דלג לתוכן
פורטל הדף היומי 220ימים לסיום הש״ס
תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף ד - ב

אבל אם יש משפת החקק לכותל פחות משלושה טפחים, הסוכה כשרה. לפי שקבלה היא בידינו, הלכה למשה מסיני, שאם שני דברים מרוחקים זה מזה פחות משלושה טפחים, רואין אותם כאילו הם סמוכים זה לזה, ודין זה נקרא "לבוד". [49] [50]

ומקשה הגמרא: מאי שנא התם, לגבי סוכה הגבוהה מעשרים ובנה בה איצטבא, דאמרת, אם היו המחיצות מרוחקות מן הסכך פחות מארבע אמות, הסוכה כשרה, ומאי שנא הכא, בסוכה הפחותה מעשרה טפחים, דאמרת שהיא כשרה דוקא אם מרוחקות הדפנות מהסוכה פחות משלושה טפחים, אבל אם היו מרוחקות יותר הסוכה פסולה?!

ומבארת הגמרא: התם, בסוכה הגבוהה מעשרים, דאיתיה לדופן, יש דופן קיימת, שכן דופן הגבוהה מעשרה טפחים שמה דופן, לכן, אם הדופן מרוחקת פחות מארבע אמות סגיא, הרי היא כשרה משום דופן עקומה.

אבל הכא, שמחיצותיה פחותות מעשרה טפחים, ואין שם דופן עליהם, ועתה רצוננו על ידי ההלכה של דופן עקומה לשוייא דופן, לעשותם לדופן, על ידי שנדון כאילו נעקם הדופן עד כנגד מקום החקק, לכן, דוקא אם הדופן מרוחקת פחות משלושה טפחים, אין, אז הסוכה כשרה. ואי לא מרוחקת פחות משלושה, אלא יותר, לא! ופסולה. [51]

הלכה נוספת מבארת הגמרא:

היתה הסוכה גבוהה מעשרים אמה, ובנה בה בתוכה עמוד שהוא גבוה עשרה טפחים, ויש בו ברוחבו שיעור כדי הכשר סוכה, [52] שהוא שבעה טפחים על שבעה טפחים, והעמוד רחוק מהדפנות הרבה, ואי אפשר להכשירו על ידי דופן עקומה.

סבר אביי למימר, הסוכה כשרה, משום דאמרינן "גוד אסיק מחיצתא". כלומר, רואין כאילו עולים צידי העמוד כמחיצות סביבותיו עד הסכך, והן מחיצות הסוכה. וסוכה כשרה היא, לפי שמקרקע העמוד לסכך יש פחות מעשרים אמה. [53]

[ובעמוד שהוא גבוה פחות מעשרה טפחים אי אפשר לומר "גוד אסיק מחיצתא", כי רק כאשר יש מחיצה קיימת אמרינן "גוד אסיק" להחשיבה כעולה למעלה, ואין מחיצה פחותה מעשרה טפחים].

אמר ליה רבא: דוקא בשבת נאמרה ההלכה של "גוד אסיק מחיצתא", וניתן להחשיב את העמוד כרשות היחיד, אבל בסוכה בעינן מחיצות הניכרות דוקא, וליכא.

וביאור החילוק בין שבת לסוכה: יסוד דין "גוד אסיק", הוא שעל ידי הלכה זו נחשב המקום שבתוך המחיצות כרשות נפרדת מרשות הרבים שחוצה לו. וזה שייך רק בשבת, שענינה הוא חילוק רשויות. אבל סוכה ענינה הוא שתהיה כעין דירה, ולכן היא צריכה מחיצות ממש. [54] [55] תנו רבנן: נעץ ארבעה קונדיסין, עמודים, וסיכך על גבן ולא עשה דפנות לסוכה, רבי יעקב מכשיר את הסוכה, וחכמים פוסלין.

אמר רב הונא: מחלוקת רבי יעקב וחכמים בברייתא, היא דוקא אם נעץ את הקונדיסין על שפת הגג, בקצה הגג ממש כנגד כותלי הבית.

דרבי יעקב סבר: אמרינן גוד אסיק מחיצתא, ורואין כאילו עולים כתלי הבית עד הסכך ממש. והם אינם כמחיצות של עמוד שלא נאמר בהן גוד אסיק, לפי שכאן ניכרות הן יותר, הואיל והן גודרות את חלל הבית, ואף שאינן ניכרות בסוכה, מכל מקום, ניכר שמחיצות הן.

ורבנן סברי: אף כאן לא אמרינן גוד אסיק מחיצתא, כיון שאין המחיצות ניכרות למעלה בסוכה.

אבל אם נעץ את הקונדסין באמצע הגג, שאי אפשר לומר גוד אסיק מחיצתא, לדברי הכל הסוכה פסולה, שהרי אין מחיצות סביבותיה. [56] [57] ורב נחמן אמר: בנעץ את הקונדסין באמצע הגג מחלוקת רבי יעקב וחכמים בברייתא.

וטעמו של רבי יעקב הוא, שהקונדסין עצמם נחשבים מחיצות, וכגון שרחבין טפח מכל צידיהן, ועשויין כעין זוית ישרה, ונקראים "דיומדין" [דו עמודים - שני עמודים]. ועומדים העמודים זה מול זה, ולכל אחת מרוחות הסוכה יש תחילה וסוף של דופן, וכיון שרחבים טפח, נחשב הדבר כאילו כל אותו הצד סתום במחיצה, כמבואר להלן. [58]

ולדעת חכמים, אין הסוכה כשרה, עד שיהיו לה שתי מחיצות עשויות כהלכתן, ולשלישית די בטפח.

ומסתפקת הגמרא: איבעיא להו: האם לדעת רב נחמן, רק באמצע הגג היא מחלוקת רבי יעקב וחכמים, אבל על שפת הגג דברי הכל כשרה, ומודים הכל דאמרינן "גוד אסיק מחיצתא".

או דלמא, בין בזו [באמצע הגג] ובין בזו [על שפת הגג] מחלוקת.

ומסקנת הגמרא: תיקו. [59]

מיתיבי מהברייתא, לרב הונא המפרש, שרבי יעקב וחכמים נחלקו בסוכה שעשאה על שפת הגג:

נעץ ארבע קונדסין בארץ וסיכך על גבן, רבי יעקב מכשיר את הסוכה וחכמים פוסלין.

ומקשה הגמרא: והא "ארץ" דכאמצע הגג דמי, ולא שייך לומר שם דין "גוד אסיק", וקא מכשיר רבי יעקב את הסוכה, ומוכח שטעמו משום דיומדין, ולא משום גוד אסיק?! ומסיקה הגמרא: תיובתא דרב הונא, תיובתא.

עתה דנה הגמרא: לימא תהוי תיובתא דרב הונא בתרתי:

א. לגבי מה שאמר שבאמצע הגג, דברי הכל פסולה. כי בברייתא מוכח שנחלקו בזה ורבי יעקב מכשיר.

ב. לגבי מה שאמר מחלוקת על שפת הגג, ולדעת חכמים לא אמרינן גוד אסיק מחיצתא. ובברייתא משמע שלדברי הכל כשרה, ואף לדעת חכמים אומרים גוד אסיק מחיצתא.

דוחה הגמרא: אמר לך רב הונא, לא!

פליגי באמצע הגג, והוא הדין דפליגי על שפת הגג. והיינו, אף שלדעת הכל אין אומרים גוד אסיק מחיצתא, הכשיר רבי יעקב, בין אם היתה הסוכה באמצע הגג, ובין אם היתה על שפתו, משום "דיומדין", ולרבנן הסוכה פסולה, דלא הכשירו משום דיומדין. [60] והאי דקמיפלגי באמצע הגג, אף שגם על שפת הגג נחלקו באותו הדין - האם דיומדין דינם כמחיצות, או לא, להודיעך כוחו דרבי יעקב, דאפילו באמצע הגג מכשיר את הסוכה משום דיומדין. כי אם לא היו נחלקים בשפת הגג, היה מקום לומר שטעמו של רבי יעקב הוא מצד גוד אסיק ולא מצד דיומדים, ולא היינו יודעים שהוא מכשיר גם באמצע הגג. [61]

תנו רבנן: נעץ ארבע קונדסין עגולים בארץ, וסכך על גבן.

רבי יעקב אומר: רואין, כל שיש בעוביין שיעור רוחב כזה שאילו יחקקו, שאם יחתכו את הקונדסים המעוגלים, וירבעום, ויחלקו אותם מבפנים, ויעשום כעין זוית ישרה, עד אשר יש בהן, בקונדסים, בצלעות הזוויות, טפח לכאן וטפח לכאן, הרי הם נדונים משום דיומד, ואפשר להשתמש בהן כמחיצות סוכה.

ואם לאו, שאינן עבים כל כך, אין נדונין משום דיומד.

שהיה רבי יעקב אומר: שיעור דיומדי סוכה, הוא, אם יש בדיומד טפח לכל צד.

וחכמים אומרים: לא מועילות מחיצות של "דיומד" בסוכה, ואינה כשרה עד שיהיו שתים כהלכתן - שתי דפנות שלמות צמודות באורך שבעה טפחים, אחת לאורכה ואחת לרוחבה, והדופן השלישית דיה שתהיה אפילו טפח, וכמו שיתבאר להלן ו ב.

שנינו במשנה: ושאינה גבוהה עשרה טפחים פסולה:

ודנה הגמרא: מנלן הלכה זו? [62]

ומביאה על כך הגמרא מימרא של אמוראים:

איתמר: רב ורב חנינא, ורבי יוחנן ורב חביבא, מתנו להך מילתא דלקמן.

ובמאמר מוסגר מוסיפה הגמרא, כי בכולה סדר מועד, כל מקום שמזכירים כי האי זוגא, את שני זוגות האמוראים הללו בגמרא יחד, חילופי, יש שאינם גורסים רבי יוחנן, ומעיילי במקומו את רבי יונתן.

ושני זוגות אמוראים אלו אמרו, שמכאן למדים את הסיבה שסוכה אשר אינה גבוהה עשרה טפחים, פסולה:

גובה הארון במשכן היה תשעה טפחים, שנאמר [שמות כה י], "ואמה וחצי קומתו".

ומדובר באמה בת שישה טפחים, ולא באמה בת חמישה טפחים.

וכפורת, הכיסוי שמעל הארון, גובהה טפח.

הרי כאן, גובה הארון עם הכפורת שעליו, עשרה טפחים.

וכתיב [שמות כה כב], "ונועדתי לך שם, ודיברתי איתך מעל הכפורת".

הערות

[49] ובטעם הדבר, כתב רש"י: שני דברים המרוחקים זה מזה פחות משלושה טפחים, נידונים כסמוכים זה לזה מדין "לבוד". ולפיכך, חשבינן ליה כאילו החקק לבוד, ומגיע עד הכותל. ומשמע לכאורה, שיכול לשבת בסוכה זו אף חוץ לחקק, על שפתו עד מקום הכותל, על אף שמחןץ לחקק אין גובה עשרה. וכן כתב המאירי: "הכל מודים שאוכל וישן חוץ לחקק, שהרי כלבוד הוא". אבל הטור [אורח חיים סימן תרל"ג] כתב, שהסוכה כשרה רק בתוך החקק. והבית יוסף תמה על דבריו, מאי שנא מהיתה גבוהה עשרים אמה ובנה בה איצטבא, שכשרה כולה לדעת רש"י מדין פסל?! וראה בילקוט מפרשים.

[50] כתב הר"ן: דוקא כשיש בחקק שיעור הכשר סוכה הסוכה כשרה על ידי החקק, אבל אם אין החקק רחב שבעה טפחים הסוכה פסולה, אף שאין המקום חוץ לחקק נחשב כמבוטל, ואינו ממעט את שיעור הסוכה, וכמו שמצינו לגבי אויר פחות משלושה טפחים שאינו פוסל בסוכה קטנה [שאין בה ז' על ז' טפחים], ואין הוא ממעט את שיעור הסוכה, ואפילו הכי, כל שאין בחקק שיעור הכשר סוכה, הסוכה פסולה, ואין המקום שחוצה לו מצטרף להשלים שיעור הסוכה. והטעם, לפי שכל שאין לה חלל בגובה י' טפחים רחב כשיעור הכשר סוכה, נחשבת היא דירה סרוחה. אכן דעת המכתם, שאף אם אין בה שבעה על שבעה טפחים אלא בצירוף המקום חוץ לחקק, הסוכה כשרה. וראה עוד בילקוט מפרשים.

[51] כתב השפת אמת: סוכה שהיא גבוהה עשרה טפחים והוצין יורדין לתוכה, שפסולה לדעת רבא משום שנחשבת "דירה סרוחה", אם חקק בתוכה בפחות מארבע אמות סמוך לדופן, הסוכה כשרה מדין דופן עקומה. היות ואין חסרון בשיעור הדפנות, שהרי הן גבוהות עשרה טפחים, אלא החסרון הוא בישיבת הסוכה, ולזה מועיל החקק.

[52] הקשה השפת אמת: מדוע נקטה הגמרא מחלוקת זו בסוכה הגבוהה מעשרים אמה שבנה בה עמוד, ולא איירי במסכך על גבי עמוד שנעץ בו ארבעה קונדסין?! ומחדש, שבזה אף אביי יודה דפסולה משום שאין בה מחיצות הניכרות, ורק בסוכה הגבוהה מעשרים אמה שיש לה מחיצות, ולאחר שנכשירה על ידי העמוד תהיה כשרה כולה מדין פסל, סבר אביי שנחשבות מחיצותיה ניכרות.

[53] כתב רש"י: גוד אסיק מחיצתא של עמוד שמבחוץ סביב, הגביהם עשרה טפחים סביבות ראשו, והרי יש בהן גובה עשרה. ומשמע מתוך פירושו, שאפילו אם היתה הסוכה גבוהה מעשרה טפחים, והדפנות לא היו אלא עשרה, אין צריך להלכתא של "גוד אסיק" להחשיב את המחיצות כסמוכות לסכך, כיון שאפילו סוכה שהיא גבוהה הרבה דיה במחיצות גבוהות עשרה. אמנם יעויין בר"ן שכתב, כיון שצריך בסוכה "מחיצות הניכרות", לא שייך גוד אסיק בסוכה. והקשה הפני יהושע, מדוע לא שייך דין גוד אסיק בסוכה, הרי צריך גוד אסיק במחיצות שאינן גבוהות אלא עשרה, להחשיבן כסמוכות לסכך?! וכן הביא הערוך לנר מדברי הריטב"א להלן, דנקט, שאף במחיצות י' צריך דין גוד אסיק כדי להחשיבן סמוכות לסכך. ואפשר שסבר הר"ן כמשמעות דברי רש"י, שאם היו הדפנות גבוהות עשרה, הסוכה הסוכה כשרה אף ללא ההלכתא של "גוד אסיק". אכן הראבי"ה סימן תרנד, והמאירי בדף טז א, והב"ח סימן תרלב, והקרבן נתנאל סימן לא, נקטו שאם היתה הסוכה גבוהה הרבה ומחיצותיה גבוהות עשרה, צריך דין גוד אסיק כדי להכשירה. וכן יש לדקדק מדברי התוספות ד"ה פחות בסוף דבריהם.

[54] ר"ן וריטב"א. והפרי מגדים מסתפק בבור עמוק עשרה טפחים, שנעץ על שפתו ארבעה קונדסין גבוהים וסיכך על גביהן, האם גם במקרה זה אמרינן גוד אסיק, או שצריך מחיצות הניכרות בחוץ דוקא, [סימן תרל"ג אשל אברהם ס"ק ט].

[55] כתב הר"ן: דין מחיצות הניכרות הוא דוקא לענין סוכה, דבעינן מחיצות הניכרות כעין דירה, אבל לענין שבת, אמרינן גוד אסיק אף אם אינן ניכרות. וביאור דבריו, דחלוק דין מחיצות שבת ממחיצות סוכה. מחיצות שבת, תכליתם חלוקת הרשויות. ולענין זה כל שיש עשרה טפחים בין רשות הרבים לרשות היחיד, די בכך. אבל מחיצות סוכה, ענינם הוא, כיון שהסוכה היא דירתו לכל שבעת ימי החג, יש לעשותה כעין בית, ולכך יש להקיפה במחיצות. לכן דוקא מחיצות סוכה יש לעשותן ניכרות כעין בית, אבל לענין שבת, די בכך שעל ידי ההלכה של גוד אסיק נחשב המקום מוקף מחיצות. אבל הריטב"א כתב, שודאי אף בשבת צריך מחיצות הניכרות דוקא, אלא שבסוכה צריך מחיצות הניכרות ונראות עמה, אבל לענין שבת לא צריך שיהיו נראות עמה דוקא. ולכן אם יש מחיצות עשרה למטה מהרשות, גם המקום למעלה נחשב כרשות היחיד. אבל לענין סוכה, דוקא אם הדפנות ניכרות בסוכה מהני. והנה עד עתה נקטנו כפי המתבאר בדברי הריטב"א, שצריך מחיצות הניכרות מדין הסוכה, כדי שתהא כעין דירה. אבל המאירי כתב: "דכל שאין המחיצות ניכרות לא אמרינן גוד אסיק". ומבואר בדבריו, שדין מחיצות הניכרות אינו מדיני הסוכה כדי שתהא כעין דירה, אלא זו הלכה בגוד אסיק, דכל שאין מחיצותיה ניכרות, לא נאמר בה דין גוד אסיק. ועיין באריכות בילקוט מפרשים.

[56] וכתב הריטב"א: אם היתה הסוכה באמצע הגג, דליכא למימר "גוד אסיק", הסוכה פסולה לדברי הכל, ואפילו היתה מרוחקת משפת הגג פחות משלושה טפחים אין להכשירה, ד"גוד ולבוד לא אמרינן". וביאור דבריו, שאין אומרים שתי הלכות יחד בהכשר סוכה אחת, והיינו להחשיב את המקום כלבוד לשפת הגג, ולאחר מכן להכשיר את הסוכה מדין גוד אסיק. וראה ר"ן, ונרחיב בזה אי"ה להלן דף טז א, ובריטב"א שם, שמשמע מדבריו להיפך ויש לחלק].

[57] כתב הרמב"ם [סוכה פרק ד הלכה יא]: נעץ ארבעה קונדיסין על ארבעה זויות הגג וסיכך על גבן, הואיל והסיכוך על שפת הגג, הסוכה כשרה, ורואין את המחיצות התחתונות כאילו הן עולות למעלה על שפת הסיכוך. [וראה מגיד משנה]. ובהלכה י"ד כתב הרמב"ם: בנה עמוד ויש בו הכשר סוכה, פסולה שאין אלו מחיצות הניכרות". ויש להבין, מדוע לדעת הרמב"ם על שפת הגג אמרינן גוד אסיק, ובעמוד לא?! ומבאר הגר"ח הלוי שיש לחלק בין עמוד לשפת הגג, וכמו שחילקו התוספות, שעל שפת הגג נחשבות המחיצות ניכרות משום שניכרות בבית, אבל בעמוד אין המחיצות ניכרות כלל. ועיין בילקוט מפרשים.

[58] הקשה השפת אמת: כיון שמדובר כאשר יש בעוביין של הקונדסין טפח וכשרים מתורת דיומד, מדוע דנה הגמרא בקונדסין העומדים באמצע הגג דוקא, ולא בקונדסין הנעוצים בארץ?! עוד העיר שם: דבסוגיין מבואר שצריך ארבעה דיומדין, ולכאורה כיון שאין צריך בסוכה אלא שלוש דפנות, די בשני דיומדין ושני קונדסים רגילים?! ובפשטות יש לבאר, דחמור דין דיומדין ממחיצות העשויות כהלכתן, הואיל ואם לא יעשה ארבעה דיומדין לא יראה המקום מוקף מחיצות, ולא יועיל אפילו להשלים לשלוש דפנות.

[59] וביאור הדברים, ראה ביאורו של החזון איש המובא בהערה בהמשך הגמרא. וכתב הרא"ש: כיון דסלקא בתיקו, עבדינן לחומרא כרבנן דפסלו בזו ובזו, ואליבא דרב נחמן שבין בזו ובין בזו מחלוקת, ולכך השמיטה הרב אלפסי. אבל הרי"ץ גאות כתב, דרב שרירא גאון לא גרס "איבעיא להו", אלא הכי גרסינן: ורב נחמן אמר באמצע הגג מחלוקת, אבל על שפת הגג דברי הכל כשרה. ופסקינן כרב נחמן".

[60] על פי ביאורו של החזון איש.

[61] מבאר החזון איש [סימן קנ ס"ק ה]: לפי הצד השני בגמרא, שבין בזו בין בזו מחלוקת, אין פרושו שנחלקו רבי יעקב וחכמים אי אמרינן גוד אסיק או לא, דאם כן מכשיר רבי יעקב על שפת הגג אפילו קונדסין שאין בעוביין טפח משום גוד אסיק, ומנין לנו להכניס מחלוקת חדשה ביניהם. אלא ספק הגמרא בדעת רב נחמן דאמר באמצע הגג מחלוקת, הוא, האם דוקא בשפת הגג הסוכה כשרה מדין גוד אסיק, ולא משום דיומדין כלל, או שלכולי עלמא לא אומרים גוד אסיק בסוכה, כיון שאין המחיצות ניכרות, ונחלקו גם בשפת הגג, האם הסוכה כשרה משום "דיומדין". והסיבה לכך שנקטה הגמרא מחלוקתם באמצע הגג, אף שבדיומדין אין חידוש באמצע הגג יותר משפת הגג, לאפוקי מרב הונא, הסובר שדוקא בשפת הגג פליגי. וכן כשנסתפקה הגמרא "פליגי באמצע הגג והוא הדין שפת הגג", היינו, דגם בשפת הגג נחלקו משום דיומדין, ולא משום גוד אסיק.

[62] מקשה הפני יהושע: מדוע מחפשת הגמרא פסוק להצריך גובה עשרה טפחים בסוכה, הרי סוכה הפחותה מעשרה אינה ראויה לדיורין, ומסברא יש לפוסלה משום "דירה סרוחה", כמו שנתפרש לעיל ד א לענין הוצין היורדין לתוך עשרה?! ומתרץ, מדובר כאשר לא היה הסכך מונח על גבי הדפנות אלא על גבי יתדות גבוהות למעלה מעשרה טפחים, וממילא אין זו דירה סרוחה, ואפילו הכי צריך שגם המחיצות יהיו גבוהות עשרה, ולהלכה זו מחפשת הגמרא מקור. אמנם בהמשך הסוגיא משמע שלא כדבריו, דאמרינן, "ממאי דבעינן עשרה לבר מסככה, אימא בהדי סככה", ומבואר שהנידון הוא על מקום הסכך, ולא על גובה הדפנות. אכן לשיטת הרמב"ם שהבאנו לעיל ד א מיושב, דדין דירה סרוחה אינו אלא לכתחילה ובדיעבד הסוכה כשרה, ובסוגיין מיירי שאם אינה גבוהה עשרה פסולה אפילו דיעבד, ולהלכה זו מחפשת הגמרא מקור. אבל לראשונים שפוסלים סוכה סרוחה אפילו בדיעבד [הובאו הדברים לעיל, וראה שער הציון סימן תרלג ס"ק כה] יש לישב כתירוצו של הפני יהושע. וראה ילקוט מפ רשים.

פחות משלשה טפחים — כשרה, שבכך הם מצטרפים להיחשב ככותל אחד, מדין לבוד.

ושואלים: מאי שנא התם [במה שונה שם] בסוכה גבוהה ואיצטבא באמצעיתה, דאמרת [שאמרת] שהיא כשרה אם הכותל סמוך לאיצטבא פחות מארבע אמות, ומאי שנא הכא [במה שונה כאן] שאתה אומר פחות משלשה טפחים?

ומשיבים: התם דאיתיה [שם שיש] כבר לדופן, שהרי יש לסוכה זו דופן של ממש אלא שהיא מרוחקת, על כן בפחו‍ת מארבע אמות סגיא [די], אולם הכא [כאן] בסוכה שגובהה פחות מעשרה טפחים אין דופנה נחשב כדופן כלל, וצריך קודם לשוויי לדופן [לעשותו שייחשב דופן] על ידי תוספת החקיקה, ולכן אם היה המרחק פחות משלשה טפחים, שמרחק זה נחשב כצמוד לכל ענין — אין [כן] נחשב הדבר לדופן, אי [אם] לא — לא, אינו נחשב לדופן.

א הלכה נוספת בסוכה: היתה הסוכה גבוהה מעשרים אמה, ובנה בה באמצעה במרחק רב מן הדפנות עמוד שהוא גבוה עשרה טפחים, ומעל לעמוד אין עוד עשרים אמה עד לסכך ויש בו באורכו וברחבו שבעה טפחים ומשהו כדי הכשר סוכה — סבר אביי למימר [לומר] שזו היא סוכה כשרה, כי גוד אסיק מחיצתא [משוך והעלה את המחיצות] של העמוד שהרי גובהו יוצר סביבו מעין מחיצות ואם "מושכים" אותן עשרה טפחים כלפי מעלה, אף על פי שהסכך גבוה בהרבה מראש העמוד, מאחר ואינו גבוה בעשרים אמה, הרי זו סוכה כשרה.

אמר ליה [לו] רבא לאביי: אינו כן, כי בעינן [צריכים אנו] להכשר סוכה שיהיו מחיצות הניכרות, וליכא [והרי אין כאן], שהרי מחיצות העמוד אינן נראות בעצמן כמחיצות.

ב תנו רבנן [שנו חכמים]: נעץ ארבעה קונדיסין (כלונסאות, קורות) וסיכך על גבן ולא עשה כל דפנות, ר' יעקב מכשיר וחכמים פוסלין.

אמר רב הונא: מחלוקת זו בין חכמים ור' יעקב היא כשהיו ארבעה כלונסאות אלה מכוונים על שפת הגג בדיוק מעל לקירות הבית, שר' יעקב סבר, אמרינן [אומרים אנו] כלל זה של גוד אסיק מחיצתא [משוך והעלה את המחיצות], שהרי קירות הבית מחיצות הן, ונחשוב כאילו היו המחיצות נמשכות ועולות עד למעלה, ונעשות כדפנות לסוכה. ורבנן סברי [וחכמים סבורים]: לא אמרינן [אין אנו אומרים] כלל זה של גוד אסיק מחיצתא [משוך והעלה את המחיצות], אבל אם היתה סוכה זו באמצע הגג שאין מחיצות הבית מועילות לכך — דברי הכל פסולה. ורב נחמן אמר: באמצע הגג מחלוקת, שלדברי ר' יעקב, הקונדיסין עצמם, אם יש ברוחבם טפח, הריהם משמשים כמחיצות להכשיר סוכה זו. ואילו לשיטת חכמים אין הסוכה כשירה אלא אם כן יש לה שני דפנות גמורים ודופן שלישי אפילו חלקי.

איבעיא להו [נשאלה להם] לבני הישיבה שאלה זו: האם יש להבין את דברי רב נחמן כי באמצע הגג בלבד מחלוקת אבל על שפת הגג, דברי הכל כשרה, או דלמא [שמא] התכוון לומר כי בין בזו ובין בזו מחלוקת? לשאלה זו לא נמצאה תשובה, והיא נשארה בתיקו [תעמוד] השאלה במקומה.

מיתיבי [מקשים] מברייתא אחרת: נעץ ארבעה קונדסין בארץ וסיכך על גבן, ר' יעקב מכשיר וחכמים פוסלין.

והא [והרי] ארץ שכאמצע הגג דמי [היא נחשבת], שהרי אין בה מחיצות נמשכות, ובכל זאת קא מכשיר [מכשיר] ר' יעקב! הרי זו תיובתא [קושיה חמורה] על דעת רב הונא האומר כי באמצע הגג לדעת הכל פסולה. ומסכמים: אכן, תיובתא [קושיה חמורה] ונדחו דבריו.

ועוד יש להקשות על דעתו: הרי מברייתא זו רואים לכאורה כי באמצע הגג הוא דפליגי [שנחלקו], אבל על שפת הגג לכאורה לדברי הכל כשרה! אם כן לימא תיהוי תיובתיה [נאמר שתהא זו קושיה חמורה] על שיטת רב הונא בתרתי [בשתים], גם במה שאמר כי באמצע הגג לדברי הכל פסולה ואילו בברייתא נאמר כי בכך נחלקו, וכן במה שאמר כי נחלקו בשפת הגג ואילו בברייתא נאמר כי בכך לדברי הכל כשרה.

ודוחים, אמר לך רב הונא [יכול היה רב הונא לומר לך]; משם אין ראייה, כי אפשר לומר: פליגי [נחלקו] באמצע הגג והוא הדין שנחלקו גם כן אם היתה הסוכה על שפת הגג. והאי דקמיפלגי [וזה שנחלקו] במפורש באמצע הגג, היה זה להודיעך כחו של ר' יעקב עד כמה הוא מחזיק בשיטתו שאפילו באמצע הגג נמי [גם כן] הוא מכשיר.

ועוד תנו רבנן [שנו חכמים] בתוספתא: נעץ ארבעה קונדסין בארץ וסיכך על גבן, ר' יעקב אומר: רואין כל שאילו יחקקו, כלומר: יעשו חריץ באותם קונדיסין ויחלקו לשני חלקים, ויש בהן טפח לכאן וטפח לכאן — הרי הם נדונין משום דיומד [עמוד כפול] ובהלכות מסויימות מחשיבים עמוד כפול המצוי בפינה כאילו היה שתי מחיצות שלמות (ראה עירובין יז, ב), ואם לאו [לא] שלאחר חלוקת הקונדיסין הם צרים מדי — אין נידונין משום דיומד. שהיה ר' יעקב אומר: דיומדי סוכה שיעורם כדי שייחשבו כמחיצות, הריהו טפח, וחכמים אומרים: אין הסוכה כשירה אלא עד שיהו שתים ממחיצותיה שלימות כהלכתן וסותמות את כל אותו צד בסוכה, ודופן שלישית הלכה למשה מסיני היא שאפילו היה רוחבה טפח אחד — דיו.

ג שנינו במשנה: סוכה שאינה גבוהה עשרה טפחים פסולה. ושואלים: מנלן [מנין לנו] דבר זה?

אתמר [נאמר] כי רב ור' חנינא ור' יוחנן ורב חביבא מתנו [היו שונים] כפי שיפורט להלן.

ובדרך אגב מעירים בענין זה: בכולה [בכל] סדר מועד, כאשר מוצאים אנו כל כי האי זוגא [זוג זה של חכמים] היו שיטות אמוראים, לפיהן חלופי [מחליפים ומוציאים] את ר' יוחנן ומעיילי [ומכניסים] את ר' יונתן, שהוא שהיה הרביעי בחבורה זו.

וכך למדו: ארון הברית עצמו, היה גובהו תשעה טפחים, שכן מפורש בתורה שהיה אמה וחצי, ובאמה שבה נמדדים כלי המקדש יש שישה טפחים, הרי תשעה טפחים. והכפורת המכסה את הארון טפח עוביה, הרי כאן עשרה טפחים, וכתיב [ונאמר]: "ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת" (שמות כה, כב),

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

If the distance from the edge of the dug-out area to the wall was less than three handbreadths then it is fit, as the edge of the dug-out area is joined to the wall of the sukka based on the principle of lavud.

The Gemara asks: What is different there, in the case of a sukka with a platform in its center, that you said that it is a fit sukka if the wall is at a distance of less than four cubits from the edge of the platform, and what is different here that you said the wall must be at a distance of less than three handbreadths for the sukka to be fit?

The Gemara answers: There, in the case of the sukka more than twenty cubits high, where there already is a wall, but it is removed from the platform, as long as the wall is at a distance of less than four cubits, it is sufficient to render the sukka fit. Here, where the sukka is less than ten handbreadths high, its wall is not a fit wall. In order to render it a wall by adding the height of the dug-out area, if the distance between them is less than three handbreadths, yes, the dug-out area is considered joined to the wall, as based on the principle of lavud two objects are considered joined if the gap between them is less than three handbreadths; and if not, no, they are not considered joined.

If a sukka was more than twenty cubits high, and one built a pillar in the sukka, far from the walls, that is ten handbreadths high, and the distance from the top of the column to the roofing was less than twenty cubits, and on the horizontal surface of the column there is a bit more than seven by seven handbreadths, the minimum area required for fitness of a sukka, Abaye thought to say that this is a fit sukka because of the principle: Extend and raise the partitions of this pillar. Given that the column is at least ten handbreadths high, its four sides are therefore considered partitions, and the halakha is that the legal status of a partition is as if it extends and continues upwards indefinitely. Based on that perspective, the surface of the column is supported by four partitions at least ten handbreadths high that extend upward indefinitely, and from the top of the pillar to the roof is less than twenty cubits; therefore, this squared column forms a fit sukka.

Rava said to Abaye: That is not so, since in order to have a fit sukka we require conspicuous partitions, and there are none, as the sides of the column do not actually project above the surface.

§ The Sages taught: If one inserted four posts [kundeisin] into the floor and placed roofing over them but no walls, Rabbi Ya’akov deems it a fit sukka and the Rabbis deem it unfit.

Rav Huna said: The dispute between the Rabbis and Rabbi Ya’akov is in a case where the four posts are aligned on the edge of the roof, directly above the exterior walls of a house, as Rabbi Ya’akov holds that we say the principle: Extend and raise the partitions. Since the exterior walls of the house are full-fledged partitions, they are considered as extending upward indefinitely, constituting the walls of the sukka. And the Rabbis hold that we do not say the principle: Extend and raise the partitions. However, if the posts are placed in the center of the roof, then the walls of the house are irrelevant and everyone agrees that it is an unfit sukka. And Rav Naḥman said: The dispute is in the case of a sukka in the center of the roof, as according to Rabbi Ya’akov, if the posts themselves are one handbreadth wide, they serve as the partitions, while the Rabbis hold that it is not a fit sukka until it has two complete walls and a partial third wall.

A dilemma was raised before the Sages: Is Rav Naḥman saying that only if the sukka is in the center of the roof there is a dispute between Rabbi Ya’akov and the Rabbis, but if it is at the edge of the roof everyone agrees that it is fit? Or perhaps he is saying that there is a dispute both in this case and in that case? No resolution was found, so the dilemma shall stand unresolved.

The Gemara raises an objection from another baraita: If one drove four posts into the ground and placed roofing over them, Rabbi Ya’akov deems it fit and the Rabbis deem it unfit.

But isn’t the legal status of the ground like that of the center of the roof, as it is not surrounded by partitions that extend upward, and nevertheless Rabbi Ya’akov deems it fit? This is a conclusive refutation of the opinion of Rav Huna, who said that everyone agrees that a sukka in the center of the roof is unfit. The Gemara concludes: Indeed, it is a conclusive refutation of Rav Huna’s opinion.

And furthermore, there is an additional refutation of the opinion of Rav Huna. It is apparent from this baraita that they disagree with regard to the case of posts inserted in the center of the roof; however, in the case of the posts inserted on the edge of the roof everyone agrees that it is fit. Let us say, then, that this is a conclusive refutation of the opinion of Rav Huna on two counts. First, with regard to his statement that everyone agrees in the case of a sukka in the center of the roof that it is unfit, while the baraita cites a dispute on the matter; second, with regard to his statement that there is a dispute in the case of a sukka on the edge of the roof, while the baraita indicates that everyone agrees that it is fit.

The Gemara rejects this: Rav Huna could have said to you that there is no proof from the baraita with regard to the second matter, as it is possible that they disagree in the case of a sukka in the center of the roof and that the same is true in the case of a sukka on the edge of the roof. And the fact that they specifically dispute the case of a sukka in the center of the roof is to convey to you the far-reaching nature of the opinion of Rabbi Ya’akov, who deems the sukka fit even in the center of the roof.

The Sages taught: If one inserted four posts into the ground and placed a roof over them, Rabbi Ya’akov says: One considers whether the posts are wide enough that if they were grooved and split, forming a piece of wood with two segments at a right angle, and they have a handbreadth to here, in this direction, and a handbreadth to there, in that direction, then they are considered a double post [deyumad]. With regard to certain halakhot, the status of a double post positioned at a corner is that of two full-fledged partitions. And if not, if after splitting them they are narrower than that, they are not considered a double post, as Rabbi Ya’akov would say: The minimum measure of double posts of a sukka to be considered full-fledged partitions is one handbreadth. And the Rabbis say: The sukka is fit only if it has two full-fledged partitions in the standard sense, completely closing each of those two sides, and a third wall, which, based on a halakha transmitted to Moses from Sinai, measures even a handbreadth.

§ The mishna continues: A sukka that is not even ten handbreadths high is unfit. The Gemara asks: From where do we derive this halakha?

It was stated that Rav, and Rabbi Ḥanina, and Rabbi Yoḥanan, and Rav Ḥaviva taught the matter below.

As an aside, the Gemara notes: Throughout the entire order of Mo’ed, wherever this second pair of Sages is mentioned, there are some amora’im who replace Rabbi Yoḥanan and do so by inserting Rabbi Yonatan in his place.

And this is what they taught: The Ark of the Covenant was itself nine handbreadths high, as it is stated explicitly in the Torah that it was one and a half cubits high and the cubit used to measure Temple vessels consisted of six handbreadths. And the Ark cover was one handbreadth thick. There is a total height of ten handbreadths here. And it is written: “I will meet with you there and I will speak with you from above the Ark cover” (Exodus 25:22),

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

פחות מד' אמות כשרה ואתא לאשמעינן דמכשירין דופן עקומה ואפילו מכל רוח היתה פחותה מי' וחקק בתוכה להשלימה לי' טפחים אם יש משפת חקק ולכותל ג' טפחים [פסולה] פחות מיכן כשרה ולא דומה לדופן עקומה דלא מיפסלא אלא בד' אמות דלגבי הדופן עקומה הדופן מיהא איתיה ולקרוביה הוא דבעינן הלכך עד ד' אמות כעקומה חשבינן לה. אבל הכא דלית לדופן ולשוי לדופן קאתי פחות מג' טפחים כלבוד דמי וכשרה ג' טפחים פסולה (הלכך עד ד' אמות כעקומה חשבינן לה) אבל היתה גבוהה מכ' אמה ובנה עמוד מאמצעיתה גבוה עשרה טפחים ויש בזה הכשר סוכה סבר אביי למימר גוד אסיק מחיצתא כלומר הבן בלבבך כאלו חתכתה והעלית מחיצות מזה העמוד ודחה רבא ואמר בעינן מחיצות הניכרות וליכא.

תנו רבנן נעץ ד' [קונדיסין] וסיכך על גבן ר' יעקב מכשיר וחכמים פוסלין ואסיקנא אליבא דרב הונא פליגי באמצע הגג. והוא הדין על שפת הגג.

ר' יעקב סבר גוד פירוש משוך מלשון וימשכו ומתרגמינן ונגידו כלומר משוך אסיק למחיצתא כדאמרן לעיל. ורבנן סברי לא.

והאי דפליג בארץ ודייקינן מינה באמצע הגג פליגי להודיעך כחו דר' יעקב דמכשיר דלעולם כח דהתירא עדיף ליה פירוש קונדיסין קורות של עץ כגון עמודין (הן) ואם הם עבים שאם יחקקו יש בהן טפח לכאן וטפח לכאן וכשתעמידהו בזוית סוכה נראה טפח ממנו לרוח אחרת וטפח לרוח אחרת הסמוכה נידון כשתי דיומדין פירוש בלשון יון קורין לשנים דיו. נמצא פי' דיומדין ב' עמודין. כלומר ב' פסין של טפח טפח עומדין:

ת"ר נעץ ד' קונדיסין וסיכך ע"ג ר' יעקב אומר רואין כל שאילו יחקקו ויחלקו ויש בהן טפח לכאן נידון משום דיומד שהיה ר' יעקב אומר דיומדי סוכה טפח. וחכ"א עד שיהו שתי דפנות כהלכתן ושלישית אפי' טפח ופשוטות הן:

פיסקא ושאינה גבוהה עשרה טפחים אתמר רב ור' יוחנן ור' חנינא ואמרי לה רב חביבא מתנו כוליה סדר מועד כל כי האי גוונא זוגא (זוזא חלופי) חלופי ר' יוחנן ועייל ר' יונתן. ארון ט' טפחים וכפורת טפח הרי עשרה וכתיב ונועדתי לך שם כלומר כיון שמצאנו כי הארון יש בו עשרה טפחים וכתיב השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם. נמצא למעלה מארון רשות אחרת:

מ״ש התם דמכשרינן פחות מארבע והכא לא מכשרינן אלא בפחות משלשה ופרקינן התם דהיא דופן ולא מיבעיא לן אלא לקרבה לסוכה אמרינן דופן עקומה ובפחות מארבע אמו׳‎ סגי הכא דלשויי דופן דהא לא הויא דופן כי היכא דנימא דופן עקומה ובעינן למעבדה דופן אי איכא פחות משלשה דהוי לבוד אין ואי לא לא:

היתה גבוהה מעשרים אמה ובנה בה עמוד גבוה עשרה. פירוש דבפחות מי׳‎ לא אפשר לומר גוד אסיק מחיצתה דהא ליכא מחיצה למטה מי׳‎ וכן עיקר:

ויש בו הכשר סוכה סבר אביי למימר גוד אסיק מחיצתא. פירוש דקסבר דמחיצ׳‎ סוכה בהא מיהא כדין שבת:

א״ל רבא בעינן מחיצות הנכרות.‎ פי׳‎ ‎מורי נ״ר מחיצות הנכרות ונראות עמה משא״כ בשבת דלא בעינן ונראות עמה כל היכא דנראות ונכרות דהא ודאי בעי אף לענין שבת דאלת״ה הוי רה״י שהרי הים מקיף אותה דעמוק כמה ואמרינן גוד אסיק מחיצתא דהא לדינא דאוריי׳‎ כל שמוקף מחיצות אפילו יותר מבית סאתים כל מה שאפשר ואפילו בידי שמים ושלא לדירה כלל רה״י גמורה היא כדמוכח בדוכתא וא״כ לא משכחת רה״י אלא ודאי דמחיצות הים לא חשיבי מחיצות לפי שאין נראות ונכרות ואין האדם רואה עצמו בתוך מחיצות מפי מורי הרב נר״ו. ויש שפי׳‎ דהא דעמוד אפילו בשעומד תוך ארבע אמות הוא ואפ״ה לא אמרינן בה דופן עקומה דכיון שגבוה י׳‎ וראוי להיות במוקף מחיצות לענין שבת הרי חלק רשות לעצמו ואין לומר בו דופן עקומה וכן פירש בתוספ׳‎ אבל מורי הרב נר״ו מפרש בשם רבותיו ז״ל דבתוך ד׳‎ אמות אמרינן דופן עקומה והכא בשיש בו ד׳‎ אמות דליכא למימר הכין וכן עיקר:

ת״ר נעץ ד׳‎ קונדסין וסכך על גבן ר״י מכשיר וחכמים פוסלי׳‎ אמר ר״ה מחלוקת על שפת הגג דר״י סבר גוד אסיק מחיצתא ואפילו לרבא דאמר גבי עמוד דלא אמרי׳‎ הכי שאני הכא דאיכא מחיצות עשויות למטה והוו מחיצות הנכרות ורבנן סברי דלא אמרי׳‎ גוד אסיק מחיצה דה״נ לא הוו מחיצות הנכרות ואתיא כרבא ודלא כאביי דהוה מכשר אף בעמוד אבל באמצע הגג דליכא למי׳‎ גוד ד״ה פסולה ואפילו בפחות מג׳‎ טפחים דגוד ולבוד לא אמרינן:

ור״נ אמר באמצע הגג מחלוקת כך גירסת הספרים שלנו ואמרינן אבעיא להו באמצע הגג מחלוקת עד תיק״ו ומסתברא דהלכתא כרבא דלא אמרינן גוד אסיק כלל ורבנן דלא הכשירו אלא בשתים כהלכתא ושלישית אפילו טפח כדאיתא באידך מתני׳‎ בהדיא וזה דעת רי״ף שלא הביא בהלכותיו כלום מכל זה ואף ע״ג דבעירובין קרי להו רבא בין גג לגג מחיצות הניכרות היינו לענין שבת אבל לענין סוכה אינו ניכרת אפי׳‎ על שפת הגג ומאי דאמרי': (כאן חסר שנאבדו קצת דפים מן הכתיבות):

היתה גבוהה מכ' ובנה בה עמוד גבוה עשרה ויש ממנו לכל רוח ד' אמות שאין כאן הלכות דופן עקומה אף זו פסולה ואין אומרין הואיל ועמוד זה גבוה עשרה הרי ארבע רוחותיו מחיצות הם ונכשיר את העמוד מדין גוד אסיק מחיצות עד הסכך שאין אומרים גוד אסיק אלא במחיצות הניכרות הא כל שאין ד' אמות מהם לכותל כשרה מהלכות דופן עקומה ויש פוסלין אף בזו שכל שהעמוד גבוה עשרה מקום בפני עצמו הוא ואין בו הלכות דופן עקומה וזו של איצטבא בשאינה גבוה עשרה וכן כתבוה קצת גאוני ספרד ואין הדברים נראין כן ויש שואלים בשמועה זו ממה שאמרו במסכת שבת בפרק הזורק שאם זרק אבן על תל גבוה עשרה בשבת חייב מפני שהוא רשות היחיד אלמא לא בעינן מחיצות ניכרות ואין זו שאלה שבזו אי אתה צריך בה לגוד אסיק עד שתצטרך בה למחיצות ניכרות שאין הטעם אלא מפני שכל שגבוה עשרה ורחב ארבעה אינו תשמיש של בני רשות הרבים ודינו כרשות היחיד אף בלא מחיצות אבל בסוכה למחיצות אנו צריכים וא"כ הדבר צריך למחיצות ניכרות:

נעץ ארבע קונדיסין בארץ וסיכך על גבן אע"פ שהקונדיסין עבים כל כך שאילו יחקקו יש בהם טפח לצד זה וטפח לצד זה פסולה שאפילו נעשה ר"ל אפילו נחלקו ונעשו דיומדין גמורין אין דיומד מתיר בדופן סוכה שלא הותר אלא לפסי ביראות ואף בהם דוקא באמה לכאן ואמה לכאן וכן הדין בנעץ באמצע הגג וסיכך עליהם אבל נעץ בארבע זויות הגג שמחיצות הבית מכוונים נגדם גדולי המחברים מכשירים וכדעת רב נחמן שאמר בשמועה זו אבל על שפת הגג דברי הכל כשרה שאומרין על המחיצות התחתונות גוד אסיק שהרי מחיצות ניכרות הן ויש פוסלין שמאחר שמחיצות הבית לבית עשויות אין כאן מחיצות הניכרות וכן פסקוה גדולי הדורות שלפנינו וכדעת רב הונא שאמר שאף בשפת הגג נחלקו והלכה כחכמים:

סבר אביי למימר גוד אסיק מחיצתא פי' דהוה מדמה אביי מחיצות דסוכה למחיצות דשבת אלו הי' תל גבוה ברה"ר אין מטלטלין בכולו כאלו היו מחיצות מקיפות סביב דמה לי אם מקום התל הי' חלול ומוקף מחיצות מה לי אם הוא שלם והה"נ בסוכה ורבא לא דמי דהתם גבי שבת לא בעינן סככה אבל בסוכה בעינן סככה ואם אין המחיצות ניכרות לא אמרי' בהו גוד אסיק מחיצתא:

תוס' בד"ה סבר אביי למימר גוד כו' אכסדרה שאין לה פצימין דשלהי פרקין דפי תקרה כו' עכ"ל וכ"ה בתוס' מדויקים וכן נראה דמשום הפצימין אין שייך להכשיר משום דפי תקרה כו' אלא משום לבוד ועיין לקמן:

בתוס' ד"ה פחות מג' וכו' עד דאי בעי מנח עליה מידי ומשתמש וכו' פי' מניח דף או דבר אחר על אותה מחיצה ונמצא שהוא כולו כעמוד גבוה י' ורחב ד' ונעץ בו יתד כל שהוא מיעטו פי' מיעט מרוחב של ד' טפחים ולא השיב תו רה"י:

גמ' גוד אסיק מחיצתא כו' נ"ב מצאתי בערוך ערך גד וז"ל גוד אסיק כו' פירוש הבן בלבך כאלו חתכת והעלית מחיצה מזה העמוד תרגום וימשכו ונגידו ע"כ ונראה בעיני שיש טעות סופר שם וחסר הוא וכך ראוי להיות ל"א משוך ואסיק מחיצה תרגום וימשכו ונגידו וכן מצאתי בערוך קטן:

תוס' בד"ה סבר אביי כו' בעינן מחיצות הניכרות כו' יש שם ציור כזה*:

גמרא א"ל ר"ה פליגי באה"ג וה"ה על שפה"ג והאי כו' להודיעך כחו דר"י כו'. לכאורה תמוה דעל שפה"ג טעמא לחוד משום גוד אסיק ואפי' אין בהקונדסין טע"ט ובאה"ג טעמא לחוד משום דיומד ודוקא בטע"ט ומאי שייך להודיעך כחו דר"י כיון דמתרי טעמי נינהו לא נדע חד מאידך וגם קשה הא דדייק מקודם אבל על שפה"ג ד"ה כשרה דדלמא איפכא דד"ה פסולה היכא דלית בהו טע"ט דל"א גוד אסיק לכ"ע ונ"ל ליישב דטעמא דדיומדין הוא ג"כ מטעם המשכה דרואין אנו כאילו נמשכו עד שמגיעים זל"ז (ועי' לקמן ז' רע"ב לשון רש"י) ולכן גוד אסיק הוה כש"כ דשם המחיצות הם בפועל:

שם ארון תשעה וכפורת טפח כו'. וכן לקמן (ה ב) דל עשרה דארון וכפורת כו'. ק"ל דביומא (עב ב) איכא פלוגתא בארון החיצון בשיעור גבהו ולכ"ע עם עובי הכפורת היה יותר מעשרה למר טפח ולמר משהו שוב ראיתי בת"י שם שהעיר בזה:

רש"י ד"ה ובנה בה עמוד שיש בראשו שבעה ומשהו כו'. כצ"ל ובהגרי"פ צ"ל בסופו ד"ה אם יש בה:

רש"י ד"ה כל שאילו. וירבעום ויחלקו ויש כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה שהיה רי"א (בסופו) דהכי א"ל בעירובין. כוונתו למה דאיתא שם (יט ב) בברייתא רשבא"א היתה שם אבן כו':

תד"ה פחות. מיהו ההיא איכא לדחות שחקק ד' בעומק י'. עי' בגליון בשם מ"א שהניח בצ"ע שהרי הכא והתם הלשון שוה ולא שת לבו להבחין דהכא אמרי' כדי להשלימה משמע שבין שניהם יהיה עשרה והתם אמרי' והשלימו יל"פ דכינוי הו' שב על החקק ור"ל דחקק בו כ"כ עד שהשלים את החקק לעשרה ואדרבה אתי לאפוקי דל"ת עשרה ע"י צירוף ועוד נראה דהתוס' לא דייקי כלל משינוי הלשון אלא דכאן א"א לפרש דחקק לבד היה עמוק עשרה דא"כ אפי' רחוק ג"ט מהכותל תתכשר ע"י החקק בעצמו דהא קי"ל לקמן (טז) במשנה דאם גבוהות המחיצות עשרה אף דהסכך גבוה הרבה מהן כשרה:

בסה"ד וא"ת בפ"ק דשבת גבי בית כו'. כצ"ל:

גמ' לימא תיהוי תיובתיה דר"ה בתרתי. עין זה לקמן דף נא ע"א גיטין דף מא ע"ב:

בתוספות בד"ה פחות משלשה מכאן קשיא לפי מה שפי' הקונטרס בריש פרק ב' דגיטין כו' עד הסוגיא דסוף הדיבור. כבר כתבתי בזה שם בסוגיא דגיטין דלגרסת רש"י בספרים שלפנינו יש לפרש כוונתו כדברי התוס' וכתבתי ג"כ דאף לפי גירסת התוספות בפירש"י ע"כ צ"ל דרב חסדא פליג אר' יוחנן וא"כ אתי סוגיא דהכא כרבי יוחנן. ובלא"ה לא ידענא מאי קשיא להו לתוס' בסוגיא דהכא כיון דאמימר פליג בגיטין אדרב חסדא ומסקינן שם להדיא דהלכתא גידוד חמשה ומחיצה חמשה מצטרפין וא"כ אתיא סוגיא דהכא בפשיטות אליבא דהלכתא אם לא שנאמר דס"ל להתוספת דכל הני פיסקי הלכות דהכא לישנא דברייתא נינהו דמקשו מהכא עליה דר"ח. מיהו רש"י כתב להדיא בשמעתין גבי מיעטו בכרים וכסתות דכל הני שמעתין בימי רב אשי נסדרו ומימרא דאמוראי נינהו וא"כ לא שייך להקשות מינייהו אדר"ח דאטו גברא אגברא קרמית והמעיין שם בחידושינו בגיטין יראה דבלא"ה יש לחלק בפשיטות בין שבת לסוכה לפמ"ש דעיקר טעמא דר"ח לא שייך להשוות חד מקום כרשות היחיד לחד מלתא וכרשות הרבים לחד מלתא וא"כ לא שייך סברא זו בסוכה ע"ש ודוק ותשכח:

בגמ' סבר אביי למימר גוד אסיק מחיצתא א"ל רבא בעינן מחיצות הניכרות וליכא. לכאורה משמע דרבא ס"ל גוד אסיק בסוכה אלא דוקא הכא בעמוד לא ס"ל כיון דלא הוי מחיצות ניכרות כלל וכן נראה מלשון התוס' בד"ה על שפת הגג וא"כ הוי משמע דלרבא בעל שפת הגג כשירה והיינו כשיטת רבינו שרירא גאון שהביא הרא"ש ז"ל בשמעתין דלא גריס בסמוך איבעיא להו משא"כ לשיטת רוב הפוסקים שהביא הרא"ש ז"ל דגרסי' בסמוך איבעיא להו ומסיק בתיקו ומש"ה פסקו דלעולם פסולה ולית לן גוד אסיק כלל בסוכה וא"כ בפשיטות הוי ליה לרבא למימר דלא אמרינן גוד אסיק בסוכה ואפשר דמשום האי טעמא גופא דאע"ג דבשבת אמרינן גוד אסיק משא"כ בסוכה דבעינן מחיצות הניכרות לא אמרינן לה כלל ואע"ג דלענין פי תקרה אמרינן גוד אחית מחיצתא היינו משום דהוי ניכרות טפי כמ"ש התוספות משום דלפנים עבידא אלא דקשיא דלפ"ז לא נאמרה הלכה למשה מסיני הא דגוד אסיק אלא לענין שבת לחוד וא"כ מאי מקשה הש"ס בשבת פרק הזורק הוצאה גופא היכא כתיבא דכיון דאיכא הלכתא דגוד אסיק למיהוי רה"י אלמא דהוצאה אסורה והכי מקשינן בעלמא כיון דאיכא הלכתא קרא ל"ל. מיהו היה נ"ל לכאורה דהלכתא דגוד אסיק סתמא איתמר ואי לא הוי משכחת לה לענין שבת משכחת לה שפיר לענין סוכה אליבא דכ"ע והיינו בדאיכא דפנות גבוהין עשרה אלא שאין מגיעות לסכך ומופלגין הרבה וא"כ אי לאו גוד אסיק היה מהראוי לפסול כיון שאין הדפנות מגיעות לסכך כי היכי דפסלינן למעלה בסכך גופא היכא דאיכא אויר יותר משלשה מן הצד של דפנות וכן בסכך פסול יותר מארבעה אמות וא"כ בעינן שהסכך נוגע לדפנות דוקא ע"י לבוד או דופן עקומה או בשום ענין דהוי כסתום ונוגע לדפנות ומאי שנא דלענין גובה לא בעינן שהדפנות יעלו עד למעלה הסמוך לסכך פחות מג' אע"כ דטעמא בהא משום דאמרינן גוד אסיק כיון דהוי מחיצות הניכרות ממש דלהכי עבידא. אמנם ראיתי להדיא בלשון הר"ן ז"ל שכתב דלית לן כלל הלכתא גוד אסיק לענין סוכה ואף שאיני כדאי מכל מקום הדברים ברורין מעצמן דאיצטריך הלכתא דגוד אסיק להכשיר דפנות שאין מגיעות לסכך אלא דאכתי קשיא לי א"כ דעיקר גוד אסיק נאמר לענין סוכה ודוקא במחיצות הניכרות א"כ אכתי בשבת מנא לן דאמרינן גוד אסיק אפי' בעמוד גבוה עשרה ורחב ארבעה כדתניא בהדיא בפ"ק דשבת איזהו רה"י גדר שהוא גבוה עשרה ורחב ד' והוי רה"י גמור לחייב סקילה וחטאת ומנא לן דלמא לא אמרינן בכה"ג גוד אסיק אלא בדאיכא מחיצות הניכרות דוקא דומיא דרה"י ממש ואדרבא לענין הוצאת שבת אמרי' דמלאכה גרועה היא ואין חייבין אלא שכיוצא בה היה במשכן והתם במשכן לא אשכחן רה"י כה"ג אלא במחיצות ממש ובשלמא לאביי דבעי למימר גוד אסיק אפילו בסוכה ובעמוד והיינו דמשמע ליה דהלכתא גמירא ליה דאמרינן גוד אסיק בכל ענין דהו"ל כמחיצה גמורה וממילא אמרינן דבתר דאשכחן בשבת איסור הוצאה מרה"י לרה"ר הא נמי בכלל רה"י הוא כיון דמיקרי ד' מחיצות משא"כ למאי דקיי"ל דהלכתא דגוד אסיק בסוכה בכה"ג הדרא קושיא לדוכתיה בשבת מנלן ואי הלכתא גמירי לה לענין שבת בכל גווני אמרינן גוד אסיק הדרא קושיא לדוכתא כיון דאיכא הלכתא קרא ל"ל וליכא למימר דאי מהלכתא דגוד אסיק בעמוד אכתי לא ידעי' איסור הוצאה מרה"ר לרה"י אלא ס"ד דהלכתא דעמוד היינו לענין דלא הוי רה"ר לענין מעביר ד"א ברה"ר הא ליתא דבלא גוד אסיק נמי א"א לומר דעמוד גבוה עשרה ורחב ד' הוי ר"ה דהא אין רה"ר למעלה מעשרה אע"כ דהלכתא דגוד אסיק בשבת היינו למיהוי רה"י גמורה לענין הוצאה וא"כ קרא ל"ל וכבר העירותי בזה שם בחידושי לשבת. ולולא דמסתפינא היה נ"ל דודאי הלכתא דגוד אסיק אפילו בעמוד שייך נמי לענין סוכה מדאורייתא והא דקאמר רבא בעינן מחיצות הניכרות היינו מדרבנן כיון דלאו להכי עבידן וכיוצא בזה כתב הרא"ש ז"ל לקמן בסוגיא דאכסדרא דף י"ט דהא דפסלינן משום דמחיצות לאו להכי עבידי ולא אמרינן פי התקרה יורד וסותם היינו מדרבנן והארכתי בזה כדי להעמיד סברתינו להשוות שבת לסוכה מדאורייתא כמו שאבאר לקמן בכמה דוכתי בעזה"י עיין בסמוך ודו"ק היטב:

תוס' בד"ה סבר אביי למימר כו' ובסוף מסיק כו' ולא דמי לסיכך ע"ג אכסדרא כו' עד סוף הדיבור. ואע"ג דבאכסדרא שיש לה פצימין אין הטעם משום פי תקרה יורד וסותם אלא משום לבוד ובאין לה פצימין פליגי בה נמי אביי ורבא כמו בשמעתין אלא דאפ"ה קשיא להו שפיר דהכא משמע דסבר אביי למימר אבל לבתר דא"ל רבא בעינן מחיצות הניכרות אודי ליה אביי בהאי סברא ולקמן באכסדרה עדיין היא מחלוקת והוצרכו לחלק. ועי"ל דלרבא נמי קשיא להו דבשמעתין משמע דמשום האי סברא דבעינן מחיצות הניכרות מפליג בין שבת לסוכה והתם משמע להדיא משקלא וטריא דגמרא לקמן דמדמה סוכה לשבת לכך הוצרך לפרש דהתם לא שייך האי סברא דפי תקרה חשיבי מחיצות הניכרות כן נ"ל:

מיהו אכתי יש לדקדק למה הוצרך לכך דהא לפי שיטתם לקמן באכסדרה לא איירי התם אלא בדאיכא שתי דפנות כהלכתן ובפי תקרה דשלישית פליגי וא"כ מצו לפרש בפשיטות דהא דקאמר רבא דבעינן מחיצות הניכרות היינו לענין שתי דפנות כהלכתן הוא דבעינן טפחים משום הכי אודי ליה אביי דעמוד פסול כיון שאין לה שום מחיצה הניכרת. ולפי זה מצינן למימר נמי דכולהו תנאי דשמעתין היינו דוקא בנעץ ד' קונדסין שאין להסוכה שתים כהלכתן משא"כ בדאיכא שתים כהלכתן אפשר דלכו"ע יש להכשיר מחיצה שלישית ע"י מחיצה שלמטה ע ל שפת הגג דאמרינן ביה גוד אסיק ומשו"ה נקיט בש"ס ובפוסקים ד' קונדיסין דוקא ולפ"ז לא נצטרך לחלק בין גוד אסיק לפי תקרה דהיינו בגוד אחית ובכל דוכתי משמע דגוד אחית וגוד אסיק חדא מלתא היא וה"נ משמע לקמן בשמעתין כי אתאי הלכתא לגוד משמע דשם א' להם ואף על גב דבחגיגה דף י"ט אית ליה לרבי יהודה גוד אחית ולא גוד אסיק לענין טבילה הכא מלתא אחריתי היא ובקל יש לחלק ואין להאריך ועיין בסמוך ודו"ק:

בגמרא שהיה רבי יעקב אומר דיומדי סוכה טפח וחכמים אומרים עד שיהו שתים כהלכתן כו' ומשמע מפירוש התוספות דלרבי יעקב בשבת נמי סגי מדאורייתא בדיומדי טפח אלא דמדרבנן החמירו שיהו אמה. ולפ"ז הא דקאמרי רבנן עד שיהו שתים כהלכתן ומפקו בהא לדרבי יעקב אף על גב דלדידיה הוי כהלכתן לשבת מדאורייתא אלא ע"כ דשתים כהלכתן היינו שלימות לגמרי וממילא דאפילו דיומדי אמה נמי פסלי רבנן וכן הוא בכל הפוסקים אלא דלפ"ז קשיא לן דהא פרוץ מרובה על העומד דלא מהני בשבת ואפילו הכי שרינן בסוכה באותן שתי דפנות גופייהו וקרינן בהו שתים כהלכתן והוי כסברות הפוכות בעיקר הלשון דמאי דפסול בשבת קרי להו כהלכתן אף על גב דאינן שלימות ומאי דכשר בשבת מפקו מלישנא דכהלכתן כיון שאינן שלימות ומאי פסקא כיון דמסברא איכא למימר איפכא דכהלכתן היינו לענין שבת ולא הוי ליה למימר בהאי לישנא ולקמן גבי וכן לשבת אבאר יותר ועיין בסמוך:

בתוספות בד"ה דיומדי סוכה טפח והא דבעינן אמה גבי פסי ביראות כו' גבי מחיצות שבת החמירו עכ"ל. ואף ע"ג דחומרא דאתי לידי קולא היא למאי דקיי"ל בזורק לבין פסי ביראות חייב דרה"י גמורה היא וא"כ משמע דלרבי יעקב נמי בעינן אמה דומיא דפסי ביראות ובפחות מיכן פטור אע"ג דבטפח לר"י נמי מיקרי מחיצות מיהו י"ל דלא איירי בחיוב חטאת ופטורי דהזורק לתוכו אלא דלענין עיקר תקנות דפסי ביראות הוי לחומרא ואין ה"נ דלר"י לענין הזורק לתוכו אפילו בדיומדי טפח נמי חייב כן נראה לי. מיהו מה שהוצרכו התוס' לפרש כן נראה דהיינו לשיטתם דוקא דלא אמרינן פי תקרה יורד וסותם אלא כשיש בפי התקרה ארבעה טפחים משא"כ לשיטת רש"י בעירובין דלא בעינן שיעורא לפי התקרה וכדמשמע נמי מלישנא לקמן בסוגיא דאכסדרה דעובי הכסת כסכך נמי חשיבי פי תקרה א"כ בפשיטות מצינן למימר דלר"י נמי בעינן דיומדי אמה בין בשבת ובין בסוכה אלא דהכא בלא"ה מדאורייתא הסוכה כשירה על פי התקרה אפילו בארבע דפנות וכמו שאפרש לקמן בסוגיא דאכסדרה דמדאורייתא אין לחלק ואם כן הכא ע"כ אי אפשר להניח הסכך על הדיומדין אלא ע"י שמניח קנה מדיומד לדיומד להניח הסכך עליהן וא"כ אותן הקנים הוו פי תקרה דמהני מדאורייתא אלא מדרבנן דלא אמרינן פי תקרה בד' דפנות משו"ה מצרכי רבנן דיומדי אמה ולרבי יעקב בדיומדי טפח סגי ואע"ג דהתוס' והרא"ש ז"ל כתבו דלרש"י נמי אין פי תקרה פחות מטפח נ"ל דהיינו מדרבנן דוקא תדע דאי מדאורייתא דוקא תקשי לרש"י אמאי לא חשיב להאי טפח בפ' המפלת רק חשיב חמשה ששיעורן טפח מדאוריית' וכיוצא בזה כתבו תוס' לקמן ד' ז' ע"ב בד"ה סיכך ע"ג מבוי שיש לו לחי ע"ש ודוק היטב:

בגמ' ושאינה גבוה עשרה טפחים מנלן כו' ויש לדקדק למה לי קרא סברא הוא דאין אדם דר בדירה סרוחה דהא מה"ט גופא פשיטא לן לעיל דאפילו בגבוה עשרה והוצין יורדין למטה מי' פסולה והנראה בזה דודאי בסוכה אתא מסברא אלא כיון דאיצטריכו הנך ילפותא דשמעתין לענין שבת דלא הוי רה"י בפחות מיו"ד וה"ה לסוכה כשאין הדפנות מגיעות לסכך ואין המחיצות גבוהין עשרה דפסול אף שהסכך גבוה עשרה דלא הוי דירה סרוחה אפ"ה פסול ממילא ניחא לן נמי לאתויי בסוכה מקרא או מהלכה למשה מסיני ואפשר שזהו כוונת התוספות בד"ה עשרה טפחים מנלן ובזה יתיישב גם כן שיטת הרב ברטנורא שכתב במשנתינו טעמא דפחות מעשרה טפחים משום דירה סרוחה כיון דקושטא דמלתא הכי הוא דאפילו בהוצין היורדין למטה פסולה מהאי טעמא:

ועוד נ"ל דבסוכה נמי לא סגי בהאי טעמא דדירה סרוחה לחוד דהא לקמן בפירקין דף י' ע"ב אמרינן דנויי סוכה אין ממעטין בסוכה ופרש"י דהיינו נמי לענין אם ע"י הנויין מתמעט גובה הסוכה פחותה מעשרה וכתבו שם תוס' דכיון דלנוי עשויין לא מיקרי דירה סרוחה ע"ש וכיון דהכי הוא א"כ אם פירס תחתיה נויין יש להכשיר אפילו אם הסכך עצמו נמי פחות מעשרה דמאי שנא הא אין עיקר הסכך נראה בסוכה ואפ"ה כשירה דלא מיקרו דירה סרוחה משא"כ למאי דילפינן גובה מקרא או מהלכתא לעולם בעינן מיהא שיהא עיקר הסכך גבוה עשרה דאל"כ תו לא מתכשרי ע"י נוי סוכה שלמטה כנ"ל. מיהו יש לחלק דהתם דלנוי סוכה ליכא דירה סרוחה משא"כ בדליכא עשרה אי נמי דלנוי סוכה איכא דירה סרוחה:

פחות משלשה. כלבוד הלכה למשה מסיני וחשבינן ליה כאילו החקק לבוד ומגיע עד הכותל לבוד סניף אפושטי''ץ בלע''ז דבר שמאריכין אותו על ידי סניפין כדי לסנוף חקק על חקק: התם דאיתיה לדופן פחות מארבע אמות. התם דאיכא שם דופן עליו דכל דופן שאינו פחות מי' שמו דופן ואפילו גבוה עד לרקיע הלכך עד ארבע אמות חסר משהו אגמריה רחמנא למשה דופן עקומה: הכא. פחות מי' אין שם דופן עליו אלא השתא הוא דבעינן לשוייה דופן הלכך במה שאינו דופן לא אגמרי' רחמנא דהא דופן עקומה אגמרי' והאי לאו דופן היא והלכך פחות מג' טפחים בכל דוכתא לבוד הוא שפיר דמי ואי לא לא: ובנה בה עמוד גבוה עשרה. רחוק מן דפנות הרבה ובו הכשר סוכה שיש בראשו שבעה ומשהו על שבעה ומשהו: גוד אסיק מחיצתא. של עמוד שמבחוץ סביב הגביהם עשרה סביבות ראשו והרי יש בהן גובה י' וחשובה סוכה על ראשו ודופני העמוד דופנותיה על ידי גוד אסיק וסכך של מעלה כשר לה דאינו למעלה מכ' מראש העמוד: מחלוקת על שפת הגג. דמחיצת הבית תחתיה כנגד בין הקונדיסין ואיכא למימר גוד אסיק והכא לא אמרינן דבעינן מחיצות ניכרות: אבל באמצע הגג. שאין תחתיה מחיצות סביב דברי הכל פסולה ולא דייה בארבעת הקונדיסין להיות לה שם ד' מחיצות: הכי גרסינן ורב נחמן אמר באמצע הגג מחלוקת. ועל ידי הקונדיסין ר' יעקב מכשירה וכגון שהן רחב טפח לכל צידיהן דאיכא שם מחיצות טפח מצפון לדרום ושם מחיצות טפח ממזרח למערב בכל אחת ואחת כדלקמן ורבנן סברי לא מתכשרה אלא בשתי מחיצות כהלכתן כשיעור משך סוכה ובשלישית אפילו טפח: אבל בשפת הגג דברי הכל כשרה. דאמרי' גוד אסיק: דכי אמצע הגג דמי. דאין מחיצות תחתיה דנימא גוד אסיק: תיובתא דרב הונא. דאמר אבל באמצע דברי הכל פסולה: באמצע הגג הוא דפליגי. הש''ס הדר ודייק ממתניתא לאותבי תיובתא אחריתי: בתרתי. חדא למאי דאמר באמצע הגג דברי הכל פסולה ומתניתא קתני דבה פליגי וחדא למאי דאמר מחלוקת על שפת הגג ואנן מצינו למידק ממתני' דבשפת הגג דברי הכל כשרה: כל שאלו יחקקו ויחלקו. בקונדיסין עגולין קא אמר רואין כל שיש בעוביין כל כך שאילו יחקק וינטל עובי עיגולן וירבעום ויחלקו ויש בהן טפח לכאן וטפח לכאן ולאחר שירבעום יחלקום מבפנים ויעשו אותם כעין מרזבים שלנו שיש להם שתי דפנות שאם אתה זוקפן אחד מדפנותיה עומד ממזרח למערב והשני מצפון לדרום: נידון משום דיומד. אתה דנו להכשיר כדין שאמרו חכמים לענין פסי ביראות בעירובין (דף יז:) שניתרין בארבעה דיומדין ועל שם שיש לכל אחד שתי מחיצות קרי להו דיומדין דיו עמודין שני עמודין: שהיה ר' יעקב אומר דיומדי סוכה דיו בטפח. ולא כשל פסי ביראות שהצריכום אמה לכאן ואמה לכאן ועל כרחיך הא דרבי יעקב דאמר יחקקו ויחלקו בעגולין קאמר דאי במרובעין לא אמר אלא יחלקו דהכי אמרי להו בעירובין: שתים כהלכתן. באורך כל הסוכה וברחבה אחד לארכה ואחד לרחבה: ושלישית אפילו טפח. דהכי אגמריה רחמנא למשה מסיני דבשלישית סגי ליה בטפח: רב ורבי חנינא ורבי יוחנן ורב חביבא מתנו. להך מילתא דלקמן: בכולי סדר מועד. כל היכא דאמרינן האי זוגא כי הדדי בשמעתא איכא אמוראי דמחלפי רבי יוחנן ומעיילי רבי יונתן: ארון תשעה. גובהו דכתיב ואמה וחצי קומתו ואמה בת ששה טפחים:
פחות משלשה טפחים כשרה. מכאן קשיא לפי מה שפי' בקונט' בריש פרק שני דגיטין (דף טו:) גבי גידוד חמשה ומחיצה חמשה אין מצטרפין דאם היה חריץ עמוק חמשה ומקיפו מחיצה חמשה אין מצטרפין להיות בתוכו רשות היחיד הא אשכחן הכא לענין סוכה דמצטרפין וכן בפ''ק דשבת (דף ז:) גבי בית דאין תוכו עשרה דאם חקק בו ארבעה על ארבעה חשיב כוליה רשות היחיד מיהו ההיא איכא לדחות שחקק ארבעה בעומק עשרה ועוד מקשה רבינו תם מהא דאמר פ' בתרא דעירובין (דף צט:) ובשבת פרק הזורק (דף צט.) דבור וחולייתה מצטרפין לעשרה ועוד אמרינן בסוף פרק כל גגות (עירובין צג:) גבי שתי חצירות זו למעלה מזו ויש גידוד חמשה ומחיצה חמשה דמודה רב חסדא בתחתונה הואיל ורואה פני עשרה דמערבת שנים ולא מערבת אחד אלא יש לומר דגידוד חמשה ומחיצה חמשה לענין שתי חצירות זו למעלה מזו איירי ולענין עליונה כדמוכח סוגיא דכל גגות ולענין עירוב אי נמי לענין תל ברשות הרבים גבוה חמשה והקיף על גביו מחיצה חמשה דלא חשיב רשות היחיד לענין שבת וא''ת ויחשבה רשות היחיד מטעם דאי בעי מנח עליה מידי ומשתמש כדאשכחן בריש חלון (שם דף עח. ושם) גבי עמוד ברשות הרבים גבוה עשרה ורחב ארבעה ונעץ בו יתד כל שהוא מיעטו ואם מילאו כולו ביתדות חשיב כולו רשות היחיד הואיל ואי בעי מנח ליה מידי ומשתמש ודייק לה מהא דאמר רבי יוחנן בור וחוליא מצטרפין לעשרה כלומר וכי היכי דמצטרפי לעשרה לענין עומק הוא הדין דמצטרפי לארבעה לענין רוחב דממתני' דשבת פרק הזורק (דף צט.) ובפרק המוצא תפילין (עירובין דף צט:) דקתני חוליית הבור שהן גבוהין עשרה ורחבין ד' דייק לה ר' יוחנן וכי היכי דקתני עשרה קתני נמי ד' ואמאי חשיב רשות היחיד הא לא משתמש ליה ברוחב שהאויר מפסיק אלא מאי אית לך למימר דמנח ליה מידי ומשתמש ה''נ וי''ל דהכא מיירי בתל שהוא רחב הרבה בעשר אמות או בעשרים כעין חצר דלא שייך להחשיבו רשות היחיד מטעם דאי מנח עליה מידי אלא בדבר צר כעין עמוד רוחב ד' וא''ת בפ''ק דשבת (דף ז:) גבי בית שאין תוכו עשרה וחקק בו להשלימו לעשרה אמאי לא מחלק כי האי גוונא אם יש משפת חקק ולכותל שלשה טפחים ויש לומר דלא דמי רשות שבת שהוא למנוע רגל רבים לסוכה דבעינן מחיצות סמוכות לסכך: [ועי' תוס' שבת ז: ד''ה ואם] סבר אביי למימר גוד אסיק מחיצתא. לבסוף מסיק בעינן מחיצות הניכרות ולא דמי לסיכך על גבי אכסדרה שאין לה פצימין דשילהי פירקין (דף יח:) דפי תקרה חשיב שפיר מחיצות הניכרות: אבל על שפת הגג כשרה לדברי הכל. דחשיב מחיצות ניכרות טפי מעמוד משום דניכרות בבית: דיומדי סוכה טפח. והא דבעינן אמה גבי פסי ביראות פרק עושין פסין (עירובין דף יז:) גבי מחיצות שבת החמירו: עשרה טפחים מנלן. והא דבעינן נמי גבי שבת מחיצה עשרה מהכא ילפינן:
הדירוג היומי

איך היה הלימוד?

כמה מאמץ דרש ממך הדף? אין תשובה נכונה - הניסיון עוזר ללומדים הבאים.

בחר רמת קושי

מעקב לימוד

    הוספת רשומה

    פרשנים

    שיעורים זמינים
    טוען שיעורים…

    בחירת עמוד

    חיפוש בעמוד