סוכה ח ע"ב

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף ח - ב

אבל ריבועא, דנפיק מגו עיגולא, כאשר העיגול מקיף את הריבוע, היקפו יתר על היקף הריבוע בפלגא, בחצי מהיקף הריבוע. ואם היקף הריבוע של ארבע אמות הוא שש עשרה אמות, ממילא היקף העיגול יתר עליו בשמונה אמות, שהן חצי משש עשרה, ושיעורו עשרים וארבע אמות.

ומסקנת הגמרא: ולא היא! אין חישובם של דייני קיסרי עולה יפה בחשבון. דהא קחזינן, רואים אנו דהיקף עיגול זה לא הוי גדול כולי האי, אלא רק פי שלוש מאלכסונו של הריבוע, שהן שבע עשרה פחות חמישית. וכמו שנתבאר לעיל. ^[125]

אמר רבי לוי משום רבי מאיר:

שתי סוכות של יוצרים, דרך בעלי האומנויות בימיהם היה לעשות שתי סוכות, זו לפנים מזו, בפנימית היה דר ומניח כליו, ובחיצונה היה עושה מלאכתו ועוסק עם לקוחותיו.

ועל כן, הואיל והסוכה הפנימית משמשת כדירתו בשאר ימות השנה, היא אינה כשרה לקיים בה מצות סוכה. ואף שאין צורך שסוכת החג תעשה לשם מצות סוכה, דהרי קיימא לן כבית הלל, המכשירים סוכה שאינה העשויה לשם חג, ולא הצריכו אלא סוכה העשויה לשם צל, מכל מקום פסולה סוכה זו מדרבנן, ^[126] היות והיא מקום דירתו בכל השנה, ולא ניכר הדבר שהוא יושב בה לשם חג.

ומשום כך אף חייבת היא במזוזה כל ימות השנה, הואיל ודירת קבע היא.

והחיצונה, כשרה לקיים בה מצות סוכה, לפי שאינו דר בה כל ימות השנה, וניכר הדבר שיושב הוא בתוכה לשם מצות סוכה.

ופטורה היא מן המזוזה בכל ימות השנה, ואפילו בחג הסוכות. הואיל ואינה משמשת למגורים, אלא לכניסה ויציאה, והכנסת תגרים.

ומקשה הגמרא: ואמאי פטורה הסוכה החיצונה מן המזוזה, תהוי הסוכה החיצונה כבית שער לסוכה הפנימית, ותתחייב אף היא במזוזה?!

[בית שער, הוא בית קטן הנעשה בפתח החצר, ויושב שם שומר הפתח, וקיימא לן שבית שער נחשב כחלק מן הבית, וחייב במזוזה מדרבנן]. ^[127]

ומתרצת הגמרא: משום דסוכת היוצרים הפנימית והחיצונה, לא קביע, ^[128] אינן עשויות כמבנה קבוע, אין הסוכה הפנימית חשובה דיה, שתהיה החיצונה טפילה לה כבית שער.

תנו רבנן: סוכת גנב"ך, שהן ראשי תיבות:

סוכת גוים, העשויה לדור בה בימות החמה,

וכן סוכת נשים, סוכת בהמה, סוכת כותים, שאינם בני מצות סוכה.

וכן סוכה "מכל מקום", היינו, אפילו סוכה הפחותה מאלו, שכל חסרונן הוא רק שלא נעשו לצורך אדם המחוייב במצות סוכה, [ולהלן יתבאר מה היא], אף היא כשרה, ובלבד שתהא מסוככת כהלכתה.

מאי כהלכתה? אילו דינים מצריך התנא כאן להכשר הסכך, מעבר לדינים הידועים לנו, כגון, צילתה מרובה מחמתה, וסכך העשוי מפסולת גורן ויקב.

מבארת הגמרא: אמר רב חסדא: כוונת התנא היא לומר, שתהיה הסוכה מסוככת בהרבה סכך, והוא כדי שיהיה ניכר הדבר שעשאה מתחילה לשם צל סוכה, ^[129] ולא לצניעות גרידא. ^[130] שאם היה עושה סוכה זו לצניעות גרידא, לא היה טורח לסככה בהרבה סכך.

וללמדך בא, שעל אף שאין צורך לעשות סוכה לשם מצות החג, מכל מקום צריך לעשותה לשם צל, משום שמהות הסכך הוא להגן מחום השמש.

עתה דנה הגמרא "סוכה מכל מקום" שאמר התנא, לאתויי מאי אתא?

ומבארת הגמרא: אתא, לאתויי סוכת רקב"ש [שהן ראשי תיבות של כמה מיני סוכות].

דתנו רבנן: סוכת רקב"ש;

סוכת רועים, שעושים סוכה בשדות המרעה, להגן עליהם מפני החום.

סוכת קייצים, שומרי קציעות [תאנים השטוחות ליבוש על פני השדה], שעשו סוכה לשבת בתוכה מפני החום.

סוכת בורגנין סוכת שומרי העיר,

סוכת שומרי פירות,

סוכה "מכל מקום", כלומר, אפילו סוכה פחותה מאלו, שסוכות אלו, הגם שלא נעשו לשם חג, אבל נעשו על ידי ישראלים המחוייבים במצות סוכה, הרי היא כשרה, ובלבד שתהא מסוככת כהלכתה. ^[131]

וגם כאן דנה הגמרא, מאי כהלכתה? מה בא התנא לרבות?

ומבארת הגמרא: אמר רב חסדא: והוא שעשאה לצל סוכה. [וכמו שתירצה הגמרא לעיל].

ומה שאמר התנא "סוכה מכל מקום", לאתויי מאי אתא?

מבארת הגמרא: אתא לאתויי סוכת גנב"ך, שהיא גרועה יותר מסוכת קרב"ש, מטעם שיתבאר להלן, ולמרות זאת היא כשרה.

ומבארת עתה הגמרא במה חלוקות שתי הברייתות:

האי תנא, התנא של הברייתא הראשונה, דסוכת גנב"ך - אלימא ליה, להכשיר את סוכת גנב"ך יותר מסוכת רקב"ש, משום דקביעי, שעשויות למשך זמן רב. מה שאין כן סוכת רקב"ש, שאינה עשויה אלא לזמן קצר, כיון שאינם רועים בהמותיהם תמיד באותו מקום, והיה מקום לומר שאין היא חשובה דירה כלל. ולכן קא תנא "סוכה מכל מקום", לאתויי רקב"ש, שהן סוכות פחותות יותר, משום דלא קביעי. והאי תנא, התנא של הברייתא השניה, דסוכת רקב"ש - אלימא ליה להכשיר את סוכת רקב"ש יותר מסוכת גנב"ך, מפני שהעושין אותה בני חיובא נינהו, ^[132] שעשאוה יהודים המחוייבים במצות סוכה, ולכן תנא "סוכה מכל מקום", שהיא פחותה יותר, לאתויי סוכת גנב"ך, דהעושין אותה לאו בני חיובא נינהו ומכל מקום היא כשרה.

הערות

^[125] וצריך עיון, איך טעו דייני קיסרי בחישובם? וראה תוספות ד"ה ריבועא.

^[126] דעת רש"י שהסוכה הפנימית פסולה רק מדרבנן. אבל הר"ן והריטב"א נקטו, שהיות וסוכה זו משמשת לדירה בכל ימות השנה פסולה היא מדאורייתא, משום "תעשה ולא מן העשוי". שכך דרשו, "חג הסוכות תעשה", עשה סוכה לשם צל, ולא מן העשוי לבית או לאוצר. וכתב הב"ח [סימן תרלה]: לדעת רש"י, שאינו פוסל סוכה זו רק מדרבנן, כל שסיכך את הסוכה כדרך סוכה המסוככת לצל, אפילו היתה דעתו בעת עשייתה לשם דירה, הסוכה כשרה. אבל המגן אברהם למד, כי גם לדעת רש"י סוכה העשויה לדירה פסולה מדאורייתא, ומה שכתב בטעם פסול הסוכה הפנימית "דלא מינכרא מילתא", ומשמע שהיא פסולה רק מדרבנן משום מראית העין, הוא משום שסבר שסוכת היוצרים אינה נעשית לדירה אלא לצל, ולכן כשרה היא מדאורייתא, ומכל מקום, מדרבנן היא פסולה, כיון שדר בה בכל ימות השנה ולא ניכר הדבר שעשאה לצל. ותירץ בזה סתירת דברי רש"י, שכתב בדף יד א ד"ה רבי מאיר, שסוכה העשויה לצל כל השנה, פסולה מן התורה. [ומדברי רש"י למדנו, שאפילו סוכה שלא נעשתה לדירה, אם לא ניכר שנעשתה לסוכה, וכגון שנעשתה לצניעות וכדומה, פסולה היא מדרבנן, ולהלן נרחיב בזה אי"ה].

^[127] זו דעת רש"י ותוספות ד"ה ותהוי. אבל הרי"ף והרמב"ם מחייבים בית שער במזוזה מדאורייתא.

^[128] כך פירשו רש"י והראב"ד [הלכות מזוזה פרק ו הלכה ט]. אבל הרמב"ם שם כתב: "החיצונה פטורה מן המזוזה, לפי שאינה קבועה". ומבואר בדבריו, שדוקא החיצונה שאינה משמשת כדירה קבועה פטורה מן המזוזה, אבל הפנימית חייבת. וראה כסף משנה שם. ובביאור מחלוקתם כתב הראשון לציון, שרש"י פירש "לא קביע", שאין הבנין קבוע וחזק דיו, ועל כן לדבריו אין הבדל בזה בין הסוכה הפנימית לחיצונה. אבל הרמב"ם למד, ד"לא קביע" היינו, שלעיתים סותר את הסוכה החיצונה, ומשאיר רק את הפנימית. והוסיף עוד, דהואיל ולדעת הרמב"ם בית שער של בית המחוייב במזוזה חייב אף הוא במזוזה מדאורייתא, אם היתה הסוכה הפנימית חייבת במזוזה, לא היה אפשר להקל בבית שער שלה מחמת שאינו קבוע. ולכן מפרש הרמב"ם, שהסוכה החיצונה אינה נחשבת אפילו כבית שער, היות והוא נוהג לסותרה מפעם לפעם. אבל לדעת רש"י, שכל חיוב בית שער אינו אלא מדרבנן, הקילו בבית שער שלה אם אינו קבוע.

^[129] והקשה הערוך לנר: עדיין יש להקשות, איזה דין חידש התנא, הרי בפשטות שיעור הסיכוך הנצרך לסוכה זו כדי שתהיה ניכרת עשייתה לצל, הוא שיהיה צילתה מרובה מחמתה, והלכה זו שיהיה הסכך צילתו מרובה מחמתו, הרי כבר ידענו בלאו הכי, ואם כן קושית הגמרא "מאי כהלכתה" עדיין בעינה עומדת?! ומתרץ הערוך לנר, שהחידוש הוא כאשר היתה הסוכה חמתה מרובה מצילתה, ומוכח שלא נעשה הסכך מתחילה לצל, שאז אפילו יוסיף עליה עוד סכך, עד שיהיה צילתה מרובה מחמתה, לא יועיל, כיון שסכך זה שלא נעשה לשם צל דינו כסכך פסול, וצריך שיהיה הסכך הכשר הנוסף רבה עליו ומבטלו, [כמבואר להלן ט ב].

^[130] כך פירש רש"י. וזהו לשיטתו, שסוכת היוצרים פסולה אפילו שלא נעשתה לשם דירה, היות ודר בה כל השנה, ולא ניכר הדבר שיושב בה לשם סוכה. אבל הר"ן כתב, סוכה העשויה כהלכתה היינו, שלא עשאה לשם בית או אוצר. וזהו לשיטתו, שפירש דסוכת היוצרים פסולה הואיל ועשאה לשם בית, ולא לשם צל. ולדעת רבינו תם [הובא ברא"ש סימן יב], סוכה העשויה "כהלכתה", היינו, שלא נתן עליה סיכוך הרבה עד שאין הגשמים נכנסים לתוכה.

^[131] כתב הערוך לנר: נראה לומר, שרבי מאיר הפוסל סוכת היוצרים חולק על הבריתות האלו, שהרי לפי דבריו, כל שאין ניכר הדבר שיושב בה לשם מצות סוכה, הרי היא פסולה, [לפי ביאורו של רש"י שם], וסוכת גנב"ך ורקב"ש, ודאי לא ניכר שיושב בהם לשם מצות סוכה.

^[132] "סוכת בהמה", פירוש, שעשאה אדם לצורך בהמה [לבוש סימן תרל"ה]. ובספר גיליוני הש"ס כתב, שמדובר בסוכה הנעשית על ידי בהמה, והוכיח כן מתשובת הרשב"א חלק ג סימן רנט.

ריבועא דנפיק מגו עיגולא [ריבוע היוצא מתוך העיגול] הוא פלגא [חצי] מן העיגול. אך מעירים: ולא היא [ואינו כן], דהא קחזינן דלא הוי כולי האי [שהרי רואים אנו שאינו קטן ממנו עד כדי כך].

א אמר ר' לוי משום (בשם) ר' מאיר: שתי סוכות של יוצרים זו לפנים מזו שהיו יוצרי כלי חרס עושים לעצמם שתי סוכות אחת בתוך השניה, הפנימית למגורים והחיצונית למלאכה ולמסחר — הפנימית שבהן אינה סוכה שהרי בה הוא דר כל השנה ואין הדבר ניכר שהוא דר בה לשם סוכה. אולם מאחר שהיא דירת קבע, הריהי חייבת במזוזה בכל ימות השנה. והחיצונה יכולה להיחשב כסוכה, שמתוך שאין דרכו לדור בה בכל ימות השנה ואינו דר בה אלא בימי הסוכות, ניכר הדבר שלשם מצות סוכה הוא עושה כן. ומתוך שאינה מיועדת למגורים בשאר ימות השנה ואינה משמשת אלא ככניסה לדירתו ולמעבר סוחרים וסחורה, לכך אינה נחשבת כדירה והריהי פטורה מן המזוזה.

ושואלים: ואמאי [ומדוע] תהא החיצונה פטורה מן המזוזה? תהוי [תהא] החיצונה נחשבת כבית שער לפנימי, ותתחייב במזוזה! ומשיבים: משום שלא קביע [קבועה], שהרי אף הפנימית אינה דירת קבע ממש, ואף אם חייבנו לקבוע מזוזה בפתח הפנימית — שהרי הוא דר בה בפועל, אין לחייב בשלה לקבוע מזוזה גם בפתח החיצונה.

ב תנו רבנן [שנו חכמים]: הסוכות שסימנן גנב"ך, והן: סוכת גוים, סוכת נשים, סוכת בהמה, סוכת כותים (שומרונים) סוכה מכל מקום — כל אחת מאלו כשרה למצות סוכה, ובלבד שתהא מסוככת כהלכתה ואינה נפסלת בשל מי שעשאה ובשל הצורך לו נעשתה.

ושואלים: מאי [מה פירוש] "כהלכתה"? אמר רב חסדא: והוא שעשאה לצל סוכה, כדי שיוכלו לחסות בצל סככה — הרי זו סוכה גם למצוה.

ושואלים: "מכל מקום" שאמרנו לאתויי מאי [להביא, לרבות את מה], אלו מקרים נוספים נכנסים בגדר זה? ומשיבים: לאתויי [להביא, לרבות] סוגי סוכות נוספים, השנויים בברייתא אחרת, וסימנן: סוכת רקב"ש. דתנו רבנן [ששנו חכמים]: סוכת רקב"ש, והן: סוכת רועים, סוכת קייצים (מייבשי תאנים) סוכת בורגנין (שומרי שדות) סוכת שומרי פירות, סוכה מכל מקום — כל אחת מאלו כשרה למצות סוכה, ובלבד שתהא מסוככת כהלכתה.

ושאלנו: מאי [מה פירוש] כהלכתה, אמר רב חסדא: והוא שעשאה לצורך צל סוכה.

ועוד שואלים: "מכל מקום" לאתויי מאי [להביא, לרבות מה], מה מוסיפים על ידי כך? ומשיבים: לאתויי [להביא, לרבות] את הסוכות שסימנן: סוכת גנב"ך, שכבר מנינו.

ומבארים: האי תנא [תנא זה] ששנה ופירט בסוכות גנב"ך, אלימא ליה [חזקה לו, ברורה בעיניו] סוכת גנב"ך משום דקביעי [שהן קבועות], אף על פי שעושיהן אינם חייבים במצות סוכה, וקא תנא [ושנה] "מכל מקום" לאתויי [להביא, לרבות] אפילו סוכות רקב"ש שהן לא קביעי [קבועות], שאינן נבנות אלא לצורך עונות מסויימות,

והאי תנא [ותנא זה] ששנה רקב"ש, אלימא ליה [חזק לו, ברור לו] ענין רקב"ש דבני חיובא נינהו [שבני חיוב במצוות סוכה הם העושים], ותנא [ושנה] "מכל מקום", לאתויי [להוסיף] סוכות גנב"ך, שהרי בעליהן לאו בני חיובא נינהו [אינם בני חיוב] במצות סוכה, ובכל זאת כשרות הן למצות סוכה.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

while the perimeter of a square circumscribed by a circle is smaller than the circumference of that circle by half, i.e., if one adds half the perimeter of the square to the perimeter of the square, that is equal to the circumference of its circumscribing circle. Therefore, a circle with a circumference of twenty-four cubits would circumscribe a square with a perimeter of sixteen cubits, as prescribed by Rabbi Yoḥanan. The Gemara notes: And that is not the case, as we see that the circumference of the circumscribing circle is not that much. The actual circumference is closer to seventeen cubits.

§ Rabbi Levi said in the name of Rabbi Meir: With regard to two craftsmen’s booths, one within the other, as potters would build two booths, an inner one used as living quarters and an outer one for plying their craft and selling their wares, the inner one is not fit for fulfillment of the mitzva of sukka, since the potter resides there year-round and it is not evident during the Festival that he is residing there for the sake of the mitzva of sukka. And since it a permanent residence, it is also obligated in the mitzva of mezuza. And the outer booth is fit for fulfillment of the mitzva of sukka, since he does not reside there year-round, and when he resides there during the Festival it is evident that he is doing so for the sake of the mitzva. Since it is not designated as a year-round residence, but rather serves as an entrance to his residence and a passage for merchants and merchandise, it is not considered a residence and is not obligated in the mitzva of mezuza.

The Gemara asks: Why is the outer booth exempt from the mitzva of mezuza? Let the outer booth be considered like a gatehouse of the inner booth and therefore be obligated in the mitzva of mezuza. The Gemara answers: It is exempt because even the inner booth is not a permanent residence. It requires a mezuza because the potter resides there year-round; however, that alone does not render it a full-fledged residence that would obligate one to affix a mezuza to the outer booth as its gatehouse.

The Sages taught: The booths represented by the mnemonic: Gimmel, nun, beit, kaf, which stands for a booth of gentiles [goyim], a booth of women [nashim], a booth of domesticated animals [behema], a booth of Samaritans [Kutim], a booth of any sort, each is fit for use as a sukka, provided it is roofed in the standard sense. None of them is disqualified due to the one who constructed it or the purpose for which it was constructed.

The Gemara asks: What is the meaning of the term: In the standard sense? Rav Ḥisda said that it means: And provided that one established the booth to provide shade of a sukka from its roofing, it may be used to fulfill the mitzva of sukka.

The Gemara asks: What does the phrase: A booth of any sort, come to include? What other booths are included in this generalization? The Gemara answers: It comes to include the booths listed in another baraita with the mnemonic: Reish, kuf, beit, shin, as the Sages taught: The booth known by the mnemonic reish, kuf, beit, shin, which stands for the booth of shepherds [ro’im], the booth of fig driers [kayyatzim], the booth of guards of fields [burganin], the booth of the guards of produce [shomerei peirot], a booth of any sort, each is fit, provided it is roofed in the standard sense.

The Gemara asks again: What is the meaning of the term: In the standard sense? Rav Ḥisda said that it means: And provided that one established the booth to provide shade of a sukka, it may be used to fulfill the mitzva of sukka.

The Gemara asks: What does the phrase: A booth of any sort, come to include? The Gemara answers: It comes to include the booths listed in the first baraita cited above with the mnemonic gimmel, nun, beit, kaf.

The Gemara explains: This tanna who taught and detailed the halakhot of booths of gimmel, nun, beit, kaf did so because the fitness of the booths of gimmel, nun, beit, kaf for use in fulfilling the mitzva of sukka is powerful and more obvious to him because they are permanent structures, even though their builders are not obligated in the mitzva. And he taught: Booths of any sort, to include the booths of reish, kuf, beit, shin, which, although they are seasonal and not permanent structures, may still be used to fulfill the mitzva of sukka.

And that other tanna who taught and detailed the halakhot of booths of reish, kuf, beit, shin did so because the fitness of the booths of reish, kuf, beit, shin for use in fulfilling the mitzva of sukka is powerful and more obvious to him because those who constructed the booths are obligated in the mitzva of sukka. And he taught: Booths of any sort, to include the booths of gimmel, nun, beit, kaf, which, although those who constructed them are not obligated in the mitzva, may still be used to fulfill the mitzva of sukka.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

ושנינן לטעותא דדייני דקיסרי קאמר נמצאת שמועה דר' יוחנן אליבא דדייני דקיסרי אמורה:
א"ר מאיר משום ר' לוי ב' סוכות של יוצרים כו'. פשוטה היא.

ת"ר סוכת גוים סוכת נשים סוכת בהמה סוכת כותים סוכה מ"מ כשירה. ובלבד שתהא עשויה לצל ומסוככת כהלכתא וכן סוכת רועים סוכת קייצין סוכת בורגנין סוכת שומרי פירות סוכה מ"מ כשירה ואסיקנא סוכת גוים וסוכת נשים וכיוצא בהן דלאו בני חיובא נינהו אם היא עשויה לצל ומסוככת כהלכתא כשרה וכ"ש סוכת רועים וקייצים ובורגנין ושומרי פירות דבני חיובא נינהו שסוכתם כשרה:

שתי סוכות של יוצרים זו לפנים מזו שכך היה דרכם כדי להצניע קדרותיהם בפנימית ולעשות מלאכתם בחיצונה ולהוציא בה קדורותיהם למכור הפנימית אינה סוכה ואם בא לישב בתוכה בחג לשם סוכה אע"פ שאין אנו אחראין לסוכה לשם חג כמו שיתבאר מ"מ אינה עשויה לצל אלא לדירה והרי הוא בית וחייבת במזוזה ולמדת שכל סוכה העשויה לדירה ולא לצל אע"פ שמסוככת כהלכתה אינה סוכה החיצונה סוכה שהרי ודאי אינה עשויה אלא לצל לצאת ולבוא שם התגרים ואין צורך לסתרה שהרי סוכה ישנה כשרה כמו שיתבאר ומעתה אף היא פטורה מן המזוזה שסוכת החג בחג פטורה מן המזוזה כמו שביארנו בראשון של יומא ושמא תאמר תהא כבית שער לפנימית ותהא קרויה דירה מצד הפנימית ותתחייב במזוזה טעם הדבר משום דלא קביעא כלומר שאף הפנימית אינה קבועה כל כך שתהא ראויה להיות לה בית שער וי"מ על החיצונה אלא שזה עיקר:

ויש שואלין בה והלא בראשון של יומא אמרו יכול אפילו בית שער אכסדרא ומרפסת יהיו חייבים במזוזה תלמוד לומר ביתך פירשו גדולי הרבנים כאן מדאורייתא כאן מדרבנן וי"מ שזו שבמסכת יומא פירושו בית שער של אכסדרא ושל מרפסת והוא הדין לבית שער של חצר אבל בית שער של בית חייב וכן כתבוה גדולי הדורות שלפנינו ובמסכת מנחות אמרו בית שער אכסדרא ומרפסת חייב אלא שפירשוה גדולי הפוסקים בשאכסדרא ומרפסת פתוחים לבית:

סוכת גנב"ך ר"ל של גוים שעשאוה בימות החמה להגין עליהם וכן סוכת נשים סוכת בהמות ר"ל העשויה לבהמות וכן סוכת כותיים שעשאוה להגין עליהם כשרה ובלבד שתהא מסוככת כהלכתה ר"ל עשויה לצל ולא לשם דירה או לצניעות בעלמא ואע"פ שלא נעשית לשם סוכת מצוה שהרי אין אלו חייבים בה אין לנו אלא שתהא עשויה לצל וכן סוכת רקב"ש ר"ל של רועים שעשאוה בשדה מפני השרב ושל קייצים והם שומרי קציעות השטוחים בשדה ושל בורגנין ר"ל שומרי העיר ושל שומרי פרות ותבואות שבשדות אע"פ שאין סוכות אלו קבועות ואינן עשויות אלא לשעה שהרי פעמים שומרים כאן ופעמים כאן כל שמסוככת כהלכתה ר"ל שעשויה לצל כשרה ואין לפרש מסוככת כהלכתה לצלתה מרובה ושאר דיני הסכוך שזו פשוטה היא ולא הוצרכה לאמרה אלא שתהא עשייתה לשם צל:

תוס' בד"ה ריבועא דנפיק מגו כו' ודבר תימה הוא זה מה ענין זה אצל זה כו' עכ"ל ר"ל דלפי האמת דלענין המקום נאמרו הדברים ודאי יתיישב שפיר רביע ופלגא בגוונא חדא דקיימא אריבוע חיצון כמבואר בתוס' לקמן אבל השתא לפי הטעות לענין אורך חוט המקיף לא יתיישב בכה"ג דקאי רביע ופלגא אריבוע חיצון דמה ענין זה דריבוע פנימי הוא פלגא מריבוע חיצון גבי הא דמייתינן ליה הכא לענין ריבוע דנפיק מגו עגולא מה הוא ודו"ק:

בא"ד וא"ת והלא ריבוע של ז' על ז' אם תעשה עיגול כו' עכ"ל לפום קושייתם לכאורה לא הוו צריכי בציורם לעיגול אלא שיעמוד רבוע פנימי לאלכסונים של רבועים כציור שכתבו לעיל בד"ה כל אמתא ברבוע כו' אלא דהכא לא נחתי אלא לאוכוחי דרבוע דנפיק מגו עגולא דאינו פלגא של חיצון ולפי ציורם בעיגול לא תצטרך להעמיד רבוע פנימי לפי אלכסונים של רבועים דבכל גוונא שיעמוד בתוך העיגול ויגיעו ארבע זויותיו עד העיגול ה"ל רבוע פנימי ה' על ה' ודו"ק:

בד"ה ותהוי חצונה כו' והא דלא משני התם במנחות כו' פטורה לגמרי כו' עכ"ל אפירכא דשמעתין נמי דלא משני פטורה במזוזה מדאורייתא צ"ל הכא דפטורה לגמרי משמע והתוס' כתבו כן אההיא דמנחות משום דעיקר קושייתם ליש דמחלקין בין בית לגינה לא יפול אלא אההיא דמנחות:

ד"ה רבועא דנפיק מגו עגולא פלגא וכו' עד ודבר תימה הוא זה מה ענין זה אצל זה ר"ל דעיגולא מגו רבועא הוי פירושו דהעיגול מתמעט רבע מכל הריבוע וריבוע דנפיק מגו עיגולא פלגא הוי פירושו דמתמעט פלגא ממה שנשאר:

בא"ד והוא אמת לענין המקום כו' והם טעו בזה שהיו סבורים דחוט המקיף ומקום המחזיק חדא מלתא הוא:

בא"ד תדע שאם תעשה ריבוע וכו' כזה (הציור בח"ש אות ו') א"כ העיגול יתר על הריבוע הפנימי חציו של פנימי דהיינו ריבוע של חיצון כצ"ל:

תוס' בד"ה ריבועא דנפיק מגו עיגולא כו' מה ענין זה אצל זה כו' נ"ב פי' דענין עיגולא דנפיק מגו ריבועא כו' איירי מכל הריבוע וריבוע דנפיק מגו עיגולא כו' איירי ממה שנשאר ודו"ק:

בא"ד שאם תעשה ריבוע של י' על י' ותחלקנו כו' נ"ב כזה ו:

בא"ד דהיינו ריבוע של חיצון כו' נ"ב פי' של כל הריבוע:

בא"ד שנתמעט העיגול ריבוע של ריבוע החיצון וריבוע פנימי נתמעט מריבוע החיצון פלגא וריבוע ופלגא קיימי אריבוע חיצון כצ"ל ושם ציור זה שנית*:

בא"ד ובחיצון לא משכחת אלא מ"ט כו' כצ"ל ונ"ב פי' בחיצון כולו:

תד"ה ריבועא לכך יל"פ דהנך תרי מילי קיימא אהדדי כעין כו'. כצ"ל:

גמ' תנו רבנן גנב"ך. ע' גיטין דף מה ע"ב תוס' ד"ה כל:

בגמ' ריבוע דנפיק מגו עיגולא פלגא ולא היא דהא קא חזינא דלא הוי כולי האי עיין פירש"י ותוס'. ויש לתמוה טובא כמו שתמהו בתוספות האיך טעו כ"כ בדבר המורגש לפי המדה ודבר שאין הדעת סובל ולכאורה נ"ל לפרש מילתא דדייני דקיסרי ור"י בפשיטות על הדרך שכתבתי לעיל בשיטת ר"ת ז"ל בפ' מי שהוציאוהו דכל היכא דמשערינן מדאוריית' בריבוע כגון בתחומין ובעמוד גבוה י' ורחבה ארבע ובמעביר ד' אמות ברה"ר וכן בסוכה אליבא דרבי בכולהו שיעורא הן ואלכסונן במרובע גופא אלא דרש"י ז"ל וכל הפוסקים חולקים על ר"ת בזה כדאיתא שם פרק מי שהוציאוהו אלא דמ"מ במעביר ד"א ברה"ר כ"ע מודו דבעינן הן ואלכסונן. וכתב שם רש"י ז"ל דכיון דלא שייך ביה ריבוע ועיגול בעינן בכ"מ שיעורא הן ואלכסונן לכאורה לשון עיגול שכתב שם רש"י בכדי נקטי' דהא עיקר ילפותא הוא מריבוע וא"כ אף אנו נאמר דכל היכא שאין הדבר בנמצא בריבוע ממש כגון עמוד מרובע או סוכה מרובעת שהן עיקר דינן אלא שאנו אומרין רואין כאילו המרובע בתוך העיגול סברי רבי יוחנן ודייני דקיסרי דבעינן שיהא המרובע בתוך העיגול שיעורא מרובע דהן ואלכסונן כמ"ש בשם הרא"ש ז"ל לענין עמוד ומעביר. ולפ"ז בסוכה ככבשן נמי סברי דייני דקיסרי דבעינן שיעור כ"ד אמות בהקיפה דבהכי אנו אומרין שיכול לעשות בתוכו מרובע של ה' וג' חומשין אורך על ה' וג' חומשין רוחב וא"כ עולה שיעור האלכסון קרוב לשמנה אמות שהוא רוחב העיגול של כ"ד ואע"ג שאין החשבון מצומצם אלא בקירוב דהא ממרובע ה' וג' חומשין שיעור אלכסון אינו צריך אלא שבעה אמות וארבע חומשין וחומשא דחומשא לפי שיעור אמה בריבוע אמה ותרי חומשי באלכסונה וא"כ אם יש בהקיפה דסוכה העשוי ככבשן כ"ג אמות וחצי בקירוב סגי ובהא פורתא מצינו למימר דלא דק:

אלא הא דמסיק הש"ס ולא היא היינו משום דבאמת לא קיי"ל הכי להצריך במרובע גופא הן ואלכסונן אלא שמתוך הריבוע נוציא האלכסון של חמש אמות וג' חומשין ודוקא במעביר בעינן שיעבור הן ואלכסונן לפי שיטת רש"י ולרשב"ם התם נמי לא כן נ"ל ליישב דברי רבי יוחנן ודייני דקיסרי בין לענין סוכה וכן לענין האי דריש פרק חלון ע"ש ויש לי לדקדק עוד בזה ואין להאריך יותר ודוק היטב:

אבל ריבועא מגו עיגולא פלגא. כשאתה מרבע בתוך העיגול אתה מוציא ממנו חצי השיעור הנשאר בו דהיינו תילתא דכוליה הלכך לשש עשרה ריבוע צריך העיגול המקיפו סביב להיות עשרים וארבע: ולאו מילתא היא. דהא ראינו דלא הוי שיעורא כולי האי אלא שיהא רחב כשיעור אלכסונא של מרובע וכל אמתא בריבוע אמתא ותרי חומשי באלכסונו: שתי סוכות של יוצרים. כך היה דרך של יוצרי כלי חרס בימיהן עושין להם שתי סוכות זו לפנים מזו בפנימית הוא דר ומצניע קדרותיו ובחיצונה הוא עושה מלאכתו ומוציא קדרותיו למכור: פנימית אינה סוכה. אם בא לישב בתוכה לחג לשם סוכה ואע''ג דלא בעינן סוכה לשם חג דהא כבית הלל קיימא לן דמכשרי סוכה ישנה במתניתין (דף ט.) הכא אינה סוכה דלא מינכרא מלתא דלשם סוכה הוא דר בו דהא כל ימות השנה דייר התם ורוב תשמישו וסעודתו ושינתו שם: וחייבת במזוזה. לעולם משום דכל דירתו בה: החיצונה סוכה. ויוצא בה ידי חובתו ואין צריך לסותרה ולעשותה לשם חג כבית הלל ומשום היכירא דמצוה ליכא למיסר דכיון דכולה שתא לאו הכא דייר והשתא דייר בה איכא היכירא: ופטורה מן המזוזה. לעולם דלאו דירה היא שאינה עשויה אלא לצאת ולבא דרך שם ולהכניס שם תגרים: ותיהוי כבית שער הפנימית. דקי''ל במנחות בהקומץ רבה (דף לג:) דחייב במזוזה מדרבנן בית שער פירק''א בלע''ז שלפני הבית: משום דלא קביע. לא זו ולא זו דבר קבוע ואין הפנימית חשובה להיות לה בית שער: סוכת גוים. שעשויה לדור בה בימות החמה: סוכה מ''מ. אפילו פחותה מאלו ולקמיה מפרש מאי היא: מאי כהלכתה. מאי אתא לאשמועינן דאילו שתהא צלתה מרובה מחמתה ובדבר שכשר לסכך בו פשיטא אטו משום דריעא במילי אחרנייתא שלא נעשית לשם סוכה תתכשר אף בפסולות: אמר רב חסדא. האי כהלכתה דקאמר הוא שמסוככת יפה דמוכחא מלתא שעשייתה הראשונה לצל היתה ולא לצניעות בעלמא דאע''ג דסוכה לשם חג לא בעינן לשם סוכה בעינן ולצל הוא דמיקריא סוכה שסוככת מן החורב: רקב''ש. סימן רועים קייצים בורגנין שומרי פירות ולקמן פריך מאי גריעותייהו דהני מהנך דלעיל דקרי ליה סוכה מכל מקום: רועים. שעשו סוכה בשדה לישב בתוכה מפני השרב ושומרים צאנם: קייצים. שומרי קציעות השטוחין בשדה לייבש: בורגנין. שומרי העיר וכולן ישראלים הם אבל סוכה זו לא לשם חג נעשית: סוכה מכל מקום. דאפילו פחות מאלו והיינו הנך דלעיל כדמפרש לקמן דהאי תנא חשיבי ליה הני משום דישראלים נינהו וחייבין בסוכה וראויה סוכתן להכשיר יותר מסוכת גנב''ך גוים נשים בהמה כותים שאין חייבין בסוכה: אלימא. חשובה להכשיר: סוכת רקב''ש לא קביעי. פעמים רועין כאן ופעמים רועין כאן כשאכלו את המרעה וכן קייצים כשיבשו הולכין להם וסותרין סוכתן:

ריבועא דנפיק מגו עיגולא פלגא. פירש בקונטרס כשאתה מרבע בתוך העיגול אתה נוטל ממנו חצי השיעור הנשאר בו דהיינו תילתא דכולה הלכך לשש עשרה ריבוע צריך העיגול המקיפו סביב להיות כ''ד ודבר תימה הוא זה מה ענין זה אצל זה אלא יש לפרש ריבועא דנפיק מגו עיגולא פלגא מרוחבו של עוגל מחזיק רוחב הריבוע נמצא זויות של ריבוע המגיעין עד העיגול כפליים על רוחב הריבוע דקא סבר כל אמתא בריבוע תרי אמות באלכסונה ותימה היאך טעו במדה רבי יוחנן ודייני דקיסרי דמאחר שלא מדדו הדבר היאך עשו כלל על דבר שאינו ויש לומר דקבלה בידם לשון זה של ריבוע מגו עיגולא פלגא והוא אמת לענין המקום ולא לענין אורך החוט המקיף והרוחב דמקום הריבוע שבתוך העיגול מתמעט חצי של ריבוע דהוא תילתא דכולי עיגול תדע שאם תעשה ריבוע של עשר על עשר ותחלקנו שתי וערב ותחזור ותעשה ריבוע בפנים לאלכסונה של ריבועים קטנים כענין שפירשתי לעיל נמצא ריבוע פנימי חציו של חיצון ואם תעשה עוגל של עשרה על עשרה בתוך ריבוע החיצון יהא העגול בין שני הריבועים וזה הוכחנו שמרובע יתר על העיגול רביע אם כן העיגול יתר על הריבוע הפנימי חציו של פנימי דהיינו (תילתא דעגולה דהיינו) רביע של ריבוע חיצון וקצת תימה דלא נקט ריבועא דנפיק מגו עיגולא דהיינו תילתא מכל העגול כי היכי דנקט עיגולא דנפיק מגו ריבועא ריבעא דהיינו ריבעא מכל הריבוע לכך יש לפרש דהנך תרי מילי קיימי דאיירי כעין שפירשתי שעושה עיגול בתוך ריבוע וחוזר ועושה ריבוע אחר בתוך אותו עיגול ואתא למימר שנתמעט העוגל רובע של ריבוע החיצון וריבוע פנימי נתמעט מריבוע חיצון פלגא ורובע ופלגא קיימי אריבוע חיצון ואם תאמר והלא ריבוע של שבעה על שבעה אם תעשה בו עוגל של שבע על שבע אמות ותחזור ותעשה בתוך העוגל ריבוע של אלכסונו שבעה כמדת העוגל הוה ליה ריבוע פנימי חמשה על חמשה לפי חשבון של אמתא ותרי חומשי באלכסונה ומשכחת לה בריבוע פנימי יתר מחציו של חיצון דיש בפנימי כ''ה רצועות של אמה על אמה ובחיצון לא משכחת אלא מ''ט ויש לומר שזה תלוי במה שהוכחנו דחשבון של אמתא ותרי חומשי אינו מכוון דאיכא טפי וא''כ אין בריבוע הפנימי ה' על ה' דאם היה בו ה' על ה' היה אלכסונו עולה טפי מז': ותיהוי חיצונה בית שער לפנימית ותתחייב במזוזה. ובית שער חייב במזוזה כדתניא בהקומץ רבה (מנחות דף לג:) בית שער אכסדרה ומרפסת חייבין במזוזה ותימה דבפרק קמא דיומא (דף יא: ושם) אמרינן דממעטינן להו ממזוזה מדכתיב בית מה בית מיוחד לדירה יצאו אלו שאין מיוחדין לדירה ויש מחלקין בין פתוחין לבית ולפתוחין לגינה וקשיא דאם כן הוה ליה לשנויי הכי התם במנחות (שם) דפריך אדרב חסדא דאמר אכסדרה פטורה מן המזוזה וצ''ל הא דאורייתא הא דרבנן והא דלא משני התם במנחות דמשמע ליה דרב חסדא פטורה לגמרי קאמר אפילו מדרבנן: סוכת כותים. כל הנך דקחשיב הכא אמר בשמעתין דלאו בני חיובא נינהו דקסבר גרי אריות הן והא דאמר פרק שני דיבמות (דף בד:) דאחד גרי אריות ואחד גרי חלומות הלכה כולם גרים הני מילי כשנתגיירו לגמרי אבל גרי כותים כתיב בספר מלכים (ב יז) את ה' היו יראים ואת אלהיהם היו עובדים ומאן דאמר כותים גרי אמת קסבר דאחר כך ניתקנו:

דף ח - ב

הערות

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד