סוכה יח ע"א

דף יח - א

ומודה רבי מאיר, אפילו היו הנסרים רחבים ארבעה טפחים, ^[332] שאם יש מקום בין נסר לנסר הסמוך לו כמלא רחבו של נסר, שמניח פסל [סכך כשר] ביניהם, וכשרה.

והטעם: לפי ששיעור הסכך הפסול שווה לשיעור הסכך הכשר, ומצינו לרב פפא שאמר לעיל [טו א] "פרוץ כעומד, מותר". דהיינו, שאם היה השטח המסוכך בסוכה בסכך כשר שווה לשטח המסוכך בפסול, הרי היא כשרה. ולדעת רב הונא בריה דרב יהושע שם, שאין הסוכה כשרה עד שירבה הכשר על הפסול, צריך לומר שהיה הכשר עודף מעט על הפסול, ולפיכך כשרה הסוכה כולה.

ומפרשת הגמרא: בשלמא למאן דאמר שיעור סכך פסול לפסול את הסוכה, בין אם היה באמצע הסוכה, בין מן הצד הוא בארבע אמות, משום הכי הסוכה כשרה, ואין הנסרים פוסלים את הסוכה, לפי שאינם רחבים ארבע אמות. ^[333]

אלא למאן דאמר סכך המונח באמצע הסוכה פוסל בארבעה טפחים, אמאי כשרה הסוכה כשסיככה בנסרים רחבים ארבעה טפחים? הרי די בנסר אחד מהם כדי לחצוץ בין חלקי הסוכה ולפוסלה?!

מתרצת הגמרא: אמר רב הונא בריה דרב יהושע: הכא, בסוכה דלא הויא רחבה אלא שמנה אמות מצומצמות עסקינן, שהם ארבעים ושמונה טפחים, שכן האמה היא שישה טפחים. ומדובר שהחל לסככה משני צידיה באופן הזה: ^[334]

יהיב, נתן עליה נסר רחב ארבעה טפחים סמוך לדופן הסוכה, ולצידו נתן פסל, סכך כשר שרוחבו ארבעה טפחים כמלא נסר. וכך המשיך ונתן פעם שניה עוד נסר ופסל. והמשיך פעם שלישית, ונתן נסר ופסל מהאי גיסא, מצד אחד של הסוכה, עד אמצעה. ונמצא שיעורם יחד עשרים וארבעה טפחים, כך שהיה הפסל השלישי סמוך לאמצע הסוכה.

וכמו כן, נתן שלש פעמים נסר ופסל, ונסר ופסל, ונסר ופסל, מהאי גיסא, מצידה השני של הסוכה עד אמצעה, דהוו להו שהם ביחד שני פסלין אשר כל אחד מהם רחב ארבעה טפחים באמצע הסוכה. ונמצא דאיכא שיעור כדי הכשר סוכה באמצע הסוכה, ומהם יש לכל צד עשרים טפחים, שהם פחות מארבע אמות, ונחשבים הם כ"דופן עקומה" להכשיר את המקום תחת הפסלים שבאמצע. ^[335]

אמר אביי: אם היה בסוכה אויר רחב שלשה טפחים שאינו מסוכך כלל, שהוא השיעור לפסול בסוכה גדולה, ומיעטו, בין אם מיעטו לאויר בבך שנתן במקום האויר קנים הכשרים לסיכוך, בין בשפודין הפסולים לסיכוך, הוי מעוט, וכשרה הסוכה. ואין השיפודים מצטרפים לאויר הנשאר לפוסלה בשלושה טפחים, הואיל ואין שיעורם לפוסלה שווה, שאויר פוסל בשלושה, וסכך פסול בארבעה, כמו שנתבאר לעיל דף יז א.

ואם היה אותו אויר רחב שלושה טפחים בסוכה קטנה, שאינה רחבה אלא שבעה טפחים על שבעה טפחים, הרי רק אם מיעטו בקנים הכשרים לסיכוך, הוי מיעוט, שהרי אין כאן שיעור לפוסלה. אבל אם מיעטו בשפודים הפסולים לסיכוך, לא הוי מיעוט, והסוכה פסולה, הואיל ועל ידי שניהם נתמעט שיעור הסוכה, ואין כאן שיעור הכשר סוכה.

והני מילי שאין אויר פוסל בסוכה עד שלושה טפחים, כשהיה האויר מן הצד, בסמוך לדופן הסוכה, שאם היה פחות משלושה טפחים רואין את הסכך כסמוך לדופן מדין "לבוד", והאויר אינו נחשב לכלום.

אבל אם היה האויר פחות משלושה טפחים באמצע הסכך, ^[336] פליגי בה רב אחא ורבי נא:

חד אמר: יש לבוד באמצע. וחד אמר: אין לבוד באמצע. ^{[337] [338]} ומבארת הגמרא: מאי טעמא דמאן דאמר יש לבוד באמצע?

מדין תורה אסור לטלטל בשבת חפץ ארבע אמות ברשות הרבים. אבל מבוי [סמטא העשויה לפני חצירות הבתים], המוקף שלוש מחיצות, אף שמותר מדין תורה לטלטל בו יותר מארבע אמות, ודינו כרשות היחיד, אסרו חכמים לעשות כן, שמא יבואו לטלטל ברשות הרבים.

אלא שהתירו חכמים לטלטל בו על ידי העמדת קורה רחבה טפח על כתלי המבוי, בפתח הכניסה למבוי. וטעם היתר זה: יש שאמרו שהוא משום "היכר", שעל ידי זה לא יבואו להחליפו ברשות הרבים. ויש שאמרו שהוא משום "מחיצה", שאנו רואין כאילו הקורה יורדת וסותמת כמחיצה, ונמצא המבוי מוקף מארבע רוחותיו.

דתניא: קורה המתרת את המבוי כאשר היא נתונה מעל הכתלים בפתחו של המבוי הפונה לרשות הרבים, היוצאה מכותל זה של המבוי, ואינה נוגעת בכותל האחר שמצידו השני של המבוי,

וכן שתי קורות הנתונות זו מול זו לרוחב המבוי, אחת יוצאה מכותל זה של המבוי, ואחת יוצאה מכותל אחר שכנגדו, ואינן נוגעות זו בזו, אם היה המרחק בין הכותל והקורה [במקרה הראשון], ובין שתי הקורות [במקרה השני], פחות משלשה טפחים, אינו צריך להביא קורה אחרת ולסתום את אותו אויר, היות ורואין אותו אויר כסתום מדין "לבוד".

אבל אם היה המרחק ביניהם שלשה טפחים, שכבר יצא מתורת "לבוד", צריך להביא קורה אחרת, ולהניחה על פני אותו אויר.

ומכל מקום, למדנו שאומרים "לבוד" אפילו ב"אמצע", במקום שאינו סמוך לדפנות. ^[339]

ואידך, הסובר שלא אומרים לבוד באמצע הסוכה, אמר לך: שאני קורות, שכל חיוב הנחתם אינו אלא מדרבנן, שהרי מדאורייתא הואיל והמבוי מוקף משלוש רוחותיו, דינו כרשות היחיד גמורה, ומותר לטלטל בתוכו.

עתה שבה הגמרא לפרש: מאי טעמא דמאן דאמר אין לבוד באמצע?

דתנן [אהלות י א]: ארובה שבגג הבית, ובה פותח טפח [יש בה רוחב טפח על טפח]:

אם היתה טומאה של מת בבית, הרי כולו [כל הבית] טמא, וכל הכלים שתחת גג הבית טמאים, שהרי הבית מביא עליהם את הטומאה כדין "אוהל המת". דכתיב [במדבר יט יד] "זאת התורה, אדם כי ימות באוהל, כל הבא אל האוהל, וכל אשר באוהל - יטמא שבעת ימים".

אבל מה שנמצא כנגד פתח הארובה, הרי הוא טהור, כי אינו נמצא בכלל אוהל המת, כיון שאינו נמצא תחת גג הבית. [ואף שאין הארובה רחבה שלושה טפחים, אין אומרים "לבוד" להחשיבה כסתומה לטמא כלים שתחתיה].

ואם היתה טומאה של המת מצויה כנגד ארובה, הרי כל הבית כולו טהור, לפי שאין הטומאה תחת גג הבית אלא רק תחת הארובה, והארובה פתוחה מלמעלה.

וכן הוא הדין אם אין בארובה "פותח טפח", שטח של טפח על טפח -

אם היתה טומאה בבית, כולו טמא, ואילו מה שנמצא כנגד ארובה טהור.

ואם היתה הטומאה כנגד ארובה, כל הבית כולו טהור.

ומכך שטיהרנו כלים שתחת הארובה מוכח שאין "לבוד" באמצע, שהרי אם היינו אומרים שם "לבוד", נעשה הבית כולו כסתום, ואוהל אחד הוא. ^[340] ואידך, הסובר יש לבוד באמצע, אמר לך: שאני הלכות טומאה, דהכי גמירי להו הלכה למשה מסיני שאין בהן לבוד באמצע. ואין למדים הלכה למשה מסיני שנאמרה לגבי טומאה לשאר מקומות.

עתה מבארת הגמרא מה ששנינו במשנה: בית שנפחת וסיכך על גביו, אם יש מן הכותל לסיכוך ארבע אמות, פסולה:

דרש רבי יהודה בר אלעאי: בית שנפחת וסיכך על גביו, הרי זו סוכה כשרה.

אמר לפניו רבי ישמעאל ברבי יוסי: רבי, פריש [פרש דבריך], שלא פירשת כמה יהיה המרחק בין הסכך הכשר לדפנות.

וכך פירש אבא דין זה: אם היה הסכך רחוק מן הדפנות ארבע אמות הרי היא פסולה, ואם היה פחות מארבע אמות, הרי היא כשרה [כמבואר במשנה לעיל יז א]. ^[341]

דרש רבי יהודה בר אלעאי: אברומא [דגים קטנים, ששולים אותם מן הנהר בקבוצות גדולות] שריא, מותרים למאכל, ואין לחוש שמא נתערבו בהם דגים אסורים שאינם ניכרים מחמת קוטנם.

אמר לפניו רבי ישמעאל ברבי יוסי: רבי, פריש [פרש דבריך], מדוע אין חוששים שמא נתערבו בהם דגים אסורים?

אלא כך אמר אבא: אברומא של מקום פלוני הרי היא אסורה, הואיל ובאותו מקום מתערבים בהם מיני שרצים שאינם ניכרים, אבל של מקום פלוני מותרת, הואיל ואין נהר של אותו מקום מגדל שרצים.

כי הא דאמר אביי: האי צחנתא [מין דגים קטנים] ^[342] דבב נהרא [מנהר ששמו בב], שריא, מותרים באכילה, ואין חוששים שמא נתערבו בהם שרצים טמאים.

ומבארת הגמרא: מאי טעמא?

אילימא משום דרדיפי מיא, שממהרים שם המים לרוץ, והאי דג טמא, כיון דלית ליה חוט השדרה הנותן בו כח לעמוד כנגד הזרם, לא מצי קאים [אין הוא מתקיים שם], ולכן אין לחוש שמא נתערבו בדגים,

אי אפשר לפרש כן, שהרי הא קא חזינן דקאי [רואים אנו בעינינו שמתקיימים שרצים טמאים אף בנהרות הזורמים בכח].

אלא, שמא תאמר, שאין השרצים הטמאים מתקיימים באותו נהר משום דמליחי מיא [מלוחים מימיו], והאי דג טמא, כיון דלית ליה קילפי [אין לו קשקשים], לא מצי קאי [אין הוא מתקיים מחמת מליחות המים].

אף כך אי אפשר לפרש: שהרי הא קא חזינן דקאי [רואים אנו בעינינו שמתקיימים שרצים טמאים אף בנהרות שמימיהם מלוחים].

אלא, טעם הדבר הוא, משום דידעינן דלא מרבה טינייהו דג טמא, שאין הטיט של אותו נהר ראוי לגדל בו שרצים טמאים.

אמר רבינא: והאידנא, כיום, דשפכי, שנשפכים מימי נהר איתן ונהר גמדא להתם, לשם, לנהר בב, אסירא צחנתא באכילה, כי יש לחוש שמא נשפכו לתוכו דגים טמאים מהנהרות הזורמים אליו.

אתמר: סיכך על גבי אכסדרה, חצר המוקפת משלושת צידיה, שתקרתה רחבה ארבע אמות או יותר, שאין להכשיר את הסכך המונח באמצע על ידי דופן עקומה, אך יש לה לצד הסוכה פצימין, עמודים זקופים, שאינם רחוקים זה מזה שלושה טפחים, כשרה הסוכה שבחצר, שהרי אומרים "לבוד" בין הפצימין, ונעשים אותם עמודים כמחיצות הסוכה שבתוך האכסדרה, ואין צורך להשתמש בכתלי הבית המרוחקים למחיצות הסוכה. עיין ציור בסוף הספר.

ואם סיכך על גבי חצר המוקפת משלושת צידיה באכסדרה שאין לה פצימין, ותקרת האכסדרה רחבה ארבע אמות, שאי אתה יכול לומר בה דופן עקומה:

אביי אמר: אפילו הכי, כשרה הסוכה. וטעמו יתבאר להלן. ורבא אמר פסולה.

ת"ש סיככה בנסרים שיש בה ד' טפחים מודה ר"מ שאם יש בין נסר לנסר כמלוא נסר שמניח פסל ביניהן וכשרה ומודה רבי יהודה שאם נתן עליה נסר שרחב ד' טפחים כשרה [ואין ישנים תחתיו] בשלמא לרב דאמר לעולם בד' אמות משום הכי כשרה. אלא לשמואל דאמר באמצע בארבעה טפחים פסולה קשיא.

ומשני רב הונא בריה דרב יהושע אליבא דשמואל הכא בהא מתני' בסוכה שאין בה אלא ח' אמות על ח' אמות מצומצמות שהן מ"ח טפחים היא. וכגון דמסכך בה נסר ופסל ונסר ופסל [ונסר ופסל] מהאי גיסא ונסר ופסל ונסר ופסל [ונסר ופסל] מהאי גיסא דהוו להו ב' פסלין באמצע שיעור ב' פסלין ח' טפחים וכל פסל הוא סכך כשר. והנסר הוא סכך פסול נמצאו שני שהן קנים כדאמרן מאי פסל קנים היוצאים מן הסוכה הוא פסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה סכך כשר באמצע ח' טפחים שהן אמה ושליש. ושלש אמות [ושליש] מזה הצד שיעור שלשה נסרים וב' פסלין וכן מן הצד האחר ותנן בית שנפחת וסיכך על גביו אם יש בין כותל לסיכוך ד' אמות פסולה ש"מ ד' אמות פסולה הא פחות מד' כשרה. וזהו אחד מן המחיצות והיא דופן עקומה דקיימא לן הל"מ אליבא דר"מ וכיון שהיא ג' אמות ושליש מהאי גיסא וג' אמות ושליש מהאי גיסא וסכך כשר באמצע ח' טפחים שהן שיעור סוכה רואין כאילו הן ב' פסלין (הן) שהן באמצע היא הסוכה ואלו הנסרים והפסלין מזה הצד ומזה הצד חשובין כדפנות ודנין אותן כאילו [הן] כדופן עקומה לפיכך היא הסוכה כשרה. ומצאנו אותו מפורש בירושלמי ר' לוי בש"ר חמא ב"ר חנינא דכתיב וסכות על הארון את הכפורת מיכן שהדופן קרוי סכך ומיכן שעושין דפנות בדבר שמקבל טומאה כגון הפרוכת שהיא דופן ואפילו דופן מקצתו עומד ומקצתו עקום נקרא דופן. וראיה לזה הפרוכת וכשר הוא ומפני מה אמרו ח' אמות מצומצמות כדי שיבאו פסלין באמצע שאם יוסיף יפסד החשבון ואם יהיה הסכך ד' אמות פסול וקיימא לן כשמואל בהא דהא סוגיא דשמעתא כוותיה וכן המקרה סוכתו בשפודין או בארוכות המטה כענין הזה (בהא) מוקמי להו בדופן עקומה כבית שנפחת וכחצר המקפת אכסדרה כן סוכה המוקפת בדברים שאין מסככין בהן כגון השפודין וארוכות המטה וכיוצא בהן. אויר פחות מג' טפחים בצדדין אמרינן כלבוד דמי כדתנן הרחיק את הסיכוך ג' טפחים מן הדפנות פסולה הא פחות אמרינן כלבוד דמי וכשרה. אויר פחות מג' באמצע פליגי בה רב אחא ורבינא.

חד אמר יש לבוד באמצע גמר לה מקורה.

דתניא קורה היוצאה מן הכותל זה ואין נוגעת בכותל זה שכנגדו וכן ב' קורות אחת יוצאה מכותל זה ואחת יוצאה מכותל זה ואינן נוגעות זו אצל זו אם יש ביניהן פחות מג' טפחים אין צריך להביא קורה אחרת דאמרינן דפחות מג' כלבוד דמי ג' צריך להביא קורה אחרת עליהם לסתום הפתוח שביניהן והחולק דוחה שאני קורה דמדרבנן היא. אבל סוכה שהיא מן התורה לא אמרינן בה לבוד באמצע דתנן ארובה בתוך הבית ובה פותח טפח טומאה בבית נגד ארובה טהור טומאה כנגד כו'. ואם אמרינן לבוד באמצע למה הבית טהור הלא מאהיל על הטומאה אלא ש"מ אין דין לבוד באמצע.

ודחי שאני הלכות טומאה דהכי גמירי.

ה״ג הכא בשמנה אמות מצומצמות עסקינן ויהיב פסל ונסר ופסל ונסר ופסל ונסר מהאי גיסא פסל ונסר מהאי גיסא. פירוש דהוו להו כלהו עשרה בני ארבע טפחים ואיכא בכלהו מ׳‎ טפחים והם ח׳‎ אמות לחשבון אמה בת ה׳‎ טפחים דל מינייהו תמניא לשני פסלים שבאמצע פשו להו ל״ב טפחים הוו להו ט״ז טפחים מהאי גיסא וט״ז טפחים מהאי גיסא ה״ל פחות מד״א לכל צד לדופן עקומה שאף לחשבון אמה בת ה״ט יש בד״א כ׳‎ טפחים ולהכי נקט ח׳‎ אמות מצומצמות שאם יהיו יותר יהיה ד׳‎ אמות לכל צד ולא אמרינן דופן עקומה והוצרכו לזה משום דאיכא מ״ד בפ״ק דעירובין דלחומרא משערינן באמה בת חמשה טפחים וליתא דהא אסיקנא התם אחד זה ואחד זה באמה בת ששה טפחים אלא הללו שוחקות והללו עצבות ויש שהקשו עוד דלהאי חושבנא כי הוי נמי ט׳‎ אמות מצומצמות כמה הוו להו מ״ה טפחים כי דליית שמנה טפחים לשני פסלים פשו להו ל״ז טפחים כי יהבת פלגא מהאי גיסא ופלגא מהאי גיסא ליכא עשרים טפחים וליכא ד״א ואיכא דופן עקומה ואמאי נקט שמנה אמות מצומצמות. ומיהו זו אינה קושיא דכיון דמיירי בנסרים שיש בהם ד׳‎ א״א להוסיף בהם ה״ט אם לא ישלימם לשמנה שיוסיף נסר אחד מכאן ונסר אחד מכאן ואלו עשה כן היה מכל צד כ׳‎ טפחים שהם ד״א לפירוש זה דוק ותשכח ואעפ״כ הנכון כגירסת הגאונים ז״ל וכן היא בקצת הנוסחאות שלא עבר עליהם קולמוס מגיהי ספרים הכא במאי עסקינן בשמנה אמות מצומצמות דיהיב נסר ופסל נסר ופסל נסר ופסל מהאי גיסא נסר ופסל נסר ופסל מהאי גיסא דהוו כלהו בני ד״ט דאינן מ״ח טפחי׳‎ דהוו להו לחשבון אמה בת ו׳‎ טפחים ח״א דל מינייהו ח׳‎ טפחים לשני פסלים דבנתים פשו להו מ׳‎ טפחים עשרים מחד גיסא ועשרים מחד גיסא וליכא ד״א ואמרינן דופן עקומה. מיהו אכתי צ״ל להאי פירושא אמאי נקט ח׳‎ אמות מצומצמות דהא כי הוו ט׳‎ אמות מצומצמות דאינן כ״ד טפחים כי מפקת שמנה טפחים לשני פסלים פשו מ״ו טפחים וליכא לכל צד אלא כ״ג טפחים דאינן פחות מד״א לדופן עקומה ואי גרסינן ט׳‎ אמות מצומצמות אתיא שפיר וא״צ לזה וקל לתרץ ממה שכתבנו למעלה שאי אפשר להוסיף אמה אחת בלבד ואם באנו להוסיף שני נסרים של שמנה טפחים יהיו ד׳‎ אמות מכל צד ותו דא״כ לא יבאו הפסלים באמצע אא״כ מתחיל מפסל ונסר פסל ונסר דוק ותשכח:

אמר אביי אויר ג׳‎ בסוכה גדולה ומיעט׳‎ בקני׳‎ הוי מיעוט בשפודין ל״ה מיעוט ומצטרפין וה״מ דאין פחות מג׳‎ פוסל מן הצד אבל באמצע פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר יש לבוד באמצע ואינו פוסל אפילו בסוכה קטנה והיינו רבינא דרב אחא ורבינא לקולא וחד אמר אין לבוד באמצעו פוסל אפילו בסוכה גדולה מיהו בשיש בו כדי ראשו אבל לא בפחות מכאן דאלת״ה היה צריך לעשות סוכה מעובה כמין בית באמצע אלא ודאי כדאמרן והלכתא כרבינא ואמר מ״ט דמ״ד יש לבוד באמצע דתנן קורה היוצאת כו׳‎ ואידך שאני קורת מבוי דרבנן והם אמרו אבל בסוכה דאורייתא לא ומ״ט דמ״ד אין לבוד באמצע דתנן ארובה בתוך הבית ובה פותח טפח טומאה בבית מה שבבית טמא פי׳‎ בשיש בו חלל טפח שנעשה אהל מה שכנגד ארובה טהור שאין אויר נעשה אהל ואינו מצטרף עם הבית והטומאה יוצאת דרך ארובה שראויה לצאת משם ולפיכך אין פתח הארובה טמא דומיא דבית שיש לו פתח והמת עתיד לצאת עכ״פ בא׳‎ מהם טומאה כנגד ארובה מה שבבית טהור שאין אויר נעשה אהל לטמא בבית כלום אלא שבוקע ועולה כנגדו עד לרקיע:

ג״ה אין בארובה פותח טפח טומאה בבית אפילו כנגד ארובה טמא טומאה תחת ארובה מה שבבית טמא ומפרשים אותה דכיון דליכא פותח טפח לא חשוב פתח כלל והרי הוא כבית עצמו וכאלו הוא סתום וא״כ סייעתא דמייתי׳‎ מינה דאין לבוד באמצע היינו מרישא דיש בו פותח טפח ואע״ג דפחות מג״ט הוא לא אמרינן לבוד וזו גי׳‎ משובשת מאד וב׳‎ תשובות בדבר חדא דאנן לא אשכחן הפרשה בחלון בין שיש בו פותח טפח או שאין בה פותח טפח אלא לענין להביא טומאה לבית אחר או להוציאם דרך שם שלא תהא בוקעת עולה אלא דרך הפתח והבית טמא וסביביו מבחוץ טהור כדכתיבנא בהאי פירקא אבל לענין שיהא אויר נעשה אהל לא שמענו מעולם ועוד אדמסייעיה ליה מרישא ליפרוך ליה מסיפא דכי אין בו פותח טפח הוי כלבוד דאע״ג דיש בו פותח טפח אין בו לבוד שאני טומאה שהכתוב עשה בו טפח כג׳‎ טפחים דעלמא ופחות מטפח דידיה הוי כפחו׳‎ מג׳‎ טפחים דעלמא אלא ודאי ליכא הפרשה בינייהו ובתרווייהו גרסי׳‎ טומאה בבית הבית טמא ושכנגד ארבה טהור טומאה תחת ארובה מה שבבית טהור וכן הגירסא במשניות וראיה דידיה מסיפא דפחות מטפח הכא כפחות מג״ט בעלמא ולא אמרינן לבוד ש״מ אין לבוד באמצע וכ״ת אמא פליג להו תנא בתרתי בבי כיון דחד דינא אית להו ליתנינהו בחד בבא ארובה שבבית בין יש בו פותח טפח בין אין בו פותח טפח כו׳‎ וא״ל דהתם בדוכתא תני בכל חדא מינייהו עניני אחריני טובא ולא כי הדדי איתנהו הני תרי בבי כי הכא אלא שהתלמוד קיצר לשון המשנה ולא הביא ממנה אלא הצריך בלבד וכן דרך התלמוד בהרבה מקומות כמו שכתבנו בפרק זה:

אתמר סיכך ע״ג אכסדרה שיש לה פצימין.‎ פי׳‎ ‎אכסדרה שבחצר וכתלי החצר סביב רחוקות ד׳‎ אמות דליכא דופן עקומה וקורות שפת החזיזין יוצאין באכסדרה בריבועא כאלו מוקפת חומה ופי׳‎ הרי״ף ז״ל שעשה זה סוכתו בשתי דפנות אחת מכאן ואחת מכאן סמוך לתקרה אמצעית של אכסדרה ועל גביה פי׳‎ בסמוך כדכתיב והחונים עליו ומתרגמינן ודשרן סמיכין עלוהי ולא בסמוך לגמרי דא״כ לא הו״ל קורת אכסדרה בולטת למטה תחת הסכך ובכה״ג לא אמרינן פי תקרה יורד וסותם כדאמרי׳‎ לקמן הב״ע שהשוה את קירויו אלא פירשו שעשה מחוץ לאכסדרה בסמוך ונתן ראש הסכך על קורה של אכסדרה ולהכי נקט על גבי ולאו משום דגבי ממש ויש עוד לפרש על גבי אכסדרה ממש שהתקרה תחת הסכך ובודאי לא אמרינן פי תקרה יורד וסותם אלא לרוח אחת אלא דהב״ע שעשה שתי דפנות אחת מכאן ואחת מכאן ובמקום דופן אמצעי סומך על תקרת אכסדרה משום דופן עקומה ובאותו מקום דופן רביעי יש פצימין טפח ופרש״י שהם נתונין באמצע בפחות מג׳‎ ופליגי אביי ורבא אי אמרי׳‎ לבוד ורבא אמר ל״א לבוד ואינו נכון דהא לבוד הלכתא גמירי לה ולא פליג עלה רבא ותו דהכי אמרינן לקמן אחוי ליה נראה מבפנים ושוה מבחוץ דהא כיון שהפצימין באמצע נראין יפין מבפנים ומבחוץ אלא כך פירושו שהפצימין הם בשתי קצות הדפנות כנגד דופן האמצעי ופעמים שהפצימין שבסוף הדופן הוא בולט מדופן כלפי חוץ ואינו בולט כלפי פנים וזהו נראה מבחוץ שיש שם פצימין לבד הדופן ושוה מבפנים שאינו נראה שיש כלום מלבד הדופן ופעמים שוה עם הדופן מבחוץ ובולט כלפי פנים וזהו נראה מבפנים ושוה מבחוץ והוי יודע שלא אמרו פי תקרה יורד וסותם אלא בבנין קבוע אבל לא בסוכה שהוא בנין עראי דא״כ לא בעינן דופן רביעית דקורת הסכך יורד וסותם ומסקנא דלא שרינן אלא בשיש שם תקרה ופצימין ואי ליכא חד מהני לא אמרינן פי תקרה יורד וסותם וי״א דאפילו בתרווייהו לא עבדינן הכי אלא בדופן אחד או בשתים כמין גאם דטפי מהני פילוש גמור הוא דאלת״ה חצר המוקפת אכסדרה דלא תנא בה הכשרה אלא בפחות מד׳‎ אמות משום דופן עקומה ליתני בה הכשרה אפילו בד׳‎ אמות וכגון שלא השוה את קירויו ולהוי פי תקרה יורד וסותם לכל רוח הא עדיפא ליה מאידך אלא ודאי דלא אמרינן פי תקרה יורד וסותם אלא מרוח אחד ולהכי אשמועינן הכשרה לכל רוח מדין דופן עקומה וכשהשוה את קירויו כדלקמן דהא עדיפ׳‎ ליה מלמתני הכשר דופן אחת בלבד בשלא השוה את קירויו וכ״ת א״כ היכי אקשינן ממתניתין דחצר המוקפת אכסדרה י״ל משום דפסולה לגמרי דומיא דרישא ואע״פ שעשה דופן אחר אבל רש״י ז״ל פירש דפלוגתא דאביי ורבא בכל הצדדין ובאכסדרה בבקעה פירש שלא היה שם שום דופן אלא קורות בלבד והיינו דהוי בפלוגתא ודחיק בהא דאמרינן במחיצות לגואי עבידן דלהקורות קאמר ואינו נכון והשתא דפרישנא שהפצימין הם בסוף הדפנות ורחוקין זה מזה מאד הא דפליג אביי ורבא אי אמרינן בהו לבוד לאו היינו לבוד דעלמא דהא אין לבוד בג׳‎ טפחים אלא ה״ק אי אמרינן שיהא פי תקרה יורד וסותם בסיוע הפצימין דאיכא היכרא ויהא מקום הדופן כסתום כלו או לא. מר אמר פי תקרה יורד וסותם והוי לבוד וסתום ומ״ס אין פי תקרה יורד וסותם ואינו סתום:

לענין מבוי קורה היוצאה מכותל זה ואינה נוגעת בכותל זה וכן שתי קורות אחת יוצאה מכותל זה ואחת מכותל זה ואינן נוגעות זו בזו בשלשה צריך להביא קורה אחרת פחות משלשה אין צריך להביא קורה אחרת שיש לבוד בין באמצע בין מן הצד כמו שביארנו:

סוכה שיש בה שמנה אמות ונתן נסר ופסל נסר ופסל נסר ופסל כל אחד בשיעור ארבעה טפחים מכאן וכן נסר ופסל נסר ופסל נסר ופסל בשיעור זה מכאן עד שנתכונו שני פסלים באמצע בשיעור שמנה טפחים שיש שם שיעור סוכה ויותר שהרי משך סוכה שבעה כמו שביארנו יראה לחכמי הדורות שמותר לישן במה שתחת כל הפסלים אע"פ שאין באחד מהם הכשר סוכה שאם לא כן מה הוצרך להזכירה בלשון נסר ופסל אף בשהכל סכך פסול חוץ מן השמנה טפחים שבאמצע הדין כן אלא שבא להכשיר את הפסלים כולן לישן תחתיהם וא"כ סכך פסול באמצע שפוסל בארבעה אם נשאר מהסכך פסול ואילך לצד אחד שיעור סוכה בשלש דפנות שאותו צד כשר כמו שביארנו יכול לישן אף בצד אחר ואין בו הכשר סוכה וא"כ לא מצינו פסול אלא בשלא נשאר בשום צד ממנה הכשר סוכה בג' דפנות ואין הדברים נראין כלל ואע"פ ששמועת נסר ופסל מוכחת כדבריהם דרך סוגיא תפשה כן והראיה שהרי היינו סבורים עליה שלא נאמרה אלא לדעת האומר אף באמצע בארבע אמות ודחאוהו לפרשה כן כדי להעמידה כהלכה ולא לדקדק בה כן:

זה שתפשוה בשמנה מצומצמות הוא מפני שכשהכשרת בה שני פסלים באמצע נשתיירו עשרים טפחים לכאן ולכאן מכל צד ואין כאן ארבע אמות באמת ששה ומכשירין אותה בדופן עקומה ואף בתשע אמות היה הכשר דופן עקומה שהרי לא ישארו אלא כ"ג מכאן ומכאן אלא שלא יהו נסר ופסל מכוונים זה כנגד זה שיתכוונו שני פסלים באמצע וי"מ בשמנה דוקא ובאמה בת חמשה שאם באמה בת ששה הרי נשארו עשרים טפחים מכאן ומכאן שהם ארבע אמות באמת חמשה ואין כאן דופן עקומה וכבר ביארנוה למעלה ומ"מ כבר פירשנו בראשון של עירובין שסוכה ומבוי באמה בת ששה:

כבר ידעת שכזית מן המת מטמא באהל היתה ארובה באמצע תקרה של בית בין שיש בה פותח טפח בין שאין בה פותח טפח אם היתה טומאה תחת תקרת הבית מה שבתוך הבית טמא ומה שכנגד ארובה טהור לגמרי לפי שאין אהל על הטהרות שכנגד הארובה היתה הטומאה כנגד ארובה אף כל מה שבבית טהור ויש בו צד אחר שיש חלוק בארובה זו בין שיש בה פותח טפח לשאין בה פותח טפח והוא אם נתן אדם רגלו מלמעלה על הארובה שאם יש בה פותח טפח נעשה הכל אהל והכל טמא ואף האדם שנתן רגלו לשם ואם אין בארובה טפח זה שנתן רגלו טהור שאין טומאה יוצאה לו בפחות מטפח ולפי דרכך למדת שאין דין לבוד נאמר בטומאות לדון את הפותח טפח כלבוד וכסתום ואע"פ שבזו אף מן הצד יראה שזהו שהשיב שאני טומאה דהכי גמירי לה כלומר ואף במן הצד כן:

ומה שנתגלגל כאן מענין דגים טמאים כבר ביארנוהו בכדי הצורך במסכת עבודה זרה:

מי שסיכך על גבי אכסדרה שיש לה פצימין כשרה ואכסדרא זו פירושה אכסדרא שבחצר וסתם אכסדרה בשלש מחיצות כמו שאמרו בשני של בתרא עולם לאכסדרא הוא דומה ורוח צפונית אינה מסובבת וענינה מן הסתם הוא שמצד שבו נכנסין לחצר אין שם מחיצה ולא פתח ולא שום גיפוף או רשום אלא כעין מבוי קטן סתום משלשה צדדיו ופתחי הבתים פתוחים לחצר משלשה צדדים וגזוזטראות יוצאות משלשה רוחות בכותלי הבתים סמוך לפתחי העליות ותקרה עליהן קצרה משני הצדדין שבאורך הבית פחות מארבע אמות שלא לקצר יותר מדאי ברוחב השביל ורחבה בצד השלישי שכנגד הנכנס בארבע אמות או יתר שהרי היא שטוחה לארך השביל ואין מה שהיא מקצרת מצד האורך מעלה או מוריד המשל בזה הגע עצמך שהצד שנכנסים בו הוא מזרחי ונמצאו כותלים שבאורך הבית צפון ודרום והאמצעי מערבי ותקרת האכסדרה היוצאה מצד הצפון והדרום לאורך הבית היא קצרה בפחות מארבע אמות והצד השלישי ר"ל הצד המערבי תקרת אכסדרא שבו רחבה הרבה ומתוך שהיא רחבה הרבה והיא עיקר תשמיש האכסדרה הוא קוראה בשמועה זו אכסדרה סתם וסיכוך על גבה האמור בה פירושו בסמוך לה והוא שסכך על אויר החצר צד מערבי של סכך לשפת תקרת האכסדרה הרחבה וצד צפוני ודרומי שבו לצד תקרת הצפון והדרום שבאורך הבית ונמצאו כותלי הבית שבצפון ודרום משתמשים לסוכה זו משתי רוחות ר"ל צפון ודרום על ידי דין דופן עקומה אבל כותל אמצעי אינו משתמש לכותל שלישי שהרי אכסדרא שבה רחבה בארבע אמות והצד שבו נכנסים אין בו שום כותל ונמצא שאין לסוכה זו אלא שתי דפנות זו כנגד זו צפון ודרום וכבר למדת במקומו במסכת עירובין שכמו שאנו מצריכים במבוי הסתום משלש רוחותיו לחי או קורה מצד רביעי להכשיר לטלטל בתוכו כך אתה מצריך לחצר שני לחיים אחד מכאן ואחד מכאן אם מצד הכניסה אם מצד רוח אמצעי הדבק לאכסדרא בגובה עשרה וברוחב משהו או פס ארבעה מצד אחד ולחיים אלו הבאים להכשיר טלטול החצר הם הנקראים פצימין בשמועה זו וסכך זה הדבק לשפתות התקראות צריך שתדע שלא השוה את קירויו שאילו השוה את קירויו ר"ל שלא יהא נותן קנה הסכך על התקרה אלא בשוה לה על איזה דבר הסומכו לעשותו עב כעובי שפת התקרה עד שלא תהא שפת התקרה נראית מתוך הסוכה לא היה לנו לומר פי תקרה יורד וסותם אלא שהניח קני הסכך על התקרה ורוחב התקרה נשאר תחת הסכך עד ששפת התקרה יורד לחלל הסוכה ומתוך כך היה ראוי לומר בו פי תקרה יורד וסותם למי שסובר כן ופירש עכשיו שאם חצר זה הוכשרה בלחיים אלו אע"פ שאתה צריך בדופן שלישי של סוכה לדופן שלם גבוהה עשרה ורחבה שבעה או פס ארבעה ומשהוא עומד בפחות משלשה סמוך לדופן עד שיצטרפו היא ואוירו מתורת לבוד בדופן שלם בזו הואיל ולחיים אלו נקראים דופן לענין שבת אף בזו נעשין דופן שלם לסוכה הואיל והם עומדים במקום הראוי לדופן ואע"פ ששאר מחיצות הניתרות בענין זה לא הותרו אלא לשבת שבתוך החג כגון סיכך על גבי מבוי שיש בו לחי ועל גבי פסי ביראות בזו הואיל והם שני לחיים שדינם בכל מקום כפס ארבעה וכן שהוא בחצר שהוא דומה לבית יותר מן המבוי וכן שיש כאן פי תקרה אף לדעת האומר בו שאינו יורד וסותם ראוי הוא להצטרף עם שני לחיים להכשיר אף בחול אלא שמתוך שעיקר ההכשר בשני הלחיים לא חשש להזכירה ונמצא שיש לו יתרונות על סוכה העשויה במבוי (אחד) מלחי אחד לשני לחיים והשני שיש בה דין סתימת פי תקרה מה שאין כן במבוי שאין פי תקרה משפת הסיכוך שאין אומרין פי תקרה בבנין עראי ואע"פ שאין אנו סוברים בה פי תקרה יורד וסותם מ"מ אינו נעזרים בה מעט עם צירוף הלחיים וכן שהוא בחצר שענינו קרוב לבית:

אבל אם אין לה פצימין נחלקו בה אביי ורבא שלדעת אביי כשרה מדין סתימת פי תקרה שבצד שלישי ולרבא אין אומרין פי תקרה יורד וסותם ודין סתימת פי תקרה בסתם נאמרה ולדעת אביי פי תקרה יורד וסותם אף בדפנות דלא עריבן ואף מכמה רוחות אע"פ שבכאן לא אמרה אלא מרוח אחת ולדעת רבא אין אומרין פי תקרה יורד וסותם אף מרוח אחת אף בדפנות דעריבן אע"פ שבזו בדלא עריבן נאמרה ושאל רבא לאביי זו שאתה אומר בסתימת פי תקרה מי אמרת לה אפי' איפחתא דופן האמצעית שהוא כמבוי מפולש לגמרי ויש בו בקיעת רבים ולא נשאר בה אלא פי התקרה שאם תודה בזו מה בין זו ללא איפחיתא אחר שאותו רוח אינו עולה לדופן והודה לו אביי בזו מפני שבקיעת רבים דוחה פי תקרה שלא לדונה כסתימה הא כל שסתום מאותו צד אחר שאין בו בקיעת רבים אע"פ שאינו עולה לדופן אומרין בו לדעת אביי פי תקרה יורד וסותם אף בדפנות שאין קשורות זו בזו והלכה כרבא והיינו סבורים לתלות מחלוקתם במחלוקת רב ושמואל בדין אכסדרה בבקעה וענינה שהקיף שלשה כותלים ובנה עליהם ופתוח מצד רביעי לבקעה שהוא מקום האסור לה שלדעת רב מטלטלין בכלן מדין סתימת פי תקרה וקא סלקא דעתין דרב נמי סתמא אמרה ואף בכמה רוחות ואף בדפנות דלא עריבן ואע"פ שזו שנויה בדפנות דעריבן וברוח אחת דמ"מ סתם נאמרה ושמואל אמר אין מטלטלין בה אלא בארבע אמות שאין אומרין פי תקרה יורד וסותם אף בזו שהוא רוח אחת ודפנות דעריבן והיינו סבורים להעמיד דברי אביי כרב ורבא כשמואל והשיבו בה אליבא דשמואל כ"ע לא פליגי כלומר אי אפשר בשום פנים להסכים דבריו של אביי לדעת שמואל כי פליגי אליבא דרב אביי כרב דאע"ג דרב לא אמרה אלא באכסדרה דדפנות דירה עריבן הואיל וסתם הוא אומר כן אף בדלא עריבן הוא אומר כן ורבא אמר אנא דאמרי אפי' לרב ואף כשתאמר שלדעת רב אף בדפנות דלא עריבן אמרה מ"מ עד כאן לא קאמר רב התם אלא באכסדרה דמחיצות לאכסדרה עבידן וכשרואין פי התקרה כיורדת וסותמת ראוי להועיל בטלטול האכסדרא אבל הכא דמחיצות לאו לסוכה עבידן לא והלכה כרבא בסוכה וכרב באכסדרה אלא שבשני של עירובין כ"ה א' התבאר שלא נאמר לדעת רב באכסדרה פי תקרה יורד וסותם אלא בשתי דפנות דעריבן ובסוכה אינו יורד וסותם ואף בדפנות דעריבן ואף ברוח אחת כל שכן באלו שמ"מ אינן קשורות זו בזו אע"פ שסתמה מצד רביעי ומ"מ לשמואל שאינו סובר פי תקרה אף מרוח אחת דוקא באכסדרה שאין בה שום גיפוף מצד רביעי אבל בית שנפרץ כותל רביעי שבו ונשארו שם גיפופין אומרין בו פי תקרה יורד וסותם והוא שאמרו בפרק גגות צ"ד ב' כי לית ליה לשמואל פי תקרה בשלש אבל בארבע אית לי' פי' בבית שכבר היו לו ארבע ונפרץ מצד רביעי שאי אפשר לו בלא גיפופים ומ"מ הלכה כרב אלא שלגדולי הרבנים שיטה אחרת באכסדרה בבקעה שאין לה שום מחיצה אלא מקורה על עמודים ורב סובר פי תקרה יורד וסותם אף בכל הצדדים ושמואל חולק בה אא"כ יש בה מיהא רוח אחד שלם והם גורסים כי לית ליה לשמואל בארבע כלומר לדון סתימת פי תקרה בכל ארבע רוחות אבל בשלש אית ליה כלומר אחר שיש שם כותל אחד שלם וסוגיא זו כמה שאמרו בהא ודאי מודינא לך סותרת דבריהם כמו שביארנו בשני של עירובין ומ"מ לשיטתנו קשה לפרש כשהקשו לאביי ממשנתינו ר"ל וכן חצר המוקפת אכסדרה וכו' לדון בה פי תקרה עד שהוצרך לתרצה בשהשוה את קירויו האיך לא פירשה מפני שבזו צריך סתימה מכל צדדיה אפשר מפני שהמשנה סתם נאמרה ואף כשאין צריך בה אלא מרוח אחת:

ומ"מ גדולי הרבנים נמשכים לפי שיטתם לפרש באכסדרה של שמועה זו שאין לה שום דופן ופירשו ביש לה פצימין פחות פחות משלשה בג' דפנות ובא ללמד שאע"פ שלא נעשו לשם הסוכה כשרים ובאין לה פצימין היה אביי מכשיר מתורת פי תקרה אף משלש רוחות ורבא פוסל מטעם שאין פי תקרה בזו הואיל ואין הסתימה עשויה לחוצה לה ר"ל הסוכה ואכסדרה בבקעה בשאין לה שום דופן כמו שפירשנו וקושיית משנתנו יפה לפירושם אלא שהדברים מתמיהים האיך הודה אביי בנפחתה דופן אמצעית ועוד שהרי בפרק גגות נאמרה בהדיא לדעת חכמים שלא נאמר דין פי תקרה אלא בשתי דפנות דעריבן כמשנת הבונה עליה על גבי שני בתים וא"כ רב דלא כרבנן ומ"מ גדולי הדורות מתרצים לדעתם שבבקעה הקלו שהיא כרמלית ואין בה בקיעת רבים אבל בונה עליה על גבי שני בתים שהוא רשות הרבים וכן חצר שנפחתה דופן אמצעי שיש שם בקיעת רבים אין אומרין בה פי תקרה יורד וסותם ולדעתנו אין חלוק בין בקעה לרשות הרבים ולא הוזכרה בלשון בקעה אלא שדיבר בהווה ולפי דרכך צא ולמד שלא נאמר פי תקרה אלא בשפת פי הקורה אבל לא בשפת סכך הואיל ואינו אלא בנין עראי דאם לא כן אף בסיכך על גבי מבוי היה לנו להכשירה מדין פי תקרה וכן למדת שלא נאמר דין פי תקרה כשהשוה את קירויו אלא כשעובי שפת התקרה נכנס בחלל הסוכה:

בפרש"י בד"ה אמאי כשירה בכל אחת מהנסרים כו' ואם גדולה היא אותם שחוץ לד' אמות פוסלות בה עכ"ל לכאורה יש כאן גמגום דל"ל לפסול אותן שחוץ לד' אמות משום דליכא למשרייה בדופן עקומה תיפוק ליה דאיכא בין פסל לפסל נסר הרחב ד' וחוצץ בין כשר לכשר וליכא הכשר סוכה במקום אחד וי"ל בדוחק דמשמע ליה דודאי המקשה ידע דאיכא לאשכוחי דיבואו ב' פסלין באמצע אלא דלא הוה ידע למימר דמיירי דוקא בח' מצומצמות דמשמע ליה דמיירי אף ביותר משמונה אלא דא"כ ליכא למשרייה בדופן עקומה הב' פסלים שבאמצע והמתרץ השיב לו דאיירי דוקא בח' מצומצמות דהשתא איכא למשרי שפיר הב' פסלים שבאמצע על ידי דופן עקומה וק"ל:

בד"ה שאין בה אלא ח' אמות מצומצמות לא פחות ולא יותר כו' עכ"ל אינן שוין דלא יותר ליכא לאשכוחי כלל אבל פחות איכא לאשכוחי בל"ב טפחים ולא קאמר לא פחות אלא למעוטי הפחות ממ"ח עד ל"ב וק"ל:

תוס' בד"ה סיכך על גבי אכסדרה כו' לפיכך נראה כי מעיקרא פליגי בסיכך על אכסדרה כו' דאורחא דמלתא למעבד צניעות קצת כו' עכ"ל כתב מהרש"ל נ"ל שהתוס' מפרשים בסיכך ע"ג אכסדרה שיש לה ב' מחיצות והיא עצמה הוי הסוכה וכן כו' עכ"ל והאריך ע"ש ואף שלפום ריהטא נראה כדבריו ממ"ש דאורחא דמלתא למעבד צניעות כו' שהוא טעם לאכסדרה סתם דנקט שיש לה ב' דפנות כמין ג"ם משום דאורחא הכי הוא דלסוכה גופה לא הוו צריכי להאי טעמא דע"כ איירי ביש לה ב' דפנות דאי לאו הכי לא מהני לה פי תקרה כמו שהוכיחו לעיל ולקמן דלא מהני פי תקרה אלא ביש לה ב' דפנות אבל א"א לומר כן דאם כן הוויין המחיצות לאויר הסוכה עבידן שהאכסדרה היא הסוכה גופה ומאי קאמר ורבא אמר לך ע"כ לא קאמר רב התם כו' אבל הכא דלאו להכי עבידי ודוחק לפרש דה"ק דלאו להכי עבידי שלא לשם סוכה אלא לשם אכסדרה כיון דאויר האכסדרה הוא אויר הסוכה גופיה ועוד אי הוו התוס' מפרשין ליה הכי לא ה"ל לשתוק מלפרש כן לפי שיטתם ולא כפרש"י שפירש דפי תקרה לשם חלל אכסדרה עבידה ולא לאויר שחוצה לה וע"ק שהרי התוס' כתבו לקמן דכל היכא דקאמרינן סתם אכסדרה ולא נקט בבקעה היינו אכסדרה שיש לה ג' מחיצות והכא הא נקט אכסדרה סתם ומיירי שאין לה אלא ב' מחיצות ועוד שדחק עצמו מהרש"ל במה שכתב הרא"ש ולפר"י אין הסכך מהלך על פני כל החצר אלא יש לסוכה ב' דפנות ובשלישית סיכך ע"ג אכסדרה כו' שאין זה ר"י בעל התוס' אלא רי"ף שמפרש לה הכי דסמך לה בשלישית על אכסדרה וזה אינו דבדברי רי"ף לא הוזכר בשום מקום ב' דפנות אלא בסמוך לה ואדרבה בפרק כל גגות מוכח מדברי הרא"ש שהבין מדברי הרי"ף לפרש לגבי שבת דמיירי בג' דפנות ובשם ר"ת כתב שם הרא"ש דמיירי גם בשתי דפנות ודעת זו הוזכרה שם בתוס' בשם ר"י וא"כ ע"כ מ"ש כאן הרא"ש ודבריו כתבתי בפ' כל גגות לא קאי לפירוש רי"ף גם אין לשון הרא"ש להזכירו רי"ף אלא רב אלפס וע"כ נראה דודאי לגבי שבת איכא לפרש פלוגתא דרב ושמואל לענין לטלטל בתוכה כדמשמע מכל הפירושים אבל לגבי פלוגתא דאביי ורבא בסוכה לית לן לפרושי סיכך ע"ג אכסדרה אלא בסמוך לה וכמתני' דהכא דמייתינן עלה והיינו משום דכל אכסדרה יש לה כבר גג וסכך ולגבי שבת שפיר מצינן לאשכוחי פלוגתייהו בגופה דאכסדרה המסוככת אי פי תקרה יורד וסותם או לא אבל לגבי סוכה דצריך סכך כשר לא מצינן לאשכוחי פלוגתייהו אלא בסיכך בסמוך לה באויר החצר אם פי תקרה של אכסדרה יורד וסותם גם לאויר שחוצה לה או לא והשתא מ"ש התוס' לפיכך נראה כי מעיקרא פליגי בסיכך על אכסדרה שאין לה פצימין ביש לה ב' דפנות כו' היינו שיש לסוכה ב' דפנות כמין ג"ם ובשלישית סמך על אכסדרה שאין לה פצימין והם דברי ר"י בעצמם שכתב הרא"ש ומשום דמקשינן ממתני' וכן חצר המוקפת אכסדרה ואמאי נימא פי תקרה דאיכא לאוקמא באין לה דופן כלל דהאכסדראות דמוקפות ליה פתוחות לסוכה זו מכל צד ובהא אביי נמי מודה דלא אמרינן בה פי תקרה כיון דאין לסוכה זו ב' דפנות מש"ה הוצרכו התוס' לומר דמשמע ליה למקשה דמסתמא מתני' לא איירי בכה"ג אלא בעשה לה ב' דפנות כמין ג"ם דאורחא דמלתא למעבד הכי בכל סוכה המוקפת אכסדרה אף אם הכשרה במחיצות הבית משום צניעות שלא תהיה הסוכה פרוצה מכל צד להאכסדראות והשתא שפיר פריך לאביי גם מ"ש מהרש"ל שפרש"י מפרק כל גגות שהביאו התוס' כאן לא איירי כלל במפולש לאכסדרה אלא בסיכך ע"ג ממש אין שם הכרע אלא דלפום רהיטא הוה משמע כן ממה שפרש"י שם ובתוך האכסדרה אין נראין כו' ולדרכנו נראה דודאי כיון דלענין סוכה קמיירי התם אין לפרש דסיכך ע"ג אכסדרה ממש שהרי מסוככת כבר אלא דמיירי נמי בסמוך לה וה"ק דאפילו בתוך האכסדרה אין נראין הפצימין משום מחיצות הראשונות דאי הוו נראין באכסדרה כגון שהשוה את הפצימין מבפנים ונטל מחיצות הראשונות היה נראין שפיר באכסדרה וכשר דה"ל נראין מבחוץ ושוה מבפנים וק"ל:

בא"ד ורבא דהוה מקשה ס"ד דאפילו רבנן דלית להו פי תקרה כו' עכ"ל גם בכאן דחק מהרש"ל לפרש דרבא הוה ס"ד אף דבשבת יש חילוק בין כמין ג"ם למפולש בסוכה אין שייך לאסור כ"כ מפולש והביאו לזה לפי מה שהבין דלכ"ע אף לרבנן מהני כמין ג"ם לגבי שבת ואינו כן דאם כן לגירסת ר"ח ור"ת דלית ליה לשמואל פי תקרה אפילו בג' מחיצות שמואל כמאן אלא ע"כ שמואל אית ליה דלרבנן לא מהני פי תקרה אפילו בכמין ג"ם ורבא נמי הוה סבירא ליה ולא ידע כלל לפלוגי בין כמין ג"ם ובין מפולש אלא לאביי ע"כ לפלוגי בין שבת לסוכה ומש"ה מקשה לאביי כיון דמהני פי תקרה בסוכה שאינה מפולשת מהני נמי במפולשת ודו"ק:

תוס' ד"ה אין לבוד באמצע וכו' עד דהא מה נפשך יותר משלשה וכו' פי' דהא אפי' למ"ד יש לבוד באמצע הא על כל פנים ביתר מג' הרי יצא מתורת לבוד וא"כ כשסכך פסול משהו יותר מג' ליפסל אע"כ לא דמי לאויר:

ד"ה סיכך ע"ג אכסדרה שיש לה פצימין וכו' עד לפיכך נראה כי מעיקרא פליגי בסיכך ע"ג אכסדרה שאין לה פצימים וכו' כתב בספר ח"ש שנראה לו *) בשיירא עכ"ל וכתבו ע"ש בד"ה בפחות מג' סמוך כו' כן הוא במהרש"א הראשון הנדפס שנת שע"ב:

שהתוס' מפרשים שסיכך ע"ג האכסדרה ממש והאכסדרה היא בעצמה הסוכה וכן משמע לשון רש"י בפרק כל גגות בההיא דא"ל רבא לאביי ולא מצינו מחיצה לאיסור והא סיכך ע"ג אכסדרה שיש לה פצימים כו' והביאו התוס' לשונו לקמן בסמוך בדבור זה והאמת אתו שכן משמע כל לשון התוס' בדיבור זה אבל מ"מ הפי' האמיתי דשמעתין לא נוכל לפרש כן משום דהא אמרי' לקמן בשמעתין לימא אביי ורבא בפלוגתא דרב ושמואל קמיפלגי וכו' עד אליבא דשמואל כ"ע לא פליגי כי פליגי אליבא דרב אביי כרב ורבא אמר לך ע"כ לא אמר רב התם אלא דמחיצה לאכסדרה היא עבידא אבל הכא דלאו להכי עבידא לא ואי כפירושו דאיידי הכא דסיכך ע"ג אכסדרה ממש והסוכה היא בתוך האכסדרה עצמה א"כ הכא נמי המחיצה בפי תקרה להכי עבידא הלכך ע"כ א"א לפרש שמעתין אלא כפי' רש"י דהכא דפי' סיכך ע"ג אכסררה היינו שעשה הסוכה בחצר וסיכך ע"ג החצר אלא שסמך סכך הסוכה לתקרת האכסדרה וכשאין לאכסדרה פצימים ס"ל ג"כ לאביי דכשרה מטעם דפי תקרה של האכסדרה יורד וסותם ועולים לדפנות לסוכה אע"ג דהפי תקרה של האכסדרה אינה עשויה אלא לגוואי דהיינו לתוך האכסדרה לא להיות מחיצה לאויר החצר ששם סיכך לשם סוכה אבל לפי האמת אין נפקותא בדבר ואף לפי שיטה זו של רש"י דהכא נוכל לפרש כפי' התוס' דלפי' התוס' איירי נמי שעשה הסוכה באויר החצר אלא שאיירי שעשה להסוכה ב' מחיצות כמין גאם ובדופן השלישית סמכה לאכסדרה ואפי' אין לה פצימין שרי לה אביי ע"י פי התקרה וכן ההיא סוגיא דפ' כל גגות יש לפרש על פי שיטה זו דלפרש"י איירי שיש לה לסוכה שתי דפנות מפולשות ובשלישית סמכה לאכסדרה ואם יש לה פצימים כשרה דשלישית אפי' טפח ואילו השוה פצימיה פסולה באין לה כ"א שתי מחיצות דהפצימים עומדים בין שתי המחיצות שמכאן הדרומיות ובין שתי המחיצות שמכאן הצפוניות ואין נראים הפצימים בתוך הסוכה כלל כזה א? ולפירוש התוס' איירי שיש להסוכה שתי מחיצות מזרח ודרום או מזרח וצפון ובשלישית סמכה להאכסדרה ואע"ג דעדיין נשאר פצים א' בקרן דדומית (כזה) וצ"ל דס"ל דלא מכשרה הסוכה ע"י טפח בשלישית אלא כשהטפח סמוך לא' מהדפנות כזה ב? וכן צ"ל ע"כ ג"כ אפי' אי מפרשים לה דסיכך ע"ג האכסדרה עצמה ועשאה סוכה דהא אכסדרה יש לה ד' פצימים בראשי הדפנות וא"כ אפי' השוה הפצימים השנים ועשה ב' דפנות כמין גאם לפנים מהפצימין עדיין נשאר פצים אחת בקרן הרביעי וק"ל ועיין לעיל בגמ' בדף ז' גכי ואותו טפח היכן מעמידו וק"ל:

בא"ד ומיהו לפי מה דפרישית קשיא דמשמע פ' כל גגות דמפולשות מכשיר נמי אביי כו' עד והשתא יש לה פצימים דהתם לא הוי כיש לה פצימים דהכא דע"כ בההיא דהתם דפליגי וכו' כצ"ל ויש גורסים בההיא דהכא פליגי אבל לי נראה דא"צ למחוק הספרים דאפי' אי גרסי' בההיא דהתם פליגי י"ל שפיר דה"ק דע"כ בההיא פצימים דהתם פליגי כדקאמר לדידי כשרה לדידך סילוק מחיצות וכו' והכא משמע דביש לה פצימים כ"ע מודו דשרי וא"כ ע"כ צ"ל דההיא דהשוה פצימים דהתם דפליגי ביה לא הוה כההיא דהכא אלא צריך לפרשה כפירושו של רש"י וא"כ נשמע מינה דאפי' בשתי דפנות המפולשות מכשיר אביי:

רש"י בד"ה מן הצד כו' נ"ב ס"א הא דאמרינן במיעטו לאויר הוי מיעוט ובאויר הנשאר אמרינן ביה לבוד מן הצד אבל אם יש אויר ג' באמצע ומיעטו עד פחות פליגי ביה אי הוה מיעוט:

בא"ד ונמחק וע"כ באמצע אויר פחות משלשה שלא בסמוך לדופן:

[גמרא האי צחנתא דבב נהרא שריא כו' והאידנא דשפכי כו' אסירא. לבי אומר לי דזהו הנקרא בלע"ז (שטינקעס) כי צחן הוא לשון סרחון כמו ותעל צחנתו (יואל ב'). ועי' רפ"י דתרומות וכמדומה שנאמר לי שגם בהם דרך להתערב דגים קטנים טמאים ואינן ניכרים וכדפרש"י באברומא. והעולם נוהג בהם היתר ואין פוצה פה וה' הטוב יכפר בעד. וי"ל דרש"י בע"ז (דף לט) פירש צחנתא חילק שהוא סולתנית דאין לו עכשיו (קשקשים) ועתיד לגדל לאח"ז (וברש"י שאצל הרי"ף שכתב על סולתנית שמשירין כשעולים מן המים ע"כ ט"ס הוא) וע"כ לא אסרוהו אלא בעוד שלא צמחו בו הקשקשים דאז אינו ניכר לבין הטמאים אבל אחר שצמחו בו הקשקשים ניכר היטב על ידיהם. וכ"כ הש"ך ביו"ד סימן קי"ד סקט"ז. אולם בדיקה מיהא בעיא. ודע דק"ל מאי איריא דחשיב במשנה החילק בין דברים של נכרים דאפי' דישראל נמי אסור וי"ל] :

רש"י ד"ה הכי גמירי להו דאין לבוד באמצע. לעד"נ דאפי' מן הצד ג"כ גמירי דל"א לבוד וראיה מהא דחלון טפח מביא טומאה מבית לבית ובדפנות הוכיחו התוס' דלכ"ע אמרי' לבוד אפי' באמצע והמ"ל ולטעמיך ולשון התוס' בעירובין (י ב) בד"ה עור דהל' גמירי גבי טומאה דל"א לבוד משמע ג"כ דל"א לבוד כלל:

רש"י ד"ה סיכך ע"ג אכסדרה וסמך הסכך על שפת כו'. אתי לאפוקי היכא שהשוה את קירויו דל"א פי' תקרה כו' אפי' לאביי כדלקמן ובזה מיושב לישנא דעל ולא נצטרך לפי' הרי"ף בזה שוב ראיתי שהר"ן בס"ד הרגיש עליו בזה:

תד"ה אין לבוד דהכא מיירי כשהאויר מהלך ע"פ כולה. קשה דהא מייתי ראיה מארובה והתם אפי' מוקפת מד' צדדיה וי"ל דהמ"ל ולטעמיך כמשכ"ל:

בגמרא מ"ט דמ"ד אין לבוד באמצע דתנן ארובה שבבית ובה פותח טפח טומאה בבית כולו טמא מה שכנגד ארובה טהור כו'. הך בבא דטומאה בבית כולו טמא לא נמצא בכל המשניות שלנו וכן נראה ג"כ מלשון התוס' בשמעתין שכתבו דבסיפא גרסינן כי רישא כו' אלמא דלא גרסינן להך בבא נמי ברישא. אלא שבחידושי הריטב"א הביא גירסא אחרת דגרסינן בין ברישא ובין בסיפא הך בבא דכולו טמא ומש"ה מפרש דלהך גירסא הא דמדייק בשמעתין דאין לבוד באמצע היינו בבבא דסיפא דרישא דביש בה פותח טפח מה שכנגד ארובה טהור והיינו קצת כפרש"י כאן אלא שדחה הך גירסא והך פירושא וכתב שהגירסא משובשת היא ע"ש מילתא בטעמא ולכך הביא עוד גירסא אחרת שלא נמצא ג"כ במשניות שלנו ואין לנו עסק בחילוף גירסאות הללו בסוגיא דשמעתין אלא בענין שינוי הפירושים שבין פירש"י לפי' הריטב"א דלפירש"י הוי דיוקא דשמעתין דאין לבוד באמצע מרישא דאיירי ביש בו פ"ט וכנגד ארובה טהור וכמו שפירש"י נראה ג"כ מלשון רבינו שמשון ומלשון הרא"ש ז"ל בפי' המשניות ע"ש אלא דהריטב"א ז"ל לא ניחא ליה לפרש כפרש"י דדיוקא מרישא והנראה בכוונתו דמסתמא הוי פשיטא להש"ס טובא נמי מעיקרא דפ"ט לענין טומאה הלכתא גמירי לה והאי טפח הוי כג' טפחים דשאר מחיצות דלא אמרינן בהו לבוד לא באמצע ולא מן הצד ומש"ה הוכרח הריטב"א לפרש דדיוקא דשמעתין דאין לבוד באמצע היינו מסיפא דבאין בו פ"ט וטומאה כנגד ארובה כל הבית כולו טהור ומדלא אמרינן בה לבוד דהא כל פחות מטפח בטומאה בפחות מג' טפחים בעלמא דמי וא"כ ע"כ היינו משום דאין לבוד באמצע כן נ"ל בכוונת הריטב"א:

אמנם שיטת רש"י נראה שהוא להיפך דמשמע ליה דאי ס"ד דמעיקרא נמי הוי מסיק הש"ס אדעתיה דיש חילוק בין לבוד דטומאה ובין דעלמא דהאי בטפח והאי בג' טפחים א"כ מאי מדמה סוכה לטומאה דפשיטא דהלכתא גמירי לה בטומאה כדמסיק הש"ס ואידך אע"כ דסבר הש"ס דהך הלכתא דלבוד שהיא הל"מ נוהגת בכל המחיצות בין לענין שבת וכלאים וסוכה וטומאה ומש"ה בעי למידק שפיר נמי אפי' מבבא דרישא דע"כ הא דלא אמרינן לבוד בטפח ולא בעינן ג' או ד' טפחים היינו משום דאין לבוד באמצע וא"כ מסתמא ה"ה לסוכה וע"ז מסיק הש"ס שפיר ואידך שאני הלכות טומאה דהלכתא גמירי לה והיינו למ"ד דיש לבוד באמצע אית ליה הך סברא דאין לדמות לבוד דטומאה ללבוד דעלמא כיון דעיקר טומאה בשיעור טפח הלכתא גמירי לה כן נ"ל ברור בשיטת רש"י וסייעתו:

אלא דקשיא לי על שיטת רש"י וסייעתו דדייק מרישא ומהך מתניתין דארובה שהיא בפ' עשירי דאהלות דאין לבוד באמצע למאי דבעי לדמויי סוכה לטומאה כדפרישית דמאן דסבר דאין לבוד באמצע אינו מחלק בין לבוד דטומאה ללבוד דעלמא וא"כ אכתי תיקשי ליה ממתניתין דפ"ג דאהלות דקתני בהדיא טפח על טפח ברום טפח מביא את הטומאה ופשטא דלישנא דמתניתין משמע דאיירי במחיצות שבין שני בתים ויש בו חלון של טע"ט מביא את הטומאה מבית זה לבית אחר אלמא דאפי' במחיצות ודפנות לא אמרינן לבוד אע"ג דבמחיצות לא שייך לחלק בין באמצע למן הצד אלא דוקא למעלה כמ"ש התוס' להדיא בדבור המתחיל אין לבוד באמצע:

והנלע"ד בזה היינו לפמ"ש לעיל דף יו"ד דבלא"ה ע"כ הא דתנן בפ"ג דאהלות דטפח ע"ט ברום טפח מביא את הטומאה אין פירושו להביא את הטומאה מבית לבית דהך טומאה לא הוי אלא מדרבנן כמ"ש הש"ך בי"ד סימן שע"ב סק"ב וכדמשמע שם בלשון מהרי"ל והש"ע. אלא כשהטומאה והטהרות תחת אותו אהל של טע"ט עצמו כמ"ש רש"י להדיא לעיל והבאתי ראיה לדבריו מלשון המשנה דקתני ברום טפח ודקדקתי ג"כ מלשון הגמרא דלעיל ע"ש וכן נראה ג"כ מלשון רש"י דר"פ הישן בד"ה וכן סואר כו' ע"ש וכמו שאבאר באריכות אי"ה. אלא דאכתי בכל זה לא הונח לי לפי שיטת התוספת בב"ב במשנה דכוכין שכתבו שם דהאי טע"ט מביא את הטומאה וחוצץ בפני הטומאה היינו לענין שאין בוקעת ועולה כשיש ביציאתו פ"ט כדקתני עלה כיצד ביב שהוא קמור כו' ע"ש בלשון התוספות באריכות וכ"כ ג"כ בברכות פ' מי שמתו (ברכות דף י"ט ע"ב) בד"ה רוב ארונות ע"ש ובחידושינו. וא"כ לפ"ז הדרא קושיא לדוכתא דא"כ מ"ט דמ"ד דאין לבוד באמצע והיינו דוקא למעלה כמ"ש התוס' ובעו למידק מרישא דהך מתניתין דארובה דבעי לדמויי סוכה לטומאה ואכתי תקשי ליה הך מתני' דביב שהיא קמור דבטפח לא אמרי' לבוד אפילו בדפנות באמצע אם לא שנאמר דשיטת התוספות מפרשין סוגיא דשמעתין כפי' הריטב"א שהבאתי דמסיפא דייק לה אלא דמסתימת לשון התוס' דשמעתין לא משמע דפליגי לענין פירושא על פירש"י. ועוד שכבר כתבתי דלשון רבי' שמשון והרא"ש בפי' המשניות משמע להדיא שמפרשין כפרש"י בשמעתין ולע"ד צ"ע גדול ליישב שיטת התוס' דכוכין ודפ' מי שמתו דלא תקשי להו סוגיא דשמעתין ועכ"פ יש מזה סיוע גדול לשיטת רש"י וסייעתו שכתבתי בפרק מי שמתו ובפ"ק דפסחים דף ט' במעשה דמציק א' שהעליתי שם דשיטת רוב הקדמונים דלית להו הך סברא דבוקעת ועולה אלא לענין טומאה רצוצה ממש שאין בה פ"ט וכמו שהארכתי בזה בקונט' מיוחד לענין טומאת כהנים ושם ביארתי בתכלית אריכות בעזה"י ע"ש ודו"ק היטב:

מיהו אכתי איכא למידק בהא דתנינן במשנה זו טומאה כנגד ארובה כל הבית כולו טהור ואמאי טהור הרי סוף טומאה לצאת דרך פתח הבית וקי"ל בכמה דוכתי בש"ס שגזרו חכמים טומאה על אותן מקומות שסוף הטומאה לצאת דרך שם. והנלע"ד בזה דלעולם לא אמרינן סוף הטומאה לצאת אלא כשהכל תחת אהל אלא שדלתות מוגפות מפסיקות ביניהן וכה"ג אמרינן דאפילו חוץ לפתח טמא דכל העומד לפתוח כפתוח דמי כיון שסוף הטומאה לצאת דרך שם וכבר הארכתי בזה בקונטרס מיוחד והבאתי ראיה מבית שנסדק פי"א דאהלות וכן מצאתי בתשובת הגאון מהר"ץ אשכנזי ז"ל (אלא דלע"ד דבר זה תלוי במחלוקת הפירושים שבין הרמב"ם והראב"ד בפי"ד מהלכות ט"מ בפי' המשנה דבית שנסדק) נמצא דלפ"ז א"ש מתניתין דהכא דהבית טהור כיון שהטומאה כנגד ארובה שהיא פתוח' לאויר מש"ה לא שייך לומר סוף הטומאה לצאת כן נראה לי ודו"ק:

אחר זה ראיתי לבעל ט"ז בי"ד סימן שע"א ס"ב בדין ארובה שבין בית לעליה שהקשה כן בשם הדרישה וכתב שבחנם האריך בעל הדרישה בזה ולע"ד דברי הט"ז דחוקים כיון דהתם בין בית לעלייה איירי וגג העלייה מאהיל כנגד הטומאה והוי כלי אחד וכמ"ש הש"ך שם סברא כיוצא בזה ודברי בעל הדרישה יותר נכונים כמו שהארכתי בקונטרס וכאן אין להאריך יותר:

(יח א תוספות) ד"ה סיכך וכו' דע"כ בההיא דהתם פליגי.—עי' מ"ש על דבריהם במהר"ם, וכל זה אינו שוה, דהא ה"נ פליגי באין להם פצימין, ואם השוה את פצימיו ה"ל כמו שאין לו פצימין. ואם כוונתם דללישנא בתרא כל שאין לה פצימין פסולה לד"ה הא ע"כ לא אתיא התם כלישנא בתרא דלדידיה לכ"ע לא אמרינן בסוכה דאכסדרה פי תקרה ויורד וסותם.

בהן ואשיש בהן ד' נמי קאי: אמאי כשרה. בכל אחת מהנסרים שיש שיעור לפסל היכא דליכא למישרייה בדופן עקומה וזו כולה מבולבלת בהן ואם גדולה היא אותם שחוץ לארבע אמות פוסלות בה: שאין בה אלא שמונה אמות מצומצמות. לא פחות ולא יותר שהן ארבעים ושמונה טפחים וכגון שהתחיל בה מב' צדדים דיהב נסר ברישא והדר פסל ונסר ופסל ונסר ופסל מהאי גיסא הרי כ''ד טפחים הרי סיכוך עד אמצעה וחוזר ומתחיל מצדה השני ועושה כמו כן והוו להו שני פסלים באמצע דאיכא הכשר סוכה והרי ח' טפחים הן הלכך כשרה על ידי אותן שני פסלים ותחת הנסרים לא יישן והסוכה אינה נפסלת בהן דאמרי' דופן עקומה עד הפסלים האמצעים דהא פחות מארבע אמות הוא וא''ת בנסרים ופסלים הפחותים מד' לא מתכשרא בשנים האמצעים דזימנין דליכא הכשר סוכה ולרבי מאיר דאמר אף בשאין בהן ארבע אין מסככין בהן היכי מתכשר בשיש בין נסר לנסר כמלא נסר ההיא כולה כשרה ואף תחת הנסרים דהא ליכא ד' במקום אחד והיכא פסיל ר' מאיר היכא דאיכא תרתי בהדדי דקסבר שני נסרים מצטרפים לארבע: הוי מיעוט. וכשרה דלאו שיעור אויר יש ולא שיעור סכך פסול יש: בסוכה קטנה. שיעור מצומצם: בקנים הוי מיעוט. דאמרינן לבוד ואין כאן אויר: בשפודין לא הוי מיעוט. ואף על גב דלא מזה ולא מזה יש שיעור לפסול מיהו כיון דאיכא ג' טפחים בהדדי דנפקי מהכשר סוכה חשיבי באפי נפשייהו ולא מצטרפין בהדה לאשלומה לשיעורא וליתיה לשיעורא דסוכה: והני מילי. דאויר פחות מג' לבוד ואינו פוסל בסוכה: מן הצד. דאמרינן הרי הוא כלבוד מן הדופן: באמצע. אויר בפחות מג' שלא בסמוך לדופן: קורה היוצאה. להתיר המבוי ונתונה על רוחב פתח המבוי מכותל לכותל וזו אינה מגעת לשני הכתלים: וכן ב' קורות כו'. ועל כרחך באמצע אויר פחות מג' שלא בסמוך לדופן: שאני קורה. דכל איסור טלטול מבוי והלכות עירוב דרבנן הוא דמדאורייתא לא בעי תיקון הלכך הקילו בה הכי דהם אסרו והם התירו אבל סוכה דאורייתא אי לא קים לן לבוד באמצע הלכה למשה מסיני לא מצינן לאכשורה: ארובה. בגג היא: כנגד ארובה טהור. כלים שתחתיה טהורים שאינו אהל המת אלמא אין לבוד באמצע למהוי כוליה כסתום: כל הבית כולו טהור. שאין מאהיל על הטומאה כלום: אין בארובה פותח טפח טומאה בבית כנגד ארובה טהור טומאה כנגד ארובה כל הבית כולו טהור. סיפא גרסינן כי רישא ובדברים אחרים יש ביניהם חילוק במשנה דאהלות והכא לא מייתינן לה כולה וזהו ראש הפרק ארובה שבתוך הבית: הכי גמירי להו. מסיני דאין לבוד באמצע ומהלכה לא גמרינן מידי אחריתי אלא ההוא דאתמר ביה: רבי פריש. את דבריך: אברומא. מין דגים קטנים ואין שרצין ניכרין בהן: של מקום פלוני אסורים. ששרצין גדילין באותו נהר ומרוב קוטנם אין יכול להפרישם שאינן ניכרים: של מקום פלוני מותרת. שאין אותו נהר מגדל שרצים כדמפרש: צחנתא. מין דגים קטנים: דבב נהרא. הנהר בב שמו: רדיפי מיא. קלות וממהרות לרוץ: חוט השדרה. נותן כח באדם ובהמה ודגים להיות שדרתו עומדת בבריאות: והא קחזינן דקאי. בכמה נהרות הרדופין במימיהן: קילפי. קשקשים: דלא מירבי טינייהו דג טמא. אין טיט של אותו נהר מגדיל ומשקיץ שקצים ורמשים: והאידנא כו'. שהוסבו לתוכן עכשיו והם מגדלין שקצים ומהן יורדין לאותו נהר: סיכך על גבי אכסדרה שיש לה פצימין. כגון חצר המוקפת אכסדרה כדפרישי' במתניתין וסיכך באוירה של חצר וסמך הסכך על שפת קירוי של אכסדרה ואין מחיצות פנימיות מועילות לסוכה דיש בתקרת האכסדרה יותר מארבע אמות אבל לצד הסכה יש לאכסדרה פצימין עמודין כמין חלונות וביניהם פחות פחות משלשה כשרה דאמרינן בהו לבוד:

אין לבוד באמצע. היינו למעלה דדפנות מכשירין לעיל (דף ז.) קנה קנה פחות מג' ומקורת מבוי פריך שפיר דהיינו נמי למעלה ופריך בין למאן דאמר פ''ק דעירובין (דף יב:) קורה משום היכרא בין למאן דאמר משום מחיצה וא''ת אם אין לבוד באמצע א''כ צלתה מרובה מחמתה תיפסל עד שתהא מכוסה יפה ומעובה כמין בית שלא יהא בה נקב לאו פרכא היא דהכא מיירי כשהאויר מהלך על פני כולה ובסיכוך נחלקו לשנים והא דאין סכך פסול פוסל בפחות מארבעה ואע''ג דאין לבוד באמצע לא דמי לאויר דהא מה נפשך יתר משלשה הרי יצא מתורת לבוד ואפילו הכי אינו פוסל לפי שאינו חשוב להיות חוצץ ומפסיק בינתים: אין בארובה פותח טפח טומאה בבית כנגד ארובה טהור טומאה כנגד ארובה כל הבית כולו טהור. בסיפא גרסינן כי רישא ובדברים אחרים יש ביניהם חילוק במסכת אהלות פרק י' והכא לא מייתי לה כולה שדרך הגמרא לקצר משניות של סדר טהרות: סיכך על גבי אכסדרה שיש לה פצימין. במשנתנו פירש בקונטרס (לעיל דף יז.) חצר המוקפת אכסדרה חצר זו מוקפת בתים ופתוחים לה סביב משלש רוחות ולפני הבתים עשוין אכסדראות סביב לג' רוחות והאכסדרה פתוחה היא ואין לה דופן לצד החצר וזה סיכך על גבי אוירה של חצר ואין דופן לסוכה זו אלא מחיצות הבתים המפסיקות בין הבתים לאכסדרה ונמצא תקרת האכסדרה מפסקת סביב בין סכך לדפנות ואם יש ברוחב האכסדרה ד' אמות פסולה פחות מד' אמות כשרה דאמרינן דופן עקומה דוגמא לדבר קלויישטר''א של האומות שיש לה אויר שיש בה עשבים והקיף האכסדרה סביב לה וכשיש בתקרת האכסדרה ארבע אמות ויש לצד הסוכה פצימין לאכסדרה עמודים כמין חלונות וביניהן פחות משלשה כשרה דאמרינן בה לבוד וכשאין בה פצימין פליגי דאביי אמר כשרה דאמרינן פי תקרה יורד וסותם דהוא עוביין של נסרים שבתקרה עובי ראשיהם הכלה לצד הסוכה יורד וסותם מכל צד ורבא אמר פסולה לא אמרינן פי תקרה יורד וסותם כדמפרש טעמא לקמן כך פירש בקונטרס והא דאיצטריך ליה לאשמועינן שיש לה פצימין דכשרה על ידי לבוד משום דלאידך לישנא קפסיל רבא וקסבר דלא אמרינן הכא לבוד לפי שהפצימין לחלל האכסדרה נעשה ולא לאויר החיצון