלא בזמנו אינו נשרף אלא ביום ודלא כר"י ועוד ר"א דפשיטא ליה דאפי' מאן דלא דריש ו' ו' ה' דריש ומנ"ל הא ע"כ מההיא סוגיא דשמעתין נפקא ליה הא א"כ הו"ל לאקשויי לר"י מההיא דשמעתין ואפי' אם תדחק לומר דהא דאמר התם אפי' מאן דלא דריש ו' ו' ה' דריש לאו משמעתין נ"ל הא אלא מסברא דנפשיה פשיטא ליה הכי מ"מ כיון דר"י ס"ל אפי' ו' ה' לא דריש למה לי' להקשות מסברא דנפשיה יותר הו"ל להקשות מהא דמערכות דמשנתינו דמוכח בע"כ דאפי' מאן דלא דריש ו' ו' ה' דריש דהכי ס"ל לר"י ור"י וכדפי':]

[מלואים: לימד על מערכה ב' של קטורת ק"ל מנ"ל דבשל קטורת מיירי דילמא מיירי משל ב"ב דכ"ע מודים בה וקמ"ל שתהא על מזבח החיצון ואע"ג דהא נ"ל במסקנא מעל המזבח מלפני ה' מ"מ בתחילת דינא דקאמר אש מחתה ומנורה מנין ואלו לא נאמר האי קרא קאמר ורוצה להביא בדינא דנאמר אש בקטורת ונאמר אש במחתה ומנורה אלמא פשיטא דאפילו לא נאמר האי קרא אפ"ה הוי מוקי לה לקרא דאש תמיד במערכה של קטורת וללמד שתהא על מזבח החיצון והא מנ"ל דילמא מיירי האי קרא דאש תמיד במחתה שמוסיפים בו ביום וכ"ת הא אש תמיד כתיב דמשמע דמיירי מאש תמידית ואש מחתה אינו אלא בו ביום לבד ליתא הא מתמיד נ"ל לאש של מנורה דאש תמיד שאמרתי לך כו' והשתא מנ"ל ללמוד מיתורא דתמיד מנורה דילמא להכי כתב רחמנא להאי תמיד שלא תימא דהאי קרא מיירי מאש של מחתה ולא מאש ק' של היכל וי"ל דאי הוי מוקי להאי קרא בשל מחתה ואפ"ה צריך שיהיה על מזבח אע"ג דקטורת של מחתה רחוק טפי ממזבח החיצון כ"ש של היכל דקרוב וסמוך לו יותר שיהא עליו דהא מילתא מסברא בלא קרא בסמוך ורחוק תליא כדמפרש ואזיל אבל כדמוקי לה בקטורת של היכל לא ש"מ של מחתה דאינו סמוך לו כ"כ כמו דהיכל ואיכא למימר או כלך לדרך זו מה להלן בסמוך לו וכו' כדמפרש ואזיל גם אש מנורה נמי ש"מ ממילא משל מחתה דהא מנורה נמי סמוכה למזבח החיצון יותר משל מחתה אבל השתא נקיט התנא ואזיל כפי סדר הקרוב וסמוך יותר ואח"כ הרחוק ממנו דבתחילה אין לנו לרבות אלא קטורת דמזבח הפנימי דסמוך למזבח החיצון יותר משל מחתה ומנורה ואח"כ מייתי לה של מנורה דסמוך טפי משל מחתה ואח"כ מייתי לה לשל מחתה דרחוק מכולן ממזבח החיצון ולמאי דפי' ניחא דלבתר דנ"ל מיתורא דאש תמיד דמיירי מאש מנורה קאמר אש מחתה מנין ודן דינא והדר מחליף לה ורצה ללמדו מקטורת דבסמוך לו והשתא כיון דקרא דאש תמיד מוקי לה כבר דאיירי ממנורה א"כ קטורת גופיה מנ"ל דבמזבח החיצון דבעי למילף מחתה מיניה א"ו ה"ט כיון דקרא מיירי ממנורה דאינו אלא על מזבח החיצון כ"ש קטורת דמזבח הפנימי דקרוב לחיצון יותר ממנורה כדתניא לעיל בפ"ג שולחן בצפון ומנורה בדרום מזבח ממוצע ועומד באמצע ומשוך כלפי חוץ קימעא דאינו אלא על מזבח החיצון ובסמוך אפרש יותר:]

[מלואים: הוי אומר זה מזבח החיצון והקשו התוס' ל"ל קרא לקטורת דהיכל שלוקחים ממזבח החיצון נגמור ממחתה ותי' דממחתה לא מצינו למילף דשאני ק' דכל יום כיון שמקטירין אותה על מזבח הפנימי יעשו לה מערכה כמו כן על מזבח הפנימי קמ"ל וק"ל אם איתא דאיכא למימר דיש טעם לומר דאע"ג דשל מחתה דרחוק מכולן ממזבח החיצון ניטל ממנו אפ"ה של מזבח הפנימי אינו ניטל משל חיצון אלא מיניה וביה עדיף יותר א"כ תקשה הא דהקשיתי בסמוך דאמאי מוקי בתחילת דינא להאי קרא דמיירי בשל קטורת דהיכל יותר מבשל מחתה ומנורה וכן באמצע דינא דכבר נ"ל מתמיד דבאש מנורה איירי האי קרא מדכתיב תמיד ומ"מ אכתי קם ליה דאש דקטורת היכל נמי ניטל משל חיצון וכדקאמר נאמר אש בקטורת ונאמר אש במחתה כו' דילמא לא מיירי מקטורת היכל כלל ואינו אלא על מזבח הפנימי דהו"ל מיניה וביה ועוד ק"ל דאפי' לפי המסקנא לא אתי שפיר דנ"ל לאש מחתה מקרא מעל המזבח מלפני ה' וקרא דאש תמיד למנורה שנאמר בה תמיד אכתי של היכל מנין שניטל ממזבח החיצון דילמא קרא דאש תמיד לא מיירי אלא ממנורה לחוד ואין לנו ללמוד של היכל. לא ממנורה ולא ממחתה דהא בשל היכל יש טעם לומר דיטול גחלים מיניה וביה עדיף ויעשה מערכתה ע"ג עצמה א"ו הא טעמא דמיניה וביה עדיף לאו מילתא היא עוד תי' התוס' דקמ"ל דעושין לה מערכה בפני עצמה דאי הוי גמרינן מהכא ה"א ביוה"כ סגי חדא מערכה לקטורת דהיכל ודלפני ולפנים ותי' זה יתכן גם למאי דפירשתי דלפי המסקנא דנ"ל לאש מחתה מהאי קרא דמעל המזבח מעתה ל"צ קרא להיכל כלל לא לקטורת דשם ולא למנורה דבק"ו נ"ל השתא מחתה דאינה סמוכה כ"כ למזבח החיצון כמו הני מערכתה עליו כ"ש הני דסמוכין לו וכי איצטריך קרא ליוה"כ שעושין לקטורת דהיכל מערכה בפ"ע ובע"כ האי מערכה בפ"ע דרבי קרא לעשות ביוה"כ הוא לקטורת דהיכל כמו בכל יום דאי למנורה הא בכל יום אין עושין לה מערכה בפ"ע ומ"ש בו ביום מכל יום א"ו מערכה זו בפ"ע דרבי קרא ביוה"כ לקטורת של היכל רבי דלא סגי לה במערכה של מחתה אלא עושין לה מערכה בפני עצמה בו ביום כמו בכל יום דהא אש תמיד תוקד כתיב וכל מוקד יקידת מערכה משמע כדפי' רש"י בפי' התורה ומיהו מדכתב רחמנא תמיד יתירא ש"מ דמיירי נמי ממנורה שנאמר בה תמיד ולעשות מערכה בפני עצמה אי אפשר דמ"ש היום מכל יום אלא קמ"ל קרא דגם להדלקת מנורה אינו נוטל בו ביום מערכה של מחתה אלא ממערכה של קטורת ובזה ניחא הכל:]

[מלואים: אבל דהאי גיסא ודהאי גיסא אימא לא צריכא ומ"מ לכתחלה כנגד הפתח בעינן כדמשמע בפ"ו דזבחים (דף נ"ח) וקרא קמשמע לן דאי שקיל להו שלא כנגד הפתח אינו מעכב בדיעבד ואע"ג דלר"י חוקה לא קאי אלא אדברים הנעשים בבגדי לבן בפנים סד"א צורך פנים כפנים דמי מידי דהוה אקטורת שחפנה קודם שחיטת הפר דלא עשה ולא כלום אפי' לר"י דצורך פנים כפנים דמי כן פי' התו' ולפ"ז הא דכ"ר מעל המזבח מלפני ה' תרתי מילי נינהו מעל המזבח דהיינו אפי' שלא כנגד הפתח אלא דהאי גיסא ודהאי גיסא היינו בדיעבד דוקא אבל לכתחלה מלפני ה' דהיינו כנגד הפתח בעינן דווקא וק"ל א"כ מעל המזבח דפתח ביה קרא קודם מלפני ה' מיירי בדיעבד והא בדיעבד לא פתח קרא אלא כתב רחמנא המקרא לסדר תחילה הענין כמצותו ואח"כ מרבי מקראות יתירים לדיעבד כדאמר' רפ"ג דסוטה (דף י"ט) דאמר' גבי מגילת סוטה תלתא קראי כתיבי והשקה קמא ואחר ישקה והשקה בתרא ודרשי רבנן והשקה קמא לגופה שמשקה ואח"כ מקריב ואחר ישקה וכו' ור"ש דריש ואחר ישקה לגופה שמקריב את מנחתה ואח"כ משקה והשקה קמא שאם השקה ואח"כ הקריב את מנחתה כשירה ואמרינן ורבנן בדיעבד לא פתח קרא והשתא למאי דאמרינן הכא הא פתח קרא בדיעבד ועוד ק"ל מנ"ל דלכתחילה בעינן כנגד הפתח דווקא [חסרון הניכר יש כאן]:דף מ"ז ע"א כף ביוה"כ ל"ל מלא חפניו והביא א"ר נ"ל דאין לפרש כיון דכתיב הכי צריך להביא בתוך חפניו דווקא ולא ע"י כלי הא קרא הכי כתיב ולקח מלא מחתה ומלא חפניו אלמא ולקח אמלא חפניו נמי קאי ועד כאן לא מבעיא לן לקמן מהו שיעשה מדה לחפינה אלא אי ילפינן מלא מלא מקמיצה הא לאו הכי משום ולקח ל"ל בה דלקיחה ע"י ד"א שמה לקיחה כדפי' רש"י שילהי שמעתין וכיון שכן אם הביא בכלי ל"ל בה ואפי' את"ל דילפינן מלא מלא ממנחה הא מנחה נמי אם רצה להוליך בכלי אצל המזבח מוליך כדאמרינן בפרק ג' דמנחות (דף כ"ו) בכלי עובדה ביד כו' אלא ודאי ה"פ כף ביוה"כ ל"ל כלומר טורח זה למה כיון דלא קפיד קרא להוליך בכלי דווקא ואפי' בחפניו סגי משום חולשא דכה"ג הו"ל להוליך בחפניו דליכא כובד כ"כ כמו ע"י כלי וכ"ת למאי דפי' הא דמסיק וכיון דלא אפשר עבדינן כדאשכחן בנשיאים ל"ל ה"ט דאשכחן כן ת"ל כיון דא"א בלא כף מטעמא דקאמר השתא לפני מלך בשר ודם אין עושין כן בע"כ צריך דבשלמא אי אמרת דע"י כף איכא למיחש משום דררא דאיסורא שפיר צריך לה"ט כדאשכחן בנשיאים דאל"כ הו"ל למיעל בחפניו ואי משום לפני מלך בשר ודם אין עושין כן מ"מ מאי חזית לדחות הא מפני הא אבל למאי דפירשתי דאי מעייל בכף נמי שפיר דמי ובכלל ולקח הוא דלקיחה ע"י ד"א שמיה לקיחה ואי בעי בכף מביא ואי בעי בחפניו הא כיון דלא אפשר בחפניו מטעמא דמפרש ממילא צריך לאתויי בכף וה"ט כדאשכחן ל"ל וי"ל דאי לאו ה"ט הוה אמינא דראוי למיעל בחפניו ולא בכף דהשתא צריך ליקח המחתה בימינו והכף בשמאלו והא הולכה בשמאל פסול כדמסיק לקמן והאי פסול מה"ת הוא כדאמ' בפ"ג דמנחות גבי ריצוי ציץ דפריך ואימא עון שמאל שהותר מכללו ביוה"כ ושם בפרק קמא (דף ו') ר"ל לבן בתירא דאמר התם קמץ בשמאל יחזיר ויקמוץ בימין דלאו דווקא בשמאל מכשיר וה"ה לשאר פסולים דמ"ש שמאל דאית ליה הכשירה ביוה"כ שאר פסולים נמי כו' ש"מ ההיא דשמאל פסול מה"ת מדרוצה לחלק להקל בין שמאל לשאר פסולים מה"ט דאית ליה הכשירה ביוה"כ וכיון שכן ה"א לעייל הקטורת בחפניו ונחתיה למחתה עלה דאין כאן משום הולכה בשמאל וכי מטי התם נישקול בשיניה ואי משום לפני מלך ב"ו אין עושין כן מ"מ מאי אולמא דהאי מהאי לדחות הא מקמי הא מש"ה מסיק כדאשכחן בנשיאים מש"ה הא עדיפא וכ"ת השתא תקשה מאי קאמר המקשה לישנא כף ביוה"כ ל"ל דמשמע דליכא דררא דאיסורא אלא דק"ל ל"ל הא איכא דררא דאיסורא נמי משום הולכה בשמאל וי"ל דהמקשה לא רצה למיעל נפשיה בההוא שקלי וטריא דלקמן אי הולכה בשמאל כשר אי לא מש"ה סתים הקושיא שלו וקאמר ל"ל פי' אפי' לרב ששת דמכשיר לקמן הולכה בשמאל אפ"ה קשה ל"ל דעביד כן והמתרץ דמסיים כדאשכחן בנשיאים רצה ליתן טעם לכ"ע אפי' למאי דמסיק לקמן דהולכה בשמאל פסול אפ"ה הא עדיפא וכדפירשתי וראיתי מי שהקשה כיון דהולכה בשמאל פסול האיך התירו כאן מפני טעמים הללו ותי' דהולכה בשמאל אינו פסול אלא מדרבנן וליתא וכמ"ש דע"כ פסול מה"ת ושאני הכא דאי אפשר מהאי טעמא דמסיק מיהו ק"ל לרבה דאמר בפ"ג דסוכה (דף ל"ז) לא לינקוט אינש הושענא בסודרא דבעינן לקיחה תמה וליכא ורבא אמר לקיחה ע"י דבר אחר שמיה לקיחה והשתא כיון דלרבה לא שמה לקיחה האיך מוליך בכף ורחמנא אמרה ולקח מלא חפניו וע"י ד"א לא שמה לקיחה ואע"ג דא"א בחפניו מה"ט דלפני מלך בשר ודם אין עושין כן מ"מ בע"כ לא קפיד קרא אהאי טעמא כיון דכתיב גביה ולקח בעינן בחפניו ממש דע"י ד"א לא שמה לקיחה בשלמא הא דלקח המחתה בשמאל אע"ג דהולכה בשמאל פסול בכל מקום כיון דפסול שמאל בהאי הולכה לא כתיב מהאי טעמא דלא אפשר אמרינן מסתמא לא קפיד קרא בהולכה זו שתהא בימין אבל לקיחה דכתיבא גביה הא ודאי קפידא הוי תקשה:]

אשר תאכל את העולה. אם אינו ענין לתחילתה דהא כתיב העולה על מוקדה תנהו לענין סופה: עיכולי עולה. פוקעין שפקעו מעל האש וקרי ביה אשר תאכל את העולה על המזבח: אש תמיד תוקד למאי אתא. כיון דדרשת כל מוקדות דענינא: שלא תהא אלא על מזבח החיצון. דהאי קרא במזבח העולה כתיב: אש מחתה ומנורה. אש דיוה''כ דלפני ולפנים ואש דמנורה דהדלקת נרות דכל יומא מניין שתהא ניטלת מעל המזבח החיצון: הכי גרסינן נאמר כאן אש בקטורת. דכתיב יקטירנה ואין הקטרה בלא אש: מה להלן בסמוך לו. במזבח החיצון הסמוך לפנימי שעליו הקטורת נקטר אף מחתה ומנורה נוטל מן הסמוך לו והוא מזבח הפנימי הסמוך למנורה ולפני לפנים: אש תמיד. אש שאמרתי לך בה תמיד והוא של מנורה שנאמר בה להעלות נר תמיד: נאמר אש בקטורת. של כל יום: ולקח מלא המחתה מעל המזבח. (ויקרא טז) ומהיכן מלפני ה' מצד מערב: הכי גרסינן איזהו מזבח שמקצתו לפני ה' ואין כולו לפני ה' הוי אומר זה מזבח החיצון. איזהו מזבח שיש לחלק בו מה ממנו לפני ה' שהוזקק הכתוב לומר מלפני ה' הוי אומר זה מזבח החיצון דאילו פנימי כולו לפני ה': דוקא מלפני ה'. כנגד הפתח ממש:

סודרן על גבי כבש או על גבי סובב. אבל על גבי יסוד לא דא''כ היה נפסל בלינה אם ירד אבל סובב שהוא מחצי המזבח ולמעלה הרי הוא כמזבח ואין לינה מועלת בראשו של מזבח וכן כבש ריב''א ועוד אפשר דאיסור יש להורידו מן המזבח אבל כשסודרן. על הסובב והכבש לא מיקרי ירידה: נאמרה אש בקטורת. נ''ל דכתיב גבי קרח אתה ואהרן איש מחתתו ותנו בהן אש ושימו עליהן קטורת: תמיד שאמרתי לך לא תהא אלא על מזבח החיצון. תימה לי א''כ ניבעי לה מערכה בפני עצמה כי היכי דמצרכינן מערכה לקטורת בפני עצמה וא''כ נפישי להו מערכות וי''ל כיון דלא היה צריך ליקח שום גחלים למנורה אלא להדליק הפתילות בעלמא לא מסתבר שיעשו בשביל זה מערכה ולא מסרן הכתוב אלא לחכמים ועוד י''ל מדכתיב תמיד ש''מ שמדליקין אותה מאש הדולקת תמיד והיינו ממערכה גדולה דאי עבדינן לה מערכה בפני עצמה מאי איצטריך שתהא דולקת תמיד: הוי אומר זה מזבח החיצון. ואין להקשות א''כ מאי איצטריך קרא לקטורת דהיכל שלוקחין לה גחלים ממזבח החיצון נגמר מקטורת דלפני ולפנים די''ל דאיצטריך לאשמועינן דעושין לה מערכה בפני עצמה דאי הוה גמרינן מהכא ה''א ביוה''כ סגי בחדא מערכה לקטורת דהיכל ודלפני ולפנים אי נמי מהכא לא מצינו למילף דשאני קטורת דכל יומא כיון דמקטירין אותה על מזבח הפנימי יעשו לה מערכה כמו כן על מזבח הפנימי קמ''ל: הוה אמינא דוקא מלפני ה'. הקשה ר''י מאי שנא דהכא אמרינן לפני ה' כנגד הפתח במערבה וכן בנר מערבי פרק שתי הלחם (מנחות דף צח.) וגבי תנופה פרק כל המנחות באות מצה (שם דף סא.) אמרינן לפני ה' במזרח וגבי שחיטה נמי כתיב לפני ה' ושרינן בכל מקום בעזרה ותירץ ר''י דגבי שחיטת קדשים קלים כתיב לפני ה' למעוטי בחוץ אע''ג דנאכלין בכל העיר שחיטתן לפני ה' בפנים במזרח וכן גבי תנופה אבל בהני מזבח ומנורה אי לא אתי לאשמועינן במערב לפני ה' למה לי והקשה רבינו יצחק הבחור מ''מ מאי שנא דתנופה במזרח ושחיטה בכל מקום בעזרה ותירץ דודאי לפני ה' במזרח כדדרשינן בסיפרי בפרשת נשא גבי תנופת איל נזיר לפני ה' במזרח בכל מקום שנאמר לפני ה' הוי אומר במזרח עד שיפרט לך הכתוב וגבי שחיטת קדשים קלים לא כתיב לפני ה' אלא בסמיכה ושמא סמיכה היא במזרח ואת''ל שאינה במזרח דילמא היינו טעמא דגמרינן מקל וחומר משחיטה או בהיקישא דוסמך ושחט ושחיטה הויא בכל מקום כדגמרינן באיזהו מקומן (זבחים דף נה.) מקראי להכשיר כל הרוחות ואפשר דאפילו סמיכת עולה היא בכל מקום בעזרה כיון דשירי מצוה היא גמרינן קל וחומר משחיטת שלמים וקרא דלפני ה' דסמיכה לאפוקי חוץ לעזרה וכ''מ בת''כ דדריש לפני ה' וסמך דגבי עולה אע''פ שסמך בחוץ יחזור ויסמוך בפנים והא דכתיב ושחט את בן הבקר לפני ה' גבי עולה לא מצי למימר במזרח דהא פרט לך הכתוב צפון ודרשינן מיניה בן בקר לפני ה' ולא שוחט לפני ה' בפרק כל הפסולין (שם דף לב:) ולפני ה' דכתיב בפר כהן משיח ובפר העלם דריש בת''כ לקבוע להם צפון והיינו עד שיפרט לך הכתוב והאי דדרשינן ליה לצפון ולא למזרח משום דאשכחן שאר קדשי קדשים שטעונין צפון ואע''ג דאמר בפרק איזהו מקומן (שם דף מח:) זה בנה אב שכל חטאות טעונות צפון נראה לי דשמא איצטריך משום דכתיב בפר כהן משיח כאשר יורם משור זבח השלמים ולהקטרת אימורים לא איצטריך למילף משלמים שהרי הכל מפורש בגופיה וסד''א דאיצטריך לאקושיה לשלמים להכשיר כל הרוחות לשחיטתו ופר העלם איתקש לפר כהן משיח ואע''ג דדבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בהיקש אין זה אלא גילוי מילתא להכי איצטריך לאהדרינהו לכלל שאר חטאות להטעינן צפון [אי נמי] סד''א כיון דמצות שריפתן חוץ לשלש מחנות לא ליבעו צפון קמ''ל לפני ה' וגבי נר מערבי לא קשה מידי שכשאתה אומר לפני ה' במזרח לא אתא לאפוקי אלא צפון ודרום שלא כנגד היכל וכתליו או שלא יעמוד במזרח ויהפוך פניו לצד צפון ודרום וגבי גחלים לא שייך למימר הכי שהרי צפונו ודרומו של מזבח היה כל כך כנגד היכל וכתליו כמו מזרחו ואם כן לפני ה' לאפוקי מאי אי לאפוקי שלא יעמוד החותה במזרח ויהפוך פניו לצפון ולדרום א''כ דאגברא קאי הוה ליה למיכתב לפני ה' מדכתיב מלפני ה' שמע מינה דאגחלים קאי ואי גחלים דמזרחו דמזבח קאמר אמאי קרי לה לפני ה' טפי מדצפונו ודרומו אלא שמע מינה במערב קאמר והיינו כמו פרט הכתוב כדאיתא בסיפרי וכן בנרות כולם לפני ה' בין אדם בין נרות אלא שמע מינה נר מערבי קאמר:

דף מה - ב

הערות

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד