יומא נא ע"ב

דף נא - ב

וכאן שבה הגמרא לבעייתו של רבי אלעזר: לדברי האומר פר יום הכפורים קרבן יחיד, עושה תמורה או אין עושה תמורה, ופירשה הגמרא לעיל כי יסוד הספק הוא, אם שאר הכהנים בקביעותא מתכפרי, או בקופיא מתכפרי.

כתיב בפרשת אחרי: בזאת יבא אהרן אל הקודש בפר בן בקר לחטאת ואיל לעולה. וגו'. והקריב אהרן את פר החטאת "אשר לו" וכפר בעדו ובעד ביתו. וגו'. והקריב אהרן את פר החטאת "אשר לו" וכפר בעדו ובעד ביתו ושחט את פר החטאת "אשר לו".

ותמהינן: ותיפוק ליה ד"אשר לו" אמר רחמנא, הרי למדנו כי משלו של הכהן גדול הוא מביא את הפר; ולמעט הוא בא שלא יבוא אף משל אחיו הכהנים -

כדתניא: כתיב "אשר לו" ללמדך: משלו הוא מביא ולא משל ציבור, יכול לא יביא משל ציבור כיון שאין הציבור מתכפרין בו, אבל יביא משל אחיו הכהנים שהרי אחיו הכהנים מתכפרים בו -

תלמוד לומר פעם שניה "אשר לו" -

יכול לא יביא משל ציבור או משל אחיו הכהנים, ואם הביא כשר.

תלמוד לומר שוב פעם שלישית: "אשר לו"

- שנה הכתוב עליו לעכב [ראה הערה ^[98]].

ודחינן לה: ולטעמיך: אחיו הכהנים, אי לאו דקנו בגויה [אם לא שיש להם קנין בו] היכי מכפר להו [אף בקופיא, ב"ח]?!

אלא על כרחך שאני בי גזא דאהרן [רשותו של אהרן] דאפקריה רחמנא [הפקירה התורה] לפר הבא משלו גבי אחיו הכהנים לגבי הך כפרה [רש"י]. ^[99]

הכא [גבי תמורה] נמי, שאני בי גזא דאהרן דאפקריה רחמנא גבי אחיו הכהנים, [ויש לומר דמתכפרה בקביעותא, ב"ח].

מתניתין:

א. במשכן, היתה פרוכת פרוסה מן הכותל הדרומי לצפוני כדי להבדיל בין הקודש שבמזרח ובין קודש הקדשים שבמערב; והיו נכנסים לקודש הקדשים סמוך לכותל הצפוני שם היתה הפרוכת פתוחה.

ב. בבית המקדש הראשון לא היתה פרוכת, אלא מחיצה של אבנים היתה מפרדת בין הקודש וקודש הקדשים, והיתה גבוהה - עד לעלייה שמעל המקום שבין הקודש וקודש הקדשים - שלושים אמה, ורחבה היה אמה אחת, ונקראת: "אמה טרקסין".

ג. פתח קודש הקדשים בבית המקדש הראשון היה באמצע ה"אמה טרקסין", ופרוכת היתה פרוסה על הפתח לצניעות בעלמא ולא כמחיצה [לדעת רש"י מנחות צח א ד"ה בפרוכת].

ד. מקום אותה אמה אינו בכלל המידות שנאמרו בכתובים על מידות ההיכל [ארבעים אמה], ולא בכלל מידות קודש הקדשים [עשרים אמה], כך היא מסקנת הגמרא לקמן נב א; [ולרמב"ם שיטה אחרת, נתלבטו בה אחרונים].

ה. בבית המקדש השני היה גובה אותו מקום עד לעליה שעל גביו - ארבעים אמה [תוספות יום טוב, וראה הערה ^[100]], ולפיכך, לא היה ניתן להעמיד שם כותל שאין רחבו אלא אמה; ואילו להרחיבו ולמעט מחללו של היכל או משל קודש הקדשים לא היה אפשר, כי הרי מידותיהם של אלו הכל על פי הדיבור היו, כדכתיב: הכל בכתב מיד ד' עלי השכיל, [תוספות ישנים, וראה הערה 100*].

ואף לא יכלו להעמיד כותל רחב אמה עד הגובה האפשרי, ומעליו לתת פרוכת, כי כך קיבלו חז"ל, או כולו בפרוכת כפי שהיה במשכן, או כולו בבנין כפי שהיה בבית המקדש הראשון [גמרא בבא בתרא ג ב] -

ולפיכך הבדילוהו בפרוכת ולא בבנין של אבנים, וכדרך שהיה במשכן; ולדעת חכמים שבמשנתנו, עשו משני עברי מקום ה"אמה טרקסין", שתי פרוכות ואמה חלל. [יש אומרים: לבד עובי הפרוכות, ויש אומרים: כולל עוביין - ביניהן]. ^[101] ו. אף בבית המקדש השני, לא היו מידות ההיכל וקודש הקדשים כוללות אותה אמה [ואפילו הרמב"ם מודה, כי כן היה בבית המקדש השני] כמבואר במשנה במדות שהביאה הגמרא נב א; ואף שתי הפרוכות נקראות "אמה טרקסין" כמבואר באותה משנה.

לאחר שחפן הכהן בעזרה את הקטורת, ונטל כף ומחתה כמבואר במשנה הקודמת -

היה יוצא מן הרובד הרביעי שבעזרה שם היתה מחתת הגחלים כמבואר בפרק הקודם [מאירי] ונכנס ומהלך בהיכל -

עד שמגיע לבין שתי הפרכיות [מלאכת שלמה] המבדילות - בבית המקדש השני

- בין הקודש [ההיכל] ובין קודש הקדשים, וביניהן היה רוחב אמה [והיה נכנס בפיתחה הדרומי של החיצונה, ומהלך בין הפרוכות עד לפיתחה הצפוני של הפרוכת הפנימית, שם נכנס לקודש הקדשים - כמבואר במשנה הבאה].

רבי יוסי אומר: לא היתה שם - בבית המקדש השני - אלא פרוכת אחת בלבד, שהרי נאמר במשכן: והבדילה "הפרוכת"

- אחת ולא שתים - לכם בין הקודש ובין קודש הקדשים. ^[102]

גמרא:

שנינו במשנה: רבי יוסי אומר: לא היתה שם אלא פרוכת אחת בלבד, שנאמר: והבדילה הפרוכת לכם בין הקודש ובין קודש הקדשים:

ותמהינן: והרי שפיר קאמר להו רבי יוסי לרבנן, להוכיח מן הכתוב כי אין לעשות אלא פרוכת אחת, ותיקשי לחכמים הסוברים: שתי פרוכות היו?!

ורבנן אמרי לך: הני מילי - שהיה די להם בפרוכת אחת - במשכן, הואיל והיה ברור להם היכן מסתיים הקודש ומתחיל קודש הקדשים; ובאותו מקום נתנו את הפרוכת.

אבל בבית המקדש השני [ראה הערה ^[103]]: כיון דלא הואי - בין ההיכל וקודש הקדשים - אמה טרקסין [כותל רחב אמה במקום פרוכת] הואיל וגבוה היה מכדי להחזיק כותל שאינו אלא רחב אמה, ובמקדש ראשון בלבד הוא דהואי בנין ברוחב אמה -

הרי שנוסף בבית המקדש השני - ביחס לבית המקדש הראשון - חלל אמה פנוי, ואיסתפקא להו לרבנן שבאותו הזמן, בקדושתיה של אותו חלל, אי קדושתו כלפנים דהיינו קודש הקדשים, אי כלחוץ ^[104] כקדושת היכל - וכיון שכן, לא היו יודעים היכן ליתן את הפרוכת, שהרי אין יכולים ליתנה שלא בקו המפריד בין הקדושות, שמא יבואו להתנהג בהיכל בקדושת פנים, או בקודש הקדשים כקדושת חוץ, [ת"י ותוהרא"ש וריטב"א].

ולפיכך עבוד שתי פרכיות זו לפנים מזו ואמה ביניהן, לידע ולהודיע: עד הפרוכת הראשונה קדושת היכל ודאי, ומפרוכת שניה ואילך ודאי קודש הקדשים הוא, [וראה הערה ^[105]].

ודעת רבי יוסי היא כי לא הסתפק להם מה היא קדושתו של אותו מקום, ונתנו את הפרוכת במקום שמסתיימת קדושת ההיכל ומתחיל קודש הקדשים, [ריטב"א, ת"י, ותוספות בתירוץ אחד ^[106]].

תנו רבנן:

א. השולחן היה עומד בצפון ההיכל מימין הכניסה שהיתה במזרח, משוך מן הכותל הצפוני שתי אמות ומחצה, והמנורה היתה עומדת בדרום ההיכל, משוכה מן הכותל הדרומי שתי אמות ומחצה, ומזבח הזהב היה ממוצע ועומד באמצע [כותלו הצפוני גובל עם הקו החוצה את ההיכל בין צפון לדרום, מהרש"א], ומשוך מביניהם מעט כלפי פתח ההיכל שבמזרח, [ברייתא לעיל לג ב].

ב. בבית המקדש היו עשר שולחנות נוספים על שולחנו של משה; אורך כל שולחן שתי אמות ורוחב אמה, כשולחנו של משה.

וכך היו מסודרים [לחד תנא במנחות צח, וכהסלקא דעתין בגמרא]:

שולחנו של משה בראש לצד מערב, ושתי שורות של שולחנות - נתונים לאורכם - לפניו; חמש שולחנות - עומדים לאורך ההיכל מן המערב למזרח - מימין שולחנו של משה, וחמש שולחנות לשמאלו [והיו עומדים נמוכים הימנו, כי קרקע ההיכל היה משופע, וכתלמידים היושבים לפני הרב, שם צט א].

וכולם היו עומדים בחציו הצפוני של ההיכל; שהרי כך אמרה תורה: והשולחן תתן על צלע צפון.

כיצד: השורה הצפונית - אורכה עשר אמות ורוחבה אמה - היתה משוכה מן הכותל שתי אמות ומחצה, ובינה לבין השורה הדרומית היו שתי אמות ומחצה נוספות, נמצאו השולחנות כולם בחציו הצפוני שהיה רחב עשר אמות.

כשבא הכהן הגדול מן העזרה דרך ההיכל כדי ליכנס לקודש הקדשים -

בדרומו של היכל בין המזבח למנורה הדרומית ממנו - היה מהלך, דברי רבי יהודה.

רבי מאיר אומר: היה מהלך בצפונו של היכל בין השולחן שבצפון למזבח הדרומי ממנו.

ויש אומרים: בקצה צפונו של היכל היה מהלך - בין השולחן שבצפון ההיכל לכותל הצפוני.

ומפרשינן: מאן יש אומרים, הסוברים כי בצד צפון היה מהלך? אמר רב חסדא: רבי יוסי היא, דאמר במשנתנו שפרוכת אחת בלבד היתה שם, ופיתחא של הפרוכת דרכה נכנסים לבית קודש הקדשים בצפון קאי, כי מן הצפון היו נכנסים לקודש הקדשים; ולפיכך היה מהלך בצד צפון כדי ליכנס דרך הפתח לקודש הקדשים.

ורבי יהודה - הסובר כי היה מהלך בדרומו של היכל - אמר לך:

שתי פרוכות היו, ופיתחא - של הפרוכת החיצונה דרכה היה צריך ליכנס - בדרום קאי, ולפיכך היה מהלך בדרום אל עבר פיתחה של הפרוכת החיצונה, והיה מהלך בין שתי הפרוכות עד פיתחה הצפוני של הפרוכת הפנימית, משם נכנס לקודש הקדשים.

והוינן בה: ורבי מאיר כמאן סבירא ליה במספר הפרוכות שהיו?

אי כרבי יהודה סבירא ליה ושתי פרוכות היו, אם כן ניעול [יכנס] - כלומר: ילך בהיכל כדי להכנס בפיתחה של הפרוכת החיצונה - כרבי יהודה, דהיינו בצד דרום?!

ואי כרבי יוסי סבירא ליה ופרוכת אחת בלבד היתה, ניעול כרבי יוסי בקצה הצפוני של ההיכל בין הכותל והשולחן, ולמה היה מהלך מעברו הדרומי של השולחן?! ^[107] ומשנינן: לעולם רבי מאיר כרבי יוסי סבירא ליה ופרוכת אחת היתה פתוחה מן הצפון; ואמנם כן יש לו לילך בצידו הצפוני של ההיכל ככל אשר יוכל -

אלא שאמר לך רבי מאיר: אותן שתי שורות של חמש חמש שולחנות שהיו במקדש - אורך כל שורה עשר אמות - צפון ודרום מונחין, כלומר: אורך השולחן ואורך השורה, לרחבו של היכל מן הצפון לדרום היו נתונים.

וכיון שאמרה תורה "והשולחן תתן על צלע צפון", אי אפשר היה להרחיק את השולחנות מן הכותל הצפוני כלל, שהרי אורך כל שורה עשר אמות כרוחב חציו הצפוני של ההיכל, שהיה אף הוא עשר אמות, ולכן הצמידו אותם לכותל הצפוני, ואת שולחנו של משה נתנו בין השורות [מנחות צט א].

והואיל וצמודים היו לכותל, מפסקא ליה שולחן לכהן הגדול, אילו היה הולך בקצה הצפוני של ההיכל, ולא מתעייל ליה [אינו יכול ליכנס]; ועל כרחו היה מהלך לצידו הצפוני של המזבח הגובל עם קו החצי של אורך ההיכל, ולאחר שעבר את המזבח - שהיה משוך מן השולחנות לצד הכניסה להיכל - והגיע אצל השולחנות, היה פונה מעט שמאלה לדרום, והולך בתחילת חציו הדרומי של ההיכל. ^[108] ואיבעית אימא: לעולם מזרח ומערב היו מונחין השולחנות, ורחוקה היתה השורה הצפונית מן הכותל שתי אמות ומחצה, והיה יכול ללכת בינה לבין הכותל -

ר' יהודה אומר דוחה אף את הטומאה התורה הזהירה עליו לעשות בטהרה לא זכה יעשנו בטומאה שנאמר ככל חקת הפסח יעשו אותו ותיפוק ליה בפר כ"ג אשר לו אשר לו כתוב ביה הכתוב שנה אשר לו לעכב שלא יביא משל צבור ולא משל אחיו הכהנים אלא משלו ממש ואמרינן ואי לא קנו להו לכהנים בפר היכי מתכפרי ביה אלא משום דאמרינן בי גזא דכ"ג אפקריה רחמנא גבי כהנים ש"מ קניה אית להו בגויה:
היה מהלך בהיכל וכו'. סוגיא דשמעתא במשכן היתה פרוכת אחת מבדלת בין הקודש ובין קודש הקדשים. במקדש ראשון היה במקום הפרוכת כותל רחבו אמה במקדש שני נסתפק להן זו האמה מקום הכותל או כלפנים קדושתה או כהיכל לפיכך עשו ב' פרוכת וביניהם אמה והיתה נקראת אמה טרקסין והוא לשון יון פנים וחוץ. וכך מפורש בתלמוד א"י. ור' יוסי פשיטא ליה דקדושתיה כקדושת ההיכל. ת"ר בין המזבח למנורה היה מהלך כ"ג בשעה שהיה נכנס לבית קודש הקדשים דברי ר' מאיר מ"ט קסבר פתח הקדש בכותל טרקסין בדרום היה פתוח והמנורה נתונה בדרום לפיכך כיון שהיה נכנס בהיכל והפתח בדרום היה מהלך כנגדו בין מזבח הזהב למנורה עד הפתח ובין המנורה למזבח הזהב שש אמות שהיה רוחב הבית כ' אמות והיתה המנורה נתונה בדרום משוכה מן הכותל ב' אמות ומחצה והשלחן היה נתון בצפון משוך ב' אמות ומחצה הרי ה' אמות ומקום המזבח והמנורה והשלחן בשלש אמות והמזבח ממוצע ביניהן נמצא ביניהן השיעור שאמרנו ולפיכך לא היה מהלך בין הכותל למנורה שהיה מקום צר ב' אמות ומחצה ומטנפי בגדיו מן המנורה והיה מהלך בין המנורה למזבח שהמקום מרווח ולא יבא להתחבר במנורה כדי שיטנפו כליו. ור' יוסי אומר בין שלחן לכותל היה מהלך קסבר פיתחא דכותל המבדיל בין ההיכל ובין קודש הקדשים בצפון קאי שנכנס מהלך כנגדו ונכנס בקדש אצל הארון. ופשוטה היא. אבל ר' יהודה שהיה אומר בין המזבח לשלחן היה מהלך אמ' מ"ט אי קסבר פתחא בדרום קאי ליעביד כר' מאיר אי קסבר פיתחא בצפון קאי נעביד כר' יוסי. לפיכך הוצרכנו לפרש טעמו. ואמרינן לעולם ר' יהודה פתחא בצפון קאי וקסבר שלחנות בצפון ודרום היו מונחין ומפסקי ליה ולא מתעייל ליה ומפורש כך במנחות פרק שתי הלחם באחריתו ת"ר מזרח ומערב מונחין דברי רבי ר' אליעזר בר"ש אומר צפון ודרום מ"ט דרבי גמר ממנורה מה מנורה מזרח ומערב כו' ואמרינן התם בשלמא למ"ד צפון ודרם עשרה בעשרין היכי יתבי כהנים היכי הוו עיילי ופרקינן מי סברת דרא חדא הוו. תרי דרי הוו כו' וכיון שלא היה יכול ליכנס בין שלחן לכותל היה מהלך בין השלחן ולמזבח.

איבעית אימא לעולם מזרח ומערב היו מונחין ויש לו ריוח להלך בין שלחן לכותל אלא אינו דרך ארץ ליכנס אדם ולעבור כנגדו עד שיטה מעט לפיכך מטה כמעט ומהלך.

ותיפוק לי׳ דאשר לו אמר רחמנא וכו׳ עד שנה עליו הכתוב לעכב. פי׳ וכיון דקפיד רחמנא כולי האי פרו של יחיד הוא ואינו דין שיעשה תמורה. והקשו בתוס׳ ודילמא אשר לו שני לעיכובא דצבור ואשר לו שלישי למעט בני אהרן למצוה אבל בני אהרן עיכובא ליכא. ותירצו דכל היכא דאפשר לאוקומי קרא למעוטי למצוה דאחרים לא מוקמינ׳ לי׳ לעכב הלכך אית לן לאקדומי מיעוטא דבני אהרן מקמי דנדריש עיכובא. וכי אתי אשר לו שלישי לעכובא ע״כ קאי אכולהו. עוד י״ל דלעיכובא דצבור לא בעי קרא לעיכובא כיון שאינם מתכפרים בו.

מספקא להו לרבנן אי קדושתי׳ כלפנים או כלחוץ. פי׳ וכיון שכן אם היו נותנין את הפרוכת כלפי פנים ונותנין אמה ריוח להיכל דילמא כלפנים הוא ונכנס לפני ולפנים בשעה שנכנס להיכל וקא עבר משו׳ ואל יבא בכל עת אל הקדש ואם נותנין הפרוכת כלפי חוץ ומניחין אמה של ריוח כלפי פנים דילמא היכל הוא וכשיצא להזאת מן הבדים הבולטים על הפרוכת כעין דדי אשה כדלקמן כסבור להזאת לפני ולפנים והרי הוא מזה בהיכל. וכן בהזאות שעושה כנגד הפרוכת בפר כהן ובפר העלם דבר עושה אותם בהיכל והי׳ לו לעשותן בפנים ומדלא קשיא לן אלא משום דמספקא בקדושתו שמעינן מינה שאין לחוש אם מוסיפין על אויר ההיכל או על אויר קה״ק כל היכא דליכא משום חלושי קדושה ולר״י דלא עביד אלא פרוכת אחת אית לן למימר דלדידי׳ ליכא האי ספיקא וקים לן דקדושתי׳ כלפנים או כלחוץ אלא דלא איתפרש לן אי כלפנים ס״ל או כלחוץ כל זה פי׳ רי״בא ז״ל.

בין המזבח למנורה. פי׳ שהי׳ בא מן הצפון ונכנס בין המזבח ולמנורה שבדרום והולך לפתח של דרום ונכנס שם בפתח הפרוכת החיצונה וכדאמרינן לקמן דס״ל פתחא בדרום קאי. ור׳ מאיר אמר בין שלחן למזבח פי׳ שבא מדרום המזבח ונכנס בין השלחן שבצפון ולמזבח ויוצא ונכנס בפתח שבצפון דסבי׳ לי׳ כר׳ יוסי דפתח׳ בצפון קאי וי״א בין שלחן לכותל כל׳ שאינו מעקם דרכו אלא נכנס להדיא בין שלחן לכותל וס״ל כר״י דאמ׳ ליכא אלא חד פרוכת ופתחו בצפון וכדמפרש ואזיל.

מאן יש אומרים אר״ח ר׳ יוסי. פי׳ דאזיל בשיטתא דר״י דאלו י״א ר׳ נתן הוא כדאיתא בהוריות ועדיפא מיהא אשכחן בפ״ק דב״ב בענין איוב דקתני י״א דפליג עלי׳ ר׳ נתן ושמא ההיא איתמרא מקמא עובדא דבמסכת הוריות שקראוהו יש אומרים.

שולחנות צפון ודרום מונחים. פי׳ כי עשר שולחנות עשה שלמה והיו מונחים שתי שורות של חמש חמש בצפון איכא מ״ד במנחות שהיו נתונות לארכו של היכל מזרח ומערב ואיכא מ״ד צפון ודרום לרחבו של היכל ולמ״ד צפון ודרום עומדין היו מחזיקין כל הצפון של היכל שהרי רחב ההיכל עשר אמות והשלחן אמתים ארכו הרי לחמש שלחנות עשר אמות ואין שם מקום פנוי ליכנס ביניהם ולכותל צפוני. הילכך בין מזבח לשולחן כי המזבח משוך הי׳ כלפי חוץ כדאיתא לעיל ונכנס בצד סוף השלחן הסמוך לו בין שלחן למנורה והולך לצפון והא דקתני בין המזבח לשלחן לאו דוקא אלא לאשמועינן שבא מן הדרום לצפון ששם השלחנות.

פר כהן גדול ביום הכפרים משל כהן גדול היה בא ולא משל צבור ושמא תאמר א"כ היאך אחיו הכהנים מתכפרים בו עמו הכתוב הפקיר את ממונו אצל אחיו לענין זה שתהא יד כולם שוה בו ויתכפרו בו:

כבר ביארנו במשנתינו ששתי פרוכות היו בבית שני בין קודש הקדשים להיכל חיצונה פרופה מן הדרום ופנימית מן הצפון ונמצא שמן הצפון היה נכנס לקדש הקדשים וכן ביארנו במשנתינו שר' יוסי היה חולק לומר שלא היתה שם אלא פרוכת אחת ולדעתו פריפתה היתה בצפון שהכל מודים שכשהיה נכנס לבית קדשי הקדשים מן הצפון היתה דרך כניסתו מ"מ צריכין אנו לברר כשהיה מהלך מן הרובד שבו המחתה לתוך אורך ההיכל באיזה צד שבהיכל היה הולך לנגד הפרוכות בבית שני או לנגד אמה טרקסין בבית ראשון ובסוגיא זו נחלקו בה לשלשה דרכים והריני מודיעך תחלה ענין מחלוקתם ובמה הוא תלוי והוא שכבר ידעת שהשלחן והמנורה ומזבח הקטורת שלשתן היו בהיכל בצד הפנימי שלו לפני הדביר שהוא בית קדשי הקדשים בבית ראשון לפני אמה טרקסין ובבית שני לפני הפרוכות השלחן היה בצפון לימין הנכנס והמנורה בדרום לשמאל הנכנס ומזבח הקטרת באמצע שניהם ולא ביניהם ממש עד שיהו השלחן והמזבח והמנורה כרצועה אחת אלא המזבח היה משוך כלפי חוץ בהיכל ועומד כנגד אמצעות השולחן והמנורה וכל שהיה הולך מן ההיכל לבית קדשי הקדשים היה צריך לילך באחת משלש דרכים או מצד הצפון בין השולחן למזבח או מאותו צד בעצמו סמוך לכותל בין השולחן והכותל או מצד הדרום בין המנורה והמזבח אבל באותו צד בעצמו סמוך לכותל בין המנורה לכותל לא היו מהלכין בו שהכותל שבאותו הצד מעשנת מעשן הנרות והיו בגדיו משחירים שם מחמת חבורם בכותל דרך הלוכו ולא נשארו אלא שלש דרכים ועליהם נחלקו בסוגיא זו שלדעת ר' יהודה בין מזבח למנורה ומצד הדרום ולר' מאיר בין מזבח לשלחן [ולר' יוסי בין שלחן] לכותל ומצד הצפון וקודם שאבאר לך טעם מחלוקתם אתה צריך לידע ששלמה עשה עשר שלחנות יתר על שלחן הקדוש של משה רבינו כל אחת בארך שתי אמות ורחב אמה והיה שלחן של משה עומד ואותן של שלמה סמוכות לו חמש מימין וחמש משמאל ונחלקו בסדר קדשים מנחות צ"ח ב' בתכונת עמידתו מהם שאמר צפון ודרום היו מונחים ר"ל ארכן לרוחב הבית ולדעת זה לא בשורה אחת היו עומדות שהרי רחב חלל ההיכל לא היה אלא עשרים אמה ואורך השלחנות עשרים לבד אמה רוחב של שלחן משה ששלחן משה הכל מודים בו שארכו לאורך הבית ורחבו לרחב הבית ונמצא מ"מ שלא היה שיעור רחב ההיכל מספיק לכך אלא שתי שורות היו בצד הצפון חמש מן הקצה הפנימי של היכל רצופות זו לזו מפרנסות ברחב ההיכל עשר אמות וחמש בקצה שבצד העזרה בדרך זה גם כן ושלחן משה עומד באורך בנתים ושלחנות של שלמה לדעת זה ראשם האחד מחובר לכותל הצפוני ולא היו מניחים ריוח בינם לבין הכותל שהרי אף בדרך זה היה ראשן האחד מגיע לחצי פתח ההיכל ומהם שאמר מזרח ומערב היו מונחות ר"ל ארכן לאורך הבית וכולן רצופות מפרנסות כ"ב אמה בארך הבית עם אותו של משה שהיתה אמצעית להן ולדעת זה ריוח היו מניחין בין השלחנות לכותל הצפוני וכשם שנחלקו בשלחנות לצד הצפון כך נחלקו במנורות לצד דרום שאף עשר מנורות עשה שלמה חמש מימין של משה וחמש משמאלו ואנו פוסקים בין בשלחנות בין במנורות שמזרח ומערב היו מונחים ולשטה זו נר מערבי הוא הנר השני ונקרא מערבי מצד הראשון שהוא המזרחי כמו שביארנו בשני של שבת כ"ב ב' וגדולי המחברים פסקו במנורה בין צפון לדרום וקורין נר מערבי לאמצעי ובשלחנות פסקו ממזרח למערב ומעתה אני מברר לך טעם מחלוקתם של תנאים אלו והוא שכולם מודים שכשהוא נכנס לדביר מצד הצפון היה נכנס אלא שלדעת ר' יהודה שתי פרוכות היו שם כמו שביארנו במשנתינו והחיצונה פרופה מצד דרום והפנימית מצד צפון ועל כל פנים היה צריך לילך בהיכל מצד הדרום והולך לו בין מזבח למנורה ולא בין מנורה לכותל מפני עשן הכותל ואין לנו לדעתו כלום בשלחנות אם מזרח ומערב עומדות אם צפון ודרום וכן במנורות אלא שמ"מ הוא סובר מזרח ומערב ור' יוסי סובר שלא היתה שם אלא פרוכת אחת ופרופה בצפון כדי ליכנס מן הצפון לבית קדשי הקדשים וא"כ מצד הצפון היה נכנס ובין שלחן לכותל שהיא דרך ישרה מן ההיכל לפריפת הצפון בלא עקום ואף הוא סובר שהשלחנות עומדות מזרח ומערב והיה ריוח בין השלחן לכותל ור' מאיר אף הוא סובר שלא היתה שם אלא פרוכת אחת אלא שאומר שדרך מהלכו היה בין מזבח לשלחן משתי סבות אחת שהוא סובר שהשלחנות עומדות צפון ודרום וראשי השלחנות מחברים לכותל ומפסיקות המהלך ומתוך כך בוקע בין מזבח לשלחן והשנית שאפי' תאמר מזרח ומערב היו מונחות אם הוא נכנס בין שלחן לכותל נמצא בעודו בהיכל מכוון כנגד הפירוף ורואה לפנים בעודו להיכל וזהו פירוק עול של יראה ונוח לו שיעקם בין מזבח לשלחן שלא יראה בפנים עד שיגיע לפירוף עצמו ויכנס זהו ענין מחלוקתם וכבר הבנת מדברינו שהלכה כר' יהודה ובין מזבח למנורה היה נכנס לפרוכת שבדרום ומשם לפירוף שבצפון על הדרך שביארנו במשנה:

תלמוד לומר אשר לו הכתוב שנה עליו לעכב. וא"ת אימא דלו שני לעכב בשל צבור ולו שלישי בשל אחיו הכהנים למצוה י"ל דטפי משמע לו שני לו ממש מלעכב בשל צבור. מ"ר:

מספקא ליה קדושתיה אי כלחוץ ולכך עבוד שתי פרוכת. ולר' יוסי לא מספקא ליה לכך לא עבוד אלא חדא אבל לא ידעינן לדידיה קדושתיה אי כלפנים אי כלחוץ ולרבנן נמי אי לא הוה מספקא לן לא הוו עבדי שתי פרוכת שאין לחוש אי מוסיפין על אויר ההיכל או בית קדשי הקדשים וא"ת בשלמא לצד פנים אסור לעשות פרוכת דדילמא נכנסים שם לצורך עבודת היכל והוא קדוש קדושת פנים אלא לצד חוץ למה לא יעשוה מה יש לחוש י"ל כי פעמים יכנס שם [כדי] להקטיר קטורת על בין הבדים [שבולטין] בפרוכת כמין שני דדי אשה כדלקמן וא"כ היה מקטיר בחוץ. ריב"א:

עבוד שתי פרוכת. שלא היו יכולין לעשות שם חומה שעוביה אמה בלבד מפני גובה הבנין ולקצר בחלל היכל או קדשי הקדשים לא היו יכולין דהכל בכתב אבל הגובה הוסיפו על פי נביא כדכתיב גדול יהיה כבוד הבית ופלוגתא היא בב"ב (דף ג.) חד אמר בבנין שלו והיינו בגובה:

מספקא לי' לרבנן קדושתי' אי כלפנים אי כלחוץ. פי' ור' יוסי פשיטא י' או כלפנים או כלחוץ. פפי' אי חצי' כלפנים וחצי' כלחוץ וסגי לי' בפרוכת ואל ידעי' היכא הוה הוה מוקי לה ר' יוסי:

לעולם כר' יוסי ס"ל. וא"ל שולחנות צופון ודרום מונחין מפרש קרא הכי הכא בשולחנו של משה רבינו שיהי' פניו לצפון יהי' לו הלחנות של משה חמשה מימינו וחמשה (לשמאלו) שימינו יבא למזרח ושמאלו למערב דומיא דמזבח העולה שהעולה לכבש ופניו לצפון יבא ימינו למזרח ושמאלו למערב ומהכא מהכא דעזרה שולחנות שעשה שלמה הי' בבית שני דהא מתני' בבית שני מוקמינן מדקתני פרכת וקשיא לי מדתנן ובשקלים בפ' ששי שלשה עשר שולחנות שעשה שלמה הי' בבית שני דהא מתנ'י בבית שני מוקמינן מדקתני פרכת וקשיא לי מדתנן ובשקלים בפ' ששי שלשה עשר שולחנות הי' במקדש שמנה של שיש בבית המטבחים שעליהן מדיחין את הקרבים ושנים במערב הכבש האחד של שיש ואחד של כסף עש של שיש נותני את האברים ועל של כסף כלי שרת ושנים באולם מבפנים על פתח הבית אחד של שיש ואחד של זהב. על של שיש נותנין להם הפנים בכניסתו. ועל של זהב ביציאתו שמעלין בקודש ולא מורידין. ואחד של זהב מבפנים שעליו לחם הפנים תמידץ אלמא לא הי' בהיכל אלא שלחן אחד בלבד בבית שני:

וכתיב בסוף מלכים בגלות יהויכין ויקבץ את כל כלי הזהב אשר עשה שלמה מלך ישראל בהיכל ד' כאשר דבר ד':

בפרש"י בד"ה אלא שאני בי גזא כו' גרסינן עכ"ל הס"ד כצ"ל:

בד"ה שלחנות צפון כו' וא"ת אף בין המזבח כו' באמצע ההיכל כו' אלא משוך קימעא כלפי חוץ עכ"ל יש לדקדק לפי זה דא"כ מה הרויח כ"ג לילך מצד צפון בין שלחן למזבח דכיון שהיו השלחנות מגיעין י' אמות דהיינו עד חצי רוחב ההיכל והמזבח היה עומד באמצע ההיכל משוך לצד מזרח א"כ ע"כ כשהיה הולך מצד צפון היה מקיף המזבח והלך באלכסון עד שהגיע לדרום השלחנות והיה הולך שם אצלן עד שמגיע לצפון למקום הפריפה של הפרוכת כמו כן היה יכול להלוך מצד דרום בין מנורה למזבח ולהקיף המזבח ולילך באלכסון עד השלחנות והולך אצלן עד שמגיע לצפון למקום הפריפה של הפרוכת וי"ל דהמזבח לא היה עומד ממש באמצע ההיכל אלא דתחילת כותל המזבח מצד צפון היה מתחיל באמצע ההיכל וכן נראה מפרש"י דלמאי דס"ד שלא היה משוך לצד מזרח ולא קשיא ליה אלא שאין דרך בין השלחנות למזבח ולא קשיא ליה שהרי לא היה המזבח באמצע ממש אלא דתחילת כותל צפון של המזבח מתחיל מאמצע ההיכל והשתא למאי דאוקמא שהיה משוך המזבח לצד מזרח נמי לא היה ממש באמצע אלא שכותלו לצד צפון היה מתחיל מאמצע ההיכל דהיינו נגד סוף השולחנות וא"כ לא היה מקיף את המזבח כשהיה הולך לצד צפון אבל לצד דרום היה מקיף המזבח הרבה מצד דרום ומערב עד שהיה מגיע באלכסון עד השלחנות ודו"ק:

תוס' בד"ה תיפוק ליה כו' ול"ג אלא אלא שרש"י גרס כו' ולטעמיך הא דמייתית מברייתא כו' ומברייתא משמע דאחיו מתכפרין כו' עכ"ל אבל סברת המקשה הוא דהא בהא תליא ומעיקרא בעי למימר בברייתא דמביא משל אחיו ולכך מתכפרין בו ולמאי דמסיק דכתיב אשר לו ולא יביא משל אחיו ומינה נמי דאין מתכפרין בו וקרוב לזה כתבנו בספ"ק דשבועות בחידושינו שם בכוונת דברי התוס' שם וק"ל:

בד"ה ועבוד שתי כו' ומתחלת עוביה ולפנים הוי קודש כו' אבל השתא דעבוד ב' כו' עכ"ל ולכאורה דה"ה דה"מ לפרושי הכי דמתחלת עוביה הוי כלחוץ ולכך עבוד ב' פרוכת חדא אוקמוה בתחלת אמה טרקסין בסוף חלל העשרים והב' בסוף אמה טרקסין ובתחלת הקודש לסוף חלל כ"א מקודש הקדשים דאי מקום טרקסין כלפנים הרי מצד חוץ עובי פרוכת החיצונה ולפנים הוי קודש קדשים ואי כלחוץ הרי מצד חוץ של פרוכת הב' ולפנים הוי קודש קדשים וי"ל דקרא והבדילה הפרוכת לכם וגו' הכי משמע להו דעוביה של הפרוכת גופיה הוא קודש קדשים כלפנים ולא חוץ וק"ל:

בא"ד ואי מקום אמה טרקסין כו' אבל ר"י ס"ל כו' קדשי קדשים דעביד עוביו אמה א"נ כו' ולפנים הוי קודש קדשים עכ"ל הס"ד וכצ"ל ור"ל לתירוצם קמא לא ס"ל לר"י דוהבדילה הפרוכת כו' שיהיה כולו בקודש אלא שהוא מפסיק בין חלל הקודש ובין חלל דקודש הקדשים כמו שהיה במקדש ראשון ועביד עביו אמה ולתירוץ א"נ לר"י נמי משמע ליה והבדילה הפרוכת וגו' שיהיה כולו בקודש אלא דפשיטא ליה דקדושת אמה טרקסין כלפנים כו' ועביד פרוכת א' בתחילת אמה טרקסין לצד חוץ כ"א אמה מחלל קודש קדשים וה"ה דה"מ לפרושי (א') דפשיטא ליה לר"י דקדושת אמה טרקסין כלחוץ ועביד פרוכת בסוף אמה טרקסין לצד פנים כ' אמה מחלל קודש הקדשים ודו"ק:

גמרא ותיפוק ליה דאשר לו א"ר כו'. עי' פרש"י. וק"ל א"כ יותר ה"ל להקשות אר"א ור"ש דקרו ליה חטאת הצבור או דשותפין. ולע"ד נל"פ דהקושיא הוא על הא דפליגי בדמו של פר דהא בעינן משלו והרי הוא של כ"ג שמת [ואפילו לא שחטו עדיין עמש"כ לעיל] :

תד"ה תיפוק. כ"ש אי לא דרשינן הכי אלא הוה כו'. כצ"ל:

גמרא ואיסתפקא כו' ועבוד שתי פרוכת. לקמן (נד) איתא דגם בעלייה היו ב' פרוכת. ובכתובות (קו) פרש"י וגם הן במקום אמה טרקסין. משמע דבמקדש ראשון היה גם בעלייה אמה טרקסין. וקשה לפי מה שהביא התוי"ט היתה עלייה דמקדש ראשון גבוהה יותר מעלייה דב"ש בכמו שלשים אמה ע"ש וא"כ היכי הוה קם. וצ"ל דגם בו היו ב' פרוכת. ורש"י ר"ל נגד אמה טרקסין שהיה ראוי להיות:

ד"ה שתי. פרופות. צ"ל פרוסות:

רש"י ד"ה שולחנות צפון. עי' מהרש"א. אבל עדיין לא תיקן כלום דהלא רוחב גופו של כ"ג אמה עי' מנחות (צט) ברש"י ד"ה אלא למ"ד מזרח. ובשבת (צט) בתד"ה אמתא יתירה. וביותר שהיה נושא בידיו הכף והמחתה. וא"כ ע"כ כשהיה מגיע לשולחנות היה נצרך להתעקם לצד דרום ולילך נגד רוחב המזבח מכוון. והרי כמו זה היה יכול לילך לדרום המזבח. ולשיטתו היה צ"ל דצד הצפוני של מזבח היה משוך מחצי ההיכל ולדרום בכמו אמה. ולענין קושייתו נ"ל דאף שלא היה מרויח כלום לקצר דרכו בהתהלכו לצפון (ואם נאמר דהמזבח היה עומד מכוון באמצע ההיכל היה מרבה עוד בעיקומו אמה משאם היה הולך בדרום והמהרש"א ל"ד בקושייתו שלא היה מרוויח דאדרבה שהפסיד עוד) מ"מ צפון חשיב טפי כדאשכחן בשלהי סוכה דהנכנסין חולקין בצפון ע"ש בגמ' ופרש"י:

[מלואים: ואם הביא כשר ת"ל שוב אשר לו ק"ל דהכא דריש להני תלתא אשר לו למעוטי משל ציבור ומשל אחיו הכהנים ולעכב ובפ"ק דחולין (דף כ"ב) אמר' חטאת בהמה דאינה באה אלא מן החולין אמר ר"ח אמר קרא והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו ולא משל ציבור ולא משל מעשר ופירש"י דתרי אשר לו כתיבי בפרשה ואפי' לר"י דאמר מעשר שני ממון הדיוט הוא להכי אתא אשר לו למעוטי אלמא חד א"ל למעוטי מעשר שני אתי ואכתי לעכב מנלן דהא אידך תרי למעוטי של ציבור ושל כהנים אתו וי"ל דודאי לר"י דס"ל מעשר שני ממון הדיוט הוא ה"נ דאינו מעכב וההיא ברייתא דנפקא ליה מאשר לו השלישי לעכב אתיא כר"מ דאמר מעשר שני ממון גבוה הוא ולא צריך קרא יתירא למעט מעשר שני דמחד א"ל אימעיט משל ציבור ומשל מעשר שני דהא תרוייהו לאו דידיה נינהו:]

[מלואים: ואסתפקא להו לרבנן אי כלפנים אי כלחוץ הקשו בת"י בשלמא לצד פנים אסור לעשות פרוכת דילמא נכנסים שם לצורך עבודת היכל והוא קדוש קדושת פנים אלא לצד חוץ למה לא עשאוה ותי' דלפעמים יכנס להקטרת קטורת בין הבדים הבולטין בפרוכת כמין ב' דדי אשה כדלקמן וא"כ היה מקטיר בחוץ וק"ל וכי מיד בכניסתו היה מקטיר הא הקטרת קטורת והזאת פנים היה במקום א' סמוך לארון בבית א' ובבית ב' על אבן שתיה היה מניח המחתה והיא היתה במקום שהארון עומד עליו כדתנן לקמן והרי הארון היה עומד באמצע ק"ק ויש לו יו"ד אמות ריוח לכל רוח ורוח וכדאמרינן בפ"ו דב"ב והא אפי' לפי' רש"י בשמעתין שהיה עומד באמצע החלל מ"מ היה רחוק מן הפרוכת שבמזרחו יו"ד אמות כ"ש לפי' רשב"ם שם שהיה עומד סמוך לכותל מערב של בית ק"ק שכן פי' יש לו עשר אמות ריוח לכל רוח ורוח לימינו ולשמאלו הרי כ' בלא ארון ולפניו כ' עד הדביר הרי שהיה מן הארון עד הפרוכת שבמזרח כ' אמה ושם באותו. מקום היה מקום הקטרת קטורת וכן הזאת פנים ול"נ דה"ט דלא סגי בפרוכת א' לצד חוץ משום הזאות שעל הפרוכת של חטאות הפנימים דיוה"כ ודכהן משיח ופר העלם דבר ושעירי ע"ז דקפיד קרא על הפרוכת דווקא בסמוך ולא סגי בשאר ההיכל כולו אלמא בעינן דווקא אצל מקום המחיצה המבדיל בין קודש לבין קדשי קדשים כדי שיהיו ההזאות סמוך לק"ק מה דאפשר ואי עבדינן פרוכת א' לבד כשהיה מזה עלי' מבחוץ שמא עובי אמה של מקום טרקסין כלחוץ ואכתי הזאות הללו רחוקים מק"ק וכ"ת אכתי מה תקנו בזה שעשו ב' פרוכת וביניהם אמה הא מ"מ א"א להזות דמים הללו אלא בפרוכת שלצד היכל למזרח דהא לא אפשר לו לכנס בפנים ולהזות סמוך לאותו של צד מערב דילמא קדושת החלל כלפנים והו"ל ביאה ריקנית ובמיתה וכיון שכן אכתי רחוק פרוכת זה של הזאה מקדושת ק"ק וליכא שום נ"מ השתא לענין הזאות אלו בהאי דעשו ב' פרוכת א' לצד פנים וא' לצד חוץ יותר מאלו עשו א' לצד חוץ לבד (כאן חסר) עוד אני אומר דקושיא מעיקרא ליתא דרחמנא אמרה והבדילה הפרוכת לכם בין קודש ובין קודש הקדשים דצריך מחיצה והבדלה בין זה לזה שיהא מבדיל ממקום המחיצה ולפנים קודש קדשים וממקום המחיצה ולחוץ קודש ע"כ צריך להעמידה מכוון במקום הבדלה דווקא וכיון דמספקא להו א"א אלא בב' דממ"נ א' מהנה עומדת מכוונת במקום הבדלה:]

[מלואים: ועבוד שתי פרוכת הקשו התוס' ולעביד פרוכת א' עוביה אמה ותי' דמשמע והבדילה הפרוכת וכו' היינו שמתחלת עוביה ולפנים יהיה קדשי קדשים והשתא א"א לאוקמי פרוכת במקום אמה טרקסין דילמא קדושתה כלחוץ ופ' צריך שיהיה קדושתה כלפנים כמו במשכן והא דעביד אמה טרקסין במקדש ראשון היה ע"פ הדיבור לפיכך אי בעי למעבד פרוכת צריך שיהיה כמו במשכן מעוביה ולפנים כלפנים ואי בעי למעבד אמה טרקסין צריך כמו במקדש ראשון ומספקא להו דילמא מקום עוביה כלחוץ מש"ה עשו ב' דאי מקום אמה טרקסין כלחוץ הפנימית היתה המבדלת ואי כלפנים החיצונה היתה המבדלת וכה"ג אמר' בפ"ק דב"ב גמירי או כולו בפרוכת כמשכן או כולו בבנין כמקדש ראשון ונ"ל לדבריהם ה"ה דאיכא למימר איפכא דמספקא להו לרבנן דוהבדילה דקרא היינו מסוף עוביה דוקא ועובי הפרוכת כלחוץ אמה טרקסין ואמה טרקסין מספקא להו דילמא כלפנים מש"ה עשו ב' דאי מקום אמה טרקסין כלפנים החיצונה היא המבדלת והעמידו עובי החיצונה חוץ לאמה טרקסין וחודה הפנימי שוה למקום התחלת אמה טרקסין למזרח ואי מקום אמה טרקסין כלחוץ הפנימית היתה המבדלת והעמידו עובי הפרוכת שיהא חודה הפנימי כלה בשוה לכלות סוף אמה טרקסין למערב ולפי' התוס' צ"ל איפכא דכיון דפשיטא לן דעובי מקום הפרוכת כלפנים צריך להעמיד החיצונה מהתחלת עובי אמה טרקסין של מזרח ולפנים שיהא כל עובי הפרוכת בתוך עובי אמה טרקסין והפנימית כל עוביה חוץ לעובי אמה טרקסין הפנימי של צד מערב אלא שהתוס' חדא מתרתי נקטי:]

ותיפוק לי. בעיא דרבי אלעזר דלעיל דפר יוה''כ דהכהנים בקופיא הוא דמתכפרי ביה דהא אשר לו כתב ביה תלתא זימני למעוטי ציבור ואחיו הכהנים דלא מדידהו אתי תלתא אשר לו כתיבי ביה בתרי קראי והקריב אהרן וגו' והקריב תניינא ושחט את פר החטאת אשר לו: אלא שאני בי גזא וכו' גרסינן: אפקוריה אפקריה. לגבי הך כפרה: מתני' מהלך בהיכל. נכנס ומהלך לתוכו למערב: שתי הפרוכת. פרופות מן הצפון לדרום אחת חיצונה ואחת פנימית: וביניהן. אויר אמה: גמ' אמה טרקסין. כך נקראת כותל מחיצה שהפסיק במקדש ראשון אבל במקדש שני שהיה גבוה (מאה) אמה לא עשאוהו לפי שלא היו עוביה אלא אמה ואינה יכולה לעמוד בגובה (מאה) אמה ולהוסיף על עוביה אי אפשר דכתיב הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל (דה''א כח): ואיסתפקא להו. במקום המחיצה אי כלפנים אי כלחוץ: ועבוד שתי פרוכת. לקלוט ביניהן אויר מקום המחיצה: בין המזבח ולמנורה היה מהלך. כשבא ליכנס היה בוקע בהיכל דרך הדרום להלך בין מזבח הפנימי ולמנורה שהיא בדרום והולך עד הפרוכת: בין שולחן ולמזבח. דרך הצפון: רבי יוסי היא. דאמר במתני' לא היתה שם אלא פרוכת אחת ואצל הכותל הצפוני היה ראשה כפול ופרופה בקרס זהב כלפי החוץ ובו נכנסין לפני ולפנים כדתני מתני' אליבא דרבנן החיצונה פרופה מן הדרום הפנימית מן הצפון ורבי יוסי דאמר אין שם אלא אחת פריפתה בצפון היא דבהא לא פליג דכניסתו לתוך חלל בית קדשי הקדשים בצפון הוה: פיתחא בדרום קאי. דשתי פרוכת היו שם והחיצונה פרופה מן הדרום כדתנן מתני' ולקמן פריך לר' יהודה ניעול בין מנורה לכותל: שולחנות צפון ודרום מונחין. עשר שולחנות עשה שלמה שנאמר (דה''ב ד) חמש מימין וחמש משמאל ותניא במנחות (צח:) אי אפשר לומר חמש מימין הפתח וחמש משמאל הפתח שאם אתה אומר כן מצינו שולחן בדרום והתורה אמרה והשולחן תתן על צלע צפון (שמות כו) אלא של משה באמצע חמש מימינו וחמש משמאלו ופליגי בה תנאי איכא למאן דאמר מזרח ומערב מונחין ואיכא למאן דאמר צפון ודרום מונחין ור''מ סבירא ליה כמאן דאמר צפון ודרום ראשי שולחנות מן הצפון לדרום היו חמש בשורה אחת פונות ראשה של זו לראשה של זו והשולחן אמתים ארכו הרי עשר אמות ועל כרחך צריך היה לסמוך ראש השולחן הצפוני לכותל שאם אתה מושכו להלן מן הכותל נמצא מן השולחן הדרומי מקצתו יושב בדרום שההיכל רחבו עשרים אמה נמצא צפון שלו עשר אמה ואי אפשר להיות כלום מן השולחן בדרום הלכך מפסקי שולחנות את הדרך ולא מתעייל ליה בין שולחן לכותל ואם תאמר אף בין המזבח לשולחן אין דרך שהרי המזבח באמצע ההיכל וראש השולחן הדרומי סמוך למזבח הא אמרן בפרק אמר להם הממונה (לעיל דף לג:) שאין המזבח מכוון כנגד השולחן אלא משוך קימעא כלפי חוץ:

שסותרין זו את זו ובתרי תנאי בהרבה מקומות יש דבר אחר אחר דבר אחר דמקרא אחד יוצא לכמה טעמים אבל כי האי גוונא לא אשכחן ונראה לי דההיא דרשא דספרי כרבי אתיא וה''פ או אינו אלא על פסח שני כלומר שלא יתחייב כרת אראשון לחודיה אלא אפסח שני משום דקרא בפרשת פסח שני כתיב ונימא דאפסח שני חייב כרת אפילו היכא דשגג בראשון והזיד בשני ולא אראשון אפילו הזיד בראשון ושגג בשני אמרת איזהו במועדו זה ראשון כלומר אינו סברא כלל לומר דאשני קאי ולא אראשון דעיקר במועדו בראשון כתיב ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו וא''כ קאי נמי אראשון ואי לא כתב חטאו ישא הוה אמינא אראשון לחודיה קאי השתא דכתיב חטאו ישא דריש ליה נמי בפסח שני כדאיתא בפ' מי שהיה טמא וגלי לן חטאו ישא דבמועדו אתרוייהו קאי ואי לא כתיב במועדו הוה אמינא דכרת אפסח שני לחודיה קאי והשתא קאמר שפיר דבר אחר במועדו איצטריך למימר דפסח שני דוחה שבת עוד נראה לקיים הכל דהא דדחי שבת נפקא לן מככל חוקת ומבמועדו דאי מככל חוקת איכא למימר כדפרישית לעיל ואי מבמועדו איכא למימר כדפר' לעיל להכי צריכי תרוייהו ובא זה ולימד על זה ובא זה ולימד על זה מיהו לרבי נתן מככל חוקת לחודיה נפקא: תיפוק לי דאשר לו אמר רחמנא משלו הוא מביא דתניא כו' תימה לי מאי איצטריך לאתויי . ברייתא לומר דדרשינן הכי משלו הוא מביא כל שכן אי לא דרשינן הכי לא הוה דרשינן אשר לו שהוא מתכפר לו דתקשי לך טפי ועוד דבכל הספרים ישנים גרסינן בסמוך שאני בי גזא דאהרן ול''ג אלא אלא שרש''י גרס אלא ונראה לי דהכי פירושו תיפוק לי דאשר לו אמר רחמנא דמשמע שהוא מתכפר בו ומשמע אבל אחריני לא מכפרי ומשני האי אשר לו דרשינן משלו הוא מביא אבל לעולם אימא לך דאינהו נמי מכפרי מקיבעא כדתניא וכו' והדר פריך ולטעמיך הא דמייתי מברייתא דלא דרשינן ליה להאי אשר לו לומר שהוא לבדו מתכפר בו אלא לומר משלו הוא מביא ומברייתא משמע דאחיו מתכפרין בו מה תירצת לי בזה והא הא בהא תליא כיון דמודית לי דמשלו הוא מביא א''כ אחיו הכהנים לא מכפרי ביה דאי לאו דקנו ליה בגויה היכי מכפרי ביה ומשני שאני בי גזא וכו': טרקסין. פרש''י פנים [וחוץ] וי''מ טרקסין מלשון טרוקו גלי (ברכות כח.) שסגור היה לפנים הימנו הלוחות שניתנו בסיני: ועבוד שתי פרוכת. תימה וליעבוד פרוכת אחת שעוביה אמה ולי נראה דמשמע להו לרבנן פי' דקרא והבדילה הפרוכת לכם בין הקדש וגו' (שמות כו) שמצד חיצון של פרוכת יהא קדש ומתחילת עוביה ולפנים יהא הכל קדש קדשים ולהכי לא מצי למיעבד פרוכת אחת שעוביה אמה ולאוקומה במקום אמה טרקסין דילמא קדושתה כלחוץ ונמצא דמתחילת עוביה ולפנים אינו הכל קדש קדשים אע''ג דבמקדש ראשון אוקמוה התם אמה טרקסין ע''פ הדבור עביד כדכתיב הכל בכתב ואי בעו למיעבד פרוכת צריכין לעשות כמו שעשו במשכן כדאיתא בפ' קמא דבבא בתרא (דף ג:) גמירי או כוליה בפרוכת או כוליה בבנין הכי נמי גמירי דאי בעי למיעבד פרוכת ליעבדו כי היכי דעבדו במשכן דמתחילת עובי הפרוכת ולפנים הוה קדש קדשים אבל השתא דעבוד שתי פרוכת ניחא חדא אוקמוה בתחילת מקום אמה טרקסין והשנייה בסוף אמה טרקסין בקדש הקדשים בסוף חלל העשרים של קודש הקדשים לצד החוץ דבוקה למקום סוף אמה טרקסין דאי מקום אמה טרקסין כלפנים הרי מעובי פרוכת החיצונה ולפנים הוה קדשי הקדשים הכל ואי מקום אמה טרקסין כלחוץ מעובי הפרוכת השניה ולפנים הוי קדשי הקדשים אבל רבי יוסי סבירא ליה והבדילה הפרוכת היינו בין חלל לחלל דחלל שחוצה לה קדש וחלל שלפנים הימנה קדשי הקדשים דעביד עוביה אמה אי נמי דילמא פשיטא ליה דקדושת אמה טרקסין כלפנים נמצא דלדידיה דמתחילת עוביה ולפנים הוי קדש קדשים: