יומא מח ע"ב

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף מח - ב

חישב מחשבת פיגול בחתיית גחלים מהו שתיפסל הקטורת? [ובלשון אחר ביאר רש"י: מהו שייפסלו הגחלים]; כלומר: האם חתיית הגחלים "עבודה" היא או לא.

מכשירי מצוה הגחלים שהם מכשירי הקטורת שעיקר מצותה היא ההקטרה כמצוה דמו, וכשם שפוסלת מחשבה בחפינה לפסול את הקטורת, כך מועלת מחשבה בחתיית הגחלים לפסול את הקטורת [או הגחלים], או לא.

(בעי) [בעו] בני הישיבה מיניה מרב ששת:

ארבע עבודות יש בדם:

א. שחיטה, והיא כשירה אפילו בזר וכל שכן בשמאל.

ב. קבלת הדם וקידושו בכלי, והיא אינה כשירה אלא בכהן, שנאמר: ושחט את בן הבקר לפני ה' והקריבו בני אהרן הכהנים את הדם; כי אף שאמרה תורה "והקריבו" שהוא לשון הולכה, אין כוונת הכתוב אלא לקבלה, שהרי לאחר שחיטה נכתבה, ואין הולכה אלא אם כן קיבל הדם [רש"י חגיגה יא א].

והואיל ונאמר בקבלה לשון "כהונה" הרי שאינה כשירה אלא בימין, כי כך קיבלו חז"ל: כל מקום שנאמר: "אצבע" או "כהונה" אינו אלא בימין.

ג. הולכת הדם לזריקה על המזבח, אינה כשירה אלא בכהן, והוא נלמד ממה שכתבה התורה את עבודת הקבלה בלשון "והקריבו" שהוא לשון הולכה; ודין עבודת הולכה בשמאל מתבאר בסוגיא שלפנינו.

ד. זריקה, והיא אינה כשירה אלא בכהן, שנאמר: והקריבו בני אהרן הכהנים את הדם וזרקו - הכהנים - את הדם על המזבח סביב; וכיון שכן אף היא אינה כשירה אלא בימין, שהרי נאמר בה כהונה.

הולכה בדם - שלא נאמר בה לשון "כהונה" בהדיא, כי עיקר הפסוק "והקריבו בני אהרן הכהנים את הדם" על קבלת הדם נאמרה ולא על הולכה, אף שדרשוהו חז"ל על הולכה - הנעשית בשמאל, מהו שתהא כשירה?

אמר להו רב ששת: תניתוה לשאלתכם במשנתנו, דתנן: נטל את המחתה של הגחלים בימינו, ואת הכף עם הקטורת בשמאלו, הרי שהולכה בשמאל כשירה. ^[45]

ותמהינן עליה דרב ששת שפשט הספק שנסתפקו בדם הזבח, מן הקטורת שאינה זבח: ונפשוט להו רב ששת מהא דתנן במסכת תמיד גבי זבח עצמו - בסדר הולכת אברי התמיד אל הכבש כדי להקטירן על המזבח:

הראשון - שזכה בפיס להעלות אברים לכבש, זכה - בראש וברגל; הראש - קיבל מיד מנתח האברים - בימינו וכו', ואת הרגל של ימין בשמאל [ו] -

ומוליך את הרגל כשבית עורה - הצד שהיה מכוסה בעור קודם ההפשט, כלומר: לא במקום החתך - לחוץ; ואילו מקום החתך לפנים כלפי כהן, כי כך נאה הדבר.

הרי למדנו: הולכה כשירה בשמאל; ולמה לא פשט רב ששת את הבעיא ממשנה זו המדברת בזבח ולא בקטורת?!

ומשנינן: אי מהתם - מן המשנה בתמיד, המדברת בהולכת אברים להקטרה על המזבח, עדיין אין להכריח על הולכת דם לזריקה שתהא כשירה בשמאל - כי הוה אמינא: הני מילי - שהכשרנו בשמאל - הולכה של אברים דלא מעכבא הקטרתם את הכפרה, כי אין כפרה אלא בדם ואם לא הוקטרו אבריו הרי הקרבן כשר.

אבל הולכת דם, דזריקת דם מעכב, כפרה הוא, הוה אמינא דלא.

לפיכך קא משמע לן רב ששת דאפילו הולכה כזו כשירה בשמאל, שהרי הקטרת הקטורת ביום הכפורים מעכבת, ואפילו הכי הולכתה כשירה בשמאל. ^[46]

הערות

^[45] מסקנת הגמרא לקמן, כי ההולכה בשמאל פסולה, ואין הגמרא חוששת לראיה זו. א. ובירושלמי קאמר: שנייא היא שאינו יכול לעשותו, כלומר: הרי אי אפשר בלאו הכי, כמבואר בגמרא לעיל מז א; וראה גם בתוספות ישנים, [וראה עוד בתוספות ישנים יומא לט א ד"ה כי הדדי, ובתוספות הרא"ש שם]. ב. והרמב"ם [עבודת יום הכפורים ד א] כתב אף הוא: כבר ביארנו שהולכה בשמאל פוסלת בדם הקדשים ושאר העבודות, ולפיכך היה מן הדין שיוליך המחתה בשמאלו וכף הקטורת בימינו; אבל מפני כובד המחתה ועוד שהיא חמה, אינו יכול לסובלה בשמאלו עד הארון, לפיכך נוטל את המחתה בימינו וכף הקטורת בשמאלו, [הובאו דבריו בהערות לעיל מז א, ראה שם], וכן כתב המאירי. וכתב הכסף משנה לבאר: ואפשר, דהולכה בשמאל לא פסלה אלא מדרבנן; אי נמי: משום דאי אפשר שלא בהילוך בקטורת לא פסלה ובהכי אכשר רחמנא; ולביאור זה האחרון הסכים ב"גבורת ארי" מלואים בתחילת הפרק, וראה שם. [ובמה דמשמע ברמב"ם, דעל הולכת המחתה בשמאל אין צריך לטעם דלא אפשר, ראה לחם משנה, ואריכות דברים ב"חונן דעה" עמוד שיד, ובכל מה שהביא שם]. ג. והריטב"א כתב: ומתניתין דהוליך את הכף בשמאלו, שאני התם דלא בעיא כלי אלא משום דלא אפשר; ויש לבאר דבריו בכמה דרכים. ובחזון יחזקאל [תוספתא יומא ב סוף י בחידושים] ביאר: כי הואיל ואילו היה אפשר, הרי היה מביאו בשני חפניו, שאף היא הולכה בשמאל, משום הכי מתכשר אף באופן זה, ראה שם.

^[46] בגמרא זבחים כד ב ומנחות י א, מקשה הגמרא: הרי הולכת אברים לכבש דכתיב בהו "כהונה" דכתיב והקריב הכהן את הכל [והקטיר] המזבחה, ותנן: הרגל של ימין בשמאל ובית עורה לחוץ?! ומשני: כי אמרינן: או אצבע או כהונה בדבר המעכב כפרה. וברש"י מנחות י א [דלא כרש"י בזבחים, שפירש כמו כאן] פירש: "הולכה לא מעכבא, דאפשר לפשוט ולנתח אצל הכבש"; וראה מה שתמה על זה בקרן אורה שם; וברש"ש שם כתב, דמסוגיא דידן מוכח לא כפירוש רש"י במנחות.

חישב מחשבת פסול בשעת חתיית גחלים מהו? האם פוסלת המחשבה את הקטורת. ויסוד השאלה הוא: מכשירי מצוה האם כמצוה דמו [נחשבים], ולכן אף כשהוא חותה את הגחלים, שהם רק מכשירים למצות הקטורת, הרי זו כהקטרה עצמה ופוסל בה, או לא? שאלה זו לא נמצאה לה תשובה ונשארה בתיקו [תעמוד השאלה במקומה].

א בעי מיניה [שאלו ממנו] מרב ששת שאלה זו: הולכה של דם ביד שמאל מהו האם כשרה היא, או שדינה כקבלה וזריקה שחובה לעשותן דווקא ביד ימין? אמר להו [להם] רב ששת לשואלים: כבר תניתוה [שניתם אותה]. כלומר: יש תשובה לדבר ממקור ידוע. שהרי שנינו בענין דומה: נטל את המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו, הרי, אף שמוליך את הכף למקום העבודה ביד שמאל, זוהי דרך הכשרו.

ושואלים: ונפשוט להו מהא דתנן [ושיפתור להם את הבעיה מזו ששנינו במשנה]: שהכהן שזכה בהעלאת הראש והרגל לכבש, היה מעלה את הרגל של ימין ביד שמאל ובית עורה השלם צריך שיהיה כלפי חוץ ואילו בית שחיטתה שהוא המקום החתוך צריך להיות כלפי הכהן, הרי שאפשר להוליך ביד שמאל!

ודוחים: אי מהתם הוה אמינא [אם היה מוכיח משם, הייתי אומר] בדחיה: כי הני מילי [דברים אלה אמורים] בהולכה שהרי היא לא מעכבא [מעכבת] את הכפרה, שהרי גם אם לא הועלו האיברים למזבח כבר היתה הכפרה בזריקת הדם, שהרי אף אם לא הוקטרו איברי הקרבן כלל — כשר, אבל הולכה זכו דמעכבא [שמעכבת] את הכפרה, כגון הולכת הדם למזבח — לא, ויש לעשותה דווקא בימין, על כן קמשמע לן [השמיע לנו] ממקור זה, שמוליך את הכף לצורך עיקר המצוה, ובכל זאת כשירה בשמאל.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

What is the halakha if he thought invalidating thoughts during the raking of the coals? Does this thought invalidate the incense? The Gemara elaborates: The question here is whether actions that facilitate the performance of a mitzva are considered like the mitzva itself. If so, merely raking the coals, which facilitates the mitzva of the incense, is like burning the incense itself; therefore, an improper thought would disqualify the incense. Or perhaps actions that facilitate the performance of a mitzva are not considered part of the mitzva itself. No answer was found for this question either, and the Gemara once again concludes: Let it stand unresolved.

§ The Sages raised a dilemma before Rav Sheshet: What is the halakha with regard to carrying the blood in one’s left hand? Is this action valid, or is carrying, like receiving and sprinkling the blood, an act that must be performed with the right hand? Rav Sheshet said to them: We already learned it; there is an answer to this question from the mishna: He took the coal pan in his right hand and the spoon in his left hand. This proves that although the spoon is carried in the left hand to the place of the service, the rite is valid.

The Gemara asks: And let us resolve this dilemma for them from that which we learned in a mishna: The priest who is privileged to carry the head and the leg of the daily offering to the ramp carried the right leg in his left hand, with its entire hide facing outward and the place of the slaughter on the neck facing the priest. This mishna also proves that carrying with the left hand is acceptable.

The Gemara rejects this contention: If the proof is from there, I would have said: That applies only to a type of carrying that does not invalidate atonement, as even if the limbs are not carried up to the altar, atonement is nevertheless achieved through the sprinkling of the blood. The rite is valid even if the limbs of the daily offering are not burned at all. However, with regard to the type of carrying that does invalidate atonement, e.g., carrying the blood to the altar, no, perhaps it must be done specifically with the right hand. Rav Sheshet therefore teaches us from the mishna that although carrying the spoon is necessary for the mitzva, the rite is nevertheless valid if it is carried in the left hand.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

בעו מיניה מרב ששת הולכת הדם בשמאל כדי להזותו (מזבח) [על המזבח] מהו. ופשט ממתניתין דקתני ואת הכף בשמאלו.

בעי רב פפא חשב בחתיית גחלים מהו. פי׳ כשהיה חותה גחלים במזבח לכאן ולכאן כדי ליטול המאוכלות חשב להקטיר קטורת חוץ לזמנו או חוץ למקומו. מהו שתפסל אותה הקטרה שהקטיר באותן גחלים. וא״ת ומאי קא מיבעא להו דהא תנן לעיל שנפסלין בטבול יום וכיון דפסיל בהו טבול יום נפסלין בלינה ובמחשבה כדייקי׳ לעיל. תירץ רש״י ז״ל דשאני חתיית גחלים דדילמא לא חשיבא למיפסל בה דמכשירי מצוה אינם כמצוה:

הולכה בשמאל מהו. פי׳ הולכת הדם בשמאל מיפסלא ופירש רש״י ז״ל דמספק׳ ליה משום דאע״ג דהולכה עבודה היא מ״מ לא כתי׳ בה כהן בהדיא דהא לא נפקא לן אלא מדכתיב והקריבו בני אהרן את הדם אליו ואמרינן התם זו קבלת הדם אלא דכיון דאפקה בלשון הולכה מכלל דהולכה עבודה היא. הא כל היכא דכתיב בה כהן הא קיימא לן כל שנאמר בו כהן ואצבע אינו אלא ימין:

קבלת הדם והולכתו וזריקתו וכל עבודות שהכפרה תלויה בהן כגון עבודות שבדם שהרי אין כפרה אלא בדם כולן צריכות שתהא עבודתם בימין ואם עבד בשמאל פסל אלא שאינו לוקה ואע"פ שאמרו בהולכת אברים לכבש שאחד מן הכהנים היה נוטל ירך של ימין בשמאלו ובית עורה לחוץ ר"ל גב הבשר שהעור הופשט ממנה מוליך כלפי חוץ ופנימיותו שכלפי הקרבים כלפי פנים שמשמע מ"מ שהולכה בשמאל הולכת איברים לכבש אין עיקר הכפרה תלויה בהם שעקר הכפרה בדם שכל שנזרק הדם בכשרות הורצה אפי' אבד הבשר ואם תשיבני משנתינו שהיה מוליך הכף שבו הקטורת בשמאל אע"פ שהוא עיקר הכפרה זו אינה אלא מפני שאי אפשר בדרך אחרת אם מצד כובד המחתה אם מצד חמימותה כמו שביארנו וכן עבודות אלו כולן אינן אלא מעומד שנאמר לעמוד ולשרת וכל שעבד מיושב פסול אלא שאינו לוקה וכן במי שעבד אונן אבל זר ושכור וטמא ושלא קדש ידיו ורגליו עבודתם פסולה וחייבים מיתה פרועי ראש וקרועי בגדים חייבין מיתה ועבודתם כשרה בעל מום שעבד עבודתו פסולה ולוקה כמו שיתבאר במקומו:

חישב בחתיית גחלים מהו. וא"ת תפשוט ליה מדלעיל דקתני גחלים ומדפסיל טבול יום פסלה נמי לינה ומדפסלה לינה כו' י"ל דדוקא במילי דהקרבה הוא דפשיטא הכי אבל לא בגחלים שאינן גוף הקרבן:

בא"ד ואע"ג דאפר חטאת אין לו טומאה דאורייתא ואי משום חיבת כו' עכ"ל והכי מוכח בהדיא בפ' חומר בקודש דקאמר אהא דהוסיף ר"ע כו' דרבנן היא מדקתני רישא העיד ר"ש ב"ב על אפר כו' כפרש"י שם ומוכח נמי מיניה התם דהך דהוסיף ר' עקיבא כו' אינו אלא מדרבנן והיינו ע"י צירוף דהא קאי אעדותו דר"ש ב"ב באפר חטאת דאינו נמי אלא מדרבנן אבל ע"י נגיעה ממש בקטורת פוסל טבול יום מדאורייתא כפי' ר"י הכא דכיון דמחמרי רבנן אפילו ע"י צירוף בטבול יום ע"כ דטבול יום בנגיעה ממש פוסל מדאורייתא בקטורת וק"ל:

בא"ד ש"מ דצריך לכלי דאי לא כו' לא היה כלי מצרפו כדאיתא פרק בתרא ואע"ג דאמר התם דהוי דרבנן וכגון שצברו כו' עכ"ל ומיהו התם לעיל מיניה לא משמע כן דקאמר גבי שירי מנחה דאורייתא צריך לכלי הכלי מצרפו שאין צריך לכלי אין כלי מצרפו ואתו רבנן וגזור דאע"ג דא"צ לכלי הכלי מצרפו וכו' וא"כ קשה דאימא דגזור נמי בקטורת באין לו תוך דמצרף אפילו באין צורך לכלי ודו"ק:

בא"ד מיהו (קשה) למאי דאוכחן ממתני' דמס' עדיות דטעונה כלי עכ"ל ר"ל למאי דמסיק ומוכח מההיא דעדיות דבעי כלי קושטא הוא יליף ליה מקרא מדכתיב כף אחת והמגיה בדפוס חדש ומיהו קשה למאי כו' לא הבין כוונת התוס' וק"ל:

בא"ד ול"נ דלא הוה מצי לאתויי ממתני' כו' קדשו בכלי הוכשרו לפסול בטבול יום והא אפילו נתנה במכתשת הוכשרה ליפסול בט"י כדאמר בפ"ק כו' כצ"ל:

בא"ד והא דפריך בפ"ק כו' אי אקטורת נמי קאי א"כ משמע לא קדשו בכלי כו' ואי לא קאי אקטורת כו' כדפרש"י הכא כ"ש דקשה טפי אמאי לא מיפסיל בלינה אף כו' כצ"ל ואין להקשות דמ"מ מאי פריך דאימא דקושטא הוא כיון דקדושת הגוף תיפסל בלינה ודקתני קדשו בכלי לא קאי אקטורת דלא קאי טבול יום אקטורת אלא דקאי אשארא די"ל דהא פשיטא ליה דאין קטורת נפסלת בלינה קודם קידוש כלי משעת שנתנה במכתשת שהרי היו עושין אותה בתחילת השנה לצורך כל השנה כמ"ש התוס' לעיל ובפ"ק דשבועות לתירוץ א' והא דהוצרך לאתויי מהך מתני' כבר תירצו התוס' שם דאי לאו מתני' ה"א דאין שייך בקטורת פסול לינה עכ"ל מיהו מה שכתבו הכא ואי לא קאי אקטורת כו' כ"ש דקשה טפי כו' הוא מגומגם לפי תירוצם שם וי"ל ודו"ק:

בא"ד והא דנקט קדשו בכלי כו' משום הנך דמיתנן בהדה דלא מיפסלו קודם כו' עכ"ל לגבי קטורת נמי לענין פסול לינה נקט שפיר קידוש כלי כמ"ש התוס' לעיל אלא גבי ט"י לא ה"ל למנקט קידוש כלי בקטורת אי לאו משום הנך דמיתנן בהדה דהיינו הקומץ ולבונה וגחלים וק"ל:

בד"ה הולכה כו' שאין ללמוד משם ונימא הולכה לא כו' עכ"ל כצ"ל:

רש"י ד"ה ותפשוט. דבגופו של זבח קמיירי. כצ"ל:

חישב בחתיית גחלים. מהו להפסיל הקטורת: כמצוה דמי. והוי ליה כמחשב בעבודה לשון אחר חישב בחתיית גחלים מהו שיפסלו גחלים במחשבה זו מלהקטיר עליהן. לינה שמעינן דפסלה בהו מדפסיל טבול יום כדתנן לעיל מיהו הא מיבעיא לן אי הוי חתייתן עבודה למיפסל בה מחשבה: מכשירי מצוה כמצוה דמו. וכי היכי דמחשבת חפינה פסלה בקטורת מחשבת חתייה נמי פסלה בגחלים: הולכה בשמאל מהו. הולכת הדם מיבעי ליה קבלה וזריקה דכתיב בהו כהונה פשיטא לן דכל מקום שנאמר אצבע וכהונה אינה אלא ימין אבל הולכה לא כתיב בהדיא ומדאפקה רחמנא לקבלה בלשון הולכה דתניא והקריבו זו קבלת הדם נפקא לן במסכת חגיגה (דף יא.) שהיא עבודה ומיהו שמאל איכא למימר דלא פסיל דהא לא כתב בה כהונה בהדיא: את הכף בשמאלו. אלמא כשירה בשמאל: ותיפשוט ליה מהא. דבגופו של מזבח קמיירי: הרגל של ימין בשמאל. מי שזכה להעלות לכבש הראש והרגל מקבל מיד המנתח את הראש בימינו ואת רגל הימנית של תמיד מקבל בשמאלו: ובית עורה לחוץ. ומקום חתך לפנים כלפי כהן וכן נאה: הני מילי הולכה וכו'. הולכת אברים דלא מעכבא כפרה שאין כפרה אלא בדם והוא עצמו שלא הוקטרו אבריו כשר: אבל הולכת דם דדם מעכב כפרה הוא. אימא לא נתכשר בשמאל:

דאיירי בקטורת דכל השנה דחשיבא קידוש כלי דידה לאיפסולי בטבול יום ובמחוסר כפורים ובלינה מדקתני קדשן בכלי אלמא דאיירי בההיא שהיא צריכה כלי כדי לקדשה קידוש גמור אבל קטרת דיוה''כ דלא חשיבא קידוש כלי דידה דמן הדין הוה לן למימר שלא תהא בכלי אלא נעייל בחפניו אלא משום דלא אפשר כדאמר לעיל אימא דלא תיפסל בלינה בקדושת כלי דידה דבההיא ודאי לא איירי התם מדקתני קדשו בכלי דמשמע שנותנין אותה בכלי כדי לקדשה בכלי וההיא דיום הכפורים אינה כן דאדרבה טפי הוה עדיף בלא כלי אלא משום דלא אפשר אבל מהכא מייתי ראיה שפיר דמדקתני קטורת סתמא בכל מיני קטורת איירי אי נמי אומר ר''י דמההיא ליכא למידק מדפסלה בה לינה פסלה בה מחשבה דדילמא לינה לא פסלה בה אלא מדרבנן ואע''ג דקתני סיפא וחייב עליהן משום נותר וטמא היינו נמי מדרבנן כדתנן בפרק אמרו לו (כריתות דף יב:) אכל אוכלים טמאים ושתה משקין טמאין ונכנס למקדש חייב אע''פ דפסול גוייה הוי מדרבנן כדאיתא בפרק בתרא דיומא (דף פ:) ולהכי לא הוי מחמרינן כולי האי דליטמא אפילו על ידי צירוף אבל הכא דייק שפיר מדפסל בה טבול יום דאורייתא פסל בה לינה והמחשבה נמי דאורייתא והקשה ריצב''א והא אשכחן צירוף כלי במילתא דרבנן דקתני רישא במס' עדיות (פרק ח מ''א) העיד ר''ש בן בתירא על אפר חטאת שנגע טמא במקצתו טימא את כולו אע''ג דאפר חטאת אין לו טומאה דאורייתא ואי משום חיבת הקדש הא לא שייכא בה כשנעשית אפר כדמשמע ס''פ התכלת (מנחות דף נא:) גבי ועל הפרה שלא יהו מועלין באפרה מיהו יכילנא לשנויי דנהי דבטמא גזרו רבנן בטבול יום דקלישה טומאתו לא הוי גזרי' ואדרבה יש ראיה משם מדקתני ברישא גבי אפר חטאת טמא ובסיפא קתני טבול יום ורבינו יצחק בן אברהם מפרש דהכא דייק מדפסיל ביה טבול יום ע''י צירוף ש''מ דצריך לכלי הוא דאי לא צריך לכלי לא היה כלי מצרפו כדאיתא בפרק בתרא דחגיגה (דף כד.) ואע''ג דאמר התם דהוי דרבנן וכגון שצברו על גבי קטבלייא ודאורייתא יש לו תוך דווקא ואתו רבנן וגזור אפי' אין לו תוך היינו דעשו דאין לו תוך כיש לו תוך אבל לא עשו אין לו תוך יותר חשוב מיש לו תוך ולעולם צריך לכלי בעינן וכיון דצריך לכלי פסלה ביה לינה כדאמר בפרק התכלת (מנחות דף נא.) על מחבת בשמן מלמד שטעונה כלי ואי אפיה לה מאתמול איפסלא לה בלינה וכיון דפסלה בה דאורייתא פסלה בה מחשבה ולהכי לא מייתי מההיא דמעילה אע''ג דקתני קדשו בכלי הוה אמינא מדרבנן ואע''ג דכתיב כף אחת לא הוה ילפינן דורות משעה אי נמי משום דלא כתב בלשון ציווי ה''א דאינה טעונה כלי ומיהו (קשה) למאי דאוכחן ממתניתין דמסכת עדיות דטעונה כלי מהתם ילפינן מדכתיב כף אחת ול''נ דלא הוה מצי לאיתויי ממתניתין דמעילה דהוי אמר הא דקתני קדשו בכלי הוכשרו ליפסל בטבול יום ובמחוסר כפורים ובלינה לא קאי אקטורת אלא אשארא ולהא מילתא לחודה הוא קתני התם קטורת לענין דמועלין בה משהוקדשה ותדע דלא קאי אקטורת דקתני קדשו בכלי הוכשרו ליפסל בטבול יום. וקטורת נפסלת בטבול יום מיד שנתנה במכתשת כדאמר בפ''ק דשבועות (ד' יא.) ומיהו הא לאו ראיה היא דשאני התם דנהי דקטורת מיפסלא מעיקרא משנתנה למכתשת מ''מ נקט קדשו בכלי הוכשרו כו' דאפי' בקטורת שייך האי לישנא דבקדושת כלי דמכתשת מיפסלא בטבול יום ובמחוסר כפורים ובקדושת כלי דמחתה מיפסלא בלינה מיהו בלא זה איכא טובא בהש''ס דקאמר אשארא היכא דלא מצי קאי אכל מאי דקתני והא דפריך בפ''ק דשבועות (גם זה שם) אלא מאי קדושת הגוף היא תיפסל בלינה אלמה תנן הקומץ והלבונה והקטורת כו' קדשו בכלי אין לא קדשו לא ממה נפשך דייק שפיר אי אקטורת נמי קאי אם כן משמע לא קדשו בכלי לא מיפסלי בלינה ואי לא קאי אקטורת דבקטורת אפילו קדשו בכלי לא מיפסלא בלינה אף לאחר שקדשו בכלי כל שכן דקשה טפי אמאי לא מיפסלא בלינה כדמפרש הכא בקא סלקא דעתך ולמאי דדייקינן הכא דמיפסלא בלינה בההיא דהוסיף ר''ע אז נימא נמי דההיא דמעילה נמי קיימא אקטורת קדשו בכלי הוכשרו ליפסל בלינה מיהו לענין טבול יום לאו דווקא קדשו בכלי דאפילו מעיקרא נמי משנתנה למכתשת נפסלת בטבול יום והא דנקט קדשו בכלי ולא נקט אפילו קודם קידוש כלי משום הנך דמיתנן בהדה דלא מיפסלי קודם קידוש כלי: חישב בחתיית גחלים מהו. הקשה רש''י אמאי לא פשיט נמי מההיא דהוסיף רבי עקיבא מדפסל בהו טבול יום פסיל בהו לינה פסיל בהו מחשבה ולי נראה דנהי דלינה פסלה בה אי לא חשיבא עבודה לא פסלה בה מחשבה תדע שהרי קידוש מנחה והנחתה בביסא פסלה בה טבול יום ולינה ואפ''ה אם חישב בשעת הנחתה לא פסלה בה מחשבה וכן בשעת יציקה ובלילה לא פסלה בה מחשבה אלא בד' עבודות שבמנחה שיש כנגדן בזבח ולהכי מיבעיא ליה את''ל חפינת קטורת חשיבא עבודה כמו קמיצה חתיית גחלים מהו מכשירי מצוה כמצוה דמו וחפינה אריכתא היא והויא חתיית גחלים וחפינה במקום קמיצה או לא. בס''פ טבול יום (זבחים דף קד.) בעי רבי ירמיה לינה מהו שתועיל בבשר פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים וכו' עד ושוין שאם חישב באכילת פרים ובשריפתן לא עשה ולא כלום מאי לאו מדמחשבה לא פסלה לינה נמי לא פסלה ודחי לה מחשבה לא פסלה לינה פסלה ותימה א''כ היכי פשיט הכא מדפסלה בהו לינה בחפינה פסלה בה מחשבה וי''ל הכא כיון דאכילת מזבח היא מדפסלה בה לינה פסלה בה מחשבה אבל בשר פרים ושעירים הנשרפים שנשרפים חוץ לג' מחנות נהי דלינה פסלה בהו דילמא מחשבה לא פסלה בהו וא''ת דהכא מסקינן דמחשבה פסלה בקטורת ובזבחים פרק בית שמאי (דף מב:) תנן אלו דברים שאין חייבין עליהן משום פיגול הקטורת כו' יש לומר דאין חייבין דקתני התם היינו להתחייב כרת האוכלן מיהו מיפסל על ידי מחשבת פיגול דלהכי אהני גזירה שוה דמלא מלא ממנחת חוטא וכי האי גוונא אמרינן בסוף פרק קמא דזבחים (דף יד.) ר''ש אומר כל שאין על מזבח החיצון אין חייבין עליו משום פיגול ואפילו הכי קאמר התם מודה רבי שמעון ליפסול מקל וחומר דשלא לשמן: הולכה בשמאל מהו. תימה אי לא אסיק אדעתא למיפשטא מלקח את הכף בשמאלו מאי קמבעיא ליה האמר בפ''ק דזבחים (דף ד.) דלכל מילי הולכה לא נפקא מכלל קבלה וי''ל דהיא גופה מספקא להו אי גמרינן מכף או איכא שום סברא שאין ללמוד משם ונימא הולכה לא תפקא מכלל קבלה ופשיט להו רב ששת דגמרינן מינה דכיון דכתב רחמנא הבאה אחת בקטורת ואי אפשר לעשות בהבאה אחת אא''כ יוליך הכף בשמאלו אלמא הולכה בשמאל כשירה וטפי הוי סברא למיגמר הולכה מהולכה מלמיגמר הולכה מקבלה:

דף מח - ב

הערות

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד