סוכה יט ע"א

דף יט - א

כי פליגי אביי ורבא, אליבא דרב, הסובר אמרינן "פי תקרה יורד וסותם" בסוכה שבבקעה:

אביי, האומר בסוכה שבחצר "פי תקרה יורד וסותם" מכל צידי הסוכה, סבר כרב, שאומר פי תקרה יורד וסותם אף כשאין מחיצה אחת קיימת.

ורבא אמר לך: אף אני דעתי כרב, ומה שאין אומרים "פי תקרה יורד וסותם" בסוכה שבחצר, אין הטעם משום שאין אומרים פי תקרה יורד וסותם אלא כשמחיצה אחת קיימת, אלא מטעם אחר, ואפילו לא היתה הסוכה חסירה אלא דופן אחת, אין אומרים פי תקרה יורד וסותם, ואפילו לדעת רב.

כי עד כאן לא אמר רב התם, באכסדרה שבבקעה, "פי תקרה יורד וסותם" וכאילו מוקפת מחיצות, אלא משום דמחיצות, כלומר, פי התקרה, שהוא עובי הכתלים, שהם תחילת המחיצות, לאכסדרה הוא דעבידי, לצורך האכסדרה הן עשויות, ולפיכך רואין אותן כאילו הן יורדות וסותמות מארבע רוחותיה.

אבל הכא, בסוכה שבחצר, דעובי הנסרים שבתקרת האכסדרה לאו להכי, לסוכה שבחצר, עבידי, אלא לצורך האכסדרה הן עשויות, לכן לא נעשות הן כמחיצות לסוכה מדין פי תקרה יורד וסותם. ^[349]

ומקשה הגמרא לאביי, שאמר לגבי סוכה שבחצר פי תקרה יורד וסותם:

תנן שנינו במשנה: בית שנפחת וסיכך על גביו, אם יש מן הכותל לסיכוך ארבע אמות, פסולה. וכן חצר המוקפת אכסדרה, אם היתה תקרת האכסדרה רחבה ארבע אמות, אי אפשר להכשירה על ידי כותל הבית מדין דופן עקומה.

וקשה לאביי, אמאי אין הסוכה כשרה כשהיה גג האכסדרה רחב ארבע אמות? הרי נימא "פי תקרה, עובי הנסרים שבשפת האכסדרה, יורד וסותם", ומדוע צריך להגיע לדין "דופן עקומה", עם ההגבלה שאינה נוהגת דופן עקומה אלא עד ארבע אמות?!

מתרצת הגמרא: תרגמה, פירש והעמיד רבא את משנתנו, אליבא דאביי, לשיטתו של אביי, כשהשוה את קירויו. כשלא העמיד את סכך הסוכה על תקרת האכסדרה, אלא עשה את סכך הסוכה בשווה לה ממש, ואין שפת האכסדרה ניכרת בתוך הסוכה, ולפיכך אין אומרים פי תקרה יורד וסותם, לפי שאין ניכר כאן "פי" תקרה. ^[350]

בסורא מתני להא שמעתא [היו שונים את דברי אביי ורבא] בהאי לישנא, כפי שהיא שנויה לפנינו.

אבל בפומבדיתא - מתני, היו שונים אותם באופן אחר:

סיכך על גבי אכסדרה שאין לה פצימין [אכסדרה שאין לה עמודים סביבותיה רחוקים זה מזה פחות משלושה טפחים, שיחשבו כמחיצות מדין לבוד], דברי הכל פסולה. ואין אומרים פי תקרה יורד וסותם, היות ולא נעשה עובי הנסרים לצורך הסוכה, אלא לצורך האכסדרה.

אבל אם יש לה פצימין, בזה נחלקו אביי ורבא: אביי אמר כשרה, רבא אמר פסולה.

ומבארת הגמרא: אביי אמר כשרה, כי אמרינן "לבוד". ואף על פי שלא נעשו הפצימין לצורך הסוכה, אלא כחלק מן האכסדרה, הרי זו מחיצה. היות ודוקא לגבי פי תקרה נאמר חילוק זה, אבל לענין "לבוד", כיון שאין ביניהם שלושה טפחים, סתימה גמורה היא, שאין אויר פחות משלושה נחשב לכלום. והיינו, שדין "גוד אחית" הלכה למשה מסיני היא, ולא נאמרה ההלכה אלא כשנעשתה המחיצה לצורך הסוכה, אבל ב"לבוד", מלבד ההלכתא, יש גם "סברא", שכל פחות משלושה טפחים אינו חשוב לכלום.

רבא אמר: פסולה, דסבר לא אמרינן לבוד. וטעמו, משום שאף לבוד הלכה למשה מסיני היא, ומסברא לבד לא היתה נחשבת מחיצה, והלכה זו נאמרה רק כאשר נעשו הפצימין לגדור את הסוכה. אבל כאן, שנעשו הפצימין כדי לגדור את האכסדרה לא מועילה מחיצת הלבוד לסוכה.

ומכריעה הגמרא: והלכתא - כלישנא קמא, וכדעת רבא.

ולפיכך, אם סיכך על גבי אכסדרה שיש לה פצימין, הסוכה כשרה מדין לבוד. וכשאין לה פצימין אין הסוכה כשרה, שאין אומרים פי תקרה יורד וסותם כשלא נעשה תחילת המחיצה לצורך הסוכה.

רב אשי אשכחיה [מצאו] לרב כהנא, דקא מסכך על גבי אכסדרה שאין לה פצימין. שעשה סוכה בעלת שתי דפנות, אחת מדרום והשניה למזרח. ולא עשה דופן שלישית ברוחב טפח מצידה הצפוני להשלים שיעור הדפנות, שהוא "שתים כהלכתן, ושלישית אפילו טפח", אלא העמיד את הסוכה בסמוך לאכסדרה שאין לה פצימין, שהיתה מצידה הצפוני של הסוכה, והסמיך את ראשי הקנים של הסכך על תקרת האכסדרה, ופי התקרה של האכסדרה ניכר בתוכה.

וסבר רב אשי, שהיה רב כהנא סומך על תקרת האכסדרה כמחיצה שלישית מדין פי תקרה יורד וסותם.

אמר ליה רב אשי לרב כהנא: וכי לא סבר מר הא דאמר רבא, שדוקא אם יש לה פצימין כשרה מדין לבוד, אבל אין לה פצימין פסולה, ואין אומרים פי תקרה יורד וסותם?!

אחוי ליה, הראה לו רב כהנא לרב אשי [נראה מבפנים ושווה מבחוץ. אי נמי, רש"י לא גרס זאת], שהיתה לסוכה דופן שלישית, רחבה טפח, בפינה הצפונית מזרחית, אך לא היתה דופן זו נראית בתוך הסוכה.

אלא היה נראה טפח זה מבחוץ לסוכה, ושוה מבפנים לה.

כלומר, היתה אותה הדופן נמשכת מהפינה הצפונית מזרחית של הסוכה אל אחורי הדופן המזרחית, לאורך האכסדרה שהיתה רחבה מן הסוכה ונמשכת לאחוריה. וממילא, לעומד חוץ לסוכה בתוך האכסדרה היתה ניכרת המחיצה כתחילת דופן שלישית של סוכה, אבל לעומדים בתוך הסוכה לא היתה הדופן נראית. ^[351]

ומועילה דופן זו אף שאין היא ניכרת בתוך הסוכה אלא מבחוץ.

דאתמר כן לגבי שבת, בדין לחי שמעמידים אותו בפתח המבוי כדי להתיר בו את הטלטול במבוי בשבת, שאם היה הלחי נראה מבחוץ למבוי, ושוה מבפנים, והיינו, שהעמיד את הלחי בפינת המבוי לצד רשות הרבים, ולא היה הלחי בולט לתוך המבוי ולא היה נראה בתוך המבוי, אלא נמשך לצד המבוי לאורך רשות הרבים, ונראה הלחי רק לבני רשות הרבים ולא לבני המבוי, אף על פי כן, הרי הוא נידון משום לחי.

ולחי - היינו פצימין.

כלומר, כשם שמועיל פס זה ללחי, כך מועיל הוא גם לדופן סוכה, והיינו שנחשב הלחי הזה כ"פצים" של סוכה זו.

תנא [שנינו בברייתא]: "פסל" היוצא מן הסוכה, נידון כסוכה.

ודנה הגמרא: מאי, מהו "פסל" היוצא מן הס וכה?

אמר [פירש] עולא: קנים מן הסכך היוצאים ונמשכים לאחורי סוכה, חוץ לדופן האמצעית, מאחורי הסוכה.

ומקשה הגמרא: לפירושו של עולא, שמדובר בקנים היוצאים אחורי סוכה, הרי נחשבים הם כסוכה לעצמם ואינם בטלים לסוכה, שהרי הדופן האמצעית חוצצת ביניהם לתוך הסוכה, ואם כן, היאך נכשיר קנים אלו מדין פסל היוצא מן הסוכה? הא [הרי] בעינן בסוכה שלש דפנות, וקנים אלו אינם מוקפים דפנות כלל?!

[אבל קנים היוצאים לפני הסוכה, מהרוח הרביעית הפרוצה, ודאי נידונים כחלק מן הסוכה, ואין צריך שיהיו מוקפים שלוש מחיצות, וכפי שיבואר להלן]. ^[352] ומתרצת הגמרא: מדובר בדאיכא, כשיש מאחורי הסוכה שתי דפנות מקבילות זו לזו, והדופן האמצעית של הסוכה משמשת גם כדופן האמצעית של הסוכה החיצונית, ומשום כך נידון המקום ביניהם כסוכה.

ומקשה הגמרא: אף אם היה המקום אחורי הסוכה מוקף מחיצות, היאך נכשירו, והא [והרי] בעינן שיהיה המקום רחב שבעה טפחים כשיעור הכשר סוכה? ואין תוך הסוכה מצטרף להשלים, כיון שמחיצה מפסקת ביניהם, וכשתי סוכות נפרדות הן.

ומתרצת הגמרא: מדובר בדאיכא בשטח הסוכה החיצונה שיעור הכשר סוכה.

ומקשה הגמרא: היתכן שלעולם קנים היוצאים אחורי סוכה נידונים כסוכה, והא [והרי] בעינן שתהיה הסוכה צלתה מרובה מחמתה?!

מתרצת הגמרא: בדאיכא בקנים שיעור צילתה מרובה מחמתה.

ומקשה הגמרא: אי הכי, שהיו בסוכה החיצונה כל התנאים הנצרכים להכשר הסוכה, גם שלש דפנות וגם סכך כשיעור, מאי למימרא? מאי קא משמע לן שסוכה זו כשרה?!

מבארת הגמרא: לולי חידוש הברייתא שסוכה זו כשרה, מהו דתימא, הייתי אומר: הואיל והמחיצה האמצעית ^[353] לגוואי עבידי, לצורך הסוכה הפנימית נעשתה, ולבראי לא עבידי, ולא נעשתה לצורך הסוכה החיצונית, אימא, לא תהיה מחיצה זו מועילה אלא לפניה, לסוכה הפנימית, ולא לסוכה שלאחריה. לכן קא משמע לן הברייתא שמועילה מחיצה זו לשני הצדדים, ואף הסוכה החיצונית נידונת כסוכה לכל דבר. ^[354]

רבה ורב יוסף, אמרי תרוייהו לפרש את הברייתא באופן אחר: הכא, אין הברייתא דנה בקנים היוצאים לאחורי סוכה אחר דופן אמצעית, אלא בקנים היוצאים לפנים מן הסוכה, לצד רוח רביעית הפרוצה, ובאופן דמשכא ואזלא חדא דופן בהדייהו, דופן אחת מדפנות הסוכה נמשכת ומהלכת עד סוף הקנים.

מהו דתימא, היינו סבורים לומר, כיון שלא המשיך גם את הדופן שכנגדה עד סוף הקנים, גילה בכך דעתו שאינו חפץ לצרף אותו מקום לסוכתו, אלא סוכה נפרדת היא, ועל כן יש לפוסלה, הואיל והא לית בה, שאין בה בסוכה החיצונה הכשר דפנות ^[355] של שבעה טפחים כשיעור הכשר סוכה, שכן אין בה אלא שתי מחיצות בלבד, הדופן האמצעית ואותה הנמשכת עד סוף הקנים.

קא משמע לן הברייתא, שנידונת כולה כסוכה אחת, והרי היא כשרה אף שלא המשיך את הדופן השלישית עד סוף הקנים. לפי שכך היא עיקר מצות סוכה, שעושה לה שתי דפנות כהלכתן על פני כולה, ודופן שלישית טפח, ואין צריך שתהיה הדופן השלישית נמשכת על פני כולה.

רבה בר בר חנה אמר בשם רבי יוחנן, לפרש הברייתא באופן אחר: לא נצרכה ברייתא זו, אלא לסוכה שרובה צלתה מרובה מחמתה, ומעוטה חמתה מרובה מצלתה, כך שהסוכה בכללה, צילתה מרובה מחמתה.

וכוונת הברייתא לחדש: מהו דתימא, הייתי אומר, תפסל הסוכה בהך פורתא, בשביל אותו המיעוט שחמתו מרובה, ^[356]

קא משמע לן שמותר לשבת בכולה, אפילו תחת המקום שחמתו מרובה מצילתו. ^[357]

ולפירוש זה, שאין הפסל יוצא ממש מן הסוכה, מאי לשון פסל ה"יוצא" מן הסוכה שנקטה הברייתא? - יוצא מהכשר סוכה, שאינו מסוכך כהכשר סוכה.

רבי אושעיא אמר לפרש הברייתא באופן אחר: לא נצרכה ברייתא זו, אלא לסכך פסול פחות משלשה טפחים המונח בסוכה קטנה, שאין בה אלא שבעה טפחים על שבעה טפחים, שהוא אינו פוסל את הסוכה, אלא מצטרף להשלים לשיעור הכשרה. [שאם אינו מצטרף, ממילא היא פסולה, היות ואין בה שבעה טפחים העשויים בהכשר].

ומאי פסל ה"יוצא" מן הסוכה ששנינו בברייתא?

יוצא מתורת סוכה, שחלק מן הסכך אינו ממין הכשר לסיכוך.

מתקיף לה רב הושעיא: מדוע צריכה הברייתא להשמיענו הלכה זו, שאין סכך פסול פחות משלושה טפחים פוסל בסוכה קטנה? הרי אפילו לא יהא זה סכך פסול אלא אויר, שחמור יותר, ופוסל בסוכה גדולה בשלושה טפחים, שלא כסכך פסול שאינו פוסל אלא בארבעה,

וכי אויר פחות משלשה טפחים בסוכה קטנה מי פסיל!? הרי ודאי אינו פוסל את הסוכה, וכל שכן סכך פסול שאינו פוסל, ומאי קא משמע לן הברייתא?!

אמר ליה רבי אבא לרב הושעיא: אכן לא היתה כוונת הברייתא לחדש שסכך פסול פחות משלושה מצטרף להשלים שיעור הסוכה. אלא, ללמדנו בא, שהקילו בסכך פסול יותר מאויר. דזה, סכך פסול, מצטרף להשלים שיעור הסוכה, ואף ישנים תחתיו, ואילו זה, אויר פחות משלושה טפחים, מצטרף להשלים שיעור הסוכה, ואין ישנים תחתיו. ^[358]

ומקשה הגמרא: ומי איכא מידי [האם יש דבר שכזה] דאצטרופי מצטרף להשלים השיעור, והוא עצמו אינו כשר?

ואקשינן ממתני' תנן סיכך ע"ג אכסדרה כו' אי אמרת פי תקרה יורד וסותם מאי היא פסולה תרגמה רבא אליבא דרב דאביי כשהשווה פי' קירוי הסוכה לאכסדרה ודיבקם שאין נראית תקרת הסוכה חלוקה מן האכסדרה להיודע שהיא פי תקרה והלכתא כרבא בהאי לישנא כי אכסדרה שאין לה פצימין פסולה ואם יש לה פצימין כשרה. וצורת פצימין מיפרשא לקמן נראה מבחוץ ושוה מבפנים נידון משום [לחי] והיינו פצימא וגרסינן בעירובין פרק מבוי אמר רבה אמר רב הונא נראה מבחוץ שהוא לחי ושוה מבפנים נידון משום לחי להתיר הפנימי ששוה לו. ומותבינן עליה הא דתנן חצר גדולה שנפרצה לקטנה גדולה מותרת וקטנה אסורה. מפני שהיא כפתחא של גדולה אמאי תשרי קטנה בכותל הגדולה כנראה מבחוץ ושוה מבפנים. ומשני התם במופלגות כו'. ואסיקנא והלכתא נראה מבחוץ ושוה מבפנים נידון משום לחי וגרסינן בירושלמי פרק א' [דעירובין] אבני הבנין היוצאות מן הבנין אם אין בין אחת לחברתה ג' טפחים דינן כלבוד והיינו לחי קרן זוית יוצא [מיכן] וקרן זוית יוצא מיכן נידון כלחיים. כותל הנכנס ונראה כפס מבפנים ושוה מבחוץ או נראה כפס מבחוץ ושוה מבפנים נידון כלחיים היה משוך רואין אותו כאילו הוא כנוס התיב רב חסדא והתנן חצר גדולה שנפרצה לקטנה כו'. ויעשו כותלי גדולה כלחיים אצל כותלי קטנה והותרה קטנה ופריק תפתר במשוכין יתר מעשר וכו'. והאי דאמרינן בשמעתין לגבי פצימין אמרינן לבוד כי האי גוונא הוא כגון דאיכא אבנים ויש ביניהן פחות משלשה טפחים אמרינן לבוד. ובגין [כן] הוא נידון משום לחי.

רב אשי אשכח לרב כהנא דמסכך ע"ג אכסדרה שלא היו פצימיה נראין מבחוץ ואמר ליה לרבא כי האי גוונא פסולה. עייליה ואחוי ליה נראה מבפנים ושוה מבחוץ וא"ל היינו פצימא וקיי"ל כלישנא קמא דרבא וכן הלכה תנא פסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה.

ואוקימנא קנים היוצאין מן הסוכה לאחורי הסוכה ויש בהן ז' טפחים שיעור סוכה קטנה מהו דתימא הני דפנות הואיל ולגואי עבידי לבראי לא עבידי פסולה קמ"ל כיון דלשם צל בעלמא עבידו כשרה.

רבה ורב יוסף אמרי בקנים היוצאים לפנים מן הסוכה ומשכה ואזלה דופן אחת בהדייהו מהו דתימא הואיל ושלמה להו סככא אפלגא דדופן האי סוכה אחריתי היא קמ"ל. דברי ר' יוחנן פשוטין הן.

ר' אושעיא אמר לא נצרכא אלא לסכך פסול פחות מג' בסוכה קטנה (עסקינן) ואמאי פסל יוצא קרי ליה מפני שהיא מהכשר סוכה. ומותבינן עלה לא יהא אלא אויר. דלא אשכחן בפוסלי סוכה פחות הימנו.

וכי אויר פחות מג' פוסל בסוכה קטנה. ודחי רבא אמר פחות מג' מצטרף וישנין תחתיו כדקיי"ל כלבוד דמי. אבל סכך פסול מצטרף לד' אמות מן הצד ואין ישנין תחתיו כדתנן נתן עליה נסר שרחב ד' טפחים כשרה ובלבד שלא ישן תחתיו ויש שמחליף ומפרש ומתמיה ומי איכא מידי דמצטרף להכשיר והוא עצמו פסול.

תנא פסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה מאי היא אמר עולא ה״ק קנים היוצאי׳‎ מאחרי הסוכה דהיינו אחר דופן אמצעי הסתום נידון כסוכה ואוקימנא בדאית בה הכשר סוכה ונפקי בהדי׳‎ שתי דפנות דצדדין דאית לה שלש דפנות והא קמ״ל דאע״ג דהני דפנות לסוכה דפנים עבידן מעיקרא ולא לסוכה זו מיתכשרא בהו וכ״ת הא נמי פשיטא דהא חצר המוקפת אכסדרה ובית שנפחת דמחיצות לאו לסוכה עבידן וכשרה י״ל שאני התם שהם מחיצות של בנין קבע ודעתו בהו אכל מילי אבל במחיצות סוכה שהם עראי הוה ס״ד דלא מהני אי עבידן לסוכה אחריתי קמ״ל כנ״ל וצורת פתח אינו מעכב כל היכא דאיכא ג׳‎ דפנות כהלכתן:

רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו לא נצרכה אלא לקנים היוצאים לפני הסוכה. פי׳‎ ברוח רביעית הפרוץ שאין שם דופן ומשכא חדא דופן בהדייהו שהיא ארוכה ואידך לא משכא סד״א לא קנה ארוך אלא כנגד קצר והיוצא הזה אין לו אלא דופן אחת קמ״ל שהוא נידון כלפני׳‎ והוא נכשר בשיעורו ובדפנותיו לגמרי ולא בעינן דנהוי ביה הכשר סוכה ולא דפנות אחרות וכן הלכתא בכל הני לישני דלא פליגי אהדדי כלל בעיקר דינא ולא הביאה הרי״ף לפי שאינן נוהגין:

רבה בר בר חנא אמר לא נצרכה אלא שרובה צלתה מרובה מחמתה ומיעוטה חמתה מרובה מצלתה מהו דתימא תפסול בהך פורת׳‎ דבעי׳‎ בכל דוכתא דלהוי צלתה מרובה מחמתה קמ״ל כיון דכולה צלתה מרובה מחמתה אע״ג דאיכא מיעוטא דחמתה מרובה מצלתה אלא שאם יש אויר פחות מג׳‎ במקום א׳‎ כדי ראשו אין ישנים תחתיו ואם הוא פחות מכדי רוב ראשו ישנים תחתיו כדבעי׳‎ למימר בסמוך:

ורבי הושעי׳‎ אמר לא נצרכה אלא לסכך פחות מג׳‎ בסוכה קטנה ואשמועי׳‎ שאינו פוסל הסוכה ופרכינן דמאי קמ״ל פשיטא שלא יהא אלא אויר שהוא חמור יותר מסכך פסול הרי אינו פוסל בפחות מג׳‎ ומהדרינן זה מצטרף וישנים תחתיו וזה מצרף ואין ישנים תחתיו יש שפי׳‎ שהאויר ישנים תחתיו אבל סכך פסול אין ישנים תחתיו שאין אדם ישן תחת סכך פסול אבל אויר הוא כלבוד וכסתום מסכך כשר שבצדדין ואינו נכון חדא דבכלה סוגין משמע שהאויר חמור מסכך פסול בין בסוכה גדולה בין בכל מקום והשתא פרכינן נמי לא יהא אלא אויר דעלמא אויר חמור היאך אתה עושה לו עכשיו יותר קל מסכך פסול ועוד דאי קא׳‎ דסכך פסול אין ישנים תחתיו מאי נידון כסוכה דקתני דמשמע שדין הסכך הפסול כדין הסוכה ואם ללמדנו שאינו פוסל אין זה נראה מלשון נידון כסוכה ועוד דבירושלמי פירשו לה בהדיא באויר שאין ישנים תחתיו לכך נראה לפרש כדפירש״י ז״ל שהסכך מצטרף וישנים תחתיו דאמרינן לבוד וחשבי׳‎ ליה כאלו נתבטל בסכך כשר והיינו דקתני נידון כסוכה אבל אויר אין ישנים תחתיו והיינו רבותא דקתני נידון כסוכה לישן תחתיו משא״כ באויר ואיפרק מאי דאקשי תלמודא אלא יהא אויר דאלו לאידך פירוש׳‎ אכתי לא איפרק דרבותא דסכך פסול היינו שאינו פוסל וא״כ נימא פשיטא שאינו פוסל שאפי׳‎ אויר חמור אינו פוסל ואי אמרת דאשמועינן שאין ישנים תחתיו בלישנ׳‎ אחריתא ה״ל למתנייה דהאי לישנא הכשר׳‎ משמע ולא פיסולא מיהו מסתברא שלא אמרו שאין ישנים תחת האויר פחות מג׳‎ אלא כשיש בו כדי שינה ולא שישב שם כל גופו דהא לא אפשר בפחות משלשה אלא שכופה ראשו באויר אבל כל היכא דליכא רוב ראשו אלא בין אויר וסכך לית לן בה שלא מצינו שיהא חייב לעשותה כמין בית וכן מוכיח מן המשנה שהביאו מטיט הנרוק שמצטרף למ׳‎ סאה וטובלין בו אגב אידך והכי מוכח מדרבה בר חנא אמר רבי יוחנן לעיל דאע״ג דמיעוטא איכא אויר כשרה משמע כשרה לגמרי לישן תחתיו: עוד נראה לומר דאפילו בסוכה גדולה דוקא פחות מג׳‎ שהוא כלבוד בכל מקום התירו לישן תחת סכך פסול אבל יותר מכאן אפילו ג׳‎ טפחים פסול ושלא כדברי הרז״ה שכתב דפחות מד׳‎ בסוכה גדולה כפחות מג׳‎ בסוכה קטנה שישנים תחתיו. והא דקתני מודה ר״מ שאם יש בין נסר לנסר כו׳‎ בדין הוא דמצי לאוקומה בנסר פחות מארבע וכשרה לגמרי וישנין תחתיו אלא דמשמע ליה דאפילו ארישא קאי כדכתיבנא לעיל ומה שכתבנו נראה נכון וכן דעת מורי נר״ו:

ובלשון אחר הוזכרה שמועה זו בסוגיא זו שבאין לה פצימין כולם מודים שפסולה וביש לה אביי מכשיר מתורת לבוד ורבא פוסל ולשיטת גדולי הרבנים רבא פוסל הואיל והפצימין לאו לסוכה עבידי ולשיטתנו מה שהכשיר אביי מתורת לבוד פירושו שרואין את הלחיים כלבודים ונעשו דופן שלם אף לחול ולרבא אין לחיים מכשירים מיהא בחול וגדולי המפרשים סוברים בלשון זה האחרון שלאביי כשרה דוקא בשבת שבתוך החג ולרבא פסולה אף בשבת ונתנו טעם לדבריהם שאין זה דומה ללחי שהתרנוהו מיהא בשבת שבסיכך על גבי מבוי על פתח מבוי מבפנים סיכך והלחי דופן למבוי אבל זה על פתח אכסדרה מבחוץ סיכך ודיים ללחיים להיות דופן לאכסדרה מתוכה עם שאר הכשר דפנות לטלטול החצר אבל לא להכשר סוכה ודברים זרים הם אע"פ שהראו עצמם כמשתבחים בהם ומ"מ הלכה כלשון ראשון ואליבא דרבא ולדעתנו הוכשרה בלחיים אף בחול וכל שכן לשיטת גדולי הרבנים בפצימין פחות משלשה אלא שהדברים נראין כדעתנו ושיטת גדולי הפוסקים ומה שציירו בה ולשון גדולי המחברים בשמועה זו נראה להדיא כשיטתנו כמו שכתבנו בעירובין פרק גגות:

ולחיים אלו בין נראין מבפנים ושוים מבחוץ בין בהיפך כשרים ופירוש נראה מבפנים ושוה מבחוץ או נראה מבחוץ ושוה מבפנים הוא בלחי היוצא מן הכותל בעצמו כגון שקצר בעובי הכותל עד שמתוך קצורה נראה אותו היוצא כבליטה ואותה בליטה נקראת לחי ולפעמים שוה מבפנים ומגרעת שלה מצד חוץ ושוה מבפנים ונראית לעומדים בחוץ ולא לעומדים בפנים כגון זה ולפעמים הבליטה נראית מבפנים ושוה מבחוץ ונראית בפנים ולא בחוץ כגון זה וכמה קשה לפרש דבר זה לשיטת גדולי הרבנים עד שהם צריכים להוציאה מכלל ענין השמועה ולהעמידה כשהיו לה שתי דפנות דעריבן והשלישית סמוכה לאכסדרה והיה צריך בה לטפח שוחק ולהעמידו בפחות משלשה או לפס ארבעה ולא היה רואה בה לא פס ארבעה ולא טפח שוחק בפחות משלשה הכל כמו שכתוב בפירושיהם ואף בזו אין דבריהם מתישבין שאם בפס ארבעה ומשהו האיך אפשר לפס ארבעה ומשהו שלא ליראות בפנים והלא צריך הוא לעמוד ברוח שלישי ומשוך כלפי משכו של רוח ואם פס של טפח שוחק אף הוא צריך לעמוד במשכו של רוח בפחות משלשה אלא שעיקר הדברים כמו שכתבנו:

פסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה ומ"מ פי' בגמ' בלשון זה הרבה ענינים וכלם הלכה פסוקה הראשון קנים היוצאים אחורי הסוכה כגון שעשה שלש דפנות מערב וצפון ודרום וסיכך עליהם ונכנס בה מצד מזרח וקני הסכך משוכים אחורי דופן אמצעי של מערב כשיעור הכשר סוכה והרי זו סוכה אחרת שכל שאחורי הסוכה ודופן מפסיק ביניהם אינו מסוכה זו אלא סוכה אחרת היא וכל שעשה לה שלש דפנות וצלתה מרובה מחמתה כשרה אע"פ שסיכוך זה ר"ל קנים היוצאים לא נעשה לשם אותה סוכה אלא לשם הסוכה הגדולה שהם יוצאים ממנה שהרי מ"מ תחלת עשייתו לצל הוא:

והשני שקנים אלו יוצאים לפני הסוכה לצד המזרח ואותו צד אין בו שום פתח ולא שום גיפוף לדונו כפתח עד שיפסיק בין סוכה זו לקנים היוצאים ממנה ממשך הדפנות ואילך וכל שדופן אחת נמשכת כשיעור יציאת הקנים הרי הוא מכלל הסוכה וישנים תחתיהם כגון זה אע"פ שדופן הנמשך לא כוונו בו להכשיר עד שנדמהו לפס ארבעה שהוא בא להכשיר אעפ"כ אין אומרין סכך בפני עצמו הוא ואין בו אלא דופן אחת אלא בכלל הסוכה הוא כדין שלישית אפי' טפח ומ"מ אם היה צורת פתח מצד רביעי יראה שהוא מפסיק אע"פ שכבר יש לה שלש דפנות כהלכתן ואין צורך לצורת פתח:

והשלישי הוא שפירשו פסל היוצא מהכשר סוכה ר"ל שחמתו מרובה מצלתו אם מצד שבאותו רוח אין בו שום דופן שיגין אם לסבה אחרת ובא ללמד שאע"פ שיש בסוכה חלק ממנה כגון רביעיתה או שלישיתה שחמתו מרובה מצלתו הואיל והסוכה בכללה צלתה מרובה אין פוסלין בה אף אותו חלק שחמתו מרובה מצלתו ואפי' היה בו הכשר סוכה:

והרביעי הוא שפירשו סכך היוצא מתורת סוכה ר"ל שאינו ממין סכך כשר ואמר שכל שהוא בפחות משלשה כשר אף בקטנה ונידון כסוכה ר"ל להשלים בו שיעור שבעה ובא ללמד שאע"פ שהוא פסול בעצמו מצטרף הוא להשלים את השיעור כדין האמור בטיט הנרוק ר"ל שראוי להריקו מכלי לכלי כמים עכורים שהטובל בו לא עלתה לו טבילה והוא משלים את המקוה לשיעור ארבעים סאה ואע"פ שאף באויר כן זה מצטרף וישנין תחתיו ואויר מצטרף ואין ישנין תחתיו ויש חולקין בזו כמו שכתבנו למעלה:

בד"ה אחוי ליה נראה כו' דאי משום מיגו חדא כו' עכ"ל צ"ע מאי מיגו איכא הכא דאי הוו ג' מחיצות בלא לחי נמי הסוכה כשירה ואי לא הוה אלא ב' מחיצות לא משתרי בלחי לגבי שבת לרבנן דפליגי אר"י וכה"ג הקשו התוס' לעיל גבי סיכך על גבי מבוי כו' וי"ל דלעולם איירי שיש ג' דפנות אלא שלא סיכך אלא מדופן אמצעית לצד אחד מב' דפנות של הצדדין דהשתא אין לסוכה זו אלא שני מחיצות ולחי אחד וכה"ג כתבו התוס' שם ודו"ק:

בפרש"י בד"ה מ"ד כיון דלא ממשיך דופן כו' והא לית בה ז' טפחים כהכשר סוכה עכ"ל לכאורה יש לדקדק דאי אסכך היוצא קאמר דלית בה ז' כו' מה לי יש בו ז' טפחים או לא ואי אסוכה גופה קאמר לפוסלה כיון דלית בה ז' דסכך היוצא אינו מצטרף עמה דבאנפיה נפשיה הוי הא עיקר הך מלתא לאשמועינן ביש בה יותר מז' כנראה מדברי הרא"ש וכמ"ש הטור דאשמועינן אע"פ שעשה דופן של הצדדין יותר על ז' ודי לו בז' וה"א הרי גילה דעתו לעשות כל הסוכה בדפנות ארוכות כו' ע"ש דאל"כ הא ודאי דלא גרע מב' כהלכתן וג' אפילו טפח ונראה דאסכך היוצא קאי וה"ק דאף אם יש לו ז' טפחים לסכך היוצא הא לית להו לאותן ז' טפחים הכשר סוכה דהיינו דפנות כהלכתן שהוא הכשר סוכה ודו"ק:

גמ' אחוי ליה נראה מבחוץ ושוה מבפנים כזה ב:

רש"י בד"ה כשהשוה את כו' בשוה לפי הנסרים כו' כצ"ל:

בד"ה דאמר מר כו' אבל בולט הוא לצד רה"ר כנגדו נ"ב כזה ג כו' או מן הצד נ"ב כזה ד:

בד"ה לבראי כו' לתוכן אחר שראה כו' כצ"ל:

גמרא אחוי ליה נראה מבחוץ ושוה מבפנים דאתמר כו'. כצ"ל ומה שבינתיים ליתא ברא"ש וכן עפרש"י ותוס' משמע דל"ג לה:

שם ולחי היינו פצימין. מפרש"י נראה דל"ג ולחי ונל"פ היינו פצימין דאמרן לעיל דל"נ רבא בזה דכשרה ולא כדאוקימנא לעיל דמיירי פחות פחות מג':

רש"י ד"ה לבראי וגם שבצדדין תחלתן לשם סוכה הפנימית נעשו. כ"ה בר"ן:

תד"ה לא יהא ועוד מי יוכל להזהר בסוכה מלאה נקבים כו'. עי' לעיל (יח א) תד"ה אין לבוד וברא"ש כאן:

תוס' ד"ה לא יהא וכו' ונראה כספרים דגרסי התם אויר. עיין עירובין דף י ע"ב תוס' ד"ה עור האסלא:

בגמרא ורבא אמר לך עד כאן לא קאמר רב התם כו' אבל הכא דלאו להכי עבידי לא. כבר כתבתי דלפ"ז לרבא אפי' בחד דופן לא אמרינן פ"ת יורד וסותם מה"ט דלאו להכי עבידי ולכאורה יש לתמוה דלפ"ז לא נחתו אביי ורבא לחלק לענין פ"ת בין דופן א' לכל דפנות אלא עיקר פלוגתייהו בפ"ת דלאו להכי עבידי א"כ מאי האי דקאמר רבא לאביי לדידך דאמרת כו' אפי' הפחית דופן אמצעי אמאי לדידך דקאמר כיון דרבא גופא נמי לא מפליג בין חד דופן לדפנות טובא וכיון דבנפחת דופן אמצעי הפ"ת לסוכה הוא דעבידי א"כ לרבא נמי כשר למאי דלא נחית להך סברא דהוי כמבוי המפולש ואפשר דאפ"ה האי דהפחית דופן אמצעי נמי שייך בה לומר דלאו להכי עבידי להיות דופן ומחיצה לסוכה כיון שכבר היה לה דופן אחר והתקרה לשם סכך הניחם א"כ לרבא פסול כנ"ל ודוחק. ויתכן יותר דקס"ד דרבא כיון דאביי מיקל וקאמר דאמרי' פי תקרה אפי' היכא דלאו להכי עבידי אע"ג שקרוב לומר דבכה"ג לא שייך פ"ת אפילו מדאורייתא אם כן כ"ש דמיקל אביי היכא דפ"ת להכי עבידי דנימא בה יורד וסותם אפילו בפרוצה מכל צד וכ"ש כשיש לה שני דפנות אלא שהן מפולשין כן נראה לי ודו"ק:

שם רב אשי אשכחיה לרב כהנא דקמסכך ע"ג אכסדרה כו' ופירש"י דסוכה זו שתים כהלכתן היה לה דרום ומזרח והקשו בתו' דא"כ מה מועיל האי דנראה מבחוץ ושוה מבפנים עיין בלשון הרא"ש ז"ל שכתב ליישב בשני דרכים וכתירוצו השני כבר קיימתי מסברא דנפשאי דכיון דסוכה זו בלא"ה מדינא כשירה מדאורייתא ע"י פ"ת דאע"ג דלאו להכי עבידי אפ"ה איכא למימר דלרבא נמי לא הוי אלא פסולא דרבנן ומש"ה שפיר מהני בה האי דנראה מבחוץ ושוה מבפנים להכשירה בכך אפילו מדרבנן ואע"ג דלפ"ז לא היה צריך לרש"י לפרש דסוכה זו היה לה שתי דפנות כהלכתן למאי דפרישית לעיל דאפילו מאן דסבר דלא אמרינן פ"ת בפרוצה מכל צד אפ"ה לא הוי אלא פסולא דרבנן וא"כ שפיר איכא למימר דמש"ה אכשר רב כהנא ע"י נראה מבחוץ אלא דבלא"ה הוצרך רש"י לפרש דסוכה זו היה לה שתי דפנות כהלכתן כמין גאם כיון דלא שייך הך סברא דנראה מבחוץ אלא משום דמהני אמבוי שאינו מפולש מטעם לחי כן נראה לי. ועוד י"ל דהיכא דאיכא תרתי לריעותא כגון שפרוצה מכל צד ומחיצות נמי לאו להכי עבידן אפשר דלא מהני בה נראה מבחוץ' ועפ"ז יש ליישב שיטת הרב אלפס דבפלוגתא דאביי ורבא דלעיל כתב צורת הסוכה דפליגי בה ומצייר לה כשיש לה שתי מחיצות כהלכתן כמין גאם שכך העתיק ר"ן ז"ל מלשונו וקשיא לן בגווה למאי נפקא מיניה הביא צורה זו דאטו טעמא דאביי אתי לאשמעינן דהא לפי המסקנא דהכא פוסל רבא בכל גווני היכא דלאו להכי עבידא מכ"ש לשיטת הר"ן גופא דמעיקרא נמי הכי הוי סבר אליבא דרבא ולמאי דפרישית א"ש דנפקא מיניה בצורה זו שיש לה ב' דפנות כמין גאם דבכה"ג דוקא הוא דמכשיר רב כהנא ע"י נראה מבחוץ כנ"ל נכון ודו"ק היטב:

בתוספות בד"ה לבראי לא עבידי פי' בקונטרס כו' וקשה דממתניתין שמעינן לה כו' עס"ה. ולע"ד יש ליישב שיטת רש"י דבאכסדרה דמתניתין לא שייך לומר כל כך דדופן הבית לאו לאכסדרה עבידא דאפ"ה כיון דאכסדרה טפילה לבית ודרך האכסדרה נכנסין ויוצאין לבית מש"ה מהני כותלי הבית לאכסדרה גופא משא"כ הכא בקנים היוצאין לאחורי הסוכה שדופן אמצעי של הסוכה אין ענינה כלל להיות דופן לאחורי הסוכה אלא להסוכה עצמה וקס"ד דפסול קמשמע לן דאפ"ה כשר משום פסל היוצא מן הסוכה כנ"ל וק"ל:

בתוס' בד"ה לא יהא אלא אויר כו' כך פירש בקונטרס וקשיא אמאי נקט כו' עס"ה. עיין בלשון הר"ן שהאריך בזה ובסוף דבריו העלה כפירש"י שכתב שכן מפורש בירושלמי דאין ישנים תחת אויר אפי' פחות מג' וכתב ע"ז דהיינו דוקא כשראשו ורובו תחת אויר כו' ע"ש ואפשר לפרש עוד לפירש"י דהא דאין ישנים תחתיו היינו כשהאויר דפחות מג' מהלך על פני כולה כנ"ל:

(יט סע"א) וזה מצטרף ואין ישנין תחתיו.—פי' רש"י דהאויר מצטרף בסוכה קטנה אבל אין ישנים תחתיו. ויש לעיין איך אפשר לישן בסוכה קטנה שאינה אלא שבעה טפחים ופחות מג' טפחים ממנה אויר באופן שלא יישן תחת האויר, דהא ראשו ורובו של אדם הם ששה טפחים כמו שכתב ברא"ש ראש פרק זה. ואולי נאמר דודאי ראשו ורובו של אדם באורכו הם ששה טפחים^*וצ"ל שאין חושבים אורך האדם לענין סוכה אלא מראשו ועד יריכיו, ואין היריכים בכלל, דאם היו חושבים מראשו ועד סוף רגליו יהיו ראשו ורובו כעשרה טפחים (עי' בהגהות הרש"ש לעיל ג א)., אבל רוחב האדם אינו אלא ארבעה טפחים כדמשמע מדאמר מר קשישא לעיל (ח א), דתלתא גברי בתרתי אמתי יתבי, לפיכך אם האויר פחות מג' טפחים הולך מכותל האמצעי עד פתח הסוכה סמוך לכותל ימין, ה"ז יכול לישן בסוכה זו סמוך לכותל שמאל, ארכו לאורך הסוכה ותחת הסכך שארכו ז' טפחים, ורחבו לרוחב הסוכה שיש בה סכך רחב ד' טפחים. אלא שבירושלמי פרק זה ה"ז משמע שא"א לישן תחת סכך הכשר בלבד בסוכה קטנה, שאין בה סכך כשר אלא ד' טפחים. וצ"ל שאף שגם רוחב האדם אינו אלא ד' טפחים, מ"מ דרך האדם להתהפך בשעה שהוא ישן (עי' זבים פ"ד מ"ד). ואי אפשר שלא יישן תחת סכך הפסול.