סוכה ז ע"ב

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף ז - ב

סיכך על גבי מבוי מפולש ^[110] שיש לו לחי בשבת שבתוך החג - כשרה, לפי שלחי נחשב כמחיצה דאורייתא לענין שבת, ומיגו דהוי דופן לשבת הוי דופן לסוכה, ונעשית היא כדופן שלישית.

ואמר רבא: סיכך על גבי פסי ביראות - כשרה.

בורות מים המצויים ברשות הרבים דינם כרשות היחיד, ואסור לשאוב מהן מים בשבת, ולהוציאם לרשות הרבים. וכדי שיוכלו עולי רגלים לשאוב מהן מים לבהמתן בשבת, התירו חכמים לעשות "פסי ביראות", שהם "דיומדין" [עמודים] בעלי זוית ישרה, שכל אחת מצלעותיהן אורכה אמה, ורואין כאילו הבור כולו מוקף ארבע מחיצות שלימות, ונעשה אותו מקום רשות אחת עם הבור. ^[111]

ואם סיכך על גבי אותם פסי ביראות, הסוכה כשרה מדין "מיגו דהוי מחיצה לשבת, הוי מחיצה לסוכה".

וצריכא לרבא להשמיענו את כל שלושת המקרים האלו:

א. אמרינן מיגו דהוי דופן לסוכה הוי דופן לשבת.

ב. סיכך על גבי מבוי שיש לו לחי כשרה.

ג. סיכך על גבי פסי ביראות כשרה.

אף שבכולם הטעם משום מיגו, דאי אשמעינן רק את ההלכה של מבוי שיש לו לחי, היינו אומרים, דוקא בו מכשיר רבא, משום דאיכא שתי דפנות מעלייתא.

אבל גבי פסי ביראות, דליכא שתי דפנות מעלייתא, והחמירו חכמים שלא לטלטל במקום זה, ורק לעולי רגלים התירו, שלגביהם העמידו את הדין על דין תורה, להחשיב את אותן פסי ביראות כמחיצות, אימא לא נאמר דין "מיגו", לפיכך צריך היה להשמיענו גם הלכה זו.

ואי אשמעינן פסי ביראות, היינו אומרים, דוקא שם יש להכשיר מדין מיגו - משום דאיכא שם ארבע דפנות, שהרי המקום מוקף מכל צדדיו.

אבל סיכך על גבי מבוי, דליכא שם ארבע דפנות - אימא לא אמרינן מיגו.

ואי אשמעינן הני תרתי - סיכך על גבי מבוי, וסיכך על גבי פסי ביראות, ולא היה משמיענו דאמרינן מיגו דהוי דופן לסוכה הוי דופן לשבת, הייתי אומר, מחמירתא שבת לקילתא סוכה, אמרינן מיגו. אבל מקילתא סוכה לחמירתא שבת, אימא לא אמרינן מיגו, לכן צריכא.

שנינו במשנה: ושחמתה מרובה מצלתה פסולה.

תנו רבנן: דוקא אם חמתה מרובה מחמת סיכוך פסולה וכגון שהיה סככה מועט והשמש נכנסת דרכו, ולא אם היתה חמתה מרובה מחמת דפנות, כאשר נכנסת החמה דרכן, שאז הגם שחמתה מרובה מצילתה כשרה. ^[112] רבי יאשיה אומר: אף אם חמתה מרובה מחמת דפנות פסולה.

אמר רב יימר בר שלמיה משמיה דאביי: מאי טעמא דרבי יאשיה הסובר שאף המחיצות צריך שיהיו צילתן מרובה מחמתן?

דכתיב, "וסכת על הארון את הפרוכת". והרי פרוכת מחיצה היא, ובכל זאת קא קרייה רחמנא לפרוכת "סככה". אלמא, ללמדנו בא, שמחיצה כסכך בעינן. והיינו, שתהיה צילתה מרובה מחמתה. ^[113]

ומקשה הגמרא: ולדעת רבנן, שאין פסול חמתה מרובה בדפנות, מדוע קראה תורה לפרוכת סככה?

ומבארת הגמרא: ההוא, לומר דניכוף ביה פורתא, שיש לכופפה מעט למעלה כעין גג, דמחזי כסכך.

אמר אביי: רבי, ורבי יאשיה, ורבי יהודה, ורבי שמעון ורבן גמליאל, ובית שמאי, ורבי אליעזר, ואחרים, כולהו סבירא להו: סוכה דירת קבע בעינן. ^[114] והיינו שצריכה הסוכה להיות ראויה לשימוש קבוע כבית.

רבי - דתניא, רבי אומר: כל סוכה שאין בה בשטחה ארבע אמות על ארבע אמות - פסולה, ושיעור בית לענין מזוזה ושאר דינים, ארבע אמות, כמבואר לעיל ג א.

רבי יאשיה - הא דאמרן, שצריך שיהיו הדפנות צילתן מרובה מחמתן. ^[115]

רבי יהודה - דתנן: סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה - פסולה, ורבי יהודה מכשיר, אף שאי אפשר לעשותה עראי. ואף שאינו מחייב לעשותה למעלה מעשרים דוקא, למדה הגמרא שהיה רגיל רבי יהודה לעשות סוכתו כך, כדי שתהיה כדירת קבע. ^[116]

ורבי שמעון - דתניא: מנין דפנות הסוכה, שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח. רבי שמעון אומר: שלש כהלכתן, ורביעית אפילו טפח. ומפרשינן לעיל: כי צריך שתהיה סוכתו משמשת מחסה ומסתור מזרם וממטר, והיינו קבע כבית.

רבן גמליאל - דתניא: העושה סוכתו בראש העגלה שאינה קבע, לפי שהעגלה עוברת כל הזמן ממקום למקום, או בראש הספינה שהוא מקום גבוה מאוד, והסוכה חשופה לרוח הים שביכולתה לעוקרה ממקומה, ^[117] רבן גמליאל פוסל, כיון שסוכה דירת קבע בעינן. ורבי עקיבא מכשיר.

בית שמאי - דתנן; מי שהיה ראשו ורובו בסוכה, ושולחנו בתוך הבית, בית שמאי פוסלין שאין הסוכה ראויה לשימוש כבית, כי אין שולחנו נכנס לתוכה, ^[118] ובית הלל מכשירין.

רבי אליעזר - דתנן: העושה סוכתו כמין צריף שאין לה גג הניכר לעצמו, אלא עושה דפנותיה כמין משולש גדול, או שסמכה לכותל סמך קנים ארוכים לכותל כמין משולש, רבי אליעזר פוסל סוכה זו לפי שאין לה גג, ואינה נאה לדירה, וחכמים מכשירין.

אחרים - דתניא, אחרים אומרים: סוכה העשויה כשובך שהיא עגולה - פסולה, לפי שאין לה זויות, ואינה נוחה למגורים.

אמר רבי יוחנן: סוכה העשויה עגולה ככבשן, אם יש בהקיפה מקום כדי לישב בה סביבות היקפה מבפנים, עשרים וארבעה בני אדם, בידוע שיש בשטחה שיעור הכשר סוכה, והרי היא כשרה. [רבי יוחנן לא סבר כ"אחרים", שפסלו סוכה עגולה, היות ואין לה זויות ^[119]].

ואם לאו פסולה.

ומבארת הגמרא: כמאן סבר רבי יוחנן, המצריך סוכה כה גדולה, ולא הכשיר סוכה שרוחבה שבעה טפחים?

בהכרח שהוא סובר כרבי, דאמר: כל סוכה שאין בה ארבע אמות אורך על ארבע אמות רוחב, פסולה. שהרי לא מצינו בדברי התנאים דעה המחמירה יותר ממנו, בשיעור הנצרך להכשר הסוכה.

ותיקשי, הרי גם לדעת רבי לא יתיישבו דברי רבי יוחנן, כי אפילו לדעת רבי לא צריך שתהיה הסוכה כה גדולה.

וטוענת הגמרא: מכדי, הרי, גברא באמתא יתיב, מקום ישיבתו של אדם הוא אמה, ואם תאמר שיש בהיקפה של הסוכה כדי ישיבת עשרים וארבעה בני אדם, נמצא היקפה של הסוכה העגולה עשרים וארבע אמות.

והרי קיימא לן, כל שיש בהקיפו שלשה טפחים, יש בו רוחב טפח. ^[120]

ואם כן, לדעת רבי, הסובר ששיעור רוחב הסוכה הוא ארבע אמות, הרי, לכאורה, בהיקף של תריסר אמות בלבד סגי! ^[121] שהרי רוחב הסוכה הוא ארבע אמות, וכאשר נכפיל אותו פי שלוש כדי לקבל את היקפו, נמצא שהוא שתים עשרה אמות בלבד.

הערות

^[110] כן פירש רש"י. והתוספות הקשו: דאין מבוי מפולש ניתר בלחי בשבת אלא לדעת רבי יהודה, אבל לדעת חכמים, גזרו חכמים שאין הלחי מתיר אלא אם יש למבוי ג' מחיצות שלימות?! ופירשו, שמדובר במבוי שלו ג' מחיצות סביבותיו, אלא שסיכך בריחוק מהדופן האמצעית, ואין היא נחשבת כחלק מהסוכה. [עיין הערה קודמת]. ורש"י סבר, הואיל ומדאורייתא מועיל לחי לענין שבת אף במבוי מפולש, כמו כן מועיל לחי לגבי סוכה אף שמדרבנן אסור לטלטל בתוכו בשבת. ועיין בדברי הר"ן בסוגיין.

^[111] מדאורייתא פסי ביראות כשרות בכל מקום, אלא שהחמירו חכמים ולא התירום רק לעולי רגלים לצורך השקיית בהמותיהם. ולצורך קיום מצות סוכה אוקמוה אדאורייתא, כדי שלכל אחד תהיה אפשרות לקיים מצות סוכה. ולפי זה יש מקום להתיר אף במקום שאין בורות מים, שהרי מדאורייתא מחיצה גמורה היא, ריטב"א בשם הרי" ף. אמנם ברש"י משמע שלא התירו אלא בשבת עצמה, ובמקומות שפסי ביראות מתירין לענין שבת, דאז שייך לומר מיגו. ועיין מה שכתב הרמ"א סימן תר"ל. ובערוך לנר הקשה: לדעת הסוברים שאין הפסי ביראות מתירין אלא בשבת, הא הוי סוכה שאין ראויה לשבעה, וסוכה שאינה ראויה לכל שבעת ימי החג פסולה, כמבואר להלן כג א?!

^[112] ובטעם הדבר כתבו הראשונים, שבסוכה גדר החיוב הוא "תשבו כעין תדורו", ודרך דירת אדם ומקום מאכלו להיות פתוחים בו חלונות רבים, אבל לא תמצא שום דירה בעולם שגגה יהיה פרוץ עד שתכנס בו החמה מלמעלה. וצא ולמד מהיכלי המלכים, השקופים דרך קירות, ואטומים דרך גגים.

^[113] המרדכי מביא בשם ראבי"ה, דהוא הדין שאין עושין מחיצה מדבר המקבל טומאה ומשאר פסולי הסכך, וראה מהרש"א, ובילקוט מפרשים.

^[114] קבלנו מרבותינו: כל מקום שאמרו בגמרא רבי פלוני ורבי פלוני כולהו סבירא להו דין זה, או אחר, הויא לה שיטה, וקבלה היא ביד הגאונים ז"ל שאין הלכה כאחד מהם. והטעם, משום דאינם מודים זה לזה, וכל וכל אחד מהם רבו החולקים עליו, ויחיד ורבים הלכה כרבים, אלא אם פסקו בגמרא מפורש כמוהו.

^[115] האחרונים תמהים, מנין לגמרא שסבר רב יאשיה סוכה דירת קבע בעינן, הרי טעמו הוא משום שהדפנות דיניהם כדין הסכך, וכמו דבעינן שלא יעשו מדבר המקבל טומאה ואין זה שייך לדין דירת קבע, הוא הדין דבעינן שיהיה צילתן מרובה מחמתן?! ברכת יעקב סימן יט.

^[116] תוספות.

^[117] כן פירש רש"י. והקשו התוספות: אף בספינה היה אפשר לפרש שפסולה משום דניידי?! והתוספות בדף כא ב כתבו, דשאני ספינה דאורחיה בהכי, ונחשבת היא כדירת קבע למרות שהיא נעה ונדה.

^[118] לדעת הרי"ף [הובא לעיל ג א] שטעם הפסול לבית שמאי אף בסוכה קטנה הוא שמא ימשך אחר שולחנו, יש להבין מנין מוכיחה הגמרא דסוכה דירת קבע בעינן, והרי טעם פסול סוכה קטנה אלא משום גזירת חז"ל?!

^[119] בגמרא לעיל נתבאר, שסוכה עגולה כשובך פסולה לדעת אחרים, הואיל ואין לה זויות ואינה נוחה למגורים. וכתב רש"י, שרבי יוחנן לא סבר כאחרים, ומשום כך הכשיר סוכה העשויה ככבשן. אבל הערוך לנר כתב לחלק, שדוקא בסוכה קטנה שאין בה אלא שבעה טפחים פסלו אחרים את הסוכה כאשר אין לה זויות, לפי שאינה נוחה למגורים, אבל בסוכה גדולה שיש בה מקום ברווח, יודו אף הם שיש להכשירה. וכן מדויק משינוי לשון הגמרא, דבמימרא של אחרים נקטה הגמרא: "סוכה העשויה כשובך", ומשמע שטעם הפסול הוא הואיל וקטנה היא כשובך, ואילו בדברי רבי יוחנן נקטה הגמרא, "סוכה העשויה ככבשן".

^[120] כתב הרמב"ם [הלכות עירובין פרק א]: הכלל שאמרו חכמים, "כל שיש ברוחבו טפח יש בהיקפו ג' טפחים", הוא שלא בדקדוק כל כך, אלא יש מעט יותר. והוסיף המשנה ברורה [סימן שעב שער הציון ס"ק יח], כי אף ששיעור זה אינו מדוייק כל כך, אחר שסמכו חכמים על שיעורים אלו לגבי כל הדינים שבתורה אין לדקדק בזה יותר, מפני שקשה לצמצם את העודף. והוסיף, דשמא היה מקובל להם מסיני שיש לסמוך על השיעורים האלו אף בשיעורי תורה, ומכל מקום, לגבי הלכות דרבנן ודאי אין להחמיר ולדקדק יותר, לפי שכך היתה תקנתם מתחילה לחשב את השיעורים על פי כללים אלו.

^[121] ואין לומר, שלדעת רבי יוחנן שיעור רוחב הסוכה הוא שמונה אמות, שהרי אפילו בית ממש, שיעורו לכל דיניו [מזוזה ועירוב] הוא ארבע אמות, כמבואר לעיל ג ב, ריטב"א.

סיכך על גבי מבוי שיש לו לחי — כשרה,

וכיוצא בזה אמר רבא: סיכך על גבי פסי ביראות (בורות) — כשרה. שכאשר קיים בור מים ציבורי ברשות הרבים, וכדי שיוכלו לשאוב ממנו בשבת יש לעשות שהמקום שסביב בור המים יהיה רשות היחיד. ואם אי אפשר לעשות מסביבו מחיצה גמורה, עושים "פסי ביראות" — זויות כפולות בארבע פינות מסביב, וזויות אלה מחשיבות את כל השטח שבתוכן כרשות היחיד. וכיון שלענין שבת נחשבים הפסים כמחיצות — אף לענין סוכה כן.

ומעירים: וצריכא [וצריך היה] רבא להשמיע לנו את שיטתו בשני המקרים, למרות דמיונם זה לזה. דאי אשמעינן [שאם היה משמיע לנו] הכשר סוכה במבוי בלבד, היינו אומרים: משום דאיכא [שיש] שתי דפנות מעלייתא [מעולות, גמורות], שהרי שתיים מדפנותיו הן דפנות גמורות כהלכתן. אבל גבי פסי ביראות דליכא [שאין] באופן זה שתי דפנות מעלייתא [מעולות] ורובו פרוץ אימא [אמור] שלא.

ולהיפך; ואי אשמעינן [ואם היה משמיע לנו] את ההלכה הזאת רק בפסי ביראות, הייתי אומר משום דאיכא [שיש] שם ארבע דפנות, ואף שאינן שלימות, מכל מקום על ידי הזויות נוצרות כביכול ארבע דפנות, אבל סיכך על גבי מבוי, דליכא [שאין] שם ארבע דפנות אימא [אמור] שלא.

ואי אשמעינן הני תרתי [ואילו היה משמיע לנו רק את שתי אלה] ללמדנו שמחיצה הכשרה לענין שבת, כשרה גם לדין סוכה, היינו אומרים מחמירתא [מדין חמור] של שבת לקילתא [לדין קל] של סוכה מובן שהדבר מועיל, אבל מקילתא [מדין קל], דין סוכה לחמירתא [לדין חמור] של שבת אימא [אמור] שלא יועיל, על כן צריכא [הוצרכה לומר] גם הלכה שלישית, שכל מחיצה הנחשבת כדופן לסוכה תיחשב כמחיצה גם לענין דיני שבת באותה שבת.

א שנינו במשנה כי סוכה שחמתה מרובה מצלתה — פסולה.

תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא: חמתה מרובה מצילתה, הכוונה שהחמה באה מחמת סיכוך, ולא מחמת הדפנות. כי יתכן שתכנס רוב חמה דרך דפנות הסוכה ובכל זאת תהא הסוכה כשרה. ר' יאשיה אומר: אם חמתה מרובה אף מחמת דפנות — פסולה.

אמר רב יימר בר שלמיה משמיה [משמו] של אביי: מאי טעמיה [מה טעמו] של ר' יאשיה, דכתיב [שנאמר]: "וסכת על הארן את הפרכת" (שמות מ, ג), פרכת הלא מחיצה בלבד היא ולא כיסוי עליון, וקא קרייה רחמנא [וקראה לה התורה] בלשון "סככה" ("וסכות"), אלמא [מכאן] כי ייעודה של מחיצה כייעודו של הסכך בעינן [צריכים אנו] שתהיה וכשם שהסכך צריך להיות אטום ברובו כך צריכה להיות אף המחיצה.

ורבנן [וחכמים] שאינם סבורים כן, מה הוא לדעתם פירוש "וסכות"? ההוא ללמד דניכוף ביה פורתא [שנכוף אותה, את הפרוכת, מעט] דמחזי [שנראית] כסכך, כלומר: שלא תהא הפרוכת מחיצה ישרה לגמרי, אלא תהא כפופה בראשה במקצת.

ב אמר אביי: רבי, ור' יאשיה, ור' יהודה, ור' שמעון, ורבן גמליאל, ובית שמאי, ור' אליעזר, ואחרים, כולהו סבירא להו [כולם סבורים] להחזיק בשיטה אחת לענין סוכה, והיא; כי סוכה דירת קבע בעינן [צריכים אנו] שתהיה, שהסוכה צריכה להיות בנויה היטב וראויה למגורים כשאר דירות.

ומעתה מפרט אביי את הדעות בשיטה זו; רבי כיצד מתבטאת שיטה זו בדבריו — דתניא [שכן שנינו בברייתא]; רבי אומר: כל סוכה שאין בה ארבע אמות על ארבע אמות פסולה ומידה זו היא כאמור המידה הראויה לבית גמור.

ר' יאשיה — הא דאמרן [זה שאמרנו] והובאו דבריו לעיל, שאף הדפנות צריכות להיות אטומות כקירות בית ממש.

ר' יהודה — דתנן [שכן שנינו במשנתנו]: סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה — פסולה, ור' יהודה מכשיר, וכבר פירשנו שאחת מן המשמעויות המעשיות בגובה זה, שהסוכה אינה יכולה להיעשות כדירת ארעי, אלא כבנין גמור.

ור' שמעון — דתניא [שכן שנינו בברייתא]: מהו הכשר סוכה — כשיהיו לה שתי דפנות שלימות כהלכתן ושלישית די שיהא רוחבה אפילו טפח, ר' שמעון אומר: שלש דפנות צריכות להיות שלימות כהלכתן ורביעית אפילו טפח, הרי שלפי דעתו צריכה הסוכה להיות סגורה מכל צידיה כראוי, כעין בית.

רבן גמליאל — דתניא [שכן שנינו בברייתא]: העושה סוכתו בראש העגלה או בראש הספינה, רבן גמליאל פוסל שמאחר שהיא ניידת, אינה כדירת קבע, ור' עקיבא מכשיר. הרי שלדעת בית שמאי צריכה הסוכה להיעשות כדירת קבע.

בית שמאי — דתנן [שכן שנינו במשנה]: מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית, בית שמאי פוסלים, שלדעתם, כיון שאין סוכה קטנה ראויה לשימוש, אינה כשרה למצוותה, ובית הלל מכשירים. הרי שלדעת בית שמאי צריכה הסוכה להיות דומה לדירת קבע.

ר' אליעזר — דתנן [שכן שנינו במשנה]: העושה סוכתו כמין צריף, כדמות אהל שאין לו גג וכולו עשוי שיפוע, או שסמכה לכותל, שנטל קנים ארוכים וסמך את ראשם האחד לכותל בצורה בשיפוע ואת השני לרצפה, ואף לזו אין גג, ר' אליעזר פוסל לפי שאין לה גג, וחכמים מכשירין.

שיטת אחרים — דתניא [שכן שנינו בברייתא]: אחרים אומרים: סוכה העשויה כשובך (עגולה כולה) — פסולה, לפי שאין לה זויות ובית גמור כהלכה צריך שיהיו לו זויות.

ג אמר ר' יוחנן: סוכה העשויה ככבשן, שהיא עגולה מכל צד, אם יש בהיקפה הפנימי מספיק מקום כדי לישב בה עשרים וארבעה בני אדם — כשרה, ואם לאו — פסולה.

ושואלים: כמאן [כשיטת מי] אמר ר' יוחנן שצריך שטח הסוכה להיות כה רחב — ללא ספק כדעת רבי, שאמר כי כל סוכה שאין בה ארבע אמות על ארבע אמות — פסולה, ומתוך ששיטתו היא המפליגה ביותר בענין שטח הסוכה, ודאי שדברי ר' יוחנן כשיטתו.

אולם אף לשיטה זו עדיין יש מקום לתמיהה: מכדי [הרי], גברא באמתא יתיב [אדם יושב ותופס שיעור אמה בישיבתו], ואם כן מצריך ר' יוחנן שתהא בהיקפה של סוכה זו עשרים וארבע אמות, וכלל הוא שכל שיש בהיקפו שלשה טפחים יש בו רוחב טפח, ואם כן בתריסר סגי [בשנים עשר מספיק]. שהרי בהיקף שתים עשרה אמה של עיגול יש לפי חשבון זה קוטר ארבע אמות, ויש כבר בסוכה ארבע אמות על ארבע אמות, ומדוע הצריך איפוא ר' יוחנן היקף גדול כפליים?

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

If one placed roofing over an alleyway that has a side post, it is fit for use as a sukka.

And similarly, Rava said: If one placed roofing over upright boards surrounding wells, it is fit for use as a sukka. A well is usually at least four handbreadths wide and ten handbreadths deep. Therefore, it is considered a private domain, and it is prohibited to draw water from it on Shabbat, as that would constitute a violation of the prohibition to carry from a private domain into a public one. In order to permit drawing water from the well, the surrounding area must be partitioned off and rendered a private domain. For the benefit of Festival pilgrims, the Sages instituted a special leniency that full-fledged partitions need not be constructed around the well for this purpose. Rather, it is sufficient if there are four double posts at the four corners of the area surrounding the well. Since these symbolic barriers are considered partitions for the halakhot of Shabbat, they are considered partitions for the halakhot of sukka on Shabbat as well.

The Gemara notes: And it is necessary for Rava to state the halakha in each of the two similar cases, as if he had taught us only that the sukka is fit in the case of the alleyway, one could say that it is due to the fact that there are two full-fledged walls; however, in the case of upright boards surrounding wells, where there are not two full-fledged walls and most of the area is breached, say no, it is not considered a fit sukka.

And if he had taught us only the case of upright boards surrounding wells, one could say that it is due to the fact that in that case it is in the category of a sukka with four, albeit virtual, walls; however, in the case where one placed roofing over an alleyway, where it is not in the category of a sukka with four walls, say no, it is not considered a fit sukka.

And if he had taught us only these two cases, to teach that a partition with regard to the halakhot of Shabbat is a partition with regard to the halakhot of sukka, one could say that it is due to the fact that one can derive a halakha from a stringency, the halakhot of Shabbat, to a leniency, the halakhot of sukka; however, to derive a halakha from a leniency to a stringency, say no. Therefore, it is necessary to teach the third halakha with regard to a sukka consisting of two walls in the standard sense and a third wall measuring a handbreadth: Since the third wall is considered a wall with regard to the halakhot of sukka, a leniency, it is considered a wall with regard to the halakhot of Shabbat, a stringency.

§ The mishna continues: And a sukka whose sunlight, i.e., the sunlight that passes through the roofing, is greater than its shade, is unfit.

The Sages taught in a baraita that in the statement: Whose sunlight is greater than its shade, the reference is to sunlight that passes through due to sparse roofing, and not to the sunlight entering due to gaps in the walls. It is possible for a sukka to have more sunlight than shade due to sunlight passing through the sides and not the roofing, in which case the sukka is fit. Rabbi Yoshiya says: If the sunlight exceeds the shade the sukka is unfit, even if the sunlight is due to gaps in the walls.

Rav Yeimar bar Shelemya said in the name of Abaye: What is the rationale for the statement of Rabbi Yoshiya? It is as it is written: “And you shall screen [vesakkota] the Ark with the curtain” (Exodus 40:3). The curtain is a partition and not a covering over the Ark, and nevertheless, the Merciful One calls it roofing [sekhakha]. Apparently, we require the purpose of a partition to be similar to the purpose of roofing; just as the roofing must be mostly impermeable by sunlight, so must the partition.

And how do the Rabbis, who disagree with Rabbi Yoshiya, interpret the term: And you shall screen [vesakkota]? That term teaches that we should bend the top of the curtain a bit so that it appears as roofing over the Ark.

Abaye said: Rabbi Yehuda HaNasi, and Rabbi Yoshiya, and Rabbi Yehuda, and Rabbi Shimon, and Rabban Gamliel, and Beit Shammai, and Rabbi Eliezer, and Aḥerim all hold that we require the sukka to be sturdy and fit for dwelling like a permanent residence.

Abaye cites the relevant statements of the tanna’im listed above. Rabbi Yehuda HaNasi states this opinion, as it is taught in a baraita that Rabbi Yehuda HaNasi says: Any sukka that does not have an area of four cubits by four cubits is unfit. These are the dimensions of a permanent residence.

The fact that Rabbi Yoshiya holds that a sukka must be a permanent residence can be seen from that which we stated, that the walls must also be impermeable by sunlight like the walls of a permanent residence.

Rabbi Yehuda also holds that a sukka must be a permanent residence, as we learned in the mishna: A sukka that is more than twenty cubits high is unfit; Rabbi Yehuda deems it fit. As explained above, in constructing a sukka more than twenty cubits high, one cannot render his residence a temporary residence; rather, he must construct a sturdy permanent residence.

Rabbi Shimon agrees, as it is taught in a baraita: The dimensions of a sukka are two walls in the standard sense, and a third wall that measures even a handbreadth; Rabbi Shimon says: Three of the walls must be walls in the standard sense, and a fourth wall is required that measures even a handbreadth. Apparently, a sukka must be surrounded on four sides like a permanent residence.

Rabban Gamliel holds that a sukka must be a permanent residence, as it is taught in a baraita: In the case of one who establishes his sukka atop a wagon or atop a boat, Rabban Gamliel deems it unfit; a mobile structure is not a permanent residence. Rabbi Akiva deems it fit. Apparently, Rabban Gamliel requires that a sukka be a permanent residence.

Beit Shammai agree, as we learned in a mishna: In the case of one whose head and most of his body were in the sukka and his table was in the house, Beit Shammai deem the sukka unfit, since a small sukka is unfit for use and one cannot fulfill the mitzva of sukka with it. And Beit Hillel deem it fit. Apparently, Beit Shammai require that the sukka be similar to a permanent structure.

Rabbi Eliezer holds that a sukka must be a permanent residence, as we learned in a mishna: In the case of one who establishes his sukka like a type of circular hut whose walls slope down from the center and has no roof, or one who rested the sukka against the wall, taking long branches and placing one end on the ground and leaning the other end against the wall, establishing a structure with no roof, Rabbi Eliezer deems it unfit because it does not have a roof, and the Rabbis deem it fit. A permanent residence has a roof.

Aḥerim agree, as it is taught in a baraita that Aḥerim say: A sukka built in a circular shape like a dovecote is unfit, because it does not have corners, and a permanent residence is one with corners.

§ Rabbi Yoḥanan said: With regard to a sukka that is shaped like a furnace and is completely round, if its circumference has sufficient space for twenty-four people to sit in it, it is fit, and if not, it is unfit.

The Gemara asks: In accordance with whose opinion did Rabbi Yoḥanan rule that the sukka must be so expansive? The Gemara answers: It is undoubtedly in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, who said: Any sukka that does not have an area of four cubits by four cubits is unfit. Since he requires the sukka with the largest minimum dimensions, Rabbi Yoḥanan must hold in accordance with his opinion.

However, even if he holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, the question arises: Now, since when a person sits, he occupies one cubit of space, the circumference required by Rabbi Yoḥanan for the sukka is twenty-four cubits. However, mathematically, for every three handbreadths circumference in a circle, there is a diameter of approximately one handbreadth. Consequently, rather than requiring a sukka that holds twenty-four people, a sukka that holds merely twelve people should suffice, since a sukka with a circumference of twelve cubits has a diameter of approximately four. In that case, why does Rabbi Yoḥanan require the sukka to have double the necessary circumference?

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

וכן אמר רבא סיכך ע"ג [פסי ביראות] כשרה מגו דהוין הני פסין מחיצות לשבת הויא מחיצות לסוכה. נמצא ג' שמועות דרבא ב' בשבת וא' בסוכה. ופשוטות הן.

ושחמתה מרובה מצילתה ת"ר חמתה מחמת סכך ולא מחמת דפנות וכן הלכתא.

אמר אביי רבי ור' יאשיה ור' יהודה וב"ש ור' שמעון ור"ג ור' אליעזר ואחרים כולהו סבירא להו סוכה דירת קבע בעינן ודברים פשוטין הן.

והא דתניא העושה סוכתו בראש הספינה או בראש העגלה ר"ג פוסל ור' (יהודה) [עקיבא] מכשיר שיטה הן ואין הלכה כמותן וקיי"ל דליתא הא דאחרי' דאמרו סוכה העשויה כשובך ולא כר' יוחנן דאמר סוכה העשויה ככבשן ושמעתייהו כרבי סלקא דבעי סוכה שיש בה ד' אמות על ד' אמות ולית הלכת' כוותי'.

אמר (רבא) [ר' יוחנן] סוכה העשויה עגולה ככבשן אם יש בהיקיפה כדי לישב כ"ד בני אדם כשרה ואם לאו פסולה.

כמאן כרבי דבעי סוכה שיש בה ד' על ד' ואקשינן למה לי כולי האי מכדי גברא באמתא יתיב בי"ב סגי דהא שמעינן ליה לר' יוחנן דא' בעירובין מהאי קרא ויעש את הים מוצק עשר באמה משפתו אל שפתו עגול סביב וחמש באמה קומתו וקו שלשים באמה יסוב אותו סביב.

סיכך על גבי פסי ביראות העשויים לעולי רגלים על הדרך שפירשנו בשני של עירובין להתירם לשאוב מהם להיות כל מה שבין הדיומדין נחשב כרשות היחיד ולהיות אויר שבנתים נחשב כפתחים אע"פ שאין שם צורת פתח כשרה לאותה שבת שבחג לבד לא לימי החול ובשבת גם כן לעולי רגלים לבד ובזמן הזה בזמן שיש שם בתי ישיבות שהתלמידים צריכים לילך שם לקבוע פרקם:

זה שביארנו במשנה שאם חמתה מרובה מצילתה פסולה פירושו בחמה הבאה מחמת הסכך אבל אם הסכך עשוי כתקנו עד שאם זורחת עליו חמה אין חמה הנכנסת לתוכה מרובה אבל הדפנות קלושות עד שכשתהא החמה זורחת מצידן נמצאת חמת הסוכה מרובה מצילתה כשרה שלא חששו בזה אלא מצד הסכך ומ"מ לדעת הסובר דירת קבע בעינן פסולה אף במחמת דפנות וכבר ביארנו שאין הלכה כן:

העושה סוכתו בראש העגלה או בראש הספינה אע"פ שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה של ים כשרה שמאחר שיכולה לעמוד ברוח מצויה דיבשה לא יצאה לה מיהא מתורת עראי כמי שיתבאר:

העושה סוכתו כמין צריף והוא שאין לה גג אלא כותליה משתפעים והולכים ומתדבקים זה בזה למעלה כגון זו פסולה כמו שיתבאר למטה ואע"פ שזו נמשכת לדעת המזקיק דירת קבע וכבר פסקנו דירת עראי בעינן הרי אין זה דירה כלל אפילו לעראי כמו שביארנו למעלה ובגג טפח כשרה כל שיש בדפנות כשיעור דופן וסכך ר"ל ששה עשר טפחים ושיהיו הששה העליונים מדבר הראוי לסכך כמו שיתבאר במשנה התשיעית וכן כל מה שצריך לבאר באלו הענינים הנזכרים כאן בשיטה כבר בארנו למעלה:

זה שביארנו למעלה שמאחר שהוזכרה זו של ר' יהודה בשיטה זו לדעת דירת קבע הדברים נראין שמשנתנו מתורת קבע ועראי היא שנויה וכרבא אפשר שאף שלדעת רבה ור' זירא שמפרשים משנתנו בדרך אחרת הואיל ומ"מ מכשירה ר' יהודה ביתר מכ' אי אפשר לו שלא להכשיר בדירת קבע ועוד והרי בפי' אמרה בסוכה על גבי סוכה כמו שביארנו למעלה וכן בראשון של יומא היה מחייב סוכת החג במזוזה ואמרו שם בהדיא ר' יהודה לטעמיה דאמר סוכה דירה קבע בעינן:

סוכה העשויה ככבשן ר"ל שהיא עגולה בלא זויות כל שיש לרבע בה שבעה טפחים על שבעה טפחים כשרה ולפי חשבון אמתא ברבועא אמתא ותרין חומשי באלכסונא צריך שיהא בקוטר העיגול ר"ל רחבו שבנקודה האמצעית ממנו עשרה טפחים פחות חומש והיקפו כ"ב טפחים ושני חומשין ביאור סוגיא זו אע"פ שאין צריך לנו בה לענין פסק ראיתי לכתוב ביאורה בקצור כדי להעמידך על תוכן ביאורה והוא שאמרו אמר ר' יוחנן סוכה העשויה ככבשן אם יש בהיקפה כדי לישב בה עשרים וארבעה בני אדם ר"ל סביבות הקיפה מבפנים כשרה ואם לאו פסולה והוא אומרה לדעתו של ר' שמצריך לריבועה של סוכה ד' אמות על ד' אמות וכלל ידוע גברא באמתא יתיב ונמצא שהוא מצריך בה היקף כ"ד אמות ומתוך כך שאלו בה והרי מאחר שכל שיש בהקיפו שלשה טפחים יש בו רחב טפח בתריסר סגיא שהרי כל שיש בהקפו שתים עשרה אמות יש בקו הרחב שלו ממזרח למערב ומצפון לדרום ארבע אמות ותירץ הני מילי בעיגולא אבל בריבועא בעינן טפי כלומר שאנו צריכים לד' אמות על ד' אמות מכל צד וד' אמות מרובעות כשאתה מודד בחוט הסובבו יש בו יותר משתים עשרה אמות והיינו סבורים שעל חוט הסובבו בריבוע הוא אומר כן וחזר ושאל בשיתסר סגיא שהעגול שיש בהיקפו שתים עשרה אמות כשאתה מרבעו מבחוץ נמצא הקו הסובבו בריבוע יתר רביע מצד מורשא דקרנאתא שאתה מוסיף בו ובכל אחד מארבע רוחותיו אתה מודד קו של ארבע אמות ונמצא שיעור הקו המקיף מארבע רוחותיו שש עשרה אמות והשיבו הני מילי בעיגולא דנפיק מיגו ריבועא כלומר שאם העגול שתים עשרה בהיקף כשאתה מרבעו מבחוץ נמצא החוט המקיפו בריבוע שש עשרה אמות אבל ריבועא מגו עיגולא בעינן טפי כלומר כל שאתה צריך לריבוע שאחר שעשייתו מרובע יהא כל קו שבו ארבע אמות כשאתה בא להקיף אחר כן אותו ריבוע בעיגול הרי הקו הסובבו בהיקף עיגול הוא יותר שהוא בכל צדדיו כאלכסון המרובע והוא הקשתות שעל קוי המרובע ור' יוחנן מאחר שהוא אומר כל שיש בהיקפה וכו' צריך הוא לעיגול שיהיו יכולים לרבע בתוכו ארבע אמות על ארבע אמות וחזר ושאל מכדי כל אמתא בריבוע אמתא ותרין חומשי באלכסונא ואע"פ שחכמי החשבון מנו שהם יותר אין בו כדאי לדקדק בו ונמצא מ"מ קו האמצעי שבעיגול זה היוצא ממזרח למערב או מצפון לדרום חמש אמות ושלשה חומשין ונמצא כשאתה בא למוד החוט המקיפו בעיגול שאתה מודד לחמש אמות וג' חומשין היקף ט"ו אמות ותשע חומשין והם שבסר נכי חומשא ואי אפשר לומר לא דק משבסר נכי חומשא לכ"ד שאין אומרים לא דק אפילו לחומרא בשיעור גדול כזה והשיב תלתא גברי בתרי אמתי יתבי ונמצאו עשרים וארבעה בני אדם יושבים בהיקף שש עשרה אמות וחזר ושאל והאיך די לנו בהיקף שש עשרה אמות והלא לפי מה שחשבנו לשבעה עשר נכי חומשא אנו צריכים ואין לומר לא דק שהרי אין אומרין לא דק אלא לחומרא וזו קולא הוא והשיב לעולם גברא באמתא יתיב ור' יוחנן מקום גברי לא חשיב כלומר שאינו אומר להושיבם בתוך הסוכה אלא סביבותיה מבחוץ ואינו מצריך בשיעור זה אלא האויר שמשפת מושבם הפנימית ולפנים ונמצא שקצרת את העגול אמה על פני כולו כשיעור מושבם וכשהיית סובר שמקום בני אדם בפנים היה היקפו מבפנים עשרים וארבעה וקו הרוחב שלו שמנה על שמנה ועכשיו מיעטת קו הרוחב אמה לכל צד ונשאר לך בו שש על שש והקיפם שמנה עשר ונמצא שהוא מצריך להיקף שמנה עשר ואע"פ שלפי מה שחשבנו בשבסר נכי חומשא סגיא לא דק ולחומרא לא דק ולמדת שכל זה לחשבון הידוע לרבותינו באמתא בריבועא אמתא ותרין חומשי באלכסונא וכן שכל שיש ברחבו טפח יש בהקיפו שלשה טפחים:

תוס' בד"ה סיכך ע"ג מבוי כו' וי"ל כו' ומיירי כגון שסיכך לצד הלחי ולפנים כו' לא סיכך כו' עכ"ל אך ק"ל בשמעתין אהך סוכה דע"ג מבוי דאיירי בסוכה מפולשת מאי קאמר דאילו סוכה דעלמא בעי טפח שוחק כו' הא ר' סימון דמסיק הכי לעיל דבעינן טפח שוחק היינו דוקא בב' דפנות כהלכתן דעריבן אבל בסוכה העשויה כמבוי מפולש בעינן פס ד' והכי הל"ל דאילו בסוכה דעלמא בעי פס ד' כו' ולולי דברי התוס' יש לפרש הך דסיכך ע"ג מבוי שיש לו לחי דמיירי נמי בכה"ג שהמבוי סתום מג' רוחות וסיכך חצי רוחב המבוי מצד אחד בכל האורך מראשה מצד הלחי עד סופה צדה הסתום דהשתא הוי שפיר הכשרה בטפח שוחק שהרי יש לו ב' דפנות דעריבן ודו"ק:

בד"ה מחיצה היא וקרייה רחמנא כו' ותדע דכולהו מודו דלא בעינן כו' עכ"ל עיין במהרש"ל ודבריו דחוקים מצד עצמם ואין להאריך בהם דבהדיא כתב המרדכי בשם ראבי"ה דלר' יאשיה נמי בעינן למחיצות פסולת גורן ויקב כסכך אבל ביאור דבריהם דכולהו מודו כו' היינו כולהו תנאי דלעיל דנפקא להו מחיצות מבסוכות דהא אנן ע"כ דסבירא לן למדרשא מסורת או המקרא למחיצות מבסוכות כחד מהני תנאי ואפ"ה אית לן דלא בעינן למחיצות פסולת גורן ויקב אלא ע"כ היינו משום דלא דרשינן ליה אלא מיתורא אבל ר' יאשיה דדריש ליה ממשמעותיה דקרא ודאי דבעי נמי למחיצות בפסולת גורן ויקב כמ"ש המרדכי וכ"נ מפרש"י לקמן במתני' דחבילי קש כו' ע"ש:

בד"ה כולהו ס"ל כו' ש"מ דרגיל לעשות סוכתו דירת קבע עכ"ל מובן מדבריהם דר"ל דמהא דמכשיר למעלה מכ' מדייק תלמודא דבעינן דירת קבע דוקא ואין זה מדויק דנהי דמכשיר למעלה מכ' דהוה דירת קבע אינו מוכרח למימר דלא מכשיר נמי בדירת עראי ובאשר"י הביא דברי התוס' ול שנא ש"מ דרגיל לעשות כו' אינו שם ולא נחתי התוס' הכא להך מלתא אלא דר"ל דמהך מלתא דמדייק תלמודא למאן דאית ליה לרבנן דבעינן דירת עראי דר' יהודה סבר דירת קבע בעינן כיון דמכשיר למעלה מכ' ה"נ איכא למימר השתא דלית להו לרבנן דירת עראי בעינן מ"מ הא ר' יהודה מכשיר למעלה מכ' דהוי דירת קבע ודו"ק:

בד"ה העושה סוכתו כו' ולא מסתבר כלל דאלא מעתה ליפלגו בסוכה כו' עכ"ל לכאורה שבאו לדחות בזה תירוצם דלעיל כיון דבהך סברא דניידא תליא פלוגתייהו א"כ נימא דבהך סברא לחוד פליגי וקשה דאימא דקושטא דמלתא הכי הוא ויש ליישב דאי הוה פליגי בהך סברא דניידא לחוד לא הוה הך פלוגתא דבראש העגלה דומיא דבראש הספינה כדמפרש תלמודא ועוד נראה לפרש דמילתא באנפי נפשיה מסברא קאמרי דלא מסתבר כלל לפרש (דאלא מעתה) בההיא דראש העגלה דלא פליגי אלא בהך סברא דניידא לחוד כנראה מפרש"י דשמעתין:

גמ' העשויה ככבשן מצוייר כזה ד:

רש"י בד"ה פסי ביראות כעין ציור זה ה:

תוס' בד"ה מחיצה היא כו' ותדע דכולהו מודו כו' נ"ב נ"ל כולהו תנאי דהכא וה"ק אע"פ דדרשו הכא דמחיצה קרויה סכך מ"מ מודו לענין פסולת גורן ויקב דלא הוי כסכך אם כן ק"ו דמאי דדרשינן לעיל מיתורא דבסכת דלא מרנינן אלא מחיצות אבל לא לדמות כלל לסכך ודו"ק:

(עיין במהרש"א):

בד"ה העושה סוכתו כו' לקמן בפרק הישן במתני' דקתני כו' כצ"ל:

תד"ה סיכך ע"ג מבוי וי"ל דמיירי בלחי טפח ודאמרי' לעיל כו' סמוך לדופן היינו מדרבנן. כצ"ל ולהמהרש"א בכאן נעלם דברי הר"ן פה במקומו:

תד"ה העושה וע"ק דבראש הספינה נמי ניידי כו'. ולע"ד י"ל משום דספינה מינח ניחא ומיא הוא דקא ממטו לה (ב"מ ט ב):

תוס' בד"ה סיכך "לזו סוכה". צ״ל לסוכה זו:

בתוס' בד"ה סיכך ע"ג מבוי כו' קשה מה ענין סוכה כו' וי"ל דמיירי בלחי טפח כו' אבל אין לתרץ כו' עכ"ל. ולכאורה תירוצם נראה דוחק דכל כי האי מלתא לא הו"ל לרבא לסתום אלא לפרש ועוד דאכתי ק' לישנא דאביי גופא דקאמר בסוכה דעלמא בעי טפח שוחק ובסוכה דשבת לדידך לא בעי טפח שוחק. ולולי דבריהם היה נ"ל לפרש להיפך דהא דקאמר רבה סיכך ע"ג מבוי שיש לו לחי היינו סתם לחי כל שהוא המתיר במבוי וסובר רבה כיון דקי"ל לחי משום מחיצה והזורק לתוכו חייב ע"כ מחיצה גמורה היא אף לענין שבת כ"ש לענין סוכה דקילא ותדע דהא לחי לא כתיבה באורייתא לענין שבת ואמאי חייב וליכא למימר דהלכה למשה מסיני היא דהא אמוראי טובא פליגי בה ואיכא למ"ד דלא הוי מחיצה כלל אלא משום היכרא הותרה במבוי אע"כ דהנך אמוראי דס"ל משום מחיצה היינו מסברא כיון דאיכא שתי דפנות כהלכתן ובשלישית מחיצה כל דהו שפיר הוי מחיצות גמורים וא"כ מה"ט גופא אית לן למימר דמהני בסוכה מדאורייתא אלא דהא פשיטא לן בסוכה דשלישית בעינן טפח מהלכה למשה מסיני סובר רבה דהיינו דוקא היכא דלא שייך בה האי טעמא דלחי כגון שהעמידה ברחוק מהדופן כדמקשינן לעיל ויעמידנו נגד ראש תור. ולכאורה משמע דרב מודה להו מדשתיק ואף לדברי המפרשים דרב לא אודי להו כדאיתא בבעל המאור ובספר מלחמות היינו לענין דלא בעינן דוקא נגד ראש תור דעדיף כדפירש"י ואפ"ה בכל צד שמעמידו מהני אע"ג דלא שייך טעמא דלחי בכה"ג ומש"ה בעינן טפח דוקא אף אם נאמר דרבה ס"ל כדקי"ל כרבי סימון ואי תימא כרבי יהושע בן לוי דצריך להעמידו דוקא בפחות משלשה סמוך לדופן מ"מ מצינן למימר דכל זה למצוה בעלמא ומדרבנן אבל מדאורייתא וודאי מעמידו בכל מקום שירצה היכא דאיכא טפח אבל בסמוך לדופן במבוי ס"ל לרבה דאפילו מדרבנן מהני משום מיגו כן נ"ל לאחר מזה נראה שיטת הרי"ף ז"ל שכתב להנך מימרי דרבה בסיכך ע"ג מבוי שיש לו לחי וע"ג פסי ביראות סתם דכשרין ומשמע דאפילו בחול נמי שרי וס"ל לרי"ף דנהי דמעיקרא ס"ד דאביי דרבה משום מיגו קאמר מכל מקום לבתר דשני ליה רבה מחמירתא לקילתא לא כל שכן משמע דבתורת ק"ו גמור יליף לה כיון דמהני לחי מדאורייתא לענין שבת החמור כל שכן לענין סוכה דקילא והיינו דקאמר רבה בעיקר מימרא סתמא וא"כ אף לשיטת הסוברים דרבה דוקא משום מיגו קאמר ובחול לא מהני היינו משום דמדרבנן החמירו דלעולם ליבעי טפח ובסמוך משלשה לדופן דבעינן מחיצות הניכרות אבל בשבת דסוכה דמשום מיגו דמהני למבוי איכא היכרא טובא והו"ל כמחיצות הניכרות כן נראה לי נכון וצ"ע למה לא פירשו התוספות כן אם לא שנאמר דמשמע להו דהא דאמר רב סימון ואי תימא ריב"ל לעיל דמעמידו בפחות משלשה סמוך לדופן היינו מדאורייתא ומהלכתא בעינן שאין להרחיקה יותר מג' לדופן וכן שלא להעמיד כנגד ראש תור ולכאורה לא משמע כן ודו"ק:

בא"ד דהא בפרק המפלת כו' משום דהוי מדרבנן כו' עכ"ל. ולכאורה הוי מצי לפרש דהא דקאמר התם דקורה מדרבנן היינו דעיקר איסורא דמבוי ושריותא דקורה מדרבנן משא"כ בסוכה עיקר מילתא מדאורייתא ולעולם דשיעור טפח מדרבנן אלא כיון דמסיק התם דקחשיב הנך דכתיבן ולא מפרש שיעורייהו משמע להו דשיעורא נמי דאורייתא אלא דלא מפ' בהדיא כנ"ל:

בא"ד ובקונטרס פירש דמיירי במבוי מפולש ולא יתכן דא"כ לא משתרי בלחי וקורה אלא לרבי יהודה וכולהו אמוראי כרבנן עכ"ל. ולכאורה יש לתמוה דהא רש"י גופא הרגיש בזה וכתב דנהי דמדרבנן אסור מ"מ מדאורייתא מחיצה מעליא היא מדקי"ל הזורק לתוכו חייב ומשום הכי מהני בסוכה אף מדרבנן מיגו וכמ"ש התוס' בסמוך גבי פסי ביראות. מיהו מצינו למימר דהתוס' לא ניחא להו בהכי דדוקא פסי ביראות דאפילו מדרבנן אשכחן צד שריותא לעולי רגלים מש"ה סמכינן אמיגו לענין סוכה אף מדרבנן משא"כ במבוי מפולש ע"י לחי דלרבנן דרבי יהודה לא אשכחן צד היתר מדרבנן בשבת תו לא שייך לומר מיגו בסוכה ולהתירה מדרבנן או שנאמר דהתוס' גרסי בשמעתין רבא דס"ל לחי לאו משום מחיצה וא"כ אפילו מדאורייתא לא הוי רה"י לענין שבת אלא דאכתי לא הו"ל להקשות כן על רש"י כיון דרש"י גופא נזהר מזה ותירץ יפה לפי שיטתו וצ"ע ליישב:

ומה שהקשה מהרש"א ז"ל אי איירי במבוי מפולש הוה ליה למימר דסוכה דעלמא בעי פס ד' ואמאי קאמר אביי דסגי ליה בטפח שוחק. כבר יישבה הר"ן ז"ל דהא דמפלגינן בין סוכה כמין גא"ם או העשויה כמבוי מפולש היינו דוקא כשהסוכה עומדת במקום מגולה כגון במבוי מפולש אבל בסוכה העומדת בחצר או במבוי שאינו מפולש דלא בקעו בה רבים אין לחלק וכן הוא בש"ע:

אלא דלכאורה קשיא לי טובא אדברי הר"ן ז"ל דנראין דבריו כסותרין זא"ז דהא לעיל בשמעתין כתב דהא דבעינן בסוכה העשויה כמבוי פס ד' היינו משום דמהלכתא דשתים כהלכתן היינו דוקא שתי מחיצות דעריבן וא"כ סוכה העשוי' כמבוי לא מיקרי כהלכתן אלא לפי שהוא עושה פס ד' בפחות מג' סמוך למחיצה הדר הו"ל מחיצות דעריבן דהאיכא שיעור הכשר סוכה בהאי דופן גופא. נמצא דלפ"ז אפילו אם סוכה כזאת עומדת במבוי שיש לה ג' מחיצות והסוכה ברחוק מדופן האמצעית של המבוי נמי שייך האי טעמא דאי לא עביד פס ד' אין כאן שתי מחיצות דעריבן ולא הוי סוכה כלל והדרא קושית מהרש"א ז"ל לדוכתא ובישיבה העליתי ליישב קושיית מהרש"א ז"ל דכל שיטת התוס' בזה הדיבור היינו דוקא למסקנא דרבא דמהדר ליה לאביי דלא איצטריך לאשמעינן בברייתא הך דסיכך ע"ג מבוי שיש לו לחי דאתיא בק"ו מקילתא לחמירתא משו"ה לא ניחא להו לפרש כפירש"י דאיירי במבוי מפולש דא"כ לא אתיא שפיר בק"ו דוודאי איצטריך לאשמעינן טובא דאע"ג דמדרבנן אסור אף לענין שבת אפ"ה אמרינן מיגו בכה"ג אע"כ דלקושטא דמלתא איירי מלתא דרבה במבוי שאינו מפולש וא"כ הוי שפיר מקילתא לחמירתא משא"כ לאביי דמקשה מעיקרא לרבה דליתני נמי הא דסיכך ע"ג מבוי ולא אסיק אדעתיה הא דמקילתא לחמירתא ע"כ הוי משמע ליה לאביי דמימרא דרבא הוי בפשיטות דאיירי במבוי מפולש וכולה מלתא דמיגו איירי בדינא דאורייתא דוקא ומשו"ה לא קאמר מפס ד' דלא מצרכינן אלא מדרבנן וכדפרישית וכדמשמע בהא נמי מלשון התוס' דלא הוי אלא מדרבנן כנ"ל נכון ודוק היטב ובישיבה הארכתי יותר ותן לחכם ויחכם עוד וכל זה בשיטת התוספות אבל למאי דפרישית לעיל בסמוך אין צורך לכל זה ונתישבה כל הסוגיא לנכון דמיגו היינו מדרבנן דוקא ודוקא במידי דמהני מדאורייתא אף בלא מיגו וא"כ שפיר קאמר מטפח שוחק דהוי בשאר סוכה דאורייתא ודוק היטב:

שם בגמרא וצריכא דאי אשמעינן מבוי משום דאיכא ג' דפנות מעלייתא ואי אשמעינן פסי ביראות משום דאיכא שם ד' מחיצות כו'. ואע"ג דלענין שבת משמע בפרק עושין פסין (עירובין דף כ"ג) דפלוגתא דר"י ורבנן היא דלר"י שם ד' מחיצות עדיף ולרבנן שתי מחיצות מעלייתא עדיפא וקי"ל כרבנן אפ"ה איצטריך לאשמעי' תרווייהו לענין סוכה דבמחיצות הניכרין תליא מלתא כדאיתא לעיל וא"כ לפום האי סברא לא דמי לשבת ומש"ה קס"ד דלא אמרינן מיגו בהאי דלא הוי מחיצות הניכרות כמו אידך:

מיהו לשיטת הר"ן ז"ל ופירושו דהאי מיגו ילפינן בהדיא מקרא דחג הסוכות תעשה לך שבעת ימים כדפרישית לעיל וילפינן נמי בק"ו דכ"ש מחמירת' לקילתא וא"כ תו לא שייך שפיר האי צריכותא דלבתר דאשמעינן רבה חדא זימנא דילפינן בק"ו מחמירתא לקילתא א"כ ממילא ידעינן בהאי ק"ו מדאורייתא דכל מידי דמהני מדאורייתא בשבת מהני נמי לענין סוכה בשבת שבתוך החג וא"כ הדרא קושיא לדוכתא אידך מימרא דרבה למה לי. ונראה דהר"ן ז"ל מפרש דדין מיגו הוי מדאורייתא וכן בהא דילפינן ק"ו מדאורייתא ואפ"ה ס"ד דמדרבנן החמירו לענין סוכה היכא דלא הוי מחיצות הניכרות כ"כ והשתא א"ש נמי הא דמסקינן ואי אשמעינן הנך תרתי הו"א מקילתא לחמירתא אבל מחמירתא לקילתא אימא לא צריכא ואם כן תיקשי לאשמעינן הא ולא לאשמעינן הנך דאתיין במכ"ש ולמאי דפרישית א"ש דעיקר מילתא דאתיא בק"ו מקילתא לחמירתא אכתי לא סגי בהכי דאפשר דמדרבנן החמירו יותר בסוכה דלא נימא מיגו היכא דלא הוי מחיצות הניכרות ומשום הכי איצטריכו לכולהו בין לפירוש הר"ן וכן לכל הפירושים:

אלא דלשיטת הר"ן ז"ל בלא"ה לא א"ש הא דקאמר ואי אשמעינן הנך תרתי ולא אשמעינן הא דוכן לשבת ותיפוק ליה דהנך תרתי לא יליף רבה גופא אלא לבתר דקים ליה האי דוכן לשבת דיליף לה מקרא ועוד הקשיתי כמה קושיות עצומות על דעת שיטת הר"ן ז"ל ואין להאריך יותר דבמה שפירשתי להיפך דכל דיני מיגו מדרבנן ממילא רווחא שמעתא ודו"ק היטב:

בתוספות ד"ה מחיצה היא כו' ותדע דכולהו מודו דלא בעינן למחיצות פסולת גורן ויקב עכ"ל. עיין במהרש"ל ומהרש"א ז"ל ומה שהקשה מהרש"א על פי' מהרש"ל מלשון הראבי"ה ז"ל יש לתמוה דאטו גברא אגברא קא רמית דלכאורה ע"כ דהתוס' לא נחתו לסברת הראבי"ה מדכתבו ותדע דכולהו מודו ואי כדברי הראבי"ה דרבי יאשיה ס"ל דמחיצות נמי בעינן פסולת גורן ויקב דוקא א"כ במאי פסיקא להו הא גופא דכולהו תנאי דלעיל מודו דלא בעינן ואם לדברי רבנן דלעיל לחוד נתכוונו לא הוי צריכי לפרש דכולהו מודו. לכך נראה עיקר כוונת התוס' כפי' מהרש"ל ז"ל דלא משמע להו לתוס' כלל שיסבור שום תנא דבעינן בדפנות פסולת גורן ויקב וע"כ דאפי' רבי יאשיה מודה דנהי דיליף דמחיצה כסכך היינו דוקא לענין צל בלחוד דלענין סכך גופא לא איצטריך למילף משום דרשא אלא מפשטא דלשון סכך היינו שצילתה מרובה כדכתיב וסוכה תהיה לצל יומם וא"כ כיון דמחיצה נמי קרייה רחמנא סככה בעינן נמי צילתה מרובה משא"כ בשאר דיני סוכה דלא אתיין מפשטא דלשון סוכה אלא משום דרשא אפילו רבי יאשיה מודה דמוקמינן לדרשא בדדמי דקאי אסכך לחודא דהוי טפי בלשון סוכה וא"כ יפה כתבו התוס' ותדע דמהאי טעמא גופא משמע דלהנך תנאי דלית להו הך דרשא דרבי יאשיה דמחיצות מפשטא דלשון סוכה אתיין אלא מדרשא וא"כ לא בעינן מחיצות כסכך אפילו לענין צלתה מרובה כן נ"ל בכוונת התוס' וכפי' מהרש"ל ז"ל ובעיקרא דמלתא דשאר דיני סוכה דאמרינן לקמן וכולן כשירין לדפנות אבאר במקומו אי"ה במתניתין דלקמן:

בגמרא אמר אביי רבי ור"נ כו' כולהו ס"ל סוכה דירת קבע בעינן כו'. בעיקר פלוגתא דתנאי אי דירת קבע בעינן או דירת עראי בעינן נראה לי דשניהן מקרא אחד דרשו בקרא דחג הסוכות תעשה לך שבעת ימים דשבעת ימים מיותר דקראי טובא בסוכות תשבו שבעת ימים אלא ע"כ דלענין עשיית סוכה איירי ולמ"ד דירת עראי בעינן דריש לה כדאיתא בריש מכילתין שעיקר מצות סוכה שיעשה אותה כדרך שרגיל לעשות דירה לשבעת ימים בלבד דהיינו דירת עראי ומ"ד דירת קבע בעינן סברי איפכא דשבעת ימים היינו שיעשה אותה עכ"פ בענין שראויה להתקיים שבעת ימים בלי שום תיקון והיינו כעין דירת קבע כן נ"ל. וכן נראה גם כן מלשון הרמב"ן ז"ל בספר המלחמות בריש מכילתין:

בתוס' ד"ה כולהו ס"ל כו' ודייק מהא דמכשיר למעלה מעשרים אלמא דרגיל לעשות סוכתו דירת קבע עכ"ל. ולכאורה דבריהם סתומין ותמוהין דלמאי דמשמע להו הכא בפשיטות דאביי לא הדר ביה ממאי דאקשיה לרבא בריש מכילתין אלא מעתה עשה מחיצות של ברזל וסיכך ע"ג א"כ מה זה שכתבו ש"מ דרגיל לעשות סוכתו דירת קבע דאכתי מהכא לא שמעינן מידי דס"ל לר"י דירת קבע בעינן אפילו אי ס"ל כרבנן דדירת עראי בעינן אפ"ה רבנן גופא מודו דיכול לעשות דירתו קבע ואי משום דרגיל לעשות היא גופא מנ"ל דרגיל דאטו מי לא איצטריך לרבי יהודה לאשמעינן שאם עשאה קבע ולמעלה מעשרים אפ"ה כשירה. ולפ"ז עיקר ראייתם מפרק הישן וכמו שפירש מהרש"א ז"ל נמי לא א"ש דאדרבה משם סתירה לדבריהם מדמסיק סתמא דתלמודא דר"י לטעמיה דדירת קבע בעינן מדמכשיר למעלה מעשרים אלמא דסוגין כרבא אזלא ולרבא מנלן דחייש לקושיא דאביי וא"כ מדייק שפיר דר"י לטעמיה דע"כ אי הוי ס"ל דדירת עראי בעינן מהך דרשא דחג הסוכות תעשה לך שבעת ימים א"כ הוי פוסל נמי בלמעלה מעשרים כרבנן אע"כ דס"ל דירת קבע בעינן ודריש לקרא איפכא כדפרישית בסמוך וכ"כ הרא"ש ז"ל בשמעתין ובעל המאור והרמב"ן והר"ן ז"ל דמסוגיא דהכא משמע דהדר ביה אביי מקושייתו דקיבל לשנויא דרבא לעיל בריש מכילתין ולשון התוס' כאן כעת לא נתיישב לי ועדיין צ"ע ודו"ק:

בגמרא אמר רבי יוחנן סוכה העשויה ככבשן כו' כמאן כרבי כו'. משמע להדיא דר' יוחנן ס"ל כרבי ואפ"ה לית הלכתא כרבי יוחנן אלא כרבי שמואל בר יצחק דאמר לעיל הלכה שתהא מחזקת ראשו ורובו ושלחנו ואע"ג דקיי"ל בכולה תלמודא הלכה כרבי יוחנן לגבי אמוראי דמקמי אביי ורבא מ"מ הכא לית הלכתא כוותיה דהא אוקי אביי לעיל בסמוך טעמא דרבי משום דס"ל דירת קבע בעינן ומוקי להאי סברא בשיטה ואנן קי"ל דכל מקום דמוקמינן לתנאי בשיטה לית הלכתא כחד מינייהו:

פסי ביראות. בפרק שני דעירובין (דף יז:) תנן דהתירו חכמים משום עולי רגלים לעשות לביראות שברשות הרבים פסין ארבעה כמו דיומדין ורואין כאלו יש מחיצה מזה לזה ונמצא הבור מוקף מחיצות וממלאין מתוכה לתוך המחיצה ואם סיכך על גבן כשרה בשבת דסוכות דמיגו דהוי דופן לשבת הוי דופן לסוכה ואע''ג דבעינן שתים כהלכתן: וצריכא. לרבא למימר הנך תלת שמעתתא לאשמועינן דאמרינן מיגו: דאי אשמעינן מבוי. הוה אמינא התם הוא דמכשרינן לסוכה ע''י מיגו דאיכא שתי מחיצות מעלייתא: פסי ביראות. איכא שם ד' דיומדין נוטין לארבע הרוחות שנים לכל מחיצה אמה מכאן ואמה מכאן שהדיומדין רחבין אמה לכל צד: ואי אשמועינן הנך תרתי. ולא אשמעינן הך דאמרינן לעיל וכן לשבת הוה אמינא מחמירתא לקילתא הוא דאמר מיגו: חמתה מחמת סכך. פוסלת בה ולא חמתה מחמת דפנות: פרוכת מחיצה היא. דכתיב (שמות כו) והבדילה הפרוכת לכם וגו': ורבנן. אמרי לך מאי וסכות דאמר רחמנא: ליכוף בה. למעלה פורתא כעין גג יעשה ממקצתה: דירת קבע. ראויה להשתמש קבוע ונראית כבית: שלש כהלכתן. ופרשינן טעמא למעלה (דף ו:) למחסה ולמסתור מזרם: בראש הספינה. שהיא גבוהה מאד כספינות הים שהן גדולות והרוח באה ועוקרתה ובראש העגלה נמי כיון דניידי מתחזי כעין עראי: ב''ש פוסלין. דראוי לתשמיש בעינן: כמין צריף. גגה ודפנותיה באין כאחד כעין כוורת שאין גג ניכר לבד והדפנות לבד: או שסמוכה לכותל. עשה קנים ארוכים וסמך ראשו אחד מוטה על הכותל וראשו אחר מוטה על הארץ דגגה ודופנה אחד שאין לה גג ואין נאה לדירה: כשובך. עגולה: ככבשן. עגולה דלית ליה כאחרים: כדי לישב בה כו'. סביבות הקיפה מבפנים: כמאן. בעי ר' יוחנן סוכה גדולה כל כך כרבי דאמר ד' אמות בעינן בתמיה דעל כרחך לית לן תנא דמפיש בשיעורא דסוכה כוותיה וכי בעי רבי יוחנן כולי האי אליבא דמאן אמרה: באמתא יתיב. כל אחד מקומו אמה נמצא הקיפה כ''ד אמות וקיימא לן (עירובין דף יג:) כל עגול שיש בהקיפו ג' טפחים יש ברחבו טפח דכתיב (דה''ב ד) בים שעשה שלמה עשר באמה משפתו אל שפתו עגול סביב וקו שלשים באמה יסוב אותו סביב לעשר אמות רוחב שלשים אמה היקף אלמא הכא נמי בתריסר אמות היקף סגי דנהוי פותיא ארבעה:

סיכך על גבי מבוי שיש לו לחי כשרה. בין למ''ד בפ''ק דעירובין (דף יב:) לחי משום היכרא בין למ''ד משום מחיצה קשה מה ענין סוכה דבעי מחיצות דאורייתא למבוי דרבנן דמדאורייתא בלא לחי שרי וי''ל דמיירי בלחי טפח כדאמרינן לעיל דמעמידו בפחות מג' סמוך לדופן דהיינו מדרבנן ובשבת שרי על ידי מיגו ואפילו בסמוך לדופן אבל אין לתרץ דטפח סוכה מדרבנן ומדאורייתא בכל שהוא דהא בפרק המפלת (נדה דף כו.) קחשיב דופן סוכה בהדי חמשה ששיעורן טפח ואמרינן התם דלא חשיב קורה טפח משום דהוי מדרבנן ולא חשיב אלא הנך דכתיבן ולא מפרש שיעורייהו וא''ת ומבוי זה אם יש בו ג' מחיצות גמורות תיפוק לי דבלא לחי הסוכה כשרה דקיימא לן כרבנן דאמרי שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח ובקונטרס פי' דמיירי במבוי מפולש ולא יתכן דא''כ לא מישתרי בלחי וקורה אלא לר' יהודה וכולהו אמוראי כרבנן בפ' קמא דעירובין (דף יב:) ואמרינן בסוף חלון (שם דף פא:) ובסוף כל גגות (שם דף צה.) דאין הלכה כרבי יהודה במחיצות וי''ל דלעולם מיירי במבוי סתום מג' רוחות ומיירי כגון שסיכך לצד הלחי ולפנים לצד הבתים לא סיכך דהשתא אין לזו סוכה אלא שתי מחיצות ולחי אחד: סיכך ע''ג פסי ביראות כשרה. מיגו דהוי מחיצה לענין שבת ואע''ג דלא התירו אלא לעולי רגלים ולעולי רגלים לא התירו אלא לבהמתם אבל אדם מטפס ויורד מטפס ועולה כדאמרינן פרק עושין פסין (שם דף כא.) מ''מ כיון דמדאורייתא שרי בכל ענין אמרינן מגו ואפילו מדרבנן לא אסרי משום מצות סוכה וכי עביד צריכותא ממבוי שיש לו לחי ומפסין לא חייש למימר האי טעמא דפשיטא ליה טעמא דמצוה: מחיצה היא וקרייה רחמנא סככה. מהא דנפקא לן מחיצות לעיל מבסוכות וקרייה רחמנא סככה לא מצי דריש דהתם לא דרשינן אלא מייתורא ותדע דכולהו מודו דלא בעינן למחיצות פסולת גורן ויקב: כולהו סבירא להו סוכה דירת קבע בעינן. על כרחיך אין שוין דהא רבי בעי ד' אמות ולב''ש סגי בכדי ראשו ורובו ושולחנו ודכוותיה ביבמות פרק ר''ג (דף נא:) כולהו סבירא להו מאמר קונה קנין גמור והא דחשיב הכא ר' יהודה לאו משום דאסיקנא לעיל טעמא דרבנן דפסלי דבעו דירת עראי דהא אביי דהכא הוא מקשה לרבא דאית ליה ההוא טעמא אבל מ''מ אמת הוא דלמעלה מכ' לא קיימא אלא אם כן עשאו קבע ואמרינן נמי בפרק הישן (לקמן דף כא:) רבי יהודה לטעמיה דאמר סוכה דירת קבע בעינן ודייק מהא דמכשיר למעלה מכ' ש''מ דרגיל לעשות סוכתו דירת קבע: העושה סוכתו בראש העגלה או בראש הספינה. לקמן (מפרש) בפרק הישן (דף בב: ושם) במתני' דקתני כשרה גרסינן בראש העגלה אבל הכא בברייתא בפלוגתא דר''ג ור''ע אור''ת דלא גרסינן ליה וכן ר''ח לא גרס ליה שבראש העגלה לא פליגי דהא מסקינן בפרק הישן (לקמן דף כג.) דפליגי ביכולה לעמוד ברוח מצויה דיבשה ואינה יכולה לעמוד ברוח מצויה דים ומיהו יש לדחות דכי האי גוונא אמר יכולה לעמוד ברוח מצויה דארץ ואינה יכולה לעמוד ברוח מצויה שבראש העגלה כיון דניידא ולא מיסתבר כלל דאלא מעתה ליפלגו בסוכה שבראש העגלה כיון דניידא מתחזיא כעראי ועוד קשה דבראש הספינה נמי ניידי ולמה לי משום דאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה דים ומיהו יש ליישב כמו שאפרש לקמן בריש הישן (דף כא:) [בד''ה שאין] גבי סוכה שסמכה בכרעי המטה: אחרים אומרים סוכה העשויה כשובך פסולה. דסוכה דירת קבע בעינן ואחרים היינו ר' מאיר והא דאמר ר''מ לקמן (דף ח:) שתי סוכות היוצרים זו לפנים מזו החיצונה סוכה ופטורה מן המזוזה בשאר ימות השנה קאמר דאילו בחג כיון דקסבר דירת קבע בעינן חייבת במזוזה כדמוכח פ''ק דיומא (דף י.) דמהאי טעמא מחייב רבי יהודה סוכת החג בחג במזוזה:

דף ז - ב

הערות

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד